פסקי דין על אבי אלימלך | פסקי דין על נציבות שירות המדינה

5100/04 עשמ     04/04/2005




עשמ 5100/04 אבי אלימלך נ' נציבות שירות המדינה





בבית המשפט העליון בירושלים

עש"ם 5100/04

בפני
:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
אבי אלימלך



נ ג ד

המשיבה:
נציבות שירות המדינה


ערעור על החלטות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בבד"מ 140/01 מיום 15.12.03 שניתנו על ידי כבוד השופטים: עו"ד ניצה אדן-בביוביץ, גב' רחל פנצר ומר מייק לוין

תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשס"ה (23.9.2004)

בשם המערער:
עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבה:
עו"ד אסף רוזנברג


פסק-דין

המערער הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(2), 17(3), 17(4) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק המשמעת). על המערער הוטלו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה ופיטורין לאלתר. בפני
י ערעור נגד חומרת העונש.

1. המערער שימש בין השנים 1989 ל-1995 כמנהל המחלקה הארצית לרישוי ולפיקוח על כלי ירייה וכמפקח ארצי על החופים במשרד הפנים. ביום 19.6.96 הוגש נגד המערער כתב אישום, בו נטען כי המערער נקט בהליך חריג ומקוצר בטיפול במספר בקשות להענקת רישיונות לכלי ירייה. עוד נטען בכתב האישום כי בתמורה למעשיו קיבל המערער טובות הנאה; האזרחים להם העניק המערער רישיונות לכלי ירייה בהליך חריג ומקוצר ביצעו על פי הנטען עבודות בחצר ביתו ללא תשלום וכן סיפקו לו ציוד וחומרים במחיר הנופל מערכם הריאלי. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' גל) הרשיע את המערער בשלוש עבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. המערער זוכה מיתר האישומים שנכללו בכתב האישום. בגין המעשים בהם הורשע, הוטלו על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן 9 חודשי מאסר על-תנאי. המערער הגיש ערעור נגד ההרשעה בלבד לבית המשפט העליון (השופטים א' מצא, ד' דורנר וי' טירקל), שהחליט לזכותו משלוש עבירות השוחד ולהרשיעו במקומן בשלוש עבירות נוספות של מרמה והפרת אמונים. בית המשפט העליון פסק כי אמנם לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש בעבירת השוחד, אולם הוכח כי המערער פעל בהיותו במצב של "ניגוד אינטרסים ברור ובוטה" כאשר אישר בקשות להענקת רישיונות לכלי ירייה שהועברו לידיו על ידי חברו.

2. לאחר סיום ההליך הפלילי בבית המשפט המחוזי הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה ביום 1.8.01 תובענה נגד המערער בגין המעשים נשוא ההליך הפלילי. ביום 30.1.03 תוקנה התובענה, בעקבות זיכויו של המערער בבית המשפט העליון מעבירות השוחד והרשעתו בשלוש עבירות נוספות של מרמה והפרת אמונים. בהתאם לסעיף 61ג לחוק המשמעת, הרשיע בית הדין למשמעת את המערער בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(2), 17(3), 17(4) ו-17(6) לחוק המשמעת.

3. בגזר הדין עמד בית הדין על תפקידו הבכיר של המערער, על חומרת עבירות המרמה והפרת האמונים בהן הורשע וכן על המידה בה פוגעות עבירות מסוג זה באמון הציבור בשירות המדינה. בהתחשב בכך, קבע בית הדין כי אין מנוס מפיטוריו של המערער. יחד עם זאת, ציין בית הדין כי יימנע מפגיעה בזכויותיו הכספיות של המערער, בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בתרומתו לשירות המדינה וכן בהתמשכות ההליכים במשפטו. לפיכך, הטיל בית הדין למשמעת על המערער ביום 22.4.04 את אמצעי המשמעת שצוינו לעיל, דהיינו, נזיפה חמורה ופיטורין לאלתר. עוד קבע בית הדין בגזר דינו כי המערער יפוטר אגב תשלום מלוא זכויות הפרישה.

4. הערעור שבפני
י הוגש נגד ההרשעה בעבירת משמעת לפי סעיף 17(6) לחוק המשמעת ונגד חומרת העונש. בעת הדיון בפני
י צמצם בא-כוח המערער את ערעורו נגד הפיטורין ונגד חישוב קצבת הפרישה. לטענת בא-כוח המערער, המעשים בהם הורשע מרשו נבעו ממעידה רגעית. כן טען בא-כוח המערער כי מרשו תרם רבות לשירות המדינה. בא-כוח המערער עמד גם על התמשכות ההליכים במשפטו של המערער וכן על נסיבותיו האישיות, לרבות גילו ונסיבות משפחתיות קשות. כל אלו מצדיקים, לטענתו, את ביטול עונש הפיטורין שנגזר על המערער. עוד טען בא-כוח המערער כי אף על פי שבית הדין למשמעת ציין כי יימנע מפגיעה בזכויותיו הכספיות של המערער, הרי שבפועל נפגעו זכויותיו אלו, שכן שמונה השנים בהן הושעה המערער מעבודתו - משנת 1996 ועד ליום מתן גזר הדין - לא נכללו בחישוב קצבת הפרישה לה הוא זכאי.

