פסקי דין על ד.א. אפק (מוצרי בריאות) בע"מ | פסקי דין על ברברוסה קריות | פסקי דין על איתי אלימלך | פסקי דין על אבישי וידברג ואח' |

13613-10/13 א     02/12/2015




א 13613-10/13 ד.א. אפק (מוצרי בריאות) בע"מ נ' ברברוסה קריות בע"מ, איתי אלימלך, אבישי וידברג ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 13613-10-13 ד.א. אפק (מוצרי בריאות) בע"מ
נ' ברברוסה קריות בע"מ




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




לפני כבוד השופט אורי גולדקורן



המבקשת
ד.א. אפק (מוצרי בריאות) בע"מ
,
ח.פ. 51-2399619
ע"י ב"כ עו"ד צבי הרשקוביץ

נגד

המשיבים
1.
ברברוסה קריות בע"מ
,

ח.פ. 51-4541979
2.
איתי אלימלך

3.
אבישי וידברג
4.
סער מיימון אביגזר, ת.ז. 036932317
כולם ע"י ב"כ עו"ד יגיל מרון



החלטה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט


1.
המבקשת והמשיבה מס' 1 (להלן:
המשיבה
) הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. לטענת המבקשת, פסק הדין לא קויים, ולכן היא הגישה נגד המשיבה ונגד חברי הדירקטוריון שלה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן:
פקודת בזיון בית משפט
או

הפקודה
).


בדרך להכרעה בבקשה אסקור תחילה את הרקע העובדתי, לרבות ההליך המשפטי. לאחר מכן אעמוד על עיקרי ההלכות לגבי בקשה לפי הפקודה, ולבסוף איישם את ההלכות על המקרה שבפני
נו.

רקע עובדתי וההליך הקודם

2.
בין המבקשת לבין המשיבה נכרת הסכם ביום 26.1.2011, על-פיו השכירה המבקשת למשיבה חנות וחלק מהרכוש המשותף בחזית החנות, ברחוב אח"י אילת 69 בקריית חיים, לתקופה המסתיימת ביום 31.1.2015, למטרת הפעלת מסעדה/בית קפה/בר/פאב. בהסכם נקבע, בין השאר, כי בכפוף להסכמת המבקשת והשגת אישורים והיתרים מהרשויות המוסמכות, תהא המשיבה רשאית לבצע על חשבונה שינויים פנימיים במושכר, שאינם כרוכים בשינוי חזיתות או פגיעה באלמנטים קונסטרוקטיביים.

3.
בשנים 2012 - 2013 דרשה המבקשת מהמשיבה להסיר את קירוי החורף שהותקן על-ידה במושכר, לאור דרישת עיריית חיפה וקיומו של צו שיפוטי שחייב את המבקשת להרסו. במכתב בא-כוח המשיבה מיום 1.3.2012 צוין כי היא מתחייבת לפרק את קירוי החורף על פי הנוהל החוקי, וכי "בחורף הבא ובשנים הבאות" בכוונתה להציב הקירוי על-פי הוראות הנוהל. במכתב נוסף, מיום 7.8.2013, הוא ציין כי המשיבה פירקה את כל קירוי החורף.

4.
במכתב מיום 2.9.2013 ששלחה עיריית חיפה אל המבקשת, וכותרתו: "הודעה לחשוד על החלטה שלא להעמידו לדין בגין חשד לעבירה על חוק התכנון והבנייה, תשכ"ח-1965 ברחוב אח"י אילת 69 בחיפה - ק. חיים", נכתב, בין
השאר (ההדגשה במקור - א"ג):

"על פי דיווח הפיקוח המבנה נהרס באופן חלקי ונותרה הקונסטרוקציה. מאחר והוגשה בקשה לשינוי תכנית, כאשר לא ניתן להוציא היתר לקירוי עונתי בטרם תאושר התכנית, המליץ מהנדס העיר להמתין שנתיים לאישור התכנית ולהוצאת ההיתר. על כן הוחלט שלא להגיש בשלב זה כתב אישום בגין אי הריסת הקונסטרוקציה".



