פסקי דין על יהודית קפלן | פסקי דין על שמואל סם קפלן | פסקי דין על דבורה וינוגרד סילין | פסקי דין על ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים | פסקי דין על עינת ארנן ואח' |

13887-10/15 עתמ     13/08/2017




עתמ 13887-10/15 יהודית קפלן, שמואל סם קפלן, דבורה וינוגרד סילין נ' ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, עינת ארנן ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' סגן הנשיא י' נועם

עת"מ 13887-10-15 קפלן ואח'
נ' ועדת הערר לתכנון ולבנייה, מחוז ירושלים
ואח'





העותרים
1
.

יהודית קפלן
2.
שמואל סם קפלן
שניהם ע"י ב"כ עו"ד ר' טקו
3.

דבורה וינוגרד סילין

נגד

המשיבים
1.

ועדת הערר לתכנון ולבנייה, מחוז
ירושלים
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
(אזרחי)

2.
הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
ע"י המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים


3.עינת ארנן
ע"י ב"כ עו"ד מ' ברנשטיין
4. יוסף דוד
5. נגה דוד



פסק דין


העתירה
1.
לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ירושלים
(להלן
–
ועדת הערר
), מיום 30.6.15, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטתה מיום 18.3.15 של
ועדת המשנה לתכנון ובנייה שליד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים (להלן גם –
הוועדה המקומית
). ההחלטה היא בעניין היתר בנייה שהתבקש על-ידי משיבים 5-3 (להלן –
המשיבים
) להקמת מעלית חיצונית בחצר הבית המשותף שבו מתגוררים העותרים והמשיבים ברחוב גדליה 1 בירושלים. הוועדה המקומית דנה בבקשה להיתר, על-רקע ההתנגדות לה שהוגשה על-ידי העותרים, ואישרה את הבקשה בכפוף לתיקונים בתכנית. ערר על ההחלטה, שהוגש לוועדת הערר, נדחה.


העותרים טוענים, כי היתר הבנייה ניתן בניגוד להסכמות שאליהם הגיעו הצדדים בעבר בקשר להקמת המעלית; וכי מבנה פיר המעלית והגשרון המוביל מהפיר אל חדר המדרגות של הבית המשותף, מאפשר תצפית אל תוך דירתם של בני הזוג העותרים 1 ו-2, באופן הפוגע בפרטיותם. לפיכך טוענים העותרים, כי ההחלטה בדבר אישור היתר הבנייה שגויה, והם עותרים לביטולה ולתיקון היתר הבנייה שניתן על-פיה. יוער, כי העתירה הוגשה בשיהוי, לאחר שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה; כי לא נתבקש בצִדה צו ביניים; וכי בניית פיר המעלית וכן הגשרון המוביל מן המעלית אל חדר המדרגות של הבית המשותף הושלמה.


יצוין, כי אף שהעתירה הוגשה גם בשמה של עותרת 3, בעלת דירה בבניין, במהלך הדיון בעתירה מיום 20.11.16, הודיע ב"כ העותרים, כי אינו מייצג עוד את עותרת 3, לבקשתה. כן הובהר, כי עותרת 3 אינה עומדת על טענותיה בעניין מיקום בלוני הגז של דירתה בעקבות הקמת המעלית. משכך, אישר ב"כ העותרים, כי ההכרעה בטענות שהועלו בעתירה בעניין מיקום בלוני הגז, התייתרה (עמ' 21 ש' 26, עמ' 22 ש' 2). עם זאת, הוא ביקש להפחית את סכום ההוצאות שנפסקו לחובת מרשיו על-ידי ועדת הערר, בטענה כי הוצאות אלה הושתו בעיקר בשל המחלקת על מיקום בלוני הגז. עוד יוער בהקשר זה, כי בעתירה התקיימו מספר דיונים,
שנדחו מעת לעת, לנוכח אי-הבהירות בשאלה, האם ב"כ העותרים מייצג גם את עותרת 3, אם לאו.

