פסקי דין על יואב לביא

490-10/14 תתע     29/11/2015




תתע 490-10/14 מדינת ישראל נ' יואב לביא








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



תת"ע 490-10-14 מדינת ישראל
נ' לביא




בפני

כבוד השופט - ס. נשיאה יהושע צימרמן




מדינת ישראל



המאשימה


נגד


יואב לביא



הנאשמים


הכרעת דין
כתב האישום ומהלך הדיון

הנאשם הואשם בכך שהרשה לאחר לנהוג ברכב שהינו מלגזה כאשר האחר בלתי מורשה לנהיגה ברכב, עבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה.
בפני
בית המשפט העיד מטעם התביעה השוטר יוסי שניידר אשר ערך תרשומת וכתב אישום (ת/1) והוגש כתב האישום וההזמנה לדין שנרשמה לנהג המלגזה (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן העידו עובדיו של הנאשם: נהג המלגזה ולדימיר וסרמן, ואיתן קוסיוב, עובד נוסף של הנאשם. ב"כ הצדדים הגישו, לבקשתם, סיכומים בכתב.
הטיעונים העיקריים

אין חולק כי לנהג המלגזה, ולדימיר, אין רשיון נהיגה, ואין חולק כי במועד הרלוונטי ולדימיר נהג במלגזה. כנגדו הוגש, כאמור, כתב אישום בנפרד, הוא הורשע בעבירה ודינו נגזר. הסוגיה העיקרית שבפני
נו מתמקדת בשאלה האם הנאשם "הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב" כהוראת המחוקק בסיפא לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה.
טוען הסנגור, בין היתר, כי הנאשם כלל לא ראה את נהיגתו של ולדימיר. כמו כן טוען כי כלל לא הרשה לולדימיר לנהוג במלגזה, ולהיפך, הנאשם הזהיר אותו בעבר, כמו את יתר עובדיו, שאינם מורשים לנהיגה, לבל ינהגו. הסנגור עוד הוסיף וטען לאכיפה בררנית, מחדלי חקירה, וטענות נוספות, הכל כמפורט בסיכומיו.

דיון והכרעה

תיאור האירוע

לאחר שמיעת העדויות וקריאת התרשומות עולה התמונה הבאה: הנאשם הינו הבעלים של עסק לשיווק תוצרת חקלאית בשוק הסיטונאי. לנאשם יש שותף בעסקו. הנאשם הינו מעסיקו של ולדימיר. ביום האירוע - יום שבת, הגיעו הנאשם וולדימיר למקום העסק בשוק הסיטונאי ברכבו של הנאשם כאשר הנאשם נהג ברכב. הנאשם בעדותו מסר כי "ולדימיר ירד מהאוטו, והלך לכיוון החנות, אני נשארתי באוטו לסיים את השיחת טלפון, וולדימיר עובד איתי כסבל, כשהגעתי לחנות ראיתי מצד ימין שלי את השוטר שהגיע וולדימיר מוציא את המלגזה מהחנות ללא אישור לפני שהגעתי, אז השוטר עצר אותו..." . במהלך עדותו נשאל הנאשם ע"י בית המשפט כדלקמן: "באיזה שלב ראית אותו" והנאשם השיב "כשהוא יוצא מהחנות השוטר ואני מגיעים ביחד, השוטר מגיע מכיוון הכביש ואני מכיוון החניה, אני רואה אותו מהשלב שהוא יוצא מהחנות" בהמשך שאל בית המשפט את הנאשם כיצד הוא מסביר את הגיון פעולותיו של ולדימיר, שהרי אם הנאשם הזהיר את ולדימיר בעבר לבל ינהג במלגזה מדוע ולדימיר עשה כן במרחק של מטרים ספורים מהנאשם, אשר יכול בכל רגע לראות את ולדימיר נוהג במלגזה בניגוד מוחלט לאיסור מפורש שניתן לו? בתשובה מסר הנאשם כי "הוא (ולדימיר, י.צ.) בא לחנות, ראה שם באלגן, רצה לסדר לפני שאני מגיע... וברביעי חמישי שישי אני לא בעסק... ואז אני מביא אותו איתי בשבת והוא יורד מהאוטו..."
האם הנאשם עשה כל שביכולתו למנוע את נהיגתו של ולדימיר?

אומר כבר עתה כי התשובה לשאלה שבפתיח הינה לטעמי שלילית ולהלן הנימוקים:
האם הנאשם הזהיר את ולדימיר לבל ינהג במלגזה?

הנאשם מוסר כי הזהיר בעבר את ולדימיר ואת שאר העובדים לבל ינהגו במלגזה ללא רשיון. הנאשם לא החתים את ולדימיר על מסמך כלשהו, אף לא מסר כי התריע בפני
עובדיו על סנקציות שינקטו כנגדם, ואפילו לא נקט בכל סנקציה נגד ולדימיר בעקבות מקרה זה. כל שעשה הנאשם לאחר מקרה זה היתה אמירה לולדימיר כדלקמן: "...אמרתי לו שפעם אחרונה שזה קורה, פעם הבאה הוא יפוטר", הנאשם אף לא התלונן במשטרה על השימוש ברכב ללא רשותו. לנוכח כל האמור לא שוכנעתי כי אכן ניתנה אזהרה שכזו ואף אם היתה אזהרה מילולית, אין אזהרה דלה זו עולה כדי נקיטת כל האמצעים למנוע מולדימיר לנהוג במלגזה.