ובמכתב מיום 16.9.2013 ששיגרה העירייה לבא-כוח המבקשת צוין:

"אנו עומדים על הותרת צו ההריסה על כנו ואיננו מסכימים למחיקת הערת האזהרה, שכן כאמור הצו לא בוצע באופן מלא".


לאחר שהמשיבה דחתה את דרישת המבקשת לפעול להריסת הקירוי, בנימוק "שהסרת הקונסטרוקציה אינה נדרשת כאשר הקירוי בנוי בתוך השטח הפרטי" (כאמור במכתב בא-כוח המשיבה מיום 12.9.2013), הגישה המבקשת ביום 7.10.2013 נגד המשיבה תביעה לצו עשה - לחיוב המשיבה לפרק מבנה קירוי החורף.

5.
בכתב ההגנה ציינה המשיבה, בין השאר, כי בעקבות פניית בא-כוח המבקשת למשיבה לקבלת עזרתה במסגרת הסדר הטיעון בהליך הפלילי והסכמתה לפירוק קירוי החורף הקיים במושכר, הסכימה המשיבה לפרק את הקירוי העונתי על פי הנוהל החוקי המאפשר הותרת הקונסטרוקציה, אך
הבהירה כי בכוונתה לשוב ולהציב קירוי בחורפים הבאים בהתאם לנהלים.

6.
בישיבה שהתקיימה בפני
י בבית המשפט ביום 4.11.2014 הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה שתוכנה כדלקמן:

"יינתן

פסק דין
לפיו הנתבעת מתחייבת לפרק את קירוי החורף בעסק אותו היא מנהלת ברח' אח"י אילת בקריית חיים, עד לא יאוחר משבוע ימים לאחר המועד הקבוע בתקנות ע"י עיריית חיפה, קרי - לפני קיץ 2015, ולאחר הפירוק להמציא את אישור עיריית חיפה לפיו הפירוק בוצע לשביעות רצון העירייה".

לבקשתם, ניתן להסכם תוקף של

פסק דין
.


הבקשה הנוכחית

7.
ביום 15.10.2015 הגישה המבקשת נגד המשיבה והמשיבים מס' 4-2, שהינם דירקטורים שלה, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שנתמכה בתצהירו של מנהל המבקשת. בתצהיר נכתב, בין השאר, כי המשיבה לא קיימה את פסק הדין, וכי העיכוב בקיומו מסב למבקשת נזקים כבדים, לרבות חוסר היכולת לקדם שינוי תב"ע. לבקשה צורף העתק מכתב בדואר אלקטרוני ששלח בא-כוח המשיבה אל בא-כוח המשיב ביום 14.10.2015, בו ציין כי המשיבה קיימה את התחייבותה על-פי פסק הדין, וכי -

"מרשתי פועלת על פי ההיתר הזמני שקיבלה. סגירת הקירוי העונתי כבכל שנה אינה מנוגדת להסכם ו/או לפסק הדין ו/או להנחיות העירייה".

8.
בתשובת המשיבים לבקשה, אשר
לא נתמכה בתצהיר
, הועלו טיעונים רבים. סיווגתי אותם לשלושה סוגי טיעונים - משפטיים, עובדתיים ו"פולמוסיים":

*

טיעונים משפטיים
:
(1)
יש לדחות על הסף את הבקשה כנגד משיבים מס' 4-2, שלא היו בעלי דין בתביעה נשוא פסק הדין;
(2)
לא ניתן לאכוף לפי הפקודה הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, אשר בעלי הדין חלוקים בשאלת פרשנותו. אין לפעול על פי הפקודה כאשר שאלת פרשנותו של הצו השיפוטי נתונה במחלוקת. אין ליתן צו מכוח הפקודה, מקום בו לא ניתן לקיים את הצו השיפוטי;
(3)
פסק
הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים, ואין מדובר בהכרעה שיפוטית (!);
(4)
על פי פקודת בזיון בית משפט, כפי שפורשה בפסיקה, תחילה על בית המשפט ליתן עונש מותנה, אשר יופעל רק במקרה של הפרה עתידית של הצו השיפוטי הניתן בהליך הבזיון.