רקע עובדתי בתמצית
2.
להלן הרקע העובדתי, העולה מהחלטת ועדת הערר ומכתבי הטענות בעתירה. המשיבים מבקשים להקים, מזה שנים, מעלית בבית המשותף שבו מתגוררים הם והעותרים. הם הגישו בעבר בקשה קודמת להיתר בנייה; ובעניין זה התקיימו הליכים קודמים בין הצדדים. תחילה אושרה בקשת המשיבים להקמת מעלית חיצונית, והעותרים עררו על החלטה זו לוועדת הערר. ועדת הערר בהליך הראשון (ערר 244/09), קיבלה את הערר וקבעה שיש לבנות מעלית פנימית. העותרים המשיכו להתנגד להקמת המעלית הפנימית, אך בהמשך הסכימו על הקמת מעלית חיצונית. בגדרה של הסכמה זו חתמו הצדדים על הסכם ביום 24.10.13 (להלן גם –
ההסדר
), שהוגש לוועדה המקומית, ואשר בו הגיעו להסכמה בדבר בניית המעלית, ותנאים נוספים. בין-היתר, הוסכם בין הצדדים, כי תוקם מעלית חיצונית בחצר האחורית הדרומית של הבניין; כי המעלית תיבנה "
ככל הניתן

בקו הסימטריה שבין הדירות המזרחיות והמערביות בקומת הקרקע ובקומת קפלן [קומת העותרים 1 ו-2 – י' נ'] ושנייד
"; כי "
מידות החוץ של פיר המעלית לא יחרגו מרוחב של 140 ס"מ ממזרח למערב ומ-180 ס"מ מצפון לדרום
"; וכי המעלית תוקם "
בצמוד למטבחם של משפחת טובול
". יצוין, כי במסגרת ההסדר, סוכם בין הצדדים שהעותרים ימשכו את הערר שהגישו לוועדת הערר במסגרת ההליך הראשון, וכי המשיבים יגישו בקשה חדשה להיתר בנייה בהתאם להסכמות כמפורט בהסדר.

3.
בעקבות ההסכם, הגישו המשיבים לוועדה המקומית בקשה להיתר בנייה, להקמת מעלית חיצונית בחצר הבית המשותף. העותרים הגישו התנגדות לבקשה, ובה הלינו על כך שהמשיבים הגישו תכנית מבלי שניתנה לעותרים הזדמנות לעיין בה ולהעיר הערותיהם. עוד טענו העותרים, לגופו של עניין, כי התוכנית שהוגשה מנוגדת להסכמה שבין הצדדים, במספר היבטים: מידות המעלית אינן תואמות את הסכמת הצדדים; המעלית לא ממוקמת בסימטריה לקו הבניין ואינה צמודה לקיר המטבח של משפחת טובול, בניגוד למוסכם; והמעבר של משתמשי המעלית על הגשרון המחבר בין המעלית לבין חדר המדרגות בבית המשותף בקומה השלישית של הבניין (להלן –
הגשרון
) יוצר זווית ראיה ותצפית אל חדרי השינה והאמבטיה של העותרים, באופן הפוגע בפרטיותם. העותרים אף העלו טענות הנוגעות לבלוני הגז, אשר כאמור, התייתר הצורך לדון בהן במסגרת העתירה.

4.
בהחלטת הוועדה המקומית מיום 18.3.15 אושרה הבקשה להיתר בנייה, בכפוף למספר
שינויים ותנאים. הוועדה קבעה, כי הבקשה להיתר בנייה, אשר נבחנה על-ידה במהלך הדיון לפניה, הוגשה בהתאם להסכם בין הצדדים. הוועדה דחתה את טענות העותרים ביחס למידות המעלית, וקבעה כי אלו המידות המינימליות על-פי התקן ואין מקום לשנותן. ביחס לחומרי הבנייה קבעה הוועדה, כי פיר המעלית יהיה מזכוכית שקופה, אולם תא המעלית (למעט חזיתו הפונה לרחוב), כמו-גם המעקה לגשרון, יהיו מזכוכית חלבית, כדי להגן באופן המֵרבי על פרטיות השכנים.

5.
ביום 27.4.15 הגישו העותרים ערר על החלטת הוועדה המקומית לוועדת הערר. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 2.6.15, נדונה טענת העותרים כי התוכנית שהוצגה לפני ועדת הערר אינה התוכנית שאושרה על-ידי הוועדה המקומית. ועדת הערר הורתה לצדדים להגיש את התוכנית העדכנית-האותנטית, וזו הוצגה לפני הוועדה במועד הדיון. הוועדה החליטה על קיום דיון לגוף הערר, שבו ישמעו רק טענות הנוגעות "
להתנגדות התכנונית של העוררים לבקשת ההיתר שאושרה
".

