פסקי דין על דן לוי | פסקי דין על יורם אהרון מזוז | פסקי דין על לימור מזוז |

66607-12/15 עא     14/03/2017




עא 66607-12/15 דן לוי נ' יורם אהרון מזוז, לימור מזוז








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 66607-12-15 לוי נ' מזוז ואח'






לפני:
כב' השופטת אביגיל כהן


המערער

דן לוי
ע"י
עו"ד קוזלובסקי
ועו"ד לוין רוי


נגד


המשיבים:

1.
יורם אהרון מזוז
2.
לימור מזוז
ע"י עו"ד שי צוקרמן






פסק דין




1.
לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת איילה גזית) מיום 26/11/15 בת.א. 60159-01-12 ולפיו התקבלה התנגדות לביצוע שטר שהוגשה על ידי המשיבים.

2.
עניינינו בשטר חוב על סך 100,000 ₪ שהוגש לביצוע על ידי המערער – התובע בלשכת ההוצל"פ עליו חתום המשיב 1 כעושה השטר והמשיבה 2 ערבה לשטר.

המשיבים – הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר. ניתנה להם רשות להתגונן ונשמעו ראיות הצדדים.

3.
המשיבה 2 היא נכדתה של רעייתו של התובע – המערער. הנתבע 1 – המשיב 1 הוא בעלה. המשיב 1 הועסק בחברה קידמה ציוד לתובלה 1971 בע"מ (להלן: "החברה") במשך כ- 20 שנה.






המערער – התובע ורעייתו, סבתה של המשיבה 2, משמשים כמנהלים וכדירקטורים בחברה.
במסגרת הדיון שהתברר בבית משפט קמא נבחנו גרסאות עובדתיות של הצדדים בנוגע לעסקת היסוד שמאחורי שטר החוב.
המשיב טען בתחילה, כי הוא לא חתם על שטר החוב אך לאחר שמונה מומחה טעם בית משפט שקבע, כי קרוב מאוד לוודאי שהחתימה על גבי השטר היא חתימתו, הוא טען כי למקרה שהוא טועה והחתימה היא כן חתימתו, הרי שהנכס היחיד שהוא רכש מהתובע – המערער היה רכב שנרכש לפני מספר שנים.
עלות הרכב היתה בין כ- 60,000 ל- 70,000 ₪ ושולמה במלואה באמצעות ניכוי חודשי משכרו בחברה בתשלומים של 10,000 ₪ לחודש ולפיכך טען כי אינו חייב לתובע – המערער דבר.
(טענה זו הועלתה על ידו כבר במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר).

התובע טען, כי הוא ורעייתו סייעו לנתבעים לרכוש את דירתם הראשונה בהרצליה ולאחר מכן ברכישת דירה נוספת ברמת השרון ולאחר מכן לאחר מכירת הדירה ברמת השרון סייעו לרכישת דירה חדשה ברמת השרון.
במסגרת הסיוע בעסקת הרכישה הם העבירו סכומים שונים בשם הנתבעים לחשבון נאמנות של עורך דין פרוינד שייצג את הצדדים בעסקת המכר, לצורך העברת תשלומים עבור מוכרת הנכס ולצורך כך, העביר התובע מחשבונו לחשבון הנאמנות סכום של 200,000 ₪ וכן בנוסף סך של 217,150 ₪ לאותו חשבון נאמנות.
הוא טען, כי סוכם עם הנתבעים, כי לכשיוכלו, הם ישיבו לו את הסכום הנקוב בשטר החוב ולצורך כך חתמו על שטר החוב.
על כן, הסכום שנכתב על גבי שטר החוב הוא סכום סמלי שאינו קרוב לסכומים שהועברו בפועל.

4.
פסק דינו של בית משפט קמא:

בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים ואת העדויות ומצא כי דין התביעה להידחות.