*

טיעונים עובדתיים
:

(5)
עקב אי השלמת הליך תכנוני על-ידי המבקשת עוכבה קבלת היתר לקירוי עונתי;
(6)
המשיבה פעלה כמוסכם ופירקה את קירוי החורף לשביעות רצון העירייה, ולראיה - העניקה העירייה למשיבה רישיון עסק זמני. הרישיון הזמני כמוהו כאישור העירייה לשביעות רצונה מפירוק הקירוי; (לבקשה צורף העתק היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, שהינו בר תוקף עד 20.11.2015, בו צויין כי אין במתן ההיתר כדי לאשר חוקיות המבנה).
(7)
לאחר שניתן פסק הדין מיאנה המבקשת לשתף פעולה עם המשיבה, שהייתה נכונה להרוס חלק מהקונסטרוקציה ובנייתה מחדש תוך צמצום שטח המושכר;

*

טיעונים "פולמוסיים"
(או:
למה לא נדרש פירוק של קירוי החורף?
)
(8)
אין קשר בין אישור תכנית תכנונית לבין אישור לקיום קירוי חורף;
(9)
הסרת הקונסטרוקציה של קירוי החורף אינה נדרשת כאשר הקירוי בנוי בתוך השטח הפרטי;

9.
בישיבה ביום 16.11.2015 בפני

השופטת לוי יטח
טען תחילה בא-כוח המשיבים כי רישיון העסק כמוהו כאישור העירייה הנדרש לפי הסכם הפשרה, אולם הוא קיבל את המלצת בית המשפט שהורה למשיבים להמציא אישור עדכני מהעירייה על ביצוע פירוק הקירוי לשביעות רצונה. לאחר שבית המשפט הורה על המצאת אישור זה תוך 7 ימים, הודיע בכתב בא-כוח המשיבים (ללא צירוף תצהיר) כי העירייה "לא מוציאה אישורים מהסוג המבוקש", וביקש לזמן לדיון את נציג העירייה שמסר לו את עמדתה זו של העירייה.
השופטת
לוי יטח
הורתה למבקשת למסור תשובתה תוך שבעה ימים, ומשהועבר התיק לטיפולי - הארכתי את המועד להגשת תשובת המבקשת עד ליום 2.12.2015.
משהודיעה המבקשת ביום 24.11.2015 כי היא עומדת על בקשתה, והמשיבים השיבו לתשובה זו ביום 26.11.2015, הוריתי על קיומו של דיון נוסף.


בתשובת המשיבים לתשובת המבקשת נרשם על-ידי בא-כוחם (ההדגשות הוספו - א"ג):
"קירוי החורף פורק בהתאם להסכמות הצדדים ובהתאם לנהלים בסוף החורף הקודם לשביעות רצון העירייה שאף העניקה רישיון עסק זמני.
הפירוק הוחזר בתחילת חורף זה
וגם זאת בהתאם לנהלי העיריה ולהנחיותיה. הקירוי יפורק שוב בסוף החורף הנוכחי וחוזר חלילה והכל בהתאם להוראות כל דין".


10.
בישיבה ביום 30.11.2015 נחקר דב נחשון, מנהל המבקשת, על תצהירו שצורף לבקשה, ובאי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם.

ההלכות לגבי פקודת בזיון בית משפט

11.
בית המשפט העליון קבע כי הציות להחלטות שיפוטיות עומד בבסיס הקיום של המערכת המשפטית, וכי אין מדובר באינטרס של בעל הדין שלטובתו ניתנה ההחלטה השיפוטית בלבד, אלא באינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה. מטרתו של צו שניתן לפי פקודת בזיון בית משפט הינה להביא לציות להחלטה שיפוטית שלא קוימה, ולשם כך מסמיכה הפקודה מסמיכה את בית המשפט להטיל סנקציה מסוג קנס או מאסר, או שילוב של שניהם. תכלית סנקציות אלו היא אכיפתית ולא עונשית, 'צופה פני עתיד' ולפיכך על בית המשפט לנקוט סנקציה מידתית, לבל תהפוך הסנקציה לעונשית במהותה.



