Google

סוכני דלק ושמנים בע"מ - אטיאס רחמים, כלפה אלי, נסים איזידור כלפה , הורברט כלפה, אוולין אודט כלפה , קלודין כלפה, ז'וסלין שוקרון , שלום אטיאס, יקותיאל אטיאס, שמעון אטיאס

פסקי דין על סוכני דלק ושמנים בע"מ | פסקי דין על אטיאס רחמים | פסקי דין על כלפה אלי | פסקי דין על נסים איזידור כלפה | פסקי דין על הורברט כלפה | פסקי דין על אוולין אודט כלפה | פסקי דין על קלודין כלפה | פסקי דין על ז'וסלין שוקרון | פסקי דין על שלום אטיאס | פסקי דין על יקותיאל אטיאס | פסקי דין על שמעון אטיאס |

1692/97 א     28/05/2003




א 1692/97 סוכני דלק ושמנים בע"מ נ' אטיאס רחמים, כלפה אלי, נסים איזידור כלפה , הורברט כלפה, אוולין אודט כלפה , קלודין כלפה, ז'וסלין שוקרון , שלום אטיאס, יקותיאל אטיאס, שמעון אטיאס




1
בתי המשפט
אז' 001692/97
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
28/05/2003

כב' השופט דר' גבריאל קלינג
, סגן נשיא
בפני
:
סוכני דלק ושמנים בע"מ

בעניין:
התובעת
והנתבעת-שכנגד
א' שטיין ועוה"ד ד' רדעי

ע"י ב"כ פרופ'
נ ג ד

הנתבע
והתובע-שכנגד
1. אטיאס רחמים

2. כלפה אלי

שניהם ע"י ב"כ עוה"ד נ' רסקין
3. נסים איזידור כלפה

4. הורברט כלפה

5. אוולין אודט כלפה

6. קלודין כלפה

7. ז'וסלין שוקרון

כולם ע"י ב"כ עוה"ד נועם בן חורין

8. שלום אטיאס

9. יקותיאל אטיאס

10. שמעון אטיאס

עוה"ד ינון פריד
שלושתם ע"י ב"כ
פ ס ק ד י ן
הרקע
1. ביום 20.1.63 נחתם הסכם בין רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע"מ לבין שטרנזיס (בהסכם לא צויין שמו הפרטי) שלפיו מכרה רסקו לשטרנזיס את זכויותיה (בהסכם לא צוינה מהות הזכויות) בשטח של 4 דונם בפינה הצפונית מזרחית של אזור 5 בגוש 2068 באשדוד, במטרה שתוקם על המגרש תחנת דלק . אין מחלוקת כי שטרנזיס רכש את הזכויות עבור התובעת.

2. ביום 8.12.1964 נחתם הסכם משולש בין התובעת לבין חברת "דלק" ולבין הנתבע, ועל פיו נמכר המגרש האמור (ת/5). מחיר המגרש עליו הוסכם בין הצדדים הוא בסך של 45,000 ל"י (כעולה מפסק בוררות מיום 29.7.1964 - ת/6). הנתבע שילם לתובעת מקדמה בסך 10,000 ל"י על חשבון מחיר הרכישה.

הנתבע גורס כי שילם את יתרת הסכום לתובעת כאמור, בסך 35,000 ל"י, וזאת על ידי הפקדת שיק בנקאי לפקודת התובעת בידי חברת "דלק" שפעלה כנאמן וזאת במעמד חתימת ההסכם ביום 8.12.1964.

על פי ההסכם התחייבה התובעת לגרום לכך שרסקו תעביר לנתבע את זכויותיה במגרש, על מנת שיקים על המגרש תחנה למכירת מוצרי דלק על פי זכיון מדלק.

3. התובעת הגישה תביעה זו שעיקרה הצהרה שהתובעת היא הבעלים של תחנת הדלק שהוקמה על המגרש וכי היא זכאית לתפוס חזקה בתחנה כנגד פיצוי הנתבע על הוצאותיו בהקמתה. כן מבוקש כי יוצהר שהנתבע הפר את ההסכם בכך שלא שילם 35,000 ל"י, וכן את הוצאות הפיתוח לרסקו.

