פסקי דין על יוסי כהן | פסקי דין על רם כהן | פסקי דין על אילנית כהן |

37655-11/15 א     18/06/2017




א 37655-11/15 יוסי כהן נ' רם כהן, אילנית כהן








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 37655-11-15 כהן נ' כהן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
עידו כפכפי

תובע
יוסי כהן

ע"י ב"כ עו"ד אבנר הקר


נגד

נתבעים
1. רם כהן

2. אילנית כהן
ע"י ב"כ עו"ד משה אלון



פסק דין


1.
מתווך אשר הייתה לו בלעדיות למכירת נכס החתים רוכש על טופס להזמנת שירותי תיווך אשר בו נקוב שיעור דמי התיווך בשיעור קבוע של 2% בצרוף מע"מ ממחיר הנכס. השאלות הדורשות הכרעה הן האם הוסכם על שיעור דמי תיווך אחר והאם הסכים הלקוח כי המתווך יזכה בתשלום דמי תיווך גם עבור מכירת הנכס של הלקוח.

רקע וטענות הצדדים
2.
התובע הינו מתווך מקרקעין אשר התקשר בהסכם בלעדיות עם בעל בית ברחוב צבי סגל באשקלון (להלן: הבית). התובע תלה שלט עם פרטיו על הבית והנתבע התקשר אליו כדי שיציג לו את הבית. ביום 26.10.14 הציג התובע לנתבע את הבית והנתבע חתם על הסכם תיווך. מדובר במסמך אחיד שכותרתו "כרטיס לקוח" ובו אפשרות לציין את פרטי הלקוח והנכסים שמוצעים למכירה או קניה (להלן: ההסכם). ההסכם כולל בראש המסמך ובסעיף 1 לו את ההוראה הבאה:


"אנו מתחייבים לשלם עבור פעולת התיווך או המידע שנקבל מ "תיווך נדל"ן" לגבי הנכסים הר"מ סך של
1. 2% ממחיר המכירה או הקניה של הנכסים הנ"ל ובצרוף מע"מ כחוק".

הוראה זו מופיעה כחלק מהמלל הכללי של המסמך שהינו בן שמונה שורות, בכתב קטן יחסית, בגודל אחיד. בהסכם מילא התובע את פרטיו של הנתבע ואת פרטי הבית ברחוב צבי סגל כנכס המוצע למכירה ממשרד התיווך ללקוח. התובע טוען כי באותו מעמד מילא מעל לפרטי הבית, גם את פרטי הנכס של הנתבעים שהוצע אף הוא למכירה, דירה ברחוב אברהם בלסברג (להלן: הדירה). הנתבעים טוענים כי פרטים אלו הוספו בשלב מאוחר על ידי התובע.

3.
התובע הגיש תביעתו, טרם קבלת ייצוג משפטי, ודורש תשלום דמי תיווך בשיעור של 2% בצרוף מע"מ ממכירת הבית לנתבעים, ובנוסף דמי תיווך בשיעור דומה ממכירת דירתם. נטען כי התובע היה הגורם היעיל במכירת הבית לנתבעים ביום 20.11.14 תמורת 2,400,000 ₪, וכן היה הגורם היעיל במכירת דירתם לרוכשים ביום 3.11.14 בסך של 1,400,00 ₪. בגין מכירת הבית נתבע סך של 56,160 ₪, ובגין מכירת הדירה סך של 32,760 ₪. התביעה הוגשה ביום 17.11.15 על סך של 78,920 ₪, צירוף הסכומים הנ"ל בקיזוז סך של 10,000 ₪ ששולמו על חשבון דמי התיווך.

4.
הנתבעים טענו כי אין עילה כנגד הנתבעת שאינה חתומה על ההסכם, אולם זנחו טענה זו מאחר ומדובר בבני זוג אשר ממילא כל תשלום בו יישאו יוצא מקופה משותפת. הנתבע טען כי לאור היכרות מרובת שנים עם התובע סמך על התובע והאמין לו כי ייגבה רק 1% כולל מע"מ, ממכירת הבית לנתבעים. נטען כי חתם על טופס ריק, למעט פרטי הבית שביקש לקנות. הנתבע טען כי לא בדק את תוכן הטופס לעומק מאחר והאמין בתובע וחתם בשעת לילה מאוחרת בפתח הבית.


