פסקי דין על דוראני - ברן (1986) | פסקי דין על דורון יפת | פסקי דין על דורון ריטה | פסקי דין על מיכלוביץ עימנואל | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

1435/01 א     26/01/2002




א 1435/01 דוראני - ברן (1986) בע"מ, דורון יפת, דורון ריטה, מיכלוביץ עימנואל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




1
בתי המשפט
א 1435/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 18241/01

26/01/03

כב' השופטת יהודית שיצר
,
רשמת בית המשפט המחוזי
בפני
:

1. דוראני - ברן (1986) בע"מ

2. דורון יפת

3. דורון ריטה

4. מיכלוביץ עימנואל

בעניין:

המבקשים
ר. דורון

מרח' רמז 13, נתניה.
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בנק לאומי לישראל בע"מ
המשיב
ברוכשטיין ושות'

מרח' נחלת בנימין 75, תל אביב.
ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. המשיב הגיש כנגד המבקשים וכנגד אחרים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 1,054,590.60 ש"ח.
לבד מבקשת רשות להתגונן, הגישו המבקשים בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות, וכן לעיכוב ההליכים והעברת התובענה למשקם, על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992.
הצדדים הסכימו כי בקשה זו, בה מועלות טענות סף, תידון ראשונה ורק לאחריה, ובמידת הצורך, תדון בקשת הרשות להתגונן.

כתב התביעה

2. לפי כתב התביעה ניהלה המבקשת 1 (להלן: "החברה") אצל המשיב (להלן: "הבנק") חשבון חח"ד וחשבון אשראי.
החברה הוקמה בשנת 1986 כחברה פרטית-משפחתית ובאמצעותה ניהלו המבקש 2 ואחותו, שושנה ברן ז"ל, את הפעילות החקלאית בשני משקים השייכים למשפחתם במושב עזריאל.
בשנת 1991 העמיד הבנק לזכות החברה שתי הלוואות:

א. א. הלוואה בסך 240,000 ש"ח (קרן) ניתנה ביום 19.03.1991. בהסכם ההלוואה נקבע כי היא תוחזר ב- 240 תשלומים חודשיים שישולמו מחשבון החח"ד. מעוד הפרעון הראשון נקבע ליום 01.05.1991.
המבקשת 3 ערבה להחזר ההלוואה.
ב. ב. הלוואה בסך 40,000 ש"ח (קרן) ניתנה ביום 03.10.1991. בהסכם ההלוואה נקבע היא תוחזר ב- 240 תשלומים חודשיים שישולמו מחשבון החח"ד. מועד הפרעון הראשון נקבע ליום 01.12.1991.
המבקשת 3 ערבה גם להחזר הלוואה זו.

המבקש 2 חתום על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכל התחייבויות החברה כלפי הבנק.
המבקש 4 חתום על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 70,000 ש"ח לכל התחייבויות החברה כלפי הבנק.

3. ביום 11.03.2001 הגיש כאמור הבנק תביעה כנגד המבקשים בסכום כולל של 1,054,590.60 ש"ח.
יש להבהיר כי עיון בכתב התביעה גופו מעלה כי סכום זה אינו נתבע מכל אחד מהמבקשים.
החברה נתבעת על סך 930,229.60 ש"ח בלבד בגין יתרת החובה שנצטברה בחשבון החח"ד. הבנק ציין סכום זה כולל גם את יתרת סכומי שתי ההלוואות שהועמדו בינתיים לפרעון מיידי. סכומי ההלוואות שלא נפרעו (קרן בצירוף ריביות) עומדים, נכון ליום הגשת התביעה, על סך 322,945.90 ש"ח ועל סך 53,827.95 ש"ח.
הסכום של 930,229.60 ש"ח נתבע גם מהמבקש 2, בהיותו ערב לחובות החברה ללא הגבלה. אולם לחוב הנתבע מהמבקש 2 בלבד, צורף סך 124,361 ש"ח. סכום נוסף זה הוא בגין יתרת חובה שנצטברה בחשבון השיקים הפרטי שלו.
התביעה נגד המבקש 4 מוגבלת לסכום של 70,000 ש"ח בלבד.
המבקשת 3 נתבעת בסכום של 376,773.85 ש"ח. זאת על בסיס ערבותה להחזר שתי ההלוואות.
הבקשה וטענות הצדדים