מקום המצאות מפתחות המלגזה

התייחסותם של הנאשם וולדימיר למקום בו אמורים להמצא מפתחות המלגזה אף היא אומרת דרשני ומלמדת על יחסם לשימוש במלגזה. הנאשם נשאל בחקירה הנגדית "היכן המפתחות מונחות" ותשובתו " או על המלגזה או על הדוכן כזה כמו ספריות. יכול להיות שהמפתחות היו על המלגזה עצמה"(עמ' 9 ש' 28-29), מסתבר אם כן שאך טבעי בעיני הנאשם כי מפתחות המלגזה יהיו במלגזה. ואכן שם היו המפתחות. התייחסתו של ולדימיר לנושא אינה שונה מהתייחסות מעסיקו. ולדימיר נשאל בחקירה הנגדית "איפה היו המפתחות של המלגזה?" ותשובתו "מה זאת אומרת" ולדימיר נשאל שוב בעניין והפעם הבהיר "במלגזה בסוויץ, איפה הם צריכים להיות?" ( עמ' 13 ש' 21-24)
. בענין זה אציין כי הנאשם נשאל "האם וולדימיר לקח את המפתחות ללא רשותך?" הנאשם השיב "כן" ואולם מה משמעות לתשובה זו כאשר הנאשם משאיר את המפתחות "בסוויץ'" ובכך מאפשר את נהיגתו של ולדימיר? עולה מכאן כי גם הימצאות המפתחות "בסוויץ'" והעובדה כי הנאשם איננו רואה כל בעיה בכך, מלמדים כי הנאשם לא נקט במלוא האמצעים למנוע מנהג בלתי מורשה לנהוג במלגזה.
תגובתו הספונטנית של הנאשם לאשמה כנגדו

לכל זאת יש לצרף את תגובתו הספונטנית של הנאשם לארוע. תגובה זו נרשמה ע"י השוטר בגב הדו"ח ת/1, ולא הוכחשה על ידי הנאשם. הנאשם אמר "אני לא הייתי בכלל במקום בדיוק הגעתי שתפסת..." . ראשית אציין כי המילים "...לא הייתי בכלל במקום.." מתמיהות קצת למול העובדה כי הנאשם היה במרחק מטרים ספורים ממקום נהיגת ולדימיר. הנאשם לא הגיע לחנות ממש יחד עם ולדימיר אך בשל העובדה כי נשאר ברכבו כדי לסיים שיחת טלפון. ואולם העיקר הוא הדברים שהנאשם לא אמר. לא שמענו מפי הנאשם הכחשה מוחלטת בדבר ההרשאה לנהיגה. השוטר הרי מטיח בנאשם כי הרשה לעובדו לנהוג בהיותו בלתי מורשה, מצפה הייתי מבעל עסק שהזהיר בעבר את עובדו לבל ינהג במלגזה והעובד המרה את פיו וביצע מעשה כה חמור בהיותו במרחק כה קרוב אליו, ולמול עיני השוטר ,לומר לשוטר מפורשות כי העובד עשה את הדבר על דעת עצמו ללא רשותו, ובניגוד מוחלט להוראותיו. תחת זאת מצמצם הנאשם את התייחסותו ומוסר כי לא היה במקום. בית המשפט שאל את הנאשם ברוח זו ואולם התשובות בלתי מספקות בעליל.
האם הנאשם ראה את ולדימיר נוהג?
הסנגור הירבה לטעון בסיכומיו כי לא הוכח כי הנאשם ראה את ולדימיר נוהג, ואכן לא מן הנמנע שכך היה.
יחד עם זאת אין בקבלת הטענה כדי לסייע לנאשם. ראשית אף אם הנאשם לא ראה את נהיגתו של ולדימיר, הוכח, למעלה מכל ספק, כי הנאשם אפשר נהיגה זו ולא עשה כל שביכולתו כדי למנוע אותה, ודי בכך כדי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו.
שנית, השניים מגיעים לחנות כדרכם ביום שבת לשם סידור החנות, וולדימיר נוהג במלגזה בהיותו מטרים ספורים מהנאשם, כאשר אין כל מניעה לנאשם לראות את ולדימיר נוהג, ולא הובא בפני
כי ולדימיר ניסה להסתיר מהנאשם את נהיגתו במלגזה. כל זאת רק מחזק את הקביעה דלעיל כי הנאשם אפשר, ולו בהתנהגותו ובשתיקתו, את ביצוע הנהיגה של ולדימיר.
טענות נוספות של ההגנה
הצדדים טענו ממושכות בעניין המצלמות שהיו ממוקמות במקום. התביעה טענה כי הנאשם נמנע מלהביא ראיה אשר היתה תחת ידו ואילו הסנגור טוען כי גורמי החקירה היו צריכים לתפוס הראיה ובמחדלם גרמו נזק להגנת הנאשם. לאור כל הנאמר על כה, אין צורך להכריע בסוגיה שהרי ניתוח הארוע מתבסס ברובו המוחלט על גירסת ההגנה ועל עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ולפיכך העדרה של הראיה לא ישליך על קביעת אשמתו של הנאשם.
ובאשר להגנה מן הצדק. טוען הסנגור כי בהאשמת הנאשם בלבד ללא האשמת שותפו של הנאשם לעסק יש משום אכיפה בררנית. אינני סבור כך. אין ספק כי הנאשם הוא הנאשם הנכון באירוע. הנאשם הוא שהיה במקום ולא שותפו, ולמולו, בלא חשש, ביצע ולדימיר את העבירה, ולפיכך, אחריותו של הנאשם מוגברת. משכך אין לקבוע כי, בהעדר כתב אישום נגד השותף, שלא היה במקום, יש משום אכיפה בררנית שיש בה כדי הגנה מן הצדק.

לאור כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בנוכחות הצדדים.











תתע בית משפט לתעבורה 490-10/14 מדינת ישראל נ' יואב לביא (פורסם ב-ֽ 29/11/2015)