החלטת ועדת הערר
6.
ביום 30.6.15 התקיים הדיון בערר, שבסופו החליטה ועדת הערר על דחיית הערר. ראשית, קבעה הוועדה, כי הערר
אינו מעלה כל טענה תכנונית המצויה בגדר סמכות הוועדה, וכי היתר הבנייה תואם את הוראות תכנית 5022א' החלה במגרש שעליו ממוקם הבית המשותף, והולם את שיקול הדעת הרחב שהתוכנית מקנה, באשר למיקום המעלית במגרש. עוד נקבע, כי ההיתר הולם את הסכמת הצדדים בהסדר מיום 24.10.13, ולא נפל בו פגם במישור התכנוני והאדריכלי. באשר לטענות העותרים ביחס למידות המעלית, קבעה הוועדה כי מידותיה תואמות את ההסדר שנחתם בין הצדדים – אשר קבע מידות מֵרביות להקמת המעלית. הוועדה דחתה את טענת העותרים, שלפיה יש להקטין את המעלית למידות המינימום הקבועות בתקנה 3.8.29.3 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן –
התקנות
), בנימוק כי אילו ביקשו הצדדים לקבוע מידות מינימום אלו, לא היו מגיעים להסכמה לגבי המידות המֵרביות כמובא לעיל. ועדת הערר הוסיפה וקבעה, כי הוועדה המקומית סברה שגודל המעלית סביר ומתאים, והתבססה לצורך כך על חוות-דעת מקצועית שהוגשה מטעם המשיבים, ואף היא עצמה השתכנעה שגודל המעלית תואם את הצרכים, כמו-גם את התוכניות החלות במגרש. הוועדה התייחסה בכלליות ליתר טענות העותרים, וקבעה כי ספק רב אם הן מצויות בגדר סמכותה; ומכל מקום, לא מצאה בהן ממש. הוועדה התייחסה לטענות בעניין בלוני הגז, אשר כאמור הדיון בהן התייתר במסגרת העתירה דנן. לסיום, הפנתה ועדת הערר להחלטה שנתקבלה במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים לפניה, והדגישה את מדיניותה לעודד הקמת מעליות בבתים ישנים, ככלי לשיפור איכות החיים והנגשה לבעלי מוגבלויות. הוועדה אף התייחסה בהחלטתה להתנהלות העותרים, "
שלא הפנימו את חשיבות עקרון תום הלב בהליכי התכנון
", הן בערר הראשון והן בערר הנדון, וחייבה אותם בתשלום הוצאות כל המשיבים, בסכום כולל של 4,000 ₪.

עיקר טענות העותרים
7.
בפתח העתירה הבהירו העותרים, כי אינם מתנגדים לעצם הקמת המעלית, וכי טענותיהם מכוונות לאופן הקמתה. העותרים מלינים על כך שלא הוצגה בפני
הם התוכנית המאושרת ששימשה בסיס לבקשת המשיבים לקבלת היתר בנייה, אולם מבהירים כי תוכנית זו הועברה לעיונם במהלך הדיון המקדמי שהתקיים לפני ועדת הערר ביום 2.6.15, ושלאחריו התקיים דיון בטענותיהם לגוף העניין ביום 30.6.15. לטענת העותרים, מידות המעלית, כמו-גם העובדה שאינה סמוכה לקיר הבית המשותף כמוסכם, מביאות לכך שהמבנה המתקבל פוגע ביכולתם ליהנות מאיכות החיים בדירתם. באשר למידות המעלית, טוענים העותרים, כי למרות שאלו תואמות את ההסדר שבין הצדדים מיום 24.10.13, ראוי היה שהמשיבים יסתפקו במעלית קטנה יותר, שתחשיך את חלון דירתם של המשיבים במידה מעטה ככל הניתן. בעניין זה מוסיפים העותרים וטוענים, כי ועדת הערר שגתה בקביעתה, לפיה מידות המעלית הן המידות המינימליות על-פי התקן, משום שבתקנות נקבע תקן מינימלי קטן יותר משמעותית (0.8 מ' על 1.2 מ'). עוד טוענים העותרים, כי בטרם הגיעו להסדר עם המשיבים, הוטעו לחשוב שהמידות המֵרביות שנקבעו בהסדר הן המידות המינימליות על-פי התקן, אולם רק לאחר מעשה נוכחו לדעת שאין זה כך; ומכל מקום – הייתה בין הצדדים הסכמה שבעל-פה לפיה המעלית תוקם במידות המינימליות ככל האפשר. באשר להצמדת המעלית לקיר הבניין, גורסים העותרים שהמשיבים הפרו את התחייבותם על-פי ההסדר מיום 24.10.13 להקים את המעלית בצמוד לקיר המטבח של משפחת טובול וככל הניתן בקו הסימטריה שבין הדירות, וכי בפועל קיר המעטפת החיצונית של המעלית נמצא במרחק עשרה סנטימטרים מקיר הבניין. באשר לפגיעה בפרטיותם, טוענים העותרים שאף שהוועדה המקומית קיבלה את טענתם בעניין זה, וקבעה כי על מעקה הגשרון להיות מזכוכית חלבית "
על מנת לאפשר מקסימום פרטיות לשכנים
", בפועל המעקה המתוכנן (ושנבנה בפועל) לגשרון הוא בגובה 110 ס"מ בלבד, דבר שאינו מונע את זווית הראיה אל חלונות דירתם של העותרים. יצוין, כי העותרים כוללים בעתירתם אף טענות הנוגעות למיקום בלוני גז של דירתה של עותרת 3, שהדיון בהן התייתר, כאמור לעיל.

