פסקי דין על אלון קלמנסון | פסקי דין על גיורא זילברברג | פסקי דין על זוהר אלון

42662-05/14 א     01/09/2017




א 42662-05/14 אלון קלמנסון, גיורא זילברברג נ' זוהר אלון








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 42662-05-14 קלמנסון ואח' נ' אלון ואח'




לפני
כבוד השופטת
עינת רביד


תובעים

1.אלון קלמנסון
2.
גיורא זילברברג
ע"י ב"כ עו"ד אייל מלכה

ועו"ד רועי בכר



נגד


נתבע

זוהר אלון
ע"י ב"כ עו"ד רם ז'אן

ועו"ד יניב דקל





פסק דין


התביעה הנדונה היא תביעה כספית של התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: התובעים) לתשלום סך של 2,865,303 ₪, ומנגד תביעת הנתבע והתובע שכנגד (להל: הנתבע) לתשלום הסך של 2,000,000 ₪.

רקע עובדתי
1.
בין הצדדים לתיק זה מחלוקות באשר לעובדות רבות העומדות בבסיס התביעה ועל כן אסקור להלן את תמצית העובדות לגביהן אין מחלוקת.
2.
התובע 1 הוא עו"ד במקצועו (להלן: קלמנסון או אלון) והתובע 2 הוא איש עסקים (להלן: זילברברג או גיורא). קלמנסון וזילברברג הם בעלי מניות היחידים בחברת אורורה-וי בע"מ (להלן: אורורה-וי או אורוה), אשר נוסדה בשנת 2010 על ידי קלמנסון, במטרה לשווק מכוניות חשמליות בארץ.
3.
הנתבע (להלן: זוהר) החזיק במחצית מהון המניות המוקצה של חברת אוטו איטליה (איי.אל) בע"מ (להלן: אוטו איטליה), שהיא חברה ישראלית בעלת רישיון וזיכיון ליבוא ושיווק רכבי פרארי ומזראטי בישראל. המחצית הנוספת של המניות הייתה בבעלות חברת קרדן רכב בע"מ (להלן: קרדן).
4.
בין התובעים לבין זוהר התנהל משא ומתן, אשר לאחריו חתמו הצדדים ביום 5.5.13 על הסכם, אשר הוכתר כ"הסכם עקרונות" (להלן: הסכם העקרונות) וקבע את הדברים הבאים:
"1. אוטו איטליה – זוהר מתחייב למכור ולהעביר לגיורא ואלון או לחברה בשליטתם ("הקונים") חצי ממניותיו באוטו איטליה כנגד תשלום של 5,000,000 ₪ מיד לכשהדבר יתאפשר מבחינה משפטית. המכירה תבוצע במועד בו הדבר יתאפשר. תנאי התשלום יהיה בפריסה לשלוש שנים.
2. עד לביצוע המכירה זוהר יקבל מהקונים הלוואה בסך של 2,000,000 ₪ במועד החתימה על כתב זה. לאחר שנה ממועד העמדת ההלוואה הראשונה יקבל זוהר מהקונים הלוואה שניה בסך של 1,000,000 ₪ נוספים. לאחר שנתיים ממועד העמדת ההלוואה הראשונה, יקבל זוהר מהקונים הלוואה שלישית בסך של 2,000,000 ₪ נוספים. מיד עם רישום המניות על שם הקונים יהפכו הלוואות לתשלומים על חשבון התמורה.
3. עד למועד העברת המניות הנ"ל באוטו איטליה על שם הקונים ינהגו זוהר והקונים ככל שניתן, כאילו היו הקונים בעלי המניות החל ממועד החתימה על כתב זה. כל תשלום או הזרמה שזוהר יידרש לבצע לאוטו איטליה, יבוצע אך ורק בהסכמת זוהר, גיורא ואלון וימומן על ידי הקונים בלבד, כאשר חלקו של זוהר בהזרמה זו (25% מסך כל ההזרמה לאוטו איטליה) יקוזז מההלוואה השלישית. במידה וזהר יתקשר בהסכם למכירת כל המניות הרשומות על שמו באוטו איטליה מהלך זה יעשה בהסכמת הקונים תוך שהקונים יקבלו את התמורה היחסית בגין חלקם במכירת המניות שאמורות לעבור אליהם על פי הסכם זה, בקיזוז יתרת התמורה שעליהם לשלם על פי הסדר זה.
4. במקרה והקונים ירכשו את מניות אויס באוטו איטליה, שמורה לקונים הזכות למכור לזוהר בחזרה חלק מן המניות שרכשו ממנו על פי כתב זה, במחיר בו רכשו אותם על פיו ועד כמות שתשלים את חלקו של זוהר במניות החברה, כך שלאחר מכירה כאמור, יחזיק זוהר שליש של מניות אוטו איטליה.
5. אורורה וי – זוהר יפעל לכך שאורורה וי בע"מ הנמצאת בבעלות גיורא ואלון, תחתום על הסכמי שיווק בלעדי של מוצרי מותגי הרכב הבאים בנטלי, אסטון מרטין ולמבורגיני ולהפיכת אורורה וי ליבואן בלעדי של יצרני רכב אלה בישראל. כנגד חתימת הסכם בלעדי כאמור עם כל אחד מיצרני הרכב הנ"ל יקבל זוהר סך של 500,000 ₪ שישולמו לו לא יאוחר מ- 30 יום ממועד חתימת הסכם מתאים עם כל אחד מהיצרנים הנ"ל.
6. זוהר מתחייב להמשיך לפעול עבור אורורה וי על מנת שמכוניות טזארי יאושרו למכירה בארץ.
7. הצדדים יפעלו בתום לב למימוש הוראות הסדר זה ויעשו כל שסביר ונדרש לקיומו המלא.
זוהר מסכים לעשות רכב בארץ דרך אלון וגיורא בלבד על פי המתווה".
5.
לאחר חתימת ההסכם העבירו התובעים לזוהר סך של 2.8 מיליון ₪. סך של 2 מיליון ₪ הועברו לו בסמוך למועד החתימה, וסך נוסף של 800,000 ₪ הועברו לזוהר לצורך העברתם לאוטו איטליה.
6.
ביום 25.6.13 נחתם בין זוהר לבין קרדן הסכם לפיו מכר זוהר את מניותיו באוטו איטליה לקרדן. בהתאם להסכם עם אוטו איטליה נקבע כי האחרונה תשלם לזוהר סך של 8 מיליון ₪ בעבור המניות. בנוסף נחתם ביום 7.8.13 הסכם נוסף בין קרדן לזוהר לפיו תשלם לו קרדן לתקופה של שנה, ממועד חתימת ההסכם, דמי ייעוץ חודשיים בסך של סך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ.
התביעה בסדר דין מקוצר
7.
תביעת התובעים הוגשה בסדר דין מקוצר ובמסגרתה נטען, כי זוהר הציג לתובעים מצגים לפיהם הוא אינו יכול להעביר את המניות הנמכרות לבעלותם באופן מידי, על כן נקבע בהסכם כי עד אשר תוסר המניעה לא תועברנה המניות לבעלותם אך התחייבותו הייתה למכר מניות.
בהתאם להסכם העקרונות ובסמוך לחתימה הועבר לזוהר סכום ההלוואה הראשונה בסך של 2 מיליון ₪, וביום 17.6.13 ביקש זוהר לקבל 800,000 ₪ נוספים עקב הצורך שלו להזרים הון עצמי לאוטו איטליה. התובעים הסכימו והעבירו לו סכום זה.
8.
זמן קצר לאחר מכן הודיע זוהר, כי בשל סכסוך עם קרדן הוא מבקש למכור לה את מניותיו תמורת הסך של 8 מיליון ₪, לרבות המניות אשר נמכרו לתובעים. התובעים הודיעו לו כי הם אינם מסכימים לעסקה המוצעת היות ולדעתם ניתן למכור את המניות במחיר גבוה יותר ומכירה במחיר כזה תגרום להם נזק כספי מכיוון שמחיר זה נמוך ממחיר המניות בעסקה עם זוהר. זוהר דחק בהם להסכים לעסקה והתחייב כי אם יתנו הסכמתם הוא ישיב להם את הסך של 2.8 מיליון ₪, כך שלא יינזקו מהעסקה עם קרדן. בכפוף להתחייבות זו הסכימו התובעים לאשר את מכר המניות לקרדן.
9.
ביום 25.6.14 התקשר זוהר בהסכם עם קרדן למכירת מניותיו. בהסכם זה נקבעה תמורה בסך של 8 מיליון ₪, ובהסכם נוסף נקבעה תמורה נוספת בסך של 500,000 ₪ בגין כביכול ייעוץ עתידי שלא ניתן והיה אמור להינתן על ידו. לטענת התובעים המדובר בתמורה נוספת עבור המניות.
10.
לטענת התובעים חרף התחייבויותיו של זוהר הוא לא השיב להם את הסכומים שהועברו לידיו. לטענתם, זוהר אינו כופר בקבלת כספי ההלוואה ובחבותו להשבתם, אולם הוא מתנה ההשבה בהסכמת התובעים לביטול חלקו האחר של הסכם העקרונות – סעיפים 5 ואילך, אשר עוסקים בהתחייבויות אחרות של זוהר, אשר אינן קשורות לרכישת המניות הנמכרות באוטו איטליה, אף כי אין מחלוקת שאין כל קשר בין אלו לבין חובתו של זוהר להשבת ההלוואה.
11.
לטענת התובעים, בין אם חלקו הנוסף של הסכם העקרונות בטל ובין אם לאו, משעסקת רכישת המניות הנמכרות התבטלה, על זוהר להשיב להם את הסכום שהועבר לו וזאת ללא תנאים נוספים. לטענתם, אף לשיטת זוהר, החלק השני של הסכם העקרונות אינו מחייב אותו וכל הסכם העקרונות בטל, משכך אף לשיטתו היה עליו להשיב את ההלוואה שקיבל.
12.
לטענת התובעים סכום ההלוואה הועבר לזוהר בתנאי שעם הסרת המניעה הוא יעביר המניות הנמכרות לבעלות התובעים ואז סכום ההלוואה יהפוך לתמורה על חשבון המניות הנמכרות. הואיל והמניות הנמכרות אינן עוד בבעלות זוהר הטעם להעמדת ההלוואה התבטל ועל כן עליו להשיבה לאלתר.
13.
לחילופין טענו התובעים כי על זוהר להשיב הסכום שהועבר לו מכיוון שמכר את המניות הנמכרות, ומכיוון שהפר את התחייבותו לא למכור את המניות ללא אישור.
בקשת הרשות להתגונן וההליך
14.
זוהר הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה להגשת תביעה שכנגד. בבקשת הרשות להתגונן טען זוהר, בין היתר, כי על פי הסכם העקרונות היו התובעים זכאים לתמורה היחסית בגין חלקם במכירת המניות האמורות לעבור אליהם על פי הסכם העקרונות, בקיזוז יתרת התמורה שעליהם לשלם על פי הסכם העקרונות, ועל כן הם אינם זכאים לסך של 2.8 מיליון ₪ אלא לכל היותר לסך של 1,920,000 ₪, אך נוכח חובותיהם והנזקים שנגרמו לו הם אינם זכאים לכל תשלום.
15.
לטענת זוהר, בשל המחלוקות בינו לבין קרדן הוחלט על הליך התמחרות בנוגע למניות אוטו איטליה בשיטת
bmby
–

buy me buy you
, זוהר עדכן את התובעים וביקש אישורם להשתתפות בהליך ולמחיר לרכישת מניות קרדן. במסגרת ההתמחרות התובעים הם אשר מנעו ממנו להציע מחיר הגבוה מ- 8 מיליון ₪ עבור מניות קרדן, זאת למרות שהפציר בתובעים כי מדובר במחיר נמוך. התובעים סירבו להעלות את סכום ההצעה בטענה כי קרדן מצויה בצרות ועל כן היא תיקח כל הצעה שתוצע, וכי אז יקימו שותפות חדשה יחד. בפועל קרדן לא הסכימה למכור את המניות ב- 8 מיליון ₪ וכן יצא שקרדן רכשה את מניותיו תמורת 8 מיליון ₪. בכך חרב עליו עולמו, והוא הפסיד את החברה שהקים במו ידיו ואת מקור פרנסתו, והכל במחיר נמוך.
16.
לטענתו מעולם לא הבטיח לתובעים כי אם תימכרנה המניות לקרדן הוא ישיב להם את הסך של 2.8 מיליון ₪. לטענתו אומנם התנהל משא ומתן לפיו יבוטל הסכם העקרונות לחלוטין ורק במקרה כזה כל אחד מהצדדים
ישיב לאחר את ששילם, אולם התובעים סירבו לביטול מלוא הסכם העקרונות. לטענתו, אם הסכם העקרונות בטל, כי אז כל אחד משיב לשני את ששילם והתובעים זכאים להשבת 2.8 מיליון ₪, ואם אין ביטול של הסכם העקרונות, כטענתם, אזי הם זכאים לכל היותר לסך של 1,920,000 ₪.
17.
בדיון בבקשת רשות להתגונן ביום 30.10.14 נחקר זוהר על תצהירו ולאחריו ניתנה החלטת כבוד השופטת ח' פלינר (בתפקידה כרשמת) בגדרה ניתנה לזוהר רשות להתגונן מפני התביעה בכפוף להפקדת סך של 1.4 מיליון ₪, סכום עליו הצהיר זוהר בחקירתו, כי הוא הסכום אותו היה עליו להחזיר לתובעים, וזאת טרם הכרעה בטענות הקיזוז שהעלה.
18.
לאחר שזוהר הפקיד את הסכום שנקבע בהחלטת כבוד השופטת פלינר כתנאי לקבלת רשות להתגונן, הגיש זוהר כתב הגנה ותביעה שכנגד, לאחר מכן הצדדים הגישו תצהירים, התנהלו דיוני הוכחות והוגשו סיכומים בכתב.
טענות התובעים
19.
לטענת התובעים הקשר בינם לבין זוהר נוצר באירוע של חברת אוטו איטליה אליו הוזמנו בשנת 2012, במסגרתו דנו בשיתוף פעולה בין אוטו איטליה לאורורה וי על רקע ניסיונה של אורורה וי לשווק בארץ רכבים חשמליים של טזארי.
ביום 27.8.12 נכרת בין אורורה-וי לבין אוטו-אטליה הסכם, לפיו החברות תשתפנה פעולה ביניהן באופן שאוטו-איטליה תעניק לאורורה-וי את כל השירותים הנדרשים על מנת לקיים את כל דרישות הדין בישראל לשם רישויו ופעילותו של יבואן רכב, כנגד התשלומים הנקובים בהסכם, שתשלם לה אורורה - וי.
20.
במסגרת יחסיהם עם זוהר נודע לתובעים כי אוטו איטליה מוחזקת בחלקים שווים על ידי זוהר וקרדן וקיימים חילוקי דעות בין הצדדים, המובילים לסכסוכים ולקשיים בהתפתחות אוטו איטליה בכל הקשור לשיווק רכבי מזראטי ופרארי.
סמוך לאחר חתימת ההסכם עם אוטו איטליה, הודיע להם זוהר על סכסוך בינו לבין קרדן, אשר בבסיסו רצונה של קרדן לממש אופציה שהייתה לה להגדיל את חלקה במניות החברה על חשבונו של זוהר, ומאחר וזוהר התנגד למימוש האופציה, קרדן ניסתה להשתלט על החברה על ידי הכנסתה למצוקה תזרימית, אשר תחייב הזרמת כספים משמעותית מצד בעלי המניות, כאשר מגבלת היכולת הפיננסית של זוהר למול יכולתה של קרדן תוביל לאי הזרמת כספים מצדו וכתוצאה מכך
לדילולו ולאיבוד שליטתו כשותף שווה לקרדן, וכך תשתלט קרדן על אוטו איטליה. עוד ציינו התובעים כי זוהר הציג כי הוא מצוי במצוקה כלכלית.
על כן הציע זוהר כי התובעים יפנו לקרדן ויציעו לרכוש את מניותיה באוטו איטליה, לטענת התובעים, הם ניהלו משא ומתן עם אוטו איטליה אשר לא נשא פרי.
21.
משלא הבשיל המשא ומתן עם אוטו איטליה ביקש זוהר, כי התובעים יסייעו לו בהלוואות כספיות במטרה לבלום את ניסיונות קרדן להשתלטות. זוהר הציג כי הוא יכול לקבל זיכיונות עבור מותגי הרכב "אסטון מרטין", "בנטלי" ו"למבורגיני", והוא מנהל עימם משאים ומתנים מתקדמים. הוא הציע כי תמורת ההלוואות אשר יינתנו לו, בין היתר, הוא יגרום לכך שזיכיונות השיווק של היצרנים הנ"ל יועברו לחברת אורורה-וי והוא היה מוכן להתחייב לכך במסגרת הסכם עקרונות שייחתם בין הצדדים. בנסיבות אלו וכמתואר לעיל נחתם הסכם העקרונות בין הצדדים.
22.
לטענת התובעים לא הוסכם עם זוהר כי אוטו איטליה תהיה החברה שתקבל את זיכיונות השיווק של אסטון מרטין בנטלי ולמבורגיני, שכן זוהר מסר כי בנטלי ולמבורגיני הן מתחרות ישירות של פרארי ומזראטי ועל כן לא יסכימו שאותו גורם ישווק אף רכבים של חברה מתחרה. לטענתם, החלק המהותי בהסכם היה הבאת מותגי אסטון מרטין בנטלי ולמבורגיני לאורורה-וי ושיווקם יחד עם הרכבים החשמליים שלהם. עוד ציינו התובעים כי באורורה- וי כבר הושקע הון עצמי של מספר מיליונים והם רצו לנצל הון זה לפעילות עסקית זו.
23.
הסכסוך של זוהר עם שותפיו באוטו איטליה הלך והחמיר ומצבה הורע. ביום 17.6.13 ביקש זוהר כי התובעים יעבירו לו 800,000 ₪ נוספים עקב הצורך שלו להזרים הלוואה בסך זה לאוטו איטליה, הזרמה אשר נדרשה לכסות חוב לחברת פרארי. התובעים הסכימו להזרמת הסכום המשקף מחצית מהחוב, אשר מחציתו השנייה שולמה על ידי קרדן.
24.
הסכסוך בין זוהר לבין קרדן לא נפתר, וחברת פרארי הודיעה לצדדים כי נדרש פתרון לסוגיה. ביום 18.6.13 הודיע זוהר לתובעים כי הוא עומד להיפגש עם נציגי קרדן, על מנת לנסות ולסיים את שיתוף הפעולה בין הצדדים. לפני הפגישה הודיעו לו התובעים, כי הם לא מוכנים למכור המניות בפחות מ- 10 מיליון ₪. בשעות הערב זוהר התקשר והודיע לקלמנסון, כי קרדן אינם מוכנים למכור את חלקם באוטו איטליה וכי הם מציעים לו למכור את מניותיו תמורת 8,540,000 ₪, תשלום מיידי של 8 מיליון ₪ ו- 540,000 ₪ ב- 12 תשלומים שווים.
בשיחה נמסר לזוהר כי אין הסכמה למכירת המניות במחיר שהוצע היות וניתן לקבל עליהן סכום גבוה יותר, ומכירה במחיר כזה תגרום לתובעים הפסד כספי שהם אינם מוכנים לקבל. זוהר דחק בהם לקבל את העסקה והתחייב כי אם התובעים יתנו את הסכמתם הוא ישיב להם את מלוא הסכום שהעבירו לו בסך של 2.8 מיליון ₪, כך שלא יינזקו מהעסקה עם קרדן. קלמנסון אמר לזוהר כי לדעתו הוא עושה טעות עסקית אך היות והוא מסכים להשיב את 2.8 מיליון ₪, שהועברו לו, הוא ימליץ לזילברברג להסכים לכך. הם העלו את זילברברג על הקו ולאחר שווידא כי זוהר יחזיר את הסכום של 2.8 מיליון ₪, נתן הסכמתו למכירת המניות.
לטענת התובעים, רק לאחר שווידאו כי יוחזר להם הסכום שהעבירו לזוהר הסכימו למכירת המניות. לעניין זה טענו התובעים כי זוהר מקליט את כל הגורמים הסובבים אותו וכי דווקא בנושא זה אין לו הקלטה של השיחה, והדבר פועל לחובתו.
בסיום השיחה ביקש זוהר מקלמנסון שינסח מסמך אשר יבטא את ההסכמות שלו עם קרדן, על מנת שהוא יכול להעבירן לקרדן, ולפרארי מזראטי באופן מיידי וזאת על מנת שקרדן לא תוכל לבצע שיפור עמדות מאוחר יותר בדרישותיה, ואכן מסמך כזה הוכן לבקשתו.
25.
לטענת התובעים מחיר המכירה היה 8,540,000 ₪, וכי החלוקה שבוצעה לתשלום סך של 8 מיליון ₪ ו- 540,000 ₪ היא חלוקה מלאכותית, שנועדה לצרכיה של קרדן. לעניין זה הפנו התובעים להסכם הייעוץ, אשר נחתם בין זוהר לקרדן ממנו ניתן ללמוד, שאין המדובר בהסכם ייעוץ אמתי.
עוד ציינו התובעים לעניין עסקת מכר המניות, כי לא בוצע שום הליך התמחרות
bmby
(
buy

