פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ | פסקי דין על צבי פרידמן | פסקי דין על רחל פרידמן | פסקי דין על ערן פרידמן ואח' |

5815-03/14 הפ     15/10/2017




הפ 5815-03/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צבי פרידמן, רחל פרידמן, ערן פרידמן ואח'









2

בית המשפט המחוזי בירושלים

בפני
כבוד השופט אריה רומנוב

ה"פ 5815-03-14




בעניין:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ





המבקש

נ ג ד




1. צבי פרידמן
2. רחל פרידמן
3. ערן פרידמן
4. אייל פרידמן
5. עידית פרץ
6. רות בנבנישתי




ה
משיבים





ב"כ המבקש: עו"ד חנה אפרת-קומט
; עו"ד אהוד מזרחי
ב"כ משיבים 1-5: עו"ד עדיאל חשין
; עו"ד מייק אברהמס





פסק דין

1.
בתובענה זו מתבקש בית המשפט לקבוע מהו היקף המשכון אותו תהיה המבקשת זכאית לממש לשם פירעון חובות משיבים 1-5 אליה.

העובדות
2.
משיבה מס' 6 (להלן: "המשיבה") הייתה הבעלים של מגרש הנמצא ברחוב כספי 26 בירושלים. בשנות השמונים של המאה הקודמת היא הגיעה להסכם קומבינציה עם משיב 1, שהינו קבלן בניין (להלן: "המשיב"). בין הצדדים הוסכם, כי המשיב יבנה בניין ובו 6 דירות. הוסכם, כי המשיב יקבל 4 דירות והמשיבה תקבל 2 דירות.
3.
בשלב כלשהו לאחר תחילת הבנייה ולפני סיומה, נזקק המשיב להלוואה לצורך מימון המשך עבודות הבנייה. הוא פנה למבקשת (למעשה, הייתה זו קודמתה של המבקשת: "בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ"), וזו הסכימה לתת לו הלוואה המובטחת במשכנתא. אשתו של המשיב ושלושת ילדיו (משיבים 2-5) חתמו כערבים להתחייבויות המשיב על פי החוזה. הואיל ובאותה עת המגרש והבנוי עליו היו רשומים בלשכת רישום המקרקעין כיחידת רישום אחת, המשיבה דרשה כי המשכנתא תחול רק על אחת הדירות שיועדו למשיב, ולא על הדירות שיועדו לה

(ר' מכתבו מיום 28.4.89 של ב"כ המשיבה, עו"ד עוזיאל).
4.
דרישת המשיבה הייתה מקובלת על המבקשת ועל משיבים 1-5 (להלן: "המשיבים"). לפיכך הוסכם בין שלושת הצדדים - המבקשת, המשיבים והמשיבה - כי המשכנתא תירשם רק על אחת מהדירות שבהסכם הקומבינציה יועדו למשיב. בהתאם לדרישה שהועלתה על ידי המשיבה, הוסף למסמך התנאים המיוחדים לשטר המשכנתא סעיף 32 הקובע כך:

א.
מימוש המשכנתא עפ"י הוראות שטר זה, ומבלי לפגוע או לגרוע מהאמור בשטר זה, יעשה על ידי מכירת הדירה המצויה בקומות א' ו-ב' בצד המערבי-צפוני של הבניין הממוקם והבנוי על המקרקעין שפרטיהם בשטר המשכנתא דלעיל, והמסומנת בתשריט הרצ"ב בצבע אדום (להלן: דירת פרידמן).

ב.
עם רישום הבנין כבית משותף תיוחד המשכנתא לדירת פרידמן בלבד.

ג.
הבנק מסכים כי פרעון ההלוואה וחובות החייבים לבנק ע"י מימוש המשכנתא יעשה אך ורק על ידי מימוש דירת פרידמן ובהתאם להוראות שטר זה ומבלי לפגוע או לגרוע מהאמור בו, וללא מכירת דירת אחרות בבניין הנבנה בחלק 24 בגוש 30112.

5.
בנייתו של הבניין הסתיימה בשנת 1990, והמשיב ורעייתו (משיבה 2) עברו להתגורר בדירה שמושכנה
(סעיף 5 לתצהיר המשיב מיום 28.5.15).