4. מבקשים מעלים שתי טענות סף.
א. הם עותרים לסילוק התביעה על הסף בגין התיישנות. לטענתם, מאחר וההלוואות הועמדו לזכות החברה עוד בשנת 1991, הרי שבחלוף 10 שנים פקעה עילת התביעה.
לחלופין, הם מציינים כי מאז שניתנו ההלוואות, לא הועברו לבנק תשלומים על חשבון ההחזר החודשי. לפיכך, ובהיעדר דרישה לתשלום במועדי הפרעון החודשיים, לא ניתן לתבוע בגין תשלומים שמועדיהם קודמים ליום 11.03.1994.

ב. המבקשים טוענים כי על התביעה חל חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"). הם הסבירו כי החברה המבקשת היא "גורם חקלאי" והחוב נשוא התובענה הוא "חוב כולל", כמשמעות מונחים אלה בחוק ההסדרים. לפיכך יש להפסיק את ההליכים התלויים ועומדים ולהעביר את התביעה לדיון בפני
המשקם.

5. הבנק מצדו מתנגד לבקשות.
א. בהתייחס לטענת ההתיישנות, ציין כי טענה זו לא הועלתה "בהזדמנות הראשונה", כנדרש בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958. על כן יש לדחותה.
לגוף הסוגיה, הבנק טוען כי עילת התביעה בגין אי פרעון תשלומים חודשיים מתגבשת במועד כל תשלום ותשלום, עם הגיע מועד הפרעון. לפיכך לא ניתן לטעון להתיישנות התביעה כולה, אלא לכל היותר התיישנו החיובים שמועד פרעונם לפני שנת 1994.
מכל מקום, הדגיש הבנק כי התשלומים החודשיים של ההלוואות נפרעו למעשה באמצעות חיוב חשבון החח"ד. הוא צירף לתגובתו דפי חשבון לשנת 1994 בהן מופיע חיוב בגין פרעון הלוואות בכל ה-1 לחודש. נוכח העובדה כי ההלוואות נפרעו לפחות עד לשנת 1994, סבור הבנק כי עילת התביעה נולדה בשלב מאוחר יותר וטרם התיישנה.

ב. באשר להעברת התביעה למשקם, הודה הבנק כי החברה עוסקת בייצור חקלאי. אולם, הוא סבור כי היא איננה "גורם חקלאי", כהגדרתו בחוק ההסדרים, היות ואיננה בגדר "יחיד" העוסק בייצור תוצרת חקלאית. בשל כך, חוק ההסדרים אינו חל על התובענה, ולא ניתן להעבירה למשקם.

דיון ומסקנות
עילת התביעה וסוגית ההתיישנות

6. בניגוד לעמדת הבנק, אינני מוצאת כי קיימת מניעה לדון בנושא ההתיישנות בשלב הנוכחי.

הלכה היא כי על מנת לבדוק האם הוחמצה "ההזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות יש לבחון מהי מהות הדיון הראשון שהתקיים, בו לא הועלתה טענת התיישנות, ומהן נסיבותיו המיוחדות של המקרה (ראה: ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365, בעמ' 370).

בתיק הנוכחי הוגשו בקשות להארכת מועד וכן נתקיים דיון מקדמי, מבלי להיכנס לפרטי התיק, אשר יוחד לאפשרות לפתור הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, ודהיינו להעבירו למשקם. באותו שלב טרם הגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן. לכן לא היה אז מקום להתייחס לפרטים העובדתיים הנוגעים להתיישנות (השווה: : ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד נ(5) 423, בעמ' 429).

יחד עם הגשת בקשת הרשות להגן, הוגשה מיד הבקשה לסילוק על הסף בטענה ההתיישנות. המבקשים אף הדגישו בפני
בית המשפט את הצורך לדון בשאלת ההתיישנות, עוד בטרם תידון בקשת הרשות להתגונן לגופה.
לפיכך אני מוצאת כי הטענה הועלתה כראוי ובהזדמנות הראשונה שצריך היה להעלותה.
אתייחס איפא להלן לטענת ההתיישנות לגופה.

