פסקי דין על אריק רוזן | פסקי דין על יעקב זריהן

48139-03/15 סעש     06/02/2017




סעש 48139-03/15 אריק רוזן נ' יעקב זריהן








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 48139-03-15
סע"ש 48152-03-15

לפני
כב' השופט ד"ר טל גולן
– אב"ד
נציג ציבור (עובדים) – גב' ויולט ח'ורי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר חנא עילוטי

התובע:

אריק רוזן
ע"י ב"כ: עו"ד יואל שמלה


-

הנתבע:


יעקב זריהן
ע"י ב"כ: עו"ד אהוד רז

פ ס ק
ד י ן
א.
מבוא
1.
התביעה שלפנינו הוגשה על ידי התובע, מר אריק רוזן
(להלן: "התובע"), אשר עבד מיום 1.7.2007 ועד ליום 5.1.2015 בעסקו של הנתבע, מר יעקב זריהן
(להלן: "הנתבע"), שהינו גם דודו – אחיו של אביו המנוח של התובע. שמו של העסק הינו "ארגון טק", והוא מופעל על ידי הנתבע כעוסק מורשה ופועל בתחום החריטה וכרסום המתכת, בקרית שמונה (להלן: "העסק").

2.
אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחטף ובצל האשמות קשות והדדיות, כאשר מחד התובע טוען כי הוא פוטר על ידי הנתבע, וכי מגיעות לו זכויות שונות מתחום משפט העבודה, ובכלל זה פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. מנגד, הנתבע טוען כי התובע זייף את חתימתו על גבי שיקים של העסק, ובהמשך להסתבכות שהיתה לו בשנים קודמות עם "השוק האפור", ובכך גנב ממנו סך של מאות אלפי שקלים (כ-300,000 ₪). כתוצאה מהעובדה שהנתבע גילה את דבר הגניבה, התובע הודה במעשיו, ונטש את מקום העבודה.
3.
נציין כבר עתה, כי התובע הודה בזיוף חתימתו של הנתבע על חלק ניכר מהשיקים שהנתבע התייחס אליהם בתביעה. עם זאת, התובע טוען כי הוא היה שותף בעניין זה עם הנתבע, ששאף להוציא כספים מהעסק וללא שבניו של הנתבע ידעו על כך, עד שהנושא לשיטתו "התפוצץ", וילדיו של הנתבע למדו על מעשי הגניבה של הנתבע מהעסק
[1]
. כלומר – התובע מודה שהוא זייף את חתימת הנתבע על השיקים של העסק, וכי הוא משך את הכספים, אולם באותה נשימה הוא מוסיף וטוען, כי הסכומים של השיקים נמסרו על ידו לידי הנתבע.

ב.
מהלך העניינים בתובענה

4.
שתי התביעות שלפנינו הוגשו בהיותו של התובע, בעת הגשת התביעה, לא מיוצג. עם זאת, כבר באותו שלב, התובע התבטא והתנסח בפני
בית הדין ועד המועד שבו הוא החל לקבל ייצוג משפטי, וזאת בכתבי הטענות והבקשות השונות שהוגשו מטעמו לבית הדין, בצורה שהינה בהירה ומפורטת, עד כי כתבי הטענות נדמו ככאלה שאכן הוגשו על ידי עורך-דין.

5.
התביעה בסע"ש 48139-03-15 הוגשה ביום 29.3.2015, ונתבעו בה פיצויי פיטורים בסך של 131,355 ₪, ולפי שכר קובע נטען בסך של 17,514 ₪. התביעה בסע"ש 48152-03-15 הוגשה אף היא באותו היום, ונתבעו בה יתר הזכויות הנתבעות בתביעה, כדלקמן –

א.
יתרת שכר חודש 12/2014 בסך של 10,000 ₪ ולאור טענתו של התובע כי הנתבע קיזז ממנו סכומים שלא כדין ממשכורת זו;

ב.
פדיון דמי חופשה בסך של 58,100 ₪;

ג.
דמי מחלה בגין 25 ימי מחלה שקיבל התובע בחודש 1/2015 ובסך של 16,100 ₪;

ד.
הודעה מוקדמת בסך של 17,514 ₪;
ה.
פיצוי בגין פגיעת הנתבע בדמי האבטלה שקיבל התובע, היות שהנתבע לא נתן לתובע מכתב פיטורים וחרף בקשתו בעניין זה, בסך של 24,510 ₪.

6.
ביום 29.6.2015 הגיש הנתבע כתב הגנה, שבו הוא הכחיש את כלל טענותיו של התובע, וכן העלה טענת קיזוז בסך של כ-300,000 ₪ ובגין הסכום המצטבר של השיקים שלטענתו נגנבו על ידי התובע מחשבון הבנק של הנתבע
[2]
. ביום 7.7.2015 הגיש התובע כתב תגובה לכתב ההגנה. ביום 29.11.2015 נערך דיון מוקדם בהליך, בפני
כב' הרשמת ד"ר רויטל טרנר, במהלכו התייחסו הצדדים למחלוקות העיקריות שביניהם, והתיק נקבע להגשת תצהירי עדות ראשית.

7.
בין לבין, נידונו בפני
בית הדין בקשות שונות של הצדדים לסעדים שונים. כך ובין היתר, נדחתה בקשה של הנתבע לעיכוב ההליכים בהליך ובשל טענתו כי הפרקליטות בוחנת הגשת כתב אישום כנגד התובע ובגין מעשיו כנגד הנתבע
[3]
. מנגד, נדחתה בקשה של התובע לשחרור כספי התגמולים הצבורים לזכותו בביטוח המנהלים שלו, ואשר הופרשו על ידי הנתבע במהלך תקופת עבודתו אצלו. כמו כן, נדחתה על ידי כב' הרשמת בקשה של התובע להורות כי הנתבע יחשוף פרטים שונים אודות העסק ואודות חשבון הבנק שלו.

8.
ביום 8.2.2016 הודיע התובע כי הוא מיוצג על ידי עורך-דין (בא-כוחו הנוכחי), ואילו ביום 29.3.2016 הוגשו על ידו תצהירי עדות ראשית. ביום 3.7.2016 הגיש הנתבע תצהירי עדות ראשית. ביום 30.10.2016 נערכה בפני
נו ישיבת ההוכחות, במהלכה העיד התובע מטעם עצמו; מטעם הנתבע העידו העדים הבאים – הוא בעצמו, וכן העידו שני בניו – רו"ח מוטי זריהן ומר אושרי זריהן. בתום ישיבת ההוכחות הצהיר התובע כי מסכים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, וכך גם הסכים הנתבע. דא עקא, שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בדבר טענות הקיזוז של הנתבע.

9.
היות שהצדדים לא הגיעו להסכמות, התיק נקבע להגשת סיכומים, כאשר סיכומי התובע הוגשו ביום 27.11.2016, ואילו סיכומי הנתבע הוגשו ביום 14.2.2017. לאחר מכן התיק הופנה לכתיבת

פסק דין
.

ג.
תמצית טענות הצדדים

10.
התובע טוען בכתבי טענותיו כי הוא עבד בעסק של הנתבע, דודו, במשך 90 חודשים, בין התאריכים 1.7.2007 ועד 25.1.2015, כשהוא מבצע את כלל העבודות הנדרשות בעסק, החל מפעולות ריתוך והשחזה וכלה בעבודות ניהול חשבונות וניהול העסק הכוללות הזמנות סחורה, קשר עם ספקים וכד'. לטענתו של התובע, הוא הקדיש את כל כולו לעסק, פיתח קשרים אישיים וקרובים עם דודו, ועבד לעיתים קרובות משך שעות ארוכות (15-14 שעות ביום), והכל למען הצלחת העסק.

11.
לטענתו של התובע, הנתבע פנה אליו פעמים רבות במהלך עבודתם המשותפת ושיתף אותו בעניינים אישיים, תוך כדי שהוא מסביר לו כי הוא מרגיש כי התובע קרוב אליו כבן, ורק איתו הוא מרגיש "פתוח". במסגרת זו שיתף אותו הנתבע, כי הוא נוהג למשוך מחשבון העסק כספים במזומן לשם שימושים אישיים ופרטיים. לטענת התובע, הנתבע סיפר לו כי ילדיו החלו לעקוב אחר החשבונות, ולכן היה הנתבע צריך להמציא סיפורי בדים על מנת להגן על מעשיו ועל משיכת הכספים. בהקשר זה, לטענת התובע, ביקש ממנו הנתבע כי יסייע לו, וכי הוא יהיה זה שימשוך עבורו כספים מהחשבון באמצעות תשלומים לכאורה לספקים "פיקטיביים", באמצעות חתימתו של התובע על שיקים, הפקדתם, והעברת המזומנים חזרה לידי הנתבע.

12.
התובע טוען כי הסכים לסייע לדודו, וכך פעלו במשותף משך חודשים רבים, תוך שהנתבע "מלא הכרת הטוב", כך לדבריו, וכי הסיכום ביניהם היה כזה שאם הסיפור ייחשף הם יגבו אחד את השני. להפתעת התובע, הוא הגיע לעבודה ביום 4.1.2015, כאשר הוא אינו בקו הבריאות, ומצא שם את הנתבע, שני בניו ועובד נוסף, אשר ביקשו לשוחח עימו. במהלך השיחה הטיחו בו הנתבע ובניו האשמות קשות באשר לזיוף שיקים ומשיכת כספים מחשבון העסק. לטענת התובע, בהתאם לסיכום המוקדם עם הנתבע, הוא המשיך ב"הצגה" על מנת שלא לפגוע ולא לחשוף את דודו, ובהתאם התנצל על מעשיו וציפה כי הנתבע יפעל לגיבויו. לטענתו, הנתבע ובניו הודיעו לו בו במקום על סיום העסקתו.

13.
התובע טוען כי בימים לאחר מכן שהה בחופשת מחלה, תוך שהוא מאמין שהנתבע יסדר את העניינים. ביום 11.1.2015 הוא הגיע למקום העבודה, והנתבע נתן בידיו תלוש משכורת אחרון וחסר (כפי שיפורט בהמשך), ואמר לו שלא ידאג ושהוא יסדר את הכל. במעמד זה ביקש התובע, לטענתו, כי הנתבע יסיים את ה"מחזה", שייתן בידו תלוש משכורת מתוקן ומכתב פיטורים, ושכל איש יפנה לדרכו. לטענת התובע, הנתבע קיבל את הדברים והודיע שהוא פונה לעורך-דין לשם הכנת מכתב סיום העסקה.

