פסקי דין על דוד אברהם | פסקי דין על דוד רחל | פסקי דין על חלדמן יעקב | פסקי דין על חלדמן סימה | פסקי דין על בנק הפועלים ואח' |

221/04 הפ     24/07/2005




הפ 221/04 דוד אברהם ,דוד רחל נ' חלדמן יעקב,חלדמן סימה,בנק הפועלים בע"מ ואח'




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
הפ 000221/04
בפני
:
כב' השופט י. גריל

תאריך:
24/07/2005
1 .דוד אברהם

2 .דוד רחל

בענין:
המבקשים
י. פרץ
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד-
1 . חלדמן יעקב

2 . חלדמן סימה

רח' הציונות 28, קרית אתא
3 . בנק הפועלים בע"מ
המשיב מס' 3 ע"י ב"כ עו"ד גב' ת. ברלינר

4 . בנק טפחות למשכנתאות בע"מ
המשיב מס' 4 ע"י ב"כ עו"ד אסף ניב
ממשרד עו"ד ח. קמחי ושות'.

המשיבים
פסק דין
א. המבקשים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המבקשים"), מתגוררים מאז שנת 1981 בדירה ברחוב יצחק שדה 4\10 הידועה כחלקה 47, תת חלקה 3, גוש 10507, בקריית אתא (להלן: "הדירה").

בשנת 1992 נחתם הסכם בין המבקשים לבין המשיבים מס' 1 ומס' 2 (להלן:"משפ' חלדמן"), בדבר מכירתה של הדירה. בהתאם להסכם זה הועברו זכויותיהם של המבקשים למשפ' חלדמן, וזאת בתאריך 15.7.92, לפי נסח הרישום.
המבקשים טוענים כי למרות רישום הבעלות בזכויות במרשם המקרקעין על שם משפ' חלדמן, יש לראות את הסכם המכר כבטל ומבוטל, ולהצהיר כי הבעלים של הדירה הינם המבקשים, וזאת מן הטעמים אשר פורטו בהמרצת הפתיחה.

בשנת 1992 נשא אשר דוד, שהינו בנם של המבקשים, את רחל, בתם של סימה ויעקב חלדמן, לאשה. בתקופה זו שהו המבקשים בקנדה.

לגירסת המבקשים, הדרך היחידה שהיתה פתוחה בפני
הם לקבלת הלוואה לצורך סיוע לזוג המתחתן היתה מישכונה של הדירה הנ"ל שהיתה אז, כאמור, בבעלותם. המבקשים שהו אותה עת בקנדה ולכן לא יכלו, לגירסתם, ליטול הלוואה, וזאת עקב שהותם בחו"ל, והיותם תושבי קנדה. לכן סוכם בין המבקשים לבין משפ' חלדמן כי ייערך ביניהם הסכם מכר, הוא הסכם המכר מיום 01.01.92, לפיו תימכר כביכול הדירה על ידי המבקשים למשפ' חלדמן, על מנת שניתן יהיה לקבל הלוואה כנגד מישכונה של הדירה.

מטרת מכירת הדירה היתה לקבל את כספי המשכנתא עבור הדירה ולהשתמש בהם למימון הוצאות החתונה של ילדי המבקשים ומשפ' חלדמן.

הואיל והמבקשים שהו אותה עת בקנדה, קיבל בנם, דוד אשר, ייפוי כוח לפעול בשמם של המבקשים בהליך מכירת הדירה.

ביום 15.07.92 נרשמה משפ' חלדמן בלשכת רישום המקרקעין בחיפה, כבעלת זכויות החכירה בדירה נשוא הדיון. כספי ההלוואה (שנתקבלו מבנק טפחות, הוא המשיב מס' 4) הועברו לידי בנם של המבקשים בשים לב לייפוי הכח שהיה ברשותו.

בסמוך לחתונת בנם, הגיעו המבקשים ארצה והוציאו את סכום ההלוואה אשר הופקד בחשבונם למימון הוצאות החתונה וכל הכרוך בכך.

המבקשים טוענים שהחל משנת 1981 ואילך הם התגוררו ומתגוררים בדירה, למעט תקופה בת כשש שנים, מיום 02.05.90 ועד 02.01.96 בה שהו המבקשים בקנדה, כאשר באותה תקופה התגוררו בדירה בנם, דוד אשר, ורעייתו.

בשנת 1996, כאמור כבר לעיל, חזרו המבקשים ארצה לצמיתות, ומאז הם מתגוררים בדירתם, בעוד בנם דוד אשר ורעייתו עברו לגור בדירה שכורה.
משפ' חלדמן (שהם המחותנים של המבקשים) מעולם לא התגוררו בדירה הנ"ל אלא בדירה אחרת ברחוב הציונות 28 בקריית אתא.
תשלומי המשכנתא בגין הדירה משולמים למשיב מס' 4 מידי חודש בחודשו על ידי משפ' חלדמן הרשומה כבעלת זכויות החכירה בלשכת רישום המקרקעין, וזאת באמצעות הוראת קבע. מידי חודש מודיעה משפ' חלדמן למבקשים על גובה תשלום המשכנתא המשולם על ידה ואזי מקבלת משפ' חלדמן החזר של הסכום במלואו, וזאת לרוב באמצעות בנם של המבקשים, דוד אשר.

המבקשים טוענים כי ראייה לכך שהם הבעלים האמיתיים של הדירה, וכי בהסכם המכר לא היתה כל כוונה להעביר את הבעלות מהם לידי משפ' חלדמן, הינה כי המבקשים הם אלה ששילמו ומשלמים את הוצאות הדירה, כגון: ארנונה, מים וכיו"ב, כאשר חשבונות אלה מופיעים על שם המבקשים, וזאת משנת 1987 ועד היום.

טענת המבקשים היא שעסקת מכר הדירה מחודש ינואר 1992, היא בגדר הסכם למראית עין בלבד, וכי אין המדובר בהקניית זכות כנה ואמיתית.

מהו הדבר שהביא את המבקשים להגשת בקשתם למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו יוצהר כי הם בעלי הזכויות בדירה נשוא הדיון?