me

buy

you
), קרדן סירבה להליך מכר כזה, ופרארי מעולם לא יזמה הליך כזה, וכי הליך ההתמחרות בין הצדדים היה הליך וולנטרי.
לאחר מספר ימים של משא ומתן, ביום 25.6.13, התקשר זוהר עם קרדן בהסכם למכירת המניות תמורת סך כולל של 8,540,000 ₪.
26.
לטענת התובעים זוהר הודיע להם, כי מיד לאחר קבלת הכספים מקרדן הוא יעביר להם את הסך של 2.8 מיליון ₪ ויתחיל לפעול להבאת מותגים חדשים לאורורה, ואכן לאחר חתימת ההסכם החל זוהר לפעול לקידום אישורי התקינה של רכבי טזארי החשמליים של אורורה ונראה כי הוא פועל לפי ההסכמות. במחצית הראשונה של אוגוסט נסע זוהר לחו"ל ומיד לאחר שובו, ולאחר שהתקיימו התנאים המתלים להסכם, הבטיח להעביר התשלום בסך של 2.8 מיליון ₪ המגיע לתובעים ממנו.
27.
סמוך לאחר שובו של זוהר מחו"ל ביום 15.8.13, הוא פנה לקלמנסון וביקש להעלות על הכתב את ההסכמה ביחס למכירת מניות אוטו איטליה. קלמנסון הכין מסמך, עליו חתם יחד עם זילברברג, במסגרתו צוין "בכפוף לתשלום הסך של 2,800,000 ₪ לחשבון אורורה וי בע"מ מספר......אין לנו כל טענות כלפיך בקשר למכירת מניות חברת אוטו איטליה.....". לטענת התובעים, זוהר לא ענה למכתב זה במכתב תשובה לפיו הסכום הנקוב במכתב אינו נכון אלא נמוך יותר, אלא אך ביקש כי יוסיפו את הסכמתם לביטול הסכם העקרונות, אך המדובר בתנאי חדש שמעולם לא הוסכם עם זוהר. לעניין זה טענו התובעים, כי זוהר בתיאור שיחתו מיום 18.6.13 עם התובעים לא טען כי דובר על ביטול הסכם העקרונות, ולו דובר בשיחה זו על ביטול הסכם העקרונות היה זוהר מציין זאת בתצהיריו ובכתבי הטענות מטעמו.
28.
במקביל פנה זוהר לתובעים וביקש לשנות את הסכם העקרונות כך שיהפוך לשותף מלא באורורה. זוהר ביקש להמיר את הכספים, שהוא אמור לקבל בגין הבאת שלושת המותגים לאורורה, בהפיכתו לשותף בחברה. התובעים נפגשו עם זוהר ביום 16.8.13 ודנו בתנאי ההסכם החדש והוסכם להכניסו כשותף בחברה וכן לתת לו הלוואה חודשית בסך של 25,000 ₪ ועד לתקרה של 300,000 ₪.
לטענת התובעים, חרף התחייבויותיו של זוהר, וחרף הסכמתם לשינוי תנאי ההסכם, זוהר לא השיב את ההלוואה. זוהר לא כפר בקבלת כספי ההלוואה ובחובתו להשבתם אולם התנה השבת הכספים בהסכמתם לביטול התנאי השני של הסכם העקרונות – סעיפים 5 ואילך, דבר שמעולם לא נדון או הוסכם על ידם.
29.
ביום 18.8.13 העביר קלמנסון לזוהר טיוטה של הסכם חדש אשר שיקף את ההסכמות אליהן הגיעו בפגישה מיום 16.8.13. באותו היום התקשר זוהר וביקש שהות לצורך בחינת הטיוטה. לעניין זה טוען קלמנסון, כי זוהר צירף תמלול חלקי של שיחה זו, כאשר בחלקה הראשון הודה כי עליו להחזיר את הסך של 2.8 מיליון ₪ והוא ביקש אורכה קצרה להעברתם, חלק אשר הושמט במכוון על ידי זוהר.
ביום 18.8.13 זוהר אישר את קבלת המייל וביקש שיועבר לו מסמך בדבר ביטול הסכם העקרונות.
ביום 21.8.13 קיבלו מזוהר מייל אשר כותרתו הסדר חדש. בטיוטה זו אישר זוהר את ביצוע החזר התשלום בסך של 2.8 מיליון ₪ לידי התובעים אך העלה דרישות חדשות בלתי סבירות, אשר מעולם לא הוסכמו על ידי התובעים. דרישות אלו הובילו למשבר ביחסים בין הצדדים. זוהר אשר כנראה חש כי הגזים שלח מייל לתובעים ביום 21.8.13 בו ציין כי הוא מוכן להעביר להם את הסך של 2.8 מיליון ₪ מידית וזאת לאחר שישלחו לו מכתב ביטול חתום של הסכם העקרונות.
30.
לטענת התובעים הבינו כי זוהר מתכוון לסחוט אותם, ועל כן ביום 22.8.13 השיבו לו כי התנאים שהוספו לטיוטת ההסכם החדש עמו אינם מקובלים עליהם, וכי הם מעולם לא דוברו או הוסכמו כפי הנטען. היות ולא הצליחו להגיע להסכם חדש הם מותירים את ההסכם הקיים והמחייב בין הצדדים וכי זוהר נדרש להשיב באופן מידי את הסך של 2.8 מיליון ₪. תשובתו של זוהר הייתה כי הוא נפגע מהתנהלות התובעים, ויתר על הצעות רבות שהציעו לו, וטען כי הוצע לו שכר של 80,000 ₪ לחודש. התובעים השיבו לו כי הם דוחים את דרישותיו החדשות חסרות הבסיס, והוא נדרש להשיב הסכומים באופן מידי, שאם לא כן ייראו בכך הפרת ההסכם.
משלב זה ואילך טען זוהר כי הסכם העקרונות בטל וכי עם מימושו של החלק הראשון בטל החלק השני באופן אוטומטי, וכי זוהר ניסה להתנות את השבת הכספים בביטול הסכם העקרונות, דבר שהתובעים לא הסכימו לו.
31.
בתחילת ינואר 2014 ניסו התובעים שוב להגיע להסכם חדש עם זוהר, במסגרתו הועברה טיוטה לזוהר על ידי זילברברג. לשם כך נקבעה פגישה במשרדו של קלמנסון ליום 9.1.14 לשם חתימה על ההסכם החדש. הובהר לזוהר כי התנאי לחתימה על ההסכם החדש הוא, כי הוא יביא עמו שיק בנקאי על הסך של 2.8 מיליון ₪. זוהר הבטיח כי הוא יגיע לחתימה ויביא עמו שיק על סך של
2,857,552.50 ₪, לפגישה הגיע זוהר עם עו"ד שרצר. כבר בתחילת הפגישה הבהיר זוהר, כי לא הביא שיק בנקאי וכי יש לו הערות קטנות, והעביר מסמך תגובה לטיוטה שהועברה לו. גם במקרה זה הערותיו של זוהר לא היו קטנות, זאת בנוסף לעובדה כי לא הגיע עם הכסף כמובטח.
במהלך פגישה זו ניסה קלמנסון לגשר על הפערים ולהציע ניסוח חדש אך לפני שעלה בידיו לעשות כן עזבו זוהר ובא כחו.
בהתייחס לטיוטה זו טוענים התובעים כי זוהר הסכים להשיב את חובו בתוספת ריבית שהוסכמה, הדבר מוכח מכך שנושא זה לא שונה על ידי זוהר ולא היה במחלוקת. עוד ציינו התובעים כי זוהר הוסיף בכתב ידו על גבי הטיוטה שמסר לתובעים "רו"ח של החברה שלכם עו"ד של החברה שלי", דבר המצביע כי הטיוטה נמסרה על ידי זוהר.
32.
אחרי הפגישה הוחלפו מספר תכתובות בהן דרשו מזוהר החזר החוב, אולם הוא המשיך להתחמק. לעניין זה טוענים התובעים כי חלק מהתכתבויות אלו בוצעו לאחר שזוהר כבר הועסק לדבריו מחודש פברואר 2014 על ידי מר דנינו, בעלי "אוטו ארט", ואוטו ארט, שקיבלה בסופו של יום את הזיכיון לאסטון מרטין.
33.
לטענת התובעים, זוהר טען בשיחותיו עם התובעים וכן בתכתובת מיום 24.4.14 כי הסכם העקרונות בטל; ורק לאחר שהוגשה התביעה הנדונה טען כי הסכם העקרונות עדיין תקף ועל כן היו הצדדים לערוך התחשבנות בהתאם להסכם העקרונות, אך לאור הנזקים שגרמו לזוהר הם אינם זכאים אף להשבת כספים אלו.
34.
עוד טוענים התובעים, כי זוהר לא קיים התחייבויותיו להבאת הזיכיונות לאורורה. לטענת התובעים גם טענת זוהר לפיה המשיך לפעול על פי הסכם העקרונות לאחר קבלת התמורה מקרדן אינה אמת. זוהר הודיע כי שימש מנכ"ל בחברת אוטו ארט של חיים דנינו מי שבפועל קיבל את סוכנות אסטון מרטין בישראל. זוהר, אשר טען בחקירתו הראשונה כי אין לו קשר עם דנינו,
הודה לאחר מכן, כי עבד עבורו וכי פוטר בגלל התובעים.
לטענת התובעים רק לאחר שפנו ישירות ליצרנים בחודש ספטמבר 2013 והודיעו על התחייבותו של זוהר לפעול מטעמם לקבלת הסכמי שיווק, זוהר בלית ברירה הציג מצגי שווא כאילו הוא פועל על מנת שייחתמו הסכמי שיווק עם אורורה- וי, אולם סמוך לאחר מכן חזר לסורו והתעלם מכל התחייבויותיו.
35.
לטענת התובעים, כל שעשה זוהר היה לארגן פגישה עם חברת למבורגיני באיטליה, כאשר התובעים ממילא שהו באיטליה באותה העת, בפגישה זו הסתבר כי זוהר פעל לשם הבאת זכויות השיווק של רכבי חברת למבורגיני ובנטלי לחברה חדשה שלו ולא לאורורה. הסתבר כי בדיווח בעלי השליטה בחברה זו הוא ציין את שמו בלבד ולא ציין את התובעים כמי שקשורים לחברה או לזכויות השיווק. לטענת התובעים לאחר פגישה זו זוהר חזר לסורו ולא קידם מהלכים להענקת זכויות השיווק של למבורגיני בארץ לאורורה. מלבד פגישה זו זוהר לא עשה כל פעילות ממשית על מנת לגרום לחתימת הסכם שיווק עם אורורה עם מי מהיצרנים והוא לא עירב את התובעים בכל פעילות כזו. על כן טענותיו כי הביא הסכמים אשר המתינו לחתימה מופרכות מיסודן. זוהר פעל להבאת זיכיונות אלו אליו לחברה בשליטתו וכי פעולותיו לא הניבו כל משא ומתן ממשי של אורורה עם מי מהיצרנים בקשר לכריתת הסכמי שיווק.
36.
עוד טוענים התובעים כי אורורה לא התחייבה בהסכם העקרונות לחתום על כל הסכם שיווק בלעדי אשר יוצע לה, וכי יש לה שיקול דעת באם להתקשר בהסכם אם לאו. מהלך כזה של כריתת הסכם כרוך בהשקעת מיליוני שקלים, אשר מחייב משא ומתן בין הצדדים. לא רק שאורורה לא חתמה על הסכם עם מי מהיצרנים, אף לא התקיים משא ומתן בינה לבינם ולא הוחלפו טיוטות הסכמים. פעולותיו של זוהר התמצו במפגש מקדמי עם נציג למבורגיני, שאת המשכו סיכל זוהר.
37.
באשר לטענת זוהר כי הביא הסכמים לחתימה עם חברת אסטון מרטין, טענו התובעים כי המדובר בשקר, זוהר לא יצר קשר בינם לבין אסטון מרטין, לא העביר להם את המסמכים הנטענים בחודש ספטמבר 2013. בחודש דצמבר 2013 מסר להם זוהר מסמך המתיימר להיות מכתב כוונות מאסטון מרטין אולם, מיד לאחר הפגישה הוא חזר מההסכמות עם התובעים וביטל את הפגישות שאמורות היו להתקיים עם נציגי אסטון מרטין בחודש זה. בסופו של יום זוהר לא יצר קשר בינם לבין אסטון מרטין ולא הביא כל הסכם שיווק עם אסטון מרטין אשר אורורה יכלה לחתום עליו, כאשר סמוך לאחר מכן חיים דנינו קיבל את זכויות השיווק של אסטון מרטין בישראל, כאשר זוהר כיהן כמנכ"ל החברה של דנינו באותה העת.
38.
לטענת התובעים זוהר מנסה להוציא מהקשרו קטע מהקלטת שיחה מנובמבר בה ביקשו שלא לחתום על ההסכם עם אסטון מרטין ביום המחרת. הסיבה לכך הייתה כי לא קיבלו ולא ראו את נוסח ההסכם, ורצו לראות את תנאיו והתחייבויותיו טרם החתימה.
39.
גם טענותיו של זוהר כאילו הציג בפני
הם מסמכים לחתימה מול למבורגיני אינם אמת. זוהר מעולם לא הציג בפני
הם כל מסמך מטעם למבורגיני. זוהר מפנה לנספח 23 לכתב ההגנה בו הוא כתב מייל ללמבורגיני לפיו הוא ממתין להחלטת התובעים בדבר החברה שתתקשר עם למבורגיני. כאשר מהמסמכים שגילה זוהר עולה כי הוא פעל להבאת הסוכנות לחברה שלו בשם קולקשיין ולא לאורורה.
40.
אשר לחברת בנטלי טענו התובעים כי זוהר מעולם לא הפנה אותם לשום גורם בחברה זו ולא העביר להם שום מסמך ממנה.
41.
לטענת התובעים יש להם חשש כבד ומבוסס כי זוהר ביודעין ובמתכוון הפר את הסכם העקרונות כאשר הוא פעל ופועל על מנת לגרום לחתימת הסכמי שיווק של היצרנים עבור עצמו או עבור צדדים שלישיים, לרבות חברת אוטו ארט, אשר חתמה על הסכם שיווק עם אסטון מרטין, כאשר זוהר הודה כי שימש מנכ"ל החברה בחודשים פברואר- אפריל 2014. זמן קצר לאחר מכן הודיע דנינו, בעלי אוטו ארט, כי הוא מכר את זיכיון אסטון מרטין, על מנת להתפנות ליבוא רכבים של חברות למבורגיני ובנטלי.
42.
בהתייחס לטענות הקיזוז שהעלה זוהר לפיהן נגרמו לו נזקים עקב אובדן השתכרות כמנכ"ל חברת רכב, טענו התובעים כי מעולם לא התחייבו להעסיק את זוהר ובפרט לא בסכומים המופקעים הנטענים על ידו, וכי ההסכמות אליהן הגיעו הן ההסכמות המפורטות בהסכם העקרונות.
43.
באשר לטענה של זוהר כי הוא זכאי לקזז סך של 1.5 מיליון ₪ שכן אורורה וי לא חתמה על הסכמי שיווק עם אסטון מרטין, למבורגיני ובנטלי, נטען כי המדובר בטענה חסרת בסיס. לטענתם זוהר לא שיתף אותם במשא ומתן מול חברות אלה ולא העביר להתייחסותם או חתימתם כל הסכם.
44.
עוד התייחסו התובעים לטענת זוהר לפיה מנעו ממנו להתפרנס בשוק הרכב, וטענו כי זו הייתה התחייבות של זוהר בגינה קיבל תמורה. עוד ציינו, כי זוהר הודה כי לא קיבל את ההתחייבות והועסק על ידי דנינו כמנכ"ל חברה הפועלת בתחום הרכב. לעניין זה הוסיפו, כי לא זו בלבד שלא נגרם לזוהר נזק אלא הוא הפר את התחייבותו ופעל והועסק בתחום הרכב על ידי צדדיים שלישיים.
45.
אשר לטענתו בדבר נזק אשר נגרם לו בשל הוצאות שהוציא להבאת המותגים לאורורה וי, נטען כי זוהר לא פעל להבאת המותגים לאורורה וי, וכי התובעים מעולם לא התחייבו לשלם לו עבור הוצאות אלה, וכי התחייבותם הייתה תשלום עבור כל מותג שייחתם עמו הסכם. עוד נטען כי זוהר קיבל שיפוי עבור הוצאות אלה ממי שפעל עבורו.
46.
באשר לטענה כי זוהר זכאי לשליש ממניות אורורה וי נטען כי זוהר מעולם לא היה זכאי למניות או לשוויון ואף לא היה זכאי לתשלום שכר מאורורה וי.
47.
באשר לטענה לפגיעה בשמו הטוב של זוהר טענו התובעים כי לזוהר אין שם טוב, וכי לא השמיצו אותו בכך שהביאו לידיעת החברות הזרות את התחייבויותיו כלפיהם, וכי אם שמו הטוב נפגע זה מכיוון שזוהר הציג לחברות אלו מצגים שאינם נכונים.
טענותיו של זוהר
48.
לטענת זוהר התובעים לא גילו לבית המשפט כי ניסו בתחילה לרכוש את מניותיה של קרדן באוטו איטליה. לטענתו לאחר שהתובעים סיכמו עם קרדן לרכישת מניותיה בסכום של 15 מיליון ₪, חזרו בהם מההסכמה ודרשו להפחית את הסכום לסך של 13 מיליון ₪, דרישה אשר נדחתה על ידי קרדן. על כן פנו לזוהר והציעו לרכוש מניותיו תמורת 13 מיליון ₪. לעניין זה טען זוהר, כי טענת התובעים כי רצו לרכוש את מניותיו בשל מצוקה כלכלית של זוהר היא שטות וכי עובדה היא כי תחילה ניסו לרכוש את מניות קרדן.
49.
זוהר פנה אל קרדן לצורך קבלת הסכמתה למכירת מלא מניותיו באוטו איטליה תמורת הסך של 13 מיליון ₪,
אך העסקה לא יצאה אל הפועל בשל התנגדותה של קרדן. התובעים שוב ניהלו מו"מ עם קרדן לרכישת מניותיה תמורת 13 מיליון ₪ אך התובעים חזרו בהם שוב מהסכמתם ודרשו להפחית הסכום ל- 11 מיליון ₪ ההצעה נדחתה על ידי קרדן אשר בשל התנהלות התובעים לא הייתה מעוניינת לנהל עמם מגעים כלשהם.
משכשל המשא ומתן כאמור, הציעו לו התובעים להיכנס אתו לשותפות כך שיירכשו מחצית ממניותיו, 25% ממניות אוטו איטליה, ויחד יפעלו לרכישת מניות קרדן באוטו איטליה, בעקבות הצעה זו נחתם בין הצדדים הסכם העקרונות.
50.
לטענת זוהר מבחינתו בהסכם העקרונות מכר לתובעים מחצית ממניותיו באוטו איטליה בתמורה ל- 5 מיליון ₪ אשר ישולמו בשלושה תשלומים. גם מבחינת התובעים בזמן אמת המדובר היה במכירת מניות בלתי חוזרת, אשר לאחריה החלו להיות מעורבים באוטו איטליה כפי שמעורבים בעלי מניות – החל בקבלת עובדים חדשים, ראיונות, עדכונים שוטפים על מכירות והשפעה על החלטות דירקטוריון.
51.
באשר לרציונל המסחרי העומד בבסיס הסכם העקרונות הבהיר זוהר כי כל עוד קרדן שותפה עמו במניות אוטו איטליה הוא אינו יכול לחתום על הסכמי שיווק בלעדיים עם יצרניות רכב שלא באמצעות אוטו איטליה. על כן הוסכם על שותפות עם התובעים במסגרתה יפעלו להבאת המותגים לארץ תוך כוונה לרכוש את מניות קרדן באוטו איטליה ולאור האמור ייחתמו הסכמי שיווק בלעדיים בין יצרניות הרכב ואורורה. לטענתו רק בכפוף לרציונל זה הסכים כי הסכמי השיווק הבלעדיים ייחתמו עם אורורה וכי פעילותו בענף תעשה רק באמצעות התובעים ואורורה ועל פי המתווה נשוא הסכם העקרונות.
52.
לטענת זוהר הכספים שהעבירו לו התובעים היו עבור רכישת המניות ולא הלוואות כנטען על ידם. באשר להצגת סכומי התמורה בהסכם כהלוואות, ציין זוהר כי הללו הוצגו כך על בסיס המלצתו של קלמנסון שניסח את ההסכם עבור שני הצדדים. הטענה של התובעים כי המדובר בהלוואות על רקע מצוקתו הכלכלית של זוהר מתנפצת נוכח ניסיונות קודמים של התובעים לרכוש את המניות ממנו ומקרדן. עוד מוסיף זוהר, כי כאשר נחתם הסכם העקרונות, ההבנה הייתה כי אוטו איטליה תשמש לאחר רכישתה המלאה מידי קרדן, פלטפורמה לפעילות העיסקית המשותפת.
53.
באשר לטענת התובעים כי החלק המהותי בהסכם היה הבאת מותגים יצרניות הרכב לאורורה וי, ולא רכישת אוטו איטליה, שכן באורורה וי כבר הושקע לטענתם הון של מיליוני שקלים, טען זוהר כי המדובר בטענה המשוללת יסוד, שכן הדבר סותר את מאמציהם האינסופיים לרכוש את מניות אוטו איטליה בתחילה מקרדן, אחר כך מזוהר, שוב מקרדן, ולבסוף מזוהר. עוד הוא טוען כי אם עניין זה היה מהותי, הרי שסעיף זה לא היה נדחק לשולי הסכם העקרונות, וכי סעיף "מהותי" זה לא היה מצדיק את התעקשותו של קלמנסון, כי זוהר יתחייב בכתב "לעשות רכב בארץ דרך זילברברג ואלון בלבד על פי המתווה". שכן לצורך הבאת יצרניות הרכב לא היה צריך להתחייב שלא "לעשות רכב בארץ" אלא דרכם. עוד טען זוהר בעניין זה כי קבלת הסכמי יבוא ממשרד התחבורה הייתה כרוכה בהשקעה של מיליוני שקלים, ולכן לא היה כל היגיון עסקי להקים פלטפורמה נוספת לאותה מטרה של ייבוא רכבים, בעלות כה כבדה, כאשר פלטפורמה כזו כבר קיימת באוטו איטליה.
54.
עוד מציין זוהר, כי בסמוך לאחר חתימת הסכם העקרונות נדרשה אוטו איטליה להזרמת הון, כאשר חלקו בהזרמה עמד על 800,000 ₪. בהתאם להסכם העקרונות העבירו לו התובעים סכום זה אשר הועבר על ידו ישירות לאוטו איטליה. בהמשך נדרשה אוטו איטליה להזרמת הון נוספת, אלא שהתובעים ביקשו בניגוד להסכם העקרונות, שזוהר יישא במחצית סכום ההזרמה הנדרש, התנהלות, אשר עוררה בליבו תהיות באשר לכוונתם לעמוד בהסכם.
55.
באשר להליך ההתמחרות טען זוהר כי נוכח המחלוקות בינו לבין קרדן הוחלט לקיים התמחרות בנוגע למניות אוטו איטליה בהליך
bmby
, הוא עדכן את התובעים וביקש את אישורם להשתתף בהליך.
לטענת זוהר, קלמנסון היה "האדריכל" אשר האסטרטגיה שלו הובילה בסופו של יום להליך ההתמחרות, כפי שעולה ממסמכים רבים שהוצגו בעניין. לטענת זוהר לאחר העברת מכתבים, הבהירה פרארי כי המצב אינו יכול להימשך וכי אחד מהצדדים חייב לקנות את השני. כאשר נשאל זוהר על ידי פרארי באיזה מחיר יהיה מוכן לקנות את קרדן, ביקש לחזור אליהם ושוחח עם קלמנסון אשר הציע סך של 8 מיליון ₪. בשיחה זו הציע זוהר להעלות את ההצעה שכן המדובר בסכום נמוך מידי אך קלמנסון נותר בעמדתו.
לאחר שזוהר ניסה מספר פעמים להיפגש עם קרדן ולדון בהליך ההתמחרות, ולא הצליח, ניסח עבורו קלמנסון "זימון ישיבת דירקטוריון". בזימון מיום 10.6.13 ביקש קלמנסון להוסיף לסדר היום את נושא ההיפרדות כפי שנדרש על ידי נציגי פרארי והוסיף כי הוא מבקש לדון בפרטי הליך
bmby
.
לאחר ששלח את הזימון, שניסח עבורו קלמנסון, נפגשו עמו נציגי קרדן ביום 17.6.13, אך גם אז לא הסכימו לדון בהליכי ההתמחרות, אלא רק בנושא הזרמת ההון, וזאת חרף האולטימטום והסיכון לאובדן זיכיון.
היות ועד ליום 17.6.13, המועד האחרון בו נדרשו הצדדים להודיע לפרארי מי יקנה את מי החוצה, לא הגיעו הצדדים להסכמה, הודיעה פרארי כי בקרוב תערוך פגישה עם המחלקה המשפטית ביחס להמשך הצעדים, אשר משמעה, לטענת זוהר, איבוד הזיכיון של פרארי ומזראטי ואף קנסות כבדים וחילוט ערבויות החברה, אשר משמעם כי ערכן של מניות אוטו איטליה היה הופך לאפס.
56.
ביום 18.6.13 ניסח עבורו קלמנסון מכתב אשר הועבר לפרארי וקרדן בו צוין כי למרות ארבעה ניסיונות לדון בהליך ההיפרדות, סירבה קרדן לעשות כן, וכי היה ופרארי יבטלו את הזיכיון של אוטו איטליה, יראה בקרדן אחראית לכך. על כן הציע כי כבר באותו היום ייפגשו לדון במנגנון
bmby
או בהליך היפרדות אחר לפני שייקרו נזקים. לאחר העברת מכתב זה נערכה פגישה נוספת במשרדי קרדן, במסגרתה חזרה קרדן על הצעתה לרכישת המניות ב- 5 מיליון ₪ או למכור ב- 13 מיליון ₪ וכי הוא חזר על עמדתו לרכוש את מניות קרדן ב- 8 מיליון ₪, אז אמר לו איתן ריכטר מקרדן, כי קרדן מציעה לרכוש את מניותיו ב- 8 מיליון ₪.
57.
זוהר יצא מהפגישה והעלה את קלמנסון וזילברברג על הקו, והבהיר כי קרדן לא מוכנים למכור ב- 8 מיליון ₪, אלא רק ב- 13 מיליון ₪, אבל לדעתו ניתן לגרום להם למכור ב- 10 מיליון ₪. קלמנסון סירב להעלות את ההצעה ואישר מכר או רכש ב- 8 מיליון ₪. קרדן לא הסכימה למכור ב- 8 מיליון ₪, וכך יצא שקרדן רכשה את מניותיו של זוהר ב- 8 מיליון ₪. בכך חרב עליו עולמו והוא הפסיד את החברה שהקים במו ידיו ואת מקור פרנסתו וכל זאת במחיר נמוך. בהמשך להתמחרות ביום 25.6.13 חתם על חוזה למכירת מלוא אחזקותיו באוטו איטליה, לרבות מניות התובעים, במחיר של 8 מיליון ₪.
לטענת זוהר בניגוד לנטען על ידי התובעים מעולם לא סוכם כי המניות לא יימכרו בפחות מ- 10 מיליון ₪, ואף לא התחייב כלפיהם כי אם יסכימו למכירת המניות ישלם להם את הסך שהעבירו של 2.8 מיליון ₪. לטענת זוהר ניתן היה לצפות כי טענתם של התובעים בעניין תמצא את ביטויה בכתב, אך על אף תכתובות רבות מאותה תקופה והיות קלמנסון עורך דין וזילברברג איש עסקים, אין כל מסמך בעניין. באשר להקלטות שנעשו טוען זוהר, כי באותה תקופה לא חשד בתובעים ועל כן אין הקלטה של שיחות אלו.
58.
עוד מציין זוהר כי באוגוסט 2013 נחתם בינו לבין קרדן הסכם ייעוץ לפיו יקבל דמי ייעוץ חודשיים בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ לתקופה של 12 חודשים. לטענת זוהר דמי הייעוץ אינם חלק מהתמורה בגין עסקת קרדן, וכי ההסכם נחתם לדרישת פרארי, על מנת לוודא מבחינתם, כי ייעץ במידת הצורך גם לאחר יציאתו מהחברה. לעניין זה מפנה זוהר לדיווח לרשות המיסים לפיה סכום התמורה הוא 8 מיליון ₪, וכן הדיווח של קרדן לבורסה מיום 26.6.13 בו צוין סכום זה. וכן הפנה לחשבוניות על תשלומי הסכם הייעוץ, וכן ההסכמים עצמם בין זוהר לקרדן.
59.
לטענת זוהר בהתאם להסכם העקרונות היה על התובעים להעביר 5 מיליון ₪. התובעים העבירו 2.8 מיליון ₪, כאשר הסך של 800 אלף ₪ הועבר כהזרמת הון. על כן הסכומים ששולמו על ידם בגין התמורה הם בסך של 2.4 מיליון ₪ - שהם 48% מסכום התמורה, כך שנותר לתשלום סך של 2.6 מיליון ₪. על פי מנגנון ההתחשבנות בהסכם העקרונות התובעים היו זכאים לקבל סך של 4 מיליון ₪ בקיזוז 2.6 מיליון ₪, כך שהיו זכאים לקבל סך של 1.4 מיליון ₪ בלבד, אך התובעים עמדו על קבלת הסך של 2.8 מיליון ₪, ובנוסף שימשיך לקיים את הסכם העקרונות.
60.
לעמדת זוהר, לאחר שקרדן רכשה את מניותיו יחד עם מניות התובעים מטרת הסכם העקרונות הגיעה לקיצה והסכם העקרונות אמור היה לבוא לקיצו, אולם נכונה לו הפתעה וקלמנסון הסכים לאשר, כי רק נגד החזר של 2.8 מיליון ₪ ששולם תבוטל רכישת מניותיו על ידי התובעים בעוד שכל יתר הוראות ההסכם העקרונות יעמדו בעינן.
61.
לטענת זוהר לאחר עסקת קרדן החל לקיים משא ומתן על אופן המשך השותפות עם התובעים, באותה התקופה הציע לתובעים כי בכפוף לביטולו המלא של הסכם העקרונות יעביר להם את הסך של 2.8 מיליון ₪, ובהתאם לבקשת קלמנסון העביר לו מכתב מיום 15.8.13 שנוסח על ידי עו"ד שרצר המבטא הצעה זו. לאחר ששלח לקלמנסון את המכתב והתקשר לוודא שקיבל אותו הודיע קלמנסון כי כנגד ההחזר של 2.8 מיליון ₪ תבוטל רכישת המניות בעוד שיתר תנאי ההסכם יעמדו בעינם. עמדה זו הייתה בניגוד להסכם העקרונות והרציונל בבסיסו על כן סירב זוהר לדרישה ועמד על תשלום תמורת ביטול מלא של הסכם העקרונות. לטענתו, עוד באותו היום קיים שיחה עם זילברברג וסיפר לו אודות השיחה עם קלמנסון, וזה הסכים עמו ומסר כי ידאג שיקבל את האישור בדבר ביטול הסכם העקרונות במלואו.
62.
לטענת זוהר בפגישה מיום 15.8.13 בינו לבין התובעים נמסר לו כי הוכן עבורו האישור המבוקש וזה נמסר לו במעטפה וכי כאשר פתח את המעטפה גילה כי אין במסמך זה, אשר כונה על ידו מכתב הביטול המשוכתב, כדי לבטל את הסכם העקרונות במלואו . לעניין מסמך זה מכחיש זוהר את טענות התובעים וטוען כי מסמך זה לא נוסח על ידם לבקשתו, שכן כיצד זו יכולה להיות עמדתו, העומדת בניגוד לעמדתו בתכתובת דוא"ל מיום 28.8.13.
לטענת זוהר מכתב הביטול המשוכתב דומה למכתב הביטול המקורי ששלח לתובעים ואותו ניסח עבורו עו"ד שרצר, נספח 26 לתצהירו, אלא שבמכתב הביטול המשוכתב ההתייחסות אינה כוללת את ביטול כל הסכם העקרונות אלא רק מכירת המניות באוטו איטליה. לטענת זוהר היות וגם במכתב הביטול המקורי דובר על תשלום של 2.8 מיליון ₪ זו הסיבה שלא פנה לתובעים בטענה כי הסכום הנקוב בו אינו הנכון שכן הוויכוח לא היה על גובה הסכום אלא על דרישתו כי בגין תשלום סכום זה יבוטל ההסכם במלואו.
לטענת זוהר, מיד לאחר שראה את מכתב הביטול המשוכתב, פנה לקלמנסון ואמר לו, שזה לא בסדר וביקש את המסמך בנוסח המקורי לביטול כל ההסכם. בשיחה זו מסר לו קלמנסון, כי יוסיף בחזרה את המשפט לפיו ההסכם יהיה בטל ומבוטל לאחר העברת סכום זה. לטענתו, למען הזהירות שלח לקלמנסון מייל מיום 17.8.13, בו צויינו דברים אלו.
63.
לטענת זוהר, מעת שהתובעים סירבו לאשר את ביטול הסכם העקרונות במלואו החל להיות לו ברור, כי קיים חשש ממשי לכך שהתובעים לא יקיימו את התחייבויותיהם כלפיו. בנסיבות אלו הקליט חלק משיחותיו ופגישותיו עם התובעים.
64.
לטענת זוהר אחרי רכישת מניות אוטו איטליה על ידי קרדן, החלו הצדדים לנהל מגעים לגיבושה של שותפות שווה וחדשה בניהם. במהלך המשא ומתן הבהיר לו קלמנסון שאין צורך להעביר את הכסף כיוון שתיערך התחשבנות בין הצדדים במסגרתה יסגרו הכל. לעניין זה מפנה זוהר לשיחה עם קלמנסון מיום 18.8.13, נספח 29 לתצהירו. לטענת זוהר בניגוד לאמור בתצהירו של קלמנסון השיחה מיום 18.8.13 הוקלטה במלואה. לאחר קבלת השיחה מקלמנסון רצה זוהר להקליט את השיחה, ולכן ניתק וחייג מחדש. הניתוק היה מייד עם תחילת השיחה וההקלטה אשר צורפה מתעדת את כל השיחה עם קלמנסון לאחר שהתקשר אליו.
לטענת זוהר, עמדתו לאורך כל התקופה הייתה תשלום של 2.8 מיליון ₪ בכפוף לביטולו המלא של הסכם העקרונות.
65.
עוד טוען זוהר, כי בכתב התביעה העלימו התובעים את המגעים אשר נוהלו בין הצדדים להקמתה של שותפות חדשה. המגעים התבססו על העקרונות הבאים: זוהר יחזיר את הסך של 2.8 מיליון ₪ תמורת ביטול הסכם העקרונות; זוהר יפעל לכך שחברה אשר תשמש לצורך השותפות תחתום על הסכמי שיווק בלעדיים של מותגי הרכב טסלה, בנטלי, אסטון מרטין ולמבורגיני, ולהפיכת החברה שבמסגרת השותפות ליבואן בלעדי של יצרני הרכב הנ"ל בישראל; כנגד חתימת הסכם בלעדי עם אחת מיצרניות הרכב הנ"ל יקבל זוהר מניות של החברה, אשר יקנו לו שליש מהמניות המוקצות בחברה באופן שכל צד יחזיק מספר שווה של מניות, זוהר לא יידרש להשקיע כספים בחברה ובמידה ויידרש יישאו התובעים בכל השקעה כאמור וחלקו בחברה לא ידולל ויעמוד על 1/3 ממניות החברה; שכרו יעמוד על 80,000 ₪ נטו לחודש וכן תנאים נוספים, זוהר יתחייב לפעול בתחום הרכב בארץ רק באמצעות החברה שבמסגרת השותפות, על פי מתווה זה – לעניין זה הפנה לנספח 30 לתצהירו.
לטענת זוהר מהתכתובות מזמן אמת עולה כי דן עם התובעים בשתי חלופות הסכם שותפות חדש שלאחר חתימתו ישולם סך של 2.8 מיליון ₪, או תשלום הסך כנגד ביטול הסכם העקרונות במלואו.
66.
לטענת זוהר, התובעים פעלו בחוסר תום לב ובאופן המנוגד למציאות העובדתית המשפטית ולהבנות שהושגו בין הצדדים ושלחו מכתבים ליצרניות הרכבים טסלה, בנטלי, אסטון מרטין ולמבורגיני במסגרתם הציגו את זוהר כמתווך בלבד חלף שותף, אשר אינו מוסמך לקבל כל החלטה או לנהל מגעים או משא ומתן וצירפו את הסכם העקרונות. לטענתו הצגתו כ"מאעכר" פגעה בשמו, הטילה דופי במהימנותו וחיבלה במעמדו כגורם בעל משמעות בענף רכבי היוקרה בישראל.
67.
לטענת זוהר, הוא פעל בהתאם להבנות שהושגו בין הצדדים ועל דעתם של התובעים, זאת שעה שהיה ברור כי יצרניות הרכב מוכנות לחתום על הסכמי שיווק בלעדיים אך ורק בשל היכרותן עמו ובשל המוניטין הרב שרכש, אולם בשל מכתבים ששלחו התובעים התרשמו יצרניות הרכב כי קיימות מחלוקות בין הצדדים. הדברים הובהרו לתובעים בזמן אמת אך הם התעלמו מכך, והמשיכו להכפיש את שמו.
68.
עוד טוען זוהר, כי על סמך מצגיהם של התובעים שמבחינתם הסכם העקרונות ממשיך להיות תקף ובקרוב ממילא ייחתם הסכם שותפות חדש, המשיך לנסות להידבר עם התובעים בתום לב על מנת להגיע עמם לעמק השווה, תוך שהוא ממשיך לקיים את ההתחייבויות מצדו ופועל למזעור הנזקים שגרמו התובעים בהתנהלותם, ולתיאום פגישות בין התובעים ליצרניות הרכב על כל הקושי הכרוך בכך. לצורך חידוש המגעים עם יצרניות הרכב ותיאום פגישות בינן לבין התובעים נאלץ להתגבר על הנזקים שיצרו התובעים במכתביהם ופניותיהם ליצרניות הרכב, ונדרש לשכנע את יצרניות הרכב כי המחלוקות בין הצדדים הוסדרו, דבר אשר היווה תנאי סף מבחינת יצרניות הרכב לפגישה עם התובעים. לטענת זוהר, הוא השקיע עבודה ומאמצים מרובים בארץ ובחו"ל לרבות ביקורים תכופים במפעלי יצרניות הרכב בחו"ל וארגון ביקורים של יצרניות הרכב בישראל, השקעה אשר הייתה כרוכה בהוצאה כספית מצדו ואשר הניבה פירות בדמות הסכמי שיווק עם למבורגיני, בנטלי ואסטון מרטין.
לטענת זוהר, את ניסיונותיו להביא לארץ את יצרניות הרכב התחיל בטרם פגש את התובעים וניסיונות אלו המשיכו לאחר חתימת הסכם העקרונות. לעניין זה מפנה זוהר למייל שנשלח על ידו ביום 27.3.13 לקלמנסון אליו צורפה מצגת לאסטון מרטין.
לטענת זוהר הוא קיים את סעיף 6 להסכם העקרונות לפיו ימשיך ויפעל על מנת שמכוניות טזארי יאושרו למכירה בארץ.
עוד טוען זוהר כי הצליח להביא להסכמי שיווק בלעדיים מול יצרניות הרכב. וכי במסגרת זו פעל להבאת הסכמי שיווק בלעדיים להתקשרות מול יצרניות הרכב למבורגיני ובנטלי, אשר נמצאת בידי אותם בעלים אשר החליט כי הסכמי ההפצה שלהן ייעשו יחדיו "
joint venture
".
כפועל יוצא מהמגעים שניהל עם יצרניות הרכב נשלחו מסמכי התקשרות לשם הכנת חוזה לחתימה. התובעים, אשר היו מודעים לאורך כל הדרך, להתקדמות המגעים שנוהלו על ידו מול יצרניות הרכב ביקשו במהלך הפגישה שהתקיימה ביום 19.11.13, במסגרתה הגיעו הצדדים להבנות בעל פה בנוגע לשותפות ביניהם, לקבל ממנו הוכחה שאכן ההסכמים מול למבורגיני ובנטלי מוכנים לחתימה. על כן שוחח באותו היום עם נציג למבורגיני באיטליה מר מיכאלה זליני (להלן: זליני או מיכאלה) וביקש לתאם לתובעים פגישה דחופה למחר, על מנת שהתובעים ישמעו במו אוזנם שההסכמים מוכנים לחתימה עם למבורגיני ובנטלי ואלו מעוכבים בשל מכתבים ששלחו התובעים. ביום למחרת ביום 20.11.13 נפגשו התובעים עם נציג למבורגיני באיטליה, אשר אישר לתובעים את גיבושם של ההסכמים לכדי חתימה, לעניין עצם חשיבות הפגישה וזאת בניגוד לנטען על ידי התובעים בדיעבד, ניתן ללמוד מהקלטת השיחה, אשר צורפה על ידו כנספח 40 לתצהירו.
69.
לטענת זוהר בעקבות מאמציו קיבל את מסמכי הבקשה לזיכיונות השיווק ללמבורגיני ובנטלי שהיו השלב האחרון בטרם קבלת הסכמי השיווק לחתימה. מסמכי הבקשה נועדו להוות אישור בכתב להתאמתו של המבקש לדרישות יצרנית הרכב, וזאת לאחר בדיקת נאותות שביצעה כבר יצרנית הרכב. לעניין זה ציין כי את מסמכי הבקשה קיבל גם קודם לכן עת עבד באוטו איטליה.
70.
ממסמכי הבקשה עולה כי הפרטים החסרים קשורים למידע בדבר זהות הגורם המבקש. לטענת זוהר אומנם מסמכי הבקשה אינם מחייבים את יצרניות הרכב להתקשר בהסכם שיווק אך יש בהם כדי להעיד על כוונת יצרנית הרכב להתקשר בהסכם שיווק מחייב עם מבקש הזיכיון.
71.
לטענת זוהר לאחר ביקור התובעים בלמבורגיני כל שנדרש מהם, על מנת לקבל את הסכמי השיווק היה לשלוח מכתב ללמבורגיני על המשך התהליך ולחתום על מסמכי הבקשה. התובעים ידעו כי הסכם השיווק סגור ותלוי רק בהם וכי למבורגיני ובנטלי מוכנות לחתום בכל עת, לעניין זה מפנה זוהר לשיחה עם זילברברג מיום 6.1.14, נספח 42 לתצהירו, וכן לשיחת הטלפון עם נציג למבורגיני, מר זליני מיום 16.12.13, נספח 36.
לטענת זוהר, כפי שעולה מהתכתבותו עם נציג למבורגיני מיום 14.11.13 מסמכי הבקשה נותרו ריקים, שכן נאלץ לחכות להחלטה על זהות החברה המשותפת שתחתום על המסמכים, וכי בנוסף מיאנו התובעים לשלוח מכתב ללמבורגיני כי ניתן להמשיך בתהליך- לעניין זה מפנה זוהר לשיחה נספח 34, וכן להתכתבות עם נציג למבורגיני נספח 43.
72.
עוד טוען זוהר, כי הצליח להביא להסכם התקשרות גם אל מול אסטון מרטין, וכי ביום 10.10.13 העבירה אסטון מרטין הסכם שיווק לחתימה, המדובר בטיוטת הסכם שיווק, אשר נועדה לאפשר לאותו גורם משווק שיחתום על ההסכם להתחיל ולייבא לארץ את רכבי אסטון מרטין. בסמוך לאחר קבלת ההסכם הוא העביר אותו למשרד עו"ד צמח שניידר, אשר יתאים את ההסכם לדרישות משרד התחבורה הישראלי.
התובעים, אשר ידעו על קיומו של ההסכם, ביקשו שלא לחתום על הסכם השיווק מול אסטון מרטין כעולה מהשיחה עם זילברברג מיום 20.11.13, נספח 40. הואיל והתובעים התעכבו בהליך המשא ומתן מול זוהר ובחתימה על הסכם ההתקשרות מול יצרנית הרכב אסטון מרטין, לחצה עליו אסטון מרטין להשלים את החתימה על ההסכם עד לסוף שנת 2013. על מנת לקדם את החתימה הציעה אסטון מרטין, כי ייחתם בשלב הראשוני הסכם
loi
וזאת לא יאוחר מיום 18.12.13, המועד אשר נקבע לביקור במפעל אסטון מרטין והיכרות עם המחלקות הרלבנטיות אצל היצרן וקבלת אישור לייבוא רכבים לישראל. ביום 25.11.13 שלחה אסטון מרטין את הסכם
loi
לחתימה. הסכם זה נמסר לזילברברג בפגישה עמו ביום 12.12.13 במסגרתה נמסר לו כי יש לחתום עליו טרם הפגישה עם אסטון מרטין אשר נקבעה ליום 18.12.13 באנגליה, פגישה אליה התבקשו להגיע כזכיינים ולא כאורחים.
זוהר עדכן את התובעים בנוגע לפגישה וביקש מהם כי ככל שברצונם להעיר הערות ביחס להסכם ה-
loi