התיישנות

7. תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת תוך שבע שנים, בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
לפי סעיף 6 לאותו חוק מתחילה תקופת ההתיישנות מהיום בו נולדת עילת התביעה. לצורך סוגית ההתיישנות יש איפא לבחון במדויק: א- מהי עילת התביעה, ב- מתי נולדה.

הבנק לא דק פורתא בהגדרתו את עילת התביעה ואת היריבות בינו לבין כל אחד מהמבקשים. ביום 19.12.2000 העמיד הבנק לפרעון מיידי את היתרה "הבלתי מסולקת" של שתי ההלוואות. יחד עם זאת, יודגש כי מדפי החשבון שצורפו לכתב התביעה ולבקשה עולה כי לפחות עד ל-1 לדצמבר 2000 חוייב חשבון החח"ד, כמוסכם, בתשלומי ההחזר החודשיים. מטענות הבנק עצמו עולה כי לפחות חלק מן ההלוואות נפרע באופן שוטף עד להעמדת כל היתרה לפרעון מיידי. ראה בהקשר זה כב' השופט ש' לוין בע"א 5300/92 בנק לאומי לישראל נ' אורות מושב עובדים, פ"ד נא(5) 273, בעמ' 279:

"הלכה פסוקה היא שחיוב חשבון דביטורי הנמצא ביתרת חובה ייחשב כפירעון הלוואה, ולא כאקט רישומי גרידא, אם הוסכם על כך בין הצדדים...".

ובהמשך, בעמ' 280:

"חיוב חשבון החח"ד הוא עיסקה בעלת משמעות כלכלית, ולא עיסקה פיקטיבית. זאת משום שעל-ידי פירעון תשלומי ההלוואה הצמודה דרך חשבון החח"ד, נמנעה מהמושב הסכנה של הפעלת סנקציות על-ידי הבנק, דוגמת העמדת כל ההלוואה לפירעון מיידי על כל המשתמע מכך...".

(וראה גם: ע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ, פ"ד נה(1) 865, בעמ' 884 ; ע"א 1358/97 בנק דיסקונט לישראל נ' סעידיאן, תקדין-עליון 2000(4) 473).

8. אם נלך לשיטה זו, משנפרעו הלוואות בחלקן על ידי חיוב חשבון החח"ד בסכומים חודשיים, לא קיימת עילת תביעה כנגד המבקשת 3 בגין אותו חלק שנפרע, אלא בגין היתרות שהועמדו לפרעון מיידי בלבד.
כידוע, חיובו של הערב הוא רק נלווה או נגזר מהחיוב העיקרי (השווה: ע"א 395/87 שלוש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד מו(5) 529, בעמ' 538). מאחר ולפי סעיף 2 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967, אין ערבות אלא לחיוב "בר- תוקף", הרי משפקעו חלק מן החיובים הכרוכים בהלוואות לאחר שנפרעו, פטור גם הערב בגין חיובים אלה.
אמנם, לכאורה קיימת עילת תביעה בגין יתרת החובה בחשבון החח"ד, ככל שלא כוסתה, אך המבקשת 3 אינה ערבה להתחייבויות החברה בחשבון זה, אלא להחזר ההלוואות בלבד.
אשר על כן, ובהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, אני מוחקת על הסף את התביעה כנגד המבקשת 3 ככל שהיא נוגעת לסכום ההלוואות שנפרע באופן שוטף על ידי חיוב חשבון החח"ד עד ליום 01.12.2000.