מסתבר שהמשיבה מס' 2, גב' סימה חלדמן חייבת כספים למשיב מס' 3, בנק הפועלים. בנק הפועלים פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד הגב' סימה חלדמן. במסגרת הליכי הוצאה לפועל אלה הוטל ביום 1.2.04 צו עיקול על זכויותיה של הגב' סימה חלדמן (מחצית) בדירה נשוא הדיון.

מכאן בקשתם של המבקשים להצהיר שהסכם מכר הדירה מתאריך 1.1.1992 הינו בטל ומבוטל בהיותו חוזה למראית עין, כך שצו העיקול כנגד נכסיה של גב' סימה חלדמן לא יחול על דירה זו, השייכת, כך נטען, למבקשים.

עד כאן תמצית העולה מהמרצת הפתיחה.

ב. לעומת זאת, טוען משיב מס' 3 (בנק הפועלים) כי טענות המבקשים הינן חספא בעלמא. עוד טוען המשיב מס' 3 כי טענתם של המבקשים כאילו בפני
נו הסכם למראית עין, אינה מתקבלת על הדעת. לדעת המשיב מס' 3, העדרותם של המבקשים מן הארץ, בזמנו, לא היה בה כדי לשלול מהם אפשרות לקבל הלוואה מן הבנק.
לטענת המשיב מס' 3, חוזה המכר הוא הסכם מחייב ובעל תוקף משפטי. רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מהווה ראיה לכאורה לתכנו של הרישום (סעיף 139 של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969).

גם המשיב מס' 4 (בנק טפחות) טוען שאין המדובר בהסכם למראית עין כטענת המבקשים. ההסכם שנחתם משקף את המציאות. לפיכך, הקניין שהועבר בדירה נשוא הליך זה הוא שלם, השעבוד על הזכויות בנכס עומד בתקפו, ואין כל עילה לשנות את רישום הזכויות.
עוד טוען המשיב מס' 4 שגם אם יקבל בית-המשפט את טענות המבקשים, לא יהא בכך כדי לפגוע בזכויותיהם של הבנקים (סעיף 13 של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

ג. לטענת המבקשים, החוזה שנערך בינם לבין משפ' חלדמן הינו חוזה מכר למראית עין בלבד, ולכן עתירתם היא למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הסכם מכר הדירה מיום 1.1.92 בטל ומבוטל.

סעיף 13 של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי:

"חוזה שנכרת למראית-עין בלבד-בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום-לב על קיום החוזה".

על חוזה למראית עין כותב כב' הנשיא א. ברק:

"למראית עין מסכימים ביניהם כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא כי מתקיימות בענין זה שתי מערכות משפטיות, המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסויים המוסכם על הצדדים, והמערכת השניה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו".
(ע"א 78\630, יוסף ביטון ואח'
נ' דוד מזרחי, פ"ד ל"ג (2) 576, בעמ'
581).

כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר, כותב על המאפיין של חוזה למראית עין:

"המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים בענין מסויים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין. משמע, באותם עניינים הצדדים אינם מעוניינים לתת תוקף להסדר הגלוי ביניהם, אלא אחד משניים: הם אינם מעוניינים בכל עיסקה משפטית, או שהם מעוניינים בעיסקה משפטית אחרת".
(ע"א 86\53, עמיחי סולל נ' מתתיהו צוקרמן, פ"ד מ"ב (2), 625, בעמ' 631).

ד. האמנם, במקרה שבפני
נו, לא היו הצדדים מעוניינים בכל עסקה משפטית או שהיו מעוניינים בעסקה משפטית אחרת, כאמור לעיל, ב-ע"א 53/86 הנ"ל? אינני סבור כך.
המבקש, מר אברהם דוד, טען בתצהירו שניתן בתמיכה להמרצת הפתיחה, סעיף 11(א), כי הסכם המכר מינואר 1992 הינו חוזה למראית עין, וכי אין המדובר בהקניית זכויות כנה ואמיתית ולכן דינו להתבטל.

המבקש, אברהם דוד, נחקר בחקירה נגדית על תצהירו בישיבת בית המשפט מיום 10.5.05, עמ' 5 לפרוט', ולאחר שתחילה לא הבין את השאלה, הוצגה לו השאלה כשבית המשפט מסביר לו את השאלה שהוצגה על ידי ב"כ בנק הפועלים:

"ש. האם הטענה שלך היא שההסכם שנעשה בתאריך 1.1.92 ביניכם לבין משפחת חלדמן האם ההסכם הזה בענין מכירת הדירה, האם ההסכם הזה הוא שקר?
ת. הוא הסכם אמיתי. עכשיו הבנתי את השאלה (בית המשפט חזר יותר מפעם אחת על הבהרת שאלתה של עו"ד גב' נעמן).
ש. מה שיוצא מן התשובה שנתת לי עכשיו כרגע, שאתם באמת מכרתם בינואר 1992 את הדירה למשפחת חלדמן?
ת. אמת."

בחקירתו החוזרת של המבקש אברהם דוד, נשאל הוא על ידי בא כוחו:

"ש. אמרת לשאלת עוה"ד שההסכם שנחתם הוא אמת.
ת. אמת". (עמ' 7 לפרוט').

בהמשך החקירה החוזרת (עמ' 7 לפרוט') שאל בא כוחם של המבקשים:

"... כשאתה אומר שזה אמת תבהיר למה אתה מתכוון".

המבקש בתשובתו מפרט, שם, את הנסיבות של נישואי בנו הבכור (דוד אשר) בארץ בעוד המבקשים וילדיהם הקטנים נמצאים בקנדה, כשהמבקש אומר לבנו ליטול משכנתא על הדירה ולמכור את הבית למשפ' חלדמן. מוסיף המבקש בעמ' 8 רישא לפרוט':

"רציתי שהבן שלי שהיה פה לבד, שלא יתדרדר לי חס וחלילה למצבים לא נעימים, אז העדפתי להקריב את הבית שיתחתן ותהיה לו מסגרת". (ההדגשה שלי – י.ג.).