הדבר אפשרי וכי יש להיערך לנסיעה אל יצרנית הרכב אסטון מרטין לצורך חתימה. זאת מבלי שיש בין הצדדים הסכם שותפות חדש חתום ובהישען על מסמך העקרונות הקיים ביניהם, מה שמוכיח כי בניגוד לטענותיהם המשיך להביא לתובעים הסכמי שיווק לחתימה מול יצרניות הרכב. זוהר מפנה לשיחה מיום 15.12.13 עם זילברברג בו ציין כי אסטון מרטין מעוניינת לחתום על הסכם ביומיים הקרובים, וכי זילברברג התחמק (נספח 47 לתצהירו).
התובעים בחרו שלא לחתום על ההסכם והודיעו כי ברצונם לדחות את הפגישה עם אסטון מרטין לשנה הבאה – 2014. לטענת זוהר, הואיל ואין זה מקובל שלא להופיע בפגישות שתואמו, נאלץ להתייצב לפגישה וזאת מבלי לחתום על הסכם ה-
loi

כפי שנדרש ע"י יצרנית הרכב.
73.
לטענת זוהר, למרות התנהלות התובעים ועל מנת להגיע לפתרון המשיך במגעים עמם במסגרתם העבירו טיוטות להסכם עקרונות חדש, שלא עלו בקנה אחד עם ההבנות שהושגו בעל פה. משראו התובעים, כי הוא אינו נכנע לתכתיביהם דרשו כי ישלם להם את הסך של 2.8 מיליון ₪. כאשר ראה כי הצדדים אינם מגיעים לפתרון, ביקש לערוך פגישה מסכמת על מנת לבחון האם ניתן להגיע לפתרון. ביום 9.1.14 התקיימה פגישה בין הצדדים, אשר הייתה אמורה להיות פגישה לחתימה על הסכם שותפות חדש בין הצדדים, כאשר בפועל מטרת ישיבה זו הייתה קבלת השיק על הסכום שבמחלוקת ותו לא.
לטענת זוהר, ניתן לראות מטיוטת ההסכם האחרונה של השותפות, כי הוא היה מוכן לוויתורים מפליגים, אפילו על רוה"ח ושכרו כמנכ"ל בשנה הראשונה ובלבד שההסכם ייחתם, וכי לאחר שהתובעים הראו לו כי יש פתרון לבעיית המס הסכים כי הסכמי השיווק ייחתמו מול אורורה. התובעים טוענים כי הפערים לחתימת ההסכם הם דרישתם הלגיטימית כי החלטות מהותיות יהיו משותפות וכי זוהר לא בא עם שיק בנקאי. לטענת זוהר, ברגע שהודיע כי לא בא עם השיק, שכן לא התחייב לכך, חיפשו התובעים כל דרך שלא להגיע להסכמה. בתום אותה הפגישה מסר לתובעים את טיוטת ההסכם המשקפת את ההבנות שהושגו בעל פה בין הצדדים ואשר הייתה מקובלת עליו וביקש לקבל את תשובתם הסופית ביחס אליה. אולם כבר באותה פגישה הבין מהתובעים כי הם אינם מוכנים לחתום.
74.
לטענת זוהר, בניגוד לטענת התובעים, אזי כבר בתחילת המשא ומתן בינו לבין התובעים, כפי שעולה אף מהטיוטה שהוחלפה בין הצדדים ביום 18.8.12, דובר על חברה משותפת, ובמסגרת המשא ומתן היה צריך להחליט מול איזו חברה ייחתמו הסכמי השיווק. זוהר הציע, כי במקום שיקצו לו מניות באורורה הוא יקצה לתובעים את חלקם בקולקשיין חברה חדשה אותה הקים במיוחד לצורך זה בטרם חתימת הסכמי השיווק. לעניין זה ציין כי אין המדובר בעניין מהותי, אלא ניסיון לפתרון בנושא המיסויי.
באשר לטענת התובעים כי לא התקיים משא ומתן מול אורורה, משיב זוהר, כי התובעים מלכתחילה לא ביקשו להיות מעורבים במשא ומתן מול יצרניות הרכב, שכן מי שניהל את המשא ומתן היה זוהר.
באשר לטענת התובעים, כי לא קיבלו את הסכם ה-
loi


