פסקי דין על הקרן לטיפול בחסויים | פסקי דין על אבי אנגל | פסקי דין על שמואל בר

205/02 הפ     18/06/2002




הפ 205/02 הקרן לטיפול בחסויים, אבי אנגל נ' שמואל בר




1
בתי המשפט
ה"פ 000205/02
בש"א 6709/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
18.6.02

כב' השופטת גרסטל הילה

בפני
:

1. הקרן לטיפול בחסויים

2. אבי אנגל

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
שמואל בר
המשיב

החלטה

1. זוהי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה ע"י המשיב נגד המבקשים
וזאת בשל העדר עילה.

2. המשיב הגיש נגד המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה ובמסגרתה
עתר למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הסכם שנחתם בינו לבין מבקשת 1 (להלן:- "המבקשת") הינו הסכם בעל תוקף משפטי מחייב, ועל-פיו עליו לשלם למבקשת 40% משווי הדירה נשוא ההסכם (ברח' הרצל 10 בת-ים חלקה 44 בגוש 7146 להלן:- "הדירה").
בתובענה הנ"ל נטען שהמשיב הינו הבעלים של הדירה הנ"ל והמבקשת תבעה זכויות בה.
התנהלו הליכים משפטיים שונים בין הצדדים, ולטענת המשיב בתובענה, הגיעו הצדדים, בסופו של דבר, להסכמה לפיה המשיב ישלם למבקשת 40% משווי הדירה ובכך יבואו לידי סיום כל ההליכים שביניהם.
ההסכמה גובשה במכתב המבקשת מיום 5.10.00 (נספח "ג") שצורפה אליה "הודעה על הסכם פשרה" (נספח "ד") והודעה זו היתה אמורה להיות מוגשת לבית המשפט, אלא שבדיעבד התברר שההודעה לא הוגשה ובמקום זאת הוגשה בקשה למתן הוראות. ההסכם הנטען, תוקפו ונפקותו, הם כאמור, העומדים בבסיס תובענה זו.

3. בבקשה שהוגשה ע"י המבקשים נטען, כאמור, שהתובענה נעדרת עילה.
הסיבה לכך היא שהסדר הפשרה היה מותנה בתנאי מתלה, היינו, אישורו של בית המשפט המחוזי בתיק ניהול העזבון של המנוחה איטה קוסובר ז"ל (להלן:- "המנוחה"), ומעולם לא אושר, שכן, בית המשפט המחוזי סרב לאשרו. נטען בבקשה (סע' 5(ב) לה) שהמשיב, בחותמו על הסדר פשרה זה, היה מודע לתוצאה לפיה ההסכם לא יהיה בר-תוקף, אם לא יתקיים התנאי המתלה.
המבקשים טוענים שהמבקשת לא חתמה על ההסדר כל עוד לא אושר לה ע"י בית המשפט, וזאת בשל הטעמים המשפטיים.
המבקשים טוענים שצירוף המבקש 2 לתובענה הוא מעשה מופרך שנועד לקנטור וליצירת טרחה מיותרת, שהרי המבקש 2 הוא עובד המבקשת ולא היה צד להסכם הפשרה.
עוד טוען ב"כ המבקשים שאם סבר המשיב שהחלטת השו' צ'רניאק, המסרבת לאשר את הסדר הפשרה - שגויה היא - היה עליו לערער על כך ומשלא עשה כן - אינו יכול עוד להשיג עליה במסגרת זו.
בבקשה צויין עוד שהמבקשים כופרים בטענות המשיב (סע' 9).

4. טרם בחינת התייחסות ב"כ המשיב לבקשה עלי לציין שלבקשה לא צורף
תצהיר. ב"כ המבקשים מסביר את העדרו של התצהיר בכך שהעובדות הנכללות בבקשה עולות מהתובענה ונספחיה ומפסק-דינה של השופטת סירוטה שצורף על-ידיו כנספח ג2, אך הסבר זה אינו מקובל עלי. הבקשה זרועה טענות עובדתיות הטעונות תמיכה בתצהיר, רק, לצורך הדוגמא אציין את סע' 3(ב) ואת נספח "ב" - שלא ניתן לטעון ולהגיש ללא תצהיר, סע' 3(ג); סע' 5(ב), סע' 6(ה); סע' 7(ג), 7(ד), סע9 כולו, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

