פסקי דין על בן בן שלום קימל | פסקי דין על דוד בן אליהו אשרף | פסקי דין על דוד אברהם בן שלום קימל ואח' |

18070-08/16 פ     12/07/2017




פ 18070-08/16 מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים נ' בן בן שלום קימל, דוד בן אליהו אשרף, דוד אברהם בן שלום קימל ואח'








בית משפט השלום בבאר שבע


י"ח תמוז תשע"ז
12 יולי 2017
ת"פ 18070-08-16 מחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש נ' קימל ואח'

תיק חיצוני
:
2195/2015


לפני
כב' השופט
רון סולקין


המאשימה

מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים


נגד


הנאשם

1. בן בן שלום קימל
ע"י ב"כ עו"ד נעם אליגון
2. דוד בן אליהו אשרף
ע"י ב"כ עו"ד שמעון תורג'מן
3. דוד אברהם בן שלום קימל

ע"י ב"כ עו"ד נעם אליגון
4. יניב בן אלי קסטנבאום

ע"י ב"כ עו"ד סרחיו סירוטה



גזר דין

כתב האישום והסדר הטיעון

הנאשמים שלפני נותנים את הדין בגין עבירות כדלקמן:

·
נאשם 1 – השמדת ראיה, בניגוד לסעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז 1977; תקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 379 ביחד עם סעיף 382(א) לאותו חוק; שיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 לאותו חוק; שימוש לרעה בכח המשרה, בניגוד לסעיף 280 לאותו חוק (שתי עבירות); תקיפה גורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 380 ביחד עם סעיף 382(א) לאותו חוק.

·
נאשם 2 – השמדת ראיה, בניגוד לסעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז 1977; תקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 379 ביחד עם סעיף 382(א) לאותו חוק; שיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 לאותו חוק; שימוש לרעה בכח המשרה, בניגוד לסעיף 280 לאותו חוק.

·
נאשם 3 - שיבוש מהלכי משפט, בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

·
נאשם 4 - תקיפה גורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 380 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977;

שימוש לרעה בכח המשרה, בניגוד לסעיף 280 לאותו חוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן הודו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, שגובש עוד בשלב
השימוע, כמפורט באישום הראשון, בהיות הנאשם 2 בלש במחלק הבילוש של תחנת נתיבות והנאשם 1 – סגן ראש צוות הבילוש בתחנה, במהלך פעילות מבצעית לחשיפת עבירות סמים, שהתקיימה בתאריך 22.04.15, סמוך לשעה 23:30, חסמו השניים את רכבו של אסיף פרץ (להלן: "האח"), בו נסע ביחד עם אחיו קובי פרץ (להלן: "המתלונן"), באמצעות הרכב המשטרתי בו נסעו.

משנעצר הרכב, הוציאו הנאשמים 1 – 2 את המתלונן מהרכב, וערכו חיפוש על גופו. לאחר מכן, החלו אותם הנאשמים לערוך חיפוש ברכבו של האח. האח פנה לנאשמים 1 – 2
ואמר להם "אם תשברו משהו, תצטרכו לשלם", ואילו אחיו המתלונן פנה אליו ואמר לו "אל תרשה להם לחפש ברכב".

לשמע הדברים, היכה נאשם 2 את המתלונן במכת יד פתוחה לפניו וכשהאחרון פנה אליו בשאלה "למה אתה מרים ידיים", ענה לו "שב בשקט" ונתן לו מכה דומה נוספת. בהמשך, אחז בחולצתו והיכה אותו במכת אגרוף לפניו. בהמשך, הפילו הנאשמים 1 – 2 את המתלונן על הרצפה, בעטו ברגליו, היכו אותו באגרופים לראשו ואזקו את ידיו מאחורי גופו. המתלונן אמר להם "תמשיכו להרביץ, יש כאן מצלמות, מצלמות את הכל".

בהמשך למתואר לעיל, בשנה 00:39 או בסמוך לכך, הגיעו נאשמים 1 – 2 לבית משפחת א', הממוקם מול המקום בו תקפו את המתלונן, ובו מצלמות אבטחה מכוונות לרחוב, לאותו מקום. נאשם 1 הזדהה בפני
בעלת הבית כשוטר באמצעות תעודת מינוי; השניים נכנסו לדירה וביקשו מבעלת הבית ליטול את צילומי מצלמות האבטחה, בתואנה, כי מול הבית אירע אירוע, והצילומים דרושים להם בשל כך. הנאשמים 1 – 2 ביקשו לקחת את הכונן עליו נשמרים הצילומים ובעלת הבית ביקשה לשוחח עם בעלה, בטרם יעשו כן. בעלת הבית התקשרה לבעלה וקישרה אותו עם הנאשם 1. או אז התברר, כי הבעל מכיר את אביו ואת אחיו של נאשם 1 היכרות קודמת. אי לכך, אמר הבעל לרעייתו "זה הבן של שולי קימל, תתני לו". בעקבות זאת, נטלו נאשמים 1 – 2 את הכונן תוך שהורו לבעלת הבית שלא למסור לאיש את דבר הגעתם לדירה ונטילת הכונן.

באותו לילה, בשעה 02:13 לערך, מחקו הנאשמים 1 – 2 את תכולת הכונן.

בהמשך, ביום 08.06.15, לאחר ביקור באותה דירה שנערך על ידי חוקרי מח"ש, אשר חקרו את האירוע המתואר, התקשר הבעל לנאשם 3, שהוא אחי הנאשם 1, וסיפר לו, כי חוקרי מח"ש היו אצלו בדירה ושאלו את רעייתו, מי השוטרים שנטלו את הכונן. הבעל עדכן את נאשם 3, כי הוא מסר, שאף שוטר לא נטל כונן ואף הנחה את רעייתו לומר כך. כן העביר הבעל לנאשם 1 הקלטת שיחה שנתקיימה בינו לבין חוקר מח"ש שהגיע לדירה. בהמשך, הוסיפו בעל הדירה והנאשם 3 לעמוד בקשר טלפוני בדבר התקדמות החקירה וגרסאותיהם של בני הזוג ואף נפגשו במספר הזדמנויות. באחת מאותן פגישות, נכחה גם בעלת הדירה והנאשם 3 הפציר בה שלא לומר את האמת לחוקרי מח"ש תוך שאמר לה "הם יחקרו וזה יעבור, זה שטויות". נאשם 3 עדכן את נאשם 1 בדברים ואף פעולת חקירה במסגרתה הגיעו חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים במטרה לגלות תביעות אצבע על הכונן ובסביבתו.