עם זאת, בהיותו של ההליך לפי הפקודה מצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי למשפט האזרחי, והפעלת אמצעי האכיפה הזמינים במסגרתו עלולה להביא לפגיעה ניכרת בזכויות הנאכף, השימוש באמצעים אלו ייעשה, ככלל, במשורה ובמקרים חריגים, ורק כאשר אין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההחלטה השיפוטית. ההקשר האזרחי הוא "סביבת המחיה הטבעית" של פקודת בזיון בית משפט, והשימוש השכיח בה נעשה לשם אכיפת קיומם של פסקי דין אזרחיים המטילים חיוב שאיננו כספי.


הליכי אכיפה לפי הפקודה מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף החלטה שיפוטית הברורה על פניה או שניתן ללמוד על משמעותה ללא טרחה יתרה, ואין מקום להפוך את הדיון בהם למשפט מלא עם ראיות ועדויות של מומחים. בית המשפט שדן בבקשת הבזיון אינו המקום הטבעי לעריכת הבירור כאשר ההחלטה בבקשת הבזיון טעונה עריכת בירור עובדתי נרחב בנוגע לאפשרות שהייתה בידי בעל דין לקיים את ההחלטה השיפוטית, או כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית.


(ע"פ 517/06
מנור נ'
kpmg inc.


(פורסם בנבו, 24.7.2007);
רע"פ 4169/12
דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, 8.7.2013); בע"מ 8644/13
פלונית נ' פלונית
(27.1.2014); רע"א 5534/14
לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ
(פורסם בנבו, 19.8.2014); ע"פ 2595/13
סופר נ' ארז איתן
, עו"ד (פורסם בנבו, 29.9.2014); רע"א 6858/14
צדוק נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ
(פורסם בנבו, 11.1.2015)).

12.
לעתים התפתחויות בלתי צפויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין מונעות את ביצועו בנקודת זמן מאוחרת, באופן שניתן לקבוע שנוצרה מניעות לביצוע פסק הדין כמות שהוא. לאור שינוי נסיבות כזה, פקודת בזיון בית משפט אינה המסגרת המתאימה לליבון הסוגיה, אלא נקיטה בהליך חדש. (בר"ם 5657/12
יאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה
(פורסם בנבו, 16.10.2012 (להלן:
עניין יאיר
)).

13.
פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים כמוהו ככל

פסק דין
אחר, וניתן לאכוף ביצועו בדרך של
הליכי בזיון, ולעניין סעיף 6 לפקודה רואים

פסק דין
שמאשר פשרה כאילו הוא עצמו מורה על ביצוע החיובים המפורטים בפשרה, אף כשאלה שאינם מפורטים בפסק
הדין.
עם זאת, במקרים של

פסק דין
מוסכם יש להיזקק להליך בזיון רק במקרים מיוחדים, כאשר ההפרה היא ברורה וחד משמעית ומגלה חוסר תום לב מצד המפר. ככלל, כשמתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנות הסכם הפשרה - שהוא סכסוך אזרחי רגיל - אין לנקוט בהליכי בזיון, אם כי ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לנהל במסגרת בקשה לפי הפקודה הליך לבירור פרשנותו הנכונה של הסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
(כמו, למשל, כשמדובר במחלוקת "מדומה", מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב).

(רע"פ 7148/98
עזרא נ' זלזניאק
, פ"ד נג(3) 337, 345 (1999); רע"א 388/04
שרבט נ' שרבט
, פ"ד נט(4) 49 (2005); רע"א 4319/12
שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ
(פורסם בנבו, 18.6.2012);
בר"ם 9343/10
אלחאזן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
(פורסם בנבו, 17.1.2013); ע"פ 6981/13
יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ
(פורסם בנבו, 9.12.2013);
עניין יאיר
; בג"ץ 4299/13
ברקוביץ נ' שר האוצר
(פורסם בנבו, 7.5.2015)).