6.
לטענת המשיב, בשנת 1994 הוא בנה בתוך תחומי המגרש יחידת דיור נוספת שלא הייתה כלולה בתכנית הבניין המקורית. לטענתו, מדובר ביחידת דיור עצמאית ונפרדת מהדירה שסומנה בתשריט בצבע אדום, ומתגוררים בה אחד מילדיו ובני משפחתו. לדברי המשיב, יחידת הדיור הנוספת נבנתה על ידו מבלי שהוא קיבל היתר מרשויות התכנון. היחידה הנוספת נבנתה במה שהוגדר כ"שטחי מילוי, מחסן וחדר הסקה שבאופן טבעי הוה (צ"ל: היו) אמורים להירשם כחלק מהרכוש המשותף של הבית"
(סעיף 22 לסיכומי המשיבים).
7.
לבית המשפט לא הוגש תשריט של מה שנטען על ידי המשיב שהוא יחידת דיור נוספת, עצמאית ונפרדת מהדירה שסומנה בתשריט בצבע אדום. ואולם בית המשפט מוכן לקבל את טענת המשיב, כי אכן מדובר ביחידת דיור עצמאית. הדירה שסומנה בתשריט בצבע אדום תכונה בשם "היחידה המקורית", ויחידת הדיור הנוספת תכונה "היחידה הנוספת".
8.
מטעמים שלא הובררו, אף שבניית הבניין הסתיימה בשנת 1990, הבניין נרשם בלשכת רישום המקרקעין כבית משותף רק בשנת 2010. הואיל והיחידה הנוספת נבנתה בניגוד להיתר הבניה, ולנוכח התנגדות השכנים לבנייתה של יחידה זו, לא ניתן היה לרשום אותה כיחידת רישום נפרדת
(סעיף 8 לתצהיר המשיב מיום 28.5.15)
. בנסיבות אלה, נרשמו היחידה המקורית והיחידה הנוספת כיחידת רישום אחת. יחידת הרישום היא: גוש 30112, חלקה 89, תת חלקה 4 (להלן: "יחידת הרישום"). עם רישום הבית המשותף נרשמה משכנתא לזכות המבקשת על כל יחידת הרישום.
9.
הואיל והמשיבים לא פרעו את מלוא חובם למבקשת, פתחה המבקשת נגד המשיבים בשנת 1995 בהליכים למימוש המשכנתא. בשנת 2013, לאחר שנים רבות של התדיינויות משפטיות בין הצדדים, העלו המשיבים לראשונה את הטענה, שהמשכנתא חלה רק על היחידה המקורית ואין היא חלה על היחידה הנוספת. הטענה הועלתה במסגרת "בקשה לקביעת גבולות הנכס הממושכן" שהוגשה על ידי המשיבים לרשם ההוצאה לפועל. בהחלטתו מיום 18.4.13 קיבל רשם ההוצאה לפועל, כב' הרשם אסף אבני, את טענות המשיבים וקבע כי המשכון חל רק על היחידה המקורית. בהחלטתו קבע כב' הרשם אבני, "כי מושכלת יסוד הנה שכל תפקידו של רשם ההוצאה לפועל מוגבל להוצאת פסק הדין לפועל, ככתבו וכלשונו ואין הוא מוסמך לפרשו ולהכניס לפסק הדין תוכן אשר אינו עולה ממנו במפורש". כב' הרשם ציין בהחלטה, כי החלטתו ניתנת "במגבלות סמכות רשם ההוצאה לפועל". בסיפא של החלטתו נאמר על ידי כב' הרשם: "ברי, כי אין בקביעתי זו כדי למנוע מן הזוכה לממש זכויות בפני
כל ערכאה מוסמכת".
10.
המבקשת הגישה לבית משפט השלום בירושלים בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם אבני. הבקשה נדונה לפני סגן הנשיאה דאז, כב' השופט גד ארנברג. בהחלטתו מיום 11.7.13 דחה כב' השופט ארנברג את בקשת המבקשת ואימץ את החלטת כב' הרשם. בהחלטתו קבע כב' השופט ארנברג, בין היתר, "שבמסגרת תיק ההוצל"פ נשוא החלטה זו ניתן לממש רק את מה שהוגדר בשטר המשכנתא ובתנאים המיוחדים כנכס הממושכן, היינו, הנכס הצבוע באדום בתשריט בלבד". כב' השופט ארנברג הוסיף וקבע בסיפא של החלטתו: "כפי שכתב כב' הרשם אין בהחלטתו או בהחלטה זו כדי למנוע מהמבקשת לפעול בדרכים אחרות למימוש זכויותיה ואולם במסגרת בקשה למימוש המשכנתא לא ניתן לממש מעבר למה שקבוע במסמכים היוצרים אותה במפורש".
11.
המבקשת אינה שותפה לקביעות שנקבעו על ידי כב' הרשם אבני וכב' השופט ארנברג, ומכאן התובענה שהגישה בתיק זה.