נטען כי פרטי הדירה שביקשו הנתבעים למכור כלל לא נרשמו בטופס מאחר ולא היו אמורים הנתבעים לשלם דמי תיווך בגין הדירה אשר מכרו ללא קשר לתובע. לטענתם התובע הופיע בדירת הנתבעים עם זוג שהציג כחבריו המעוניינים לרכוש את הדירה, אולם לא נאמר, ולו ברמז, כי אמורים הם לשלם דמי תיווך בגין המכירה.

לגרסת הנתבעים בכתב הגנתם, לאחר השלמת שתי העסקאות דרש התובע במפתיע 50,000 ₪ ושולם לו סך של 10,000 ₪ כשכר ראוי ויפה למאמציו. עוד נטען כי התובע לא היה הגורם היעיל במכירת דירתם של הנתבעים וכי שולמו לתובע כל הכספים המגיעים לו בהתאם להסכמות בין הצדדים.

דיון והכרעה

האם היה התובע הגורם היעיל בעסקאות מושא התביעה
5.
אין חולק כי התובע היה הגורם היעיל בהתקשרות למכר הבית לנתבעים. הנתבעים אינם מכחישים כי הנתבע חתם על הזמנת שירותי תיווך עבור הבית וכי ביום 20.11.14 נערך הסכם מכר בינם לבין מוכר הבית, במסגרתו רכשו את הבית תמורת סך של 2,400,000 ₪.

ביחס למכר הדירה של הנתבעים, נטען על ידם באופן סתמי בכתב ההגנה כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה. התובע הצהיר כי הוא זה אשר הביא לדירת הנתבעים את הרוכשים, אשר חתמו ביום 30.10.14 על זיכרון דברים, במעמד הנתבעים והתובע. זיכרון דברים זה הוביל לעריכת הסכם מכר ביום 30.11.14 למכירת דירת הנתבעים לרוכשים תמורת
1,400,000 ₪.
בעדות הנתבע אישר עובדות אלו ועולה כי התובע הראה את הדירה לרוכשים פעמיים, נכח במשא ומתן ובעריכת זיכרון הדברים, והיה פעיל גם בעריכתו.

בנסיבות אלו, לא נסתרה גרסת התובע כי היה הגורם היעיל בעסקה ואין כל בסיס לטענת הנתבעים כי העסקה לא הושלמה בסיועו. אין כל משקל לטענה, שלא הוכחה, כי התובע הציג את הרוכשים כחברים שלו. לא מצאתי מקום לתת משקל לטענות כי הנתבע ביצע פעולות משפטיות החורגות מתפקידו של מתווך. גם אם הנתבע הביא את טופס זיכרון הדברים ואף הסכים להחזיק אצלו כספים עד שיועברו לעורך דין, אין בכך כדי לשלול זכאותו לדמי תיווך.

על כן עולה כי התובע היה הגורם היעיל גם בעסקת מכר דירת הנתבעים.

שיעור דמי התיווך שהוסכם
6.
התובע נסמך על הסכמי המכר הנ"ל ודורש כאמור תשלום דמי תיווך בשיעור 2% מכל עיסקה. בתצהירו נסמך על הסכם התיווך ועל זיכרון הדברים מיום
30.10.14, הכולל התייחסות לדמי תיווך. בזיכרון הדברים ישנו סעיף מודפס הקובע כי דמי תיווך ישלמו הרוכשים והמוכרים. בסעיף זה נמחקה בקו המילה "והמוכרים" ומעליה נרשמה בשנית בכתב יד המילה "מוכרים" ונרשם כי דמי התיווך ישולמו
"ליוסי כהן
- תיווך נדל"ן (יקבעו במו"מ)
"
. לטענת התובע רישום זה נעשה על ידי הנתבעת ומחזק את גרסתו כי הנתבעים ידעו כי צריכים לשלם דמי תיווך גם בגין מכר דירתם.