14.
משלב זה ואילך התברר לתובע כי הנתבע אינו עומד בסיכום ביניהם, היות שבא-כוחו של הנתבע לא הסכים להעביר לידו מכתב הפסקת עבודה ופיצויי פיטורים אשר יאפשרו לו לקבל דמי אבטלה, והוא נשאר עומד בפני
שוקת שבורה מבלי שיוכל לממש את זכויותיו. בהתאם, הוא תובע כעת את מלוא זכויותיו עבור העסקתו, וכן פיצויי פיטורים.

15.
הנתבע כופר ומכחיש את כלל טענות התובע. לדבריו, הוא ניאות להעסיק את בן אחיו בעסק הפרטי שלו, וזאת על אף ההסתבכויות הכלכליות והפליליות שהיו לו בעבר, וזאת בשל קשרי המשפחה ביניהם. לדבריו, התובע עבד בעסק בין השנים 2014-2007. לטענת הנתבע, בעקבות אי-סדרים בחשבון העסק, הוא ערך בדיקה חשבונאית, בסופה הוא גילה לתדהמתו כי התובע השתמש באמון הרב שניתן בו על מנת למעול בכספי העסק, תוך כדי זיוף שיקים בסך של כ-300,000 ₪.

16.
הנתבע טוען כי עם גילוי המעילה, ומשנודע לתובע כי מעשיו נחשפו, הוא החליט על דעת עצמו שלא להגיע יותר לעבודה בעסק, וזאת אף מבלי ליידע את הנתבע בדבר כוונתו זו. הנתבע טוען עוד, כי הוא פנה אל בנק דיסקונט, והוא מנהל הליך למולם בעניין כיבוד השיקים המזויפים. בנוסף, הגיש הנתבע תלונה במשטרה, ולאור ממצאי החקירה הועבר התיק לטיפול פרקליטות צפון. עם הגשת התלונה פנה התובע במכתבים שונים אל הנתבע ואל בא כוחו (תוכן המכתבים יובא בהמשך), וכן ניסה לתאם פגישה משותפת, אך לא קיבל כל מענה לפניות אלו.

17.
הנתבע מכחיש מכל ומכל את טענות התובע בדבר שיתוף הפעולה עם התובע לשם משיכת כספים מהעסק. לטענתו, התביעה שהוגשה הינה ניסיון נוסף של התובע לקבל כספים שלא כדין, וזאת תוך הסתרת האמת מבית הדין. הנתבע צירף את גרסתם של שני בניו, אשר הגישו תצהירים, לאימות גרסתו.

ד.
התשתית הנורמטיבית

18.
כאמור לעיל, הנתבע טוען כי התובע גנב ממנו, כאשר הוא זייף שיקים של העסק. עבירת הגניבה מוגדרת בסעיף 383(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כאשר העונש הנקוב בסעיף 384 בגין גניבה הינו מאסר של עד 3 שנים. עבירת הגניבה ממעסיק מוגדרת כעבירה חמורה יותר, שכן העונש הנקוב בצידה הינו מאסר של עד 7 שנים – ראו סעיף 391 לחוק.

19.
באשר לטיב הראיות הנסיבתיות הנדרש להוכחת עבירת הגניבה ממעסיק, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בעניין חמיד, כדלקמן
[4]
:
"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת... כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

20.

עוד נקבעו בפרשת חמיד הדברים הבאים, ובאשר
למידת ההוכחה הדרושה במקרה כגון זה שלפנינו:
"הלכה פסוקה היא בבית הדין לעבודה, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעבידו אין די כי תישקל על פי מידת הסבירות".
דהיינו, מידת ההוכחה הנדרשת
להוכחת מעשה פלילי בדיון בין עובד למעסיקו, הינה גבוהה יותר מהרף הנדרש בתביעה רגילה, ואין די כי מידת ההוכחה תישקל רק על פי מאזן ההסתברויות
. גם בפסיקתו העדכנית שב והדגיש בית הדין הארצי לעבודה, כי טענות מעסיק למעילה ולגניבה על ידי עובד הינן טענות הדורשות רף הוכחה מוגבר
[5]
.

21.
באשר לאופן קביעת הסכום שנגנב, הרי שככל שניתן לאתר את ה
סכום והתקופה הקצובה של הסכומים שניטלו, קובע בית הדין הארצי לעבודה כי יש לקבוע בהתאם את סכום ההשבה או הקיזוז
של הסכומים שנגנבו על ידי העובד, בחזרה לידי המעסיק
[6]
.


ה.
הכרעה בטענות הצדדים

22.
השאלה העיקרית שבה עלינו לדון בפתח הדברים, הינה האם התובע אכן גנב כספים מהנתבע. שאלה זו משליכה על המחלוקות שבין הצדדים בכמה מישורים. כך למשל, מעבר לטענת הגניבה כשלעצמה, הרי שהכרעה במחלוקת זו תאפשר לנו גם ללמוד את התנהלות הצדדים בחודש 12/2014 וחודש 1/2015, בעת סיום עבודתו של התובע, ולגבי עילות התביעה הנטענות בגין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. נזכיר בהקשר זה, כי מחד התובע טוען כי הוא פוטר על ידי הנתבע מעבודתו, ומנגד הנתבע טוען כי התובע זנח את העבודה ומרגע שהתגלה דבר הגניבה.

23.
האם התובע גנב מהנתבע? נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה, כי לאחר שסקרנו את כלל הראיות בהליך ועברנו בקפידה על טענותיהם, ושמענו בהרחבה את העדויות שנשמעו בפני
נו, הגענו לכלל מסקנה ולפיה התובע אכן גנב כספים מהנתבע. מסקנתנו שבנדון מבוססת על מספר טעמים, אותם נפרט להלן בהרחבה.

24.
הנימוק הראשון להחלטתנו, הינה העובדה החשובה שהתובע הודה בצורה ברורה ומפורשת, מספר רב של פעמים טרם ניהול התיק ובפני
הנתבע ישירות, וגם במהלך ניהול התיק – הן בהיותו לא מיוצג והן בהיותו לא מיוצג, הן בכתבי הטענות והן במהלך עדותו בעל-פה בפני
בית הדין, כי הוא אכן חתם על שיקים של העסק וכאשר הוא מזייף את חתימתו של הנתבע, וכל זאת כאשר הוא אינו מורשה חתימה בחשבון הבנק שבו בוצעו המשיכות
[7]
.

25.
לגבי המועד שטרם הגשת התביעה – ביום 22.2.2015 שלח התובע לנתבע מכתב
[8]
, שכותרתו הינה
"הצעה להסכם ולסיום סכסוך העבודה"
, ובו הוא ציין כי
הוא מבקש לקבל לידיו תלוש שכר ובו ייכתב כי שולמו לו פיצויי הפיטורים ולפי שיקול דעתו של הנתבע, ותוך כדי ש"הכסף המופיע בתלוש השכר נשוא עניין הפיטורין שולם לו, וכי אין לו דרישות נוספות". כלומר, הלכה למעשה, התובע ויתר על פיצוי הפיטורים שהגיעו לו לטענתו מהנתבע. כמו כן, התובע התחייב בהסכם להעביר לידי הנתבע בתוך שנה סכום של 50,000 ₪.
בחקירתו הנגדית בפני
נו אישר התובע שהוא אכן כתב וחתם על המסמך
[9]
. אין חולק כי מסמך זה, כשלעצמו, מלמד על הלך הרוח של התובע, ועוד ב'זמן-אמת', ומלמד על כך שהתובע הבין וידע שהוא ביצע מעשים פסולים כלפי הנתבע.

26.
לגבי המועד שלאחר הגשת התביעה – התובע ציין בכתב התביעה שהוגש בסע"ש 48139-03-15, כי "לקחתי על עצמי את כל האשמה. ביקשתי סליחה והתנצלתי, הן בהודעות בווטסאפ וב-
sms
, והן בשיחות טלפוניות
". הודעות דומות נעשו על ידו חזור ושנה במהלך ניהול ההליך. כך למשל, ביום 17.5.2015 הגיש התובע הודעה לתיק בית הדין, ובה טען כי "... הודיתי כי אכן אני חתום על הצ'קים שהוצגו לי"
[10]
. הודעה דומה הוגשה לתיק בית הדין על ידי התובע ביום 7.6.2015. בדומה, גם בדיון המוקדם שנערך בפני
כב' הרשמת ד"ר טרנר, ציין התובע כי הוא חתם על השיקים שהנתבע ייחס לו את חתימתו עליהם
[11]
.

27.
גם בפני
נו ובמהלך חקירתו הנגדית, הודה התובע שהוא שלח לנתבע ובניו הודעות טקסט בטלפון הנייד, שבהן הוא הודה במעשיו. התובע פירט, כי "
בהודעות נכתבו מילות התנצלות, ממש מילים כמו של בכי שאני מבקש שלא יפגעו בי ומציין את החשיבות של הילדות ובת הזוג שלי
"
[12]
. כך גם נעשה בהתאם בסיכומיו של התובע
[13]
. עם זאת, התובע טען כי הוא עשה זאת כחלק ממסכת רמייה שהוא ארגן בעצמו עם הנתבע. לנושא זה – למעורבותו הנטענת של הנתבע במעשים אלה, ככל שהיתה – נתייחס מאוחר יותר בפסק הדין.

28.
מצידו של הנתבע הובהר באופן חד-משמעי, כי התובע הודה בפני
ו ובפני
בנו, רו"ח מוטי זריהן, כי הוא אכן גנב מהעסק כספים. רו"ח זריהן ציין בעדותו באשר לאמור לעיל, כי התובע היה שקוע בחובות לשוק האפור ולעולם התחתון, ונאלץ לברוח מהארץ למספר שנים (עובדה נוספת שהתובע הודה בה במהלך חקירתו הנגדית, כפי שנראה להלן).

