פסקי דין על אורי חן | פסקי דין על מושב נהלל התיישבות חקלאית

41325-09/17 א     01/11/2017




א 41325-09/17 אורי חן נ' מושב נהלל התיישבות חקלאית








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 41325-09-17 חן נ' התיישבות חקלאית




לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקש
אורי חן

נגד


המשיב
מושב נהלל התיישבות חקלאית


החלטה

רקע עובדתי וטענות הצדדים:
1.
ענייננו בבקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיב לפרוץ לנכס הנמצא במושב נהלל והידוע כחלקה 121 בגוש 1718 (להלן: "הנכס"), או לעשות בו כרצונו, ואם עשה כן המשיב, אזי להורות על החזרת המצב לקדמותו.

2.
המבקש טוען כי סבו וסבתו מצד אמו התגוררו שנים רבות בנכס, והשביחו אותו ע"י תוספת בנייה, תוך הסכמה ברורה שניתנה לכל תושבי המשיב, כי זכויותיהם יוסדרו עם הזמן ויוכלו לרכוש את הנכס.

3.
עקב הסתבכות כלכלית של דודתו, אחות של אמו, וויתרו הסבא והסבתא על החזקה בנכס לטובת המשיב, וקבלו פיצוי מהמשיב בשנת 1985 על השקעותיהם בנכס בסך 23,220 ₪ לפי נספח ד' לבקשה. באותו נספח גם צוין כי ביום שיהיה לסבא ולסבתא או למי ממשפחתם את הסכום הנ"ל, יוכלו הם להחזיר את הסכום למשיב ולקבל בחזרה את החזקה בנכס.

4.
המבקש טוען כי בפועל החזקה בנכס נותרה בידי הסבא והסבתא, ולאחר פטירתם, ירשה אמו המנוחה את הוריה, ונותרה החזקה בנכס בידיה עד שנפטרה בחודש 12/2016. מההתכתבות בין המנוחה למשיב עולה כי המנוחה רצתה לרכוש את הנכס, והמשיב הסכים לכך, בכפוף לגיוס כספי התמורה ע"י המנוחה באמצעות הלוואת משכנתא. יחד עם זאת, עקב הסתבכותה הכלכלית של אמו המנוחה של המבקש, הדבר לא התאפשר לה.
כאן המקום לציין כי אותה התכתבות אליה מפנה המבקש בבקשתו לא צורפה בפועל לבקשה, אלא צורפה ע"י המשיב לתגובתו כנספח מס' 9.

5.
בשנת 2012 הייתה אמו המנוחה של המבקש בהליכי פש"ר, שבעקבותיהם הסכים המשיב לפטור את המנוחה מתשלום דמי שכירות, והוסכם בין המנוחה למשיב כי לאחר סיום הליכי הפש"ר יוכלו להעביר את הזכויות בנכס על שם המנוחה במינהל מקרקעי ישראל.

6.
כל אותה עת התגוררה המנוחה בנכס, ובשנת 2015 אף קבלה המנוחה הלוואה מהמשיב בסך 10,000 ₪ לצורך ביצוע תיקונים בנכס לפי נספח ה' לבקשה.

7.
בשנת 2016 קבלה המנוחה הפטר מבית המשפט על חובותיה, והחלה לפעול מול הבנק לקבלת משכנתא לרכישת הנכס, אך לא הספיקה לעשות כן בחייה.

8.
לאחר פטירתה של המנוחה, פעל המשיב בחוסר תום לב מאחורי גבו של המבקש, בעת שהחליף את מנעול דלת הכניסה לנכס, ובשלב מסוים אף פונו החפצים שהיו בנכס, הכל על מנת לקבוע עובדות בשטח, ולקעקע את זכויותיו של המבקש בנכס, ובעקבות מעשים אלו פנה המבקש לבית המשפט בבקשה הנדונה.