בתצהירו התייחס התובע לראשונה לטענה שעלתה בכתב ההגנה כי ביקש סך של 50,000 ₪ בלבד בגין כל שירותיו. עובדה זו, אשר אינה מוכחשת על ידי התובע, עולה מתמלול שיחה שהקליט הנתבע עם התובע כשנה לאחר מכר הדירה וסמוך לפני הגשת התביעה. לטענת התובע, הסכים מתוך התחשבות בנתבעים ומצוקתה של הנתבעת כי ישלמו סכום כולל של 50,000 ₪, בכפוף לכך שישלמו בפועל סכום זה. ביחס לתמלול טוען התובע כי עולה ממנו כי הנתבע מודה בהתחייבותו לשלם סכום כולל של 50,000 ₪ והאמור בו דווקא מחזק את גרסתו.


מעבר לעדותו הגיש התובע חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד אשר בחן את זיכרון הדברים ונדרש לבחון האם המילה "מוכרים" על גבי זיכרון הדברים בוצעה בכתב ידו של מי שכתב את יתר המלל במסמך או האם בוצעה בכתב ידו של התובע.
מסקנת המומחה היא כי כל זיכרון הדברים, לרבות המילה "מוכרים" נכתבה על ידי אותו אדם ולא על ידי התובע.
מסקנה זו נקבעה בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר.

7.
בתצהיר הנתבע טען כי התובע ניצל את תמימותו והחתים אותו על מסמך שלא הבין את משמעותו. לטענתו, חתם על ההסכם בחדר המדרגות, בכניסה לבית שהלך לראות, מבלי שהוסבר לו על מה חותם. טענה זו נתמכת לטענתו בתמלול השיחה שקיים עם התובע. לטענתו, לא הוסבר לו במפורש מה שיעור דמי התיווך המבוקשים והעניין הוצנע בתוך המלל הכללי של ההסכם. עוד טוען, כי חתם על המסמך רק לגבי רכישת הבית ביחס אליו הבטיח התובע בעל פה כי ידרוש תשלום של אחוז אחד כולל מע"מ בלבד. הנתבע הודה בתצהירו כי רוכשי דירתו הגיעו באמצעות התובע, אולם לטענתו לא נאמר בשום שלב כי התובע יגבה דמי תיווך בגין מכירת הדירה.

בתצהיר הנתבעת הצהירה כי היא זו שמחקה מזיכרון הדברים את המילה "המוכרים" וטענה כי התובע הוסיף לאחר מכן את המילה בטופס, ולא ידעה היא כי יידרשו לשלם דמי תיווך בגין מכר הדירה.

8.
לגבי מכר הבית המחלוקת נוגעת לשיעור דמי התיווך המוסכמים.
אין חולק כי הסכם התיווך מציין במפורש כי שיעור דמי התיווך יעמוד על 2% בצירוף מע"מ. הנתבעים, אשר טוענים טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, נושאים בנטל ההוכחה להוכיח כי הוסכם על שיעור אחר של דמי תיווך. ככלל, לא ישמע אדם בטענה כי חתם על מסמך מבלי להבין את תוכנו, וזאת גם אם בחר שלא לקרוא את תוכן המסמך. כדי להוכיח טענה מעין זו יש להוכיח הטעיה וכי החותם הונע לחשוב כי חותם על מסמך בעל אופי אחר מהמסמך עליו חתם. (ע"א 779/87
בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד מד(3) 304 (1990)).

בגרסת הנתבע אין כל תשתית עובדתית לתמוך בטענה מעין זו. בתצהיר הנתבע נטען באופן כללי כי התובע לא הסביר לו על מה הוא חותם. בעדותו טען כי התובע אמר לו שנדרש לחתום על מסמך שמראה שהתובע בלעדי והנתבע יכול לקנות את הבית רק דרכו. הסבר זה, שעלה רק בחקירה הנגדית, אינו ברור כלל ועיקר, שכן אם התובע מחזיק בהסכם בלעדיות אין לו כל צורך להחתים רוכש פוטנציאלי על מסמך מעין זה. לא ברור טיבו של המסמך שהנתבע סבר כי הוא חותם עליו.