ראוי ליתן את הדעת לציטוט שהדגשתי, דהיינו: המבקש שקל את הנסיבות כפי שהיו באותה תקופה, משמע, שלא עמדו לרשותו אמצעים בארץ, ולכן בלית ברירה הוא אכן מכר את הדירה למשפ' חלדמן.
זהו, לעניות דעתי, ההסבר לכך שהמבקש עצמו בעדותו משתמש במילים: "העדפתי להקריב את הבית שיתחתן ותהיה לו מסגרת" (ההדגשה שלי- י.ג.)

ה. בעמ' 6 לפרוט', אישר המצהיר שהמבקשים (המוכרים) דיווחו על העיסקה לרשויות המס ושילמו את המס המגיע. מסקנתי, הן מדבריו של המצהיר אברהם דוד בעדותו, והן מן האמור בהמרצת הפתיחה והתצהיר המצורף להמרצת הפתיחה היא, שלא עלה בידי המבקשים להוכיח שההסכם מיום 1.1.92 הוא בגדר חוזה למראית עין.

כמוסבר בתצהיר, וכן בעדות המצהיר בעמ' 7 לפרוט', נסעו המבקשים עם שלושת ילדיהם הקטנים בתאריך 2.5.1990 לקנדה ושם שהו עד 2.1.1996, מועד בו שבו ארצה.

בערך כשנה ומחצה לאחר שהמבקשים כבר שהו בקנדה, התקשר בנם הבכור של המבקשים אל המצהיר ומסר לו כי בדעתו להתחתן. יצויין, כי הבן הבכור שהיה חייל נותר בארץ ולא הצטרף אל המבקשים, שכאמור נסעו ב-2.5.90 לקנדה.

המצהיר טוען כי אמר לבנו שאין בידיו כספים ולכן עליו ליטול משכנתא. המצהיר הוסיף והסביר שאמר לבנו למכור את הדירה למשפ' חלדמן וכדבריו בעמ' 7 לפרוט':

"ואמרתי לו שיקח את חלדמן שהם הכי קרובים אלי כדי למכור את הבית, שהבית ברגע שאמכור אותו תמיד אוכל לקבל אותו בחזרה. אם הייתי מוכר לאדם זר לא היתה לי אמונה בו לצורך קבלת הבית בחזרה. הבן הלך עם חלדמן ולקחו משכנתא על הבית ואני מכרתי את הבית לחלדמן".

בהמשך עדותו בעמ' 7 לפרוט' מסביר המצהיר שמן הכספים שקיבל כמשכנתא בגין הדירה, רכש חמישה כרטיסי טיסה, מימן את החתונה, התגורר בארץ כחודש ימים עם בני משפחתו, רכש את תכולת הבית לזוג הצעיר מתוך כספי המשכנתא, ואת מה שנותר מן הכספים לקח עמו לקנדה.

כזכור, בעמ' 8 לפרוט', ציין המצהיר שהוא העדיף להקריב את הבית על מנת שהבן הבכור יוכל להתחתן ותהא לו מסגרת.

ו. הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות אושרו בעדות מחותנו של המבקש, דהיינו, המשיב מס' 1, מר יעקב חלדמן. גם מר חלדמן סיפר בעדותו שכאשר הזוג הצעיר רצה לבוא בברית הנישואין, לא היו למשפ' חלדמן האמצעים הכלכליים הדרושים כדי לסייע לזוג הצעיר, ולכן העלה בנו של המבקש, אשר דוד, את הרעיון שניתן יהיה לקבל משכנתא על יסוד דירת ההורים (המבקשים).

מוסיף ומספר מר יעקב חלדמן בעדותו שהסיכום היה שמר חלדמן ישלם את החזר המשכנתא לבנק מידי חודש, והמבקש יעביר מידי חודש כסף מקנדה כדי לכסות את החזר המשכנתא החודשית שמשלם מר חלדמן. כך הדברים נמשכים עד היום, דהיינו, גם לאחר שהמבקשים כבר חזרו ארצה (בשנת 1996), כאשר מידי חודש מברר המבקש מה סכום המשכנתא ששילם מר חלדמן, והמבקש מחזיר לו סכום זה, כך טען מר חלדמן בעדותו בעמ' 9 סיפא לפרוט'.
גם בעמ' 10 לפרוט' אומר מר יעקב חלדמן:

"המשכנו באותה שיטה. אני משלם והוא מחזיר לי".

ז. האמנם עסקינן בחוזה למראית עין? כאמור, אינני סבור כך. הנכון הוא שמכירת הבית נעשתה בלית ברירה, דהיינו, במצב שבו, כדברי המצהיר בעדותו, לא נותרו בידיו אמצעים כדי לממן את נישואי בנו. מכירת הבית למשפ' חלדמן, שבינם לבין המבקשים שוררים יחסי אמון, היתה, בנסיבות אלה, בבחינת הרע במיעוטו.

אציין שבעוד שבפיסקה 5 (ו') של תצהירו טוען המצהיר שמטרת מכירת הדירה היתה להשתמש בכספים למימון הוצאות החתונה של הזוג הצעיר, הרי מעדות המבקש בחקירה הנגדית (עמ' 7 לפרוט') עולה שמכירת הדירה מימנה לא רק את הוצאות החתונה אלא גם את הוצאות בואם של בני המשפחה ארצה, את מחייתם של בני המשפחה במשך כחודש ימים בארץ, את רכישת תכולת הדירה עבור הזוג הצעיר, ובנוסף:
"מה שנשאר לקחתי איתי לקנדה".

אינני סבור שבמקרה אשר בפני
נו מתקיימים המאפיינים של חוזה למראית עין, כגון, למשל, חוזה שנחזה להיות חוזה הלוואה, ולמעשה בפועל הינו חוזה למכר דירה.

בענייננו, החוזה נחזה להיות חוזה מכר דירה. הזכויות בדירה אכן הועברו בלשכת רישום המקרקעין למשפ' חלדמן, המבקשים דיווחו על העסקה ושילמו את המס המגיע, ובנוסף כמובן קיבלו את כספי המשכנתא, ועשו שימוש בכספים אלה.

