פסקי דין על ניר לוי | פסקי דין על אריאל סימחייב | פסקי דין על אלכסנדר מירופולסקי ואח' |

436/04 פ     19/05/2005




פ 436/04 מדינת ישראל נ' ניר לוי,אריאל סימחייב,אלכסנדר מירופולסקי ואח'





בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בפני
: כבוד השופט יעקב צבן

פ 000436/04

19/05/2005
בעניין:
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות
מחוז ירושלים

המאשימה
נ ג ד
1. ניר לוי

2. אריאל סימחייב

3. אלכסנדר מירופולסקי

4. רוברט שניידר
ע"י עו"ד שוב

5. יוסי מושיאשוילי
ע"י עו"ד שטרן

הנאשמים

גזר דין (נאשם 4)
פסק דין
(נאשם 5)

1. נאשם 4, רוברט שניידר, הורשע, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); התעללות בחסר ישע – לפי סעיף 368ג לחוק;
נאשם 5, יוסי מושיאשוילי, הודה בביצוע עבירת סיוע לעבירות הנ"ל, וסנגורו ביקש לטעון גם לאי הרשעה.

2. ואלה המעשים: הנאשמים שירתו כשוטרי חובה במשמר הגבול. ביום 11.9.04 עוכבו פראס אלבחרי (להלן: פראס) וסמיח רחאל (סמיח) על-ידי שוטרי מג"ב בחשד לשהייה בלתי חוקית בישראל. המתלוננים הובאו למלון נטוש בשכונת אבו-דיס, המשמש כעמדת מג"ב (להלן: המלון), לצורך בדיקת זהותם. באותה עת היו נאשמים 4 ו-5 במלון במשימת אבטחה, כשתפקידם כולל גם את בדיקת השוהים הבלתי חוקיים שהובאו למקום. נאשם 4 שימש כמפקד הצוות במלון. נאשמים 1-3 היו במשימת סיור באזור והגיעו למלון לצורך למנוחה. נאשם 1 היה מפקד צוות הסיור. נאשמים 1-4 ערכו חיפוש בכליו ובגופו של פראס, במהלכו מצאו אצלו סבון רחצה. הנאשם 1 לקח את פראס למטבח המלון, שם הורה לו לשטוף את ידיו ופניו בסבון. פראס אמר לנאשם 1 כי אין מים בברז, והנאשם 1 הורה לו להמשיך לסבן את עצמו, תוך שהוא מכה בצווארו. לאחר מכן, הכו נאשמים 1-4 את פראס בסטירות, בעיטות ואגרופים לראשו ולפניו. נאשם 1 הצמיד את נשקו לפיו של פראס, ואמר לו "אני יורה או לא יורה", ולאחר מכן תפס אחד הנאשמים בחולצת המתלונן, הצמיד אותו לקיר והלם באגרוף בסנטרו, תוך שהוא אומר לו "אתה יודע כמה הרוגים היו בפיגוע בבאר שבע?". בשלב זה הורה נאשם 1 לפראס להכות את עצמו באמצעות הסבון שהיה ברשותו, כשנאשמים 2-4 צוחקים סביבו. לאחר מכן, הורה נאשם 3 לפראס לקפוץ מחלון המלון, שגובהו כ-3 מטר, ועל אף סירובו, הוא קפץ מהחלון מחוסר ברירה. כתוצאה מהכאתו בידי הנאשמים, נגרם לפראס חתך בשפה.

לאחר מכן, הכניסו הנאשמים 1-4 את סמיח למטבח המלון, שם הורו לו לעמוד בפינה, נאשם 2 הכהו באגרופים לפנים ולבטן, בעט בו וכיבה סיגריות על ידו השמאלית. אחד מהנאשמים הורה לסמיח לרדת לקרקע, תוך שהוא הולם באגרוף בבטנו. נאשמים 1, 3 ו-4 הטילו את מימיהם לתוך קופסת פלסטיק. נאשם 1 הצמיד את נשקו לראשו של סמיח והורה לו לפתוח את פיו ולעצום את עיניו. סמיח סירב לפתוח את פיו, והנאשמים 1 ו-3 שפכו את השתן לעבר פיו ופניו. כשניסה סמיח להתרומם, קפצו עליו נאשמים 1-4 והפילו אותו לקרקע, כשאחד מהם שם את קנה הנשק בפיו, ושניים הלמו באגרופים בבטנו, תוך שהם מנסים בשנית לשפוך את השתן לפיו. לאחר מכן, זרק נאשם 1 את תעודת הזהות ואת הכרטיס המגנטי של סמיח לתוך שלולית השתן שנוצרה על הקרקע, והורה לו להרים את הכרטיסים הספוגים בשתן באמצעות פיו, תוך שנאשמים 1-4 דורכים על גבו ויורקים לעברו. משלא הצליח המתלונן להרים את הכרטיסים בפיו, הרים אחד הנאשמים את הכרטיסים, הניחם בכובעו וזרק אותם החוצה דרך החלון. לאחר מכן, הורה נאשם 3 לסמיח לקפוץ דרך החלון, וכשזה לא היה יכול לזוז, הוא נזרק על-ידי שניים מבין הנאשמים 1-4 דרך החלון. כתוצאה מהכאתו בידי הנאשמים, נגרמו לסמיח שטפי דם.