9. הסכומים שהועמדו לפרעון מיידי כאמור, התווספו אמנם ליתרת החובה בחשבון החח"ד, אולם ניתן לבודדם מדפי החשבון שצורפו. ברי כי לא ניתן לראות ביתרה זו סכום שנפרע, שהרי אף לשיטת הבנק זו מוגדרת כיתרה "בלתי מסולקת". לו המשיכה החברה לפרוע את ההלוואות כסדרן, הדבר היה נעשה באמצעות חיוב שוטף, ולמעשה לא היה צורך בהעמדה לפרעון מיידי ובהגשת תביעה.
ביחס לסכומים אלה, של יתרת ההלוואה, חבותה של המבקשת 3 כערבה שרירה וקיימת. עילת התביעה נגדה מצטמצמת איפא ליתרות שהועמדו לפרעון מיידי בתאריך 19.12.2000 בצירוף הצמדה וריבית. על הבנק לתקן את כתב התביעה ולהעמיד את התביעה נגד המבקשת 3 על סכום זה בלבד.

10. המסקנה כי פרעון ההלוואות התבצע באופן שוטף באמצעות חשבון החח"ד, משמיטה את הבסיס לטענות בדבר התיישנות התביעה.
מדפי החשבון עולה כאמור כי ההלוואות נפרעו באמצעות חיוב חשבון החח"ד עד ל-1 בדצמבר 2000. עד מועד זה, מאבדים החיובים את קיומם העצמאי. לא ניתן לבודדם ולתובעם בנפרד, שכן הם מתמזגים עם יתרת החובה הכוללת בחשבון החח"ד, שכן זו מהותו של חשבון מסוג זה. ראה ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד לז(2) 673, בעמ' 678:

"כשמתנהל חשבון עובר ושב, הרי כל סכום המוכנס לחשבון מאבד את 'ישותו המיוחדת' ומתמזג עם הסכום שבחשבון, ולבעל החוב מגיעה היתרה, הנוצרת מזקיפת כל פריטי החשבון - לזכות ולחובה - זה מול זה... בין אם תאמר, שעם הכנסת תשלום על ידי לקוח לחשבון, בו הוא עומד בחובה, מהווה התשלום פירעון (שלם או חלקי) של חובו, ובין אם מחמת הסכם הקיזוז, העומד בין הצדדים לחשבון עובר ושב, שאז הקיזוז אוטומאטי - בכל מקרה, עם כניסתו של הסכום של הלקוח לחשבון, נטמע הוא בתוכו ומשנה את היתרה שבחשבון - אך אין לו עוד קיום עצמאי, ואין הוא בר-תביעה".

ההנחה היא כאמור כי למעשה עד למועד זה, בוצע החזר חודשי ולבנק לא קמה עילת תביעה. בהמשך, וככל הנראה בעקבות "צמיחתה" של יתרת החובה בחשבון החח"ד, לא נחה דעתו של הבנק. הוא העמיד את סכומי ההלוואות, ובנוסף את יתרת החובה כולה בחשבון החח"ד, לפרעון מיידי.
הפועל היוצא הוא כי עילת התביעה מתגבשת לבנק רק עם דרישה לסילוק מיידי של יתרת ההלוואות, או לסילוק יתרת החובה בחשבון החח"ד. מירוץ ההתיישנות מתחיל איפא עם מתן הדרישה האמורה (ראה: ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס ז"ל נ' (bank (london, פ"ד מד(2) 265, בעמ' 273 ; ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל (כרך א, 1991) בעמ' 145-146).
מנספחי כתב התביעה עולה כי הבנק פנה אל החברה, ובעקבותיה אל המבקשים, בדרישה לתשלום יתרת החובה בחשבון החח"ד רק בחודש נובמבר 2000. במועד זה הוא גם איים להעמיד את יתרת ההלוואות לפרעון מיידי.
המבקשים לא טענו כי הבנק פנה אליהם בעניין זה קודם לכן.
העולה מן המקובץ הוא כי עילת התביעה נולדה לכל המוקדם בחודש נובמבר שנת 2000, או בסמוך לכך, כאשר היתרות הועמדו בפועל לפרעון מיידי.
לפיכך תביעת הבנק טרם התיישנה.
אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות נדחית.

תחולת חוק ההסדרים

11. סעיף 7 לחוק ההסדרים, העוסק בהקפאת הליכים והעברת למשקם, קובע כדלקמן:

"(א) אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה.

