פסקי דין על דליה שחורי | פסקי דין על מיכה אטיאס

4337-10/15 רתק     31/12/2015




רתק 4337-10/15 דליה שחורי נ' מיכה אטיאס








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



רת"ק 4337-10-15 שחורי נ' שחורי ואח'










בפני

כבוד השופטת
יעל רז-לוי


המבקש

דליה שחורי



נגד


המשיב

מיכה אטיאס


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת (ת"ק 7640-05-15), מפי כב' השופט אבישי זבולון, מיום 10.9.2015

החלטה
רקע וטענות הצדדים
1.
המבקשת היא אשתו של מרדכי שחורי - התובע 1 בבית משפט קמא - אשר הינו נכה צה"ל. המשיב עבד כמלווה ותומך של המבקש מטעם משרד הביטחון כשש שנים כאשר המבקש אהב מאוד את המשיב וראה בו כבן.
ביום 31.1.15 הגיש המשיב את התפטרותו מתפקידו כמלווה של המשיב.

2.
למבקשת ולבעלה טענות באשר להתנהלותו של המשיב במהלך עבודתו עם המבקש: כי המשיב עבד בעבודה נוספת בשעות בהן אמור היה לעבוד עם המבקש ולכן לא מילא את מכסת שעות עבודתו כנדרש; טענות על שימוש ברכב ובכרטיס האשראי של המבקשים לצרכיו הפרטיים – תשלום עבור ארוחותיו והחלפת גלגל בקטנוע של המשיב. אשר לסיום עבודתו טענה המבקשת, כי המשיב הגיש את התפטרותו מבלי להתחשב במצבו הנפשי של בעלה והסב לו נזק.
נוכח כל אלו המבקשים תבעו בבית המשפט לתביעות קטנות פיצוי בסך של 5,000 ₪ מן המשיב בגין מעשיו, הנזקים שגרם להם לטענתם, וכן נוכח הפגיעה הנפשית במבקש.
3.
מנגד טען המשיב, כי ליווה את המבקש במשך שנים וביצע את עבודתו מכל הלב. ביום 27.12.14 ביקש לעזוב את עבודתו בהתראה מוקדמת של כחודש על מנת שהמבקשים יוכלו להיערך למציאת מחליף. המשיב ציין כי הוא ידע שהמבקש מאוד קשור אליו ותלוי בו אך הוא מבחינתו רצה למצוא עבודה פחות קשה. במקביל לעבודה עם המבקש החל לעבוד עם חולה נוסף שלא על חשבון השעות של המבקש (מאוחר יותר החל לעבוד איתו באופן קבוע ולמעשה הוא עובד עמו עד היום). המשיב מודה, כי עשה שתי טעויות בתום לב: שילם בטעות בכרטיס האשראי של המבקש על החלפת גלגל בקטנוע שלו, אך הוא החזיר למבקשים את הסכום כשהתגלתה הטעות. בנוסף מודה המשיב, כי נסע ברכבם של המבקשים באחד מביקוריו את המבקש בבית החולים דרך מכללת ספיר בה לומד בנו כדי למסור לו ציוד אישי, כאשר לתומו לא חשב שמדובר בעניין משמעותי. מעבר לכך ציין המשיב כי סייע רבות למבקש וטיפל בו נאמנה וכי למשפחה קשה לקבל את התפטרותו לאחר שפיתחו יחסי תלות כלפיו.
4.
לאחר ששמע את הצדדים מצא בית המשפט, כי יש לדחות את התביעה. בית המשפט ציין שהתרשם שהמבקש נקשר מאוד אל המשיב ועל כן הבשורה כי המשיב מעוניין לעזוב את עבודתו התקבלה על ידי המשפחה בצורה קשה.
עם זאת, בית המשפט לא התרשם כי ישנה כל עילה שבדין לחייב את המשיב בתשלום למבקשים, או כי
המשיב פעל שלא כדין. עוד מצא בית המשפט כי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה הדרוש ולא הוכיחו את טענותיהם הכספיות כנגד המשיב. צוין כי המבקשים צירפו פירוט תדלוק רכב המבקשים כאשר אף המבקשת אישרה כי המשיב עשה שימוש ברכב המבקשים לצורך ביקור המבקש בבית החולים ועל כן בצירוף פירוט התדלוק אין די. באשר לביקור של המשיב את בנו במכללת ספיר ציין בית המשפט, כי מדובר בזוטי דברים; כך אף בעניין חיוב הארוחות אשר נטען שמשיב רכש עבור עצמו בבית החולים, שכן לא הורם הנטל להוכחת הטענה מקום בו המשיב רכש אף עבור המשיב מוצרי מזון בעת שהוא שהה בבית החולים ועל כך אין מחלוקת.