תמצית המחלוקת

12.
בתובענה שהוגשה בתיק זה עותרת המבקשת לכך שבית המשפט יקבע כי המשכון חל על כל יחידת הרישום, היינו הן על היחידה המקורית והן על היחידה הנוספת.
13.
מנגד עותרים המשיבים לכך שבית המשפט יקבע כי המשכון חל רק על היחידה המקורית ואין הוא חל על היחידה הנוספת. לטענת המשיבים, במצב דברים זה, לפני שהמבקשת תוכל לממש את המשכון, עליה לפנות לבית משפט השלום ולהגיש תובענה לפירוק שיתוף. רק לאחר שתובענה זו תתקבל - כך לטענתם - תוכל המבקשת לממש את המשכון, וזאת כאמור רק לגבי היחידה המקורית.
14.
יש לציין, כי במסגרת הדיונים שהתקיימו בתיק זה, עשה בית המשפט ניסיונות להביא את הצדדים להסדר מוסכם. במסגרת ניסיונות אלה הזמינה המבקשת שמאות ביחס לנכס. מחוות דעת השמאי של המבקשת, מר יואל גנני, עולה, כי שוויה של היחידה המקורית גבוה בעת הזאת מחובם של המשיבים למבקשת, כך שהמבקשת יכולה להיפרע מהיחידה המקורית בלבד. מחוות דעת השמאי גנני עולה, כי השווי של היחידה הנוספת הוא 18% משווי הנכס הכולל. אלא שבסופו של דבר לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר מוסכם, וזאת בין היתר לנוכח העובדה שלמשיבה 2, שהינה הבעלים של 40% מהזכויות ביחידת הרישום, יש נושים נוספים.
15.
בינתיים, תוך כדי ניהול ההליך בתיק זה, הגישה משיבה 2, רעייתו של משיב 1, בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזתה כפושטת רגל. ביום 9.5.16 ניתן בעניינה צו כינוס. בהתאם לצו הכינוס מונתה עו"ד תמר פיינברג מנהלת מיוחדת לנכסי משיבה 2. לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם, נעתרתי לבקשת המנהלת המיוחדת ונתתי לה אפשרות לומר את דברה. בתמצית ייאמר, כי המנהלת המיוחדת מצטרפת לעמדה המועלית על ידי המשיבים.