בהתאם למפורט באישום השני, בהיות הנאשם 4 משמש כבלש במחלק הבילוש של תחנת נתיבות, בתאריך 20.04.15 בשעה 17:00 או בסמוך לכך, במהלך פעילות סיור בשכונה בעיר נתיבות, ביחד עם הנאשם 1, אשר שימש כסגן ראש צוות בילוש בתחנה, הבחינו השניים בדניאל פנסנקוב (להלן: "המתלונן"), כשהוא יושב
מתחת לבניין, ביחד עם חברו יוסי מלסה (להלן: "החבר"). נאשמים 1, 4 ירדו מהרכב המשטרתי, תפסו את המתלונן ואת החבר וערכו חיפוש על גופם. במהלך החיפוש תקף הנאשם 1 את המתלונן, בכך שהיכה באגרוף בבטנו, בעוד שהנאשם 4 עומד לצדו ואינו מעיר לו או פועל להפסיק את מעשיו. בעקבות אותה מכה, פנה החבר לנאשם 1 ושאל "למה אתה מרביץ". בתגובה, השיב לו הנאשם 1 "שתוק, מזל שאני לא מכיר אותך", פנה שוב למתלונן ואמר לו "אתה רוצה שאני אמרח אותך על הרצפה". בסיום החיפוש, הורו הנאשמים 1, 4 למתלונן ולחבר לעלות לרכבם המשטרתי מבלי שסיפקו כל הסבר לדרישתם זו. המתלונן והחבר נענו לדרישה. הנאשמים 1, 4 הסיעו את השניים לחורשה הקרובה למקום, שם הוציא נאשם 1 את המתלונן מהרכב המשטרתי, הפיל אותו לרצפה באלימות, בעט בראשו ובעוד שהמתלונן מנסה להגן על ראשו באמצעות ידיו, דרך עליו והיכה בו באגרופים בצלעות ובפני
ם.

בשלב זה, אמר נאשם 1 למתלונן "כל
פעם שאני אראה אותך, לא מענין אותי כלום, אני אתן לך מכות, אני אמרר לך את החיים". בכל אותה העת, עמד נאשם 4 בסמוך, צפה במתרחש ולא עשה דבר לעצור את התקיפה. לאחר מכן, הסיעו הנאשמים את המתלונן ואת החבר מרחק קצר עד לצומת בפאתי החורשה, שם הורידו אותם. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות בדמות שריטות, סימנים כחולים בגב, סימן נעל על פניו, בנוסף התלכלכה חולצתו של המתלונן בעלים ובעפר.

במסגרת הסדר הטיעון שנקשר בין הצדדים, הגבילה המאשימה את עתירתה הענשית לעונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, ככל שיימצא הנאשם מתאים; מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה. כך, בנוגע לנאשמים 1 – 3. אשר לנאשם 4, הוסכם, כי תיבחן שאלת הרשעתו בדין ובנוגע לעמדה הענשית – תשקול התביעה עמדתה לאחר קבלת התסקיר, תוך שהצהירה, כי תעמוד על הרשעתו וכי אינה מתחייבת לקבל את המלצות שירות המבחן.

כל הנאשמים הופנו, במסגרת ההסדר, לחקירת שירות המבחן למבוגרים וכן לחוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס.

הערכת שירות המבחן למבוגרים

בענינו של הנאשם 1 הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 34, נשוי ואב לשניים, מאז השעייתו ממשטרת ישראל החל לעבוד כסדרן.

שירת בצה"ל כלוחם והמשיך לשירות קבע. לאחר מכן, עבד כמאבטח במתקן בטחוני. בגיל 25 התגייס למשטרת ישראל, שימש כבלש ולאחר מכן התקדם לסגן ראש צוות בילוש ולקראת סיום שירותו שימש, בפועל, כראש צוות בילוש.

הנאשם 1 הציג תעודות הערכה והצטיינות ממקומות עבודתו ומשירותו הצבאי.

הנאשם תיאר לשירות המבחן את מסכת הלחצים בהם היה נתון בשנות עבודתו במשטרה, הן
מתוך החיכוך מול גורמים עבריניים והן התמודדות בתוך המערכת.

לדבריו, בכל הנוגע לאישום השני, נבעה תקיפת המתלונן שם מתסכול וכעס שצבר לאחר מעצרים קודמים של המתלונן באותו אישום ומתחושת זלזול מצד המתלונן כלפיו. בהתיחס לאירוע נושא האישום הראשון, טען כי יצא מכלל שליטה וכי פעל לשיבוש החקירה מתוך חשש להסתבך.

שירות המבחן התרשם, כי התנהגותו של הנאשם 1 נבעה מסוגיות לא פתורות של ערך עצמי ומחשש להתעמת עם מצבים בהם עלול להיראות חלש וללא שליטה. מאפיינים אלה הביאו למתן לגיטימציה להתנהגות תקפנית במצבי דחק.

עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי לנאשם 1 יכולת גבוהה לתפקוד תקין; הוא מסוגל לגלות אחריות, ופועל מעמדות ומתפישות נורמטיביות בבסיסן.

עוד התרשם שירות המבחן, כי לנאשם 1 מוטיבציה לבחון את התנהגותו במסגרת הליך טיפולי.

בסיכום התסקיר, בא שירות המבחן בהמלצה להטיל על הנאשם 1 עונש "מוחשי חינוכי" במסגרת צו שירות לתועלת הציבור; לשלבו בהליך טיפולי תחת צו מבחן וכן להשית עליו עונש מאסר מותנה. עוד הומלץ לחייבו בפיצוי כספי לנפגעים.

לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לנאשם 1 – נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה לביטול הרשעתו בדין.

בענינו של הנאשם 2, הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 24, רווק, לאחר פיטוריו מהמשטרה עובד בסטודיו לצילום שבבעלות קרוב משפחתו. הנאשם 2 שירת במשטרת ישראל כשנה ושמונה חודשים והציג תעודות על הישגים במהלך שירותו זה וכן תעודות הוקרה והמלצת מפקד משירותו הצבאי.

הנאשם 2 הביע חרטה ובושה על מעשיו ושירות המבחן התרשם, כי מודע למשמעות מעשיו ולחומרתם; כי חש אמפתיה לנפגעי העבירה וכי אף מתייסר בשל מעשיו אלה.

שירות המבחן התרשם, כי מערכת ערכיו של נאשם 2 נורמטיבית ביסודה.

בשל הפקת הלקחים מצדו של נאשם זה וכן הסכמתו להשתלב בהליך טיפולי; על רקע שאיפותיו לעתיד – בא שירות המבחן בהמלצה לשקול הימנעות מהרשעתו בדין. אשר לענישה – המליץ שירות המבחן לחייבו בעונש שיקומי במסגרת צו שירות לתועלת הציבור; העמדתו במבחן, כשבמסגרת זו ישתלב בהליך טיפולי; התחייבות להימנע מעבירה.

בענינו של הנאשם 3 הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 38, נשוי ואב לשניים. כיום, עובד כמנהל אזור בחברת אבטחה. קודם לכן, ניהל מוסך במשך כ- 15 שנה, עד שהעסק "פשט רגל".
תקופה מסוימת אף ניהל עסק ברומניה. בשירותו הצבאי, שירת כלוחם ביחידה קרבית.

בהתיחס לעבירה בה הורשע, מסר, כי פעל "בתמימות" מתוך רגש מחויבות שחש כלפי אחיו, רגש שהיה, לדבריו "חזק ממנו".

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 3 מחזיק במערכת ערכים נורמטיבית ביסודה וכי חווה טשטוש גבולות בשל תחושת המחויבות החזקה שחש כלפי אחיו, מתוך רצונו לסייע לו בכל דרך. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 3 חש בושה על מעשיו וכי הסיכוי, כי יסתבך בעבירה נוספת – נמוך.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 3 הפיק את הלקחים הנדרשים מהתנהגותו.