(ב)(1) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, ראש ההוצאה לפועל, הרשם או הבורר כי החוב נשוא ההליך שבפני
ו, כולו או חלקו, הינו חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, יפסיק את ההליך לגבי החוב הכולל או הערבות כאמור ויעבירו לדיון בפני
המשקם".

בסעיף 1 לחוק, הוא סעיף ההגדרות, נקבע מהו המונח "חוב כולל":

"חוב כולל" - החוב של גורם חקלאי ליום כ"ד בטבת התשנ"ב (31 בדצמבר 1991)...ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי".

12. הצדדים חלוקים בשאלה האם החברה היא "גורם חקלאי" כמשמעו בחוק, ובמיוחד בשאלה האם החברה היא "יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית". במידה והחברה אינה עונה להגדרות מונחים אלה, הרי שחוק ההסדרים כלל אינו חל על החוב נשוא התובענה.
בסעיף 1 לחוק, מוגדר המונח "גורם חקלאי":

"אגודה חקלאית, ארגון חקלאי, תאגיד חקלאי, חקלאי, חבר באגודה חקלאית ובן זוגו".

הצדדים מסכימים כי, נכון למועד הגשת התביעה, לא נכללה באחת מן התוספות לחוק, אשר פירטו מי הם אותם תאגידים ספציפיים, אשר נמנים בין החוסים תחת כנפי החוק.

13. נותר איפא לבחון האם החברה היא "חקלאי", שמשמעותו בסעיף 1 לחוק, ודהיינו:

"יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית ... ".

הצדדים הסכימו כי החברה עוסקת בייצור תוצרת חקלאית. יחד עם זאת, הבנק הדגיש, חזור והדגש, כי החברה אינה "יחיד", מאחר ואינה אדם פיזי, אלא אישיות משפטית ערטילאית. הוא הדגיש כי החלת ההסדר שבחוק ההסדרים, למרות שהחברה לא נכללה במפורש, ובעקבות פרוצדורה מורכבת, בתוספות לחוק, תאפשר עקיפת החוק ותכליתו דרך "הדלת האחורית".
עמדתו של הבנק היא איפא כי החוב נשוא התביעה אינו נכלל בהסדר מאחר והוא חובה של החברה, ולא חובו של "היחיד" החקלאי הבודד, הוא המבקש 2.

לעומתו, טוענים המבקשים כי אין מניעה להחיל את חוק ההסדרים גם על חובה של החברה. באשר במהותה היא היתה עסקו של "יחיד", כלומר המבקש 2. הם מדגישים את התכלית הסוציאלית של החוק המונחת לשיטתם בבסיס החוק, לתת פתרון למשבר שפקד את המגזר החקלאי המשפחתי ולמנוע את קריסתו.
בנסיבות אלה, אין מקום להבחנה פורמלית, האם החייב פועל כחקלאי בודד, או באמצעות חברה משפחתית, שהקים וניהל בעצמו.

14. בדנ"א 690/94 בנק הפועלים בע"מ נ' כהן, פ"ד מט(3) 245, נדונה שאלת תחולתו של חוק ההסדרים על חובו של חייב אשר פעל, לצורך ניהול משקו החקלאי, באמצעות חברה משפחתית. החייב נטל הלוואות מהבנק לצורכי החברה, והחברה ערבה לו. לאחר קבלת ההלוואה, העביר החייב את הכספים לחשבון החברה.
משהגיע זמן הפרעון וההלוואות לא נפרעו, תבע הבנק את החייב ואת החברה.
בפסק הדין נקבע כי חוק ההסדרים חל על החוב הנתבע, למרות ש"היחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית" לא פעל כחקלאי בודד, אלא באמצעות חברה משפחתית שבשליטתו. כב' השופטת שטרסברג-כהן סיכמה את הלכת הדיון הנוסף, בעמ' 250:

"חוב שמקורו בהלוואה שנוטל חקלאי המעביר לאחר מכן את כספיה לשימושו של תאגיד משפחתי שבשליטתו הבלעדית העוסק אף הוא בחקלאות בלבד, בא בגדרה של ההגדרה המורחבת של חוב "הנובע מעיסוקו כחקלאי", קרי: חוב הנובע מעיסוקו כ"יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית".