דיון והכרעה

16.
בפתח הדיון יש לדחות את טענת המשיבים כי החלטת כב' הרשם אבני והחלטת כב' השופט ארנברג מהווים מעשה בית דין, ועל כן יש לדחות על הסף את התובענה שהמבקשת הגישה בתיק זה. כפי שעולה מהדברים שצוטטו לעיל, רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום קבעו, כי סמכות ראש ההוצאה לפועל היא להוציא את פסק הדין לפועל "ככתבו וכלשונו ואין הוא מוסמך לפרשו ולהכניס לפסק הדין תוכן אשר אינו עולה ממנו במפורש". כב' הרשם קבע, ובעקבותיו הלך גם בית משפט השלום, כי בקביעות שנקבעו באותו הליך אין כדי למנוע מן המבקשת לפנות לערכאה מוסמכת, וזה מה שעשתה המבקשת בהגישה תובענה זו.
17.
ולגופם של דברים - אין לכחד כי במבט ראשון נראה שיש מקום ללכת בדרכם של רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום, ולקבל את עמדת המשיבים שלפיה המשכון חל רק על היחידה המקורית. זה אכן פשט הדברים. הצדדים הגדירו בשטר המשכון בצורה מדויקת מהו הנכס הממושכן ואף צירפו לו תשריט. לכאורה, הדברים פשוטים וברורים ועמדת המשיבים כי המשכון חל רק על היחידה המקורית נראית, במבט ראשון, מתבקשת.
18.
ואולם במבט נוסף נראה שאין הדבר כך. הצורך להגדיר את המשכון בדרך בה הדבר נעשה, נבע מדרישתה של המשיבה כי יובהר שהמשכון חל רק על דירה שבהתאם להסכם הקומבינציה הייתה מיועדת למשיבים, ואין הוא חל על הדירות שבהתאם להסכם הקומבינציה היו מיועדות להימסר לה. כפי שצוין, במועד בו המשיב נטל את ההלוואה מהמבקשת, בנייתו של הבניין עדיין לא הסתיימה, וממילא הבניין עדיין לא נרשם כבית משותף. המגרש וכל מה שהיה בנוי עליו באותה עת, היו יחידת רישום אחת. מטעם זה המשיבה דרשה כי יובהר, שהמשכון לא יחול על נכסיה. בהתאם לדרישתה, כפי שעלתה במכתבו מיום 28.4.89 של בא כוחה, עו"ד עוזיאל, וכפי שעלה מעדות בא כוחה בבית המשפט, הוספו לשטר המשכון סעיף 32 והתשריט של הדירה שתמושכן. סעיף 32 והתשריט לא נועדו להבדיל בין נכס אחד של המשיבים לנכס אחר שלהם, אלא בין נכסי המשיבים לבין נכסי המשיבה.
19.
הואיל ובמועד עריכת שטר המשכנתא הבניין עדיין לא נרשם כבית משותף, בסעיף 32 (א) למסמך התנאים המיוחדים הוגדרה הדירה שתמושכן הן בהגדרה מילולית – "הדירה המצויה בקומות א' ו-ב' בצד המערבי-צפוני של הבנין" – והן באמצעות תשריט בו נצבעה הדירה בצבע אדום. בסעיף 32(ב) למסמך התנאים המיוחדים נקבע, ש"עם רישום הבנין כבית משותף תיוחד המשכנתא לדירת פרידמן בלבד". באותה עת לא הייתה למבקשת כל סיבה לסבור, כי הדירה שתירשם בעת רישום הבית המשותף תהיה שונה מהדירה שתוארה בסעיף 32 למסמך התנאים המיוחדים ולתשריט שצורף לו. קשה להעלות על הדעת, שהמבקשת הייתה מסכימה לתת למשיב הלוואה המובטחת במשכנתא אשר האפשרות למימושה עוברת דרך הגשת תובענה לפירוק שיתוף.
20.
לבית המשפט לא ברור מתי המשיב הגה את רעיון בנייתה של יחידת הדיור הנוספת וצירופה, מבחינה רישומית, ליחידת הדיור המקורית. אם הרעיון התגבש אצלו כבר במועד נטילת ההלוואה, היה עליו להודיע על כך למבקשת באותה עת. ואם הרעיון התגבש אצלו במועד מאוחר יותר, והוא התכוון לכך שהמשכנתא תחול רק על היחידה המקורית, ניתן היה לצפות לכך שהוא יודיע על כך למבקשת "בזמן אמת". עובדה היא, שהמשיב לא שלח למבקשת כל הודעה, וכאשר הבית המשותף נרשם בשנת 2010, המשכנתא נרשמה על כל יחידת הרישום, היינו הן על היחידה המקורית והן על היחידה הנוספת.
21.
אך מובן, שאילו היחידה הנוספת הייתה נרשמת כיחידת רישום נפרדת, היא לא הייתה מהווה חלק מהמשכון. רישום היחידה המקורית והיחידה הנוספת כיחידת רישום אחת, נבע מהעובדה שהיחידה הנוספת נבנתה ללא היתר בנייה ולנוכח התנגדות השכנים. המבקשת טוענת, כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". דומה שיש ממש בטענה זו. העובדה שהמשיבים בנו יחידת דיור נוספת ללא היתר בנייה, וכתוצאה מכך נרשמה בלשכת רישום המקרקעין יחידת רישום שונה מזו שהיה צפוי שתירשם בעת שהמבקשת נתנה למשיב את ההלוואה המובטחת במשכנתא, אינה צריכה לעמוד למבקשת לרועץ, ואין היא צריכה לסבך ולסרבל את הליך מימוש המשכנתא.
22.
מבחינת ענייננו, אין לדעתי משמעות מיוחדת לעובדה, שהתוספת ליחידת הדיור המקורית מהווה יחידת דיור עצמאית העומדת בפני
עצמה. מצב הדברים היה זהה, גם אם היה מדובר בהוספת חדר אחד ליחידה המקורית או אף פחות מכך. מה שמושכן הוא, למעשה, הדירה שתוגדר ביחידת הרישום שתירשם בלשכת רישום המקרקעין, גם אם לאחר מתן ההלוואה ועריכת שטר המשכנתא, יתווספו לה תוספות.
23.
הוא הדין לגבי מצב דברים בו בעת מתן ההלוואה הדירה כבר הייתה רשומה בלשכת רישום המקרקעין כיחידת רישום נפרדת. אם במהלך הזמן היו חלים בדירה תוספות ושינויים, היה המשכון חל גם על תוספות ושינויים אלה. הדבר נובע הן מהוראות הדין הכללי, והן מהוראות הסכם המשכון שנכרת בין הצדדים.