על מנת למנוע פגיעה בהמשך העסקתו במקום עבודתו הנוכחי וכן בהמשך התפתחותו המקצועית – בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מהרשעתו בדין.

עוד המליץ שירות המבחן על עונש שיקומי במסגרת צו שירות לתועלת הציבור וכן חיובו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה
בעתיד.

בענינו של הנאשם 4, הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 32, נשוי ואב לילד. בעת שהופיע בפני
שירות המבחן, הייתה רעייתו הרה ונושאת את ילדו השני.

הנאשם 4 התקשה בלימודיו התיכוניים ולא השלים תעודת בגרות. שירת בצה"ל כלוחם ביחידה מובחרת. עם סיום שירותו הצבאי עבד בחקלאות וכן כמאבטח במערכת בתי המשפט. סיים תואר ראשון בקרימינולוגיה. התגייס למשטרת ישראל בשנת 2013 ושירת כבלש. לאחר פיטוריו מהמשטרה – שב לעבוד כחקלאי.

סיפר, כי המתלונן באישום השני היה מוכר לו ולנאשם 1 בעבר, כסוחר סמים. לדבריו, הגיב המתלונן כלפיהם באופן מתחכם ומתגרה והדבר הוביל לכעס שהפגין כלפיו נאשם 1. לדבריו, נשאר ברכב בעת שהמתלונן וחברו יצאו ממנו, ראה את האלימות שהופנתה כלפי המתלונן אך חש שיתוק וחוסר אונים, בעטיים נמנע מלהגיב במהלך האירוע. עם זאת, לדבריו, ביטא, לאחר האירוע, ביקורת כלפי הנאשם 1 בגין מעשיו של האחרון.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 4 מגלה צער וחרטה עמוקים ואף מפגין אמפתיה כלפי המתלונן והחבר, נפגעי העבירה.

שירות המבחן התרשם, כי הסתבכות הנאשם 4 בעבירות גרמה לו למצב משברי.

שירות המבחן התרשם, כי לנאשם 4 מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה, אך חש קושי לעמוד מול גורמי סמכות.

שירות המבחן התרשם, כי האירוע המדובר חריג ביחס למהלך חייו של נאשם 4 וכי הסיכון להסתבכות דומה נוספת – נמוך.

הנאשם 4 שולב בהליך טיפולי, לדבריו עקב התדרדרות במצבו הנפשי.

על מנת למנוע פגיעה בדימויו העצמי של הנאשם וכן ביכולתו להשתלב בתעסוקה – בא שירות המבחן בהמלצה להימנע מהרשעתו בדין.

עוד המליץ שירות המבחן להשית עליו עונש שיקומי, במסגרת צו שירות לתועלת הציבור וכן להעמידו תחת צו מבחן, במסגרתו ימשיך ויעמיק בהליך הטיפולי.
חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס

בענינם של ארבעת הנאשמים הוגשה חוות דעת, אשר מצאה אותם מתאימים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.


ראיות לעונש

התביעה
לא הציגה ראיות לענין העונש בנוגע למי מהנאשמים.

ההגנה
השמיעה מספר עדים, כעדי אופי בענינם של הנאשמים וכן הגישה מסמכים בנוגע לנאשמים 2, 4.

ע.ה. 1 שרון לוי
, שימש מפקדם של הנאשמים 1, 2, 4, וזאת מתוקף תפקידו כקצין מודיעין בתחנת נתיבות. מרבית התקופה בה שימש בתפקיד זה, עבד מולו נאשם 1, אשר שימש כסגן ראש צוות בילוש.

העד שיבח את התמדתם של נאשמים 1, 2, 4, בשירות, לרבות העובדה, כי נשארו בתחנה שעות רבות מעבר לשעות העבודה ובמערכות שנוהלו אל מול אזור חבל עזה, נותרו בתחנה ולא יצאו הביתה למשפחותיהם. לדבריו, הנאשמים 1, 2, 4 הגיעו לכל זירה ראשונים והערך המוסף שלהם הורגש בתחנה.

ע.ה 2 מר אליהו אשרף
, אבי הנאשם 2, משרת כ – 35 שנה בשירות בתי הסוהר, סיפר, כי חינך את ילדיו באופן המיטבי וכי רואה במעשיו של בנו הנאשם 2 בבחינת תקלה חמורה, אך הנאשם 2 נוטל אחריות על מעשיו. מבקש להזכיר, כי כל תקופת שירותו זכה הנאשם 2 להערכות חיוביות.

ע.ה 3 גב' עדי קסטנבויים, רעיית הנאשם 4, סיפרה, כי הכירה את בעלה כבר בכיתה ז'; כי חקירת מח"ש גרמה לשינוי משמעותי בהיבט הרגשי אצל בעלה – הנאשם 4 וכי לאחר החקירה החליט שאינו מסוגל לשוב לשירות במשטרה.

סיפרה על הלחץ שחוותה בעת מעצרו של בעלה, נאשם 4, ביום בו הייתה לה בדיקת הריון חשובה.

סיפרה, כי הנאשם 4 השתלב מיוזמתו בטיפול אשר הועיל לו מאוד.

לדבריה, הפיק לקחים והיום היה מגיב אחרת.

ציינה, כי בעלה חפץ לעבוד בהוראה לנוער.

בענינו של הנאשם 2 הוגשה אסופת תעודות, חוות דעת ומכתבי המלצה – סומנה נ/1.

במכתב נושא תאריך 01.03.17 מאת מר ערן רופא נאמר, כי הנאשם 2 החל בהליכי קבלה למשרד חקירות שבבעלות כותב המכתב והלה הסביר לו, כי לא יוכל להתחיל התמחות בתחום עם תירשם לחובתו הרשעה פלילית.

חוות דעת מפקדים במשטרה העריכו הנאשם 2 כבעל תושיה; יכולות אישיות גבוהות; אחריות; יוזמה; חריצות; מוסר עבודה;

בתעודת שחרור צה"ל דורגה התנהגותו של נאשם 2 כראויה לציון והוא הוערך כבעל כושר מנהיגות; אחראי; חרוץ; בעל מוסר עבודה גבוה; מהווה דוגמא אישית.

הוגשו מספר תעודות הצטיינות ממהלך שירותו של הנאשם 2 במג"ב.

הוגשו מכתבי הוקרה על התנדבות הנאשם 2 בבית חולים וכן בעמותה לטיפול בבעלי מוגבלויות.

הוגשו אישורים על השתלמויות והשתתפויות בקורסים שונים במהלך שירות במשטרה ובמשמר הגבול.

הוצגו כתבות המתעדות פענוח עבירות שונות.

בענינו של הנאשם 4 הוגשו גם כן אסופת מסמכים – נ/2.

במכתב המלצה מאת אגף הביטחון ברשות האכיפה והגביה, תואר הנאשם 4 כבעל יכולת חשיבה עצמאית; חרוץ; יסודי; חדור מוטיבציה; בעל יכולת בינאישית גבוהה.

במכתב מאת עו"ס קהילתי באגף לשירותים חברתיים בעיריית שדרות, שיבח העו"ס את רצינותו ואת מחויבותו של הנאשם במהלך סמינר בו השתתף במסגרת לימודי הקרימינולוגיה.