29.
עוד הצהיר רו"ח זריהן, כי גובש הסדר עם גורמים אלה לבין התובע, במסגרתם אושר לתובע לחזור לארץ כדי לחתום על הסדר חוב, וכי "במהלך פגישתנו המשולשת, אריק טען בפני
נו שהוא יישר קו עם אותם גורמים עבריינים, אולם בעת האחרונה, בסמוך לפגישתנו, פנו אליו שוב וביקשו כספים ובגלל שלא רצה להדאיג את אבי ולערב אותו בסיפור זה הוא עשה את אשר עשה"
[14]
. כבר עתה נציין, כי רו"ח זריהן כלל לא נחקר על גרסתו שבנדון, והיא אמינה עלינו, ומה גם שעדותו בפני
נו היתה מהימנה, רציפה ומשכנעת.

30.
נציין כבר עתה (והדבר יפורט בהמשך), כי נושא הסתבכותו הכלכלית של התובע עלתה בפני
נו גם
בהחלטה שיפוטית, שדחתה בקשה של התובע לעיכוב ביצוע של פסק הדין של בית המשפט השלום בקרית שמונה, שאליו נתייחס להלן. בהחלטה שדחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין של כב' השופטת סמסון, ציטטה כב' השופטת אייזנברג, מתוך טענותיו של התובע עצמו, כי "עוד טען המבקש, כי הנתבעת הנוספת בתיק, אשר הינה אחותו, הודתה בכך שהמשיבה נתנה הלוואה למבקש, רק מנסיבות משפחתיות וחשש כי המבקש יפגע ע"י נושיו"
[15]
.


31.
לגבי התנהלותו הכללית של התובע בעסק – במהלך ישיבת ההוכחות ציין התובע בפני
נו, באופן כללי לגבי התנהלותו בעסק, כי "
כל השיקים בעסק, 99% מהשיקים בעסק כתובים על ידי מהרגע שאני עובד בעסק, מיום 1.7.07. גם חתמתי על השיקים
"
[16]
. במקום אחר בחקירה הנגדית הוא אישר, ש
השיקים בעסק נכתבו על ידו דרך קבע[17]
.

32.
לגבי אסופת השיקים הספציפיים, שאותם הגיש הנתבע לתיק בית הדין במהלך ניהול התיק – הן כנספח לכתב ההגנה והן כנספח לתצהיריו, ואשר עליהם לטענת הנתבע זייף התובע את חתימתו, הרי שהתובע שב ואישר כי הוא חתם עליהם, כאשר הוא מזייף את חתימתו של הנתבע. התובע ציין ביחס לזיוף השיקים, כי "
ציינתי במפורש בתביעה שחתמתי על השיקים
..."[18]

.

33.
התובע ציין ופירט עוד, כי "
החתימה על השיקים אחרי שאני והנתבע, אני זוכר את הדף, עשינו 20 פעם לנסות להראות את החתימה שתהיה דומה. אני זוכר את הדף הזה, זו החתימה שחתמתי על השיקים. ניסיתי לעשות חתימה דומה לזו של הנתבע וזה היה בהוראתו
"[19]

.


34.
יודגש בהקשר זה, כי במהלך דיון ההוכחות, התובע עבר בפני
נו בקפידה על אסופת השיקים, ובמשך פרק זמן לא מבוטל, בחן אותם אחד לאחד, ושב ואישר שהוא אכן חתם על השיקים בשמו של הנתבע
[20]
. ודוק – לאחר שהתובע עבר בעיון רב לעיני בית הדין, כאמור לעיל, על כל אחד ואחד מהשיקים שהגיש הנתבע לתיק בית הדין, הוא הסתייג אך ורק משני שיקים שהנתבע טען כי הוא חתם עליהם בשמו
[21]
(הסתייגות מפורשת למעשה היה רק משיק אחד).

35.
אלה שאר השיקים, אשר התובע הודה שהוא חתם עליהם
[22]
(חשבון בנק מספר 19421894 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, סניף קרית שמונה
[23]
) –

-
שיק שניתן ביום 24.2.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 6,300 ₪.
-
שיק שניתן ביום 4.3.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 5,150 ₪.
-
שיק שניתן ביום 5.3.2012, שם המוטב המשקה הסיטונאי, בסך של 5,380 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.3.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,300 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.3.2012, שם המוטב אינו ברור, בסך של 3,950 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.3.2012, שם המוטב רומן, בסך של 4,800 ₪.
-
שיק שניתן ביום 5.4.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,900 ₪.
-
שיק שניתן ביום 30.4.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,250 ₪.
-
שיק שניתן ביום 11.5.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,750 ₪.
-
שיק שניתן ביום 3.6.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,850 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.7.2012, שם המוטב מוסך דמרי, בסך של 1,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.7.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,900 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.9.2012, שם המוטב עו"ד מקס חסין, בסך של 4,150 ₪.
-
שיק שניתן ביום 2.10.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,400 ₪.
-
שיק שניתן ביום 5.11.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,650 ₪.
-
שיק שניתן ביום 2.12.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,550 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.12.2012, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 1,240 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.1.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,200 ₪.
-
שיק שניתן ביום 28.2.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,300 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.3.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,950 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.4.2013, שם המוטב אריק רוזן
, בסך של 4,400 ₪.
-
שיק שניתן ביום 30.4.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,900 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.5.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,150 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.7.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,950 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.8.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,380 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.9.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,880 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.10.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,950 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.11.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,340 ₪.
-
שיק שניתן ביום 5.11.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,920 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.12.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,120 ₪.
-
שיק שניתן ביום 15.12.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,850 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.12.2013, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,330 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.1.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,740 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.2.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,640 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.3.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,940 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.3.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,740 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.4.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,850 ₪.
-
שיק שניתן ביום 30.4.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,210 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.5.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,450 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.5.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,960 ₪.
-
שיק שניתן ביום 15.5.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,780 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.6.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 2,940 ₪.
-
שיק שניתן ביום 8.6.2014, שם המוטב דוד בן חמו, בסך של 3,490 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.6.2014, שם המוטב אינו ברור, בסך של 2,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 15.6.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 1,960 ₪.
-
שיק שניתן ביום 1.7.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,910 ₪.
-
שיק שניתן ביום 5.8.2014, שם המוטב סמגל מוצרי חשמל ביתיים בע"מ, בסך של 3,880 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.8.2014, סמגל מוצרי חשמל ביתיים בע"מ, בסך של 4,120 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.8.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,780 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.10.2014, שם המוטב עינב פחימה, בסך של 2,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 7.10.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,260 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.10.2014, שם המוטב אריק רוזן
, בסך של 4,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.10.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,710 ₪.
-
שיק שניתן ביום 10.11.2014, שם המוטב עינב פחימה, בסך של 2,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 17.11.2014, שם המוטב ח.י. חאלמסקי שירותים ופתרונות בע"מ, בסך של 3,720 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.11.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,800 ₪.
-
שיק שניתן ביום 30.11.2014, שם המוטב ח.י. חאלמסקי שירותים ופתרונות בע"מ, בסך של 3,280 ₪.
-
שיק שניתן ביום 8.12.2014, שם המוטב אליאב עמר, בסך של 4,950 ₪.
-
שיק שניתן ביום 14.12.2014, שם המוטב עינב פחימה, בסך של 2,500 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.12.2014, שם המוטב אריק רוזן
, בסך של 3,260 ₪.
-
שיק שניתן ביום 20.12.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 3,720 ₪.
-
שיק שניתן ביום 30.12.2014, שם המוטב אריק רוזן
, בסך של 4,150 ₪.
-
שיק שניתן ביום 31.12.2014, שם המוטב חנן ישראל, בסך של 4,940 ₪.
->
סך הכל שיקים שהתובע הודה בזיוף חתימתו של הנתבע עליהם, בסך של 235,320 ₪.

36.
כאמור לעיל, נושא ההסתבכות הכלכלית של התובע נידון בעבר על ידי הערכאות המשפטיות. אומנם, אין בכך כדי להוכיח פוזיטיבית כי התובע אכן זייף שיקים כחלק משיטת עבודה קבועה, אולם יש באמור להלן כדי להראות לגבי חוסר תום-ליבו של התובע גם במקרים אחרים.

37.
כך למשל, התובע צוטט על ידי כב' השופטת סמסון כמי שציין בעצמו במהלך דיון בהליך שנידון בבית המשפט השלום בקרית-שמונה, את הדברים הבאים
[24]
: "
הנתבע טוען, כי חתם על השיק ללא אישור הנתבעת, הסכמתה או ידיעתה. שם הנפרע בשיק לא נרשם על ידו. השיק נמסר על ידו לגורמים בשוק האפור, לאחר שהופעלו ע"י הנתבע לחצים כבדים ובהיותו בסכנת חיים. הנתבע נאלץ לברוח מהארץ מחשש לחייו
"
. ראוי לציין כי הנתבעת הנוספת באותה תביעה הינה הגב' ברכה רוזן (להלן: "הגב' רוזן"), אחותו של התובע, דמות שהוזכרה גם במקרה הנוכחי, ותידון בהמשך פסק הדין.

38.
מכל מקום, גם במקרה שלפנינו, חוסר אמינותו הבולט והמשווע של התובע בלט בחקירה הנגדית בפני
נו. בתחילה, התובע הכחיש שהוא השתמש בעבר ובמקרים אחרים, מלבד המקרה נשוא ענייננו, בשיקים של גורמים אחרים מלבדו וללא רשותם. אולם, לאחר שהוצג בפני
ו פסק הדין שבנדון, שהיה מוכר לו היטב, הוא הודה כי "
לצערי ביום 29.8.06 נאלצתי לעזוב את הארץ למשך 10 חודשים לאחר שהסתבכתי בחובות כבדים
"
[25]
, ותירץ את מעשיו באמירה ש"
מבחינתי שאני בסכנת חיים אני לא קורא לזה זיוף
"
[26]
.

39.
דא עקא, שהתברר כי אותה מסכת חובות מהעבר והחיבור לגורמים עלומים, רלוונטית גם לענייננו. התובע הודה, כי לפחות לגבי שני שיקים מאלה שצוינו כעת דלעיל, ואשר ניתנו לחברת סמגל (שיק אחד) וחברת ח.י. חאלמסקי
שירותים ופתרונות בע"מ
(שני שיקים), כי "נתתי את השיקים האלה לאדם שיש לי אליו חוב מאוד ישן, הוא קיבל את השיקים ופרע אותם, אני לא יודע איך, אני מעדיף ששם האדון לא יצוין כרגע". לאחר שבית הדין חייב את התובע לענות לשאלה, הוא ציין כי "... שם האדם הוא שי, אני לא יודע מה שם המשפחה שלו וזאת לאחר שבית הדין מחייב אותי לענות את השם המלא שלו"
[27]
.