טוען זוהר' כי מסמך זה התקבל מהחומר שהגיע מהם, עוד ציין כי בפגישה מיום 12.12.13 הוא מסר לזילברברג הן את הסכם השיווק מול אסטון מרטין והן את ה-
loi
.
לעניין זה מפנה זוהר לשיחה נספח 34 לתצהירו.
לטענת זוהר, התובעים לא יכלו להחזיק אותו כבן ערובה עם הסכם העקרונות, ולא לאפשר לו להתפרנס מכל פעילות בתחום הרכב, ומצד שני לקבל הסכמים לחתימה ולא להגיד שיש השגות כלשהן לגבי ההסכמים. עוד טוען זוהר, כי פעל על מנת להביא לחתימה של הסכמי שיווק נוספים עבור רכבים אחרים כגון טסלה, האמרים חשמליים, רולס רויס ולוטוס.
לטענת זוהר ביום 8.5.14 מספר חודשים לאחר הפגישה המסכמת ולאחר עוד שיחה מיום 14.1.14, ועל אף שהתובעים הפרו את הסכם העקרונות, במסגרתה ניסה למצוא פתרון, נמסר לו על ידי קלמנסון, כי זילברברג רוצה להגיש תביעה והוחלט על הגשת תביעה. הוצע כי על מנת להימנע מהגשת תביעה ישלם זוהר את הסך של 2.8 מיליון ₪ בצירוף ריבית תוך התחייבות חדשה להימנע ממגעים והתקשרות עם יצרנית הרכב טסלה, וכי כנגד אלה יאשרו את ביטול הסכם העקרונות מיום 5.5.13, אך זוהר סירב.
75.
לאחר שבינואר 2014 הבין כי אין בכוונת התובעים לקיים את הסכם העקרונות או לחילופין לחתום על הסכם שותפות חדש ניסה להשתלב חזרה בשוק רכבי היוקרה. בתחילת חודש פברואר 2014 החל לעבוד כמנכ"ל שכיר באוטו ארט, בבעלותו של חיים דנינו. חוזה העסקתו היה לתקופה של 5 שנים וכלל שכר חודשי של 40,000 ₪ בתוספת תנאים נלווים.
76.
לטענת זוהר מעולם לא הסתיר את עבודתו אצל דנינו, וכי לאור פניות התובעים אליו ואל יצרנית הרכב אסטון מרטין, החליט דנינו על סיום העסקתו כעבור שלושה חודשים בלבד באפריל 2014.
לטענת זוהר ההסכם בין אסטון מרטין לאוטו ארט נחתם בינואר 2014 עוד טרם החל לעבוד שם. עוד טוען זוהר כי ניסה לאחר מכן להשתלב בתפקיד ניהולי בתחום רכבי היוקרה בחברת אוטו דיל כמנכ"ל החברה ואולם המגעים עמה הוכשלו לאחר שהתובעים פנו לצדדים שלישיים וטענו בפני
הם כי גם כיום זוהר אינו רשאי לעסוק בתחום הרכב שלא באמצעותם. דרישת באי כוחו של זוהר לחדול מטענתם לא התקבלה על ידי התובעים.
לטענת זוהר על פי הסכם העקרונות התובעים היו זכאים לקבל בעקבות מכירת מניותיו את הסך של 1.4 מיליון ₪, אולם מאז נגרמו לו נזקים כבדים בשיעור של מיליוני ₪: התובעים סיכלו את האפשרות לחתימה על הסכמי שיווק עם 3 יצרניות רכב למבורגיני אסטון מרטין ובנטלי, בגינם היה אמור לקבל סך כולל של 1.5 מיליון ₪; התובעים מנעו ממנו לעבוד מאז חודש אוגוסט 2013 ועד למועד הגשת תצהירו, ובכך גרמו לו נזק חודשי בסך של 44,816 ₪, העולה לסך של 1,075,584 ₪ ; זוהר הסתמך על התובעים ובכך לא פעל לקבל את הסכמי השיווק עם יצרניות הרכב בכך נגרם לו נזק של 1.5 מיליון ₪; נשא בהוצאות רבות למול יצרניות הרכב המוערכות על ידו בסך של 200,000 ₪ ; התובעים מנעו ממנו לקבל על פי הסכם השותפות החדש שליש ממניות החברה המשותפת שווי מניות אלה היה אמור לעמוד על סך של 16.66 מיליון ₪; התובעים מנעו ממנו שכר חודשי כמנכ"ל חברה משותפת בסך של 44,816 ₪, ולחמש שנים 2,688,960 ₪. עוד טוען זוהר כי בשל המכתבים שנשלחו על ידי התובעים נפגעו המוניטין שלו, וכי הפגיעה באה לידי ביטוי ביכולתו העתידית לקבל הסכמי שיווק נוספים, נזק המוערך בחצי מיליון ₪ לכל מותג.
תשובת התובעים
77.
לטענת התובעים, הרקע האמתי לחתימת הסכם העקרונות היה מחד גיסא, קשיי המזומנים של זוהר (המשכנתא במיליוני שקלים, המזונות שהיה צריך לשלם, והמשפחה לפרנס), ומאידך גיסא רצון התובעים לקבל את זכויות השיווק של המותגים בנטלי, אסטון מרטין ולמבורגיני, תוך שילובם עם רכבי טזארי. לטענתם, לא היה להם עניין של ממש ברכישת המניות והעדיפו לקבל הזכיונות לאורורה וי תמורת תשלום תמורה מוסכמת עבור כל זיכיון, מבלי לרכוש את מניות זוהר באוטו איטליה, אך זוהר הוא אשר הציע את מנגנון ההלוואה כנגד כרית הביטחון – שהיא מחצית מהמניות באוטו איטליה.
78.
באשר לטיוטת ההסכם, אשר הוחלפה בין הצדדים טרם חתימת הסכם העקרונות, נספח 11 לתצהירו של זוהר, נטען כי טיוטה זו עסקה במתווה שונה המשקפת רעיון של זוהר לפיו הוא אמור להיות בעלים של שליש ממניות אורורה וי כנגד השקעת סכום כסף, הצעה שלא הוסכמה על ידי זוהר אשר לא רצה להביא כסף מהבית.
79.
באשר להליך מכירת המניות בין זוהר לקרדן טענו התובעים כי הם הציעו לקיים הליך
bmby
, בידיעה כי מנגנון זה פועל לטובתם וכי הדבר מבטיח, כי מניות זוהר לא ימכרו מתחת ל- 10 מיליון ₪, אולם קרדן סירבה לכל הליך
bmby
או התמחרות. עוד ציינו התובעים, כי זוהר פנה לקלמנסון, אשר ייעץ לו בעניינים הקשורים עם קרדן, אך הוא לא יצר את הסכסוך ביניהם ולא יזם אותו.
עוד טענו התובעים, כי לא זו בלבד שלא היה הליך
bmby
, הרי גם לא הייתה כל מניעה כי זוהר ירכוש את המניות במחיר של 10 מיליון ₪ או בכל מחיר אחר במקום ש"יחרב עליו עולמו", לטענתם, הדבר היחיד היה, שסירבו למכר המניות מתחת ל- 10 מיליון ₪.
לטענת התובעים בשיחה מיום 16.8.13 לא עלתה האפשרות של ביטול ההסכם, וזוהר לא הזכיר זאת, וככל שהיה מעלה את הדרישה התובעים לא היו מסכימים לה.
עוד טוענים התובעים, כי לזוהר עצמו אין כל ראיה לפיה הסכימו התובעים למכר המניות ב- 8 מיליון ₪, וכי בבקשת הרשות להתגונן מטעמו לא טען, כי התובעים הסכימו למכר של 8 מיליון ₪, אלא טען כי התובעים אילצו אותו להליך
bmby
ואישרו לו להציע סך של 8 מיליון ₪ בלבד, ולכן נאלץ למכור את מניותיו במחיר זה.
לטענת התובעים היות וידעו את מצבו הכלכלי של זוהר, וכי המקור היחיד ממנו יפרע את ההלוואה שנתנו לו הוא מכירת מניותיו לקרדן, ברור שלא היו מסכימים למכר בפחות מ- 10 מיליון ₪.
80.
לטענת התובעים ביום 15.8.13 פנה זוהר לקלמנסון וביקש כי זה יעביר לו מסמך המאשר כי עם השבת הסך של 2.8 מיליון ₪ לא יהיו לו כל טענות כלפיו בקשר עם מכירת מניות באוטו איטליה. הואיל וזוהר היה חייב לקבל את הסכמתם, וזאת ניתנה בעל פה, הוא העביר לו האישור אשר צורף כנספח ה' לתצהירו. לעניין נספח 26 לתצהירו של זוהר נטען כי המדובר בבידוי ראיות וכי מסמך זה לא הועבר לתובעים בזמן אמת.
עוד טענו התובעים כי זוהר לא הציע בזמן אמת לקבל את הסכום החלקי ולהמשיך לקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם, עובדה המלמדת שבזמן אמת אף זוהר לא סבר כי הסכומים החלקיים מהווים את חובו אליהם.
81.
טענה נוספת שהעלו התובעים, כי טענת זוהר לפיה אין המדובר בהלוואה אלא מכר מניות נסתרת מנתוני הצהרת המס שלו לשנת 2013 שם הצהיר זוהר על מכירת מניות אחת בלבד בשווי של 8 מיליון ₪ ועל הוצאות השבחה בסך של 800,000 ₪, שבוצעו ביום 15.6.13, יום לאחר הלוואת התובעים בסכום זה לידי זוהר. מעצם העובדה כי זוהר לא הצהיר על הסכומים שקיבל מהתובעים ניתן ללמוד כי הסכום שהועבר לו על ידי התובעים הוא הלוואה שזוהר חייב בהשבתה.
82.
עוד טענו התובעים כי השיחה, אשר הוקלטה על ידי זוהר מיום 18.8.13, היא שיחה חלקית; שכן בחלקה הראשון של השיחה הסכים קלמנסון לבקשת זוהר לתת לו אורכה קצרה לתשלום הסך של 2.8 מיליון ₪ על מנת לאפשר להם להגיע להסכמות חדשות, והיות ואינו נוח לזוהר, הוא אינו מופיע, בעוד שבחלקה השני הסכים למתן אורכה לתשלום. בנוסף מפנים התובעים לכך, שלאחר שזוהר העלה דרישות בלתי סבירות בתגובתו לטיוטת ההסכם החדש, דרש מזוהר את תשלום הכספים באופן מידי כעולה מנספח י"א לתצהירו של קלמנסון, מיום 22.8.13.
83.
עוד טענו התובעים, כי בניגוד לטענותיו של זוהר לפיהן פעל להביא לחתימת הסכמים עם יצרניות הרכב, הרי עלה מהשיחות שהוקלטו על ידו, כי הוא טוען כי ההסכם העקרונות בטל. לטענת התובעים זוהר לא עדכן אותם בהתקדמות המהלכים ואין כל תכתובת דואר אלקטרוני שלו אליהם עם פירוט התקדמות המהלכים, וכן זוהר לא הזמין אותם לפגישות עם יצרניות הרכב, ולא עדכן אותם בהתפתחויות. חמור מכך, כאשר הגיעו לפגישה עם מיכאלה ביום 20.11.13, הסתבר להם, כי זוהר הגיש את מסמכי בקשת היבואן תחת שם של חברה חדשה של קולקשיין, ומבלי לקבל את אישורם. עוד הסתבר כי זוהר לא מנה אותם כשותפים בבקשת היבואן שהגיש ולא מילא את פרטיהם.
84.
באשר לטענתו של זוהר כי בשל השיחה עם זילברברג לא חתם על הסכם סוכנות עם למבורגיני טענו התובעים כי המדובר בטענה שקרית, שכן באותו מועד לא הוכן הסכם, ובוודאי שלא עם אורורה וי. לטענתם זילברברג ביקש מזוהר לא לחתום על מסמך לפני שהתובעים עברו עליו ומסרו את התייחסותם. עם חזרתם לארץ זוהר לא מסר להם כל מסמך.
85.
עוד טוענים התובעים, כי יש לדחות אף את טענתו של זוהר, כי הצליח להשיג עבור אורורה הסכם שיווק עם בנטלי. לעניין זה נטען כי זוהר לא צירף טיוטת הסכם אפילו ראשונית ממנה ניתן היה ללמוד כי אורורה היא מקבלת זכויות השיווק, זאת בנוסף לעובדה, כי בכל חלופת המכתבים שהציג זוהר אין כל אזכור לאורורה וי או לתובעים.
86.
לטענת התובעים, בהתאם להסכם העקרונות היה על זוהר לבצע את הקשר שיוביל לקבלת זיכיונות השיווק הבלעדיים עם יצרניות הרכבים. ההסכם לא הסמיך אותו לנהל משא ומתן מטעם אורורה ולכל היותר היה עליו, כמי שיצר את הקשר, ללוות את אורורה במהלכיה השונים מול אסטון מרטין ובכלל זה המשא ומתן. זוהר הפר את התחייבותו עת ניהל משאים ומתנים חשאיים בין היתר באמצעות עו"ד כפיר זגה, אשר נועדו לשמור את זכויות השיווק לו או לחברה בבעלותו, כך שכאשר יבשילו ההסכמים לחתימה יוכל להציעם לצדדים שלישיים על בסיס על המרבה במחיר. לעניין זה הוסיפו התובעים כי זוהר צירף לתצהירו טיוטת הסכם והערות עו"ד זגה, מחודש אוקטובר 2013, אשר לא הובאו לעיונם וגולו להם לראשונה רק בגילוי המסמכים. לעניין זה טענו, כי לא זו בלבד שהטיוטה לא הועברה אליהם, הרי עו"ד זגה לא העביר טיוטות אלו לתובעים לצורך קבלת התייחסותם. לטענת התובעים לא בכדי זוהר לא הציג כל מייל בו הועבר ההסכם לידיעתם, ואף לא הציג כל שיחה בה ביקש התייחסות כזאת.
87.


לטענת התובעים בניגוד לטענתו של זוהר, ההסכם מול אסטון מרטין לא היה מוכן לחתימה בעת פגישתם מחודש דצמבר 2013. באשר למסירת מסמך ה-

loi
של אסטון מרטין טענו התובעים, כי זוהר לא נימק מדוע מסר להם מסמך זה רק ביום 12.12.13 אף כי זה הגיע לידיו ביום 25.11.13 וכי הסתרה זו מלמדת כי לא פעל עבורם. לטענתם רק במועד זה מסר להם מסמך זה וכי מייד לאחר מכן נעלם וסירב לתאם להם פגישה עם אסטון מרטין במפעלה. עוד ציינו התובעים לעניין זה כי לא העבירו לזוהר הערות לא מפני שסמכו עליו כטענתו, אלא מפני שלא קיבלו שום מסמך בזמן אמת.
88.
לטענת התובעים במסגרת ההליכים בתיק התגלה כי חברת אוטו ארט הוקמה ביום 29.1.14, כי זוהר החל העסקתו שם על פי תצהירו ביום 16.2.14, בעוד שבמהלך חודש זה המשיך ההתכתבויות עם התובעים והסתיר מהם כי הוא עובד עם אוטו ארט אשר מזמינה ומייבאת רכבים של אסטון מרטין לישראל.
89.
באשר לטענה כי גרמו לפיטוריו של זוהר באוטו ארט טענו, כי המדובר בטענה שקרית, שכן כלל לא ידעו שהוא מועסק שם, וכי מכתביהם לב"כ דנינו נשלחו ביולי וספטמבר 2014, בעוד שמועד פיטוריו היה באפריל 2014.
90.
באשר לנזקיו של זוהר והטענה כי בשל התנהלות התובעים סוכלה החתימה מול יצרניות הרכב, טענו התובעים כי זוהר כלל לא מסר להם העתקים מהסכמים עם יצרניות הרכב, ואף לא נחתמו כאלה, ועל כן הוא אינו זכאי לתמורה על פי ההסכם. עוד ציינו התובעים כי אורורה וי לא הייתה מחויבת לחתום על כל הסכם ובכל תנאי וכי היתה לה הזכות להעיר הערות ולהיות שותפה למשא ומתן לכריתת ההסכמים.
91.
באשר לטענה כי זוהר לא יכול היה להיות מועסק בתחום הרכב והדבר גרם לו נזקים, ציינו כי המדובר בטענה שנטענה ללא תימוכין וכי זוהר לא מבין כי התחייב שלא לפעול בתחום הרכב. עוד טענו התובעים כי לא פנו לכל גורם בתחום הרכב בישראל למעט תשובותיהם לב"כ דנינו לאחר פנייתו אליהם. כמו כן זוהר לא הביא כל תימוכין לעסקה שנמנעה ממנו בפועל.
92.
עוד טענו התובעים כי טענו של זוהר כי לא פעל עבור עצמו לקבל הסכמי שיווק וכי בכך מגיע לו סך של 1.5 מיליון ₪, אזי לא הוכח כי לא פעל עבור עצמו או כי נמנעה ממנו כל פעילות עסקית.
93.
באשר לתביעת זוהר בגין הוצאותיו טענו התובעים כי על פי ההסכם זוהר לא היה זכאי להחזר הוצאות, זאת מעבר לכך כי הוצאות אלו לא הוכחו על ידו, ואף לא קיבל אישור להוצאתן.
94.
באשר לטענה כי נמנע ממנו השכר של החברה המשותפת טענו התובעים כי לא התחייבו כי זוהר יועסק כמנכ"ל וכי שכרו מעולם לא הוסכם על ידי התובעים.
95.
באשר לפגיעה במוניטין של זוהר נטען כי האמור במכתביהם היה אמת וכי אם הייתה פגיעה במוניטין שלו הרי שזו הייתה בשל התנהלותו. עוד נטען כי לא הוכחה כל פגיעה כנטען על ידו.
96.
באשר לתביעת זוהר לשליש ממניות החברה המשותפת טענו התובעים כי המדובר בטענה קלושה וכי על פי הסכם העקרונות זוהר לא היה זכאי למניות באורורה וי.
ראיות הצדדים
97.
התובעים הגישו תצהירים מטעמם, וכן חוות דעת של מר חזי לדר לעניין הקלטות (להלן: לדר).
98.
זוהר הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של מר כפיר ארצי (להלן: ארצי) זאת לעניין מכירת האייפון עמו הקליט השיחות עם התובעים, וכן חוות דעת של יואב זילברשטיין (להלן: זילברשטיין) מיום 20.12.15 לעניין הקלטות שצורפו על ידו, וזומן לעדות מתמלל השיחות מר ניר סלע.
דיון והכרעה
99.
המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם הייתה הסכמה בין הצדדים כי זוהר ימכור את מניותיו בקרדן ללא כל תנאי, כפי שטוען זוהר, שאז וככל שהסכם העקרונות היה בתוקף, היה עליו לטענתו להשיב לתובעים על פי הסכם העקרונות סך של 1.4 מיליון ₪ בלבד, או האם מכירת המניות לקרדן הייתה בכפוף לתנאי של החזרת הסך של 2.8 מיליון ₪ לתובעים, סכום אשר ניתן לזוהר כהלוואה, כנטען על ידי התובעים.
100.
יוער כי בין הצדדים מתנהלת תביעה נוספת בבית משפט המחוזי בתל אביב, ת.א. 11108-02-16, במסגרתה נתבע זוהר בגין הפרת הסכם העקרונות, וכן נתבעו צדדים נוספים, בגין גרם הפרת החוזה (להלן: התביעה הנוספת). במסגרת אותה תביעה התקבלה בקשת הנתבעים ובית המשפט הורה על עיכוב ההליכים בתביעה הנוספת מחמת "הליך תלוי ועומד" שהוא התביעה הנדונה.
ההקלטות
101.
טרם אכריע לגופו של עניין, יש לדון בטענות הצדדים לעניין קבילות תמלולי ההקלטות שצורפו על ידי זוהר, שכן יש להן חשיבות להכרעה במסגרת תביעה זו.
102.
לעניין ההקלטות צירפו הצדדים חוות דעת מטעם. התובעים צירפו חוות דעת של מר לדר, וזוהר צירף חוות דעת של זילברשטיין, וכן אישור המתמלל מר ניר סלע. בנוסף צורף תצהירו של מר ארצי לעניין עסקת מכירת המכשיר הסלולארי של זוהר.
103.
מר לדר הגיש חוות דעת מטעמו במסגרתה ציין כי בהקלטה המבוצעת במכשיר סלולארי או רשם קול דיגיטלי כל שיחה/הקלטה נרשמת כקובץ אחד ללא קשר למשכה. במידה ובשיחה אחת יש יותר מקובץ אחד המשמעות היא אחת משתיים: או שהשיחה לא הוקלטה במלואה מכיוון שהמקליט לחץ על "עצור" ו"הקלט" במהלך השיחה וכך יצר מספר קבצים באופן מכוון, או שההקלטות שהומרו ממכשיר ההקלטה לתקליטורים עברו שינויים, טרם ההמרה או לאחריה. לדעת מר לדר אמינות ההקלטות שנשמרו על התקליטורים שנמסרו לו היא נמוכה היות ולא בוצע סימון מסודר של שעת תחילת ההקלטה ושעת סיומה, ועל כן לא ניתן לבדוק אם אכן הוקלטה בהן כל השיחה או חלק ממנה. באשר ל- 4 שיחות, שהן הקלטות של פגישות ולא שיחות טלפון, ציין מר לדר כי ניתן לאמר בוודאות גבוה כי אלו עברו עריכה או שינוי במהלך העברתן מקבצי הקלטה לקבצים שנשמרו על גבי תקליטורים, וכי הדבר עולה הן מריבוי הקבצים הקיימים לכל שיחה והן מקיומם של קבצים כפולים או ריקים שלא היו צריכים להיווצר. עוד ציין כי מניסיונו רב השנים המשמעות של ריבוי הקלטות ופיצולן ללא הסבר טכני נדרש כגון סיום אורך סליל ההקלטה או מילוי נפח זיכרון דיגיטלי, מעיד על עריכת ההקלטה וחוסר אוטנטיות שלה. בנוסף ציין כי יש לדחות הטענה כי בשל אורך השיחה המוקלטת ההקלטות חולקו לקבצים, שכן שיחה מיום 17.10.14 הוקלטה במשך כ- 29 דקות באופן רצוף, וכך גם שיחה מיום 16.12.13 אשר נמשכה 28 דקות.
104.
זוהר הגיש כאמור את חוות דעתו של זילברשטיין, במסגרתה נעשתה התייחסות לטענה שהועלתה בחוות דעתו של מר לדר לפיה ההקלטות הקטועות מעידות על עריכת השיחות שהוקלטו וציין כי המדובר בטענה שגויה. לעניין זה ציין כי הטלפון הסלולארי משמש כמחשב המסוגל לבצע הקלטות במגוון רחב של תוכנות, וכי במקרה זה נמסר לו כי זוהר עשה שימוש במכשיר מסוג אייפון דגם
4s
, וכי המכשיר המקורי אינו עוד בידיו, אך אין בכך כדי לגרוע מהאמור בחוות הדעת. מר זילברשטיין ציין כי זוהר התקין והשתמש במספר תוכנות הקלטה בין היתר בתוכנת ה-
supernote
, וכי יש עדות לרכישת תוכנה זו בחשבון ה-
itunes
שלו. לעניין תוכנה זו ציין כי התוכנה עצמה מבצעת חלוקה של שיחה למספר קבצים, וכי החלוקה מתבצעת למשל תוך כדי קבלת שיחה, גם כאשר המשתמש מבקש לדחות השיחה או לקבלה. באשר להקלטות שחולקו למספר קבצים צוין כי מבדיקה שעשה עלה כי הללו בוצעו, ברמת ודאות גבוה ביותר באמצעות תוכנת ה-
supernote
המבצעת את החלוקה באופן אוטומטי, ולא נמצא כל ממצא ולו קטן כי המאפיינים הדיגיטליים של הקבצים שונה מקובץ רגיל שמוקלט באמצעות התוכנה. עוד צוין כי הקבצים האחרים, בסיומת
mp3
, הוקלטו באמצעי תוכנה אחרים המאפשרים ביצוע הקלטה של שיחות טלפון של משתמשי אייפון. בסיכום חוות דעתו ציין כי לא מצא ולו בדל ראיה דיגיטלית הפוסלת את הקבצים ומצביעה על אי אותנטיות.
105.
לאחר עיון בחוות הדעת מטעם הצדדים ושמיעת חקירות הצדדים אני מקבלת את חוות הדעת של מר זילברשטיין ומעדיפה אותה על פני חוות דעתו של מר לדר.
106.
מעדותו של מר לדר עלה כי הוא אינו מומחה לפן הטכני של ההקלטות (עמוד 178 לפרוטוקול), כי פתיחת ההקלטות נעשתה באמצעות תוכנה שיש במחשב ולא תוכנה מקצועית, וכן כי לא בדק את ההקלטות בשום תוכנה (עמוד 179 לפרוטוקול). עוד עלה מעדותו כי הניסיון שלו הוא מתחום עבודתו במשטרה אותה סיים בשנת 2000 (עמוד 182 לפרוטוקול), וכי הוא אינו מכיר את תוכנות ההקלטה הנמכרות על ידי
appel
.
107.
מנגד העיד מר זילברשטיין, ולא מצאתי כי חוות דעתו נסתרה, כי
בעיקרון עדיף שתהיה המדיה המקורית על מנת לראות באיזו תוכנה השתמשו ולקבוע ברמת סבירות גבוה שלא נעשה עיבוד ( עמוד 328לפרוטוקול), אך ציין בהמשך עדותו כי בדק את התוכנה ואת הקבצים שקיבל ולא ראה שום מעורבות של תוכנת צד ג' שעיבדה את הקבצים (עמוד 335 – 336 לפרוטוקול). עוד העיד לעניין
ההקלטה של שיחות באייפון וריבוי ההקלטות, וציין כי ישנו סימוכין לכך שהנתבע קנה את תוכנת
supernote
(עמודים 330- 331 לפרוטוקול). מר זילברשטיין העיד כי התוכנה של