9.
המשיב טוען בתגובתו כי הזכויות בנכס שייכות לו על פי הסכם משבצת של המשיב עם רשות מקרקעי ישראל, לפי נספח 1 לתגובה. למבקש אין כל זכות בנכס, ולאמו המנוחה הייתה זכות שכירות בלבד, על פי הסכם שכירות מיום 8.12.1993, שאינה עוברת בירושה, ועם פטירתה של המנוחה, זכות השכירות פגה על פי סעיף 17.3 להסכם השכירות, וזכאי המשיב לתפוס חזקה בנכס במקרה כזה על פי סעיף 22 לחוזה השכירות.

זכות השכירות הינה אישית ולא עוברת בירושה, כך שאין לבקש, אף לא זכות שכירות בנכס.

10.
המשיב טען כי אמו המנוחה של המבקש הודתה במספר הזדמנויות בכתב שאין לה כל זכות בנכס למעט שכירות, וכי הנכס שייך למשיב.

11.
באשר לטענה לפיה התחייב המשיב למכור את הנכס למנוחה, הרי יש להפנות לנספח 9 לתגובה, הוא המכתב שצוטט בחלקו ע"י המבקש בבקשתו, ומשום מה לא צורף לבקשה. המדובר במסמך שהופנה ממר יאיר מור, יו"ר ההנהלה של המשיב אל המנוחה, בו צוין כי המנוחה שלחה מכתב בקשה לרכישת הנכס, וכן צוין בו כי המנוחה לא משלמת את דמי השכירות בהן היא מחויבת, ולא ברור כיצד טוען המבקש כי יש לבסס על מכתב זה את המסקנה כי למנוחה הייתה זכות קניינית כלשהי בנכס, או התחייבות למכור לה את הנכס.

12.
לאחר פטירת המנוחה, המתין המשיב שישה חודשים לפינוי הנכס. המבקש פינה את הנכס, למעט מספר חפצים שהושארו שם בכוונה ליצור מצב קיים בשטח. המשיב פנה למבקש בבקשה לפנות את הנכס, והמבקש לא השיב, לפיכך, פינה המשיב את הנכס בעצמו, כשאין מחלוקת כי המבקש לא התגורר שם, והנכס היה נטוש.

13.
לא ניתן צו במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים. בדיון שהתקיים נחקרו המצהירים על תצהיריהם, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

14.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, שמעתי את חקירות המצהירים וסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואנמק;

זכות לכאורה:
15.
לא מצאתי כי למבקש זכות לכאורה שמכוחה זכאי הוא להתערבות בית המשפט ע"י מתן סעד זמני כמבוקש. הוכח בפני
י לכאורה כי למנוחה לא הייתה בנכס יותר מאשר זכות שכירות, אשר גם בגינה לא שילמה דמי שכירות, ולפי הכרטסת שהוגשה בהסכמה בעת הדיון, הותירה המנוחה חוב דמי שכירות בסך של כ 300,000 ₪. בכל מקרה עם פטירתה של המנוחה פג הסכם השכירות איתה, ועל פני הדברים עולה לכאורה כי לא הורישה למבקש כל זכות בנכס.

16.
אומנם בשנת 2000 ביקשה המנוחה לרכוש מהמשיב את הנכס לפי נספח 9 לתגובה, אך הדבר לא התממש משום מה, ולא חלה כל התקדמות באותו כיוון. בעניין זה אציין כי לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, לא שוכנעתי כי מאותו מסמך משנת 2000 עולה כל התחייבות מצד המשיב למכור למנוחה את הנכס, ובכל מקרה, עברו שנים רבות, 16 שנה, מאז אותו מכתב ועד פטירת המנוחה, בהם לא נעשה כל צעד בכיוון רכישת הנכס ע"י המנוחה. הליכי הפש"ר בהם החלה המנוחה החלו בתחילת שנת 2013, וכל התקופה עד להסתבכות הכלכלית המנוחה לא עשתה היא מאומה בעניין רכישת הנכס. לאחר שהחלו הליכי פש"ר של המנוחה, בא המשיב לקראתה ולא עמד על תשלום דמי שכירות החודשיים בהתאם לבקשתה של המנוחה.