מנגד, עמד בא-כוח המדינה על חומרת מעשיו של המערער ועל תפקידו הבכיר בשירות המדינה. לגישתו, בנסיבות אלו, העונש שהושת על המערער אינו חמור יתר על המידה. כן טען בא-כוח המדינה כי חישוב קצבת הפרישה המגיעה למערער נעשה על פי סעיף 10(5) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), הקובע כי בחישוב תקופת השירות של עובד מדינה לצורך קבלת קצבת הפרישה, לא תובא בחשבון התקופה שבה היה העובד מושעה לפי חוק המשמעת.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא בפני
י הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית הדין איזן כראוי בין מכלול שיקולי הענישה הרלוונטיים לעניין. כידוע, אין בית משפט זה נוטה להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת, אלא אם נתגלו בהחלטת בית הדין טעות מהותית, או העדר מידתיות בין אמצעי המשמעת שהוטלו לבין העבירות אשר בגינן הורשע הנאשם. במקרה דנן, אין בהחלטת בית הדין טעות או פגם המצדיקים התערבותו של בית משפט זה.

המערער, בעל תפקיד בכיר במשרד הפנים, הורשע במספר עבירות של מרמה והפרת אמונים שבוצעו בקשר למילוי תפקידו. במעשיו, פעל המערער תוך ניגוד עניינים חמור, הפר את הנורמות המחייבות בשירות המדינה ומעל באימון שניתן בו. בהתחשב בחומרת מעשיו ובהיותו עובד בכיר, מהווים פיטוריו של המערער משירות המדינה עונש מתאים וראוי בנסיבות העניין, על מנת לשמור על טוהר המידות ועל מנהל תקין בשירות הציבורי, ועל מנת להגן על תדמיתו של השירות ועל אמון הציבור בו. נסיבותיו האישיות של המערער, עליהן עמד בא-כוחו בטיעוניו, אין בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו, על פי רמת הענישה הנהוגה בעבירות מן הסוג בו הורשע. נסיבות אלו עמדו לנגד עיניו של בית הדין, אשר מתוך התחשבות בהן נמנע מפסילתו של המערער משירות המדינה ומהפגיעה הכרוכה בזכויותיו הכספיות עקב כך.

אשר לחישוב זכויות הפרישה להן זכאי המערער, קובע סעיף 10(5) לחוק הגמלאות כדלהלן:

"חישוב תקופת השירות
10. בחישוב תקופת השירות לענין חוק זה יחולו כללים אלה: ...
(5) תקופה שבה היה העובד מושעה לפי חוק המשמעת, בין במשכורת ובין שלא במשכורת, לא תובא בחשבון, אלא אם הוחזר לשירות בתום תקופת ההשעיה או אם נפטר בתוך אותה תקופה; ...".
הנה כי כן, בהתאם להוראת סעיף 10(5) הנ"ל, בחישוב קצבת הפרישה של המערער אין לכלול את שמונה השנים בהן היה מושעה מעבודתו. את קביעת בית הדין כי המערער יפוטר אגב תשלום מלוא זכויות הפרישה המגיעות לו על פי דין, יש להבין, אפוא, בכפיפות להוראתו המפורשת של סעיף 10(5) לחוק הגמלאות.

אכן, תקופת השעייתו של המערער התמשכה זמן רב, ולפיכך נפגעו תנאי פרישתו באופן לא מבוטל. לכן הצעתי לצדדים לבחון אפשרות של הסדר בעניין זכויותיו הכספיות של המערער, אך לשווא. ככל הנראה, לא ראתה נציבות שירות המדינה
מקום לבחינת ההצעה. לפיכך, משכשלו המגעים בין הצדדים להגיע להסדר מוסכם, יחול ההסדר הקבוע בחוק הגמלאות ולפיו תקופת ההשעיה לא תובא בחשבון לעניין חישוב תקופת השירות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ד באדר ב' התשס"ה (4.4.2005).

ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04051000_n04.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








עשמ בית המשפט העליון 5100/04 אבי אלימלך נ' נציבות שירות המדינה (פורסם ב-ֽ 04/04/2005)