נקבע, כי על הנתבעים הנטל לפתוח בהבאת הראיות. עליהם להוכיח טענת פרעון אך "על התובע אשר מגיש לביצוע את השטר, מוטל הנטל הראשוני להוכיח בפני
בית המשפט את עסקת היסוד העומדת בבסיס מתן השטר".
נקבע, כי התובע לא הרים את הנטל במאזן ההסתברויות להוכיח את מהות עסקת היסוד שעמדה בבסיס השטר.
על גבי השטר נכתב "התמורה קיבלתי בנכסים" אך לא פורט מה הם הנכסים, וגרסתו העובדתית של התובע כי השטר נחתם כהחזרת חלק מהסכומים שנתן הנתבעים לצורך רכישת דירה לא רק שלא הוכחה אלא גם קרסה כגרסת בדים במהלך ההוכחות.
צוין בין היתר, כי התובע בעדותו בבית משפט לא ידע להפריד בין סכומים שהוא נתן כמתנה ובין סכומים שנתן שלא במתנה.
מה עוד, שבהליך שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה הוא העיד כי 200,000 ₪ שהעביר היו כספים שניתנו במתנה, בעוד שבתיק בבית משפט קמא הוא טען כי מדובר בהלוואה.
התובע – המערער חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

מכאן הערעור שלפני.

5.
המערער טוען, כי בית משפט קמא שגה שגיאה מהותית כאשר קבע, כי היה על התובע להרים את הנטל להוכיח את מהות עסקת היסוד שעמדה בבסיס שטר החוב.

נטען, כי על פי הוראות הדין והפסיקה, לא רק שלא מוטל נטל זה על התובע, אלא שתובע כלל לא צריך להוכיח מה עומד מאחורי עסקת היסוד. שטר החוב הוא עילת התביעה ואין לערבב בינו ובין עסקת היסוד.

ב"כ המערער מפנה לפסיקה רבת שנים: ע"א 45/76 רפאל קליין נ' מעגל בע"מ פ"ד לא (2) 183, 185-186 (להלן: "עניין קליין"), ע"א 152/59 רוברט סוארי נ' דורה ברגרמן
פ"ד יד 2354 (להלן: "עניין סוארי").

6.
ב"כ המשיבים מבקש לדחות את הערעור.
מדגיש, כי פסק הדין מבוסס על ממצאי מהימנות שערכאת ערעור לא תתערב בהם אלא במקרה חריג שלא מתקיים כאן.







לא הוכח כי המערער העביר למשיבים את הסכומים שלהם הוא טען. המערער הודה בחקירתו הנגדית כי מדובר בכספים שניתנו למשיבים במתנה.
גם אם נלך לשיטתו של המערער ולפיה הנטל להוכחת עסקת היסוד הוא על המשיבים, הרי שהמשיבים – הנתבעים
עמדו בנטל זה בבירור.

7.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א)

סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:
"(א)
כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב)
כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

כלומר – קיימת חזקת תמורה, והנתבע הוא זה שצריך להוכיח את טענת הפרעון, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כך אין חולק.

ב)
טענות המערער מתמקדות בקביעת בית משפט קמא ולפיה התובע היה צריך להוכיח את עסקת היסוד.
בעניין זה טוען ב"כ המערער, ובצדק, כי קביעה זו אינה עומדת בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.
בטרם אדרש לגופה של הטענה, אציין כבר עתה, כי אין בקביעה השגויה בפסק הדין כדי לשנות את תוצאות פסק הדין, שכן הנתבעים הוכיחו כי אינם חייבים לתובע – המערער את תמורת השטר, וזאת כפי שאפרט.

ג)
ב"כ המערער נסמך בטיעוניו על שני פסקי דין של בית המשפט העליון במסגרתם נקבע, כי תובע – אוחז שטר אינו צריך להוכיח את עסקת היסוד, אלא הנתבע הוא זה שצריך להראות מה היתה העסקה שבמסגרתה מסר את השטר ושאותה עסקת יסוד נכשלה.




כלומר – החזקה בסעיף 29 (א) לפקודת השטרות ניתנת לסתירה אך בעל דין המבקש לסתור את החזקה, עליו הראיה. (עניין קליין ועניין סוארי).

ד)
לעניין זה ראה גם בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית (3/9/2009) בסעיף 23:
"אכן, על פי
סעיף 29(א) לפקודת השטרות
נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (ראו: שלום לרנר
דיני שטרות 222 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן:
לרנר);
זוסמן, לעיל, בעמ' 120-119). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ראו:
לרנר, שם). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז]
י' זוסמן:

"משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה".