ח. בטרם אמשיך בדיון ראוי עוד ליתן את הדעת על מהות הסעד המבוקש על ידי המבקשים. העתירה בה עסקינן היא למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים הם בעלי הזכויות בדירה, וכי הסכם מכר הדירה מיום 1.1.92 בטל ומבוטל.

כותב כב' הנשיא א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 387:

"מקורו של פסק הדין ההצהרתי הוא בתורת דיני היושר, הדורשת מהעותר, בין היתר, קיום ושמירה על ידיים נקיות... בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום לב, והעדר נקיון כפיים" (ההדגשה שלי – י.ג.).

בע"א 234/79, עמישי נ' עמישי, פ"ד ל"ד(2) 332, בעמ' 334, קובע בית המשפט העליון:

"תביעתה למתן

פסק דין
הצהרתי צריכה להדחות אף בהנחה שאמנם עומדות לה זכויותיה משיתוף הנכסים בינה לבין בעלה המנוח: והוא משום שאין אדם זכאי לסעד שביושר כשאין הוא בא לפני בית המשפט נקי כפיים".
בע"א 19/81 ביבי נ' ד"ר הוברט, פ"ד ל"ז(2) עמ' 497, קובע בית המשפט העליון:

"הלכה היא שלא בכל מקרה ובכל עניין יתן בית המשפט סעד הצהרתי, ומתן הסעד מסור לשיקול דעתו. הוא לא יעשה כן ולא יצהיר כבקשת תובע, אשר אינו בא בידיים נקיות לבית המשפט".

בע"א 65/85, עירית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ ואח'
, פ"ד מ'(3) 29, בעמ' 49 קובע בית המשפט העליון:

"סעד הצהרתי שורשיו בדיני היושר, ואין הוא ניתן על-כן כדבר שבשגרה. בית המשפט, בהידרשו לתביעה שכזו, ייתן דעתו לנסיבות העניין כולן וישקול, אם ראוי מבקש הסעד, מבחינה עניינית ומעשית או מבחינת הדין והצדק, שהסעד אכן ינתן לו. מתן הסעד מסור לשיקול דעתו של השופט. הוא יעניקו, אם אמנם סעד זה הוא הראוי, ההולם והמועיל לנושא שבמחלוקת, אך הוא לא ייטה להעניקו – ואף יימנע מלעשות כן – אם יתברר לו, שבנסיבות המקרה, מבחינת היושר והצדק, אין התובע ראוי לסעד זה...".

ט. במקרה שבפני
נו, טוענים המבקשים שלפני כ-13 שנה, בינואר 1992, הם חתמו על הסכם שנחזה להיות הסכם בדבר מכר דירתם למשפ' חלדמן, וזאת בתקופה שהמבקשים שהו בקנדה. ההסכם דווח לרשויות המס. העברת הזכויות על שם משפ' חלדמן נרשמה בפנקסי המקרקעין בתאריך 15.7.92. כספי המשכנתא שולמו על ידי המשיב מס' 4 (בנק טפחות), והמבקשים עשו שימוש בכספים אלה.

כך חולפות להן 12 שנים, ולפתע, כשמוטל בשנת 2004 צו עיקול מטעם ההוצאה לפועל על זכויותיה (מחצית) של הגב' סימה חלדמן בדירה נשוא הדיון, וזאת מחמת חוב כספי למשיב מס' 3 (בנק הפועלים), פונים המבקשים לבית המשפט וטוענים שהחוזה שנעשה בינואר 92 היה חוזה למראית עין ולכן הוא בטל ומבוטל.

עניות דעתי היא שפניה זו לבית המשפט היא פניה שאינה נעשית בנקיון כפיים, זאת לאחר שהמבקשים, כמו גם משפ' חלדמן, פעלו בהתאם לחוזה מכר הדירה, ביצעו את רישום הזכויות, קיבלו את כספי המשכנתא, ועשו בהם שימוש בהתאם לרצונם.

העלאת הטענה כיום, בערך 13 שנה מאוחר יותר, שהסכם המכר לאו הסכם הוא, היא, לעניות דעתי, העלאת טענה שלא בנקיון כפיים. נקיון כפיים הוא אחד השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול אותם בבואו להחליט האם להיענות לבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי, או האם למאן. משהגעתי למסקנה לפיה, לעניות דעתי, בקשתם של המבקשים לוקה בחוסר נקיון כפיים, דין הבקשה להדחות.

י. גם אם נבדוק את טענותיהם של המבקשים עצמם, נגיע למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. אסביר: גירסת המבקש, כפי שעלתה בעדותו בחקירה החוזרת, היא שהוא אמר בזמנו לבנו, בשנת 1992, שימכור את הדירה למשפ' חלדמן, ויקבל את המשכנתא, זאת לאור יחסי הקירבה והאמון שבין המבקשים לבין משפ' חלדמן, וכדבריו של המבקש בעמ' 7 לפרוט':

"שהבית ברגע שאמכור אותו תמיד אוכל לקבל אותו בחזרה. אם הייתי מוכר לאדם זר לא היתה לי אמונה בו לצורך קבלת הבית בחזרה".

בעמ' 8 לפרוט', כשב"כ המבקשים מבקש מן המצהיר (המבקש) להסביר כיצד זה אמר מחד גיסא שההסכם אמת הוא, ומאידך גיסא טען המבקש שמר חלדמן אמור להחזיר את הבית, ענה המבקש כך:

"ההסכם היה בינינו שאני מוכר את הבית, ברגע שגומרים לשלם את המשכנתא הבית חוזר אלי. ואני מרגע שחזרתי מחו"ל החזירו לי את הבית לצורך מגורים. את המשכנתא עד היום אני משלם...".