נוהג ידוע הוא כי מתווכים מחתימים כל אדם הרואה נכס דרכם על הזמנת שירותי תיווך. נוהג זה הינו חובה מכוח חוק המתווכים במקרקעין אשר מחייב את המתווך כתנאי לקבלת שכרו להחתים את הלקוח על מסמך מפורט ובו כל התנאים הנקובים בחוק. ס'
9 (א)

לחוק קובע:
"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה."
על פי
תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997

פרטים אלו כוללים, בין היתר, את סוג העסקה, תיאור הנכס נושא פעולת התיווך ומחיר העסקה בקירוב. על הנתבע הנטל להוכיח כי סבר כי חותם על מסמך בעל אופי אחר.

על כן, די בהעדר פירוט גרסת הנתבע כדי לדחות טענתו כי לא הבין כי חותם על הזמנת שירותי תיווך. מעבר לכך, עיון בהסכם התיווך, גם אקבל את גרסת הנתבע כי היה רשום בו רק פרטי הבית המוצע למכירה באמצעות התובע, מלמד כי מדובר בהסכם פשוט, ללא מלל רב, אשר מציין בקצרה את הפרטים החיוניים לעסקת התיווך. על כן, אין לקבל את הגרסה כי הנתבע לא הבין את טיבו של המסמך עליו חתם.
הפסיקה החמירה עם מי שחותם על מסמך מבלי לקרוא את תוכנו ואף במקרים של אדם עיוור יקשה עליו להשתחרר ממחויבות בכתב עליה חתם. קל וחומר, הנתבע שהינו אדם משכיל, בעל תפקיד בכיר בחברה ציבורית, אינו יכול להישמע בטענות מעין אלה.

9.
הנתבע אף לא פירט את הנסיבות הפיזיות בהן נחתם זיכרון הדברים. בתצהירו טען בכלליות כי החתימה הייתה בחדר המדרגות בכניסה לדירה אותה הלך לראות. בפועל מדובר בבית אשר רכש ואישר בעדותו כי אין למעשה חדר מדרגות, אלא שלוש מדרגות שמובילו למבואה. אי דיוק בפרט זה מקשה אף הוא לקבל את גרסתו של הנתבע.


בעדותו של התובע פירט הוא את אופן חתימת הסכם התיווך. לטענתו, קבע עם הנתבע ליד הבית למכירה ולאחר שהראה לנתבע את הבית פתח כרטיס עבודה וישב עם הנתבע ברכב. באותה שיחה הבהיר הנתבע כי לא יוכלו לבצע את העסקה מבלי למכור את הבית שלהם ועל בסיס השיחה עם הנתבע מילא בהזמנת התיווך גם את פרטי הנכס שביקשו הנתבעים למכור.


מבחינת מכלול הראיות, כאשר התובע מסתמך על הסכם בכתב והנתבע מעלה טענות לא מפורטות בעל פה, לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע כי הסכימו הצדדים על דמי תיווך בשיעור של 1%. עדות התובע הייתה סדורה ומאמץ אני את גרסתו כי לאחר שהראה את הבית לנתבע, דאג למלא את כל פרטי הבית וכן לקבל מהנתבע את פרטי הדירה שביקש למכור.

עצם העובדה כי התובע לא התאים גרסתו לגרסת הנתבע כי הוחתם על ההסכם לפני שראה את הבית, מחזקת את מהימנות התובע. התובע הסביר כי מאחר והבית היה בבלעדיות לא דאג כי הנתבע לא יחתום, לאחר שיראה את הבית, על הסכם התיווך. עוד הבהיר, כי מאחר והחזיק בבלעדיות, לא היה גמיש בשיעור דמי התיווך ביחס למכר הבית. לשיטתו, אם הנתבע היה מסרב לחתום על הסכם היה מצליח להביא רוכש אחר ואף לא היה מוכן לרדת לדמי תיווך בשיעור של 1.75%.

