פסקי דין על בן משה אברהם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1727/04 בל     01/08/2005




בל 1727/04 בן משה אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי




12
בתי הדין לעבודה
בל 001727/04
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
01/08/05

כב' השופטת עפרה ורבנר

בפני
:

נציג ציבור: מר אלי נחמיאס

התובע
בן משה אברהם
- נ ג ד -

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
החלטה

1. ביום 18.8.99 לקה התובע באוטם שריר הלב.

התובע מייחס אוטם זה בו לקה למסכת ארועים אשר החלה ב- 15.8.99 מועד בו לטענת התובע היה לו וויכוח סוער עם לקוח של הבנק שבו עבד התובע כמנהל שלוחה, בנוגע לאי כיבוד חיוביו של הלקוח, ונמשכה בשיחה של הממונה על התובע לתובע בענין תלונת הלקוח כלפי התובע והסתיימה ב- 17.8.99 בשעות הערב בעת שהלקוח התקשר לביתו של התובע ואיים עליו בפני
יה למנכ"ל הבנק.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כתוצאה של "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

הנתבע דחה בתאריך 22.12.03 את תביעת התובע בנימוק "על פי בירורים שקיימנו לא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 18.8.99 מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת ארוע תאונתי".

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שבפני
נו.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי דין תביעת התובע להדחות מחמת שיהוי, שכן האוטם אירע לתובע ב- 18.8.99 ואת תביעתו לנתבע הגיש התובע כעבור 4 שנים ב- 6.7.03.

יתר על כן ציין הנתבע כי אין במסמכים הרפואיים בסמוך לאוטם כל תימוכין לארוע חריג ואף לא נמצאו תימוכין לגירסת התובע שניתנה כעבור 4 שנים.

הנתבע טען כי אין המדובר בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק ואף לא הוכח ארוע חריג ולחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

בסיכומיו לא חזר הנתבע על טענת השיהוי ולמעשה זנח טענה זו אשר לא נטענה במכתב הדחיה אלא רק בכתב ההגנה.

2. להלן עובדות המקרה כעולה מהעדויות ומהמסמכים שבפני
נו:

א. התובע הגיש לנתבע טופס הודעה על פגיעה בעבודה בתאריך 6.7.03.

בטופס צויין כי בתאריך 18.8.99 לקה התובע באוטם שריר הלב כתוצאה מהתרגזויות והתרגשויות בלתי רגילות עם לקוח של הבנק.

התובע צרף תעודה רפואית לנפגע בעבודה שהוצאה לו ב- 28.5.03 בהתייחס לשנת 1999 ובה צויין, בתאור התאונה:

"בן 46, התקבל ליחידתנו בשל כאבים בחזה שהתחילו פתאום היום בשעה 12.00 פעם ראשונה בחיים, אחרי התרגשות בעבודה במשך שבוע".

בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה צויין כי התובע התקבל לחדר המיון ב- 18.9 בשעות הצהרים.

על התעודה הרפואית לנפגע בעבודה חתום ד"ר א. גולדהמר מומחה למחלות לב.

הן טופס ההודעה על פגיעה בעבודה והן התעודה הרפואית לנפגע בעבודה מולאו בחלוף למעלה מ- 3.5 שנים ממועד הארועים הנטענים.
הסבריו של התובע לאיחור הרב בהגשת התביעה לנתבע הינם חששו כי התביעה תזיק לו בעבודה (עיין עמ' 11 לת/4 וכן עמ' 5 שורות 7-1 לפרוטוקול).

ב. בהודעה שנגבתה מהתובע בתאריך 16.9.03 (ת/4), מסר התובע כי הוא עובד בבנק המזרחי כ-20 שנה , מתוכן כ- 14 שנה בסניף הבנק בנווה שאנן בחיפה.

התובע אף הבהיר כי ב- 3 השנים האחרונות לעבודתו היה סניף הבנק בנווה שאנן שלוחה של סניף הבנק בהדר והתובע שימש כמנהל השלוחה והיה כפוף למנהל סניף הדר.

בהודעה לחוקר מסר התובע כי ב- 18.8.99 לא היה בעבודה מאחר ולא חש בטוב וסבל מלחצים מאז הלילה של 17.8.99.