בהמשך, עמ' 8 לפרוט', מוסיף ומבהיר המבקש, בתשובה לשאלות שהוצגו לו, שמועד סיום המשכנתא טרם הגיע, וחוב המשכנתא עודנו בסכום של כ-80,000 ₪ לערך. כשהוצגה למצהיר השאלה האם נכון שגם לפי ההסכם בעל פה שבין המבקש לבין מר חלדמן המועד להחזרת הזכויות בדירה על שמם של המבקשים טרם הגיע - אישר זאת המבקש.

גם מחותנו של המבקש, מר יעקב חלדמן, מספר בעדותו בעמ' 9 סיפא לפרוט' – 10 רישא לפרוט':

"הסכמנו שביום שהמשכנתא תשולם, אעביר בחזרה את הבית על שמו של אברהם דוד...".

וכן בהמשך העיד מר יעקב חלדמן בעמ' 14 לפרוט':

"ש. ההסכמה הזאת ביניכם שתחזיר את הבית כאשר תגמר המשכנתא זה בעל פה.
ת. כן. אין לי ניירות. לא חשבנו שנסתבך. משפחה. המחותן שלי.
ש. אתה מסכים איתי שבכל מקרה גם אם נניח שיש ביניכם הסכם כזה, המועד להחזרת הבית לא הגיע כי המשכנתא עדיין משולמת.
ת. נכון."

י"א. מר חלדמן אישר שבמהלך השנים הוגשו נגד משפ' חלדמן, במועדים שונים, תביעות על ידי בנק טפחות בגין פיגורים בתשלומי המשכנתא. תביעות אלה הוגשו על ידי בנק טפחות כנגד משפ' חלדמן, שהגיעה להסדרי תשלום עם בנק טפחות. מר חלדמן אישר, בתשובה לשאלה שהוצגה לו בעמ' 14 סיפא לפרוט', שמשפ' חלדמן לא העלתה בתגובה לתביעותיו של בנק טפחות את הטענה שהדירה איננה שלה.

יתר על כן, מעיון בתצהירו של המבקש, מר אברהם דוד, עולה שלא צויינה בתצהירו הטענה שהיה סיכום דברים בין המבקשים לבין משפ' חלדמן שכאשר יסתיימו תשלומי המשכנתא בגין הדירה, יוחזר רישום הזכויות בגין הדירה על שם המבקשים.

העדרותה של טענה זו מתצהירו של מר אברהם דוד היא בעלת חשיבות ראויה לציון, שהרי תצהיר זה ניתן בתמיכה להמרצת הפתיחה שבה התבקש בית המשפט ליתן

פסק דין
הצהרתי שלפיו חוזה מכר הדירה בטל ומבוטל מן הטעם שהיה זה חוזה למראית עין.

התצהיר ניתן ביום 16.8.04, כשבעה חודשים לאחר שניתן צו העיקול על הדירה בגין החוב של הגב' סימה חלדמן כלפי בנק הפועלים.

בתצהירו טוען המבקש מפורשות שתשלומי המשכנתא בגין הדירה משולמים מידי חודש על ידי חלדמן, והמבקשים מחזירים לחלדמן את סכום המשכנתא מדי חודש במלואו. עוד נטען בתצהיר שהמבקשים נוהגים בדירה מנהג בעלים ונושאים בתשלום המשכנתא על ידי החזרת הכספים למשפ' חלדמן.

באופן טבעי, ניתן היה לצפות שבהקשר דברים זה תועלה הטענה לפיה בצמוד להסכם המכר, בשנת 1992, כשהמבקשים וחלדמן סיכמו שייערך הסכם לפיו כביכול תימכר הדירה לחלדמן, (לצורך השגת כספי המשכנתא למימון חתונתו של הזוג הצעיר), הוסכם במקביל, בעל פה, שכאשר יסתיימו תשלומי המשכנתא, יוחזר רישום הזכויות בגין הדירה על שמם של המבקשים.

ואולם, מעיון בתצהיר ניווכח לדעת שנפקד מקומה של טענה זו. הטענה לא צויינה ולא אוזכרה, לא בתצהיר ולא בהמרצת הפתיחה. הטענה עולה לראשונה בעדות שניתנת על ידי המבקש ועל ידי מר יעקב חלדמן בבית המשפט.

י"ב. לא שוכנעתי שאכן היתה הסכמה שבעל פה לפיה יוחזר רישום הזכויות בדירה משמה של משפ' חלדמן לשמם של המבקשים.
טענה זו הועלתה, לעניות דעתי, במהלך המשפט ולצורך המשפט, וכמוסבר, היא איננה מופיעה בהמרצת הפתיחה ובתצהיר התומך בה.

התרשמותי, כאמור, הינה שהסכם מכר הדירה שנעשה ביום 1.1.92 היה ועודנו הסכם מכר לכל דבר וענין.

יחד עם זאת, גם בהנחה שהייתי מקבל את הטענה שהועלתה במהלך המשפט, לפיה הסכימו המבקשים ומשפ' חלדמן שבתום ביצוע תשלומי המשכנתא, יועבר רישום הזכויות בדירה בחזרה על שם המבקשים, הרי גם במקרה כזה אין בכך כדי לשנות את התוצאה, הואיל וגם לפי גירסה זו המועד להשבת רישום הזכויות בדירה על שמם של המבקשים טרם הגיע הואיל ואין מחלוקת על כך שהמועד לסיום ביצוע תשלומי המשכנתא טרם הגיע.

משמע, גם אם נניח שהצדדים הסכימו ביניהם בעל פה, כטענתם, דהיינו, מעין "חוזה נספח" להסכם מכר הדירה, הרי המועד להחזרת רישום הזכויות יגיע רק במועד עתידי כלשהו בתום ביצוע תשלומי המשכנתא, ועד אז, גם לפי אותו סיכום בעל פה שהצדדים טוענים לו, רשומות הזכויות בדירה על שם משפ' חלדמן, ולכן עד לאותו מועד, הרישום על שם חלדמן משקף את מצב הזכויות כהלכה.

אם בינתיים מוטל עיקול על ידי גורם כלשהו על נכסיה של גב' סימה חלדמן, הרי יש לכלול במסגרת נכסיה של הגב' סימה חלדמן, גם את זכויותיה בדירה נשוא הדיון (מחצית), שהרי המועד להשבת רישום הזכויות על שמם של המבקשים- טרם הגיע (אפילו לגירסת המבקש והמשיב מס' 1).