מכלול הנסיבות מלמדות כי אין זה סביר שהתובע הסכים לקבל דמי תיווך בשיעור של 1% כולל מע"מ. לא הוכחה הטענה כי בין התובע לנתבע הייתה הכרות קודמת ובעדותו העלה הנתבע טענות סתמיות ביחס לייבוא רכב והעזרות בעמיל מכס הקשור למקום עבודתו. טענות אלו לא חיזקו את מהימנות הנתבע ואין בהן כדי להעיד על הסכמות מיוחדות עם התובע.

הסכם התיווך נוקב בשיעור דמי תיווך המקובלים בשוק. גם אם הסכום, לאור סכום העסקה, הינו סכום גבוה, היה על הנתבע לוודא מראש מה שיעור דמי התיווך שצפוי לשלם. בנסיבות אלו, לא הוכחה הטעיה מצד התובע וכאמור לעיל, לא הוכח כי הנתבע חשב כי חותם על מסמך מסוג אחר.

10.
גם שמיעת השיחה שהקליט הנתבע, ועיון בתמליל, לא מובילה למסקנה אחרת. ראשית, יש לבחון בזהירות הקלטות שמבצע בעל דין מיוזמתו כדי לתעד ממצאים שיסייעו לו בהליך משפטי צפוי. אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי הקליט את השיחה עם התובע כדי להוכיח ששילם כספים ללא חשבונית. טענה זו הועלתה רק בחקירתו הנגדית של הנתבע וכדי להשחיר את פניו של התובע. בכל השיחה לא עולה כי התובע מבקש לקבל כספים ללא דיווח, אלא להיפך, מסכים לקבל שיקים לפריסת החוב, שהוסכם אז כי יעמוד על סך של 50,000 ₪.

אין חולק כי תשלום בסך של
10,000 ₪ בוצע במזומן, והנתבע אף לא חולק כי קיבל חשבונית בגין תשלום זה (אם כי טוען כי נמסרה באיחור). בנסיבות אלו, עולה כי הנתבע הקליט את התובע, תוך שידע כי צפוי להתנהל בקרוב הליך משפטי מחמת אי תשלום הנתבעים. בכל השיחה עולה כי הנתבע אשר יוזם את השיחה מנסה למשוך את התובע בלשונו, ולמעשה, מודה הנתבע בשיחה כי התחייב לשלם סכום כולל של 50,000 ₪. מרבית השיחה עוסקת ברצון הנתבע לפרוס
את יתרת התשלום בסך של 40,000 ש"ח לתשלומים. התובע מביע בשיחה הסכמה עקרונית לפריסת התשלום.

באותה שיחה מנסה הנתבע לטעון כלפי התובע כי היה עליו להבהיר לו מראש במפורש כי שיעור דמי התיווך עומד על 2%. למרות שיחה ארוכה בין הצדדים על אותו נושא, לרבות דוגמאות שמעלים שניהם, לא מטיח הנתבע בתובע טענה כי הבטיח לו לפני החתימה כי שיעור דמי התיווך יעמוד על 1% בלבד.

אכן התובע מביע עמדה בשיחה, שיכול ואינה עולה בקנה אחד עם התנהלות מסחרית הוגנת, כי אין זה מחובתו להבהיר ללקוח מראש את שיעור דמי התיווך. למרות שאין בידי לקבל
עמדה עקרונית זו של התובע, מכלול נסיבות העניין אינן מעידות על ניצול לרעה של כוחו והידע של המתווך. בחינת השיחה בכללותה עולה כי לא משתמע ממנה כי התובע הטעה את הנתבע ביחס לשיעור דמי התיווך ועל כן, אין בה כדי לחזק את גרסת הנתבע.