במכתב מאת מנהל מתנ"ס שער הנגב תואר הנאשם 4 כ-"איש חינוך ממעלה ראשונה", אשר פעל לטובת הצעירים בקיבוץ.

בתעודת שחרור מצה"ל תואר הנאשם 4 כאחראי; בעל רמה אישית גבוהה; בעל מוסר עבודה גבוה; בעל כושר ארגון וניהול; מקובל על חבריו.

טענות הצדדים

המאשימה
נימקה הסדר הטיעון המקל, לשיטתה, שנערך עם הנאשמים, בין היתר בהודאתם בהזדמנות הראשונה וכן בקושי ראיתי שנבע, בין היתר, מפטירתו של המתלונן באישום הראשון. עם זאת, טוענת המאשימה, כי רק עונש הכולל רכיב מוחשי, מרתיע וגמולי בדמות מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות יש בו כדי לשקף את חומרת מעשי העבירות שעברו הנאשמים בשים לב לערכי שנפגעו – הן החתירה תחת אֳשיות שלטון החוק, כאשר הנאשמים 1 – 3, שחלקם שוטרים, חוברים יחד לשיבוש חקירה, העלמת ראיות ונסיון השפעה על עדים ובנוסף, הנאשמים 1, 2, 4 פועלים באלימות כלפי אזרחים ופוגעים בשלמות גופם.

אשר לנאשמים 1, 2, 4 , עותרת המאשימה למתחם ענישה שינוע בין עונש מאסר קצר, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, ועד לשנת מאסר בפועל. אשר לנאשם 3 – עותרת המאשימה למתחם שינוע בין עונש מאסר צופה פני עתיד, בצירוף עונש מוחשי במסגרת צו שירות לתועלת הציבור ועד לעונש מאסר "חד ספרתי" בפועל.

בנוגע לענישה במסגרת המתחם, עותרת המאשימה לענישה בדרך של מאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות, בנוגע לכל הנאשמים אם כי, מסכימה שבנוגע לנאשמים 3 – 4 ראוי להשית עונש מאסר קצר יותר מזה שיושת על הנאשמים 1 – 2. עוד ניתן, כי על הנאשם 1 ראוי להשית את העונש החמור ביותר.

בנוסף, עותרת המאשימה להשית על כלל הנאשמים עונש מאסר מותנה וכן על הנאשמים 1, 2, 4 – פיצוי לנפגעי העבירה, כשלאור ההקלה שניתנה להם במסגרת ההסדר – על הפיצוי להיות משמעותי.

אשר לנאשם 1, טענה ההגנה, כי התנהל, במהלך חייו "לתפארת מדינת ישראל", הן בשירות קרבי, בסדיר או בקבע; הן במשטרה.

ההגנה ביקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הכלכלי.

ההגנה ביקשה לקחת בחשבון את החיכוך היומיומי הבלתי פוסק בעבודת המשטרה אל מול אוכלוסיה "לא פשוטה".

ההגנה עותרת לאמץ המלצת שירות המבחן בנוגע לנאשם 1.

אשר לנאשם 2, טענה ההגנה, כי שגתה המאשימה בכך שטענה למתחם ענישה החורג מטווח העונש שנקבע במסגרת ההסדר.

ההגנה הדגישה, כי הנאשם 2 היה הצעיר מבין הנאשמים ושירת במשטרת ישראל התקופה הקצרה ביותר ופעל תחת חסותו של הנאשם 1, שהיה מבוגר ממנו, בעל ותק ואף שימש כמפקד הצוות.

לטענת ההגנה, כישלונו של הנאשם 2 הוא ברמה התפקודית ולא ברמה המוסרית. ההגנה הפנתה לראיות שהוגשו בנוגע לתפקודו החיובי של נאשם 2 וטענה, כי הסתבכותו מהווה אירוע קיצוני, חד פעמי שלא יחזור.

ההגנה עתרה לבטל הרשעת נאשם 4 בדין ולאמץ המלצת שירות המבחן.

אשר לנאשם 3, טענה ההגנה, כי אותו בעל דירה הוא שפנה אל נאשם זה ו"הכניס אותו לקלחת".

ההגנה מפנה לעברו של נאשם 3, שהוא ללא רבב, תוך תרומה משמעותית הן כלוחם ביחידה קרבית והן בעבודות בהן השתלב לאחר מכן.

ההגנה הדגישה, כי הנאשם 3 נקלע לעבירה בשל רגש המחויבות שחש כלפי אחיו.

ההגנה עתרה לבטל הרשעת הנאשם 3 בדין ולאמץ המלצות שירות המבחן בענינו.

אשר לנאשם 4, טענה ההגנה כי המדובר במי שניהל אורח חיים ללא רבב ותפקידו באירוע היה פסיבי בלבד.

לטענת ההגנה, אמנם עובד נאשם זה כיום בתחום החקלאות, אך מתעתד לעבור הליך של הסבה מקצועית ולעבוד בהוראה, שאז עלולה הרשעה בדין לפגוע בעתידו התעסוקתי.

ההגנה הפנתה להתרשמות חיובית של שירות המבחן וענינו וטענה בנוגע להדרדרות מצבו הרגשי.

ההגנה עותרת לאמץ המלצת שירות המבחן בענינו, לרבות ביטול הרשעתו בדין.

בדברו האחרון
, ציין הנאשם 1, כי בוש לעמוד מול בית המשפט וכי מבקש לבחון את הסתבכותו אל מול כל שנות תפקודו.

בדברו האחרון
, ציין הנאשם 2, כי אף הוא בוש מהמעמד, מצטער. הנאשם 2 ביקש להימנע מהרשעתו בדין, כדי לאפשר לו להתקבל לעבודה במשרד חקירות פרטי.

בדברו האחרון
, ציין הנאשם 3, כי לא היה שוקל להתערב בענין, אלמלא המדובר היה באחיו הקטן וביקש את רחמי בית המשפט על אחיו – הנאשם 1.

בדברו האחרון
, ציין הנאשם 4, כי מתחרט על האירוע וכי הסתבכותו באירוע השפיעה עליו לרעה, אך מאז שהשתלב בטיפול – הדבר מועיל לו. הנאשם 4 ביקש את התחשבות בית המשפט.

דיון והכרעה

העבירות שעברו הנאשמים – חמורות.

יש בהן כדי לפגוע בשלטון החוק ובאמון הציבור בגורמי האכיפה העוסקים בשמירה על שלטון החוק.

משנה חומרה לכך, שהנאשמים 1, 2, 4 – פעלו כפי המתואר בכתב האישום, בהיותם שוטרים האמונים על שמירת החוק.

אם גם ניתן היה, אולי, להבין טענת ההגנה (ולא להסכים עמה), כי החיכוך המתמשך של שוטרים עם גורמים עבריניים, הפועלים באלימות ותוך הפגנת זלזול ברשויות - החוק עלול ליתן אותותיו בשוטרים ולהביא, לעיתים, לחצית נורמות בדרך של הפעלת כח בלתי סביר או בלתי נחוץ – הרי בשום אופן אין לקבל, כי אנשי חוק יפעלו לשיבוש חקירה, תוך העלמת ראיות ונסיונות השפעה על עדים. פעולה באופן זה מהווה כשל ערכי עמוק ובסיסי, שפוטנציאל הפגיעה שלו באמון הציבור במערכת אכיפה החוק – גדול ביותר.