4. הנתבעים מס' 2-10 צורפו כנתבעים "על מנת למנוע התדיינות מיותרת וטענות מטעמם כי לא ידעו על ההליך" (סעיף 32(ב) לכתב התביעה המתוקן). אין התובעת מבקשת כל סעד כלפי נתבעים אלה. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה והעלו טענות רבות שאיני רואה צורך להכריע בהן.

5. הנתבע הגיש נגד התובעת תביעה שכנגד בה הוא טוען להפרת ההסכם על ידה ולפיצוי בסכום של 150,000 ₪ "עקב העיכוב ברישום זכויות הבעלות בחלקה על שמו" (סעיף 18 לכתב התביעה שכנגד).

טענת פרעתי
6. מוסכם על הצדדים כי לב לבו של הסכסוך הוא בטענת פרעתי של הנתבע. בעוד הנתבע טוען כי הפקיד את השיק הבנקאי בידי דלק, התובעת כופר
ת בכך.

התובעת טענה כי כאשר מדובר בטענת פרעתי נטל הראיה הוא על הנתבע. איני רואה צורך לעסוק בטענה זו, אם כי ספק בלבי אם אכן כך הוא כאשר התובענה איננה לגבית חוב. אשר בפני
זו תביעה שהוגשה לאחר חלוף שלושים ושלוש שנים ושנועדה להוציא מידי הנתבע זכויות שנהג על פיהן במשך שנים מרובות אלה. אין זה מתקבל על הדעת שאדם שהקים בית ומכר את דירותיו, יוכל לבוא אל הדיירים היושבים בבנין אחרי למעלה משלושים שנה ולומר להם הוכיחו ששילמתם תמורת הדירה, אחרת הנכם נדרשים לפנות את דירותיכם באשר הן שלי.

עצם חשייתה של התובעת במשך שנים כה רבות בעוכריה. איני אומר כן לענין טענה פורמלית כלשהי אלא רק לענין אמינות גרסתה.

7. התובעת יכלה להציג ראיות שונות להוכחת גרסתה ולמתן הסבר להשתהותה בהגשת התביעה. דבר מכל אלה לא נעשה.

התובעת, לא הציגה בפני
בית המשפט דו"חות כספיים, אשר ללא ספק יכלו לשפוך אור על טענותיה. חברה כתובעת חייבת על פי דין בעריכת דו"חות כספיים, אשר צריכים היו לשקף את זכויותיה בנכס.

לא הובאו עדים מטעם התובעת אשר נכחו במעמד חתימת ההסכם המשולש על מנת שיעידו שבפועל לא נמסר השיק באותו מעמד. העד שמצאה התובעת לנכון להביא מטעמה הוא עד שלא כיהן כמנהל בתובעת בשנים הנוגעות לענין והחל לכהן כמנהל רק כשני עשורים לאחר מכן.

כשנשאל העד אם ראה את השיק ואם הנתבע שילם את יתרת הסכום ענה: "...בקשר לשיק הזה לא ידוע לי. אני מעולם לא ראיתי את השיק הזה" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 19.4.2001). אין חולקים על כך שאכן העד לא ראה את השיק ולא יודע עליו דבר. וכי למה ידע כאשר באותה עת לא היה מעורב בעסקה כלל וכלל ואף לא כיהן בתפקיד ניהולי בתובעת?
התובעת לא השכילה להביא ראיה כלשהי שעשויה לתמוך בטיעוניה. עיקר טיעוניה בענין זה מכוון להכפשתו של הנתבע, אשר כאמור נתתי אמון בגרסתו.