40.
העובדה שהתובע כנראה חב עדיין חובות ניכרים, גם בכל הקשור למסגרות רשמיות, עולה גם מהחלטתו של כב' השופט בן-חמו בבית המשפט המחוזי בנצרת, שם הוא דחה בקשה של התובע לפטור מאגרה במסגרת ערעור שהגיש התובע על פסק הדין של בית המשפט השלום בקרית שמונה, שצוטט דלעיל. כב' השופט בן-חמו ציין, כי "דווקא טענתו של המבקש שהוא חייב בתיקי הוצל"פ שונים סכום של 364,592 ₪, מחזקים את הצורך בהפקדת הערבון להבטחת תשלום הוצאות המשיבה"
[28]
. לעובדה זו גם נתייחס מאוחר יותר, במהלך פסק הדין, שכן יש בה כדי לקעקע טענה אחרת של התובע – הטענה כי הוא הצליח לקבל הלוואה מהבנק, היות שחובותיו הסתיימו זה מכבר.

41.
הנימוק השני להחלטתנו – עדותו של התובע בפני
נו במהלך ישיבת ההוכחות, התאפיינה בצורה בוטה וגלויה, באי-אמירת אמת מחד ובהתחמקות מתשובות מנגד. כך למשל, בתחילה טען התובע שהוא לא העביר כספים לאחותו הגב' רוזן
[29]
(סוגיה בה נדון בהמשך פסק הדין), ורק לאחר שהוצג בפני
ו הסכם הסדרת חוב מול בנק לאומי, שהוא חתם עבורה ובשמה, הוא הודה בכך. התובע אף אמר פעמים רבות במענה לשאלות, שהוא "לא זוכר"
[30]
, ונמנע מלענות על שאלות שהופנו כלפיו. ראוי לציין כי מותב זה אינו נוטה להשתמש במינוח "אותות האמת", אולם התחושה הברורה של כלל חברי המותב לאחר שמיעת עדותו של התובע, היתה כי התובע הסתבך בשקרים בולטים, גסים ובלתי משכנעים לאורך כל עדותו, וחזר על גרסאות שאינן הגיוניות.

42.
הנימוק השלישי להחלטתנו – עדותו של התובע וביחס לכלל גרסתו, הינה עדות יחיד, אשר לא הובאו כל ראיות ו/או עדויות נוספות כדי לתמוך בה. ביחס לכך נפנה להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. גם בכך יש כדי לסייע בהחלטה לגבי דחיית גרסתו של התובע.

43.
הנימוק הרביעי להחלטתנו – התובע נמנע מלהזמין עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו. כך למשל, התובע טען וכפי שיפורט להלן, כי אחותו – הגב' רוזן, ידעה על כך שהוא מעביר את הכספים שנגבו מהשיקים שנפדו לידי הנתבע
[31]
. נציין שוב כי עדה
זו היתה חתומה כמוטבת על חלק מהשיקים של הנתבע, שעליהם זייף התובע את חתימתו של הנתבע. התובע אף המשיך והעיד, כי הוא נמצא בקשרים חמים עם אחותו הגב' רוזן, וכי היא אף עזרה לו בעבר במקרים שבהם הוא הסתבך כלכלית, "בשיחות ובשכנועים"
[32]
. משמע, לא היתה כל מניעה מטעמו של התובע להגיש תצהיר בשמה של עדה זו.

44.
חרף האמור לעיל, הגב' רוזן לא הובאה על ידי התובע לעדות בפני
נו. גם אחות נוספת שאליה התייחס התובע במהלך עדותו – הגב' לילי כנען (להלן: "הגב' כנען"), כאשר התובע טען שהוא קיבל כספים ממנה והעביר לידי האחות גב' רוזן, אף היא לא הובאה לעדות בפני
נו.
ביחס לכך, הלכה מושרשת היא
כי אי-זימונו של עד רלבנטי להוכחת גרסת בעל דין, שיכול היה להביאו לעדות, פועל לחובת בעל הדין אשר נמנע מלהביא עד שכזה, ואף
מקימה חזקה עובדתית שלוּ הובאה אותה ראיה או אותה עדות,
הייתה זו פועלת לחובתו
[33]
.

45.
התובע אף נמנע מהצגת ראיות בצורה מלאה ושלמה, שהיו יכולות לתמוך בעמדתו. כך למשל, לגבי שיקים רבים, התובע טען כי הוא "גלגל" את תמורתם – כלומר, שהוא אכן קיבל את הכסף לידו, אולם מסר אותו לידי הנתבע. עם זאת, כדי להוכיח את האמור לעיל, התובע היה צריך לחשוף בפני
נו את הפירוט המלא והשלם של חשבון העובר-ושב שלו, וזאת לא נעשה על ידו. גם לגבי נושא זה לא היה בידי התובע מענה סביר בחקירתו הנגדית
[34]
.

46.

בעניין זה נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27.7.2008, כדלקמן:

"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתי, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה".

47.
לגבי טענתו של התובע כי הוא אכן זייף את חתימתו של הנתבע על שיקים של הנתבע, אולם כל הכספים הגיעו בסופו של דבר לידי הנתבע – כאמור לעיל, וכפי שצוין עד כה בהרחבה, התובע אינו מכחיש שהוא אכן זייף את חתימת הנתבע על מספר רב של שיקים. אולם, התובע ממשיך וטוען, כי הכספים נמסרו על ידו ידנית לידי הנתבע.
אופן ביצוע הפעולה של זיוף השיקים נעשה לטענת התובע בדרך הבאה[35]

:

"ש. לקחת שיקים, מילאת את הפרטים עלייהם, חתמת עלייהם, העברת אותם לאחותך, אחותך נתנה לך כסף ואתה טוען שאת הכסף העברת לנתבע. זה התהליך שאתה מתאר?
ת. כן.
"

48.
כלומר, לטענתו של התובע עצמו, הוא היה לוקח שיקים של העסק, ממלא את הפרטים עליהם וחותם בשמו של הנתבע, ומעביר את השיקים לגורמים שונים, ובעיקרם לידי אחותו,
הגב' רוזן, שהינה בעלת דוכן של מפעל הפיס ולידי מר חנן ישראל, שהינו סוכן של מפעל הפיס
[36]
. גורמים אלה היו פודים את השיקים, מעבירים בחזרה את הכסף לידי הנתבע
, שהיה מעביר אותו לידי הנתבע.

49.
דא עקא, שהטענה של התובע ולפיה הוא מסר בסופו של דבר את הכספים לידי הנתבע אינה הגיונית ואינה מקובלת עלינו כל ועיקר, ולמעשה – המדובר בגרסה מופרכת לחלוטין. ודוק – הנטל בעניין זה מוטל על התובע עצמו, שכן התובע מודה במעשה הגניבה כלפי הנתבע, ובאותה הנשימה טוען שהוא החזיר את הכסף לידיו. כפי שהדגיש לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בפרשת
יצחקוב
שצוטטה דלעיל, הרי ש"
מקובלת עלינו טענת המעסיקה שלפיה במסגרת ההליך לא נבחנה הדרך המדויקת שבה בוצעה הגניבה. אם העובד רצה להוכיח כי הודאתו אינה אפשרית, הנטל בעניין זה מוטל עליו – ונטל זה לא הורם
"
[37]
.

50.
מכל מקום, להלן נפרט את הטעמים לדחיית טענת התובע, ולפיה הנתבע עצמו היה שותף למעשה הגניבה.
סיבה ראשונה מדוע אין המדובר בגרסה הגיונית –
לא הובאו כל ראיות ו/או עדויות לתמוך בטענה זו
, והמדובר בגרסה שאין לה שמץ של ביסוס, לא בראיה
ולא בעדות – מלבד זו של התובע, שבה איננו נותנים אמון כלל ועיקר, כאמור לעיל. לא בכדי הודה התובע בעניין זה בחקירתו הנגדית, לגבי העברת הכספים במזומן בחזרה לידי הנתבע, כי "
אין לי הוכחה להעברתם לנתבע
"
[38]
.

51.
סיבה שניה מדוע אין המדובר בגרסה הגיונית – לא הובא כל טעם מדוע אדם מן השורה כמו הנתבע יעשה מעשה שכזה – המדובר בגרסה שבסופו של דבר מאשימה את הנתבע כמי שהיה שותף למעלליו של התובע, וכמי שלמעשה קיבל את כל הכסף לידו. אולם הנתבע הצטייר בעינינו כאיש ישר ואמין, שעדותו היתה מהימנה ורציפה.

52.
בהקשר לכך, לא הובאה בפני
נו כל ראיה באשר היא, להסתבכות כלשהי של הנתבע בעבר עם מעשה לא ראוי, והוא אף הצהיר בפני
נו כי "
אני בן 60, אב ל-5 ילדים. פתחתי עסק שבחיים שלי לא הייתי מוגבל בבנקים, בחיים לא חזר לי שיק מהבנק, אני מסודר מבחינת מס הכנסה וכל הדברים כולל העובדים
"
[39]
. גם בנו של הנתבע, מר אושרי זריהן, העיד מצידו כי "
אבא שלי הוא הבן אדם הישר ביותר
"
[40]
. לא הובא בפני
נו כל נתון כדי לסתור את האמור לעיל.

53.
סיבה שלישית מדוע אין המדובר בגרסה הגיונית – לא הובא כל טעם, כלכלי או מעשי, מדוע בעל עסק יגנוב מעצמו – הגרסה של התובע גם כלל אינה הגיונית, שכן בסופו של דבר, הנתבע הוא בעל העסק שלו עצמו, וכמי שהינו עוסק מורשה. ראו ביחס לכך טענתו של בא-כוח הנתבע בדיון המוקדם שנערך בהליך, שם הוא פירט כי "... אין מדובר בחברה בע"מ ולכן אין לנתבע שום צורך להיעזר באחרים כדי להוציא כספים לא למקור כזה ולא למקור אחר. מדובר על עסק שאין בו הנה"ח כפולה, לכן עניין הבנקים מנותק מרשויות המס שאין להם עניין אם יצא או נכנס כסף לחשבון ומה מקורו"
[41]
.