5. מתגובת ב"כ המשיב לבקשה נטען שבתובענה מתעוררות שאלות משפטיות
עקרוניות, כמו, למשל, תוקף ההסכם - שלא כובד ע"י המבקשים; חוסר תום לב של המבקשים בהגשת בקשות לביהמ"ש, בנוסף לבירור עובדות הנוגעות ליורשי המנוחה.
באשר ליריבות בין המבקש 2 למשיב נטען שהוא אישית יזם את הפשרה כפי שנטען בתובענה, ואח"כ התחרט או הונה והוליך שולל מראש את המשיב.
6. ב"כ המבקשים הגיש תגובה לתגובת ב"כ המשיב ובה שב וטען שאין מחלוקת
ביחס לתוכנו של הסדר הפשרה, אך יש מחלוקת לגבי תוקפו, בהיותו מותנה בתנאי מתלה, היינו אישור בית המשפט המחוזי.
עוד נטען ע"י ב"כ המבקשים לענין מעמדו של המבקש 2, ולענין העדר עילה.
גם תגובה זו כוללת טענות עובדתיות ללא תמיכה בתצהיר.

7. לאחר עיון בבקשה ובתגובות ובנספחיהם, סבורה אני שדין הבקשה להדחות
ככל שהיא נוגעת למבקשת, ולהתקבל, ככל שהיא נוגעת למבקש 2 (למרות העדר תצהיר).

באשר למבקש 2 - עיון בתובענה מעלה שלא נטען בה שהמבקש 2 היה צד להסכם ולא מבוקש כלפיו כל סעד אופרטיבי. גם אם נכונה הטענה (שלא נתמכה בתצהיר) שהמבקש 2 הוא זה שיזם את ההסכם ואח"כ התחרט, אין בכך כדי להטיל עליו חבות חוזית ולא ניתן לתבוע ממנו אכיפה של הסכם שהוא אינו צד לו.
יתכן שיש בהתנהגותו (אם תוכח) כדי להוות בסיס לתובענה נזיקית, אך לא לתובענה חוזית.

באשר למבקשת - לא ניתן, בשלב זה, לסלק התובענה על הסף, הגם שמודעת אני לכך שעסקינן בתובענה יוצאת דופן בסעד המבוקש בה ובהשתלשלות העניינים הנטענת בה.
סילוק תובענה על הסף הינו הליך קיצוני שננקט רק בדלית ברירה. במקרה דנן, אומנם התובענה מנוסחת בצורה מסורבלת ולא ברורה, אולם, לא ניתן בשלב זה לקבוע באופן נחרץ וחד-משמעי שלתובענה אין כל סיכוי, ויש לאפשר בירורה כדי לבחון את אומד דעת הצדדים ואת נפקותו של הסכם נטול אישור ונפקות הסיבות לאי-מתן אישור. במיוחד לנוכח האמור בסיפת סע' 8 להסדר הפשרה.

8. שאלה אחרת היא שאלת הסמכות העניינית. שאלה זו הועלתה על-ידי
בישיבת יום 9.4.02, וזאת, לנוכח הסעד המבוקש בתובענה: סעד הצהרתי לפיו הסכם הפשרה הינו בעל תוקף משפטי מלא. עיון בהסכם הפשרה מעלה שעסקינן לכאורה בחיוב כספי שעל המשיב לשלם למבקשים וגובהו נגזר כ- 40% משווי הדירה.
בס' 2 נקבע החיוב, בסע' 3 - תנאי התשלום ועוד ועוד.
בנקודה זו מאוחדים ב"כ הצדדים בדעה שהסמכות נתונה לבית משפט זה.
ב"כ המשיב גורס שמדובר בתובענה לאכיפת חוזה - בעלות במקרקעין ועילת התביעה הינה במקרקעין.
ב"כ המבקשים מסכים שמדובר בתביעה לאכיפת הסדר להעברת בעלות במקרקעין כנגד תשלום.

יתכן שהצדק עם ב"כ הצדדים ואכן מדובר בתובענה לאכיפת חוזה במקרקעין, שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט זה.
בנסיבות אלו - תשאר התובענה ולא תועבר לבית משפט אחר.
9. לפיכך, התובענה ככל שהיא נוגעת למבקשת, נותרת על כנה. ואילו נגד מבקש
2 - נמחקת.
איני עושה צו להוצאות - לנוכח התוצאה.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום ותזמנם לק.מ. ליום
2.1.03 שעה 8:00.

ניתן היום 18.6.02 בלשכתי, בהעדר הצדדים.

גרסטל הילה
, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 205/02 הקרן לטיפול בחסויים, אבי אנגל נ' שמואל בר (פורסם ב-ֽ 18/06/2002)