ובהמשך:

"...משגילתה לנו המשיבה את גירסתה, הרי היא נתפסת עליה וחזקת התמורה מצטמצמת עכשיו; אם יוכיח המערער שלא נתן לה את השיקים בעד אותה עיסקה שהיא טענה לה, ייצא פטור". [
ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז
(1) 341, 348 (1963);
זוסמן, לעיל, בעמ' 120); והשוו

רע"א 2157/07

אדאטו נ' רנתיסי ([פורסם בנבו], 2.8.2007)]".







ה)
במקרה דנן, בבקשה לביצוע שטר לא נכתב מה היא עסקת היסוד אך על שטר החוב נכתב כי "התמורה קיבלתי בנכסים".
על כן, הנתבע רשאי להוכיח כי אינו חייב כספים לתובע בגין "נכסים" שקיבל ממנו.

ו)
עסקינן בצדדים קרובים לשטר ולפיכך, הגם ששטר מעניק עילה עצמאית לאוחז בו, אין מקום להתעלם מעסקת היסוד.
יפים לעניינינו דברי כב' הנשיא אהרון ברק בדנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח' (3/12/98), סעיף 9:
"מסקנתו של בית-
המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-
פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על-
פי חוזה. על-
כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על-
פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו – שאינה טובה כלפי אוחז כשורה – טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-
פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד. ושוב, הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה".
הנתבע – המערער עושה השטר יכול להעלות טענות בנוגע לעסקת היסוד כאשר עסקינן בצדדים קרובים לשטר.

8.
ומהכלל אל הפרט:
במקרה דנן, התובע טען כי שטר החוב ניתן לצורך החזר של חלק מכספים שניתנו לנתבעים לצורך רכישת דירה.
בית משפט קמא מצא כי לא רק שטענה זו לא הוכחה, אלא טענה זו נמצאה פוזיטיבית כגרסת בדים.
ב"כ המערער טען, כי המשיבים היו צריכים להביא ראיות על כך שהם שילמו מכספם עבור רכישת דירת מגוריהם, אך אין לקבל טענה זו.




המשיבים לא היו צריכים לעשות כן. לא היתה טענה כי לא הועברו כספים כלל לצורך רכישת דירות בעבר, אלא התובע – המערער העיד בבית הדין לעבודה שסך 200,000 ₪ קיבל הנתבע במתנה, ובית משפט קמא לא קיבל את גרסתו העובדתית של התובע – המערער כי עסקינן בהלוואה.
הנתבע מסר גרסתו בנוגע לעסקת היסוד שעומדת מאחורי שטר החוב עוד בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש.
הוא טען, כי אינו חתום על השטר וכי חתימתו זויפה אך הצהיר, כי "הנכס" היחיד שרכש מהתובע – המערער היה רכב שעלותו היתה כ- 60,000
- 70,000 ₪, שעלותו שולמה במלואה באמצעות ניכוי משכרו בחברה.
על שטר החוב כתוב כי התמורה היא "בנכסים".
הנכס היחיד שרכש מהמערער הוא רכב ותמורתו שולמה ולכן אינו צריך לפרוע את השטר.
המערער לא טען כי תמורת הרכב לא שולמה אלא טען, כי התמורה היא בגין כספים ששולמו לצורך מימון רכישת דירה.
גרסה זו נמצאה על ידי הערכאה הדיונית כגרסה שאיננה נכונה ("גרסת בדים") ולא רק כגרסה שלא הוכחה כדבעי.

כידוע, "אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים" (
ע"א 501/84
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון
, פ"ד מב
(2) 89, 99 (1988);
ע"א 640/85
קופר נ' איגוד המוסכים
, פ"ד מד
(1) 594, 598 (1990); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).
(מתוך סעיף 7 לע"א 351/16 שבתאי ברכה נ' יעקב חונוביץ
(14/2/17).


במקרה דנן, אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.





מששוכנעתי, כי המשיבים עמדו בנטל המוטל עליהם לסתור את חזקת התמורה, וזאת על בסיס הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות.

9.
לסיכום:

א)
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב)
המערער ישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.
יתרת הערבון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ג)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 66607-12/15 דן לוי נ' יורם אהרון מזוז, לימור מזוז (פורסם ב-ֽ 14/03/2017)