בחינת העובדות המפורטות בכתב האישום, במקרה דנן, מלמדת גם, כי עצמת האלימות שהופעלה כלפי המתלוננים בשני האישומים, לא היתה כזו, המהווה חריגה מהפעלת כח סביר, אלא המדובר היה באלימות משמעותית, חסרת עילה, אלימות כזו שאין לה כל הצדק.


ביטול הרשעת הנאשמים בדין

אשר לשאלת ביטול הרשעת הנאשמים בדין - לענין זה נקבעו, בפסיקה העדכנית של בית המשפט העליון ושל בתי המשפט המחוזיים, שני תבחינים מרכזיים: האחד – האם מעשה העבירה מאפשר, מבחינת המסר הערכי שיועבר לציבור, ביטול הרשעת הנאשם בדין.
השני – האם בנתוניו של הנאשם העומד לדין, עלה בידי ההגנה להוכיח פגיעה חמורה, קונקרטית ובלתי מידתית, בסיכויי תעסוקתו ושיקומו בעתיד
.

ודוק: כל הרשעה עלולה להכתים נאשם ולפגוע בעתידו. על כן, הפגיעה המדוברת מן הדין שתהיה פגיעה מוכחת, במישור המעשה, וכזו שהיא קשה וחמורה.

ראו, לענין זה, רע"פ 9118/12 פריג'ין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים - 01.01.13):

יש להתיחס לנזק המוחשי – קונקרטי העלול להיגרם למבקש ואין להידרש לאפשריות תיאורטיות, לפיהן עלול להיגרם לו נזק כלשהו בעתיד.


התבחינים האמורים הם מצטברים, כלומר – אם אחד מהם אינו מתקיים – אין מקום לנקוט בחריג של הימנעות מהרשעה.

ראו, להלן, מספר פסקי דין, מהעת האחרונה, של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים:

פסק הדין ע.פ. 52533-05-15 מדינת ישראל נ' יפרח (19.07.15) - באותו מקרה, נתקבל ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום לבטל הרשעתה של נאשמת ללא כל הסתבכות קודמת, בעשור החמישי לחייה, בעלת מאפיינים אזרחיים עמלניים ותורמים לחברה (לרבות התנדבות אינטנסיבית לטובת הכלל במסגרות שונות), שהסתבכה בעבירה של גניבה ממעביד. בית המשפט קבע:


הנחת המוצא של הדין הפלילי בשיטתנו הינה כי נאשם, שאינו קטין, שביצע עבירה, ונקבע כי ביצע את העבירה, נאשם שכזה יורשע בדינו. זוהי תמצית משמעותו של ההליך הפלילי.

לצד זאת, קיימים החריגים המצומצמים ביותר, מכוח הוראות החסד"פ ופקודת המבחן, בהם בית המשפט מוסמך להימנע מהרשעת אדם גם אם ביצע את העבירה.

בפסיקה רבה של בית המשפט העליון נקבעו המבחנים המצמצמים מאוד להחלת חריג זה.

המבחן הראשון, כמעט מבחן סף, הינו טיבה של העבירה שביצע הנאשם.
החריג של אי הרשעה לא ייבחן כלל אלא משמדובר בעבירות שטיבן הינו+ כזה המאפשר, בהתקיים הנסיבות האישיות המיוחדות ,הימנעות מהרשעה.
.
.
.
צירוף העובדות יחדיו מוביל לדעתנו למסקנה כי כבר בשלב זה של בחינת הדברים אין המדובר בסוג של מעשים ועבירות, המבוצעים על ידי אדם בוגר החב אמון למעבידו, שניתן להחריגם מהכלל ולהוציאם לתחומי החריג הנדיר של הימנעות מהרשעה.
נוסיף ונציין כי בנסיבות הענין גם לא מצאנו כי מתקיים התנאי הנוסף להחלת החריג, הלוא הוא הוכחה קונקרטית בדבר נזק קשה מנשוא העשוי להיוודע להרשעת הנאשם.
.
.
.
מוצאים אנו, עם כל הצער שבדבר, כי הימנעות בית משפט השלום מהרשעת המשיבה במעשי העבירה שבוצעו על ידה, כמפורט בשני האישומים בהם הודתה, הימנעות זו נוגדת את הכללים והמבחנים שנקבעו בפסיקה לענין אותם החריגים, שבהם ורק בהם, יש מקום להימנע מהרשעה.

[ההדגשה אינה במקור].

פסק הדין ע.פ. 51803-05-15 מדינת ישראל נ' דדון (20.09.15) -באותו מקרה, נתקבל ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום לבטל הרשעה בדין של נאשם נעדר עבר פלילי, בעשור השישי לחייו, המשמש כקצין בטיחות בתעבורה ולאור ראיות שהוגשו הוברר, כי הרשעתו עלולה היתה, בהסתברות גבוהה, להטיל הכורת על פרנסתו, שנדון בגין עבירות נושנות יחסית של אלימות במשפחה, במהלך סכסוך גירושין שהסתיים. בית המשפט קבע:


הכלל

הוא, כי מי

שהובא

לדין

ונמצא

אשם
-
יורשע

בעבירות

שביצע. רק

בנסיבות

יוצאות

דופן, בהן

אין

יחס

סביר

בין

הנזק

הצפוי

מן

ההרשעה

בדין

לבין

חומרתה

של

העבירה, ינקוט

בית

המשפט, לפעמים, בחלופה

של

הטלת

ענישה

ללא

הרשעה. ממילא, ההימנעות

מן

ההרשעה

הופכת

לקשה

יותר, ככל

שהעבירה

חמורה

יותר

וכאשר

הנאשם

ביצע

יותר

מעבירה

אחת, ולאורך

זמן (ר', למשל, בר
"
ע
432/85
רומנו

נ' מדינת

ישראל
וכן ע"פ 2513/96 מדינת

ישראל נ' שמש

ואח'

).
.
.

.
אכן
,
ענישתו

של

נאשם

היא

אינדיבידואלית

ועל

ביהמ
"
ש

לבחון

ענינו

של

כל

נאשם

ונאשם

בלי

לקבוע

את

עונשו

אך

ורק

על

סמך

מהות

העבירה. ואולם, מהות

העבירה

והצורך

בהרתעת

הרבים

יכולים

להטות

את

הכף

ולגבור

אף

על

שיקומו

של

נאשם.
ההלכה שהשתרשה בפסיקת ביהמ"ש היא, כי הימנעות

מהרשעה

אפשרית

בהצטבר

שני

גורמים: ראשית, על

ההרשעה

לפגוע

פגיעה

חמורה

בשיקום

הנאשם
, ושנית, סוג

העבירה

מאפשר

לוותר

בנסיבות

המקרה

המסוים

על

ההרשעה

בלי

לפגוע

באופן

מהותי

בשיקולי

הענישה

האחרים
(ר' בענין תמר כתב המוזכר לעיל וכן ר' ע"פ 9893/06

אסנת

אלון
-
לאופר

נ
'
מדינת

ישראל
, פס
"
ד

של

ביהמ
"
ש

העליון מיום 31/12/07).