supernote
לא הקליטה שיחות אלא רק פגישות (עמוד 332 לפרוטוקול). בנוסף הבהיר בעדותו כי לא התייחס לשיחות הטלפון שנערכו, שכן מומחה התובעים לא העלה כל טענה בעניין (עמוד 334 לפרוטוקול).
108.
מחוות דעתו ומעדותו של מר זילברשטיין עלה כי הסיבה לפיצול בהקלטות, שהתבצע רק ביחס להקלטת הפגישות (בשונה מהקלטת השיחות שם אין פיצול) נוצר בשל שימוש בתוכנת ה-
supernote
. עוד עלה מחוות דעתו, אשר לא נסתרה, כי בדק את הקבצים ולא מצא כי נעשה בהן עיבוד. מנגד, העיד מר לדר כי לא בדק את ההקלטות בשום תוכנה, ורק שמע אותן באמצעות תוכנה רגילה המופיעה על המחשב. כמו כן העיד מר לדר כי הוא אינו מכיר את תוכנת ה-
supernote
באמצעותה נטען כי הוקלטו השיחות, ולא סתר את טענת מר זילברשטיין כי שימוש בתוכנה זו יוצר מספר קבצים.
109.
בסיכומיהם טענו התובעים כי חוות דעתו של זילברשטיין, התבססה על ההנחה כי ההקלטות בוצעו באמצעות תוכנת ה-
supernote
, הנחה אשר התבססה על כך שבחשבון האפל סטור של זוהר נמצא כי נרכשה תוכנה זו. לטענתם אם ההקלטות לא בוצעו באמצעות תוכנה זו כל חוות הדעת המסבירה על הקלטות קטועות וכפולות קורסת. על כן היה מצופה כי זוהר יצהיר כי הקליט באמצעות תוכנה זו. דין הטענה להידחות. השערת התובעים כי ההקלטות בוצעו אולי על ידי תוכנה אחרת לא נתמכה בחוות דעת מטעמם. יתרה מהאמור, זילברשטיין ציין בחוות דעתו כי הקבצים נבדקו על ידו ולא נמצא כי נעשה בהם עיבוד או התערבות, בעוד שמחוות דעתו של מר לדר עלה כי לא ביצע בדיקה טכנית מסוג זה ועל כן לא יכול היה להעיד לעניין זה.
110.
טענה נוספת שהעלו התובעים כלפי זוהר הייתה כי זוהר העלים את מכשיר הטלפון שהיה ברשותו וכי בתחילה עת נדרש להעביר לידי התובעים את מכשיר הסלולארי עמו בוצעו ההקלטות טען כי המדובר בדרישה מכבידה, ורק לאחר מכן טען כי מכשיר זה אינו בידו. לעניין זה הגיש זוהר את תצהירו של מר ארצי שהוא בעל חנות למכשירים סלולאריים. בתצהירו העיד מר ארצי כי כשנה טרם עריכת תצהירו, מיום 10.12.15, פנה אליו זוהר לצורך ביצוע עסקת
trade in
במסגרתה החליף זוהר את הטלפון הישן שלו מסוג אייפון
s4
במכשיר מתקדם יותר מסוג אייפון 5
s
64 ג'יגה בצבע זהב. בחקירתו הנגדית העיד מר ארצי כי הוא זה שמכר לזוהר את הטלפון האישי שלו, וזוהר נתן לו את הטלפון הישן שהיה בידיו, ועל כן זכר את העסקה בין הצדדים (עמוד 344 לפרוטוקול),. עוד העיד כי הוא אינו מנהל קופה ממוחשבת אלא יש לו קופה כמו במכולת ועל כן לא יכול היה להמציא כל אסמכתה למכירה (עמודים 346-347 לפרוטוקול).
111.
נוכח עדותו של מר ארצי, אשר לא נסתרה על ידי התובעים, אינני מקבלת את טענת התובעים כי זוהר העלים את הטלפון הסלולארי שלו במטרה להתחמק מהמצאתו לתובעים.
112.
עוד אוסיף כי זוהר העיד את מתמלל השיחות מר סלע, וכי לא מצאתי כי היה בחקירתו כדי להעיד על בעיה בעצם תמלול השיחות (ראו עמודים 338-343 לפרוטוקול).
113.
בנסיבות אלו אני דוחה את טענות התובעים באשר להקלטת השיחות.
114.
על אף קביעתי לעיל אציין כי היות ומכשיר הסלולר המקורי של זוהר לא הומצא על ידו, אלא רק הקלטת השיחות, אזי אין בקביעה זו כדי לגרוע מאפשרות התובעים להעלות הטענה כי ייתכן והיו שיחות שהוקלטו על ידי זוהר ולא הועברו לתובעים, זאת כפי שיפורט בהמשך.
הסכם העקרונות – מכירת מניות או הלוואה
115.
בין הצדדים מחלוקת לעניין הסכם העקרונות, כאשר התובעים טענו כי הסכומים שהועברו לזוהר מכוח הסכם העקרונות היו הלוואה, כאשר מנגד טען זוהר, כי אין המדובר בהסכם הלוואה, אלא במכר מניות.
116.
לטענת התובעים, זוהר היה במצוקה כספית ועל כן הוסכם בין הצדדים כי תינתן לו הלוואה;
והדבר בא לידי ביטוי מלשונו של הסכם העקרונות אשר ציין בסעיף 3 שלו את הדברים הבאים:

"עד לביצוע המכירה זוהר יקבל מהקונים הלוואה בסך של 2,000,000 ₪. במועד החתימה על כתב זה. לאחר שנה ממועד העמדת ההלוואה הראשונה יקבל זוהר מהקונים הלוואה שניה בסך של 1,000,000 ₪ נוספים. לאחר שנתיים ממועד העמדת ההלוואה הראשונה, יקבל זוהר מהקונים הלוואה שלישית בסך של 2,000,000 ₪ נוספים. מיד עם רישום המניות על שם הקונים יהפכו הלוואות לתשלומים על חשבון התמורה".
117.
בנוסף טענו התובעים, כי אף זוהר סבר כי המדובר בהלוואה ולא רכישת מניות, וזאת ניתן ללמוד מדיווחיו של זוהר לרשויות המס, שכן בעוד זוהר הצהיר על מכירת מלוא מניותיו לקרדן, לא הצהיר זוהר, וזאת עד למועד הגשת התביעה, על מכירת המניות ועל הרווח שנוצר לו בגין מכירה זו, העולה לטענתו לסך של 1.4 מיליון ₪.
118.
נקודת המוצא לפרשנות חוזה היא הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הקובע כי יש לפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת "מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בהתאם לחוק החוזים יש לפרש החוזה על פי לשונו, כאשר מטרת פרשנות החוזה היא לאתר את אומד דעת הצדדים לחוזה בעת כריתתו (לעניין זה ראו ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' אורנה מולר, 25.09.2016)
119.
במקרה הנדון ולאחר עיון בהסכם העקרונות ובחינת טענות הצדדים, אני מקבלת את פרשנותו של זוהר להסכם, הנלמדת הן מלשון ההסכם והן נוכח הגיון העסקה והתנהלותם של הצדדים, ואף בהתאם לכללי הפרשנות שיש להחיל על הסכם.
120.
באשר למהותו של ההסכם ניתן ללמוד מכותרתו, אשר הוכתרה על ידי הצדדים "הסכם עקרונות" ולא הסכם הלוואה. אף המונחים אשר ננקטו על ידי הצדדים בהסכם מעלים, כמפורט להלן, כי אין המדובר בהלוואה. התובעים מבססים טענתם על כי המדובר בהסכם הלוואה, בין היתר, על סעיף 2 להסכם העקרונות נוקט במונח "הלוואה", אך באותו הסעיף בדיוק מתוארים התובעים, אשר לכאורה הלוו לזוהר את הכסף במונח "קונים", וכך בהמשך ההסכם נוקט ההסכם במונח "קונים" ולא במונח "מלווים", ואף מצוין כי ככל שהקונים ירכשו את מניות אויס באוטו איטליה שמורה לקונים הזכות למכור לזוהר את המניות שרכשו ממנו .
121.
לעניין האמור אני מקבלת את טענתו של זוהר כי אין בהסכם העקרונות כדי להעיד כי המדובר בהסכם הלוואה, שכן אין בהסכם כל פירוט לגבי מועדי החזרת ההלוואה, אין פירוט ריבית שתישא ההלוואה כמקובל, ואף לא נקבעו סנקציות במידה וההלוואה לא תוחזר, כמקובל בכל הסכם הלוואה.
122.
באשר לניסוחו של ההסכם, קובע סעיף 25(ב1) לחוק החוזים כדלקמן "
חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו
"
.
במקרה הנדון ושעה שקלמנסון הוא אשר ניסח את החוזה, ושעה שלשון ההסכם נוקטת במונחים מעורבים של הלוואה, ומנגד מוכר וקונים (לעניין זה ראו עדותו של קלמנסון, אשר העיד כי ההסכם הוא "יצור כלאיים" – עמוד 23 לפרוטוקול שורות 12-13), וכאשר אף מהתנהלות הצדדים, כמפורט להלן, עולה, כי הצדדים ראו בהעברת הכספים מכר ולא הלוואה, אני מקבלת את טענתו של זוהר, כי יש לפרש את החוזה כך שהמדובר בהסכם מכר.
123.
התובעים טענו כאמור כי זוהר הציע את מנגנון ההלוואה כנגד כרית הביטחון של קבלת המניות, וכי לא היו מעוניינים ברכישת המניות (ראו סעיף 15 לתצהיר התשובה של קלמנסון, וראו עדותו של קלמנסון עמוד 22 לפרוטוקול שורות 12-24). לא מצאתי לקבל טענה זו. מעיון במסמכים שהומצאו בתיק עולה, כי התובעים ניהלו משא ומתן עם קרדן לרכישת מניותיה, התנהלות ממנה ניתן להבין שהתובעים רצו לרכוש המניות באוטו איטליה ולא כי הללו נועדו לשמש כבטוחה. לעניין זה ראו המסמכים שצורפו כנספח 2 לתצהירו של זוהר, שהם תכתובות דואר אלקטרוני בין קלמנסון לקרדן, וכן החלפת טיוטות החוזים מול קרדן לצורך רכישת מניותיה. בנוסף ראו עדותו של זוהר לפיה המטרה לרכישת המניות הייתה לצורך שימוש בפלטפורמה של אוטו איטליה ולא על מנת להקים פלטפורמה חדשה, אשר משמעה הבאת ערבויות של מיליוני שקלים (עמוד 405 לפרוטוקול), וכאשר עד לשלב בו יקנו את אוטו איטליה יביאו המותגים לאורורה וי (עמוד 406 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הדגיש, כי הצדדים לא חשבו על האופציה שלא יקנו את אוטו איטליה כפלטפורמה (עמוד 415 לפרוטוקול). בנוסף, וככל שהיה ממש בטענה, כי המניות משמשות כרית בטחון להלוואה בלבד, התובעים לא היו צריכים להתקדם לרכישת המניות, ויכלו לקבוע מנגנון לפיו כאשר תוחזר ההלוואה ישיבו לזוהר את מניותיו, אך סעיף בנוסח זה לא נכלל בהסכם.
על כך שאין המדובר בהסכם הלוואה, ניתן אף ללמוד מטיוטה שהועברה בין הצדדים, טרם חתימת הסכם העקרונות, מיום 29.4.13, נספח 11 לתצהירו של זוהר, אשר אף במסגרתה צוין כי זוהר יעביר לתובעים שני שליש ממניותיו באוטו איטליה והמכירה תתבצע במועד בו הדבר יתאפשר.
יתרה מהאמור, אני מקבלת את טענתו של זוהר, כי מיד עם חתימת הסכם העקרונות ומתן הכספים לזוהר, הוקנו לתובעים זכויות כאילו היו בעלי מניות. כעולה מסעיף 3 שקבע כדלהלן:
"עד למועד העברת המניות הנ"ל באוטו איטליה על שם הקונים ינהגו זוהר והקונים ככל שניתן, כאילו היו הקונים בעלי המניות החל ממועד החתימה על כתב זה. כל תשלום או הזרמה שזוהר יידרש לבצע לאוטו איטליה, יבוצע אך ורק בהסכמת זוהר, גיורא ואלון וימומן על ידי הקונים בלבד, כאשר חלקו של זוהר בהזרמה זו (25% מסך כל ההזרמה לאוטו איטליה) יקוזז מההלוואה השלישית. במידה וזהר יתקשר בהסכם למכירת כל המניות הרשומות על שמו באוטו איטליה מהלך זה יעשה בהסכמת הקונים תוך שהקונים יקבלו את התמורה היחסית בגין חלקם במכירת המניות שאמורות לעבור אליהם על פי הסכם זה, בקיזוז יתרת התמורה שעליהם לשלם על פי הסדר זה".
(ההדגשות הוספו- ע.ר.).
אף מהתנהלות התובעים, לאחר חתימת ההסכם, ראו נספח 8 לתצהירו של זוהר וכן ראו התכתובות שהוחלפו בין הצדדים מוצג נ/1,
עולה כי התובעים נהגו כבעלי המניות לכל דבר ולא כלווים, כפי שנטען על ידם. מהתכתבויות אלו עולה, כי קלמנסון ניסח עבור זוהר מכתבים שונים לצורך שליחתם לקרדן, ואשר נוגעים לניהולה של חברת אוטו איטליה. כך למשל, מכתב מיום 10.6.13 שנוסח עבור זוהר לצורך שליחתו ליואב הורוביץ, ואשר כותרתו "זימון ישיבת דירקטוריון", ומייל מיום 13.6.13 במסגרתו ניסח קלמנסון, בשמו של זוהר, פניה למר עידן סנוף מקרדן ואשר עניינו מענה לדרישת הבנק להזרמת כספים לחשבון הבנק. מכאן, שהתובעים אף כי כינו את העברת הכספים לזוהר כהלוואה, פעלו בפועל כרוכשים של המניות על כל המשתמע מכך.
124.
התובעים טוענים עוד, כי דוחות המס של זוהר מעידים שהמדובר בהלוואה ולא במכר, שכן זוהר דיווח לרשויות המס על מכר מלוא מניותיו לקרדן, בסך של 8 מיליון ₪, ולא כלל באותה המכירה את הסך הנוסף שהרוויח כתוצאה ממכר המניות של התובעים. לעניין זה אציין, כי יש באי הדיווח של זוהר לגבי מכר המניות, כדי להעיד, לטעמי, על אומד דעתו, כי עליו להחזיר את הסכום, אך לא מהנימוק של הסכם הלוואה, שכן כפי שהובהר לעיל עלה כי הצדדים לא התייחסו להסכם ביניהם כהסכם הלוואה, אלא בשל ההסכמות אליהן הגיע עם התובעים בהתאם לשיחתם מיום 18.6.13 וזאת כפי שיפורט להלן.
125.
מכל האמור אני דוחה את הטענה כי המדובר בהלוואה וקובעת כי התמורה שניתנה לזוהר הייתה עבור רכישת המניות.
מכירת מניותיו של זוהר לקרדן
126.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא ביחס לשיחת הטלפון, שהתקיימה בין הצדדים ביום 18.6.13, שיחה אשר אין מחלוקת על קיומה. לטענת התובעים במסגרת שיחה זו התנגדו למכירת מניותיו של זוהר תמורת הסכום שהוצע לו, וכי אישורם לביצוע המכירה נעשתה בכפוף להתחייבותו להחזיר את הסך של 2.8 מיליון ₪, וכאשר מנגד עומדת גרסתו של זוהר כי באותה שיחה לא הותנתה מכירת המניות בהחזר הסך של 2.8 מיליון ₪ כנטען על ידי התובעים, אלא זוהר אולץ למכור את מניותיו לקרדן לאחר שהתובעים עמדו על כך שמחיר מכירה וקניה יעמוד על הסך של 8 מיליון ₪.
127.
התובעים טענו כי אין כל הגיון בטענתו של זוהר לפיה הסכימו למכר המניות תמורת הסכום בו נמכרו בסופו של יום, הסכמה אשר הייתה גורמת להם להפסד של סכומי עתק, וזאת תוך פחות מחודש מעת חתימת הסכם העקרונות. בתשובה לטענה זו השיב זוהר בשתיים: אחת, כי חויב למכור את מניותיו תמורת הסכום בו נמכרו בסופו של יום, שכן הליך מכר המניות היה הליך
bmby
אותו יזם קלמנסון; השנייה, כי הסכמת התובעים למכירת המניות נבעה ממצבה הכלכלי של אוטו איטליה ובשל איומיה של פרארי לבטל את הסכם הזיכיון, דבר שהיה גורם לכך שמניות אוטו איטליה יהיו חסרות ערך כלכלי, ועל כן היה לתובעים מניע להסכים למכר המניות שאחרת מניותיהם היו עלולות להיות חסרות ערך.
128.
באשר לסוגיה זו השתכנעתי מטענת התובעים, כי הסכמתם למכירת המניות לקרדן הותנתה בהשבת הסך של 2.8 מיליון ₪.
129.
במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגיש זוהר לא הועלתה הטענה כי במסגרת שיחת טלפון מיום 18.6.13 ניתנה הסכמתם של התובעים למכירת המניות בסכום בו נמכרו בסופו של יום אלא עיקר טענתו הייתה, כי נעשתה התמחרות בשיטת
bmby
וכי בשל סירובם של התובעים להעלות את הצעת רכישת מניות קרדן לסך של 10 מיליון ₪, נאלץ זוהר למכור את מניותיו בסכום בו יצא בהפסד. לעניין הליך ה-
bmby


העיד זוהר בתצהיר הבר"ל כדלקמן:

"במסגרת ההתמחרות כאמור, המשיבים הם שמנעו מהמבקש להציע מחיר הגבוה מהסך של 8 מיליון ₪ עבור מניות קרדן, וזאת למרות שהמבקש הפציר במשיבים, כי מדובר בסכום נמוך (שכן לא היה סביר שהמחיר יהא נמוך מסך של 10 מיליון ₪ ששולם בשעתו על ידי קרדן בעבור רכישת מניותיה באוטו איטליה). המשיבים נבצרו בעמדתם ואישרו להציע מחיר בסך של עד 8 מיליון ₪ בלבד, בטענה כי קרדן מצויה בצרות צרורות ועל כן היא תקח כל הצעה שתוצע, וכי יחדיו נקים שותפות שווה בחברה חדשה וטובה יותר.
אלא שכפי שהתריע המבקש בפני
המשיבים, קרדן לא הסכימה למכור את מניותיה במחיר של 8 מיליון ₪, וכך יצא שבמקום רכשה קרדן את מניותיו של המבקש באוטו איטליה תמורת כ- 8 מיליון ₪. כמובן, בכך חרב על המבקש עולמו. המבקש הפסיד למעשה את החברה שהקים במו ידיו ואת מקור פרנסתו, וכל זאת במחיר נמוך".
(סעיפים 11-12 לתצהיר זוהר בבר"ל).
אף בתצהיר עדותו הראשית של זוהר חזר זה על גרסתו לפיה נערך בין הצדדים הליך התמחרות, כמתואר לעיל, והיות והתובעים סירבו כי זוהר יעלה את ההצעה לרכוש את מניות של קרדן ב- 10 מיליון ₪, יצא בפועל שמכר את מניותיו בסך של 8 מיליון ₪ בלבד.
130.
מגרסתו של זוהר בבקשת הרשות להתגונן ותצהיר עדותו הראשית ניתן היה להבין כי הליך מכירת המניות לקרדן היה הליך מחייב וכי הסכמת התובעים כי זוהר יציע את הסך של 8 מיליון ₪ בלבד כבלה אותו כהצעה מחייבת וגרמה לו לאבד את מניותיו לקרדן. מעדותו של זוהר בחקירה הנגדית עלו דברים אחרים. זוהר העיד כי הליך של
bmby
הוא מבחינתו הליך שבו האחד קונה את השני (עמוד 437 לפרוטוקול שורות 14-15), הליך אשר נכפה עליו ועל קרדן על ידי האיטלקים (עמוד 438 שורות 8-11). בהמשך עדותו כאשר נדרש להבהיר למה הוא מתכוון בהגדרה של מונח זה העיד :

"שכחתי משהו, לפני שנסענו לפגישה, עוד בשדה התעופה, אני מרים טלפון לאלון ואני אומר לו אלון, תקשיב, עכשיו התקשרו אלי מפרארי והם שואלים אותי באיזה מחיר אני יכול לתת, מה אתה אומר? הוא אומר לי זוהר, 8 מיליון, תמכור או תקנה. אמרתי לו 8 זה נמוך, הם שמו 10 מיליון וכלפי הבורסה הם ירצו להיראות שהם בסדר, הם לא ימכרו בפחות מ-10 מיליון. אומר לי זוהר, הם בצרות, 8 מיליון, תקנה או תמכור. אמרתי לו אתה בטוח? אומר לי אני בטוח. באנו לפגישה, התיישבנו בפגישה, כל אחד נתן חצי שעה זה ואז שואל אותו המנכ"ל, יואב, באיזה מחיר אתה מוכן לקנות? אומר, אני מוכן לקנות ב-5 ולמכור ב-13. זוהר, מה אתה מוכן לעשות? אמרתי, אני מוכן ב-8 למכור ולקנות. שאל אותו, יואב, אתה מוכן לקנות אותו ב-8? אומר לו זאת לא החלטה שלי, אני צריך לחזור חזרה לארץ ולשאול את הבעלים של החברה. אמר הבנתי אתכם. יש לכם שבועיים ימים לחזור אלי עם תשובה מי קונה את מי. וכך היה. עכשיו לאורך כל השבועיים האלה הם לא הסכימו להיפגש איתי, ואני ואלון באמת כל הזמן ניסינו בדרכים כאלה ואחרות לגרום להם ליצור פגישה, לא הסכימו לדבר על זה, הם כאילו החזיקו את הקלפים צמוד לחזה עד הדד ליין. ב-17 לחודש קיבלנו את המכתבים האלה שאם אתם לא תתנו תשובה זה עובר למחלקה המשפטית, זה שבירת הכל, בלה בלה בלה, והם בשלהם. עכשיו בזמן הזה גם היו נציגים פה של מזרטי שכל הזמן כרכרו פה ואמרו חבר'ה, אתם תאבדו את הכל, לא יהיה לכם כלום, הם יחלטו את הערבויות, תזוזו. הרמה היותר נמוכה מההנהלה של החברות הסתובבה פה, ואז ב-18, אחרי שהגיע המכתב החריף הזה מפרארי, קוראים לי לעלות למשרד, ואומרים לי מה אתה רוצה לעשות? אני אומר להם, אני מוכן ב-8 לקנות אתכם, אני חושב שאני צריך לקנות אתכם, לא הפוך. כי אני מכיר את העסק, עלי יש את העסק, אני הבאתי את העסק, אתם נכנסתם שנה אחר כך בכלל, אני העסק, זה לא אתם. אמרו לי תקשיב, אנחנו ב-13, אתה מוכן לתת 13? אמרתי לא. 5 קח תלך. והתחלנו לריב. ובסוף הוא אומר לי, אתה יודע מה, 8 אני מוכן לתת לך, תצא. אמרתי לו, חכה, אני חייב להתייעץ. יצאתי החוצה, ירדתי למטה לקומה 1, התקשרתי לאלון, אמרתי אלון תקשיב, זה המצב, סיפרתי לו את כל הסיפור, מה אני עושה? הוא אומר לי תקשיב, הם עדיין עובדים עליך והם עדיין יקנו, ימכרו בסוף, 8, זה מה שאנחנו מוכרים, אתה ב-8 קונה או מוכר, זהו. העלה גם את גיורא על הקו, ואמר לי תקשיב, אמרתי לו אבל תקשיב, אני מרגיש שהם קונים ב-8, אני מרגיש, תן לי אפשרות לתת 10, אני ב-10 מרגיש שאני קונה, ב-8 הם קונים. הוא אומר לי, שיקנו, נקים חברה חדשה, תעזוב אותם, לא צריך אותם. במילים האלה. ואז עליתי למעלה ואמרתי לו 8 ונסגרה העסקה.
עו"ד מלכה:
הבנתי. כלומר, בוא נסכם את הסיפור הארוך שסיפרת פה, בעצם אתה כאשר הצעת להם שתקנה אותם ב-8, לשיטתך, לא היית חייב למכור גם ב-8, אלון אמר לך תמכור ב-8, נכון?
ת:
נכון, הוא נתן לי אישור.
ש:
הבנתי. ולא היית חייב למכור ב-8.
ת:
הייתי חייב.
ש:
היית חייב לא מכוח ה-
bmby
אלא כי הייתם חייבים לפתור את הבעיה, נכון?
ת:
היתה הסכמה, גמרנו, הם הציעו 8, היתה הסכמה ל-8, עליתי עם 8.
ש:
הבנתי. זה ה-
bmby
שלך, בסדר.
ת:
כן."
(עמודים 440-442 לפרוטוקול).
מעדותו של זוהר עלה, כי הליך מכר המניות לא היה הליך מחייב, כפי שנטען על ידו בבקשת הרשות להתגונן, אלא הליך במסגרתו הצדדים ניהלו משא ומתן לגבי הליך מכירת המניות וקנייתן, וכי ההליך לא מנע מזוהר להציע מחיר גבוה יותר עבור המניות, כך שלא היה מחויב להציע עבור רכישת המניות את הסך של 8 מיליון ₪ בלבד. עוד עלה מעדותו בחקירה הנגדית, כי כבר בפגישה שנערכה עם פרארי בגרמניה, בהשתתפות יואב, המנכ"ל של קרדן, וזוהר, התייעץ זוהר עם קלמנסון אשר אישר לו למכור או לקנות ב- 8 מיליון ₪ בלבד, ורק שבועיים לאחר מכן בוצע הליך ההתמחרות במסגרתו יצא להתייעצות עם קלמנסון, אשר העלה את זילברברג על הקו והודיעו לו כי מוכנים למכור או לקנות ב- 8 מיליון ₪ בלבד, וכי אם קרדן תקנה את המניות במחיר זה, הם ידאגו להקמת חברה חדשה. מכאן שבניגוד לטענתו של זוהר לפיה הליך מכירת המניות היה הליך מחייב, הליך אשר בסופו נקנה על ידי קרדן ובכך חרב עליו עולמו, עלה כי המדובר בהליך משא ומתן במסגרתו יכלו הצדדים למשא ומתן להציע הצעות שונות, אשר לא כבלו אותם לסגירת העסקה, כפי שנטען על ידי זוהר.
131.
לטענת זוהר מי שדחף להליך ה-
bmby