יתכן ובנסיבות אחרות העובדה כי שיעור דמי התיווך מובלע ביתר הוראות ההסכם יכולה להוביל לאי מתן תוקף לשיעור הנקוב בהסכם. עם זאת, התערבות בשיעור דמי התיווך הנקובים בהסכם תשמר למקרים בהם נקבע מחיר החורג מתנאי השוק, או בנסיבות מיוחדות בהן עולה בידי מי שחתם ללא עיון בטופס להוכיח כי בפועל הוטעה. הנתבעים לא עמדו בנטל זה ועל כן, יש לתת תוקף מלא לשיעור דמי התיווך בהסכם. מאחר והנתבע טוען כי סוכם בעל פה כי דמי התיווך יעמדו על שיעור של 1%, אין לקבל גרסתו כי חתם על הסכם התיווך מבלי לבדוק אם עוגנה הסכמה זו. הימנעותו מלקרוא את ההסכם מלמדת כי כלל לא דובר על שיעור דמי התיווך שנרשמו בהסכם.

עם זאת ראוי כי התובע יבחן את הצורך להבליט בהסכם התיווך את שיעור דמי התיווך, כדי למנוע טענות מעין אלה בעתיד.

11.
אין חולק כי התובע הסכים להעמיד את כל דרישתו הכספית מהנתבעים על סכום כולל של 50,000 ₪. לפי תחשיב התובע, היה זכאי לסך של 56,160 ₪ בגין מכירת הבית לנתבעים וסך נוסף של 32,760 ₪ עבור מכירת דירתם.

בעדותו נשאל ביחס להיקף הוויתור ומדוע הסכים לשיטתו לוותר על כ- 38,000 ₪. לשיטת הנתבעים, ויתור זה מעיד כי התובע ידע שנהג שלא כשורה. מנגד, התובע העיד כי לאור מצוקת הנתבעת בפגישה שנערכה איתו הסכים להקטין דרישתו לסך של 50,000 ₪.

בחינת מכלול נסיבות העניין מלמדת כי ויתור זה הינו למעשה הנחה קטנה בשיעור דמי התיווך ביחס למכר הבית, וויתור על דמי התיווך בגין מכירת דירת הנתבעים. למרות שוויתור זה לא נערך בכתב ולא נקצב מועד מוסכם לתשלום הסכום המופחת על ידי הנתבעים, שעה שהנתבעים הפרו את ההסכם ולא שילמו את הסכום המוסכם תוך זמן סביר, בוטל בהתנהגות ההסכם לשיעור דמי תיווך מופחתים, והתובע זכאי לדרוש את מלוא דמי התיווך.

אף לשיטת הנתבעים התחייבו לשלם תחילה סכום של 24,000 ₪, ואין הסבר מצידם, אם אכן סוכם על דמי תיווך בשיעור 1%, מדוע הסכימו ללא הליך משפטי לשלם 50,000 ₪ ועוד פנו בבקשות לתובע לפרוס סכום זה לתשלומים. הנתבעים אף לא שילמו את הסכום המוסכם עליהם ומכלול נסיבות העניין מלמדות כי יש לכוף עליהם את התחייבותם החוזית.

עולה כי לנתבעים אין טענות הגנה כנגד חובם לשלם דמי תיווך בשיעור 2% בצירוף מע"מ מסכום מכר הבית.

זכאות התובע לדמי תיווך בגין מכירת דירת הנתבעים
12.
הנתבעים טוענים כי הסכם התיווך עליו חתם הנתבע לא כלל את פרטי דירתם, ואילו הנתבע הוסיף פרטים אלו לאחר מעשה. מדובר בטענה חמורה של מרמה מצידו של התובע המחייבת הוכחה בכמות ראיות גבוהה מהרגיל. הנתבעים לא עמדו בנטל הוכחת טענתם ועולה מהראיות כי התובע הוכיח כי פרטים אלו נרשמו בהסכם מלכתחילה.


חיזוק לגרסת התובע נמצא בזיכרון הדברים בו נרשם במפורש כי המוכרים (הם הנתבעים בהליך זה) ישלמו לתובע דמי תיווך אשר יקבעו במשא ומתן. במידה והנתבעים לא היו מסכימים כלל לשלם דמי תיווך בגין מכירת דירתם לא היה כל צורך להוסיף הערה זו בזיכרון הדברים. התובע הסביר כי למרות שחתמו על הסכם התיווך המזכה אותו בשיעור של 2% ממכר דירתם, הסכים כי ינהל עם הנתבעים משא ומתן ביחס לשיעור דמי התיווך.