בסופו

של

יום, ניצבת

השאלה

בכל

עוצמתה
–
האם, בנסיבות

המיוחדות

של

הענין, השיקול

האינדיבידואלי, על

היבטיו

השונים, גובר

על

השיקול

הציבורי
-
מערכתי

הכללי, באופן

שהגם

שהנאשם

ביצע

את

העבירה

בה

הואשם, סובלת

הנורמה

החברתית

הכללית

את

אי

הרשעתו

בדין
.

[ההדגשה אינה במקור]

פסק הדין ע.פ. 53620-02-15 זובידאת ואח'
נ' מדינת ישראל (20.04.15) – חרף המלצות שירות המבחן למבוגרים, נמנע בית משפט השלום מלבטל הרשעתן בדין של שלוש נאשמות שהורשעו בנסיון להשיג ציון במבחן מיון ללימודים אקדמיים במרמה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור ההגנה, תוך שמציין:


נקודת המוצא בהליך הפלילי הינה כי מי אשר חטא במעשה עבירה יורשע בדין.

האפשרות של הימנעות מהרשעה, בענינם של בגירים, לא תהיה אלא במקרים נדירים ביותר. המבחנים העיקרים להתגבשות חריג שכזה הינם בראש ובראשונה אופי העבירה וטיבה, ובנוסף לכך נסיבותיו של עושה המעשה וההשלכות העשויות להיות על עתידו אם יורשע בדין.

[ההדגשות אינן במקור].

פסק הדין ע.פ. 25507-01-16 מדינת ישראל נ' אובשייביץ (17.04.16) – בית משפט השלום קיבל המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת נאשם שהוא אזרח נורמטיבי, עמלני, איש ציבור התורם לחברה, ללא כל הסתבכות קודמת, אשר תקף באלימות את ידידת המשפחה במסגרת מסיבה. בית המשפט המחוזי קבל את ערעור המדינה והורה על הרשעת הנאשם בדין, תוך שציין:


הכלל ונקודת המוצא בדין הפלילי (בענינם של בוגרים) הינם כי מי שביצע מעשה עבירה יורשע וייתן על כך את הדין.

הימנעות מהרשעה (עפ"י סע' 71 א' לחוק העונשין) הינה החריג שבחריגים.

להתקיימות חריג זה נדרשות שתי בחינות יסוד. האחת, טיבו של מעשה העבירה שביצע הנאשם והשנייה שיקולי השיקום המיוחדים הנטענים בענינו ומידת השלכתה של ההרשעה לענינם. וכנפסק בע"פ 9150/08 (מ"י נ. א. ביטון – טרם פורסם):
"...הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטייה של ההרשעה אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב.
תועלת ציבורית זו אין כוונתה לנטייה אחר דעת קהל או המיית לבו, אלא שהיא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים ולהעברתו של מסר מוקיע את דבר העבירה ומבצעיה ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השיוויון והוודאות".

המעשים שביצע המשיב, כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה, חושפים התנהלות אלימה ברמה משמעותית.
.
.
.
על כן די בעצם טיבם ועוצמתם של מעשי העבירה דנן למנוע הבאתם בגדרי החריג הנדיר של הימנעות מהרשעה.
אולם גם "היבטי השיקום" שפורטו בתסקיר ואומצו על ידי ביהמ"ש קמא בגמר הדין – אינם בנסיבות הענין, כאלה המצדיקים את מסקנת אי ההרשעה.
כל הרשעה בפלילים של נאשם באשר הוא – גוררת בעקבותיה באופן בלתי נמנע הכתמה ופגיעה בדימויו בעיני הבריות ובעיניו עצמו.
אולם תוצאה בלתי נמנעת זו הינה בסופו של יום אחת מתכליות הדין הפלילי.
וכדברים שציטטנו לעיל מע"פ 9150/08 "...העברת מסר המוקיע את דבר העבירה ומבצעיה ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השיוויון והוודאות".
שיקולי השיקום של נאשם בוגר אשר יהיה בכוחם להחריגו מהרשעה בדין שמורים למקרים חריגים ביותר שאינם מתמצים בעצם ה"הכתמה" או ה"דימוי העצמי", שהינם כאמור התוצאות הבלתי נמנעות של הרשעה באשר היא, ובמידה לא מבוטלת אף אחת התכליות של הדין הפלילי.
חריגים שכאלה יישמרו בראש ובראשונה למקרים המתאימים של נאשמים קטינים, או של נאשמים בוגרים שהעבירה שעברו נמצאת בתחתית רף החומרה, נסיבות השיקום בענינם בולטות בחריגותם – ובאיזון בין השניים לא יהיה יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו לבין חומרת העבירה. (ור' ע"פ 26690/00 פ"ד נ"ד (3) 689-690).

·
גזר הדין ת"פ 62195-03-14 מדינת ישראל נ' מרציאנו (פורסם במאגרים – 23.05.17) נדחתה בקשת ההגנה להימנע מהרשעה בדין של קצין בשירות בתי הסוהר, אשר עבר עבירה שענינה שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

לעניננו אין בית המשפט מוצא מקום לביטול הכרעת הדין המרשיעה בענינו של מי מהנאשמים וזאת, כבר בהתיחס לתבחין הראשון, שענינו – האפשרות כי טיב העבירות שנעברו, בנסיבותיהן, יסכון עם ביטול הכרעת הדין המרשיעה, מבחינת המסר הערכי שיועבר לציבור.

הדבר נכון הן בהתיחס להפעלת אלימות קשה ופוגענית כלפי אזרחים, על ידי מי שמשמשים כנציגי החוק; על אחת כמה וכמה בנוגע לשיבוש הליכי משפט, באופן שיטתי ומתוחכם, או בשימוש לרעה בכח המשרה.

מסקנה זו של בית המשפט אינה שונה בכל הנוגע לעבירה בה הורשע הנאשם 3, שכן, על אף שהוא אינו איש משטרה, פעל לשיבוש הליכי החקירה הנוגעים לאחיו – הנאשם 1 –
בידעו כי המדובר באיש משטרה. אין המדובר בשיחה חד פעמית בה ביקש לסייע לאחיו, אלא במסכת של מפגשים ושיחות, במהלכה פעל באופן אקטיבי ומתמשך לשיבוש החקירה.

גם בנוגע לנאשם 4, העובדה, כי הוא עצמו לא תקף פיסית את נפגע העבירה, אלא רק השתתף בחיפוש ולאחר מכן עמד לצדו של הנאשם 1 בעת שהאחרון תקף – אין בה כדי לשנות המסקנה בנוגע לעצם ההרשעה בדין. ודוק: הנאשם 4 הורשע, על פי הודאתו, כמבצע בצוותא בעבירת התקיפה. עצם נוכחותו בסמוך לנאשם 1 היה בה כדי לחזק את ידיו והיא שאפשרה התקיפה הקשה, בלא שהנפגע יכול היה להתנגד לה. חיזוק ידיים במצב כזה הוכר בפסיקה כשותפות מלאה בעבירה.