על השתלשלות הארועים עובר למועד בו אושפז מסר התובע בהודעתו לחוקר כדלקמן:

"מספר ימים לפני הארוע כ- 5-6 ימים קודם לכן היה לי חיכוך רציני עם אחד הלקוחות... אני לא יכול לציין את שמו... בגלל סודיות בנקאית בה אני מחוייב ואני אסור לי למסור את שמו ו/או פרטיו כי אני מחוייב לשמירת סודיות אלא אם ירשה לי הבנק... מדובר בלקוח שהיה קשור עם הבנק מספר שנים בפעילות מועטה אולם אין אני יכול ורשאי להוסיף על כך... לאותו לקוח הגיעו חיובים ואני בתוקף תפקידי הייתי סבור שאין אני צריך לכבד אותם. הודעתי ללקוח... הלקוח הגיב בצורה ברוטאלית ביותר מבחינה מילולית זה היה בטלפון, באופן שאותו לא הכרתי מעולם הלקוח ביזה וקילל וצעק ואיים והשמיץ בצורה כזו שממש נמאס לי להיות במצב הזה, התרגשתי באופן בלתי רגיל התרגזתי והתעצבנתי עד שבפעם הבאה נאלצתי לטרוק לו את הטלפון, דבר שלא מתאים לי ולא עשיתי אף פעם קודם לכן... שיחה ראשונה היתה ביום ו' בתאריך 13.8.9 ושיחה שניה בה ניתקתי לו את הטלפון היתה ביום א' 15.8.99 בסניף הבנק... למחרת 16.8.99 קיבלתי תלונה מהממונה עלי על טריקת הטלפון ללקוח ואני הרגשתי מושפל... ונאלץ להסביר על לא עוול בכפי. הלקוח המשיך להטריד אותי גם בביתי בלילות בטלפון... לא הגשתי תלונה במשטרה... אני לא יכול לזכור בכמה שיחות טלפון מדובר אבל לא מעטות... הרגשתי חרדה כל טלפון הקפיץ אותי... הרגשתי שאיני מקבל גיבוי מהממונה עלי... מדובר במר שמואל אורדן... ביום לפני שאושפזתי ב- 17.8.99 בערב התקשר אלי פעם נוספת הלקוח הנ"ל והודיע לי שהוא פונה למנכ"ל הבנק שידאג שיעיפו אותי הרגשתי לחצים בלתי רגילים וחרדה גדולה ולכן למחרת ב- 18.8.99 נשארתי במיטה... בשעות הבוקר המאוחרות הרגשתי כאבים עזים בחזה... הוזמן מד"א לביתי ופוניתי לבית החולים בני ציון שם התגלה כי לקיתי באוטם שריר הלב. "

התובע נשאל על ידי חוקר הנתבע מדוע לא הגיש תלונה למשטרה והשיב כי פחד להחריף את המצב ולא היה זקוק לתוספת התרגשות.

התובע אף נשאל על ידי חוקר הנתבע האם אנשים בעבודה סביבו היו מודעים למה שעובר עליו והשיב כי לא ערב אנשים אחרים בעיקר לאור הנזיפות שקיבל מהממונה עליו.

גם בחקירתו הנגדית בפני
נו פרט התובע את השתלשלות הענינים כך שבתאריך 13.8.99 הודיע ללקוח שלא עמד בהתחייבות שלו שלא יכבדו את הוראותיו, ב- 15.8.99 היתה שיחה בת כרבע שעה בה צעק עליו הלקוח וב- 16.8.99 התובע ננזף על ידי מנהל סניף הדר על טריקת הטלפון ללקוח.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי המדובר במתח שהחל ב- 15.8.99 לאחר השיחה הלא נעימה עם הלקוח ואשר הסתיים ב- 18.8.99 עם אישפוזו בבית החולים בני ציון.

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הכאבים בחזה התחילו ביום אישפוזו בשעה 12:00, כך שעולה שהאמור בהודעתו לחוקר על כך שהכאבים החלו ערב קודם לכן לאחר הטלפון של הלקוח לביתו, אינו מדויק.

ג. בתאריך 18.8.99 בסמוך לשעה 13:25 הגיע התובע לחדר המיון בבית החולים בני ציון בחיפה.