17.
למעשה לא שולמו דמי שכירות משנת 2012 ועד לפטירת המנוחה. ב"כ המבקש מנסה להיבנות מעובדה זו ולטעון כי מאחר ולא שולמו דמי שכירות באותה תקופה, הרי למנוחה היו זכויות בנכס מעבר לשכירות. יש לדחות טענה זו, שאין בה כל היגיון. עצם העובדה שהמשיב בא לקראת המנוחה והסכים לא לחייב אותה מדי חודש בדמי השכירות בגלל הסתבכותה הכלכלית אינה מראה או מוכיחה כי למנוחה היו יותר זכויות בנכס מאשר שכירות, אלא שהמסקנה המתחייבת היא דווקא בכיוון ההפוך, שבאותה תקופה אף לא הייתה למנוחה זכות לשכירת הנכס, והושארה בנכס אך מחמת התחשבות במצבה.


18.
אין ולא הייתה למבקש זכות חזקה בנכס, הרי ברור כי הוא עבר להתגורר בקיבוץ דברת לפני מספר שנים. ביקוריו האקראיים של המבקש בנכס לאחר פטירת אמו המנוחה בחודש 12/16, או השארת מספר חפצים אישיים של המבקש בנכס, אין בהם כדי לבסס לו זכות כלשהו בנכס.

גם אם אקבל את טענתו של המבקש, שנראית על פני הדברים לא הגיונית או סבירה, לפיה הוא ישן פעמיים בשבוע בנכס לאחר פטירת אמו, הרי גם אז אין בכך כל הוכחה שהוא מחזיק בנכס כדין, משהודה הוא כי לא שילם מאומה למשיב מאז פטירת אמו המנוחה בחודש 12/16 ועד היום. גם לא נטען או הוכח כי הוא עשה כביכול שימוש בנכס עד דעתו או בהסכמתו של המשיב.

19.
הזכויות הקנייניות שנטענות של המבקש או של אמו המנוחה של המבקש בנכס הן חסרות כל בסיס או אסמכתא, ודווקא כל המסמכים, שצורפו לתגובה, תומכים במסקנה כי למנוחה ז"ל לא הייתה זכות קניינית בנכס, מעבר לזכות שכירות, אשר גם בגינה לא שילמה כאמור המנוחה דמי שכירות למשיב עקב הסתבכותה הכלכלית כפי שפורט גם בבקשה.

20.
מהמסמכים שצורפו לתגובה עולה הודאה מפורשת בכתב מהמנוחה בזכות המשיב בנכס, ובכך שהיא אך שוכרת של הנכס, ותו לא.

כך למשל במכתב המנוחה למשיב מיום 14.6.2004 (נספח 6 לתגובה) הבהירה המנוחה כי לה יש זכות שכירות בלבד בנכס, וביקשה ארכה לתשלום דמי שכירות, תוך הסכמה כי כל יתר תנאי חוזה השכירות ימשיכו להיות בתוקף.
במסגרת הליכי הפש"ר שנוהלו בעניין אמו בתיק פש"ר 45012-01-13 הצהירה המנוחה מפורשות כי אין לה כל נכס בבעלותה, ועל כן היא קיבלה הפטר.
יתרה מכך, בבקשת ההלוואה של המנוחה למשב מיום 6.10.15 (נספח 7 לתגובה) ציינה המנוחה כי היא מבקשת הלוואה לצורך ביצוע תיקונים בבית מגוריה השייך למשיב.
אותו הדין גם בהצהרות ההון שהגישה המנוחה לצורך הקלות בארנונה, שם הצהירה כי אין לה כל נכס נדל"ן. המשיב מפנה להצהרת המנוחה, נספח מס' 8, מיום 12.4.16 שהופנתה למועצה אזורית עמק יזרעאל.