14.
קיימת פסיקה מועטה שדנה באפשרות להפעיל את הפקודה כנגד מי שאינו בעל דין.
פסק דין
שניתן על-ידי השופטים
שמגר
,
ברק
ו
בכור
בע"א 317/78
מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון
, פ"ד לד(4) 232, 242 (1980) (להלן:
הלכת מוניות הדר
) קבע את ההלכה בעניין זה. בפסק הדין, שנכתב על-ידי
השופט (כתוארו אז)
ברק
הוא דן בשאלה האם ניתן להטיל אחריות מכוח הפקודה על נהג הפועל בשירות חברת מוניות שנגדה ניתן צו שיפוטי. לאחר שבחן את הכלל במשפט האנגלי, לפיו בבזיון בית משפט מתחייבים לא רק אלה המפירים צו שיפוטי המכוון כלפיהם, אלא אף "זרים", אשר יודעים את דבר קיומו של הצו ותוכנו, ובמעשיהם סייעו להפרתו, בלשונו של סעיף 6 לפקודה ובמטרה החקיקתית העומדת ביסודו, הוא הגיע למסקנה כי יש מקום לכלול בסעיף זה גם בזיון על-ידי "זר". בדונו בשאלה מיהו אותו "זר", קבע השופט
ברק
כי אורגנים של תאגיד בוודאי נכללים בקטגוריה זו. אף שהצו השיפוטי אינו מחייב את האורגנים, פעולתם של אלו היא המביאה לכך שהתאגיד יפר צו המחייבו כדין, ובשל פעולתם זו הם מתחייבים בבזיון "האזרחי".
עוד הודגש כי נדרש של"זר" תהא
מודעות בפועל
לדבר קיום הצו השיפוטי, תוכנו והפרתו.


ברע"א 9191/05
מלר נ' כהן
(פורסם בנבו, 6.1.2010) (להלן:
עניין מלר
), בהחלטה של השופטת
פרוקצ'יה
כדן יחיד,
צוין, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי, ככלל, אין לנקוט הליכי בזיון בית משפט כלפי אדם או גוף שמלכתחילה אינו מחוייב על פי הצו, נשוא בקשת הבזיון. עוד נאמר כי חיוב מכוח דיני הרמת מסך או מכל דין אחר טעון ביסוס משפטי, ועשוי להתברר במישור משפטי נפרד, שעניינו חורג מהליכי בזיון.



כעבור חודשים ספורים ניתן

פסק דין
של שלושת שופטי ההרכב בבג"ץ 1067/08
עמותת "נוער כהלכה" נ' משרד החינוך
(פורסם בנבו, 17.5.2010) (להלן:
עניין עמותת נוער
). הם
הפנו ל
הלכת מוניות הדר
, בציינם כי כבר בעבר נקבע שאין מניעה להטיל עיצומים על "זר" לפסק הדין, הער לקיומו, לתוכנו ולהפרתו של צו שיפוטי - ככל שהוא מסייע לחייב בכיבוד ההחלטה השיפוטית להפר אותה. הודגש כי סעיף 6 לפקודה מסמיך את בית המשפט לכוף אדם בקנס או במאסר - נאמר אדם ולאו דווקא בעל דין, ומכאן שאף אדם זר נוגע
בדבר - במשמע.



(לשאלת מעמדה כתקדים מחייב של החלטה שניתנה בדן יחיד בבית המשפט העליון, ראו: בש"פ 5881/06
בניזרי נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו, 7.2.2007).
לאופן יישום
הלכת מוניות הדר
ו
עניין מלר
, ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 19922-10-10
מזרח ומערב יבוא ושיווק בע"מ
(פורסם בנבו, 4.5.2015)).

15.
סעיף 6(2) לפקודה קובע כי לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה. בע"פ 2593/13
סופר נגד ארז איתן, עו"ד
, פסקה 15 לפסק דינו של הנשיא
גרוניס
(פורסם בנבו, 29.9.2014) הובהר כי דיון בבקשה לפי הפקודה, אשר בסופו ייתכן שתוטל סנקציה של קנס שאו מאסר על הממרה, צריך להיערך בנוכחותו. הודגש כי לא ניתן להסתפק בנוכחותו של פרקליטו של הממרה, וכי הדרישה לנוכחותו בהליכים דומה לדרישה כי נאשם בפלילים יהיה נוכח במעמד בו נגזר עליו עונש מאסר.