בתעודת חדר המיון נרשם:

"מחושים בחזה בירידה במדרגות, אפיזודות דומות בעבר, קושי בנשימה אין מחלות... לא לוקח תרופות. "

בדו"ח חדר המיון גם צויין:

"לחץ בחזה קדמי לסירוגין... מאוד לכאב אנגינוטי בגיל 46 עם עישון כבד."

במכתב השחרור בכתב יד מהמחלקה לטיפול נמרץ לב מבית החולים בני ציון נרשם:

"בן 46 התקבל ליחידתנו בשל כאבים בחזה שהתחילו פתאום היום בשעה 12:00 פעם ראשונה בחיים אחרי התרגשות בעבודה במשך שבוע."

כמו כן צויין במכתב השיחרור ממחלקת טיפול נמרץ לב כי התובע עישן.

מכתב השיחרור שהינו המקום היחיד בו מופיע רישום "אחרי התרגשות בעבודה במשך שבוע" אינו חתום על ידי רופא ולא ניתן לדעת מי ערך אותו.

בסיכום מחלה מודפס מהמחלקה לטיפול נמרץ לב נרשם:

"בן 47 התקבל ליחידה בשל לחץ בקדמת החזה שהופיע לראשונה בחייו עם הקרנה לגב עליון ללא תלונות מלוות, ידוע על עישון מזה שנים כחצי חפיסה ליום. בדרך כלל בריא לא מטופל בתרופות... לא ידוע על סיפור משפחתי של ihb."

על סיכום המחלה המודפס חתום ד"ר ג'סאן זאיד.

גם בטופס המעקב מ- 18.8.99 צויין כי התובע התקבל למחלקה בשל כאבים בחזה ללא עליה ב- cpk ... וכי הכאבים התחילו בשעה 12:00 היום.

ד. בסמוך למועד הארוע הוצאו לתובע תעודות מחלה רגילות ורק לאחר מספר שנים הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

ה. מר שמואל אורדן אשר היה בתקופה הרלוונטית לתביעה שבפני
נו מנהל סניף הדר של בנק המזרחי והממונה על התובע העיד כי אינו זוכר ארוע בו זומן התובע לשיחת נזיפה בסניף ואף אינו זוכר כי לפני הארוע ארע משהו מיוחד הקשור בתובע.

מר אורדן אף העיד כי גם כאשר ביקר את התובע בבית החולים, בעת שהתובע היה מאושפז, לא שמע ממנו על מקרה מיוחד שהיה בבנק.

יתר על כן מר אורדן העיד:

"ארועים של החזרי שיקים ואי שביעות רצון של לקוח הם ארועים שקורים הרבה בבנק. לא זכור לי שלקוח התלונן כי טרקו לו את הטלפון בסניף... כאשר לקוח חורג מהאשראי נהוג שפקיד הבנק מתקשר לאותו לקוח ומודיע כי לא יכבדו לו את השיקים... יש לקוחות שלא מקבלים את ההודעה ברוח טובה."

מר אורדן אישר בחקירתו הנגדית כי נכון שטריקת טלפון של עובד הבנק ללקוח איננה דבר יום ביומו.

נציין כי עדותו של אורדן עשתה עלינו רושם מהימן ולא התרשמנו כי היה דבר מה חריג במערכת היחסים בין התובע לבין אורדן או נזיפה חריגה ונהפוך הוא התרשמותנו הינה כי התובע ניפח את מידת החריגות של הארועים, גם אם אלה אכן התרחשו.

ו. לאור תגובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ מ- 22.3.05 באשר לבקשת הנתבע לחייב את התובע למסור את שמו של הלקוח עמו היו שיחות הטלפון החריגות, ועל יסוד הוראות סעיף 15 לפקודת הבנקאות, הוראות חוק הגנת הפרטיות ופסק הדין בענין סקולר, לא מצאנו לנכון לחייב את התובע למסור את שמו ופרטיו של הלקוח על מנת שניתן יהיה לזמנו לעדות בבית הדין.