מכאן מצא בית המשפט כי יש לדחות את התביעה מאחר ולא הורם נטל ההוכחה, ואף מעבר לכך צוין שמדובר בטענות שהן בגדר זוטי דברים.
על

פסק דין
זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני
.
5.
בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי לא ניתנה לה ההזדמנות להשמיע את טענותיה במהלך הדיון. המבקשת העלתה טענות שונות כנגד אמינותו של המשיב וכן טענה כי עזב את עבודתו עם המבקש כדי ללוות נכה אחר. המבקשת חזרה על טענותיה ביחס לכך שהמשיב השתמש בכרטיס האשראי של המבקשים לצרכיו האישיים – החלפת גלגל וקנית מזון, וכן כי עבד עם אדם נוסף על חשבון השעות שהיה אמור לעבוד עם המבקש. לטענתה שגה בית המשפט כאשר קבע כי מדובר בזוטי דברים כאשר המשיב כלל לא העלה טענה זו ולא שקל אם מדובר בנזק שהוא רק ממוני ואת הפגיעה בכבוד האדם. עוד ציינה כי המשיב התעשר על חשבונם ומעל באמונם.

דיון והכרעה
6.
לאחר ששקלתי את טענות המבקשים ועיינתי בכתבי הטענות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה בלא שראיתי צורך בקיום דיון במעמד הצדדים.
7.
בית המשפט לתביעות קטנות הינו בית משפט ייחודי אשר הוקם תוך מטרה להנגיש את שירותי המשפט לאזרח הפשוט וזאת על ידי הליך מהיר, יעיל ולא יקר ובכך לחסוך לאזרח את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים הרגילים [ראו:רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].
8.
מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות ויינתן אך במשורה (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982)
ו
מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפני
ו נדון העניין.
"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני
ערכאה גבוהה יותר"
[רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח [פורסם בנבו] (20.05.2015)].
9.
מקרה זה אינו נופל בגדר אותם המקרים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בפרוטוקול הדיון ובכתבי הטענות מעלה, כי מדובר בסכסוך אשר ברקע לו עומד הקושי
והאכזבה הרבה והמובנת של המבקשים בשל עזיבתו של המשיב, אשר ליווה את המבקש נאמנה במשך שנים. הדבר ברור הן מדבריהם של הצדדים בפני
בית המשפט והן לאור אופי הטענות אשר הועלו בפני
ו. בשל כך ובייחוד במקרים מסוג הזה, ישנה חשיבות רבה להתרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מן הצדדים ומן האינטראקציה ביניהם.
במקרה דכאן, בית המשפט שמע את הצדדים ואפשר למבקשים לשטוח את טענותיהם בפני
ו באריכות ולכן לא מצאתי יסוד לטענת המבקשת כי לא התאפשר לה להשמיע את דבריה בפני
בית המשפט. עולה מפרוטוקול הדיון כי בסופו של הדיון ולאחר שבית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים ומדבריהם בפני
ו, לא הצליחו המבקשים להרים את נטל ההוכחה כנדרש באשר לטענותיהם כנגד המשיב.
נטל ההוכחה מוטל על התובעים להוכחת תביעתם. על כן כאשר נטל זה לא מורם והתובע אינו מצליח להוכיח את תביעתו על בית המשפט לדחות את התביעה.
"צד המעוניין להוכיח את טענתו במסגרת המשפט אזרחי נדרש לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות: נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה. נטל השכנוע נוגע לחובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי הצד השני על פי מאזן ההסתברויות. בדרך כלל, נטל השכנוע נותר קבוע מתחילת ההליך ועד תומו. בשונה מכך, חובת הבאת הראיה הינה חובה נלווית לנטל השכנוע, ולפיה נדרש בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. מדובר בחובה דינאמית, שעשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו...
כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה" (ראו: ע"א 7456/11בר נוי נ' אמנון, פיסקה 14 (11.4.2013) (להלן: עניין בר נוי)). על התובע מוטל איפוא הנטל להוכיח את הטענות שבבסיס עילת תביעתו, ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו (ראו: עניין המגן ביטוח, בפיסקה 13; קדמי, בעמ' 1723)" [
ע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ג'מאל ח'יר [פורסם בנבו] (24.09.2015)]
­מעבר לכך, המבקשים לא ביססו
טענות קונקרטיות כנגד המשיב; וכפי שציין בית המשפט קמא הפירוט בכתב התביעה הינו סתום, והם אף לא גיבו את הטענות בראיות, לבד מן הטענות באשר לחיובי כרטיס האשראי בהן דן בית המשפט בצורה פרטנית. באשר לתדלוק רכב המבקשת, הרי ביחס אליו צוין כי המבקשת אישרה שהמשיב נסע ברכב לבקר את המבקש בבית החולים במשך חודשים, ועל כן אין ללמוד מהאמור כי אותם תדלוקים של הרכב נעשו דווקא לצרכיו הפרטיים של המשיב, כנטען.
טרם נעילה אציין כי בהודעת הערעור הועלו טענות נוספות בדבר רשלנות בטיפול שלא הועלו באופן זה בפני
בית המשפט קמא, ואף לא מצאתי כי הוכחו כלל. ביחס לטענה כי בית המשפט העלה מיוזמתו את עניין זוטי הדברים, הרי נראה כי עניין זה נאמר למעלה מן הצורך, כאשר דחיית התובענה נעשתה ראש וראשית לגופם של דברים.
נוכח כל האמור,
לא מצאתי כל עילה שבדין או נימוק אחר המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא.
10.
אשר על כן , הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

העירבון על פירותיו יושב למבקשים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 4337-10/15 דליה שחורי נ' מיכה אטיאס (פורסם ב-ֽ 31/12/2015)