21.
משנקבע כי למנוחה ז"ל לא היה בנכס יותר מאשר זכות לשכירות בנכס, הרי חוזה השכירות, שהוא חוזה אישי עם המנוחה, פג תוקפו ובוטל מאליו עם פטירתה של המנוחה לפי סעיף 17.3 להסכם, ואין למבקש כל זכות להחליף את אמו המנוחה בשכירת הנכס, בניגוד לרצון המשיב, ובעת שאין מחלוקת כי דמי השכירות לא שולמו ע"י המנוחה, והיא צברה חוב אצל המשיב, וכן בהתחשב בכך שאיני מאמינה למבקש שהוא
מחזיק בנכס, אלא עבר להתגורר בקיבוץ דברת מלפני מספר שנים. במצב דברים זה חזרה זכות החזקה לכאורה לידי המשיב עם פטירתה של המנוחה, ורשאי המשיב לעשות בנכס כרצונו.

22.
הנכס נמצא בתחום הסכם המשבצת של המשיב עם רשות מקרקעי ישראל לפי אישור רשות מקרקעי ישראל נספח 1 לתגובה, ובהתאם לכך, אף ניתנה למנוחה זכות שכירות בנכס ע"י המשיב, למשך תקופה ארוכה. במצב דברים זה, אין מקום לשמוע מפיו של המבקש בשלב זה כל טענה כנגד זכויותיו של המשיב בנכס, הרי אם אין למשיב זכות בנכס, הרי מקל וחומר לא הייתה למנוחה בעבר, ואין למבקש כעת כל זכות להחזיק בנכס.

23.
כאן המקום לציין כי איני מוצאת לנכון להתייחס לפגישה שהתקיימה כנטען בין נציג המשיב לבין המבקש ובנות דודתו, או להקלטה של אותה שיחה, בהיות טענות אלו הרחבת חזית אסורה, ובעת שההקלטה לא צורפה לבקשה. גם לגופו של עניין לא עולה מעדותו של נציג המשיב, מר אלעד בצר, כי המשיב התחייב כלפי המנוחה או כלפי המבקש למכור לו את הנכס. לכל היותר עלה כי במידה ויגיש המבקש בקשה לרכישת הנכס, ובמידה והמכירה למבקש תאושר ע"י הנהלת המשיב, מוכן מר בצר לעזור בפני
יה למינהל, הא ותו לא.
24.
בנסיבות אלו, מסקנתי היא כי לא הוכחה זכות לכאורה של המבקש לקבלת הסעד המבוקש.

מאזן הנוחות:
25.
למעלה מהצורך אציין כי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, אלא להיפך.

26.
שוכנעתי כי הנזק הכלכלי שייגרם למשיב אם איעתר לבקשה עולה משמעותית על הנזק שייגרם למשיב. לא ניתן להשאיר נכס מופקר ונטוש בלי להפיק ממנו כל תועלת ע"י השכרתו לאחר, עד אשר יגבש המבקש את עמדתו כיצד ברצונו להמשיך בעניין, ואם ברצונו להגיש בקשה לרכישת הנכס מהמשיב, או ברצונו להגיש תביעת לבית המשפט המחוזי באותו עניין. גם אם ברצונו של המבקש לרכוש את הנכס, יוכל הוא להתחיל בהליכים הנדרשים במקביל להשכרת הנכס ע"י המשיב למאן דהוא והפקת רווח כלכלי ממנו, ואין כל ניגוד בין שני עניינים אלו.

יצוין כי במהלך הדיון הוצע למבקש לשכור את הנכס מהמשיב באותם דמי שכירות בהם הייתה חייבת אמו המנוחה, ואף בסכום יותר נמוך מכך, והוא התנגד לכך, והציע סכום נמוך יחסית, אשר לו לא הסכים המשיב.

27.
לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום,
י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 41325-09/17 אורי חן נ' מושב נהלל התיישבות חקלאית (פורסם ב-ֽ 01/11/2017)