פסקי דין על המועצה דתית ברמלה | פסקי דין על גלבוע זאב | פסקי דין על גלבוע ריטה |

40385/04 א     17/03/2005




א 40385/04 המועצה דתית ברמלה נ' גלבוע זאב,גלבוע ריטה




1
בתי המשפט
א 040385/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/03/2005
תאריך:
כב' השופט קליין מנחם

בפני
:

המועצה דתית ברמלה

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . גלבוע זאב

2 . גלבוע ריטה
הנתבעים
פסק דין
בפני
תביעה שטרית על סך 9,442 ש"ח שניתנה בה הרשות להתגונן, והיא הועברה לדיון בהליך של "סדר דין מהיר".

התביעה מתייחסת לחיוב בגין קבורה של המנוח מר אריק גלבוע ז"ל (להלן: "המנוח") בבית העלמין ברמלה.

הנתבעים הינם הורי המנוח ולטענתם, זמן קצר לפני קבורת בנם פנה אליהן ראש המועצה הדתית ודרש כי ישלמו סך של 9,200 ₪ בגין קבורת בנם, וזאת תחת לחץ בלתי הוגן . בנוסף הנתבע טוען כי לא פורט כיצד יש לתובעת זכות בשיק שכן השיק שולם ל"חברה קדישא" ומי שתובעת זו המועצה הדתית וכי אין לה היסב על השיק.

לטענת הנתבע תחת מחאה נאלץ להיכנע לדרישת ראש המועצה שכן חשש כי גופת בנו תטולטל לבית קברות אחר תוך ביזויו. לטענתו, לאחר סיום השבעה קרא בעיתון כתבה העוסקת בקבורה ונתברר כי חב' קדישא לא הייתה רשאית לגבות תשלום בעבור קבורת בנו ועל כן ביטל את השיק.
מנגד טוענת התובעת, כי ביום 15.10.03 הגיעו מר פיטוסי ומר ערן גלבוע והציגו עצמם כמי שנשלחו על ידי המשפחה להודיע על פטירתו של המנוח ובקשו בשמם שירותי קבורה. כשנשאל מר פיטוסי היכן נמצא הנפטר נאמר כי נמצא בביתו ברמלה. במועד זה מילא מר גלבוע אחיו של הנפטר טופס פטירה המאמת את הנתונים. בשעה 12.30 הגיע רשיון קבורה ממשרד הבריאות ועם קבלתו נתברר כי הנפטר אינו תושב רמלה ולא נפטר בתחום רמלה וכי המצג אותו הציגו לענין מקום מגורי המנוח לא היה נכון. עם התגלות המידע זומן נציג המשפחה מר סלע למשרדי החברה והודה כי המנוח התגורר טרם מותו בתל אביב ותיקן את טופס האימות.

לטענת התובעת הובהר למשפחה כי היא זכאית לקבורה ללא תשלום בתחום העיר תל אביב וזאת בהתאם לכתובת מגורי המנוח ולחילופין בתחום העיר ראשון לציון שם נפטר. התובעת טוענת כי מר סלע התעקש כי הקבורה תהא ברמלה והוסבר לו כי קבורה בעיר רמלה מחייבת בתשלום ומר סלע חתם על ההתחייבות. הנתבעים מסרו שיק בטחון וזאת עד שיסדירו את התשלום לאחר השבעה. משלא הוסדר התשלום הופקד השיק וחולל.
התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה

פסק דין
זה מנומק, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

טענות הנתבעים הינן הן לעניין חוקיות האחיזה בשטר והן לעניין עסקת היסוד שכן לטענתם החיוב נעשה שלא כדין ותוך כפיה.

כפייה:

דין טענה זו להדחות שכן הנתבע בתצהירו בבר"ל (ס' 12) טען כי "לאחר שסיימתי את השבעה על מות בני בעת קריאת עיתון ידיעות אחרונות נתקלתי לפתע בכתבה העוסקת בזכות להקבר בישראל וממנה התברר לי כי חב' קדישא לא הייתה רשאית לגבות ממני תשלום כלשהוא"... יצויין כי לפני קריאת הכתבה סברתי כי חב' קדישא זכאית על פי החוק לגבות תשלום בעבור שירותי קבורה ..."
מדבריו אלה עולה כי לא מתקיימת עילת הכפיה שכן סברתי כי זכאית המועצה על פי חוק לגבות כספים אלו, אינה יכולה להוות עילה להפעלת הגנת הכפייה.

מצאתי לקבל את גרסת התובעת לפיה נאמר למשפחה כי תחוייב בתשלום באם רצונה שהמנוח ייקבר ברמלה שכן התגורר בתל אביב ומקום המצאות הגופה הינה בראשל"צ ועל כן באחד משני המקומות האלו הקבורה תהא חינם. מסקנה זו עולה לא רק מהתצהירים מטעם התובעת (ס' 17 לתצהירים) אלא אף מתצהירו של הנתבע בס' 11 לבר"ל:
"... כאשר כל רצוני להביא את בני ז"ל למנוחות ובשל חששי שמא ראש המועצה הדתית, יממש את איומו וגופת בני המנוח תטולטל לבית קברות אחר.."
מכאן עולה כי ידע שקיימת לו האפשרות לקבורה במקום אחר.