מעבר לנדרש יצוין, כי לא עלה בידי ההגנה להצביע, בהתאם להלכה הנוהגת, על פגיעה משמעותית וקונקרטית בסיכויי תעסוקתם של מי מהנאשמים בעתיד.

כל הנאשמים עובדים כיום, חרף קיומו של תיק הממתין לבירור דין בענינם.

הנאשם 1 עובד כסדרן, לא הוצגה ראיה כלשהי, כי הרשעה עלולה לפגוע בהמשך עבודתו. אף שירות המבחן אינו ממליץ על ביטול ההרשעה בענינו; הנאשם 2 עובד בצילום בעסק בבעלות בן משפחה; הנאשם 3 מנהל עסקים פרטיים ונמסר, כי לאחרונה השתלב בעבודה בחברת אבטחה, אם כי לא הוצגו אישורים מתאימים ולא הוצגה ראיה כלשהי, כי הרשעתו עלולה לעמוד לו לרועץ (כאשר כיום התקבל לעבודה כשיש לחובתו תיק פתוח הממתין לבירור דין); הנאשם 4 עובד בחקלאות, כאשר נמסר, כי מתעתד לעסוק בהוראה אי אז בעתיד, אך המדובר בטענה בעלמא, שלא הוצגו כל מסמכים המבססים אותה.

מתחם הענישה בעבירות שענינן שיבוש הליכי המשפט והחקירה

·
בגזר הדין ת.פ. (באר שבע) 2467/05 נדון שוטר, ששימש כרכז סיור בתחנת משטרה בדרום, בגין שלושה מקרים של הפרת אמונים ומקרה אחד של שיבוש הליכי משפט, לעונש מאסר צופה פני עתיד.

·
בגזר הדין ת.פ. (באר שבע) 5682/01 נדונו שוטר ואחיו – אזרח, אשר פעלו יחדיו לשיבוש הליכי חקירה בתאונת דרכים (השוטר, אשר נהג ברכב, ביקש מאחיו האזרח למסור, כי נסע אחריו והיה עד לתאונה, למרות שכלל לא שהה במקום), לעונש מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות.

·
בגזר הדין 34193-10-12 נקבע מתחם ענישה, שינוע בין מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, בגין שיבוש הליכי משפט, שהתבטא בהשמטת אירועי ירי מדוח פעולה של שוטר, תוך תיאום גרסאות עם יתר חבריו לצוות.

בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, מעמיד בית המשפט את מתחם הענישה, בגין העבירות שענינן שיבוש הליכי המשפט והחקירה בתיק זה, בנסיבותיהן (שיבוש מאורגן ומתמשך) בין עונש מאסר צופה פני עתיד, בצירוף ענישה מוחשית בדמות צו של"צ, ועד לשנת מאסר בפועל.

מתחם הענישה בעבירות האלימות

·
בגזר הדין ת.פ. 34173-10-12 נדון שוטר סיור, אשר תקף במכת אגרוף מורה שההין לעקוף אותו בנסיעה בכביש, לעונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לתקופה המקסימלית.

·
בפסק הדין עפ"ג 9983-07-13 התקבל ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום, שהטיל עונש מאסר צופה פני עתיד על שוטר שתקף קטין באגרופים וסטירות, לאחר שהאחרון ניסה למנוע עיכובו של קטין אחר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (הרכב אב"ד כב' הנשיא דאז י. אלון) קבע, כי מתחם הענישה הראוי בעבירות מסוג זה נע בין עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד לשנה מאסר בפועל. ענשו של המערער שם הוחמר בהתאם.

·
החמרה דומה של העונש ננקטה גם בפסק הדין עפ"ג 13897-07-11, גם הוא בבית משפט המחוזי בבאר שבע, במקרה בו תקפו שוטרים שוהה בלתי חוקי.

·
בגזר הדין 34193-10-12 הנ"ל, נקבע מתחם ענישה, שינוע בין ששה חדשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר בפועל ומחצה, בגין עבירה של תקיפת שוהה בלתי חוקי, ששכב אזוק על הרצפה, בדרך של בעיטה באגן הירכיים שלו.

·
בפסק הדין ע"פ 27335-03-10 התקבל בחלקו ערעור ההגנה על עונש מאסר בן 12 חדשים, שהוטל על שוטר שחטף מצלמה מאזרח ותקף אותו בבעיטה ובאגרופים. עונש המאסר הועמד על 7 חדשי מאסר בפועל, בין כתלי בית האסורים.

בהתאם לפסיקה שהוצגה ובנסיבותיו של התיק דנן, מעמיד בית המשפט את מתחם הענישה בגין עבירות האלימות שבכל אחד מהאישומים בתיק זה, בין עונש מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד לשנת מאסר בפועל.

מתחם הענישה הכולל

תוך חפיפה בין מתחמי הענישה שנקבעו, יעמיד בית המשפט את מתחם הענישה הכולל בתיק זה, בגין מעשיהם של הנאשמים 1, 2, 4, בין עונש מאסר קצר, לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד לשנת מאסר בפועל. בנוגע לנאשם 3, יעמוד המתחם בין עונש מאסר צופה פני עתיד, בצירוף רכיב ענישה מוחשי בדמות צו של"צ, ועד לשנת מאסר בפועל.

טווח הענישה המוסכם במסגרת ההסדר

במסגרת הסדר הטעון שנערך בין הצדדים, הועמד טווח הענישה המוסכם בענינם של כל הנאשמים עד עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בצירוף ענשים נוספים של מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

אשר לנאשם 4, חרף הפניתו לממונה על עבודות השירות, סוכם כי המאשימה תשקול עמדתה לאחר התסקיר.

כפי שנמסר לבית המשפט, אחד הנימוקים לעריכת הסדר הטעון נעוץ היה בשיקולים ראיתיים (בין היתר, נפגע העבירה באישום הראשון נפטר, למרבה הצער, ואין ניתן עוד להביאו לעדות).

בנסיבות אלה, אין בית המשפט מוצא עילה לחרוג מעמדתם המוסכמת של הצדדים, הגם שהיא מקלה, וענשם של ארבעת הנאשמים ייגזר במסגרת הטווח שסוכם.

קביעת הענישה הספציפית בנוגע לנאשמים

בקביעת הענישה הספציפית בענינם של הנאשמים, כאמור במסגרת הטווח שסוכם, מוצא בית המשפט מדרג במעשיהם של הנאשמים השונים:

נאשם 1 – הורשע במעורבות בשני אירועים שונים, במסגרתם עבר הן עבירות אלימות והן עבירות שענינן ניצול מעמדו כעובד הציבור, אם לשיבוש הליכי החקירה ואם ניצול כח המשרה. כל זאת, בהיותו שוטר, בעל עמדה פיקודית, המשרת זמן ארוך במשטרה, כשהיה עליו להפנים הערכים הנדרשים כאיש חוק.

בנסיבות אלה, מוצא בית המשפט להשית עליו הענשים ברף העליון במסגרת הטווח שסוכם בין הצדדים.

נאשם 2 – הורשע במעורבות באירוע אחד בלבד, הן בעבירות אלימות והן בעבירות שענינן ניצול מעמדו כעובד ציבור ושיבוש הליכי המשפט והחקירה. כל זאת, בהיותו איש משטרה, אם כי לא הספיק לשרת פרק זמן ארוך.