היה קלמנסון, וזאת כעולה מהתכתובות אשר נוסחו על ידו (ראו סעיפים 41-52 לתצהירו של זוהר). גם אם נכונה הטענה, כי קלמנסון היה זה שדחף להליך ה -
bmby


הרי שסופו של יום עולה כי לא בוצעה התמחרות בשיטה זו, וכי הן קרדן והן זוהר היו רשאים להציע סכומים שונים וניהלו משא ומתן חופשי אשר בסופו הסכים זוהר, בהנחיית התובעים, למכירת המניות בסך של 8 מיליון ₪.
132.
טענה נוספת, שהעלה זוהר, הייתה, כי הסכמת התובעים למכירת המניות ב- 8 מיליון ₪ נבעה ממצבה הכלכלי של אוטו איטליה והחשש כי בשל המחלוקות בין זוהר לקרדן יצרניות הרכב יפסיקו את ההסכמים עם אוטו איטליה מה שיביא את החברה לשווי אפסי. ראשית אציין, כי זוהר לא העלה טענה זו במסגרת בקשת הרשות להתגונן, אף כי היא טענה מהותית להגנתו, והעלאתה רק בשלב מאוחר יותר יש בה כדי לפגום במשקלה. שנית, אני מקבלת את טענת התובעים כי לא הובאה כל הוכחה לכך כי שווי מניותיה של אוטו איטליה היה הופך לאפסי. אומנם מהמסמכים, שהוחלפו בתיק, עלה, כי פרארי העבירה את הבעיה לטיפול משפטי, אך אין באמור כדי להעיד, כי זו הייתה מבטלת את הזיכיון באופן מידי, כך שהייתה מותירה את הלקוחות בארץ ללא זכיין שיטפל בהם (ראו עדותו של קלמנסון עמוד 167 לפרוטוקול), לעניין זה העיד קלמנסון כי ייתכן כי לטווח הארוך אכן היה סיכון כזה, אך הוא לא היה מידי (עמוד 167 שורות 24-26). עוד העידו התובעים כי סברו שהלחץ המופעל על קרדן הוא לחץ אפקטיבי, היות וקרדן השקיעה באוטו איטליה סכומי כסף גבוהים, ואף בשים לב להיותה חברה ציבורית, על כן עמדתם הייתה כי אם זוהר יתעקש, קרדן תאלץ לרכוש אותו במחיר גבוה יותר, על מנת שלא ייגרמו לה הפסדים (ראו עדותו של קלמנסון עמודים 98, 101 לפרוטוקול). יוער, כי אומנם בזמן אמת ניסח קלמנסון מכתב עבור זוהר לקרדן בו טען לנזקים הכבדים, אשר עלולים להיווצר כתוצאה מהתנהלות קרדן שהם ביטול הזכיונות, אך מעדותו עלה, כי מכתבים אלו נוסחו עבור זוהר, על מנת ליצור לחץ על קרדן בעניין מכר המניות, וכי מכתב זה הועבר לאחר הדד ליין, שהוצב על ידי פרארי, מה שמצביע על כך שבפועל לא היו מבטלים למחרת את הזיכיון (עמוד 169 שורות 1-23)
133.
מהאמור עולה כי טענותיו של זוהר להליך ה-
bmby


ולמצבה הכלכלי של אוטו איטליה נועדו לתת הסבר להסכמתם של התובעים, כי זוהר ימכור את מניותיו בסכום בו נמכרו, ובכך יסכימו התובעים, קצת יותר מחודש לאחר שרכשו את מניותיו של זוהר, להפסד של 1.4 – 1.8 מיליון ₪. לא זו בלבד שלא קיבלתי הטענות לעיל, השתכנעתי מטענות התובעים כי מכירת המניות הותנתה בתנאי של השבת ה- 2.8 מיליון ₪ כנטען על ידם.
134.
אין חולק בין הצדדים כי היה על זוהר, בהתאם להסכם העקרונות, לקבל את אישור התובעים למכר. התובעים טענו כאמור כי הסכימו למכר, אך התנו אותו בתנאי לפיו ישיב זוהר את הסכום שהועבר לו על חשבון תמורת המניות.
בעדותו בבקשת הרשות להתגונן נשאל זוהר האם יש לו אישור למכירת המניות וזאת נוכח האמור בהסכם העקרונות לקבלת אישור התובעים למכירה. לעניין זה העיד זוהר כדלקמן:

"ש. לשאלת בית המשפט: האם בתצהיר שכתבת שמתפרש על פני 19 עמודים, האם אתה זוכר שציינת שקיבלת את אישור התובעים למכירה?
ת.
את האישור קיבלתי בצרוה מפורשת ומוחלטת, אני יכול להזכיר מתי ואיך, אני יכול להסביר איך זה נעשה, זה נעשה בשיחת טלפון, שיחת ועידה, התקשרתי מחוץ למשרד של קרדן לאלון, העלינו על הקו את גיורא. אמרתי להם שב-8 מיליון לא מוכנים למכור וב-10 חשבתי שאני מסוגל למכור. הם נתנו לי אישור ל-8 מיליון. אני משוכנע שיש אסמכתא לכך שניתן לי אישור וכך אני טוען. אם אתה רוצה אחפש את זה.
ש.
אני אומר לך שאין.
ב"כ הנתבע
:
ברשות בית המשפט, אני מפנה לסעיף 40 לתצהיר.
ש.
בסעיף 40 לתצהיר, בוא תראה לי איפה כתוב שהתקשרת לאלון...
ת.
לא ציינתי את זה.
ש.
טענתך אומרת שאלון וגיורא אישרו לך למכור את המניות בהתאם לסעיף 5.3 להסכם, נכון?
ת.
כן.".
(עמוד 3 לפרוטוקול שורות 14-30).
135.
התובעים העלו כלפי זוהר את הטענה, כי העלים שיחות טלפון אשר הוקלטו על ידו ואשר פעלו לחובתו. התובעים הפנו לעדות זוהר בבר"ל, שם טען כי יש לו אסמכתה לשיחה עם התובעים במסגרתה ניתן לו אישור למכר המניות. אציין כי חיזוק לחששם של התובעים ניתן למצוא אף משיחה שהוקלטה בין זוהר לבין זילברברג, מיום 2.1.14, (נספח 51 לתצהיר זוהר, קובץ שלישי לתמלול, עמוד 15) במסגרתה הוא מזכיר את השיחה שנערכה עם קלמנסון ביחס למכר המניות ומציין כי "יש לי שיחה עם אלון, ניהלתי איתו שיחה טלפונית" (שורה 6). עצם ניסוח המילים של "יש לי שיחה" מחזקת לטעמי את הטענה של התובעים כי זוהר כנראה הקליט את השיחה אך לא המציא את ההקלטה לבית המשפט, על המשתמע מכך.
136.
יתר על כן, ואף אם הייתי מקבלת את טענת זוהר, כי אין הקלטות נוספות ביד, מצאתי כי התובעים הוכיחו טענתם כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים הייתה החזרת הסך של 2.8 מיליון ₪ לידי התובעים.
ראשית, אין כל הגיון בטענתו של זוהר כי התובעים שוחחו אתו על מכירת המניות לקרדן אך לא העלו בשיחה עמו את העובדה כי שילמו תמורת אותן מניות סך של 2.8 מיליון ₪, ולא דנו בשאלת גורלם של סכומים אלו.
שנית, וכמפורט להלן, עולה כי לאורך כל ההתנהלות בין הצדדים לא הייתה מחלוקת ביניהם כי הסכום אותו על זוהר להשיב הוא הסך של 2.8 מיליון ₪, כאשר המחלוקת היחידה אשר הייתה בין הצדדים הייתה ביחס לקיומו או ביטולו של הסכם העקרונות (לעניין זה ראו עדותו של קלמנסון עמודים 75-76 לפרוטוקול).
137.
המסמך הראשון שהוחלף בין הצדדים לאחר השיחה מיום 18.6.13 הוא מסמך, שהועבר לזוהר על ידי התובעים, נספח ה', אשר הועבר, לטענתם, לבקשתו, מסמך מיום 15.8.13 בו צוינו הדברים הבאים: "הרינו לאשר לך כי בכפוף לתשלום סך של 2,800,000 ₪ לחשבון אורורה וי בע"מ מספר .....בבנק......, אין לנו כל טענות כלפיך בקשר למכירת מניות חברת אוטו איטליה ג'י.אל. בע"מ" על מסמך זה חתמו התובעים.
זוהר התייחס למכתב זה בבקשת הרשות להתגונן וטען כי בשיחה עם זילברברג הוסכם, כי זוהר יקבל לידיו מסמך המאשר את ביטול הסכם העקרונות במלואו, וכי כאשר נפגש עם התובעים קיבל את המכתב מיום 15.8.13 במעטפה (נספח ה' לתצהיר קלמנסון), וכאשר פתח אותה גילה כי אין המכתב משקף את ההסכמות אליהם הגיע עם התובעים. עוד ציין בבקשת הרשות להתגונן מטעמו כי שלח לקלמנסון מייל בתגובה (נספח 8 לבקשת הרשות להתגונן) מיום 17.8.13 במסגרתו ציין כי הוא מצפה שישלח לו את ההסכם החדש על מנת שייצאו לדרך. עוד ציין כי הוא מבקש להוסיף את המשפט: "ו/או בקשר עם ההסכם בינינו והוא יהיה בטל ומבוטל לאחר העברת הסכום האמור".
זוהר צירף לתצהירו כנספח 26, מסמך, אשר לא צורף לבקשת הרשות להתגונן, ואשר לטענתו הועבר לתובעים ביום 15.8.13, עוד קודם לקבלת נספח ה' לתצהיר קלמנסון, במסגרתו הציע לתובעים כי בכפוף לביטולו המלא של הסכם העקרונות הוא יעביר להם את הסך של 2.8 מיליון ₪. לטענתו, במסמך זה, אשר נוסח על ידי עו"ד שרצר, צוין, כי בכפוף להעברת הסך של 2.8 מיליון ₪ לא יהיו להם כל טענות וכי ההסכם מיום 5.5.13 יהיה בטל ומבוטל. בעניין מסמך זה הכחישו התובעים, כי זה הועבר להם בזמן אמת וטענו כי המדובר במסמך מזויף. בנסיבות העניין וכאשר זוהר לא טען לקיומו של מסמך זה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ואף לא הציג כל אסמכתה לכך שהתובעים קיבלו מסמך זה, ואף לא טרח לזמן את עו"ד שרצר, על מנת שיגבה את טענתו בעניין זה, לא הוכיח זוהר את הטענה כי מסמך זה הועבר לתובעים, וכי הוא זה אשר עמד מלכתחילה על ביטול ההסכם כתנאי לתשלום הסך של 2.8 מיליון ₪, ולא כי המדובר בדרישה מאוחרת שהוצגה על ידו.
מנספח ה' לתצהיר התובעים, הוא המסמך הראשון, שהועבר בין הצדדים לאחר שיחת הטלפון מיום 18.6.13, וכן מהמסמכים שהוחלפו ביניהם לאחר מכן עולה, כי לא הייתה כל מחלוקת, שעל זוהר להשיב את הסך של 2.8 מיליון ₪, אלא המחלוקת הייתה לעניין ביטולו של ההסכם. בשיחות שהוקלטו על ידי זוהר לאחר מכן וכן מהמכתבים שהוחלפו בין הצדדים לא הועלתה הטענה של זוהר, כי ככל שהתובעים עומדים על קיומו של ההסכם עליהם לקבל סכום מופחת מהסכום הנתבע, אלא הועלו טענות אחרות על ידו, כמפורט להלן.
138.
ביום 18.8.13 ובעקבות המשא ומתן שהתנהל בין התובעים לזוהר שולח קלמנסון לזוהר טיוטת הסדר הבנות (נספח ו' לתצהיר קלמנסון) במסגרתו מצוין, כי זוהר ישיב לתובעים את ההלוואה בסך של 2.8 מיליון ₪. ביום 21.8.13 שולח זוהר לתובעים מייל ובו תיקונים לטיוטת ההסדר שהועברה על ידי קלמנסון (נספח ט' לתצהיר קלמנסון), במסגרת התיקונים מוחק זוהר, בין היתר,
את המילה
"הלוואה", אך מותיר על כנו את סכום ההשבה של 2.8 מיליון ₪.
139.
ביום 22.8.13 ולאחר שהמשא ומתן בין הצדדים נקלע למשבר נוכח אי הסכמות באשר לטיוטת ההסכם החדשה בין הצדדים, שולח קלמנסון לזוהר מייל (נספח י"א לתצהירו של קלמנסון) במסגרתו הוא מציין, כי התיקונים שבוצעו על ידי זוהר אינם מקובלים ומעולם לא הוסכמו עמו, והם אינם מקובלים על התובעים. על כן התובעים עומדים על קיום הסכם העקרונות וכי על זוהר להעביר להם מיד את הסך של 2.8 מיליון ₪. עוד צוין בתכתובת המייל כי היה על זוהר להחזיר את הסכום מיד עם קבלתו לפני שבועיים, זוהר הסביר כי הוא נוסע לחופשה ולא יספיק, וכי עכשיו שבועיים לאחר קבלתו הגיע הזמן להחזיר את הכסף.
ביום 28.8.13 שלחו התובעים לזוהר דואר אלקטרוני (נספח י"ד לתצהירו של קלמנסון) במסגרתו
ציינו כי מעולם לא הסכימו למכירת אחזקותיו באוטו איטליה במחיר של 8.6 מיליון ₪, וכי קלמנסון הודיע לו רשמית כי הם אינם מסכימים לכך, וזו הסיבה כנראה שזוהר ביקש מכתב העדר תביעות מהתובעים. עוד צוין כי זוהר התחייב בפני
קלמנסון וזילברברג להשיב להם את הסך של 2.8 מיליון ₪ שהועברו לו מטעם זה. למכתב זה משיב זוהר בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 28.8.13 (נספח 27 לתצהירו) בו הוא חוזר על עמדתו לפיה הוא מוכן להחזיר להם את הסך של 2.8 מיליון ₪, שממילא עולה על הסכום המגיע להם על פי הסכם העקרונות, וזאת כנגד מסמך ביטול הסכם העקרונות. יוער, כי ככל שהיה ממש בטענתו של זוהר בהליך זה, לפיה התובעים לא טענו בזמן אמת כי הם אינם מסכימים למכירת מניותיו בסכום שנמכר, ומעולם לא הוסכם כי ישיב את הסך הנתבע, היה מצופה כי זוהר יעלה זאת במסגרת תגובתו למכתב התובעים מיום 28.8.13 ולא מותיר טענה זו ללא כל מענה. העדר תגובה מטעם זוהר לטענות אלו של התובעים, פועלת לחובתו.
140.
יתרה מהאמור, לאורך כל חלופת המכתבים בין הצדדים עולה כי הסכום היחיד עליו דובר היה הסך של 2.8 מיליון ₪. אציין כי עצם העובדה כי עד מועד הגשת הבר"ל זוהר לא עשה חישוב של הסכום אשר לטענתו מגיע לתובעים, וכי טעה עת ציין בבר"ל כי מגיע לתובעים סך של 1.92 מיליון ₪ אולם בעדותו תיקן וטען כי מגיע להם הסך של 1.4 מיליון ₪ מחזקת את טענת התובעים כי זוהר ידע לאורך כל הדרך כי הסכום שעליו להחזיר הוא הסכום הנתבע ולא הסכומים השונים שחושבו על ידו במסגרת הגנתו בתיק. עוד אוסיף לעניין האמור כי בזמן אמת זוהר לא טען כי ככל שהתובעים יעמדו על המשך קיומו של ההסכם, יש להשיב להם החזר חלקי של הסכום, כפי שהוא טוען כעת.
141.
בנוסף לאמור לעיל, זוהר אשר ביצע מספר רב של הקלטות של פגישות ושיחות עם התובעים, ללא ידיעתם, וידע מה היא עמדתם בנושא, יכול היה להעלות את הטענה, כי עניין החזר הסך של 2.8 מיליון ₪ מעולם לא הוסכם בשיחה מיום 18.6.13 וזאת על מנת לגבות טענתו בעניין. עצם העובדה כי לא הוצגה כל שיחה במסגרתה הודו התובעים בטענות זוהר, או לכל הפחות עומתו עם טענה מסוג זה יש בה כדי לפגום בטענות זוהר בעניין.
מההקלטות, אשר צורפו על ידי זוהר, עולה, כי התובעים העלו את הטענה, כי על זוהר להשיב את הסכום של 2.8 מיליון ₪, כאשר בשיחות אלו זוהר לא העלה כל טענה לגבי סכום זה, לרבות כי זה לא הוסכם בין הצדדים, או כי ככל שהתובעים עומדים על קיומו של ההסכם הם זכאים להחזר חלקי. בתמלול שיחה בין זוהר לזילברברג מיום 17.10.13, נספח 33 לתצהירו של זוהר, שואל זילברברג את זוהר האם זילברברג נהנה מזה שזוהר מחזיק את הכסף שלו בסך של 2.8 מיליון ₪ וזוהר עונה כי הוא מוחזק כבן ערובה וכי הוא לא מוכן לחתום על שחרור מהמסמך הזה – הכוונה להסכם העקרונות (עמוד 3 לשיחה שורות 15-16). בהמשך אותה שיחה טוען זוהר כי צריך לעשות חשבון בין הצדדים ולתת לתובעים את מה שמגיע להם, כאשר שואל אותו זילברברג "מה זה לעשות חשבון מה מגיע לי?" עונה זוהר כי זה לא משנה מה שמגיע להם, כאשר זילברברג אומר שזה כן משנה ושיענה, זוהר לא נותן מענה ברור ואינו מפרט את גרסתו לעניין זכותם של התובעים לקבלת תשלום חלקי (עמוד 9 לשיחה נספח 33, שורות 15-20). בהמשך אותה שיחה טוען זוהר כי אלון ביקש ממנו שיחזיק את הכסף אצלו, טענה אשר הוכחשה על ידי זילברברג (עמוד 16 שורות 22-28), אף בשלב זה של השיחה אין כל טענה של זוהר לפיה חלק מהכסף אינו "מוחזק" עבור התובעים, שכן בהתאם להסכם העקרונות הוא אינו אמור להשיב אותו להם. עוד בהמשך השיחה בה טוען זילברברג כי זוהר עושק אותו עת הוא לא מחזיר לו את הכסף (עמוד 21 שורות 17-27), זוהר אינו מעלה את הטענה כי הוא אינו חייב להחזיר את כל הכסף בהתאם להסכם העקרונות. בתמלול פגישה מיום 12.12.13 בין זוהר לבין זילברברג מציין זוהר כי עשה שימוש בכסף שניתן לו על ידי התובעים עבור המשכנתא וכי את יתרת הכסף שם בצד על מנת להחזיר (נספח 34 לתצהיר זוהר עמוד 25 לתמלול שורות 2-10).
142.
בסיכומיו טען זוהר כי אין לייחס משקל לעדותם של התובעים, אשר הגישו תצהירים כמעט זהים, וכי נכחו האחד בזמן עדותו של השני, ואף התכוננו יחד לחקירה הנגדית. באשר לזהות הרבה בין תצהירי התובעים, אזי אין חולק כי התובעים היו מעורבים יחד בהתנהלות מול זוהר ועל כן יש היגיון בכך ששני התובעים העלו טענות דומות בתצהירים מטעמם. באשר לטענה כי התובעים נכחו האחד בחקירתו של השני וכי יש בכך כדי לפגוע בעדותם, אציין כי בנושאים רבים לא הייתה זהות בין השאלות שהופנו לכל אחד מהתובעים, ועל כן אין לומר, כי בכך שנכחו האחד בזמן עדותו של השני היה בה כדי לפגוע בכל עדותם. בנוסף אעיר כי אף אם עדותו של קלמנסון הייתה עומדת לבדה, ללא סיוע של זילברברג, הנני סבורה כי אף אז, ונוכח הראיות בתיק, הייתי מכריעה לטובת התובעים בכל הנוגע להסכמת זוהר להשבת התמורה לידי התובעים.
143.
טענה נוספת של זוהר הייתה כי לאורך ההליך גרסתם של התובעים השתכללה. לטענתו, בתחילה טענו כי לא נתנו הסכמתם למכירת המניות לקרדן בסכום בו נמכרו – מכתב התובעים מיום 28.8.13, וכי לאחר מכן טענו בכתב התביעה, כי הסכימו למכירת המניות וזאת בכפוף להתחייבות זוהר להחזרת הסכום הנתבע. עוד טען זוהר לשינוי בגרסות שכן התובעים טענו פעם אחת כי סכום התמורה היה 8 מיליון ₪ ופעם שניה טענו כי סכום התמורה היה 8.540 מיליון ₪, כאשר בעדותו טען זילברברג כי בשיחה שנערכה עם זוהר התמורה הייתה 8.6 מיליון ₪, ואילו בסיכומיהם טענו התובעים לקבלת סך של 8 מיליון ועוד 540,000 ₪ ב- 12 תשלומים, גרסה שהועלתה רק בסיכומי התובעים.
לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי לסתור את טענות התובעים. אומנם הצדדים העלו טענות רבות ביחס לשאלת התמורה, אשר התקבלה בגין מכירת המניות לקרדן (האם זוהר קיבל 8,000,000 ₪ או 8,540,000 ₪) אך המחלוקת האמתית היא, האם הייתה הסכמה שמכירת המניות תעשה בכפוף להשבת הסכום הנתבע. עוד אוסיף כי בעדותו הכחיש קלמנסון את הטענה כי מעולם לא נתן את הסכמתו למכר המניות וטען כי ברגע שזוהר הסכים להחזיר את הסך של 2.8 מיליון ₪ אישרו לו למכור את המניות (עמוד 89 לפרוטוקול שורות 2-16)
144.
טענה נוספת של זוהר הייתה כי התובעים לא העלו על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו עם זוהר ביחס להשבת הסכום של 2.8 מיליון ₪, אף כי מיד לאחר השיחה ביניהם ישב קלמנסון וניסח מכתב עבור קרדן בשמו של זוהר. זוהר טען כי התובעים אשר דאגו לשלוח תכתובות והודעות על כל פעולה, לא טרחו לגבות טענה כה מהותית על ידי הוצאת מסמך בכתב.
ראשית אציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התקיימה שיחת הטלפון מיום 16.8.13, במסגרתה ניתן לזוהר אישור למכר המניות. אף כי אין חולק כי שיחה זו התבצעה בין הצדדים, היא לא אוזכרה, גם לא בנוגע לאישור המכר שניתן לזוהר, בחלופת המכתבים שהועברו בין הצדדים בסמוך לאירוע, ואזכורה היה לראשונה, ואף בצורה עקיפה בתכתובת מייל של התובעים מיום 28.8.13 (נספח י"ג לתצהיר קלמנסון), תכתובת אשר כפי שצוין לעיל לא זכתה למענה ענייני מצדו של זוהר באשר לנושאים שבמחלוקת (נספח 27 לתצהירו של זוהר). שנית, השתכנעתי מעדותו של קלמנסון כי באותה העת, לא היו חילוקי דעות בין הצדדים, וקלמנסון אף פעל מטעמו של זוהר ועל כן לא מצא מקום להעלות העניין על הכתב. לעניין זה העיד קלמנסון :