24.
וכך כותב פרופ' יהושע ויסמן בספרו "חוק המשכון, תשכ"ז-1967" פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, בעמ' 31:

"תוספות לנכס הממושכן.
השאלה של מישכון נכס עתידי נבדלת מהשאלה הקרובה לה, והיא – תחולת המשכון על תוספות שנתווספו לנכס הממושכן. מהו דינם של מבנים שנתווספו לקרקע ממושכנת, או של פירות שהניב פרדס ממושכן או של חלקי חילוף שהוכנסו למכונה ממושכנת?

במקרים בהם שולל החוק את הקיום הנפרד של זכויות בתוספת, וכשנקבע בחוק כי הזכויות בנכס העיקרי מתפשטות גם על התוספת, כי אז – היה הנכס העיקרי ממושכן יתרחב המשכון ויקיף גם את התוספת. דוגמה למצב מעין זה יכולים לשמש מחוברים למקרקעין (
fixtures
). כך, למשל, שועבדה חלקת קרקע במשכנתה, ולאחר מכן הוסף מבנה על הקרקע, תתפשט המשכנתה גם על המבנה, כפי שעולה מן הסעיפים 12, ו-13 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ומהגדרת "מקרקעין" שבסעיף 1 שבו. הוא הדין במחוברים שאינם תוצאה של מעשי ידי אדם אלא תוצאה שבטבע, כגון פירות האילן"

25.
במקרה שלפנינו, שולל החוק את הקיום המשפטי הנפרד של היחידה הנוספת שנבנתה על ידי המשיבים, שכן הם אינם יכולים לרשום אותה כיחידת רישום נפרדת ועצמאית. לפיכך, המשיבים צירפו את היחידה הנוספת ליחידה המקורית ושתי היחידות מהוות יחידת רישום אחת. אכן, בשונה מהדוגמא המובאת בספרו של פרופ' ויסמן, במקרה שלפנינו התוספת לא נעשתה לגובה אלא לרוחב. אלא שלעובדה זו אין חשיבות, והעיקרון צריך להיות אותו עיקרון. והעיקרון הוא, שגם אם בעל המקרקעין השביח את הנכס וערך בו שינויים, המשכון יחול גם על התוספת.
26.
עיקרון זה מופיע בצורה ברורה ומפורשת בסעיף 4 לשטר המשכנתא, וכך נכתב בו:

"הנכסים הממושכנים בזה, כוללים את הקרקע, את כל הבנינים הקיימים כעת או שיוקמו בעתיד על הקרקע, את כל הנטיעות הנטועות כעת או שינטעו בעתיד, את כל המחובר כעת או שיחובר בעתיד על הקרקע ואת הבנינים, ובכלל זה, מכונות, צנרות, ואינסטלציה של מים, את כל הפירות על הנכסים הממושכנים, את כל שכר הדירה או .... ואת כל יתר הזכויות, טובות ההנאה והזכויות הנובעות מן הנכסים הממושכנים או הקשורים אליהן במשך כל זמן קיום המשכנתא".