יישום ההלכות למקרה שבפני
נו

16.
ענייננו הוא המקרה השכיח של שימוש בפקודה - אכיפת

פסק דין
אזרחי המטיל על המשיבה חיוב שאינו כספי. על-פי פסק הדין שנתן תוקף לפשרה שהושגה בין המבקשת למשיבה, התחייבה המשיבה בנובמבר 2014 לפרק את קירוי החורף עוד "לפני קיץ 2015" ולהמציא אישור עיריית חיפה על ביצוע הפירוק לשביעות רצונה. על-פי ההלכה, רואים

פסק דין
זה כחיוב שהוטל על-ידי בית המשפט, וניתן לאכפו בהליך לפי הפקודה.

17.
בניגוד להשקפת בא-כוח המשיבים, אינני רואה כל בעיה פרשנית שמעורר פסק הדין. "קירוי החורף", שהמשיבה חוייבה לפרקו, הינו מונח שמוכר ומובן לה היטב, ואף נזכר על-ידי בא-כוחה כבר במכתבו מיום 1.3.2012 אל בא-כוח המבקשת. הפרשנות שמבקשת כעת המשיבה ליצוק למונח זה, על ידי יצירת אבחנות בין קירוי לבין קונסטרוקציה, ובין קירוי בשטח המושכר לבין קירוי שמחוץ לשטח המושכר, נראית מלאכותית ואין נחוצה להבנת פסק הדין.
כמו כן, לא ניתן לצקת לתוך פסק הדין פרשנות לפיה פירוק קירוי חורף אינו שולל התקנתו מחדש לאחר שיפורק, אף ללא
הסכמת המבקשת. על כך אמנם התריע בא-כוח המשיבה במכתבו
מיום 1.3.2012, יותר משנתיים וחצי לפני מועד פסק הדין, אולם לא ניתן לכך ביטוי בלשון הסכם הפשרה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בנובמבר 2014.
למה הדבר דומה? כאשר פלוני מתחייב בפני
אלמוני בתחילת החורף לחדול מעשיית שימוש במטריה, הרי קיפול המטריה באביב ופתיחתה מחדש בחורף הבא עומדת בסתירה להתחייבות זו.
הניסיון לצקת במלים הפשוטות את מה שאין בהן העלה בזיכרוני את דמויותיהם של עליסה בארץ המראות והמטי דמטי, אשר שימשו את השופט
אוקון
, בת"א (מחוזי ת"א) 1567/99
אילן וחיים בניה בע"מ נ' נווה גן (א.ב.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ
(פורסם בנבו, 1.11.2001), בהידרשו לפרשנות מלים בחוזה:

"מע"א 4628/93
מדינת ישראל נ' אפרופים בע"מ
, פ"ד מט(2) 276, לא ניתן לשאוב חיזוק לשיטתו של המטי דמטי, אשר קבע, בלגלוג מה, שכאשר הוא משתמש במילה פרושה הוא בדיוק כפירוש שהוא בוחר לתת לה. המטי דמטי הוסיף וטען, נוכח שאלת עליסה, שמותר לתת למילים הרבה פרושים שונים וסותרים, ובלבד שתשולם למילים תוספת שכר. "היית צריכה לראות את המילים - מסיים המטי דמטי
- איך הן באות ומקיפות אותי ביום שישי כדי לקבל את המשכורת שלהן". זוהי גישה "אנרכיסטית" העלולה למוטט את החוזה. החוזה נועד לשקף את המוסכם והוא מבוסס, בדרך כלל, על קודים מוסכמים. לכן, לשונו של החוזה יכולה להיות, והרבה פעמים היא, מקור ראשוני ללימוד התכלית החוזית. התהליך הפרשני אינו משחק שבץ נא שאפשר להרכיב בו כל מילה שרוצים. התהליך הפרשני מבקש לטעון את המילים והביטויים במשמעויות מיוחדות שיהלמו את מטרותיו של החוזה. גם אם ניתן להביא בחשבון כי הלשון אינה כופתת אותנו בשלשלאות שאין להשתחרר
מהן, הרי לא ניתן להשיל אותה כעור מיותר".

ובקיצור, פירוק קירוי חורף הוא פירוק קירוי חורף.