במהלך האירועים המפורטים לעיל, עמד נאשם 5 בעמדת האבטחה, ובכך היה מודע למעשיהם של נאשמים 1-4. סמוך לאחר מכן, ניגש נאשם 1 לנאשם 5 ואיים עליו לבל יספר דבר על האירועים הללו, באומרו "אל תספר, לא כדאי לספר".

3. נאשם 1, ניר לוי
, הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ועל-פי הסדר טיעון נדון ל-14 וחצי חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי.
נאשם 2, אריאל סימחייב
, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם להסדר הטיעון דינו נגזר ל-7.5 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי.
נאשם 3, אלכסנדר מירופולסקי, הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ודינו טרם נגזר.

4. הנאשם 4, יליד 1984, עלה לארץ מאוקראינה בהיותו כבן 6, ומתגורר בבית הוריו ברמת-גן. עברו נקי. עובר למעצרו שרת כשנה במג"ב, ועבד אחר-הצהריים בקיוסק שבו עבד טרם גיוסו.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם עלה לישראל כילד, רכש את השפה במהירות והשתלב ברמה הלימודית והחברתית. בהמשך עבר עם משפחתו לרמת-גן, למד במסגרת אקסטרנית ורכש בגרות חלקית, גויס לשירות צבאי והשתלב במג"ב, ולדבריו, למרות שלא היה שבע רצון משיבוצו, במהלך השירות ותוך כדי הגיבוש הצוותי, חש גאווה על היותו חייל קרבי והשתלבותו בחיל.
שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 4 לוקח אחריות להתנהגותו ומביע תחושות צער וחרטה כנה על מעורבותו בעבירות. הנאשם 4 תיאר בפני
שירות המבחן מצב נפשי ירוד על רקע מכלול אירועים שקדמו למקרה דנן, ביניהם אירוע בו נפגעו חבריו באופן קשה בפיגוע חבלני. כמו-כן, סיפר, כי נשללה ממנו חופשת השבת לאחר שלושה שבועות בהם נשאר בבסיס, כשהוא מתאר עייפות מצטברת לכל אורך חודשי השירות, משמרות ארוכות ולחצים רגשיים בהם היה נתון במחסומים.
לדברי הנאשם, חש בדידות ונטישה במהלך שירותו, שכן הרגיש כי התחושות הקשות בהם היה נתון לא מטופלות על-ידי מפקדיו בצבא, ומצבו הרגשי נתפס על-ידי הבכירים ממנו כלא רלוונטי, כשהוא אמור לשמור על תפקוד. באירוע עצמו הנאשם חש צורך לפרוק את התסכול, כשהמתלוננים ייצגו עבורו את מי שאחראים לסבל בו היה נתון. הנאשם רואה התנהגות זו כחריגה לאופיו, ולפיכך סבור כי אינה מצריכה טיפול. שירות המבחן המליץ על ענישה שתאפשר הליך שיקומי טיפולי לנאשם, ובמידה ויוטל עונש מאסר - לאפשר את ריצויו בעבודות שירות.

בנוסף, החל הנאשם 4 בהליך "צדק מאחה", שמטרתו להפגיש נאשמים עם מתלוננים בחסות עובדים סוציאליים על מנת לנהל ביניהם טקס של "סולחה". ההליך הזה הופסק על רקע התנגדות המתלונן למפגש בינו לבין הנאשם 4. כמו כן, הנאשם 4 ביטא מוטיבציה לכפר על מעשיו באמצעות מפגש עם חיילים המתגייסים למג"ב והבאת סיפורו האישי על מעורבותו בעבירות, לתרום ולסייע לצורך מניעת הישנות אירועים דומים. על רקע דברים אלה, שירות המבחן מצא כי הנאשם 4 מתאים להשתלב בקבוצה טיפולית, שחבריה הם אנשי אכיפת החוק שעברו על החוק במסגרת תפקידם, כשהמטרה היא להתמודד עם הקונפליקט בין שמירת החוק לעבירה על החוק. לפיכך, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם למבחן למשך שנה.