עושק, טעות והטעייה

יחד עם זאת, מעשיה של התובעת או מי מטעמה, יש בכדי להקים את עילת העושק והטעיית הנתבעים לעניין מחיר הקבורה (בניגוד לקביעתי כי לא הוטעו לעניין האפשרות לקבורה בתל-אביב או ראשל"צ), כפי שאפרט להלן.

אין חולק כי הנתבעים אשר הביאו את בנם לקבורה ונדרשו לשלם זמן קצר לפני קבורת בנם היו נתונים במצוקה (לעניין העושק די אף במצוקה ארעית, כל עוד היא קיימת בעת ההתקשרות. ראה: ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, פד"י לט(2)737,741) ולא היה באפשרותם הנפשית והפיזית ליתן דעתם לגובה התשלום הנדרש מהם ובקשת תשלום זו (ללא כל ביסוס שבדין כפי שאפרט להלן) הינה בגדר עושק והטעיית המתקשר. הסכום שנתבקשו הנתבעים לשלם אינו כדין ולא אושר על ידי המל"ל והצגת תעריף זה בפני
הנתבע או מי מטעמו הינה בגדר הטעייה.
מסקנתי כי דמי הקבורה במקרה דנן נגבו שלא כדין, נובעת מכמה נימוקים:

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 והתקנות שהותקנו לפיו ,תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) תשל"ו- 1976 (להלן: "תקנות הקבורה" )מסמיך את התובעת לגבות דמי קבורה ע"פ ההסכם שנחתם עם המל"ל ( להלן: "ההסכם") או על פי הקבוע בס' 3 לתקנות הקבורה. ואכן שטח הקבורה במקרה דנן אכן נכנס לגדר השטחים החריגים (כפי שעולה מההסכם עם מל"ל מיום 23/1/2003 נספח ט' לתצהיר התובעת).

ס' 5 לתקנות הקבורה קובע את גובה דמי הקבורה, כפי שמופיע בלוח א' לתקנות הקבורה. ס' 4(א)1 מתיר למועצה לגבות תשלום נוסף עבור הוצאות מיוחדות ,קרי, הובלת הנפטר לתחום טיפולה.
על פי לוח א לתקנות הקבורה טור 3 תעריף הובלת הנפטר לתחום טיפולה מעלה כי הובלת נפטר עד 10 ק"מ לתחום טיפול מחייבת בסך של 294 ש"ח ו 8.94 ש"ח לכל קילומטר נוסף.

עיון בפרוטוקול מספר 61 (נספח י' לתצהיר התובעת) ואשר ההחלטה בו נתקבלה פה אחד מעלה כי התעריף בו חוייבו הנתבעים הינו בעבור "אחוזת קבר בחיים- תושב הארץ מחוץ לרמלה" - בהמשך הפרוטוקול ניתן להבין כי התעריף אשר אושר הינו בעבור רכישת אחוזת קבר בחיים לבן זוג שרצונו להקבר בעתיד ליד בן זוגו. אין כל הוראה בפרוטוקול זה, אשר קבלה את אישור ועדת חברה קדישא לגביית תשלום בעבור אחוזת קבר ע"י המשפחה לאחר פטירה. למעלה מן הצורך אציין (שכן לא זו נקודת המחלוקת במקרה דנן) כי לא הוכח בפני
כי תעריף זה קיבל את אישור המל"ל שכן הינו חורג מהתעריף הקבוע על ידה בחוק לשירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א- 1971 ס' 14א והתוספת שנקבעה לו.

מכאן התעריף בס' 5 מיום 3/4/03 "רוכש בפטירה שאינו תושב רמלה" נקבע שלא כדין ודינו בטלות. המקסימום שהתובעת יכלה לגבות הוא תשלום לפי טור 2 (יישוב מעל 50,000 תושבים) סך של 4,298 ש"ח + דמי נסיעה או 3787 ש"ח + דמי נסיעה צמוד משנת תשס"א. לא ניתן להבין איך הגיעה התובעת לסכום של 9,200 ₪ בהתאם לפרמטרים דלעיל.
אינני סבור שבסמכותה לקבוע שרירותית מה יהיה גובה השירותים כשדמי הקבורה נקבעים ע"י מל"ל (ס' 5 לתקנות).

לאור המסקנה שהגעתי אין צורך לדון בטענה כי המדובר "בצדדים רחוקים" והסיחור היה שלא כדין למועצה הדתית, שכן, גם אם אקבל את טענת התובעת לפיה המדובר באותה אישיות משפטית המנהלת שני חשבונות נפרדים ומאחר ועסקת היסוד עצמה פגומה, ומסירת השיק נעשה - כאמור - תוך הטעייה, דין התביעה להדחות.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים .
ניתן היום ו' ב אדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית שלום








א בית משפט שלום 40385/04 המועצה דתית ברמלה נ' גלבוע זאב,גלבוע ריטה (פורסם ב-ֽ 17/03/2005)