טענות המשיבים
8.

לטענת ועדת הערר
, החלטתה ניתנה כדין והעותרים לא הצביעו על טעם המצדיק התערבות בה. לגרסתה, היתר הבנייה שניתן להקמת המעלית תואם במלואו את הוראות תוכנית 5022א' החלה על הבית המשותף נושא העתירה, ואף שהחוק קובע זכות ערר (מוגבלת) בשאלת עצם הקמתה מעלית ומיקומה, טענות העותרים, שהִנן טענות טכניות במהותן, נדונו לפני הוועדה המקומית ונדחו על-ידה, ובכך מוצה הדיון בהן. ועדת הערר מוסיפה, כי על-פי הפסיקה, אין היא חייבת לדון בכלל הטענות המועלות בפני
ה, ודי בכך שהחלטתה מנומקת ומבוססת על נימוקים תכנוניים העומדים בגדר מתחם הסבירות; וכי בית-המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של גופי התכנון בשיקול דעתו שלו, ומתחם התערבותו מוגבל למקרים חריגים שבהם החלטת ועדת הערר לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומהותי, מה שאין כן בענייננו.

9.

לטענת הוועדה המקומית
, העתירה הוגשה בשהוי, למעלה משלושה חודשים לאחר מתן החלטת ועדת הערר. לא זו בלבד שמדובר בשהוי אובייקטיבי על-פי דין, במהלך תקופה זו הופק היתר הבנייה והוחל בעבודות להקמת המעלית, באופן כזה שהדבר הביא לשינוי מצבם של המשיבים לרעה. עוד טוענת הוועדה המקומית, כי העתירה תוקפת מעשה עשוי, שכן כתוצאה מהשהוי הוחל בביצוע עבודות הקמת המעלית – פיר המעלית וכן הגשרון המחבר בינה לבין חדר המדרגות של הבית המשותף כבר נבנו, וקבלת העתירה בשלב זה תחייב את הריסתם. כל זאת, כאשר הבנייה התבצעה בהתאם להחלטת ועדת הערר, הנהנית מחזקת החוקיות, ואשר לא נתקפה במועד הקבוע בדין על-ידי העותרים. כן חוזרת הוועדה המקומית על טענת ועדת הערר שלפיה התערבות בית-המשפט בהחלטות גופי התכנון מוגבלת למקרים חריגים כאשר ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, מה שאין כן בענייננו. לגופו של עניין גורסת הוועדה המקומית כי היתר הבנייה תואם את התוכנית החלה במקום, והעותרים לא הצביעו על פגם תכנוני בו; כי מידות המעלית הוסכמו על-ידי הצדדים, והן סטנדרטיות וסבירות, ולא נפל בהן פגם; כך אף מיקום המעלית סביר ועומד בהוראות התוכנית ובתקנים הרלבנטיים. לגבי טענות העותרים ביחס להצמדת המעלית לקיר הבניין, גורסת הוועדה המקומית כי מדובר בקיר שנבנה בלא היתר ועל-כן מוטב לעותרים להמעיט בטענותיהם בעניין זה. באשר לטענה בדבר הפגיעה בפרטיות, טוענת הוועדה המקומית כי כדי למנוע פגיעה בפרטיות נקבע כי תא המעלית וכן מעקה הגשרון יהיו מזכוכית חלבית, אולם לא נמצאה הצדקה להורות על בניית מעקה לגשרון בגובה העולה על הסטנדרט. הוועדה טוענת כי בשל כל האמור דין העתירה להידחות, ומוסיפה שכלל טענות העותרים נטענו בעלמא בלא שהוצג כל ביסוס מקצועי לתמיכה בהן, ומכל מקום אינן מצביעות על פגם תכנוני שנפל בהחלטת ועדת הערר.