ובעמ' 255:

"דעתי היא, אפוא, כי המילים 'יחיד הועסק ביצור תוצרת חקלאית' שבהגדרת 'חקלאי' משמעותן היא יחיד העוסק בתחום החקלאות בין בעצמו בין באמצעות תאגיד משפחתי שבשליטתו וחובו של יחיד כזה שמקורו בכספים שלוה בעבור התאגיד, הוא חוב הנובע מעיסוקו כחקלאי' ... ".

כב' השופטת שטרסברג-כהן הסבירה עמדתה כדלקמן:

"...משהופך אדם העוסק בחקלאות את עסקו המשפחתי לתאגיד העוסק בחקלאות באמצעותו, מאבד הוא את המעמד של 'חקלאי' כמשמעו בחוק, וגם התאגיד המשפחתי אינו חוסה בצל החוק אם אינו מופיע בתוספת השניה.
תוצאה זו, בעטיה יוצא החקלאי קרח מכאן ומכאן, איננה ראויה, איננה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ואיננה מתחייבת מלשונו ומהסדריו".
...
לדעתי, לא באו המילים 'יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית' שבהגדרת 'חקלאי', לציין עיסוק בחקלאות של אישיות טבעית דווקא ; מלים אלו, על פי משמעותן הראויה, נועדו לציין פעילות של יחיד בתחום החקלאות, תהא אשר תהא המסגרת המשפטית-פורמלית באמצעותה מבוצע העיסוק".

15. במקרה דנן, מתצהירו של המבקש 2 עולה כי המבקש מפעיל משק חקלאי במושב "עזריאל" עוד מתחילת שנות השבעים. בשנת 1986 הקימו כאמור הוא ואחותו המנוחה, שגם לה משק חקלאי במושב עזריאל, חברה משפחתית, היא המבקשת 1. באמצעותה המשיכו השניים לגדל ולשווק שתילי פרחים ושתילי זית.
הבנק לא חלק על נתונים עובדתיים אלה.
בנסיבות אלה, ולאור הלכת ד"נ 690/94, יש לראות את מסגרת ההתאגדות הפורמלית, ודהיינו את החברה, כמכשיר כלכלי בלבד בידי החייב, אשר אינו מונע את החלת ההסדר.
אמנם במקרה הנוכחי, להבדיל מנסיבות הדיון הנוסף, נלקחו ההלוואות ישירות על ידי החברה ולא על ידי החייב. אולם הבחנה זו מלאכותית, שהרי גם שם מלכתחילה לקח החייב את ההלוואות לצרכי החברה, והעבירן מיידית לחשבונה.
לפיכך מסקנתי היא כי די בכך שהחייב עובד כחלקאי, באמצעות חברה משפחתית שהקים, אשר משמשת מכשיר בידיו לניהול הפעילות. חברה זו מזוהה עם החייב, על כן חובותיה שמקורם בעיסוק בחקלאות, ייכנסו לגדרי ההסדר שבחוק ההסדרים.

16. מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק ההסדרים אשר נועד לפתור את המשבר העמוק במגזר החקלאי המשפחתי ולהעדיף את אפשרויות התמיכה והשיקום על פני פירוק (ראה דברי הסבר להצעת חוק ההסדרים, ה"ח 2092 (תשנ"ב) בעמ' 92 ; ע"א 5827/90 נהריה כפר שיתופי נ' יורשי קלופשטוק, פ"ד נ(4) 282, בעמ' 294). תכלית זו אינה מוגבלת רק לחובות שמקורם בהלוואות שנטל החקלאי הבודד והעבירם לתאגיד המשפחתי, אלא חלה גם כאשר התאגיד נטל את ההלוואות, ובלבד שחובותיו נובעים מהעיסוק הקבוע, שלו ושל בעל התאגיד, בחקלאות.
לשם השגתה של תכלית זו אין מקום לדקדקנות יתר. יש להעדיף פרשנות המגשימה את תכלית החוק, ומחילה הסדר אשר הוא לטובת החייב, ולמעשה בטווח הארוך עשוי להיטיב גם עם הנושים.