54.
אנו מקבלים טענה זו, וכלל לא הגיוני בעינינו שהנתבע ייצור מנגנון משוכלל, שבסופו של דבר יוביל לגניבה שלו מעצמו. במקום זאת, פשוטו כמשמעו, הנתבע יכול היה למשוך מחשבון בנק של העסק, כאוות נפשו ולפי צורכי העסק והמשפחה, ולפי ההיתרים שיינתנו מהבנק ובהתאם למסגרת החשבון. ראו בהקשר זה גם את דבריו של הנתבע בחקירתו הנגדית: "
אני הולך לבנק רואה כמה אני במינוס ואם לא חרגתי מעל המינוס שלי אני מושך. אם אני צריך 20 אלף ואני יכול אני מושך, אם לא אני מבקש להגדיל את המסגרת
"
[42]
.

55.
למותר לציין עוד ביחס לכך, כי הנתבע נתפס בעינינו כאדם שאינו בעל הבנה מעמיקה בנושאי חשבונאות ופיננסים, והוא אף ציין בחקירתו הנגדית ש"
אני בנושא מחשבים לא מתמצא בכלום
" ו"אני לא יודע איך להוציא מהמחשב תמונה של השיק"[43]

. עוד הוא ציין, כי "קשה לי לעלות על זה כי אני בודק רק את ההעתקים של השיקים. הייתי בא לתובע והוא אמר לי שאנו מרוויחים, לא הבנתי למה אני כל הזמן במינוס, הוא אמר לי אל תדאג פה אתה מרוויח ופה יש לך הלוואה, הוא טמטם אותי בכזה שיגעון. האמנתי להכל, אבל לא לזיוף שיקים"[44]

.
56.

לעומת זאת, התובע העיד כי הוא בעל תואר ראשון בכלכלה וניהול ואף סיים קורס יועצי השקעות
[45]
. הנתבע אף העיד בהתייחס לכך, כי התובע עבד בעבר בבנק לאומי, וציין בפני
ו שלגבי שיקים בסכומים נמוכים ועד אזור 5,000 ₪ - 6,000 ₪, הפקידים בבנקים אינם מסתכלים בעיון על החתימה
[46]
. עדות זו אמינה אף היא בעינינו, ולא נסתרה.

57.
סיבה רביעית מדוע אין המדובר בגרסה הגיונית – לא הובא כל טעם מדוע בעל עסק יגנוב מעצמו כדי להסתיר משיכות מזומן מבניו, שאינם שותפים בעסק, וכאשר המדובר בבנים תומכים ונאמנים, ותוך כדי שהוא מבקש מגורם אחר שיזייף את חתימתו של הנתבע עצמו – התובע טען בהקשר זה כי הנתבע נדרש למנגנון הרמאות המשוכלל והנטען על ידו, במסגרתו הנתבע ביקש מהתובע לזייף חתימות של הנתבע, ולהעביר לו כסף לחשבון, והכל כדי להסתיר את נושא משיכות המזומן החוזרות ונשנות מבניו של הנתבע.

58.
ראו ביחס לכך, למשל, בתצהירו של התובע, שם נטען כי "למעשה הנתבע אמר לי שהוא היה רוצה שאעזור למשוך מזומנים, בשיקים עליהם אחתום בעצמי, ככיסוי, מבלי שבני משפחתו יוכלו לראות משיכות מזומנים שלו מהחשבון"
[47]
.

59.
אולם, המדובר בגרסה לא הגיונית ואף אבסורדית, שכן אין חולק וכפי שכבר צוין בהרחבה, ואף התובע הודה בכך, שהתובע זייף את חתימתו של הנתבע עצמו. כלומר, אם היו לשיטתו של התובע, מגלים בניו של הנתבע את דבר המרמה דרך עיון בחשבונות הבנק, הם היו מגלים את חתימתו של אביהם, ולמעשה היו רואים "משיכות מזומנים שלו מהחשבון", לכל דבר ועניין.


60.
לא בכדי הודה התובע בעצמו, כי המדובר בסיפור מופרך, והוא ציין כי "... [ש]מצבו של דודי נראה לי מופרך, כיוון שהוא קשה, ובכל זאת נזקק ל"אישורים" מבני משפחתו ול"סיפורים ותוכניות" כדי שיתאפשר לו לעשות שימוש בכספיו לצרכיו"
[48]
.

61.
מכל מקום, ממילא לא הובאה בפני
נו כל ראיה לכך שבניו של הנתבע אי פעם הסתייגו ממשיכות מזומן, כאלה או אחרות, של הנתבע מחשבון הבנק של העסק. נזכיר שוב, כי העסק רשום על שם הנתבע, שהינו עוסק מורשה. המדובר בעסק שלו עצמו, על כל חלקיו ובצורה מלאה. אין ולא הובאה כל טענה ו/או ראיה של התובע, כי בניו של הנתבע אי פעם פנו כנגדו והתלוננו שהוא מושך כספים בצורה לא-נאותה מהעסק שלו עצמו.

62.
למעשה, ההפך הוא הנכון – בניו של הנתבע העידו בפני
נו, והרושם העיקרי שעלה מעדותם הנרגשת, ולאור השבר והזעזוע שחל בנתבע לאור מעשי הגניבה של התובע (דבר שבא לידי ביטוי גם בישיבת ההוכחות
[49]
), הינה של תמיכה מלאה באביהם. ראוי גם לציין, כי בניו של הנתבע אף לא נשאלו במהלך חקירתם הנגדית ולו שאלה אחת, הנוגעת לטענה הנטענת על ידי התובע, הנשענת כל-כולה על ההנחה כי הנתבע חפץ להסתיר מבניו דבר כזה או אחר, ובמיוחד ביחס להתנהלותו הפיננסית.

63.
סיבה חמישית מדוע אין המדובר בגרסה הגיונית – לא הגיוני שהנתבע יאשר לתובע לזייף שיקים של הנתבע עצמו, שניתנו לגורמים שלישיים ואשר התובע לא יכול היה לקבל מהם את הכסף בחזרה – כזכור, בבסיס טענתו המפותלת של התובע, עומדת ההודיה כי מחד הוא זייף את חתימתו של הנתבע על השיקים שעל שם חשבונו של הנתבע, אולם מנגד שהוא משך את הכספים במזומן, ונתן את הכספים במזומן לנתבע.

64.
דא עקא, שחלק מהשיקים ניתנו לגורמים שהתובע לא היה יכול לקבל מהם את הכסף בחזרה. כך למשל, שיק אחד ניתן לעו"ד מקס חסין, שהינו משרד עורכי-דין מוכר וידוע באזור הצפון. כלומר, הלכה למעשה התובע גורס, שגורמים נוספים מלבדו השתתפו בקנוניה הנטענת.

65.
ראו ביחס לכך בתצהירו של רו"ח זריהן, בנו של הנתבע: "בין המוטבים שעל גבי ההמחאות היו גרושתו של אריק, עינב פחימה, בתי עסק שונים שאין לנו היכרות עימם כמו עסק לניכיון המחאות חוץ בנקאי, עסק לממכר מחשבים, סוכן של מפעל הפיס בשם חנן ישראל ועוד"
[50]
.

66.
עוד ראו את דבריו של בא-כוח הנתבע בדיון המוקדם שנערך בהליך, שם הוא ציין כי "צ'ק אחד הוצא למשרד עו"ד שלו התובע היה חייב כסף, צ'ק אחר לגרושתו שאיתה הוא ביחסים מצוינים ועוד כל מיני גורמים שברור שלנתבע אין קשר אליהם. יש צ'קים שאין לנתבע שום קשר אליהם. התובע בעצמו מודה שהוא זייף חתימה ואין מחלוקת שחלק מהצ'קים ניתנו לגורמים שבוודאי לנתבע אין קשר עליהם, לא ישיר ולא עקיף"
[51]
.

67.
כאשר נשאל התובע ביחס לכך בחקירתו הנגדית, ולמשל לגבי השיק שניתן לעו"ד מקס חסין, הוא שוב שינה את גרסתו, וטען כי "
הוא עו"ד שלמיטב זכרוני ייצג את בנק מזרחי כשאני הייתי חייב מוגבל באמצעים והיה לי חוב לבנק מזרחי.
..
הנתבע ידע במפורש שאני הולך להסדר חוב, ידע שיש לי כספים מזומנים אצלי ואמר לי שחלק מהכספים באותה שיטה אני יכול להעביר ישירות בשיק
"[52]

. כלומר, גם לשיטתו של התובע, אותה "שיטה" של גלגול הכספים בחזרה אל הנתבע, לא תמיד פעלה בפועל.

68.
לעומת זאת, האינטרס הראשון במעלה לגנוב את הכספים ואף למסור חלק מהם לידי אחותו – הגב' רוזן, היה של התובע עצמו. מסקנה זו עולה מהעובדה שהתובע הודה בפני
נו במהלך חקירתו הנגדית, שהוא חתם בשם ועבור אחותו, הגב' רוזן, על הסכם הסדרת חוב מול בנק לאומי, וכי המדובר בחוב של מאות אלפי שקלים
[53]
. התובע ציין בשלב זה, כי "
אני מאשר שהתחייבתי לשלם את החוב של אחותי באמצעותי
"[54]
.

69.
גם בשלב זה הסתבך התובע בהסברים נפתלים וחסרי כל היגיון פנימי, וטען כי הסיבה שהוא חתם עבור אחותו, הגב' רוזן, על הסדר החוב מול בנק לאומי, הינה הסיבה שהיא היתה חייבת מוגבלת באמצעים. אולם כזכור וכפי שעולה מבקשה לפטור מאגרה שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי בנצרת, גם התובע עצמו היה בשנת 2011 מסובך בצורה קשה מבחינה פיננסית, והוא הודה בפני
נו שגם הוא היה מוגדר כמי שהינו חייב מוגבל באמצעים.