8. הנתבע חתם על הסכם עם התובעת, בגינו שילם לה תמורה כמוסכם ביניהם, וההסכם עצמו הוא הראיה בכתב לקיום תנאיו. התובעת לא הראתה הסכם אחר נוסף או מאוחר שבו התייחסות או אזכור של אי תשלום יתרת החוב. יוסף כי אין לשער שיחזיק הנתבע בידיו שובר של שיק בנקאי אשר הפקיד לפני יותר משלושים שנה וזאת לאור העובדה כי נסמך הוא על הסכם כתוב, וכן הפקיד כספו בידי נאמן ולא ישירות בחשבונה של התובעת. מה גם שבמשך כל אותן שנים לא השמיעה התובעת טענות בדבר חוב שעדיין חב לה הנתבע בגין עסקת המכירה.

יצויין שבהצהרת ההון של הנתבע משנת 1986 הוא הצהיר כי הינו בעליו של "מבנה תחנת דלק" שנרכש בשנת 1964. בשנה זו נערך ונחתם ההסכם בין הנתבע לתובעת.
דיווח זה משנות 1986 ללא קשר ליחסים עם התובעת הינו ראיה לגישתו של התובע כי זכויות לו בנכס. התובעת טענה כי מדובר שם במבנה ולא במקרקעין. על פי הדין הולכים המקרקעין אחר המבנה ואין נוהגים לציין בנפרד זכויות במבנה ובמקרקעין.

דמי פיתוח לרסקו
9. התובעת טוענת כי על פי ההסכם היה על הנתבע לשלם לרסקו הוצאות פיתוח. התובעת לא הציגה כל דרישה של רסקו לתשלום דמי הפיתוח. כן לא הובא עד כלשהו מרסקו שיתייחס לענין זה. כן אין בפני
בית המשפט ראיה לסכום שבו מדובר.

הסדר כובל
10. אף כי התובעת הדגישה כי גורלה של התביעה תלוי בהכרעה בטענת פרעתי של הנתבע, הוסיפה התובעת וקישטה תביעה זו בטענה כבדת משקל, בדבר פסלותו של ההסכם המשולש מ-8.12.64 לרגל היותו הסדר כובל.
כאמור דלק היא צד להסכם המשולש וההוראה שעוסקת במערכת היחסים שבין דלק לנתבע מצויה בסעיף 4 להסכם, שבו נאמר בין השאר:
"4. החברה נותנת בזה לקבלן זיכיון לעסוק - בשמו ועל אחריותו, סיכונו וחשבונו - במכירת בנזין, סולר ושמני סיכה (שביחד ייקראו להלן "מוצרי דלק") בקמעונאות לכלי רכב בתחום התחנה בהתאם לתנאים המפורטים דלקמן (להלן "הזיכיון"). הקבלן מקבל את הזיכיון הנ"ל ומתחייב להקדיש את מיטב זמנו, מאודו וכושר עבודתו לעסקי הזיכיון הנ"ל ולעשות לפי מיטב יכולתו למען קדם ענין החברה ועסקיה, ולמען בסס והגבר את מכירת מוצרי הדלק שלה במקום האמור, ואלה הם תנאי הזיכיון:
א. עסקי הזיכיון יתנהלו אך ורק בתחום התחנה על המגרש כאמור לעיל...."

באשר למעמד התובעת ("הסוכנים" בלשון ההסכם) נאמר:
"מובן בין הצדדים כי כל זמן שהסוכנים ידאגו, על פי הסכם עם החברה או על דעתה, לשווק למעשה של מוצרי החברה בתחום התחנה, תבוצע האספקה לתחנה לפי הזמנתם או באמצעותם של הסוכנים בלבד."

הטענה כי יש פסלות בשל היות ההסכם הסדר כובל מתייחסת אך ורק לפן זה של אספקת הדלק.

11. איני רואה צורך לקבוע לענין זה דבר, באשר לבטלותו של חלק זה של ההסכם אין השלכה על זכויותיו של הנתבע בנכס.