5. הנאשם 5, יליד 1985, עברו נקי. מצבה הכלכלי של משפחתו ירוד. הנאשם מתאר את הוריו כדמויות תומכות, שאותם משתף בקשייו, ואביו מהווה עבורו דמות דומיננטית. הנאשם למד 12 שנות לימוד, ובידו תעודת מקצוע ותעודת בגרות חלקית. עד לגיוסו לצבא, עבד כמלצר באולם אירועים ועזר בפרנסת הבית. בחודש מרץ 2004, התגייס הנאשם 5 למשמר הגבול ושירת ביחידה במשך כחודשיים. לדבריו, לאחר גיוסו חש כי אופי העבודה הנדרש ממנו כשוטר במג"ב אינו תואם את יכולותיו ונטיותיו, הוא התקשה לבטא סמכותיות מול האוכלוסייה הנבדקת והתקשה ליצור קשרים חברתיים ביחידה בה שירת. להערכת שירות המבחן, הנאשם הנו בחור פאסיבי, ממושמע וצייתן, שאינו מסוגל להתמודד עם מצבים בהם נדרשת אסרטיביות ויוזמה, כמו גם בשירותו הצבאי ובאירוע העבירה. כיום משרת הנאשם כקצין אבטחה בתל-השומר, וגם בתפקיד זה נדרשת ממנו סמכותיות פיקודית עימה הוא מתקשה להתמודד.
שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 5 שרוי מאז האירוע במצוקה נפשית וחרדה. להערכת שירות המבחן, הנאשם מכיר בחומרת העבירות, וחושש כי הרשעה בדין תפגע בכל כוון תעסוקתי שיבחר בו בעתיד. כמו-כן, הנאשם חושש לפנות לקב"ן, מאחר שהוא סבור כי פניה לתחום בריאות הנפש תגרום לשינוי בתפקידו ובסטטוס שבתפקידו.

נוכח חומרת העבירה, נמנע שירות המבחן מהמלצה לעניין אי-הרשעתו של הנאשם. עם זאת, שירות המבחן התרשם, כי תחושות החרטה שמבטא הנאשם והאחריות שלוקח על התנהגותו, וכן מודעותו למחיר האישי שאותו הוא משלם בגין הפאסיביות שגילה, מצדיקים קשר טיפולי, ולפיכך המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, במהלכה תישקל הצטרפותו לקבוצה טיפולית של אוכפי חוק שעברו על החוק.

6. במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, הוסכם לגבי נאשם 5, כי המאשימה תעתור לעונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות, וכי הסנגור יהא חופשי בטיעוניו, לרבות בשאלת ההרשעה. נראה לי כי מקום בו מדובר על מעשים חמורים, אין מקום לאי הרשעה אף למסייע. לפיכך, אני מרשיע נאשם 5 בסיוע לתקיפה הגורמת חבלה של ממש, התעללות בחסר ישע – לפי סעיפים 31, 382(א) + 380, 368ג לחוק.

7. באת-כוח המאשימה טען, כי הנאשמים ביצעו מעשי אלימות חמורים, ומסכת התעללות פיזית וההשפלה באנשים הנתונים למרותם, וזאת שעה שהיו שוטרים בתפקיד וללא כל סיבה ותכלית. על לובשי המדים לדעת, גם בתקופות מעין מלחמה בה אנו מצויים כעת, כי מחובתם לשמור על דיני המלחמה ולא לתת פורקן ליצרים אפלים. במעשי הנאשמים יש פגיעה במתלוננים עצמם, וגם במערכת אכיפת החוק כולה ובאמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ולכן על בית-המשפט לשדר מסר ברור של הוקעת מעשים אלו בענישה מחמירה. יש להתחשב גם בקורבנות, שהוכו והושפלו, וספק אם יוכלו לחזור לשגרת יומם. בא-כוח המאשימה הגיש פסיקה מחמירה בעבירות דומות ובהתייחסו להבחנה בין מפקד ופקוד, ביקש מבית-המשפט להטיל על נאשם 4 עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, ועל נאשם 5 עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. כמו-כן, ביקש להטיל על הנאשמים פיצוי כספי משמעותי למתלוננים.