70.
עוד טען התובע, שכדי לכסות את החוב של אחותו, הוא קיבל כספים מאחות אחרת שלהם, הגב' כנען, וכן קיבל הלוואה לשם כך מבנק דיסקונט בסך של 100,000 ₪. אין זו אלא שהמדובר, גם הפעם, בסיפור בדים של התובע, שאין לו ידיים ואין רגליים. כך למשל, לא הובאה כל ראיה וכל עדות (גם) ביחס לגרסה זו של התובע. בכלל זה, לא הובא כל תיעוד להלוואה הנטענת מבנק דיסקונט, והגב' כנען גם היא לא העידה בפני
נו. גם כלל לא הבנו, הכיצד הסכים בנק לאומי לחתום על הסדר חוב של חייבת, למול גורם אחר שחייב על פני הדברים כספים רבים, שהוא אחיה-התובע.

71.
בנוסף, גם כלל לא הוסבר הכיצד בנק דיסקונט ייתן בפני
עצמו הלוואה לתובע של 100,000 ₪, למי שהינו, או היה עד לפני זמן לא רב, בגדר חייב מוגבל באמצעים
[55]
. לבסוף, גם כלל לא ברור, מדוע אחות אחת (הגב' כנען), היתה צריכה את התובע כ"איש מתווך" שיחתום על הסכם להסדרת חוב של אחות אחרת (הגב' רוזן), במקום להעביר לה את הכסף ישירות, במידה והיא רצתה לעזור לה
[56]
.

72.
לעמדתנו, עולה כי כמו במקרים קודמים – וכפי שעלה מפסק דינו של בית המשפט השלום בקרית שמונה שכבר צוטט לעיל, וכך נעשה גם במקרה זה, התובע השתמש במשפחתו כדי לתרץ התנהגויות נפסדות, תוך כדי שהוא משנה מעת לעת את גרסתו.

73.
לסיכום כל האמור לעיל עד כה – אנו קובעים בזאת כי הוכח בפני
נו שהתובע גנב מהנתבע שיקים בסך של 235,320 ₪. זאת ועוד, אנו דוחים מכל וכל את טענת התובע כי הוא מסר כספים אלה לידי הנתבע.

ו.
התייחסות לסעדים הנתבעים על ידי התובע

ו.1.
פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפגיעה הנטענת בדמי האבטלה של התובע בגין אי-קבלת מכתב פיטורים מהנתבע

74.
התשתית הנורמטיבית – סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע, בין היתר, כי עובד ש"פוטר" (ובהתאם להוראות הקבועות בחוק), זכאי ממעסיקו לפיצויי פיטורים. נטל השכנוע לעניין התקיימות כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הינו על העובד, שהרי הוא בגדר "המוציא מחברו".

75.
בהתייחס לכך אף נקבע, כי הלכה היא, כי כדי לקבוע אם המדובר בפיטורים או התפטרות, "יש לבדוק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה. במידה והיוזמה היתה מצד המעביד לסיום היחסים, מדובר בפיטורים, גם אם עצם סיום העבודה נוסח בצורה של הסכמה הדדית
"[57]

.
עוד נקבע, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשתי פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום[58]
.

76.
בדיון ההוכחות שנערך בפני
בית הדין, הוסכם בין הצדדים כי יום עבודתו האחרון בפועל של התובע אצל הנתבע היה ביום 4.1.2015
[59]
. השאלה היא מה קרה באותו היום – האם התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבע על ידי הנתבע ובניו, או שמא הוא התפטר ביוזמתו. על הנסיבות שבהן הסתיימה עבודתו של התובע אצל הנתבע העיד בפני
נו רו"ח מוטי זריהן, בנו של הנתבע. רו"ח זריהן אומנם אינו עובד בעסק, אלא במקום אחר (חברת נטפים בע"מ), אולם הוא ציין בתצהירו כי מעת לעת הוא היה מעורב ומתעניין בעסק של אביו.

77.
רו"ח זריהן העיד, כי בשלב מסוים בחודש 12/2014 אביו חשד כי התובע גונב ממנו, ועדכן אותו בכך. בתחילת חודש 1/2015 יצר רו"ח זריהן קשר עם התובע וביקש ממנו את הסיסמה של חשבון הבנק של העסק, וכדי להיכנס אליו דרך המחשב ולערוך "בדיקות", כלשונו של רו"ח זריהן. נציין, כי אנו סבורים – וכל הראיות והעדויות מצביעות על כך, שבשלב זה הבין התובע שדבר הגניבה הולך להיחשף.

78.
המשך האירועים היה ביום 4.1.2015, כאשר בשלב זה נערכה פגישה בעסק בין התובע מחד לבין הנתבע ורו"ח זריהן מנגד. בשלב זה מתאר רו"ח זריהן, כי התובע החל לדבר מיוזמתו, והתוודה על מעשיו
[60]
. הנתבע מצידו מציין לגבי פגישה זו, כי התובע "
... בכה, אמר תעשה מה שאתה רוצה רק שלא אלך למשטרה. אמרתי לו שרק בגלל שהוא הבן של אח שלי הוא פגע בי. אני לא צריך כסף אני רק לא רוצה שבן אח שלי יגנוב אותי"[61]

. לאחר מכן התובע עזב את מקום העבודה, ולמעשה לא עבד בו יותר בפועל, מלבד פעם אחת – מספר ימים לאחר מכן – ביום 11.1.2015, שאז הוא הגיע כדי לקבל את שכרו לחודש 12/2014.

79.
נזכיר שוב וכפי שכבר צוין קודם לכן, כי
ביום 22.2.2015 שלח התובע לנתבע מכתב ובו הוא ציין
שהוא מבקש לקבל תלוש שכר, ובו ייכתב כי שולמו לו פיצויי הפיטורים ולפי שיקול דעתו של הנתבע, ותוך כדי ש"הכסף המופיע בתלוש השכר נשוא עניין הפיטורין שולם לו, וכי אין לו דרישות נוספות". התובע אף ציין באותו מכתב, כי כחלק מההסדר שהוא מציע, יינתן לו מכתב ולפיו הוא סיים את עבודתו אצל הנתבע כבר ביום 31.12.2014.

80.
כלומר, הלכה למעשה התובע ויתר על פיצוי הפיטורים שהגיעו לו לטענתו מהנתבע. גם האמור לעיל מהווה בגדר ראיה נוספת לכך, שהתובע ידע שהוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכי היחסים בינו לבין הנתבע הסתיימו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. זאת ועוד, במידה והתובע הסכים להצהיר כי מועד סיום יחסי העבודה היה כבר ביום 31.12.2014, ברור גם כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו המאוחרת יותר, ולפיה הוא פוטר ביום 4.1.2015[62]

.

81.
פירוט האירועים עד כה מעלה בבירור כי התובע זנח את מקום העבודה אצל הנתבע, וזאת מתוך הבנה כי מעשי הגניבה שנעשו על ידו נחשפו על ידי הנתבע ובניו. ממילא, וגם אם התובע אכן פוטר, היה מקום לדון בשלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ולפי ההוראות הקבועות בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, ולאור המעשים שבוצעו על ידו.

82.
לסיכום נושא זה –
דין הטענה כי התובע פוטר, והסעדים הנובעים מטענה זו, להידחות מכל וכל. על כן,
התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, או לפיצוי בגין אי-קבלת מכתב פיטורים מהנתבע, דבר שהוביל לטענתו לכך שהוא קיבל דמי אבטלה בחסר מהמוסד לביטוח לאומי
[63]
.

ו.2.
הקיזוז שבוצע
ממשכורת חודש 12/2014 של התובע

83.
התובע טוען כי הנתבע קיזז ממנו סכומים שלא כדין ממשכורת חודש 12/2014, בסך של 10,000 ₪, ובעת שהוא שילם לו את המשכורת – 4,000 ₪ בגין "מפרעה" ו-6,000 ₪ בגין "החזר הלוואה"
[64]
. נציין עוד לעניין זה, כי מקובלת עלינו הטענה של הנתבע ובניו כי הנתבע עזר מעת לעת לתובע בסכומים שונים, אולם לא הובאו בפני
נו הוכחות וראיות מדויקות לגובה הסכומים שהנתבע הלווה לתובע, וכפי שהודה הנתבע בחקירתו הנגדית
[65]
. מכל מקום, הנתבע גם טען כי הקיזוז נעשה בשל מעשי הגניבה של התובע
[66]
.

84.
סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע כדלקמן:
"(א)
לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: ....
(6)
חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
....
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.
"

85.
במקרה זה, לאור העובדה שהוכח כדבעי כי התובע גנב מהנתבע סכומים בהיקף משמעותי ביותר, שלא הוחזרו עד היום לנתבע, הרי שהמדובר ביתרה של חוב שהנתבע היה רשאי לנכות אותו משכרו האחרון של התובע. זאת, על אף שהמדובר בניכוי שעלה על "רבע שכר העבודה" לאותו החודש.

86.
לחילופין, משעה שהמדובר כאמור לעיל בקיזוז שנעשה על ידי הנתבע ממשכורתו של התובע ובגין גילויי מעשי הגניבה של התובע, ומשעה שקיבלנו את טענת הנתבע לגבי מעשי הגניבה של התובע, והיות גם שהנתבע העלה במפורש טענת קיזוז במהלך הדיון בתובענה, הרי שסכום זה ממילא כפוף לקיזוז בגין הסכומים שנטל התובע מהנתבע. לסיכום נושא זה – התביעה להפרשי שכר עבודה בגין חודש 12/2014 דינה להידחות.

ו.3.
פדיון ימי חופשה

87.
התובע טוען כי ביתרת התלוש האחרון שלו – חודש 12/2014, נותרה יתרה של 83 ימי חופשה, שאת תמורתה הוא זכאי לקבל מהנתבע
[67]
. הנתבע טען מנגד כי התובע נעדר רבות מהעבודה ואף קיבל תשלומים ביתר
[68]
. דא עקא, שהנתבע כלל לא הגיש לתיק בית הדין דו"חות נוכחות של התובע, ו/או אסמכתאות כלשהן, עליהן ניתן לבסס טענות אלה
[69]
. הנתבע הסתפק בעניין זה בטענות כלליות ביותר, ומשכך דינן של טענות אלה להידחות.

88.
הנתבע גם לא התמודד עם התחשיב שערך התובע בגין רכיב התביעה הנ"ל – סך של 58,100 ₪, הנובע מחלוקת השכר החודשי (17,514 ₪) ב-25 ימי עבודה, ואשר מוכפלים ביתרה הנטענת של 83 ימים.