"ת:
אוקי אז אני אומר לך אני בהחלט מאוד מאוד מצטער שלא עשיתי את זה, הסיבה שלא עשיתי את זה זה שעוד פעם, שהיו אז יחסי אמון בינינו, הראייה שגם גיורא שהיה שם לא ביקש ממני אלון תעלה את הדבר הזה בכתב כי איך אומרים? זה בדיעבד באמת זה חבל, אז ברור לי שזוהר היה מסכים לזה בלי שום שאלות והכל היה נראה אחרת, אבל בגלל שסמכנו אז על זוהר לא עלה על דעתי לכתוב. עכשיו המכתב ששלחתי לו באותו ערב נשלח לבקשת זוהר מאוחר בלילה שהוא אמר אלון אני רוצה ש'אוטו איטליה' לא יחזרו בהם ולא יעשו לי סלאמי, אני רוצה עכשיו להוציא, תנסח לי, תעזור לי לנסח מכתב באנגלית שנוציא אותו עכשיו מייד ל'פרארי' ול'מזראטי' ושזה ימסמר את זה שהם לא יעשו לי סלאמי אחר כך. לכן עשיתי לו את הדבר הזה. אתה שואל למה לא העלינו את הדבר הזה על הכתב? כי תקשיב, היו בינינו יחסי אמון. לי ולגיורא יש יחסי אמון 20 שנה, יש לנו הרבה הסכמות, אין לנו דברים בכתב. לא היה לי פעם אחת שגיורא לא עמד בהתחייבות כלפינו.
ש:
תראה.
ת:
לכן לא עלה אז על דעתי, בדיעבד אני מאוד מצטער על זה, זה באמת היה חבל מאוד".
(עמוד 71 לפרוטוקול שורות 4-20).
עוד אציין כי אף זוהר לא הוציא כל מסמך אשר יתעד את השיחה, על מנת לתעד את ההסכמה אשר ניתנה לו על ידי התובעים למכר המניות, הסכמה אותה היה מחויב לקבל בהתאם להסכם העקרונות. בנוסף זוהר העיד כי הסתייע בעורך דין לאחר שנדרש על ידי התובעים להשיב את הסך של 2.8 מיליון ₪, אך לא מצאתי כי זוהר הוציא מכתב המפרט כי אין כל הסכמה אחרת בינו לבין התובעים וכי על פי הסכם העקרונות הם זכאים לסכום מופחת מהסכום הנתבע על ידם, התנהלות המעידה כי בזמן אמת לא סבר כך (ראו עדותו בעמודים 464-465 לפרוטוקול).
145.
באשר לטענתו של זוהר בסיכומיו, כי התובעים בעדותם טענו בהתחלה כי ישנו רק הסכם אחד מחייב בין הצדדים הוא ההסכם בכתב, ורק לאחר מכן טענו כי ישנו הסכם נוסף הוא ההסכם בעל פה, הרי לטעמי אין בעדויות אלו כדי לפגוע בעדותם של התובעים, אשר נותרה איתנה לכל אורך הדרך לפיה היה על זוהר להשיב להם את הסך של 2.8 מיליון ₪ כפי שהוסכם בשיחה בעל פה. לעניין זה העיד קלמנסון :

"ת: הסכם בכתב יש לנו עם זוהר אחד.
ש: כן.
ת: יש את שיחת הטלפון המפורסמת שבה אנחנו לא אישרנו לזוהר למכור את המניות בשמונה חמש ארבע מיליון שקל, ואחרי שהוא אמר לנו תקשיב, הוא ממש ביקש, תאשרו לי את זה, אין לי כוח יותר, אני עייף מזה, אני אחזיר, ברור, אני אמרתי לו תקשיב זוהר, אני אפגע ממהלך כזה ואנחנו לא מוכנים לזה, וגם אמרתי לו שאני חושב שהוא עושה טעות בעניין הזה כי 'קרדן'.
ש: כמה הסכמים יש ביניכם? כי אני שאלתי שאלה פשוטה וקיבלתי עוד פעם תשובה ארוכה.
ת:אני לא יודע, אם אתה מגדיר את השיחה הזאת כהסכם, אז יש שניים. אם אתה מגדיר את השיחה הזאת ומה שנאמר בה לא כהסכם, אז יש אחד".(
עמוד 60 לפרוטוקול שורות 1-14).
ובהמשך עדותו :
"עו"ד ז'אן:
השאלה היא אתה, תקשיב, אתה גם איש עסקים, גם עוסק בהסכמים אמרת לי, מנסח הסכמים, אני מניח שאתה יודע לענות תשובה פשוטה לשאלה, האם ההסכם מה-5.5 שונה או לא שונה.
ת:
אז אני מסביר לך שאפשר לראות את זה בשתי דרכים.
ש:
אתה לא יכול לענות על זה כן ולא?
ת:
מה?
ש:
אתה לא יכול לענות על זה בכן ולא?
ת:
אני חושב שזה גם ככה וגם ככה אפשר לראות את זה, שניהם באותה מידה, אני יכול לכתוב לך.
כב' השופטת: עוד פעם אתם ביחד.
ת:
אני יכול לכתוב לך חוות דעת שאומרת לך שההסכם שונה ואני יכול לכתוב לך חוות דעת שלא, שזה תנאי בהסכם הישן וזה על פי ההסכם הישן. אבל העובדות הן אותן עובדות, זאת אומרת האינטרפרטציה תעשה איתה מה שאתה רוצה, העובדות הן אותן עובדות וברורות. מה אתה חושב שיותר נוח לך? בוא נלך, אז אולי אני אסכים לזה ונמשיך הלאה כי מבחינתי זה אותו דבר. על מה אנחנו מתווכחים פה כאילו?". (
עמוד 62 שורות 25-27, עמוד 63 שורות 1-15).

146.
בנסיבות אלו בהן לטעמי הוכח על ידי התובעים כי הייתה הסכמה בעל פה לפיה על זוהר להשיב את הסך של 2.8 מיליון ₪, אינני נדרשת ליתר טענות הצדדים בשאלה האם העברת הסכום של 800,000 ₪ לזוהר הייתה בגין הזרמת הון או הלוואת בעלים, שכן שעה שהוסכם בין הצדדים בעל פה כי הסך של 2.8 מיליון ₪ יושב לתובעים, אין עוד מקום לדון בעניינים אלו.
147.
עוד אוסיף מעבר לאמור, כי ניתן היה לקבל את תביעת התובעים אף מהנימוק כי זוהר, בניגוד לתובעים, ראה במכירת המניות ככזו שהביאה לביטולו של ההסכם, ועל כן אף לשיטתו ביטולו של ההסכם משמעותו השבה של הכספים ששולמו על ידי התובעים. לעניין זה ראו תכתובת דואר אלקטרוני בין זוהר לזילברברג מיום 24.2.14 (נספח ט"ז לתצהירו של קלמנסון) במסגרתה ציין זוהר כי "כפי שכבר כתבתי לך שוב ושוב אין כל ממש בטענות שהינך מעלה כל פעם מחדש. ההסכם ביננו בטל מזמן ואני עדין מוכן לשבת ולהתחשבן אתך.......". וכן ראו הקלטת שיחה מיום 17.10.13, נספח 33 לתצהירו של זוהר, במסגרתה הוא טוען כי ההסכם בינו לבין התובעים אינו בתוקף (עמוד 3 לתמלול שורות 19-21).
יוער, כי בשלב מאוחר יותר טען זוהר כי ההסכם לא בוטל, אך בזמן אמת זו הייתה טענתו העיקרית, אשר אף היא הקימה לתובעים הזכות לקבל כספם חזרה.
148.
בסיכומיהם הפנו התובעים לדיווחיו של זוהר לרשויות המס, וכי דיווח לרשויות המס על מכירת מניותיו לקרדן בסך של 8 מיליון ₪, ואף ייחס את ה- 800,000 ₪ שהועברו לו כהשקעה שלו בלבד, וזאת לצורך הקטנת המס בגין מכירת המניות. לטענתם זוהר לא דיווח ולא
שילם מס בגין הרווח שנצבר לו, לטענתו, בסך של 1.4 מיליון ₪ מהתובעים. לטענתם אי דיווח באותו מועד על הכנסות אלו היא ידיעתו של זוהר, שעליו להחזיר את מלוא סכום ההלוואה בסך של 2.8 מיליון ₪ לתובעים, וכי היה על זוהר לזמן לעדות את רואה החשבון שלו. לעניין זה העיד זוהר, כי לא דיווח על סכומים אלו שכן לא היו ודאיים לאור דרישת התובעים להחזרת הסכומים לידיהם. עוד טענו כי דוח המס שלו לשנת 2014 הוגש רק בשנת 2016 וכי כלל מחוץ לדוחות הסטטוטוריים הצהרה לפיה מכר מניות של אוטו איטליה בתמורה לסך של 1.4 מיליון ₪ וכי קיימת מחלוקת לגבי טיב העסקה רווח הון או הלוואה וכי לא ניתן להעריך את סיכויי התביעה. לטענת התובעים יש לראות בהצהרת זוהר לרשויות המס כהודאת בעל דין וכי קיימת חזקה משפטית כי הצהרות לרשויות המס הן דיווחי אמת.
אף כי דחיתי לעיל את טענות התובעים, כי אי ההצהרה של זוהר לרשויות המס העידה על כי סבר כי המדובר בהלוואה, הנני סבורה כי יש באי הדיווח כדי לחזק את טענת התובעים כי זוהר לא דיווח על סכום זה שכן סבר בזמן אמת כי עליו להשיבו לתובעים, כאשר אין בדיווח שנעשה על ידי זוהר בדיעבד, ובו הצהיר על חלק מהסכום, כדי לסייע לזוהר בעניין זה.
149.
לאור כל האמור אני קובעת כי הוכח כי הוסכם בין הצדדים כי כתנאי למכירת המניות לקרדן ישיב זוהר לתובעים את הסך של 2.8 מיליון ₪.

התביעה הנגדית וטענות הקיזוז של זוהר
150.
בתביעתו הנגדית העלה זוהר טענות באשר לנזקים אשר נגרמו לו מהתנהלות התובעים, ואשר נאמדו על ידו במיליוני שקלים, ואשר לצורך אגרה העמידם על הסך של 2 מיליון ₪.
התביעה בגין הפסד מניות בחברה המשותפת
151.
אחד מראשי הנזק שנתבעו על ידי זוהר היה נזק שנגרם לו על ידי התובעים אשר מנעו ממנו לטענתו לקבל את זכויותיו על פי הסכם השותפות החדש שכלל שליש ממניות החברה המשותפת, ואשר הוערך על ידו בסך של 16.6 מיליון ₪. תביעת זוהר בגין רכיב זה נזנחה על ידו בסיכומיו ועל כן לא מצאתי לדון בה במסגרת פסק הדין.
התביעה בגין סיכול חתימת הסכמי השיווק עם יצרניות הרכב
152.
הטענה העיקרית לטעמי המצריכה בחינה במסגרת תביעתו הנגדית של זוהר היא הטענה, כי התובעים סיכלו חתימת הסכמי שיווק עם 3 יצרניות הרכב – למבורגיני, אסטון מרטין ובנטלי, אשר גרמו לו לנזק של 1.5 מיליון ₪.
153.
בהתאם להסכם העקרונות, אשר לטענת זוהר לא בוטל, היה על זוהר לפעול לכך שאורורה וי תחתום על הסכמי שיווק בלעדיים של מוצרי מותגי הרכב בנטלי, אסטון מרטין ולמבורגיני, ותהפוך ליבואן בלעדי של יצרניות רכב אלו. עוד נקבע בהסכם העקרונות (סעיף 5) כי כנגד חתימת הסכם בלעדי עם כל אחד מיצרני הרכב יקבל זוהר את הסך של חצי מיליון ₪.
154.
הצדדים מסכימים כי אף שנקלעו למחלוקת באשר להמשך תוקפו של הסכם העקרונות, ולשאלת חובתו של זוהר להשיב את הסכומים שהועברו לו על ידי התובעים, הם המשיכו לנהל מגעים לצורך הקמת שותפות חדשה בין הצדדים, אשר במסגרתה יפעלו להבאת מותגי הרכב לישראל.
155.
זוהר טען כאמור כי יצר את הקשר שיוביל לקבלת זיכיונות שיווק בלעדיים עם יצרניות הרכב ואף הביא הסכמים לחתימה אך התובעים נמנעו מלחתום על ההסכם, ובכך גרמו לו לנזקים הכספיים הנתבעים על ידו.
ההסכמים עם למבורגיני ובנטלי
156.
מהמסמכים והעדויות בתיק עולה כי זוהר אכן המשיך לפעול להבאת הסכמי השיווק מול יצרניות הרכב, גם כאשר היו בין הצדדים מחלוקות באשר למתכונת בה ימשיכו לפעול, וכי חלק מהזמן לא שיתף את התובעים במלא הפעילות מול יצרניות אלו, אך בשלבים בהם שיתף את התובעים בפעילותו מול יצרניות הרכב, נמנעו התובעים מהתקדמות בתחום זה.
157.
מהקלטות השיחות שצורפו על ידי זוהר, (נספח 39 לתצהירו של זוהר) עולה כי ביום 19.11.13 זוהר התקשר לנציג למבורגיני באיטליה מר מיכאלה זליני וקבע לתובעים פגישה עמו. באותה שיחה הוא מבהיר לשאלתו של מר זליני, כי המחלוקות בינו לבין התובעים הגיעו לסיומן וכי כנראה הפעילות תעשה מול חברה חדשה שלו בשם קולקשיין. בהמשך שולח זוהר תכתובת דואר אלקטרוני למר זליני, אליה מכותבים גם התובעים, נספח 44 לתצהירו, במסגרתה הוא מציין כי הגיע להסכמות עם התובעים כי ההתקשרות תעשה תחת חברת קולקשיין. יוער כי התובעים לא צירפו תכתובת מייל מטעמם במסגרתה העלו טענות לפיהן זוהר ציין כי ההתקשרות תעשה דרך חברת קולקשיין ולא דרך אורורה, מה שמעיד, כפי שעולה אף משיחת הטלפון בין זילברברג לזוהר, שתובא להלן, כי הנושא היה ידוע לתובעים, אך היה שנוי במחלוקת, ולא כי זוהר פעל מאחורי גבם להתקשר עם חברה אחרת.
אין מחלוקת כי בעקבות שיחה זו נפגשו התובעים ביום 20.11.13 עם מר זליני. לאחר אותה השיחה התקשר זוהר לזילברברג, שיחה שאף היא הוקלטה על ידי זוהר (נספח 40 לתצהירו), משיחה זו עלה כי באותה העת לא היה ברור האם המותגים יובאו לאורורה או לחברה אחרת, ואף עלה כי הפגישה עם מר זליני הייתה מצוינת, כאשר עלתה אפשרות להתקשרות חוזית לזיכיון עבור שני המותגים בנטלי ולמבורגיני מה שכונה על ידי הצדדים -
joint venture
. וזאת כמפורט להלן:

"זילברברג:
דקה טוב? תשמע. אנחנו סיימנו פגישה עם מיכאלה.
זהר : כן.
זילברברג: אני חושב שהיתה פגישה טובה מאוד.
זהר: אוקיי.
זילברברג: אה, הוא הבין הכל. הכל אנחנו הסברנו. היתה פגישה ארוכה ואני חושב שמאוד עניינית ומוצלחת.
זוהר: אוקי.
זילברברג: הוא הבין הכל.
זהר: אמרת לו כמו שדיברנו?
זילברברג: כמו ש, מה זה, זהר, אני אומר רק אמת ואני לא זה. בדיוק מה שדיברנו, בדיוק מה שהולך להיות ובדיוק מה ש, מה שצריך להיות. אוקיי?
זוהר: אוקיי.
זילברברג: והוא, והוא היה מאוד משתף פעולה. אתה יודע הפגישה התחילה קצת בהיסוס מה, אבל לקח לנו זמן קצר מאוד להבין שאנחנו אנשים רציניים ואנחנו מדברים איתו, אתה יודע ישירות והכל. הוא היה מאוד חיובי. גמרנו כידידים ותיקים.
זוהר: אוקיי.
זילברברג: עכשיו אנחנו צריכים שלושתנו לשבת ולהחליט איך זה יהיה. הרי זה חברה, אני חושב שזה צריך להיות על אורורה, אבל נדבר על זה ., כשנשב שלושתנו. הוא יודע בדיוק.
זוהר: יש עם זה, אמרתי לך בעיות (מדברים ביחד) זה לא יכול להיות על אורורה.
זילברברג: לא, יש, אורורה כבר מוכנה בתור יבואן. אבל נדבר.
זוהר: יש המון, יש המון בעיות מיסיות עם אורורה. אני אספר לך. אני סיפרתי את זה לאלון, אבל אני אספר אחר כך.
-
ובהמשך :
זילברברג: אז לא ניפגש. זה לשלום. הכל יסתדר, הכל בסדר. אנחנו יודעים עכשיו את הכל. איך מי מה למה וכמה. וזהו. אני חושב שהייתה פגישה מעולה.
זוהר: יופי.
זילברברג:אני אומר לך נפרדנו כידידים.
זוהר: לא אין סיבה שלא. בוא תשמע בסך הכל החברה
זילברברג: לא, מה אין סיבה שלא ? אתה יודע הוא לא מכיר אותנו
זוהר: נכון,
זילברברג: הוא אומנם מכיר בפני
ם, את, את אלון זאת אומרת, אבל לא אותי.
זוהר: כן.
זילברברג: ונפרדנו כידידים. הוא אפילו דיבר איתנו על דברים פרטיים שלו בסוף הישיבה
זוהר: לא לא תראה אני
זילברברג: שזה לא כל כך טריוויאלי
זוהר: לא, זה מאוד לא טריוויאלי, כי אני אמרתי לו תקשיב הם שותפים שלי, אני אמרתי לו שהגענו להחלטה שאנחנו הולכים להיות שותפים. אני מבקש שתקבלו אותם (מדברים ביחד).
זילברברג: כן, הסברנו לו את כל מה שקרה, הסברנו לו שהייתה פגישה טובה ולחצנו ידיים והכל וזה, אבל בסדר,
זוהר: יופי
......
זוהר: אנחנו גם קיבלנו מכתב שהאמת הוא גם מכותב אליו, גם מהחברה השניה שלו, שאומרת שבינואר הם באים להתקדם ותכניסו אותנו לסדר העדיפויות. אני לא יודע אם הוא דיבר איתך על זה. אבל הוא גם
זילברברג: הוא דיבר איתנו על בנטלי.
זוהר: על זה אני מדבר
זילברברג: כן, כן, בסדר אז אה
זוהר : סיפר לכם על המכתב שהגיע?
זילברברג: הוא לא, הוא אמר שהם בקשר והמכתב הוא לא סיפר לנו פרטים על המכתב, איזה מכתב הגיע ? ש?
זוהר: הגיע מכתב מהמפעל שהם החליטו להיכנס לארץ וב-
זילברברג: כן, זה הוא אמר, זה הוא אמר
זוהר: הכל בזכותו, אגב שתבין, הוא קידם אותנו.
זילברברג: כן, כן
זוהר: בסדרי העדיפויות של המפעל והכניס אותנו למקום הראשון. זאת הסיבה שעד היום לא הסכמתי לחתום על חוזה איתו, כי היה לו אינסנטיב לקדם לי את החוזה שמה, מבין .
זילברברג: כן, אז הוא אמר שהוא נפגש אית ב- 11.12 נדמה לי, או ב, או ב 11.12, הוא ניפגש איתם והם עושים
joint venture


ביחד אין שום בעיה.
זוהר: בדיוק.
זילברברג: דיברנו על כל העניינים, איך מה מי כמה ולמה. בשביל זה אני אומר. אנחנו נשב, סע לשלום.
זוהר: יופי (מדברים ביחד).
זילברברג: הכל בסדר. אחר כך ניסע לבנטלי, ניסע לאסטון, ניסע לכולם. הכל יהיה בסדר.
זוהר: אוקיי.
זילברברג:אני חושב שאם, אם בישיבה שאנחנו נשעה אנחנו נסגור את הכל.
זוהר: אני בטוח.
זילברברג:כך אני מרגיש. אבל אתה יודע,
זוהר: לא, לא, לא אני אומר לך זה הרעיון שלי מהיום הראשון לא השתנה כלום.
זילברברג: מצוין מצוין.
זוהר: זה מה שרציתי אני חושב שהייתה פי אי הבנה ולדעתי גישרנו עליה בפגישה האחרונה. נשב נסגור את הפרטים וזהו.
זילברברג: בסדר גמור אני חשוב שזה היה טוב מאוד גם הזה שארגנת את הפגישה היה חשוב מאוד. הייתה, היה ממש חשוב. צריך לעשות לו גם פגישה דומה עם בנטלי וגם פגישה דומה עם אסטון והכל יסתדר.
זוהר: בנטלי, בנטלי בינואר בארץ
זילברברג: בנטלי בינואר בארץ? מצוין.
זוהר: כן. ואסטון זה חתימה כבר. זהו. החוזה כבר מוכן לחתימה. אפשר לחתום מחר בבוקר.
זילברברג:נו, בבקשה קדימה. לא, אל תחתום מחר בבוקר.
זוהר: ...לא לחתום
זילברברג: תחתום אחרי הפגישה שלנו.
זוהר: כן, כן.
זילברברג:כן בסדר גמור.
זוהר: יופי
זילברברג: בסדר גמור.
זוהר: אני שמח שהיה טוב אני שמח
זילברברג: כן, כן היה טוב מאוד ו, ו
זהר: המהלך שסגרנו,
זילברברג: היה נכון, היה בסדר גמור שארגנת את זה. זה היה מצוין וזהו.......".
משיחתם של זוהר וזילברברג, אשר מפאת חשיבותה צוטטה כמעט במלואה, לעיל, עלה, כי לא זו בלבד שהייתה פגישה מוצלחת בין התובעים למר זליני, אזי עלה ממנה כי ניתן היה להתקדם לחתימת הסכם שותפות ביחס ללמבורגיני תוך בחינת האפשרות לשיתוף פעולה אף ביחס לבנטלי. עוד עלה מאותה השיחה, כי התובעים, בניגוד לטענתם כעת, היו מודעים לחילוקי הדעות בינם לבין זוהר באשר לחברה אשר תתקשר בהסכם והאם זו תהיה חברת אורורה, או חברה אחרת.
158.
לאחר אותה פגישה, ביום 29.11.13, הועברו לזוהר מסמכי בקשת הזיכיון של למבורגיני ובנטלי ה-
dealer application