י"ג. המבקשים טוענים שבמהלך כל השנים כולן, מאז שנת 1981 ועד היום, מתגוררים הם בדירה נשוא הדיון, למעט התקופה בה שהו בקנדה (2.5.90 עד 2.1.96) כשבתקופה זו, בה הם התגוררו בקנדה, גרו בדירה בני הזוג הצעיר. עוד טוענים המבקשים שהם משלמים במהלך כל השנים כולן את תשלומי הארנונה וצריכת המים בגין הדירה נשוא הדיון, ועל כך אכן אין מחלוקת.
בנוסף טוענים המבקשים שהם גם נושאים בתשלומי המשכנתא בגין הדירה, כשמשפ' חלדמן נושאת בתשלום חודשי של המשכנתא, אך מי שמחזיר למשפ' חלדמן את המשכנתא הם המבקשים עצמם, ומכאן, שבפועל המבקשים הם שנושאים בתשלום המשכנתא.

עצם העובדה שאדם מתגורר במשך שנים ארוכות בנכס מסויים, יש לה, אכן, משמעות, ויש לייחס לה חשיבות. עמד על כך כב' הנשיא א. ברק בע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' אברהם גדי, פדאור 04(17) 563 בפיסקה 24:

"אפילו היה המערער בעל עיסקה נוגדת מאוחרת בזמן שטרם הושלמה ברישום, ספק רב אם היה מקום לשלול מהמשיב את זכות הבכורה בדירה. המשיב התגורר בדירה זמן ממושך עם משפחתו. בכך הוא נתן ביטוי פומבי לזכויותיו בנכס, הגם שמרשם הזכויות לא שיקף זאת".

ואולם, אין מקום להשוות בין הנסיבות שעמדו ביסוד פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת בנק המזרחי המאוחד נ' אברהם גדי לבין נסיבות המקרה שבפני
נו.

במקרה שנדון בע"א 790/97 (פרשת גדי), רכש המשיב את הדירה מן החייב, שילם לחייב את מלוא התמורה, קיבל חזקה בדירה, והתגורר בה עם משפחתו במשך שנים.

למשיב היתה זכות מעין קניינית בדירה, והתקלה נוצרה כתוצאה מכך שהוא לא דאג להעביר את רישום הזכויות בדירה במרשם המקרקעין משמו של החייב לשמו שלו.

כתוצאה מתקלה זו, הטיל הבנק עיקולים זמניים על הדירה במטרה לממש את הדירה ולהיפרע ממנה בגין החוב שהמוכר של הדירה היה חייב לבנק, כשמובהר שהחוב של המוכר כלפי הבנק נוצר לאחר שהמשיב (גדי) רכש את הדירה מן החייב (פיסקה 22 של פסק הדין בפרשת גדי).

בית המשפט העליון הבהיר שבהתנגשות הזכויות ביחס לדירה בפרשת גדי, נשמרת העדיפות של המשיב (גדי) מכח זכויותיו המעין קנייניות, ואין באי רישומה של הערת האזהרה כדי לשלול עדיפות זו.

י"ד. לא זה המקרה שבפני
נו. בראש וראשונה, וכפי שקבעתי עוד קודם לכן, התרשמותי היא שהמבקשים מכרו את דירתם בינואר 1992 למשפ' חלדמן הואיל והמבקשים שהו באותה עת בקנדה, הם נזקקו לכספים כדי לאפשר לבנם הבכור להתחתן עם הבת של משפ' חלדמן, ובהעדר אמצעים כספיים אחרים כלשהם בארץ, היתה מכירת הדירה למשפ' חלדמן בבחינת הרע במיעוטו, דהיינו, היתה זו פעולת מכר שנעשתה מדעת ומרצון.

ואולם, גם בהנחה שהייתי מקבל את טענת המבקשים שבמקביל לחוזה מכר הדירה היתה הסכמה בעל פה בדבר החזרת רישום הזכויות בדירה על שם המבקשים, לאחר שבבוא העת יסתיימו התשלומים בגין פרעון המשכנתא, וכי הסכם המכר הוא לטענתם חוזה למראית עין, הרי אין מקום להשוות בין הנסיבות נשוא הדיון שבפני
נו לנסיבות שעמדו בבסיס פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת גדי, ולו מן הטעם שהמשיב-גדי פעל בתום לב מוחלט, ושילם למוכר הדירה את מלוא התמורה בגין הדירה, ומחדלו התבטא בכך שלא דאג לרשום הערת אזהרה לטובתו בפנקסי רישום המקרקעין.

לעומת זאת, במקרה שבפני
נו, גם בהנחה שהייתי מקבל את גירסת המבקשים, כי אז בפני
נו מקרה שבו המבקשים לא רק נתנו את ידם לרישום זכויות במרשם המקרקעין באופן שנועד ליצור רושם שגוי כאילו נמכרה הדירה למשפ' חלדמן, אלא גם אליבא דגירסתם טרם הועברה מלוא התמורה עבור הנכס (דהיינו, טרם נפרעה מלוא המשכנתא).

פסק הדין בפרשת גדי מעניק את זכות הבכורה למי שבידו זכויות מעין-קנייניות שנרכשו בתום לב, כאשר העדר רישום הערת אזהרה נובע מחמת מחדל, אך לא ניתן להשליך מן המקרה הנ"ל של פרשת גדי למקרה שבפני
נו כאשר המבקשים בענייננו, לפי גרסתם הנטענת (שאיננה מקובלת עלי), פעלו לרישום זכויות באופן שנועד להטעות, דהיינו שנועד ליצור רושם כאילו נמכרה הדירה למשפ' חלדמן, ובמהלך המשפט אף מועלית טענה נוספת לפיה הסכימו הצדדים שרישום הזכויות יחזור על-שם המבקשים כשיסתיים בעתיד פרעון תשלומי המשכנתא.

