פסקי דין על יפתח קצור | פסקי דין על עיריית רמת גן

52547-10/17 בעא     29/01/2018




בעא 52547-10/17 יפתח קצור נ' עיריית רמת גן




לך



בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן
בע"א 52547-10-17 קצור נ' עיריית רמת גן

29 ינואר 2018

לפני כבוד השופט עמית מרדכי בן-חיים




המבקש



יפתח קצור

נגד

המשיבה


עיריית רמת גן


<#2#>
נוכחים:



המבקש
יפתח קצור

באי כוח המשיבה
עו"ד נוגה וייסמן
ועו"ד ליאור אדם
<#3#>
החלטה
התיק נקבע לדיון במעמד שני בעלי הדין ולאחר שאפשרתי לשניהם להרצות את טענותיהם אני פוסק כדלקמן:

לגבי דו"ח שמספרו 73320780:

בענין דו"ח זה הוחלפו בין המבקש למשיבה מכתבים שבהם כל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו.

עיינתי במכתבי המשיבה למבקש שבהם נאמר לו לא אחת עוד בשנת 2009 כי אין למשיבה להוסיף דבר על עמדתה.

זוהי בדיוק נקודת הזמן שעל המבקש היה לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול גזר הדין נשוא הדו"ח האמור שכן בנגוד לטענתו במועד זה הוא כבר היה מועד לעובדה שהמשיבה איננה מקבלת את עמדתו ואין לה מה להוסיף על מכתביה הקודמים באותו עניין.

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, {נוסח משולב התשמ"ב -1982)
על נאשם המבקש לבטל גזר דין שניתן נגדו בהיעדרו, להגיש בקשה לביטול פסק הדין ובתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

בנסיבות שבפני
י לא זו בלבד שהתובע איננו מסכים להגשת הבקשה, אלא שהוא מתנגד לה.

וטעמו עמו. מחילופי המכתבים שהוחלפו בין הצדדים מתברר כי המבקש היה מודע לקיום גזר דין שניתן נגדו מחייבו בתשלום קנס כבר בשנת 2008. ובשנת 2009 הובהר לו כי המשיבה עומדת על תשלום סכום גזר הדין ואיננה מוכנה לקבל את טענותיו כנגדו.

המבקש לא פנה לבית המשפט במועד כלשהו לפני שנת 2016 ובכך מתקיים שיהוי ניכר ובלתי מוסבר.

בנסיבות אלה ולאור הפסיקה הרחבה שניתנה בסוגיה זו, אין מנוס מדחיית בקשתו.

השוו לעניין זה פסק הדין ברע"פ 8947/17 משה כהן נ' עירית רמת גן. לדברי בית המפט בפסקה 7 לפסק הדין . שם נאמר בין היתר :"המבקש ניהל התכתבויות רבות עם המשיבה הן בשנת 2001 ובהמשך שנת 2007 ואילך, ולמרות זאת
נמנע המבקש מלפנות לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה להארכת מועד או בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. משלא עשה כן המבקש, מבעוד מועד, אין לו אלא להלין על עצמו".
אשר על כן אני דוחה את בקשת המבקש לביטול גזר הדין נשוא הדוח האמור ומרוה כי המשיבה רשאית להמשיך בהליכי גביה בדינו.

אשר לדו"ח שמספרו : 7328032:
בעניין זה טען המבקש כי הוא שילם את סכום הקנס המקורי בסך 70 ₪ לחשבון בנק הדואר של המשיבה ב-13.10.2009.

נטען בפני
י ואף הוכח כי במועד זה חובו של המבקש למשיבה עמד על סכום גבוה יותר בהרבה שכן לסכומי הקרן של הדוחות שהפכו לחלוטים לגביו, התווספו הוצאות גביה.

משכך הגיע סכום החוב לסך 672 ₪, בתוך זה מגולמות הוצאות גביה בסך למעלה מ-40 ₪.

גם אם אפחית מסכום זה את החוב נשוא הודעת הקנס הראשונה 77320780 הרי שאין בתשלום ששילם המבקש (סך 70 ₪) כדי סילוק החוב.

הלכה פסוקה היא כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית להתערב ולהתייחס להוצאות גבייה שהינן בתחום הסמכויות של בית משפט האזרחי הרגיל.

משכך אין בידי לקבל את טענות המבקש ולפיה במועד ששילם את הסך של 70 ₪ הוא פרע למעשה את סכום הדו"ח במלואו.

אשר על כן אני דוחה את בקשת המבקש.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ח,
29/01/2018
במעמד הנוכחים.


מרדכי בן-חיים
, שופט עמית

<#5#>
החלטה
התרשמתי כי מדובר במבקש שאינו בקיא בהליכי משפט.

הגם שהתנהלותו לאורך ציר הזמן ובעיקר העובדה שנמנע מלקבל עצת עו"ד באשר לדרכים שעליו לנקוט- נראית תמוהה אני מחליט לפנים משורת דין שלא לפסוק הוצאות לחובתו.
<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ח,
29/01/2018
במעמד הנוכחים.


מרדכי בן-חיים
, שופט עמית









בעא בית משפט לעניינים מקומיים 52547-10/17 יפתח קצור נ' עיריית רמת גן (פורסם ב-ֽ 29/01/2018)