89.
לסיכום נושא זה – דין רכיב התביעה שבנדון להתקבל, ועל הנתבע לשלם לידי התובע סך של 58,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהמועד שבו נותקו יחסי עובד-מעסיק בפועל – 4.1.2015. עם זאת, משעה שקיבלנו את טענת הנתבע לגבי מעשי הגניבה של התובע, ומשעה גם שהנתבע העלה במפורש טענת קיזוז במהלך הדיון בתובענה, הרי שסכום זה כפוף לקיזוז בגין הסכומים שנטל התובע מהנתבע.

ו.4.
חופשת מחלה לחודש 1/2015

90.
התובע טוען כי הוא קיבל אישורי מחלה לתקופה שבין 1.1.2015 ועד ליום 25.1.2015, וכי את תמורתם הוא זכאי לקבל מהנתבע
[70]
. הנתבע טען בתחילה כי המדובר בימי מחלה שניתנו לתובע לאחר סיום עבודתו
[71]
. עם זאת, בדיון ההוכחות שנערך בפני
בית הדין, הוסכם כאמור לעיל בין הצדדים, כי יום עבודתו האחרון בפועל של התובע אצל הנתבע היה ביום 4.1.2015
[72]
. על כן, ככל שניתנו לתובע תעודות מחלה מעבר למועד זה, היה על הנתבע כמעסיקו, לשלם לו את ימי המחלה ובכפוף ליתרת הצבירה העומדת לזכותו מכוח הוראות הדין, טרם ניתוק יחסי עובד-מעסיק
[73]
.
91.
התשתית הנורמטיבית באשר לתוקפן של תעודות מחלה – הנתבע טוען ביחס לתוקף של תעודות המחלה שניתנו לתובע, ומערער על אמינותן. ביחס לכך נפנה לתקנה 2 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976
שכותרתו "תעודת מחלה", הקובעת כדלקמן:

"(א) עובד הפונה למעביד לקבלת דמי מחלה בעד ימי העדרו עקב מחלה, ימציא תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו, שבה מצוינים הפרטים כדלקמן:
(1) שם החולה ומספר זהותו;
(2) אבחון המחלה;
(3) התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה; ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה, התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבודה;
(4) שם הרופא ומענו;
(5) תאריך הוצאת התעודה.
(ב) עובד החבר בקופת חולים ימציא תעודת מחלה מאת קופת-חולים או המאושרת מטעמה, שבה מצויינים הפרטים כאמור בתקנת משנה (א).
(ג) התעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכן של תעודת מחלה שלא ניתנה לפי תקנת משנה (ב), הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק.

92.
לגבי חובתו של מעסיק לשלם לעובד דמי מחלה, הלכה פסוקה היא, שככל שהציג העובד תעודות מחלה שהונפקו כדין, על המעסיק לשלם את דמי המחלה לעובד לתקופת אי הכושר. לעניין זה
ראו את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת שעל
[74]
.
בפרשת פוטיחה אף נפסק ביחס לכך, כי
יש לייחס מהימנות מיוחדת לאישורי מחלה הניתנים על ידי רופאי קופת חולים[75]

. מדובר בחזקת תקינות מסויימת אשר ניתנת לסתירה.

93.
בענייננו, מעבר להעלאת טענות כלליות, הנתבע לא פעל לסתירת אישורי המחלה שניתנו לתובע על ידי רופאת קופת חולים לאומית, ד"ר גלושקו, לתקופה שבין 1.1.2015 – 25.1.2015[76]

, כך שתקינותם של אישורי המחלה לא הופרכה ולא הוזמה. כך למשל, הנתבע לא פעל לזמן לעדות את הרופאה החתומה על אישורי המחלה שבנדון. בנוסף, הנתבע גם לא מצא לנכון ב'זמן-אמת' לבקש מהתובע לעמוד לבדיקת רופא מטעמו, חרף העובדה שלטענתו הוא לא היה חולה כלל. ודוק – בהתאם להלכה הפסוקה, על מעסיק החושד כי בתעודת מחלה שהוצגה ישנו פסול כלשהו, ומבקש שלא לפעול על פיה, מוטלת החובה לפעול להזמת התעודה ולהפרכתה[77]

.

94.
הנתבע טען בסיכומיו כי מעסיק רשאי לבחון אישור מחלה רטרואקטיבי. דא עקא, שטענתו של הנתבע בהקשר זה אינה נכונה, הן מהטעם שזו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה שצוינה דלעיל, והן מהטעם שהציטוט שהובא בסיכומי הנתבע מפרשת בוזגלו, הינו טועה ומטעה. ודוק – בפרשת בוזגלו קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קביעה אחרת לחלוטין ממה שטען הנתבע בסיכומיו, ונקבע כי פנייתו של המעסיק לרופא קופת החולים, כדי לברר את תוקפו של אישור המחלה, "הִנה מעשה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ומהווה פגיעה קשה בפרטיות התובעת"
[78]
.

95.
למעשה, הציטוט שהובא בסיכומי הנתבע מפרשת בוזגלו
[79]
, אינו מה שנקבע באותו מקרה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. אלא, המדובר בציטוט שניתן בכלל במקרה אחר – פרשת אבו שנידונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה
[80]
, ואשר נסיבותיו העובדתיות הינן שונות לחלוטין מהמקרה שלפנינו, וכאשר באותו מקרה אף הוכח "... כי אצל הנתבעת יושם נוהל לפיו היעדרות בגין מחלה מחייבת את העובד להמציא אישור מחלה"
[81]
– נסיבה שלא הוכחה בענייננו.

96.
זאת ועוד, הנתבע גם לא התמודד עם התחשיב שערך התובע ביחס לדמי המחלה – סך של 16,100 ₪, הנובע מהיעדר תשלום על יום המחלה הראשון, תשלום חלקי של 50% על היום השני והשלישי, ותשלום מלא על היום הרביעי ואילך.

97.
לסיכום נושא זה – דין רכיב התביעה שבנדון להתקבל, ועל הנתבע לשלם לידי התובע סך של 16,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהמועד שבו תעודות המחלה היו צריכות להשתלם, בגין משכורת חודש 1/2015 (שלמעשה לא שולמה כלל, היות שיחסי העבודה נותקו כבר ביום 4.1.2015) – קרי, ביום 10.2.2015.

98.
עם זאת, משעה שקיבלנו את טענת הנתבע לגבי מעשי הגניבה של התובע, ומשעה גם שהנתבע העלה במפורש טענת קיזוז במהלך הדיון בתובענה, הרי שסכום זה כפוף לקיזוז בגין הסכומים שנטל התובע מהנתבע.

ז.
לסיכום

99.
לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין הסעדים הבאים הנתבעים על ידי התובע מהנתבע להידחות – פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין קבלה חלקית של דמי אבטלה/אי-קבלת מכתב פיטורים מהנתבע. כמו כן, יש לדחות את התביעה בגין קיזוז השכר שבוצע לתובע בחודש 12/2014.

100.
דין התביעה להתקבל בחלקה, והתובע זכאי לקבל מהנתבע את הסכומים הבאים, בסך כולל של 74,200 ₪:

א.
סך של 58,100 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 4.1.2015 ועד ליום התשלום המלא בפועל;

ב.
סך של 16,100 ₪ בגין דמי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 10.2.2015 ועד ליום התשלום המלא בפועל;

101.
הנתבע רשאי לקזז מהאמור לעיל את הסכומים שהתובע גנב ממנו, בסך כולל של
235,320 ₪
. סכום זה יוצמד לשם הנוחות למחצית התקופה שבה הוצאו השיקים – החל מיום 1.7.2013. עולה איפוא, כי סכום הקיזוז מכסה במלואו ואף הרבה מעבר, את הסכומים שפסקנו לעיל לזכות התובע. על כן, הנתבע אינו צריך לשלם דבר לתובע, והתביעה למעשה נדחית כולה.

102.

הוצאות –
התובע התנהל כלפי בית הדין וכלפי הנתבע בצורה מכבידה ביותר, והעתיר על בית הדין שלל בקשות מקדמיות, אשר נדחו. כך ובין היתר –

-

נידונה בקשה לשחרור כספי התגמולים, שנדחתה על ידי כב' הרשמת ד"ר טרנר במספר מועדים, לאחר שהוגשה שוב ושוב – ביום 4.6.2015, ביום 7.6.2015, ביום 5.7.2015 ולבסוף ביום 22.12.2015;
-
בקשה שהוגשה לסעד זמני בגין הלנת שכר, נדחתה על ידי כב' הרשמת תלחמי-סוידאן ביום 16.7.2015;
-
בקשה שהוגשה לגילוי מסמכים, נדחתה על ידי כב' הרשמת ד"ר טרנר ביום 5.1.2016;
-
בקשה שהוגשה למשלוח שאלון לנתבע נדחתה בהחלטת אב"ד ביום 25.2.2016;
-
בקשה שהוגשה לעיון חוזר בבקשה להארכת מועד נדחתה בהחלטת אב"ד ביום 6.6.2016.

103.
מנגד, הנתבע הגיש סיכומים בהיקף שהינו רחב מזה שנקבע על ידי בית הדין, ובית הדין נאלץ לקבוע כי על הנתבע להגיש סיכומיו מחדש.

104.
אשר על כן, אנו קובעים כי התובע יישא בהוצאות ושכר טרחתו של בא-כוח הנתבע, בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאחרת הם יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

105.
ערעור –
במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ז (06 פברואר 2017
)
, בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.






נציג ציבור
(עובדים)

ד"ר טל גולן
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)

[1]
ראו למשל

סעיף 97 לסיכומי התובע.

[2]
סעיף 41 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.6.2015.

[3]

אין חולק כי התובע נחקר על ידי משטרת ישראל, ובהקשר זה עדכנה פרקליטות מחוז צפון את בית הדין ביום 7.12.2015, כי התובע נחקר במסגרת פ"א 232/15, וכי בטרם יוחלט להעמיד את התובע החשוד לדין, הוא זומן לשימוע בפרקליטות, שהתקיים בחודש 12/2015. בא-כוח הנתבע טען בפתח ישיבת ההוכחות שהתנהלה ביום 30.10.2016, כי נכון לאותה עת, טרם התקבלה החלטה על ידי הפרקליטות האם אכן להגיש כתב אישום כנגד התובע.
התובע ציין מצידו, בעניין זה, כדלקמן: "
לאחרונה בוצע שימוע שלא הייתי מיוצג ע"י עו"ד, בדצמבר 2015, כעבור כשבוע או שבועיים הלכתי לסנגוריה הציבורית. הגיע עו"ד שלי ונערך השימוע דצמבר או תחילת ינואר, מאז לא קיבלתי עדכון
" (עמ' 9 לפרוטוקול
הדיון מיום 30.10.16,
שורות 14-12
[כל הציטוטים להלן הינם מתוך פרוטוקול דיון ההוכחות, אלא אם נאמר אחרת]
).