בנסיבות אלה, מוצא בית המשפט להשית עליו עונש ברף הבינוני – גבוה במסגרת הטווח שסוכם.

נאשם 3 – הורשע במעורבות באירוע אחד בלבד, בתחום שיבוש הליכי המשפט בלבד. נאשם זה אף לא שירת כשוטר, ולא חב חובת אמון מיוחדת לציבור, כמו הנאשמים האחרים.

בנסיבות אלה, יועמד ענשו על הצד הנמוך במסגרת הטווח שסוכם.

נאשם 4 – הורשע במעורבות באירוע אחד בלבד, בעבירת אלימות ובעבירה שענינה ניצול מעמדו כאיש משטרה. עם זאת, מעורבותו באירועים היתה פאסיבית, והתמצתה, בעיקרה, בחיזוק ידיים. לא זו בלבד שלא נמסר, כי נאשם זה עצמו נקט באלימות פיסית, אלא אף הוסכם, במסגרת ההסדר, כי המאשימה לא תביא ראיות לסתור טענתו, כי לא הוא שנהג ברכב לכיוון החורשה. נאשם זה אף לא נקט בפעולות ממשיות להפרעה או לשיבוש החקירה. עם זאת, המדובר בשוטר, בעל חובת אמון מיוחדת לציבור.

בנסיבות אלה, יועמד ענשו על הצד הנמוך במסגרת הטווח שסוכם, אך לא ברף הנמוך ממש.

כמובן, בנוגע לכל אחד מהנאשמים, יקח בית המשפט בחשבון את נסיבותיו האישיות, כפי שפורטו לעיל בפרק העוסק בתסקירי שירות המבחן וכן את העדויות והמסמכים שהוגשו לענין העונש.

בהעדר נתונים על הממשק הקודם שבין הנאשמים לבין נפגעי העבירה; על פעילותם השלילית של הנפגעים, ככל שקיימת; על הנזק שנגרם להם ומשנפגע העבירה באישום הראשון הלך לבית עולמו – אין בית המשפט מוצא, בהליך זה, לחייב הנאשמים בעיצום כספי בדמות פיצוי לנפגעי העבירה.

כמו כן, חרף האמור בהודעה על הסדר הטעון, לא טענה המאשימה, בסופו של דבר, לעיצום כספי מסוג קנס. בנסיבות אלה, לא יושתו עיצומים כספיים על הנאשמים.

לאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים; עיין בתסקירים ובחוות הדעת; שמע העדים לענין העונש ועיין במוצגים שהוגשו לענין העונש; שמע דברם האחרון של הנאשמים, דן את הנאשמים לענשים כדלקמן:


א.
על הנאשם 1:
6 חדשי מאסר בפועל. בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס, ירצה הנאשם 1 המאסר בדרך של עבודות שירות, במרכז הטניס, שד' עופר, אשקלון, 5 ימים בשבוע, 08:30 שעות ביום. הנאשם מוזהר, כי אי התיצבות
לריצוי עבודות השירות; אי שמיעה להוראות הממונים עליו במשרד הממונה על עבודות השירות או במקום ריצוי עבודות השירות; אי שיתוף פעולה עם משרד הממונה על עבודות השירות בכל ענין שהוא, לרבות מסירת בדיקות - עלול להביא להפקעה מנהלית של צו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על כל המשתמע מכך;


ב.
על הנאשם 2:
4 חדשי מאסר בפועל. בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס, ירצה הנאשם 1 המאסר בדרך של עבודות שירות, במפעל מע"ש, רח' חגי 10, אופקים, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום. הנאשם מוזהר, כי אי התיצבות
לריצוי עבודות השירות; אי שמיעה להוראות הממונים עליו במשרד הממונה על עבודות השירות או במקום ריצוי עבודות השירות; אי שיתוף פעולה עם משרד הממונה על עבודות השירות בכל ענין שהוא, לרבות מסירת בדיקות - עלול להביא להפקעה מנהלית של צו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על כל המשתמע מכך;


ג.
על הנאשם 4:
חדשיים מאסר בפועל. בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס, ירצה הנאשם 1 המאסר בדרך של עבודות שירות, בכפר איבים, שדרות, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום. הנאשם מוזהר, כי אי התיצבות
לריצוי עבודות השירות; אי שמיעה להוראות הממונים עליו במשרד הממונה על עבודות השירות או במקום ריצוי עבודות השירות; אי שיתוף פעולה עם משרד הממונה על עבודות השירות בכל ענין שהוא, לרבות מסירת בדיקות - עלול להביא להפקעה מנהלית של צו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על כל המשתמע מכך;


ד.
על הנאשם 3 -
הנאשם ירצה עבודות של"צ בהיקף של 180 שעות, בהתאם לתכנית השל"צ שתגובש ע"י שירות המבחן ותוגש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום. על הנאשם 3 להתיצב, בתוך 7 ימים מהיום, בשירות המבחן, לקבלת הוראות בנוגע לריצוי עבודות השל"צ. הנאשם 3 מוזהר, כי אי התיצבות לריצוי עבודות השל"צ, או אי שיתוף פעולה בנוגע לריצוין – עלול להביא להפקעת צו השל"צ ולדיון מחדש בשאלת העונש בתיק זה, על כל המשתמע מכך;


ה.
על כל אחד מהנאשמים 1, 2 – 6 חדשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בניגוד
לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ט' סימנים
א', ד'; פרק י';


ו.
על הנאשם 3 – 6 חדשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בניגוד
לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ט' סימן א';


ז.
על הנאשם 4 – 6 חדשי מאסר
על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בניגוד
לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ט' סימן ד' או פרק י';


ח.
בהתאם להמלצת שירות המבחן למבוגרים, יועמדו כל אחד מהנאשמים 1, 2, 4 במבחן, למשך שנה מהיום. במסגרת צו המבחן, יהיה על כל אחד מהם להשתתף בכל הליך טיפולי או מעקבי כפי שיומלץ ע"י שירות המבחן. על הנאשמים 1, 2, 4 להתיצב, בתוך 7 ימים מהיום, בשירות המבחן לקבלת הוראות מתאימות. הנאשמים 1, 2, 4 מוזהרים, כי אי שיתוף פעולה במסגרת צו המבחן עלול להביא להפקעתו ולדיון מחדש בשאלת העונש בתיק זה, על כל המשתמע מכך.

משחלפו המועדים, שנקבעו בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, לצורך תחילת ריצוין – יגיש הממונה, עד ליום 19.07.17, הודעה ובה מועד עדכני לתחילת העבודות (בנוגע לנאשמים 1, 2, 4). המזכירות תעקוב.

עותק גזר הדין יועבר לשירות המבחן למבוגרים ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.
צווי המבחן יוגשו לחתימה בתוך 30 יום מהיום.
הודעה זכות הערעור.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ז, 12 יולי 2017, במעמד הצדדים.









פ בית משפט שלום 18070-08/16 מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים נ' בן בן שלום קימל, דוד בן אליהו אשרף, דוד אברהם בן שלום קימל ואח' (פורסם ב-ֽ 12/07/2017)