10.
לטענת המשיבים, מידות המעלית נקבעו בהתאם למידות המֵרביות שנקבעו בהסדר מיום 24.10.13, ובהתאם להמלצת המהנדס שתכנן את המעלית במידות שתאפשרנה שימוש סביר ונוח במעלית. באשר להצמדת מבנה המעלית לקיר הבניין, נטען כי המעלית אכן הוצמדה לבניין כמוסכם, וכי המרחק שעליו מצביעים העותרים בין מבנה המעלית לבין קיר הבניין נעוץ בהבדל שבין עוביים של יסודות פיר המעלית, לעוביו של הקיר החיצוני של המעלית. כתוצאה מפער זה,
אף שהיסודות הרחבים צמודים לקיר הבניין
, קירות המבנה צרים יותר וניתן להבחין במרחק בינם לבין הקיר, אולם לא ניתן לצמצם מרחק זה בשל היסודות, שהנם, כאמור, רחבים יותר.

דיון והכרעה
על מתחם ההתערבות השיפוטי
11.
תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הוא "
לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה
" (עע"מ 9018/04
סאלם מונא נ' משרד הפנים
(12.9.05)). בהפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות של רשויות התכנון, בית-המשפט אינו יושב בדין כ"
טריבונל עליון לתכנון
". הוא אינו מחליף את מרחב שיקול הדעת הניתן למוסדות התכנון בשיקול דעתו שלו, ואף אינו שם עצמו כמומחה לבחינת היבטים תכנוניים או כערכאת ערעור על שיקוליהן של רשויות התכנון. כבר נפסק, כי "
התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות
" (בג"ץ 2920/94
אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה
פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); עע"מ 2418/05
מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ירושלים

(24.11.05); וכן ראו: עע"מ 388/12
אברהם כראדי נגד מדינת ישראל משרד החקלאות
(30.5.13) בפִסקה 9). למעשה, הביקורת השיפוטית על החלטות המינהל, ובייחוד על החלטותיהם של מוסדות התכנון, "
מצטמצמת לתהליך קבלת ההחלטה, ואין היא חודרת לשיקולים מקצועיים שעמדו ביסוד ההחלטה המינהלית
" (ע"א 6365/00
בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון
פ"ד נו(4) 38, 47 (2002); בג"ץ 5137/08
בני אלבז נ' הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה
(14.10.10); ועת"מ (י-ם) 471/04
מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים
(4.2.05)).
כללים אלו חלים על החלטות מוסדות התכנון והרישוי, ובכלל זה – גם על החלטת ועדת הערר.

הביקורת של ועדת הערר
12.
סעיף 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן –
החוק
), הדן בהליך הערר המתנהל לפני ועדת הערר, קובע בסעיף קטן (ד) כי "
החלטת ועדת הערר תבוא במקום החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי, לפי הענין
".

בעניין אופייה של הביקורת המופעלת על-ידי ועדת הערר, נפסק כי
"
הביקורת שמפעילה ועדת הערר נעשית בדרך של בחינה מחדש (
de novo
) של ההחלטה, בהתאם לשיקולים מקצועיים ותכנוניים
" (עע"מ 2131/12
רוני טל נ' ועדת ערר המחוזית ת''א
(16.1.13)).


ועדת הערר קבעה, כי היתר הבנייה להקמת המעלית תואם את הוראות תוכנית 5022א' החלה על המגרש שבו מצוי הבית המשותף, הן לעניין עצם הקמתה, והן לעניין מיקומה ומידותיה. עוד קבעה ועדת הערר, כי העותרים לא הצביעו על טעם תכנוני המצדיק את ביטול ההיתר או את שינויו. כפי שאראה להלן, לא מצאתי כי נפל בהחלטת הוועדה פגם שיש בו כדי להביא להתערבות שיפוטית בהחלטתה.