27.
מסעיף 4 עולה, שהמשכון אינו דבר סטטי אלא הוא דבר דינמי. המשכון כולל גם תוספות ושינויים שיחולו במרוצת הזמן בנכס, גם אם הם תוצאה של כספים שהממשכן הוציא מכיסו. כאמור, אילו המשיבים היו רושמים את היחידה הנוספת כיחידת רישום עצמאית, איש לא היה יכול לבוא אליהם בדרישה או בטענה. ואולם משהמשיבים החליטו לצרף את היחידה הנוספת ליחידת המקורית ולכלול את שתי היחידות ביחידת רישום אחת, חל המשכון על יחידת הרישום במלואה.
28.
מקרה אשר נסיבותיו דומות, במידת מה, לנסיבות המקרה שלפנינו, נדון על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט יהודה זפט), בתא (ת"א) 1101/02 ביבי רחל נ' בנק אדנים למשכנתאות בע"מ (27.1.03) (פורסם בנבו). וכך נאמר בפסק הדין שניתן באותו הליך בהקשר לענייננו:

"טענה אחרת בפי התובעת היא שהמשכנתא לא נערכה כלל לגבי הדירה, שכן הבנק לא היה מודע לכוונה לבנות את הדירה ועל כן לא נתן למר רובין אשראי לבנייתה.
גם טענה זו לא אוכל לקבל.
המשכנתא נרשמה על כל זכויותיו של מר רובין בחלקה, ועל כן חלה על כל שנבנה על החלקה, ובכלל זה הדירה, בן אם הבנק היה מודע לכוונה לבנות את הדירה כיחידה נפרדת ובין אם לאו"
29.
התרתי למשיבים להגיש כראיה, חרף התנגדות המבקשת, חוות דעת של השמאי אלוני ירמיהו­, שהוזמנה על ידי המבקשת במהלך ההתדיינויות שהיו בין הצדדים במהלך השנים. לטענת המשיבים, חוות דעת זו נעשתה רק ביחס ליחידה המקורית, ומכאן ניתן ללמוד שהמבקשת עצמה סברה כי המשכון חל רק על היחידה המקורית ואין הוא חל על היחידה הנוספת.
30.
אין בידי לקבל את טענת המשיבים. בקשת המשיבים להגיש את חוות דעת השמאי כראיה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך, מבלי שהעובדות הקשורות לנסיבות הזמנת חוות הדעת הובררו. מכל מקום, מחוות הדעת לא ניתן ללמוד כי המבקשת הייתה מודעת לכך שהמשיבים הם הבעלים גם של היחידה הנוספת, וחרף ידיעה זו היא ביקשה שמאות רק ביחס ליחידה המקורית
(ר' "הבהרה מטעם המשיבים 1-5 לעניין חוות הדעת השמאית מטעם הבנק של השמאי אלוני ירמיהו").
כאמור, מבחינתה של המבקשת, די ביחידה המקורית, ובעת הזאת אין היא נזקקת ליחידה הנוספת.

סוף דבר
31.
מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, החלטתי לקבל את עמדת המבקשת, ואני קובע כי המשכון שניתן לזכות המבקשת חל על יחידת הרישום במלואה: גוש 30112, חלקה 89, תת חלקה 4.


משיבים 1-5 יישאו בהוצאות המבקשת בסכום של 15,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ולמנהלת המיוחדת.


ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 5815-03/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צבי פרידמן, רחל פרידמן, ערן פרידמן ואח' (פורסם ב-ֽ 15/10/2017)