יש ליתן תוקף לאותם חלקים של ההסכם שאינם נגועים באי חוקיות והיכולים לעמוד בפני
עצמם. כך הוא ביחוד בענין שבפני
. פלוני שמכר לחברו מקרקעין לתכלית מסויימת, אינו יכול לבוא כעבור שנים ולטעון כי בינתיים הפכה אותה תכלית לבלתי חוקית ולכן יש לבטל את עסקת המכר. לו ניתן היה לעשות כן היה מתערער הבטחון בזכויות במקרקעין. ניתן להוסיף ולהמשיל את המקרה לקונה מקרקעין שעושה בהם שימוש ללא רשיון הנדרש בדין.
שוב לא יעלה על הדעת שבשל כך תחזורנה הזכויות במקרקעין למי שמכרן.

12. הנני מודע לכך שאין המקרה שבפני
דומה בכל לדוגמאות שהבאתי.
בפסק הבוררות (ת/6) שמכוחו הוקנו הזכויות בקרקע לנתבע נאמר:
"פסק הדין הינו בתוקף עד ליום 1 לספטמבר 1964 ובתנאי כי עד אז יחתום מר אטיאס רחמים
חוזה זכיון עם "דלק" חברת הדלת הישראלית בע"מ להפעלת התחנה הנ"ל."

תנאי זה התמלא בחתימת הנתבע על ההסכם המשולש. אין בתנאי זה כדי להכפיף עולמית את זכותו של הנתבע במקרקעין לקיומו של הסכם תקף עם דלק.

13. התובעת היתה מודעת לסיכוי שבית המשפט לא יבטל את ההסכם בשלמותו וכך נכתב בסעיף 28 לכתב התביעה המתוקן כי במקרה שבית המשפט יקבע שאין מקום לבטל את ההסכם בשלמותו, "הרי יש לקיים ההסכם עם התובעת ויש ליתן צו המחייב הנתבע לרכוש דלקים אצל התובעת באופן בלעדי עד לתום 49 שנה..."

מדובר כאן בהתחייבות נפרדת שעליה לא נסב הדיון בפני
. יתר על כן משהתחלפו באי כחה של הנתבעת חל שיבוש בטיעוניהם. בעוד שבכתב התביעה (סעיף 26 ואילך) התובעת היא שטוענת לבטלות ההסכם הרי בסיכומיה של התובעת מייחסים הם טיעון זה דוקא לנתבעים (סעיף 162 לסיכומי התובעת).

ההסדר הכובל מתייחס לאספקת הדלק על ידי חברת דלק באמצעות התובעת. חיוב הנתבע להמשיך בהסדר זה פוגע בתחרות שהיא תכליתו של חוק ההגבלים העסקיים ואין מקום להיעתר לתובעת וליתן לה את הסעד שהתבקש.

ביטול ההסכם
14. התובעת טענה לביטולו של ההסכם בשל הפרתו על ידי הנתבע. בצדק טוען ב"כ הנתבע כי טיעון זה אינו תואם את הנטען בכתב התביעה, ונראה שגם מקורו של זה בחילופין ביצוגה של התובעת בפני
.

התביעה שכנגד
15. מעיון בכתב התביעה שכנגד קשה לירד לסוף דעתו של הנתבע. איני רואה צורך לדון במפורט בנטען בתביעה שכנגד, מאחר שהיא ראויה להידחות בשל טעם אחד ודי בו. הנתבע טוען לזכותו לפיצויים בסכום של 150,000 ₪. הנתבע לא עשה כל נסין להוכיח את נזקו ודי בטעם זה להביא לדחייית התביעה שכנגד.
סוף דבר
16. התוצאה היא שהנני דוחה את התביעה וכן את התביעה שכנגד.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 1 את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ₪.

איני רואה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים האחרים שנגדם לא התבקש סעד כלשהו.
ניתן היום י"ט בניסן, תשס"ג (21 באפריל 2003) במעמד ___________________________

דר' גבריאל קלינג
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט מחוזי 1692/97 סוכני דלק ושמנים בע"מ נ' אטיאס רחמים, כלפה אלי, נסים איזידור כלפה , הורברט כלפה, אוולין אודט כלפה , קלודין כלפה, ז'וסלין שוקרון , שלום אטיאס, יקותיאל אטיאס, שמעון אטיאס (פורסם ב-ֽ 28/05/2003)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים