פסקי דין על הררי חיים | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ענף התנועה |

1543/05 בש     29/06/2005




בש 1543/05 הררי חיים נ' מדינת ישראל, ענף התנועה




3
בתי המשפט
בש 001543/05
בית משפט לתעבורה ת"א - יפו
29/06/2005
תאריך:
כב' השופטת נועה פראג לבוא

בפני
:
המבקשת
הררי חיים

בעניין:

נ ג ד

המשיב
מדינת ישראל
, ענף התנועה
החלטה

בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א -1961.

ביום 14/6/05 הוצא כנגד המבקש צו פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בשל עבירה, לכאורה, של נהיגה במהירות מופרזת, כאשר המבקש נהג במכוניתו ברח' לוי אשכול בת"א, ביום 10/6/05 בשעה 03:10, במהירות של 88 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, הינה 50 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את בטחון הציבור.
באשר לראיות לכאורה:
המבקש נלכד באמצעות מכשיר לייזר (ממל"ז). המדידה נערכה ממרחק של 221.2 מטרים.
השעה שעת בוקר מוקדמת ביותר. כל הבדיקות הנדרשות בוצעו.
בשלב זה של הדיון מתקיימת "חזקת התקינות", כלומר, חזקה שבעובדה בדבר אמינותו של המכשיר.

כך סוכמו הדברים בבש"פ 2343/00 מפי כבוד השופט חשין תוך ציטוט דברי כבוד הנשיא ברק בדנ"פ 231/99 וזה לשונו:
"יש פסקי דין נוספים של בתי המשפט המחוזי, זה יותר משנתיים, האומרים אף הם, כי אמינותו של המכשיר היא כיום, לאחר שימוש רב לאורך זמן, ולאור הפסיקה, בגדר חזקה שבעובדה, הניתנת אומנם לסתירה,אולם החובה לסתור מוטלת על הנאשם".

ברע"פ 6048/97 שאלתיאל נ' מ"י נקבע:
"קיימת פסיקה מספקת של בתי המשפט השונים, כדי לקבוע חזקה עובדתית בנדון זה, שהמכשיר הוא מכשיר אמין. במילים אחרות התביעה לא צריכה יותר להוכיח אלמנט זה, אלא מי שמתנגד לכך הוא שיביא ראיות".

בע"פ 7478/01 מ"י נ' אברהם שלמון, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נקבע:
"בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון, בהרכבים שונים, כי היום קיימת חזקה שבעובדה, שמכשיר הממל"ז הוא מכשיר אמין, ותוצאות הבדיקה שלו מדוייקות, לגבי קביעת מהירות הרכב הנמדד. כמובן שחזקה זו ניתנת לסתירה, ובכל תיק רשאי הנאשם לנסות ולסתור חזקה זו באמצעות עדים מומחים מטעמו.
קביעה זו של בית המשפט העליון היא בגדר הלכה, והיא מחייבת את כל בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום ושופטי התעבורה".

בע"פ 4682/01 ורע"פ 2216/01 נקבע:
"הממל"ז הינו מכשיר מדידה אמין ומדוייק בכפוף להפעלתו ע"י מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן, ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה. בהתקיים כל אלה, הנתונים שמפיק הממל"ז על מהירותו של רכב מטרה כשירים להתקבל ולשמש כראייה בבית המשפט, וניתן לבסס עליהם את הרשעתו של נאשם, גם אם אותם נתונים מהווים ראייה יחידה נגדו, ובלבד שהמדידה בוצעה על פי הנחיות אלו:
א) א) בטווחים שמעל 300 מטרים יופעל הממל"ז מעל חצובה בלבד.
ב) ב) בטווחים שמעל 300 מטרים ישתמש המפעיל בעדשה מגדילה ומקרבת.
ג) ג) ... מכל תוצאת מהירות הנמדדת על ידי הממל"ז יופחתו 5 קמ"ש בגין סטיית הדיוק של המכשיר".

כלומר, ההלכה הפסוקה והמחייבת כיום את בתי המשפט דלמטה, הינה, כי אמינותו של הממל"ז אינה מוטלת בספק, וכי קיימת חזקה עובדתית בדבר אמינות ממצאיו.

לאור

פסק דין
זה, יוחסה למבקש מהירות של 88 קמ"ש, שעה שהמהירות בה נמדדה מכוניתו הייתה 93 קמ"ש.

בעת שנעצר, אמר המבקש: "...תעשי לי טובה. אני אבא ל-3 ילדים. אני מצטער. אני יודע שנסעתי מהר, אבל תתחשבי בי".
בעת השימוע, שנערך למבקש, אמר המבקש: "לגבי המהירות אמרתי שלא נסעתי מהר. נסעתי 60-70 לא יותר... אני כלתי אותה בגדול. מ יקבל אותי לעבודה".

ב"כ המבקש טוען, כי בהעדר התייחסות לתמרור ב-24 ולעירוניותה של הדרך, אין ראיות לכאורה.

יש לציין, כי בדו"ח נאמר במפורש: "דרך עירונית בה מותרת מהירות של 50 קמ"ש...".
תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה מהי דרך עירונית.
"דרך עירונית" - כל דרך בתחום המצוי...

בע"פ 6541/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים, קובע כבוד השופט עדיאל:
"היה איפוא על התביעה להוכיח, בעדות, בתעודת עובד ציבור, או בכל דרך כשירה אחרת, כי בעת ביצוע העבירה הוצבו תמרורי ב-24 באחת הכניסות לירושלים".

בשלב זה של הדיון, אני קובעת כי קיימות די והותר ראיות לכאורה. התביעה תוכל להוכיח הנטען כאמור בעדות או באמצעות תעודת עובד ציבור.

באשר למסוכנות:
מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש יליד 1957. נוהג משנת 1978.
עיון בגליון הרשעותיו מגלה 47 הרשעות קודמות, ובהן עבירות בטיחותיות.
כנגד המבקש תלויה ועומדת פסילה מותנית בת 3 חודשים, שהינה בת הפעלה, והושתה עליו בגין עבירה זהה של נהיגה במהירות מופרזת.
פסילה מותנית לא היוותה גורם מרתיע או מרסן בנהיגת המבקש.
עברו התעבורתי בהתייחס לתקופה בה המבקש נוהג מכביד, ומצביע על זלזול בחוק.

המהירות המיוחסת למבקש 88 קמ"ש, גבוהה מאוד.

דווקא היותו נהג מונית, הנותן שירות לציבור מחייבת אותו בזהירות יתר.

נסיבות ביצוע העבירה, ועברו של המבקש, אינם מותירים ספק בדבר מסוכנותו, ונכונות החלטתו של קצין המשטרה.

הפסילה תישאר על כנה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) במעמד הצדדים.

נועה פראג לבוא
, שופטת
קלדנית: דפנה ענוה








בש בית משפט לתעבורה 1543/05 הררי חיים נ' מדינת ישראל, ענף התנועה (פורסם ב-ֽ 29/06/2005)