[4]

דב"ע (ארצי) נה/60-3 חמיד –
הרמן
, ניתן ביום 5.7.1995.

[5]

ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ – עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, ניתן ביום 25.4.2006; ע"ע (ארצי) 85/07 שוויש – גלאט ירושלים מוצרי בשר כשר למהדרין בע"מ, ניתן ביום 7.2.2008
.

[6]

ע"ע (ארצי) 33306-01-15 יצחקוב – אלייב, ניתן ביום 9.10.2016;
ע"ע (ארצי) 754/06 בית הבשר גינדי –סימן טוב, ניתן ביום 11.11.2007. עתירה לבג"ץ נדחתה – בג"ץ 10594/07, ניתן ביום 19.12.2007.

[7]

סעיף 6 לתגובת התובע מיום 17.5.2015.

[8]

המכתב צורף לראשונה לתיק בית הדין על ידי הנתבע, ביום 3.5.2015, כחלק מבקשתו של הנתבע לעיכוב ההליכים בתיק ולאור פתיחת החקירה המשטרתית כנגד התובע.

[9]

עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 9-7.

[10]

סעיף 5 לתגובת התובע מיום 17.5.2015.

[11]

עמ' 5 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 30.11.2015, שורה 22.

[12]

עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 9-7.

[13]

סעיף 51 לסיכומי התובע.

[14]
סעיפים 32 ו-35 לתצהירו של רו"ח זריהן, הוגש לתיק בית הדין ביום 3.7.2016.

[15]
תא"מ (ק"ש) 282-07 רוזן נ' נקש, החלטה מיום 6.7.2011.

[16]

עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 19-18.

[17]

עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 26-25.

[18]

עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 22-21.

[19]

עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 3-1.

[20]

עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 5-3: "שיק מסוים שהוא בוודאות לא חתימתי, אני מדבר על שיק מיום 1.7.12 סך 1,500 ₪, ששולמו למוסך דמרי, זה שיק בוודאות שלא בחתימתי".

[21]

עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 16-15: "שיק נוסף שאני לא בטוח הוא שיק מס' 537 מיום 24.2.12 בסך של 6,000 ₪"
.

[22]

ראו גם עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 9-8, 18 ו-22.

[23]
סעיף 19 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.6.2015; סעיף 2 לתצהירו של הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 3.7.2016.

[24]

תא"מ (ק"ש) 282-07 נקש – רוזן, פסק הדין ניתן ביום 24.3.2011.

[25]

עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 27-12, ובמיוחד שורות 27-26.

[26]

עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 2.

[27]

עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 16-12.

[28]

ע"א (נצ') 27893-05-11 רוזן נ' נקש, ניתן ביום 5.9.20111.

[29]

עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 23-22
.

[30]
ראו למשל
עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 17
;
עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 1
;
עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 12
;
עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 20
;
עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 18
;
עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 23
;
עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 9
.

[31]

עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 5, וכן עמ' 27, שורות 15-14.

[32]

עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 21-20.

[33]

ע"א 50/89 קופל (נהיגה עצמית) נ' טלקאר, פ"ד מד (4) 595, בעמ' 602), וכן י. קדמי, על הראיות, חלק שני (מהדורה משולבת ומעודכנת) בעמ' 922-918.

[34]

עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 25, עד עמ' 29, שורה 13.

[35]

עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 16-14.

[36]
ראו התייחסותו של התובע לגורם זה ב
עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 27, עד עמ' 12, שורה 9, וכן עמ' 13, שורות 6-1.

[37]

סעיף 6(ב) לע"ע (ארצי) 33306-01-15 יצחקוב – אלייב, ניתן ביום 9.10.2016
.
ראו גם
ע"ע (ארצי) 622/07 אגוזי – מדינת ישראל, ניתן ביום 6.1.2009
.

[38]

עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20-19.

[39]

עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 8-6.

[40]

עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 17-16.

[41]

עמ' 5 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 30.11.2015, שורה 25, עד עמ' 6, שורה 2.

[42]

עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 11-10.

[43]

עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 15 ו-24 (בהתאמה).

[44]

עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 12-9.

[45]

עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 13.

[46]

עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 19.

[47]

סעיף 11 לתצהירו של התובע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.3.2016.

[48]

סעיף 15 לתצהירו של התובע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.3.2016.

[49]

עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 12-7.

[50]
סעיף 48 לתצהירו של רו"ח זריהן, הוגש לתיק בית הדין ביום 3.7.2016.

[51]

עמ' 6 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 30.11.2015, שורות 7-3.

[52]

עמ' 52 לפרוטוקול, שורות 8-7.

נדגיש בעניין זה, כי איננו קובעים כל ממצא באשר הוא, ביחס לגב' רוזן (או כל גורם אחר מלבד התובע), ובאשר לעשיית דבר כלשהו שהינו בלתי ראוי, שכן עדה זו לא הובאה לעדות בפני
נו. כל שמצוין בהקשר זה הוא שהתובע, וכפי שנטען במפורש על ידו, מסר חלק מסוים מהשיקים לידי הגב' רוזן.

[53]

עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 24, עד עמ' 14, שורה 1, וכן – עמ' 15, שורה 24,
עד עמ' 16, שורה 7.

[54]

עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 5
.

[55]
בתגובה לשאלה בהקשר זה שינה התובע חזית, וטען שכאשר הוא קיבל את ההלוואה מבנק דיסקונט, הוא יצא מההגדרה של חייב מוגבלת באמצעים. שינוי חזית אינו מקובל עלינו, והוא מעיד שוב על היעדר אמינותו של התובע, וממילא לא הובאה לכך כל ראיה. ראו

עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 24-22
.

[56]
התובע נמנע מלענות לגופו של עניין על השאלה שהופנתה אליו ביחס לכך על ידי בא-כוח הנתבע – ראו

עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 2, עד עמ' 18,
שורה 11.

[57]

ע"ע (ארצי) 132/03 כהן – רשות העתיקות
, ניתן ביום 13.10.2004.
[58]

דב"ע
(ארצי)
ל/1-3 הרמן – דואיב, ניתן ביום 11.1.1970
. ראו גם
דיון נא/1-3 (ארצי) פרידנברג – שיינין,
ניתן ביום 22.10.1990.

[59]

עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 7-6, וכן עמ' 4 לפרוטוקול הדיון המוקדם ביום 30.11.2015, שורות 9-8.

[60]
סעיף לתצהירו של רו"ח זריהן

, הוגש לתיק בית הדין ביום 3.7.2016.
ראו גם עמ' 34 לפרוטוקול, שורה 25, עד עמ' 36, שורה 1.

[61]

עמ' 52 לפרוטוקול, שורות 5-3.

[62]

עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 11-5.

[63]

בכל מקרה, במידה והתובע אכן פוטר כטענתו על ידי הנתבע – טענה שהינה לא מקובלת עלינו, כאמור לעיל, הרי שלא ברור מדוע התובע לא פעל להקטנת נזקו הנטען ביחס לכך, ולא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, וכפי שגם צוין בפני
ו במכתב הדחייה שהוא קיבל מהמל"ל (נספח ו' לתצהירו של התובע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.3.2016
).

[64]

סעיף 26 לסיכומי הנתבע.

[65]

עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 11-5.

[66]

סעיף 28 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.5.2015.

[67]

סעיפים 50-48 לתצהירו של התובע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.3.2016.

[68]

סעיף 35 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.5.2015; סעיף 31 לתצהירו של הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 3.7.2016.

[69]
למעשה, מסעיף 32 לתצהירו של הנתבע, עולה כי התובע לא נהג לחתום בשעון נוכחות.

[70]

סעיפים 58-54 לתצהירו של התובע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.3.2016.

[71]

סעיף 37 לכתב ההגנה מטעם הנתבע, הוגש לתיק בית הדין ביום 29.5.2015.

[72]

עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 7-6.

[73]

ע"ע (ארצי) 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים – וניט, ניתן ביום 7.12.2008.

[74]

דב"ע (ארצי) נז/18-3 שעל – ויקל, ניתן ביום 20.5.1997.

[75]

בש"א (ת"א) 3142/09 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות – פוטיחה, ניתן ביום 4.6.2009. אושר על ידי בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 350/09 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות – פוטיחה, ניתן ביום 28.8.2009, וכן בבג"צ 8506/09 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 27.10.2009.
[76]

נפסח א' לתצהירו של התובע.

[77]
דב"ע מא/5-4 רשות הנמלים בישראל – הוועד הפועל של ההסתדרות, פד"ע יג 233: "תעודת מחלה מוגשת למעביד על-ידי העובד, במסגרת היחסים החוזיים שביניהם, על מנת להצדיק היעדרות מעבודה ולפי העניין - לשם מימוש זכויות מתוך חוק דמי מחלה או זכויות חוזיות. לא נוכל לקבל את הטענה שבית-משפט "בתוך עמו יושב" ועל כן עליו להתעלם מתעודות המחלה – כאילו כל הרופאים בישראל נותנים תעודות מחלה תוך עשיית שקר עם עצמם ורק על מנת לרמות את הזולת".

[78]
סע"ש (ת"א) 39711-09-12 בוזגלו – כהן מחסני השוק בע"מ, ניתן ביום 22.6.2014.
[79]
ראו סעיף 93 לסיכומי הנתבע.

[80]
דמ"ש (חי') 28238-01-11 אבו – רהיטי בוקובזה בע"מ, ניתן ביום 12.9.2011.
[81]
סעיף 2 לפסק הדין בפרשת אבו.






סעש בית דין אזורי לעבודה 48139-03/15 אריק רוזן נ' יעקב זריהן (פורסם ב-ֽ 06/02/2017)