התובע טען כי הנתבעת מילאה בכתב ידה את הפרטים בזיכרון הדברים ואף לאחר שמחקה את הרישום בטופס בדבר חיוב המוכרים לשלם דמי תיווך הוסיפה וכתבה בכתב ידה את המילה "מוכרים" על גבי זיכרון הדברים.


כאמור לעיל, התובע תמך טענתו כי כל הכיתוב על זיכרון הדבר נעשה באותו כתב יד, בחוות דעת מומחה מטעמו. הנתבעים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם התובע ועל כן לא נסתרה חוות הדעת מטעמו. חוות דעת להשוואת כתבי יד מהווה ראיה קבילה, ואין מניעה לבסס ממצאים על חוות דעת מעין זו. חוות הדעת במקרה הנדון מהווה רק תוספת ראייתית לעדות התובע ועל כן, עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת רשמה במעמד זיכרון הדברים כי הנתבעים ישלמו דמי תיווך בגין מכירת דירתם בשיעור שיקבע במשא ומתן.

13.
אל מול עדויות התובע בולט בעניין זה העדר ראיות מצד הנתבעים מעבר לעדותם, שהינה עדות יחידה של בעל דין. הנתבעים אשר תחילה ביקשו לזמן את רוכשי דירתם לעדות, נמנעו מלזמנם לדיון. הלכה ידועה היא כי אדם אשר נמנע מלהביא ראיות, חזקה הניתנת לסתירה היא כי לו היו נשמעות היו פועלות לחובתו. הנתבעים לא נתנו כל הסבר להימנעותם מזימון הרוכשים ויש להסיק כי לו היו מעידים הרוכשים, היו תומכים בגרסת התובע.


בנוסף, הנתבעים פעלו לצורך הגשת חוות דעת מומחה מטעמם שיבחן את הסכם התיווך ויקבע האם הוסף בשלב מאוחר יותר החלק המתייחס למכירת דירתם. למרות שמומחה מטעמם בדק את המסמך המקורי, לא הוגשה חוות דעת מטעמם ואף לא הסבר מטעם המומחה שבדק מדוע לא מוגשת חוות הדעת. ניתן להניח כי אכן קשה להוכיח האם חלק של מסמך נכתב במועד מאוחר יותר, במידה ונכתב באותה עט ובסמוך למועד כתיבת החלק האחר של המסמך. אולם בהעדר כל הסבר מטעם מומחה הנתבעים, גם הימנעות הגשת חוות דעת מטעמם פועלת לחובתם. לא הובא הסבר מהיכן נודעו לתובע פרטי דירתם של הנתבעים ויש לקבל גרסתו כי הנתבע עצמו מסר לו פרטים אלה בעת חתימה על הסכם התיווך.


מעבר לכך, עדויות הנתבעים בעניין זה לא היו מהימנות. הנתבע אישר כי בעת הרישום על זיכרון הדברים כי דמי התיווך יקבעו במשא ומתן, היו דיבורים בין התובע לנתבעת. בעדות הנתבעת אישרה היא כי היא זו אשר מילאה את הפרטים בזיכרון הדברים ואף ציינה כי חושבת שרשמה את המילים "יקבעו במו"מ". לטענתה לא היה דין ודברים עם התובע, אלא היא אמרה נחרצות שלא משלמת דמי תיווך ובזה זה נגמר (עמ' 24, שורה 3).

גם כשנשאלה במפורש האם לאחר שמחקה את המילה "מוכרים" הוסיפה אותה בכתב יד השיבה באופן לא נחרץ "לא זכור לי, לא" (עמ' 23 , שורה 15). תשובה מהוססת זו מלמדת כי הנתבעת עצמה
לא העידה באופן נחרץ כי לא רשמה בזיכרון הדברים כי הנתבעים ישלמו דמי תיווך. לא הוצג כל הסבר סביר לגרסת הנתבעים בדבר הצורך לרשום בזיכרון הדברים כי שיעור דמי התיווך ייקבע במו"מ.