בנסיבות שכאלה לא ניתן להשליך מן האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת גדי למקרה העומד לדיון בפני
נו.

ט"ו. לא זו אף זו: אינני סבור שניתן לפרש את מגוריהם הממושכים של המבקשים בדירה נשוא הדיון, דהיינו מאז שנת 1981 עד היום, (למעט תקופת שהותם בקנדה), כמגורים שמבטאים קיומה של זכות בעלות בדירה.

אסביר: מגוריהם של המבקשים בדירה מאז חזרו ארצה (2.5.96) עשויים בהחלט להתיישב עם היותם שוכרים של הדירה או שימוש בדירה בתשלום ובתמורה בגדר היותם בני-רשות בדירה.

אין כל רבותא בכך שהמבקשים נושאים בתשלום הארנונה ובתשלום בגין צריכת המים בדירה שהרי גם דייר המתגורר בדירה בשכירות חייב, מטבע הדברים, לשאת בתשלומי הארנונה ובתשלום בגין צריכת המים.

אשר לתשלומי המשכנתא: משפ' חלדמן היא זו הנושאת בתשלומי החזר המשכנתא מידי חודש למשיב מס' 4 (בנק טפחות). החזרת תשלום זה על ידי משפ' חלדמן לבנק נובעת מכך שמשפ' חלדמן היא זו שנטלה כספי הלוואה מבנק טפחות לצורך רכישת הדירה. בעלי הזכויות הרשומים בדירה נשוא הדיון הם בני משפ' חלדמן, והם אלה שמשלמים את החזר תשלומי המשכנתא מידי חודש לבנק טפחות.

אכן, המבקשים מבצעים, לפי טענתם, תשלום חודשי למשפ' חלדמן מידי חודש בגובה סכום המשכנתא. החזר תשלום זה מתיישב, לעניות דעתי, עם תשלום שכר דירה, או מכל מקום, תשלום דמי שימוש הנובע מכך שהמבקשים הינם בני-רשות בדירה זו בתשלום ובתמורה.
[בתקופה שמאז נישואי בנם של המבקשים בשנת 1992 ועד מועד שובם של המבקשים ארצה בשנת 1996, התגורר בדירה, כך נטען, הזוג הצעיר. את התשלום שהעבירו באותה תקופה המבקשים למשפחת חלדמן (לגירסתם), יש גם כן לראות כתשלום שכר דירה או דמי שימוש בגין מגורי הזוג הצעיר בדירה הנ"ל].

ט"ז. משמיעת העדויות בתיק זה התברר שהמבקשים הינם, כיום, בעלים של דירה אחרת ברחוב הציונות שבקרית אתא, ובני משפ' חלדמן מתגוררים בדירה זו.

כשם שהמבקשים משלמים, לטענתם, מידי חודש למשפ' חלדמן את החזר תשלום המשכנתא שמשפחת חלדמן משלמת לבנק טפחות, כך גם, באותו אופן, מחזירה משפ' חלדמן את סכום המשכנתא מידי חודש לבעלים של דירתה שברח' הציונות.
הבעלים של דירה זו היה מר יששכר איצקוביץ המנוח שנרצח בינואר 2005.

הבהרת הנסיבות הרלוונטיות לדירה שבה מתגוררת משפ' חלדמן ברח' הציונות שבקרית- אתא עשויה לסייע להבנת נסיבות המקרה שבפני
נו.

י"ז. בתצהירו שניתן בתמיכה להמרצת הפתיחה, מוסר המבקש [בסעיף 8 (ג) + 8 (ד)] שמשפחת חלדמן היתה בעבר הבעלים של הדירה ברח' הציונות 28, קרית אתא, בה הם ממשיכים להתגורר גם כיום, אך כיום כשוכרים.
בעדותו בבית המשפט נשאל המצהיר - המבקש מר אברהם דוד, האם יש לו זכויות בנכסים נוספים ועל כך השיב בשלילה, וכשנשאל: ”אין לך אף נכס נוסף", השיב : "נכון", לא זו בלבד, אלא שכאשר נשאל המצהיר מיהו הבעלים של הדירה ברח' הציונות 28, קרית-אתא, שבה מתגוררת משפחת חלדמן בשכירות, השיב המצהיר אברהם דוד: "לא יודע" (עיינו עדותו בעמ' 6 לפרוט').

דא עקא: מיד לאחר שנתן את תשובתו הנ"ל התברר שהמבקש, מר אברהם דוד, הוא כיום הבעלים של הדירה ברח' הציונות קרית-אתא שבה מתגוררת משפחת חלדמן בשכירות, כשלטענת המבקש, בעמ' 6 סיפא לפרוט', הוא איננו זוכר מתי רכש את הדירה, ועליו גם לבדוק מהו הסכום שבו רכש את הדירה.
לא היה למבקש, אברהם דוד, כל הסבר לשאלה כיצד זה טען תחילה שאינו מכיר את האנשים שמהם שוכרת משפחת חלדמן את הנכס, בשעה שמתברר שהמבקש עצמו הוא הבעלים של הדירה בה מתגוררת משפחת חלדמן בשכירות, ואביא דברים בשם אומרם:

”ש. לפני מספר שאלות שאלתי אותך אם אתה מכיר את האנשים שמהם שוכרים ה"ה חלדמן את הנכס, ואמרת שלא, והנה עכשיו מתברר שאתה הבעלים של הנכס שחלדמן שוכרים בו את הדירה, מה אתה אומר?
ת. נכון.
ש. בעצם דמי השכירות על ידי חלדמן משולמים לך?
ת. כן”

י"ח. מעיון בנסח הרישום נ/1 עולה שהדירה ברח' הציונות בקרית-אתא היתה בבעלות בני משפחת חלדמן (ביחד עם קרולינה אורדנטליק, שליש כל אחד). ביום 29.3.93 נרשמה הערת אזהרה לטובת משפחת איצקוביץ.
ביום 10.7.01 נרשמה הערת אזהרה ביחס לדירה זו לזכות המבקש מר אברהם דוד.