8. בא-כוח נאשם 4, ביקש להתחשב בנסיבות המיוחדות של החיילים בפלוגת מג"ב המשרתים ועובדים שעות ארוכות, בתפקיד מתסכל ובמשימות בעייתיות. לטענתו, שלושה ימים לפני האירוע, הנאשם וחבריו ביקרו חברים מהיחידה שנפצעו בפיגוע, ומפקדיהם לא שוחחו עמם על-כך ולא בחנו את מצבם הנפשי טרם צאתם למשימה. מצבו הנפשי של הנאשם בסמוך לאירוע הושפע גם מהעובדה, שאמו אושפזה והחופשה שהובטחה לו בוטלה. בא-כוח הנאשם טען עוד, כי חלקו של הנאשם בעבירות קטן מחלקם של נאשמים 1-3, הנאשם הודה במיוחס לו עוד קודם שהובטחה לו תמורה כלשהי, והוא מנסה לכפר על מעשיו, דבר הבא לידי ביטוי בפני
יתו לארגון "מוזאיקה", העוסק ב"צדק מאחה". כמו-כן, הגיש פסיקה מקלה בעבירות דומות, וציין את ההשפעה השלילית של מאסר ראשון על עתידו של הנאשם, תוך שהוא מפנה לעמדת שירות המבחן לעניין ההשלכות הקשות של הטלת מאסר בפועל על הנאשם.

9. בא-כוח נאשם 5 טען, כי די בהרשעה כאלמנט ענישתי, בתוספת שירות לתועלת הציבור ואין מקום להטיל על הנאשם 5 מאסר בעבודות שירות, שכן הנאשם שובץ בינתיים בתפקיד אחר בצה"ל ונכונות לו עוד שתי שנות שירות, וקיים חשש כי שירותו הצבאי יסתיים אם יוטלו עליו עבודות שירות. לשיטתו, יש להפריד את נאשם 5 מיתר הנאשמים, שכן נאשם זה היה במשימת אבטחה במלון בעמדת שמירה, ולא נטל חלק בהתעללות.

הנאשם 5 אמר לבית-המשפט, כי הוא מצטער על המעשה ואם יכול היה להחזיר הגלגל אחורה היה מדבר על המקרה, וביקש להתחשב בכך שהוא מעוניין להמשיך את שירותו הצבאי.

10. העבירות שביצעו הנאשמים חמורות, בזויות ומבזות. נאשם 4 השתתף בהכאת ותקיפת המתלוננים וכן במעשי השפלה קשים. על עבירות אלה יש לגזור עונש שיש בו משום הרתעת הרבים וביטוי סלידה ממעשים אלה והוקעתם, כמו גם ביטוי למדיניות הענישה במקרים של אלימות והשפלות.

למקרה שלפנינו נודעת חומרה יתרה, שכן לבד מהאלימות של הנאשמים, קיימת פגיעה והשפלה של המתלוננים. על חיילים ואנשי אכיפת החוק לדעת, כי גם בתקופות של מעין מלחמה, כגון זו בה אנו מצויים היום, מחובתם לשמור על צלם-האנוש שבהם, ושאירועים סביבם לא יפגעו בשיקול דעתם ובאנושיותם. הנאשמים ביצעו את העבירות שעה שהיו שוטרים בתפקיד, וניצלו את סמכותם ומרותם ופגעו במתלוננים ללא כל סיבה ותכלית. אין באופי עבודתם של הנאשמים, גם אם היו נתונים בלחץ נפשי ורגשי קשה, כשמפקדיהם לא פועלים להדריכם כיצד לנהוג וכיצד להפיג את המתח והתסכול בו הם מצויים, כדי לשנות מחובתם לשמור על החוק ולנהוג באופן הראוי בנתונים למרותם. לעניין זה נאמר מפי כבוד השופטת ד' בייניש:

"אנשי משמר הגבול ממלאים תפקיד קשה, ופעמים רבות נתונים הם במצבים קשים, אולם אין בכך כדי להצדיק במאומה ניצול לרעה של תפקידם... מכל מקום, לעולם אין נסיבות המצדיקות השפלה" (ע"פ 1752/00 מדינת ישראל
נגד ערן נקש, פ"ד נד(2) 72, 82).