מידות המעלית
13.
בהסדר המתוקן שנחתם בין הצדדים ביום 24.10.13 צוין, בין-השאר, כי "
מידות החוץ של פיר המעלית לא יחרגו מרוחב של 140 ס"מ ממזרח למערב ומ-180 ס"מ מצפון לדרום, בצמוד למטבחם של משפחת טובול
.
גובה
פיר המעלית יהא מינימלי ככל הניתן על-פי התקנים
" (ההדגשה אינה במקור). אין חולק, כי המידות של אורך ורוחב פיר המעלית, שאושרו בהיתר, הולמות את המידות המרביות האמורות.


העותרים הלינו, הן לפני ועדת המשנה של הוועדה המקומית והן לפני ועדת הערר, על מידות המעלית שנתבקשו בבקשה להיתר; וטענו, כי כדי לצמצם את הפגיעה באיכות החיים בדירתם, היה מקום לאשר את הקמת פיר המעלית במידות קטנות יותר, זאת בהתאם לגודל המינימום שנקבע בתקן (על-פי התקנות) – 80 ס"מ על 1.20 מ'.


כפי שכבר צוין, ועדת המשנה של הוועדה המקומית דחתה את הטענות בעניין מידות המעלית. בהקשר זה ציינה הוועדה, כי "
הבקשה הוגשה בהתאם להסכם בין המבקש לבין דיירי הבניין...
"; כי "
המעלית תוכננה על-פי ההסכם והדבר נבדק בדיון
"; וכי "
המעלית תוכננה על-פי המידות המינימליות עפ"י התקן ואין מקום לשנות מידות אלה
".


כאמור, ועדת הערר קבעה, כי גודל המעלית נקבע בהתאם להסדר בין הצדדים; כי ההסדר לא התייחס למידות מינימום אלא "
למידות מֵרביות בלבד
"; וכי אין לקבל את טענת העותרים לפיה מידות המעלית היו אמורות להיקבע בהתאם לגודל המינימום שנקבע בתקן (80 ס"מ על 1.20 מ'). בהקשר האחרון הטעימה ועדת הערר, כי "
ככל שהצדדים היו מבקשים לקבוע גודל מינימום מעין זה, בוודאי שלא היה מוסכם על העוררים גודל מרבי של 1.40 מ' על גודל 1.80 מ' שנקבעו בהסכם
". באשר לטענת העותרים לפיה באותו הסכם הוסף שהגודל יהיה "
מינימלי ככל הניתן על-פי התקנים
" – ציינה ועדת הערר כי הוועדה המקומית השתכנעה ש"
גודל המעלית תואם תנאי זה וכי מדובר במעלית בגודל סביר ומתאים (ובהקשר זה המציאו המשיבים חוות דעת מקצועית מטעמם חתומה על ידי המהנדס דוד ניב)
"; וכי אף היא עצמה, ועדת הערר, שוכנעה ש"
מדובר בגודל התואם את הצרכים ואת ההוראות התכנוניות החלות
".

14.
לא מצאתי, כי בהחלטה זו של ועדת הערר נפל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית.


כאמור, אין חולק, כי תכנית המעלית שהקמתה אושרה בהיתר, תואמת את הוראות התכנית החלה על המקרקעין הנדונים. היא אף לא חורגת מהמימדים שצוינו בתקן שנקבע בהתאם לתקנות.


צדקה הוועדה בקביעתה, כי התכנית הקמת המעלית אף תואמת את ההסדר שהגיעו אליו הצדדים, שכן ההסדר – בכל הנוגע לאורך ורוחב פיר המעלית – התייחס למידות מֵרביות בלבד, ולא למידות מינימום. יוער, כי בהסדר בכתב, התייחסות הצדדים לתקנים הייתה בנוגע לגובה המעלית בלבד; וצדקה הוועדה בציינה, כי אם הייתה מושגת הסכמה על גודל מינימלי, הדבר היה מצוין בהסדר. מכל מקום, ועדת הערר, כמוסד תכנוני, קבעה כאמור כי המימדים
של פיר המעלית – בנוסף על התאמתם הן לתכנית החלה במקום, הן לאמור בהסדר בכתב שבין הצדדים, הן למימדים הקבועים על-פי התקנים שנקבעו בתקנות – הִנם סבירים ותואמים את צרכי השימוש בה; ומדובר בהחלטה תכנונית מקצועית, שאין עילה להתערב בה. לכך יש להוסיף, למעלה מן הנדרש, לא ביססו את טענותיהם התכנוניות בחוות דעת מקצועית; בעוד שטענת המשיבים, לפיה מידות המעלית, כפי שנקבעו, הן מידות סטנדרטיות ומקובלות המבטיחות שימוש סביר במעלית, נתמכו בחוות-דעת של מהנדס. לפיכך, דין העתירה בכל הנוע למידות המעלית, להידחות.