18.
השאלה אם פסק הדין קויים הינה שאלה עובדתית. על בעל דין הטוען כי קיים את פסק הדין, להוכיח זאת באמצעות תצהיר.
בענייננו, נמנעו המשיבים מהגשת תצהיר, ובחרו שלא להעמיד את גרסתם העובדתית לביקורת באמצעות חקירה שכנגד.
כל שיש בפני
נו הינה גרסתו של המצהיר מטעם המבקשת, על-פיה המשיבה לא קיימה את שתי ההתחייבויות שבפסק הדין. גרסתו קיבלה חיזוק דווקא מהודעת בא-כוח המשיבים מיום 26.11.2015, שחלק ממנה צוטט בפסקה 9 לעיל, ולפיו "הפירוק הוחזר" ו"הפירוק יפורק שוב בסוף החורף". פירקתי ובניתי שוב - לא פירקתי. בא-כוח המבקשת כפר בטענה כי הפירוק בוצע אי פעם, אולם, לענייננו חשיבות ההודעה בהודאתם של המשיבים כי כיום קירוי החורף עומד על תילו. המשיבים אף לא הציגו אישור עירייה על ביצוע הפירוק לשביעות רצונה. ההיתר הזמני שניתן למשיבה על-ידי העירייה, שכלל
סייגים שונים,
אינו קשור לקירוי ולא ניתן לראות בו קיום של פסק הדין.
מתקבלת, איפוא, גרסת המבקשת, לפיה פסק הדין לא קויים.

19.
על-פי ההלכה הפסוקה, לעתים נסיבות שהתרחשו לאחר מועד מתן פסק הדין מונעות את קיומו, ויש בכך כדי למנוע מתן צו על-פי הפקודה. אף כאן עסקינן בעובדות, אותן יש להוכיח באמצעות תצהיר. המשיבים לא הגישו תצהיר, אף לאחר הדיון ביום 16.11.2015, בו התריע בא-כוח המבקשת על היעדר תצהיר מטעמם. תחת זאת הם ביקשו לזמן לדיון את נציג העירייה. לאור הודעת בא-כוחם כי "הפירוק הוחזר", קרי - קירוי החורף ניצב על מכונו, אין תועלת בעדות זו. משלא הוכיחו המשיבים נסיבות שאירעו לאחר פסק הדין, שיש בהן כדי למנוע ביצועו, אין לקבוע כי בגין עובדות חדשות פטורה המשיבה מקיום פסק הדין.

20.
ניסיונם של המשיבים לטעון כי לא נדרש פירוק של קירוי
החורף (טענות (8) - (9) שפורטו בפסקה 8 לעיל) נועד לכישלון. הפירוק "נדרש" מאחר ופסק הדין, עליו לא הוגש ערעור, קבע זאת. בפסקה 11 לעיל הוסברה חובת הציות להחלטה שיפוטית, כבסיס לקיום המערכת המשפטית. משניתן פסק הדין, אין בעל הדין ש"הפסיד" זכאי לסרב לקיימו, ואין מי ש"זכה" חייב לנמק את הצורך באכיפת חיובי הצד שכנגד.

21.
בהיותם של המשיבים מס' 4-2 חברי
הדירקטוריון, שהוא אורגן של המשיבה, אין מניעה - על פי
הלכת מוניות הדר
- לחיובם על-פי הפקודה. כדירקטורים, קמה חזקה שהם היו מודעים בפועל לכך שניתן

פסק דין
אשר לא קויים על-ידי המשיבה.
עם זאת, מאחר ורק משיב מס' 4 נכח בכל הדיון בבקשה, ביום 30.11.2015, אין מקום להטלת צו על-פי הפקודה על משיבים מס' 3-2.

התוצאה

22.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את הבקשה באופן חלקי.



בשל כך שהמשיבים מס' 1 ו-4 לא קיימו את פסק
הדין שניתן ביום 4.11.2014, הנני מחייב כל אחד מהם לשלם לקופת המדינה קנס בסך 1,000 ₪ לכל יום החל מהיום ועד לקיום פסק הדין.


כמו כן, המשיבים מס' 1 ו-4, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.


הבקשה נגד משיבים מס' 3-2 נדחית.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 13613-10/13 ד.א. אפק (מוצרי בריאות) בע"מ נ' ברברוסה קריות בע"מ, איתי אלימלך, אבישי וידברג ואח' (פורסם ב-ֽ 02/12/2015)