, (נספח 41 לתצהירו של זוהר), אשר לטענת זוהר היו השלב האחרון טרם קבלת הסכמי השיווק לחתימה. לטענתו, מסמכי הבקשה נועדו להוות אישור בכתב להתאמת מבקש הזיכיון לדרישות יצרניות הרכב, וזאת לאחר בדיקת נאותות שביצעה יצרנית הרכב. לטענת זוהר אומנם מסמכי הבקשה ליצרנית הרכב אינם מחייבים את יצרנית הרכב להתקשר בהסכם השיווק, ומתן זכות השיווק כפופה לעמידת המבקש הזיכיון בתנאי יצרן הרכב, אולם עצם מתן מסמכי הבקשה יש בה להעיד על כוונת יצרנית הרכב להתקשר בהסכם שיווק מחייב עם מבקש הזיכיון.
159.
בשיחה מיום 12.12.13 (נספח 34 לתצהירו של זוהר) בין זוהר לזילברברג, מציין זוהר כי כבר יש לו טופס אפליקיישן עבור למבורגיני, ובמענה אומר לו זילברברג, כי זליני אמר שצריך להעביר טפסים עם שם החברה הנכון (עמוד 3 לקטע השני של ההקלטה , ועמוד 6 להקלטה מה- 12.12.13). בהמשך אותה השיחה מציין זילברברג כי זליני עשה תחקיר על התובעים לפני הפגישה ורצה לוודא מה משמעות המכתב שהוציאו ביחס לזוהר ואורורה – וכי באותה פגישה זילברברג אמר לזליני, כי זה יהיה על שמה של אורורה (עמוד 28 לתמלול מיום 12.12.13). משיחה זו עלה כי היה ברור שיש חילוקי דעות ביחס לחברה אשר תהיה חתומה על הזיכיונות, אך מצד שני ניתן להבין כי אף זילברברג אינו מתכחש לעובדה כי המדובר בפגישה רצינית שבמסגרתה עשתה למבורגיני בדיקת רקע לגבי התובעים, וכי ניתן היה להתקדם לחתימת הסכם מולה.
160.
בשיחה שנערכה בין זילברברג לזוהר מיום 6.1.14 (נספח 42 לתצהירו של זוהר), מודה זילברברג כי הוא הבין מזליני כי ניתן לחתום על הסכם מול למבורגיני :

"זילברברג : נכון למבורגיני אני הוספתי מכיוון שאנחנו היינו שם ואני מבין ממיכאלה שאם אנחנו נסדיר את העניינים למבורגיני ייחתם כמה שיותר מהר.
זוהר: נכון, נכון מה זה כמה שיותר מהר? השבוע אפשר לעשות.
זילברברג: אז זהו, לכן הוספתי את למבורגיני זה הכל. כי כפי שאמרתי לך ב,"

(עמוד 6 להקלטה שורות 9-12).
161.
קלמנסון אישר בעדותו כי נפגשו עם מר זליני, האחראי על הזיכיונות בלמבורגיני, בעקבות תיאום שנעשה להם על ידי זוהר (עמודים 145-146 לפרוטוקול), וכי באותה שיחה שוחחו על כך כי ייתן ויינתן זיכיון גם ללמבורגיני וגם לבנטלי (עמוד 148 לפרוטוקול).
עוד העיד קלמנסון כי כאשר הגיעו לפגישה נאמר להם כי הבקשה מולאה עם הפרטים של זוהר וכי יש להתחיל את כל התהליך מההתחלה עם אורורה ושזוהר ימלא בקשת דילר חדשה יחד איתם ושזה יעבור את האישורים של ההנהלה ( עמוד 149 לפרוטוקול).
אף זילברברג ציין בעדותו כי בפגישה עם זליני נשקלה האפשרות של

joint venture

בהבאת המותגים של למבורגיני ובנטלי (עמוד 299 לפרוטוקול). בנוסף אישש זילברברג את טענתו של זוהר כי בכל הנוגע ללמבורגיני כל מה שהיה צריך לעשות הוא לשלוח את המסמכים על שמה של אורורה (עמוד 295 לפרוטוקול). כאשר נשאל מה עשו מרגע הפגישה מיום 20.11.13 עד לשיחה בינו לבין זוהר מיום 6.1.14 שם נאמר שהכל סגור בנושא זה, השיב כי חיכו לזוהר שיישלח את המסמכים על שם אורורה (עמוד 297 לפרוטוקול).
162.
התובעים לא נתנו כל הסבר בתצהיריהם או בעדותם מדוע המשא ומתן עם למבורגיני לא התקדם, אף כי עלה מעדותם, כי ניתן היה לחתום עמה על הסכם. בעדותו וכניסיון ליתן מענה לסוגיה זו טען קלמנסון, לראשונה, בעדותו, כי ניסה לאחר הפגישה ליצור קשר טלפוני עם זליני אך הוא לא ענה לו (עמוד 146 לפרוטוקול). בהמשך עדותו חזר על הטענה כי התקשר לזליני וכאשר לא חזר אליו הבין שהוא לא רוצה לדבר אתו. קלמנסון הסכים, כי לא שלח לזליני כל פניה בדואר אלקטרוני (עמוד 150 לפרוטוקול).
163.
מהעדויות והמסמכים לעיל עולה, כי בנוגע ללמבורגיני יכלו התובעים לחתום על הסכם, אך בחרו שלא להתקדם בהסכם כנראה בשל כך שמערכת היחסים בינם לבין זוהר טרם הוסדרה.
164.
התובעים טענו לעניין האמור כי בפועל לא היה לזוהר הסכם לחתימה, אך לטעמי די במסמכים שהוצגו לרבות מסמך ה-
dealer application

וכן השיחות המוקלטות בין זוהר לזילברברג ואף פגישת התובעים עם נציג למבורגיני, כפי שעלה מהשיחה בין זילברברג לזוהר, כדי להעיד כי המדובר במצב שהיה קרוב לחתימת הסכם בין הצדדים.
165.
בסיכומיהם טענו התובעים, כי אף אם תתקבל הטענה כי היו חוזים מוכנים לחתימה לא היו חייבים לחתום על ההסכמים, וכן טענו כי על פי הסכם העקרונות כתנאי לתשלום היה על ההסכמים להיחתם ואין די בפעולותיו של זוהר כדי להצדיק תשלום עבור הזיכיונות. דין הטענות הללו להידחות. אומנם על פי הסכם העקרונות היה על התובעים לחתום על ההסכמים, אך שעה שעולה מהעדויות בתיק כי הסכמים אלו היו מוכנים לחתימה וכי התובעים בהתנהלותם מנעו את החתימה די בכך כדי לקבוע כי זוהר עמד בהסכם העקרונות.
166.
באשר לבנטלי אף כי עולה מהעדויות בתיק כי אכן הייתה כוונה לעשות שיתוף פעולה –
joint venture


ביחס לשני המותגים בנטלי ולמבורגיני, לא הוכח כי אכן הוחלט בפועל כי ההסכמים ייחתמו ביחד לשני הרכבים ואף לא הוצג כל הסכם או תכתובת ביחס ליצרנית רכב זו, ממנו ניתן היה להניח כי חתימת ההסכם עם למבורגיני תביא בהכרח לחתימה לגבי בנטלי.
167.
על כן אני קובעת כי המשא ומתן מול למבורגיני התקדם לשלב חתימת הסכם וכי התובעים הם אשר מנעו חתימת הסכם זה, ועל כן יש לחייבם בתשלום הסך של 500,000 ₪, אשר נקבע בהסכם העקרונות, לזוהר, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.14 בהנחה שבמהלך ינואר 2014 היה ההסכם נחתם. תביעת זוהר בגין חתימת ההסכם מול בנטלי נדחית.
הקשר עם אסטון מרטין
168.
אף ביחס לאסטון מרטין אני קובעת כי לתובעים היה הסכם מוכן לחתימה, כאשר התובעים הם אלו שבחרו שלא לחתום עליו.
169.
בשיחת טלפון בין זילברברג לזוהר מיום 20.11.13, לאחר הפגישה בין התובעים למר זליני מלמבורגיני, אשר צוטטה לעיל כמעט במלואה, זוהר מודיע לזילברברג כי ניתן לחתום על הסכם עם אסטון מרטין וכי הוא מוכן לחתימה. זילברברג אינו טוען בפני
ו כי המסמכים הרלוונטיים הוסתרו מהתובעים, או כי התובעים רוצים לעבור על ההסכם לפני שהוא חותם עליו, אלא הוא מציין כי לא יחתום על ההסכם עד הפגישה שעתידה הייתה להתקיים בין התובעים לבין זוהר.
עוד עלה מהקלטות נוספות של שיחות בין הצדדים, כי זוהר שב ומציין באוזני התובעים כי ישנו חוזה לחתימה מול אסטון מרטין, כך למשל בהקלטת שיחה מיום 12.12.13 בין זילברברג לזוהר (נספח 34 לתצהירו של זוהר), מציין זוהר כי כבר יש לו חוזה עם אסטון מרטין (עמוד 26 לתמלול), כאשר נשאל איזו חברה השיב – קולקשיין, אז זילברברג אומר לו שלא קולקשיין, וזוהר משיב כי זה הזמן להחלטות, וכי אפשר לחתום ב- 18 לחודש, ומציין כי ביקשו שיחתמו על מסמך כוונות מחייב (עמוד 27 לתמלול). בהמשך ההקלטה שב זוהר וחוזר על כך שצריך ללכת ב- 18 לחודש לחתום מול אסטון מרטין (בעמוד 4 לקובץ השלישי מה- 12.12.13) וזילברברג מסכים כי הם ילכו לפגישה עם אסטון מרטין ב- 18 לחודש (עמוד 5 לקובץ השלישי מה- 12.12.13). בהמשך השיחה זוהר חוזר על הטענה כי יש פגישה ב- 18 לחודש וצריך לטוס ללונדון לאסטון מרטין , זילברברג אומר שהוא מבקש לעבור על זה יחד עם קלמנסון (בעמוד 31 לתמלול).
170.
אין מחלוקת כי זוהר העביר לצדדים
loi


letter of intent -


של אסטון מרטין. לעניין זה ראו עדותו של זילברברג, אשר אישר כי ביום 12.12.13 קיבלו את ה-
loi



של אסטון מרטין, כאשר לטענתו טען בפני
זוהר כי זה לא מופיע על שמה של אורורה (עמוד 301 לפרוטוקול). זילברברג נשאל בחקירתו כי אמר שייקח את המסמך וייתן אותו לקלמנסון, על מנת שיעבור על זה ויעיר הערות, והשיב, כי לא העירו הערות, אך ביקשו מזוהר שיביא את זה על שמה של אורורה (עמוד 303 לפרוטוקול).
לעניין זה העיד קלמנסון, כי ב- 12.12.13 אמר להם זוהר, כי העניינים מתקדמים עם אסטון מרטין ומעביר להם

loi

(עמוד 155 לפרוטוקול), וביקש שיעירו הערות (עמוד 156 לפרוטוקול). לטענת קלמנסון, למרות שהועבר לו המסמך ציפה כי זוהר ייקבע להם פגישה אחרת והוא לא עשה את זה (עמוד 157 לפרוטוקול), אך הודה כי לא שלח שום מייל בנושא (עמוד 160 לפרוטוקול).
עוד אין מחלוקת, כי זוהר ציין בפני
זילברברג בשיחתם מיום 12.12.13 כי תיאם פגישה מול אסטון מרטין לחתימה על ה-
loi
(ראו עדותו של זילברברג בעמוד 306 לפרוטוקול). כאשר זילברברג נחקר על כך, שלפי השיחה היו יכולים לחתום מול אסטון מרטין וככל שהיו להם הערות יכלו להעיר על ה-
loi


ואז להגיע לפגישה כזכיין, טען כי לא היה לו בשביל מה לנסוע, שכן לא היה לו
application form

(עמוד 307 לפרוטוקול).
כאשר נשאל זילברברג בעדותו האם שלחו מכתבים על מנת לקדם את העניינים טען כי הביטחון שלו שזה סגור הייתה הבטחתו של זוהר שישנה את הבקשה לאורורה וכי הוא לא עשה את זה (עמודים 313-314).
עוד עלה כי אף שהתובעים ידעו, כי נקבעה פגישה לצורך חתימה מול אסטון מרטין בפועל לא טרחו להגיע לפגישה זו. כאשר נחקר זילברברג מדוע לא הגיע לפגישה השיב כי הוא אינו זוכר (עמוד 314 לפרוטוקול).
171.
לעניין המשא ומתן מול אסטון מרטין טענו התובעים, כי בניגוד לטענתו של זוהר, אף לאחר הפגישה מיום 18.12.13,
אליה לא הגיעו התובעים, המשיך להתנהל משא ומתן מול אסטון מרטין, ולא נשלח כל מכתב מצד אסטון מרטין, כי היעדרות התובעים מהפגישה גרמה לאי נוחות. עוד טענו לעניין זה כי בניגוד לטענתו של זוהר, כי תיאם את הפגישה שבוע לפני המועד והודיע על כך לתובעים מיד בסמוך למועד תיאום הפגישה, עלה מנספח 19 לתצהיר זוהר בבר"ל, כי הפגישה תואמה כבר ביום 25.11.13, וכי זוהר לא יכול היה לתת כל מענה הולם לעניין זה בעדותו, ואף העיד כי לא עדכן את נציג אסטון מרטין כי התובעים מגיעים לפגישה. מכאן טוענים התובעים כי זוהר תיאם את הפגישה עבור עצמו וכי ההתראה הקצרה על הנסיעה היא הסיבה בגינה לא הגיעו למפגש. עוד טענו התובעים, כי זוהר הסתיר מסמכים שהגיעו מעו"ד זגה, אשר ייצג אותו במו"מ מול אסטון מרטין, והמעידים כי זוהר לא פעל עבורם.
172.
לטעמי ואף כי בשלבים מסוימים עולה כי זוהר פעל עבור עצמו, אזי אין חולק כי בשלבים מאוחרים יותר יידע זוהר את התובעים במשא ומתן שהתנהל, העביר להם את המסמכים הרלוונטיים ואף הודיע להם על הפגישה המיועדת, אך התובעים בחרו שלא להתקדם במשא ומתן משיקוליהם.
173.
באשר לטענת התובעים כי עדות לכך שזוהר פעל לצורך האינטרס האישי שלו ולא עבור התובעים היא העובדה כי כבר ביום 15.1.14 נסע עם דנינו לאסטון מרטין וכבר ביום 23.1.14 נחתם מכתב כוונות בין אסטון מרטין לדנינו. לטענתם תקופת הזמנים הקצרה ממועד הנסיעה עם דנינו ועד לחתימת מכתב הכוונות מחייבת שזוהר פעל עבור דנינו מוקדם מטענתו, ולמעשה ניהל משא ומתן עם דנינו והתובעים במקביל. בשים לב כי טענות אלו הן חלק מהתביעה הנוספת ואליה קשור אף דנינו, אינני מוצאת מקום להכריע בהן, אך אציין כי אף אם יתקבלו טענות התובעים בעניין אין חולק כי בשלבים מסוימים זוהר פעל להבאת הזיכיונות אף עבורם, אך הם לא פעלו לקידום עניינים אלו.
174.
יחד עם זאת אין מקום לקבל תביעת זוהר בגין רכיב זה שכן לטעמי לא נגרם לו נזק בשל אי חתימת ההסכם בין התובעים לבין אסטון מרטין, שכן בסופו של יום, וכמתואר לעיל, זוהר נסע עם דנינו לפגישה עם אסטון מרטין, אשר בסמוך לאחריה נחתם ההסכם בין אוטו ארט לבין אסטון מרטין.
בהסכם העסקה, שנחתם בין דנינו לבין זוהר מיום 1.2.14 (נספח 58 לתצהירו של זוהר), זוהר מונה למנכ"ל החברה תמורת שכר חודשי בסך של 40,000 ₪ לחודש. כמו כן, בהסכם פשרה, אשר נחתם בין זוהר לבין אוטו ארט וחיים דנינו (מוצג ת/1) מיום 1.7.14, משמע מספר חודשים קצר בלבד ממועד חתימת הסכם העסקה, ולאחר שנחתם הסכם אסטון מרטין, וטרם חתימת הסכמים עם יצרניות רכב נוספות, קיבל זוהר סכום של 900,000 ₪. הנני סבורה כי יש בסכום זה, שניתן על ידי אוטו ארט ודנינו לזוהר, כדי להוות תמורה אף בעבור חתימת ההסכם עם אסטון מרטין. לטעמי, בעקבות תשלום זה אין הצדקה עוד לתשלום סך נוסף של חצי מיליון ₪ שאמור היה להשתלם בחתימה בין התובעים לבין אסטון מרטין, אך לא יצא לפועל כאמור, ויצא לפועל עם אוטוארט ודנינו. אזכיר כי מדובר בזיכיון בלעדי ולכן חתימה של אסטון מרטין עם אוטו ארט הוציאה מכלל אפשרות חתימה עם התובעים.
175.
בהתאם לאמור לעיל אני מקבלת את תביעתו של זוהר בראש נזק זה, ביחס לחברת למבורגיני בלבד, ומחייבת את התובעים בתשלום הסך של חצי מיליון ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.14.
176.
להלן אבחן את ראשי הנזק הנוספים שנתבעו על ידי זוהר.
התביעה כי זוהר נמנע מלפעול עבור עצמו
177.
לטענת זוהר הסתמך על התובעים ולא פעל בעצמו או עם גורמים אחרים לקבל את הסכמי השיווק עם יצרניות הרכב, בכך נגרם לו נזק של 1.5 מיליון ₪. דין רכיב תביעה זאת להידחות. אין חולק, כי בחודש ינואר 2014 נסע זוהר עם דנינו לפגישה עם אסטון מרטין, כאשר לאחר מכן אף נחתם הסכם בין אסטון מרטין לאוטוארט.
178.
בנוסף, ומטיוטת הסכם הפשרה בין אוטוארט לבין זוהר, מוצג ת/1, עולה כי הצדדים שיתפו פעולה לקידום הפעילות ועסקי החברה, אשר כללו, בין היתר, הפעלת סוכנות להפצת מכוניות אסטון מרטין, בנטלי ולמבורגיני, ומכאן שבניגוד לטענתו של זוהר עולה, כי הסתמכותו על התובעים, כטענתו, לא מנעה פעילות מול יצרניות הרכב בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.
תביעת זוהר כי מנעו ממנו לעבוד בשוק הרכב
179.
זוהר טען כי התובעים מנעו ממנו לעבוד, מאז חודש אוגוסט 2013 ועד למועד הגשת תצהירו, (למעט 3 חודשים שעבד באוטוארט) בתחום הרכב ולהתפרנס כמנכ"ל באחת החברות, נזק שהוערך על ידו בסך של 44,816 ₪ לחודש ובסך הכל 1,075,584 ₪. אף תביעת זוהר בגין רכיב זה נדחית על ידי. ראשית יוער כי די בכך שזוהר החל
לעבוד עם דנינו בסמוך לפגישה מיום 9.1.14, וכבר ביום 15.1.14 טס עימו לאיסטנבול לפגישה עם אסטון מרטין (ראו עדותו של זוהר עמוד 380 לפרוטוקול), כדי לסתור טענתו כי נמנעה העסקתו בשוק הרכב.
180.
לא זו בלבד שזוהר הועסק בתחום הרכב, אזי ובהתאם להסכם פשרה שנחתם בין דנינו לזוהר (מוצג ת/1) לגבי סיום העסקתו של זוהר אצל דנינו עולה כי זוהר קיבל את הסך של 900,000 ₪ בגין סיום העסקתו, וזאת בנוסף למשכורות ששולמו לו ל- 3 חודשים. ומכאן שאף סכום זה יש בו לשקף כי זוהר קיבל תמורה עבור פעילותו בתחום הרכב.
181.
באשר לטענה כי בשל מכתבי התובעים הופסקה העסקתו אצל דנינו, אזי זוהר לא טרח לזמן את דנינו על מנת לגבות את טענותיו בעניין. יתרה מכך, זוהר סיים העסקתו באוטוארט ביום 18.5.14, כעולה ממוצג ת/6, שהוא "הודעה על סיום העסקה" אשר נשלחה על ידי זוהר לדנינו. כאשר מכתבי התובעים לב"כ דנינו נשלחו רק ביום 17.7.14 (נספחים
c
לתצהיר התשובה של קלמנסון) עת זוהר כבר סיים עבודתו באוטוארט.
182.
עוד אציין כי זוהר לא הוכיח כי היו חברות אשר שקלו את העסקתו בתחום הרכב וכי בשל המכתבים אשר נשלחו על ידי התובעים נמנעה העסקתו. זוהר לא צירף מכתבים אשר נשלחו לחברות בארץ (בשונה מהמכתבים שנשלחו ליצרניות בחו"ל) במסגרתם טענו התובעים כי לא ניתן להעסיק את זוהר בשל ההסכם עם התובעים.
התביעה להחזר הוצאות
183.
באשר לתביעת זוהר להחזר ההוצאות שנגרמו לו בשל פעולותיו מול יצרניות הרכב, הוצאות שהוערכו על ידו בסך של 200,000 ₪. אף תביעה זו נדחית. ראשית וכפי שנטען על ידי התובעים, בהתאם להסכם העקרונות לא נקבע כי זוהר יהיה זכאי להוצאות בגין פעולותיו מול יצרניות הרכב. אומנם במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לאחר מכירת המניות לקרדן, במסגרתו ניסו הצדדים להגיע להסכמה על מתווה מוסכם, נדון נושא ההוצאות שיוציאו הצדדים במסגרת הניסיון להבאת יצרניות הרכב לחתימה על הסכמי שיווק, אך אין במשא ומתן זה אשר לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, כדי לחייב מכוחו את התובעים לשלם לזוהר בגין הפעולות שעשה לצורך קידום חתימת ההסכמים.
184.
למעלה מן הנדרש, אציין, כי להוכחת טענותיו בדבר ההוצאות שנגרמו לו צירף זוהר את נספח 62 לתצהירו. לטענת זוהר ההוצאות בגין כרטיסי טיסה והוצאות נוספות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עלו לסך של 97,855.97 ₪. מעיון באסמכתאות אשר צורפו על ידי זוהר לתצהירו, וכן מעדותו, עלה כי חלק ההוצאות אשר יוחסו להוצאותיו בגין ההסכם בין הצדדים, היו כאלו שנעשו עוד טרם חתימת הסכם העקרונות בין הצדדים עת עבד זוהר באוטו איטליה, ואשר עלה כי הוצאו על שמה של אוטו איטליה. לעניין הוצאות אלו לא ידע זוהר להסביר מי נשא בעלותן (ראו עדותו עמוד 585 שורות 24-27, ועמודים 586-587 ועמוד 588 שורות 1-10).
התביעה להחזר שכר כמנכ"ל
185.
באשר לטענתו של זוהר כי מנעו ממנו שכר כמנכ"ל החברה המשותפת אשר היה אמור להיות דומה לשכרו באוטו איטליה, ולתקופה של 5 שנים, סך של 2,688,960 ₪. אזי אף התביעה בגין רכיב זה נדחית. בהסכם העקרונות, שהוא ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים, לא נקבע כי זוהר יהיה זכאי לשכר חודשי עבור עבודתו. אומנם, במסגרת המשא ומתן שניהלו הצדדים עלה נושא השכר אך היות וזה לא הגיע לכל הסכמה מוסדרת, לא ניתן לקבוע כי התובע היה מקבל שכר ומה גובהו.
התביעה בגין פגיעה במוניטין
186.
באשר לטענתו של זוהר לפגיעה הקשה במוניטין שלו, פגיעה אשר הוערכה על ידו בסך של חצי מיליון ₪, אזי אף דין התביעה בגין רכיב זה להידחות. ראשית אציין כי זוהר לא הביא כל הוכחה לכך שהמוניטין שלו בתחום הרכב נפגע. יתרה מהאמור, עלה כי זוהר על אף המריבות עם התובעים הצליח לצאת לדרך חדשה ואף הועסק על ידי דנינו בחברת אוטו ארט, אשר התקשרה בהסכם עם חברת אסטון מרטין, משמע כי לא נגרמה לו כל פגיעה במוניטין.


סוף דבר
187.
אני מקבלת את תביעתם של התובעים וקובעת כי על זוהר לשלם לתובעים סך של 2,865,303 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
188.
בנוסף מתקבלת תביעתו הנגדית של זוהר באופן חלקי כך שהתובעים ישלמו לו סך של 500,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.14 ועד למועד התשלום בפועל.
189.
בסיכומיהם עתרו התובעים לחיובו של זוהר בשכר טרחת עו"ד בשיעור ריאלי בגין ניהול התביעה והתביעה שכנגד, בסך של חצי מיליון ₪. בנסיבות העניין ונוכח העובדה כי קיבלתי את תביעתו הנגדית של זוהר באופן חלקי אני מחייבת אותו בתשלום הוצאות התובעים בסך של 30,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 60,000 ₪.

ניתן היום,
י' אלול תשע"ז, 01 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 42662-05/14 אלון קלמנסון, גיורא זילברברג נ' זוהר אלון (פורסם ב-ֽ 01/09/2017)