באשר לפגיעה שבמעשי הנאשמים על כלל המשרתים ביחידת משמר הגבול, יפים דבריו של כבוד השופט מ' חשין:

"... מדים של משמר הגבול עטו המשיבים; על שמירת החוק והסדר הציבורי הופקדו; ותוך ביזוי המדים והשפלת משמר הגבול - ולא אך משמר הגבול - פרעו חוק וסדר והכו אדם ללא רחם. מה לנו שמדברים אנו בכבוד האדם וחירותו כזכות יסוד של האדם; מה לנו שמדברים אנו על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, וכי יש לכבד כל אלה ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל
; מה לנו שמדברים אנו על איסור פגיעה בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. כל מלים אלו - המבטאות ערכי יסוד של חברה, של עם ושל אדם - יינשאו ברוח ויפוצו אל-כל-עבר אם ניטול היתר לעצמנו לעבור אל יום המחרת על מעשים אלה הנעשים נגד עינינו, ולא נאמר דברינו צלול וברור... (בש"פ 2224/94 מדינת ישראל
נגד יחיאל בן מאיר שטרית, תקדין-עליון 94(2) 1653).

קשה לתאר מעשי השפלה רעים ובזויים יותר מאשר לטבול בשתן פניו ופיו של אדם הנתון למרות. על מעשה מביש כזה אין לסלוח וקשה לשכוח. ראוי שידע כל מתעלל, ובמיוחד מקום בו מדובר בשוטר במדים הנושא נשק, כי אחת דינו למאסר בפועל, שכן שיקולי הגמול וההרתעה הם העיקריים במקרים כאלה.
11. עם זאת, קיימים במקרה זה שיקולים לקולא, שדי בהם כדי שלא למצות מלוא חומרת הדין עם הנאשמים. לאלה יש להוסיף את עקרון אחידות הענישה לאחר שנאשם 2 נדון ל- 7.5 חודשי מאסר ואילו נאשם 1, מפקד החוליה, ל- 14.5 חודשי מאסר, במסגרת הסדר טיעון.

נאשם 4, עובר לאירוע נשוא דיוננו, ניהל אורח חיים נורמטיבי, וזו לו עבירה ראשונה. הנאשם הודה בביצוע העבירות וחסך זמן שיפוטי, ויש להתחשב בגילו הצעיר. הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, הביע חרטה כנה, ומנסה לכפר על מעשיו, בין היתר, בהליך צדק מאחה. יש להתחשב גם באופי שירותו הצבאי והלחצים הקשים בהם עמד הנאשם, וכן חשיבותו המוגברת של הקשר עם חבריו ליחידה עבור הנאשם, שתרם להצטרפותו לאירוע העבירה. כמו-כן, הנאשם מעוניין בשיקום והביע נכונותו להשתלב בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן.

אשר על-כן, הנני גוזר על נאשם 4 העונשים הבאים:
(א) מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים;
(ב) מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם;
(ג) מבחן למשך שנה מיום שחרורו ממאסר בתנאים וכללים שיקבעו על-ידי שירות המבחן.

12. נאשם 5 מכיר בחומרת העבירות, והביע חרטה כנה על מעשיו. יש להתחשב בכך שזו לו עבירה ראשונה והוא הורשע בסיוע בלבד, כשחלקו בעבירות היה שמירה, בלא שיזם או תכנן הפעולות או חלק מהן. כמו-כן, יש להתחשב בקושי של הנאשם להתמודד עם מצבים הדורשים אסרטיביות ויוזמה והשפעתם על תפקודו באירוע העבירה ולאחריו, כאמור בתסקיר שירות המבחן.

אשר על-כן, הנני גוזר על נאשם 5 העונשים הבאים:
(א) מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, שירוצו בעבודות שירות בשירות בתי הסוהר, בית הספר "ניר" ברמלה בימים א'-ה' בעות 08:00-15:00 ובערבי חג משעה 08:00-12:00 בפיקוח מנחם ברקו. הובהר לנאשם כי הפרת תנאי וכללי עבודת השירות עלולים להביא לביטול הפסקת העבודה וריצוי מאסר בכלא.
(ב) מאסר על תנאי של 8 חודשים, והתנאי שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם;
(ג) מבחן למשך שנה בתנאים וכללים שיקבע שירות המבחן.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י' באייר, תשס"ה (19 במאי 2005) במעמד הצדדים.

יעקב צבן
, שופט








פ בית משפט מחוזי 436/04 מדינת ישראל נ' ניר לוי,אריאל סימחייב,אלכסנדר מירופולסקי ואח' (פורסם ב-ֽ 19/05/2005)