מעדות מר יעקב חלדמן, מחותנו של המבקש אברהם דוד, עולה שמשפחת חלדמן מכרה את הדירה בה היא מתגוררת למר יששכר איצקוביץ ז"ל:

”הוא לקח ממני את הבית כי הייתי צריך כסף. מכרתי לו את הבית” (עמ' 11 לפרוט').

בהמשך עמ' 11 סיפא לפרוט' מספר יעקב חלדמן בעדותו:

”נתתי לאשתו (של מר איצקוביץ המנוח - י.ג.) את הכסף של המשכנתא על הבית הזה. אבל בעצם אני כל חודש אני במקום שכירות שילמתי לו משכנתא בבנק הפועלים, של איצקוביץ. עכשיו ממתי שהוא נפטר אני נותן לה ביד את הכסף......” (ההדגשה שלי - י.ג.)
עוד מוסיף ומספר מר חלדמן בהמשך עדותו, עמ' 12 לפרוט', שמר איצקוביץ המנוח הסתבך בחובות ורצה "להיפטר" מהבית. המבקש מר אברהם דוד, והמנוח, נפגשו בבית משפחת חלדמן:

”כשהם נפגשו יששכר רצה למכור ואני יודע שאברהם היה לו כסף ואמר שהוא מוכן לקנות את הבית שיהיה לי עוד בית לילדים שהם בקנדה....”

י"ט. עוד סיפר מר חלדמן, בעמ' 12 לפרוט', לגבי תשלום דמי השכירות לאלמנתו של מר איצקוביץ המנוח:

”אנחנו תמיד עשינו חשבון 400 דולר לפי שער יציג, מתוך זה שילמתי קודם את המשכנתא לבנק ומה שנשאר נתתי למנוח”

מר חלדמן הוסיף שבחודש האחרון לא שילם לגב' איצקוביץ הואיל והמשכנתא נפדתה, כנראה, עקב מות מר איצקוביץ המנוח, ואילו המבקש טען, כזכור, בעדותו, עמ' 7 לפרוט', שדמי השכירות בגין הדירה שברח' הציונות קרית-אתא, משולמים למבקש על ידי חלדמן.

בנוסף הסביר מר חלדמן שהעברת הדירה שברחוב הציונות על שם המבקש אברהם דוד לא התבצעה עקב המשכנתא שרבצה על הדירה, אך עתה לאחר פדיון המשכנתא, עקב מות המנוח, תועבר הדירה ע"ש המבקש.

כ. הבאתי את כל האמור לעיל, בין היתר, גם על מנת להצביע על כך שמשפחת חלדמן מכרה את דירתה לבני הזוג איצקוביץ, כשמשפחת חלדמן ממשיכה להתגורר בדירתה, ומשלמת למשפחת איצקוביץ דמי שכירות המשולמים בעיקרו של דבר בדרך של פרעון המשכנתא החודשית לבנק.
לעניות דעתי, באופן דומה מתנהל התשלום במערכת היחסים שבין המבקשים לבין משפחת חלדמן: המבקשים מכרו את דירתם נשוא הדיון כאן למשפחת חלדמן, וכך נתקבלו מן הבנק (המשיב מס' 4) כספי המשכנתא שבהם עשו המבקשים שימוש בדרך שתוארה לעיל. המבקשים, עם שובם ארצה מקנדה, חזרו להתגורר בדירה המצויה בבעלות משפחת חלדמן.
המבקשים מחזירים למשפחת חלדמן את דמי המשכנתא החודשיים, כשהחזר זה של דמי המשכנתא החודשיים מבטא למעשה את תשלום דמי השכירות או דמי השימוש בדירה, כדרך שנהגה משפחת חלדמן עצמה במערכת יחסיה עם משפחת איצקוביץ.

כמו כן, וכמוסבר כבר לעיל, אין רבותא בכך שמשפחת אברהם דוד נושאת בתשלום הארנונה וצריכת המים בדירה שהרי המבקשים הם אלה המתגוררים בדירה וחייבים לשאת בהוצאות המתלוות לאחזקת הדירה בין אם כדיירים ובין אם כבני רשות בדירה.

כ"א. אם לסכם את כל האמור לעיל:
לא שוכנעתי שהסכם מכר הדירה מיום 1.1.92 הוא חוזה למראית עין.

המבקשים מכרו את דירתם למשפחת חלדמן, וקיבלו בתמורה את כספי המשכנתא שהגיעו לחלדמן מן המשיב מס' 4 (בנק טפחות).
עם שובם של המבקשים ארצה מקנדה, ב-2.5.96, חזרו המבקשים להתגורר בדירה כשהם משלמים למשפחת חלדמן את דמי השכירות או את דמי השימוש בדירה בדרך של פרעון תשלומי המשכנתא החודשיים אשר חלים על הדירה.

נסיבות הענין, כפי שפורטו בפסק הדין, אינן מצדיקות מתן סעד של

פסק דין
הצהרתי שאין להעניקו מקום בו לוקה הבקשה בהעדר נקיון כפיים.

כ"ב. על יסוד הנימוקים כפי שפירטתי אני סבור שדין הבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי - להידחות, וכך אני אכן מחליט.

אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב מס' 3 שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכמו כן אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב מס' 4 שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום עד התשלום המלא בפועל.
אין צו להוצאות ביחס למשיבים מס' 1 ומס' 2.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין אל:
1. ב"כ המבקשים - עוה"ד י. פרץ, נצרת עלית.
2. המשיבים מס' 1 ומס' 2 - סימה ויעקב חלדמן, רח' הציונות 28, קרית אתא.
3. ב"כ המשיב מס' 3 - עוה"ד גב' ת. ברלינר, נהריה.
4. ב"כ המשיב מס' 4 - עוה"ד אסף ניב, משרד עו"ד ח. קמחי ושות', רח' אגריפס 42, ירושלים.
וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה.
י. גריל
, שופט
הקלדנית: רחל ס.








הפ בית משפט מחוזי 221/04 דוד אברהם ,דוד רחל נ' חלדמן יעקב,חלדמן סימה,בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 24/07/2005)