יתר טענות העותרים
15.

הצמדת המעלית לקיר הבית המשותף:
לטענת העותרים, מבנה המעלית הוקם במרחק של
כעשרה סנטימטרים
מקיר הבית המשותף (לצד מטבח משפחת טובול), וזאת בניגוד להסדר מיום 24.10.13, שבו הוסכם, כמובא לעיל, כי המעלית תיבנה "
... בצמוד למטבחם של משפחת טובול
".

16.

בניית המעלית בזיקה לקו הסימטריה שבין הדירות
: העותרים הוסיפו וטענו, כי מיקום פיר המעלית לא עמד בתנאי הנוסף שנקבע בהסדר, לפיו הוא יוקם "
ככל הניתן בקו הסימטריה בין הדירות...
". בהקשר זה טען ב"כ העותרים, כי הפיר סוטה מקו הסימטריה הן בפער של כ-10-15 ס"מ מקיר מטבח משפחת טובול, והן במרחק של כ-40 ס"מ נוספים שניתן היה להקטין את מימדי המעלית, על פי מימדי המינימום שנקבעו בתקנות; ובסך הכל – סטייה של כ-50 ס"מ.

17.

הגבהת מעקה הגשרון:
העותרים טוענים, כי למשתמשי המעלית ההולכים על-גבי הגשרון המוליך אל חדר המדרגות של הבית המשותף, והחולפים בסמוך לחלונות דירתם, יש זווית ראיה לתוך חדרי השינה והאמבטיה בדירתם, באופן הפוגע בפרטיותם. בשל כך, עותרים הם להגבהת מעקה הגשרון, באופן שיחסום את שדה הראיה לכיוון דירתם. העותרים תומכים טענתם בהחלטת הוועדה המקומית, אשר קבעה כי מעקה הגשרון אמור להיות מזכוכית חלבית, כדי לאפשר מֵרב פרטיות לשכנים.

18.
יצוין, כי הן הוועדה המקומית והן ועדת הערר לא התייחסו בהחלטותיהן לטענות העותרים בעניין הסטייה המזערית של ההיתר ביחס להסדר בכתב (בעניין הרווח של כ-10-15 ס"מ מקיר הבניין), הסטייה הנטענת מקו הסימטריה שבין הדירות והצורך בהגבהת מעקה הגשרון. עם זאת, ציינה ועדת הערר בהחלטתה, לגבי כל טענות העותרים, שבהן לא הרחיבה את הדיון, כי: "
ספק רב אם מצויות הן בתחום סמכותנו ומכל מקום לא מצאנו בהן ממש
".


מכל מקום, במסגרת העתירה הובהר על-ידי אדריכלית הוועדה המקומית, כי
יסודות המעלית
חייבים להיות רחבים
מקיר פיר המעלית
(הקיר החיצוני של המבנה), ועל-כן יש הכרח הנדסי ביצירת מרווח של כ-15 ס"מ בין קיר מעטפת המעלית לבין קיר הבית המשותף (פרוטוקול מיום 20.11.16, עמ' 26 ש' 12-16). כן הבהירה משיבה 2, כי מיקום הפיר ביחס לקו הסימטריה נבע גם משיקולים הנוגעים לבנייה בלתי חוקית שהייתה במקום. המשיבים טענו, כי ככל שקיימת סטייה מקו הסימטריה, היא מזערית ואין עילה להתערב בהחלטה התכנונית בעניין מיקום הפיר. בכל הנוגע לגשרון, טענו המשיבים כי גובה המעקה בגשרון נקבע בהתאם לסטנדרט, ולא נמצא טעם לחרוג ממנו בעניין זה. בעניין קו הסימטריה, יש להזכיר כי ההסדר התייחס לבנייה בקו הסימטריה "
ככל הניתן
"; כי הסטייה הנטענת אינה עולה על 50 ס"מ; וכי ניתנו הסברים ענייניים לפשר הסטייה.