17. יצוין כי מלבד האופציה הפרשנית, ניתן להגיע לתוצאה דומה גם מכח דיני החברות והלכות "הרמת מסך" בין החברה ובין בעל המניות, הוא "היחיד" העוסק בחקלאות.
במקרה זה, יש מקום לבצע הרמת מסך "הפוכה". דהיינו הרמת המסך תפעל לטובתו של של בעל מניות, כאשר הרציונל הוא למעשה זהה - הפעלת עקרונות של תום לב ואי מתן אפשרות להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת. נסיבות אלה מתקיימות למשל כאשר צד שלישי, ובמקרה זה הבנק, מבקש לקפח את בעל המניות תוך שהוא מתרץ את עמדתו בקיומו של מסך ההתאגדות. השווה ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' מוברמן, פ"ד מו(5) 353, בעמ' 362:

"...יש והרמת המסך נדרשת, ולו גם חלקית, לשם הגנה על זכויותיו של בעל המניות - לטובתו נעשה הדבר ולאו דוקא כנגדו. דוגמה לכך, הרמת מסך סטטוטורית, שתכליתה להעמיד מציאות על נכונה לטובת ענינם של בעלי המניות... הוא הדין כאשר צד שלישי שאינו חלק מהתאגיד ואינו קשור בו מבקש להיבנות מאותו מסך חוצץ לטובתו שלו ומתוך קיפוח בעלי מניות...
אמור מעתה שהרמת המסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של הענין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת בקיפוחו או הסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור". היבט זה של הרמת המסך חשוב במיוחד כדי להגן דוקא על בעלי המניות מפני קיפוח, עוול ואי צדק העשויים להיגרם להם".

18. יצוין כי הבנק הוסיף והקשה כי בהכנסת החברה להסדר יש משום עקיפת כוונת המחוקק. לגישתו, הדבר מאפשר הוספת תאגידים להסדר, על אף שהוא לא נעשה "בדרך המלך", כלומר באמצעות הכללתם בתוספות לחוק.
אינני מקבלת את דעת הבנק. החלת חוק ההסדרים במסלול של הכללת חברות משפחתיות לתוספות שבחוק, אינה יוצרת הסדר שלילי. פירושה רק כי במידה וחברה משפחתית כבר נכללה בתוספת, לא יוכל החקלאי הבודד ליהנות אף הוא מההסדר ולקבל בנוסף למה שמקבלת החברה (ראה: ד"נ 690/94, שם, 255-254).
מאידך, כאשר החקלאי הבודד אינו נכנס לגדרי החוק, שכן החוב הוא חובה של החברה המשפחתית באמצעותה פעל, ושאינה נכללת בתוספת, תיחשב החברה ל"חקלאי" או "ליחיד" העוסק בחקלאות ותהנה מן ההסדר.

שיעור "החוב הכולל"

19. "החוב הכולל", עליו מתפרש ההסדר, הוא כאמור חובו של גורם חקלאי ליום 31.12.1999 (להלן: "המועד הקובע").
משקבעתי כי החברה היא "גורם חקלאי" כמשמעו בחוק ההסדרים, נותר לקבוע מהו ה"חוב הכולל" שלה, אשר יש להעבירו, כמתחייב מחוק ההסדרים, לדיון בפני
המשקם.
המונח "חוב" מוגדר בסעיף 1 לחוק:

"חיוב כספי בין אם הגיע מועד פרעונו ובין אם לאו, לרבות קרן, הפרשי הצמדה, ריבית, ריבית דריבית, עמלה והוצאות ...".