בחינת מכלול העדויות בענין זה מובילה למסקנה כי בניגוד לגרסת הנתבעים, בעת עריכת זיכרון הדברים ידעו כי אמורים לשלם דמי תיווך בגין מכר דירתם לתובע, ואף
רשמה זו הנתבעת במפורש בזיכרון הדברים. באותו מעמד הסכים התובע להשאיר את שיעור דמי התיווך ביחס למכירת הדירה למשא ומתן מול הנתבעים.

14.
בעניין זה נסמכים הנתבעים שוב על השיחה המוקלטת עם התובע כבסיס לטענתם כי לא דרש כלל דמי תיווך בגין מכירת דירתם. מעדות התובע עולה כי הסכמתו לקבל סכום כולל של 50,000 ₪ הייתה במועד הקרוב להשלמת העסקה ובפגישה שבה הנתבעת בכתה וביקשה הנחה, הסכים לוותר (עמ' 8, שורות 13-20).


מהנסיבות עולה כי התובע
אשר זכה בדמי תיווך מכל הצדדים המעורבים במכירת הבית והדירה, הסכים כבר במעמד זיכרון הדברים להתפשר ביחס לדמי התיווך למכר הדירה. לא מצאתי לנכון לזקוף נכונות זו לחובת התובע, ואין היא מעידה כי וויתר כליל על זכותו לקבל דמי תיווך ממכר הדירה.

אמנם בתמלול השיחה עם הנתבע (עמ' 19 לתמלול) אומר התובע:
"אם מישהו אחר היה עושה איתך עסקה היית משלם גם על המכירה שלך. מכיוון שהטופס שאתה חתום עליו... זה טופס מכירה וקניה"
.
אולם לאחר האזנה לשיחה עולה כי הקשר הדברים הינו הבהרה של התובע כי ויתר לנתבעים על דמי תיווך בגין מכירת הבית, וזאת במסגרת נכונותו להעמיד את כל התשלום אליו על סך כולל של 50,000 ₪. לא משתמע מהשיחה כי התובע לא דרש מראש דמי תיווך בגין מכירת הדירה.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי רק בפגישה בה הוסכם על תשלום כולל של 50,000 ₪ נודע להם על גובה דמי התיווך בהסכם. כמו כן אין בידי לקבל טענתם כי באותה פגישה לא הופיעו פרטי דירתם בהסכם התיווך. כאמור לעיל, שעה שהנתבעים הפרו את ההסכם לתשלום מופחת של דמי תיווך, רשאי התובע לחזור
ולדרוש את מלוא זכויותיו החוזיות.


על כן, מצאתי כי התובע זכאי לדמי תיווך גם ממכירת הדירה בשיעור של 2% בצירוף מע"מ. יש לזכות את התובע במלוא דמי התיווך
מאחר ולא הוסכם אחרת, למרות שבזיכרון הדברים נקבע כי דמי התיווך יקבעו במשא ומתן.

סוף דבר

15.
התובע הוכיח כי הנתבע חתם על הסכם תיווך הכולל פרטיהם של שני נכסים, הבית אשר רכשו הנתבעים והדירה אשר מכרו. הנתבעים התחייבו לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% בצירוף מע"מ ממחיר המכירה או הקניה של הנכסים, ולא הוכחה טענתם כי סוכם שיעור אחר של דמי תיווך. לא הוכחה טענתם כי התובע הוסיף להסכם התיווך, לאחר חתימתו, את פרטי הדירה.


התובע הסכים לתת לנתבעים הנחה והם הפרו הסכם זה ועל כן זכאי התובע לשיעור דמי התיווך המעוגן בהסכם התיווך. על כן, יש לחייב את הנתבעים במלוא סכום התביעה.


אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 78,920 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובע, לרבות עלות המומחה מטעמו, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך
10,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ד סיוון תשע"ז, 18 יוני 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 37655-11/15 יוסי כהן נ' רם כהן, אילנית כהן (פורסם ב-ֽ 18/06/2017)