19.
לא מצאתי, כי בהחלטת ועדת הערר לדחות את יתר טענות העותרים – הן בעניין הפער של כ-10-15 ס"מ ביחס לקיר הבניין, הן בעניין מיקום הפיר ביחס לקו הסימטריה והן בדבר גובה מעקה הגשרון – נפל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית. מדובר בטענות תכנוניות-מקצועיות במהותן, שהגופים המקצועיים קבעו כי נעשו בהתאם לסטנדרט ובהתאם לאופי הבנייה, בעוד שהעותרים העלו טענותיהם ללא כל תימוכין
בחוות דעת. הוועדה קבעה, כאמור, כי מדובר בטענות תכנוניות, שספק אם הן מצויות בגדר סמכותה, ומכל מקום – כי אין בהן ממש. אף לטעמי, הטענות התכנוניות האמורות, אינן מקימות עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת הוועדה המקומית לאשר את תכנית המעלית, ואת החלטת ועדת הערר לדחות את הערר.

20.
העותרים טענו, בין-השאר, כי בוצעו שינויים על-גבי התוכנית ששימשה בסיס לבקשת היתר הבנייה על-ידי צוות מקצועי של הוועדה המקומית, לאחר מתן החלטת הוועדה המקומית; בעיקר בעניין מיקום בלוני הגז. יצוין, כי בדיון המקדמי שהתקיים לפני ועדת הערר ביום 2.6.15, הוצגה על-ידי הצדדים התוכנית המאושרת שביסוד הבקשה להיתר, אשר כוללת את בקשת המשיבים, את השינויים שנערכו בה בהתאם להחלטת הוועדה המקומית ביחס להתנגדויות העותרים, וכן שינוי נוסף באשר למיקום בלוני הגז, אשר כאמור אין עוד צורך בהכרעה בעניינו. למעלה מן הנדרש אעיר, כי אף אם נעשה שינוי כלשהו בתכנית להקמת המעלית לאחר קבלת החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר, כטענת העותרים, ואיני קובע שכך היה בענייננו, הרי שניתן היה לראות את החלטת ועדת הערר – כמכשירה את השינוי ומהווה החלטה סופית וחדשה בעניין ההיתר, בהתאם לסמכויותיה שהובאו בפִסקה 12 לעיל.

21.
אוסיף ואציין, למעלה מן הנדרש, כי אף אם הייתי מוצא טעם באחת מטענות העותרים, הרי שלאור תורת התוצאה היחסית (המכונה גם דוקטרינת הבטלות היחסית), ספק רב בעיני האם יכולה להימצא בנסיבות העניין הצדקה להתערבות בהחלטת ועדת הערר, מקום שבו מבנה המעלית עומד על תילו; ובפרט נכון הדבר, כאשר מדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי, לאחר למעלה משלושה חודשים לאחר שהתקבלה החלטת ועדת הערר, ולאחר שהקמת פיר המעלית הִנה בבחינת מעשה עשוי מבלי שנתבקש צו ביניים.

22.
כפי שצוין, העותרים חזרו בהם מהעתירה בעניין מיקום בלוני הגז, בעקבות הודעת ב"כ העותרים כי אינו מייצג את עותרת 3. עם זאת, ביקש ב"כ העותרים, כאמור, כי יופחתו ההוצאות שנפסקו על-ידי ועדת הערר, הואיל ואלו הושתו, לגרסתו, בזיקה לטענות שהועלו בעניין בלוני הגז. אין בסיס לבקשה להפחתת שיעור ההוצאות, שכן אלו נפסקו על-ידי ועדת הערר לאור התנהלות העותרים; מה-גם, שלא מדובר בשיעור הוצאות מופרז, ואין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בדרך כלל בפסיקת הוצאות.


התוצאה
23.
אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

עותרים 1 ו-2 ישלמו, יחד ולחוד, הוצאות כדלהלן:
לכל אחת ממשיבות 1 ו-2 סכום של
1,500 ש"ח; ולבני הזוג, משיבים 4 ו-5 סך של 2,000 ₪ (לשניהם יחד). אין צו להוצאות בעניינה של משיבה 3, שלא הגישה כתב-תשובה ואשר עו"ד מטעמה התייצב לדיון רק בישיבה האחרונה.

המזכירות תודיע לצדדים טלפונית על מתן פסק-הדין, ותמציא להם עותקים ממנו.

ניתן היום,
כ"א באב תשע"ז, 13 באוגוסט 2017, בהיעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 13887-10/15 יהודית קפלן, שמואל סם קפלן, דבורה וינוגרד סילין נ' ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, עינת ארנן ואח' (פורסם ב-ֽ 13/08/2017)