לאור האמור, נדרש לקבוע מהם החיובים הכספיים שהיו תלויים ועומדים בין החברה ובין הבנק, נכון למועד הקובע (השווה: ע"א 5827/90, שם, בעמ' 291).
מעיון בכתב התביעה ונספחיו עולה כי שתי ההלוואות ניתנו בשנת 1991 ולמשך עשרים שנה. סוכם כי מועד התשלום האחרון יבוצע בשנת 2011. ההלוואות הועמדו לפרעון מיידי בשנת 2000.
החברה החלה לפרוע את ההלוואות רק בסמוך למועד הקבוע. נכון למועד זה, מרבית הסכום היה בבחינת "חיוב כספי שטרם הגיע זמן פרעונו".
יחד עם זאת, כאמור לעיל, עד ל-1 לחודש דצמבר 2000, חוייב חשבון החח"ד בהחזר חודשי, וההלוואה נפרעה בחלקה.
את סכומי ההחזר החודשי שנפרעו, על ידי חיוב חשבון החח"ד, יש איפא לנכות מסכום ההלוואות הכולל.
הסכום שנותר נכנס למסגרת ה"חוב הכולל" של החברה. יש לבודדו ולהעבירו למשקם, על פי חוק ההסדרים.

20. באשר ליתרת החובה בחשבון החח"ד. כביכול גם אותה יתרה, במידה והייתה קיימת במועד הקובע, היא חוב כספי שהיה אז "תלוי ועומד". לכאורה, יש להעבירה למשקם.
אולם, אין מחלוקת כי חשבון החח"ד המשיך להיות פעיל, והחברה המשיכה לנהל עסקיה באמצעותו.
למעשה, החוב שהיה קיים במועד הקובע נפרע במהלך הפעילות השוטפת שהתנהלה בו בתקופה שבין שנת 1991 לשנת 2000. ראה ת"א (תל אביב) 1124/93 החקלאי מושבות נ' בנק לאומי, תקדין-מחוזי 1993(3) 424:

"כל חוב שנוצר לאחר 31.12.91, לרבות חוב שנוצר לשם פרעון 'חוב כולל' או עקב הסדר או מיחזור החוב הכולל אינו בגדר 'חוב כולל' כהגדרתו בחוק.
...
אם גורם חקלאי קיבל אשראי לאחר 31.12.91 והשתמש בו, ביודעין ובהסכמה, לפרעון של החוב הבסיסי או הכולל - כולו או בחלקו - שוב אין המשקם יכול להתערב בחוב שסולק, למרות שאלמלא סולק אותו חוב, הסדרו היה בסמכותו של המשקם" (ההדגשה שלי - י.ש.).

לפיכך, משסולקה יתרת החובה, שהייתה קיימת בחשבון החח"ד במועד הקובע על ידי הפעילות השופטפת בחשבון זה, לא נותר בחשבון "חוב כולל" אותו ניתן להעביר למשקם.

21. המבקשים הוסיפו טענות בדבר חיובם בריבית מופרזת, שנעשה באמצעות חיוב חשבון החח"ד בהחזרי ההלוואה. הבנק מצדו היפנה להסכמתם המפורשת בהסכמי ההלוואה לפרעון ההלוואה מחשבון החח"ד.
מכל מקום, טענות אלה אמנם צריכות להתברר, אך אין מקומן בשלב הנוכחי של דיון בטענות סף, אלא כטענות בבקשת הרשות להתגונן גופה.

סוף דבר

22. אשר על כן, הוחלט כדלקמן:

א. א. התביעה נגד המבקשת 3, ככל שהיא נוגעת לסכומי הלוואות שנפרעו מחשבון החח"ד עד ליום 01.12.2000, נמחקת מחוסר עילה.
הבנק יתקן את כתב התביעה בהתאם.
ב. ב. התביעה, ככל שמתייחסת ליתרת סכומי שתי ההלוואות שהועמדו לפרעון ב- 19.12.2000 תועבר למשקם, ויש לערוך הפרדה בין הסכומים.
ג. ג. יתרת התביעה תידון בבית המשפט, ונראה כי מקומה בבית משפט שלום.
ד. ד. לאור התוצאות, ישא הבנק המשיבה בהוצאות המבקשים כולם יחד בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתנה היום י"ט בשבט, תשס"ג (22 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים וכן תודיע טלפונית.
יהודית שיצר
,שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי









א בית משפט מחוזי 1435/01 דוראני - ברן (1986) בע"מ, דורון יפת, דורון ריטה, מיכלוביץ עימנואל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/01/2002)