3. הננו קובעים על סמך חומר הראיות שבפני
נו כי במשך השבוע שלפני ה- 18.8.99 היתה מסכת של שיחות אשר גלשו לטונים ולסגנון דיבור מצד לקוח הבנק, אליהם התובע לא היה מורגל, אם כי הננו סבורים כי התובע העצים את חריגותן של אותן שיחות טלפון.

כמו כן הננו קובעים כי התובע לא הוכיח שננזף על ידי הממונה עליו וסביר להניח כי הממונה על התובע, מר אורדן, היה זוכר תקרית מיוחדת לו היתה מתרחשת ומדווחת לו בסמוך למועד בו לקה התובע באוטם.

יחד עם זאת הננו מייחסים חשיבות לרישום במכתב השחרור ממחלקת טיפול נמרץ לב המתעד כי התובע מסר לרופאים המטפלים בזמן אמת כי היתה לו התרגשות בעבודה במשך שבוע עובר למועד בו לקה באוטם.

לו היה התובע ממציא ארוע, ניתן להניח כי היה דואג שהרישום יתעד ארוע בעבודה ביום או יומיים שקדמו לאישפוזו ולא כפי שנרשם התרגשות בעבודה במשך שבוע.

הננו קובעים על יסוד החומר הרפואי ועדות התובע בחקירתו הנגדית כי הכאבים בחזה החלו אצל התובע ביום אישפוזו בשעה 12:00 לערך. (עיין גם עמ' 7 שורה 23 לפרוטוקול).

די בחריגות מסוימת בשלב ראשון לצורך מינוי מומחה רפואי.
מידת החריגות תשקול בעת קביעת הקשר הסיבתי המשפטי בין העבודה לבין האוטם וזאת לאחר קבלת חוות דעת המומחה.
(עיין בדב"ע נה/0/48 אברהם פוליק נ. המוסד לביטוח לאומי
, פסק הדין מתאריך 1.2.96, פיסקה 16 בפסק הדין).

יש לציין כי ההערכה לגבי אוטם שריר הלב כתאונת עבודה כרוכה, בסופו של דבר, בין היתר, בהערכת עוצמתו של הארוע החריג.

משזו היא מסקנתנו, נזקקים אנו לחוות דעתו של מומחה רפואי על מנת שייעץ לנו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע החריג שתואר לעיל לבין האוטם בו לקה התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

באשר להתמשכות הארועים הקשורים באי כיבוד התחייבויות של הלקוח אשר חרגו מהאשראי שניתן לו, נציין כי בהתאם לפסיקה גם התרגזות או מאמץ הנמשכים על פני מספר ימים כאשר המדובר למעשה באותו ארוע, אין בהם כדי לשלול את הקשר הסיבתי שכן במקרה שבפני
נו אין המדובר בשיחת טלפון אחת שארעה שבוע לפני המועד בו אושפז התובע אלא במסכת ארועים הקשורה כולה לאותו לקוח שהחלה ב- 13.8.99 והסתיימה עם אישפוזו של התובע ב- 18.8.99.

בדב"ע נו/0/31 המוסד לביטוח לאומי
נ. מרדכי לוי נפסק מפי כב' השופטת ברק (כתוארה אז) ובהסכמת יתר חברי המותב כי:

"העובדה שעברו 6 ימים בין תחילת המאמץ לקרות האוטם אינה מנתקת את הקשר הסיבתי באשר יש לראות בכל 6 הימים ארוע אחד. תוצאה אחרת תהיה מלאכותית ולא תתאים לעובדות המקרה. אין לומר שחלפו 6 ימים מאז קרות ארוע חריג בעבודה עד לקרות האוטם, לא זה המקרה, היה זה מאמץ מיוחד בן כ- 6 ימים על כן יש לראות ... למעשה 5 ימים... ארוע אחד. על כן קיימת סמיכות זמנים בין המאמץ המיוחד לקרות האוטם."

יחד עם זאת, התרשמותינו הינה כי השיחה החריגה ביותר במהלך אותו שבוע שלפני המועד בו לקה התובע באוטם ארעה ב- 15.8.99 וכל אשר ארע לאחר מכן היה חמור פחות אם כי המתח של התובע נמשך עד למועד אישפוזו.

4. אנו ממנים את ד"ר פרידמן יעקב מומחה בקרדיולוגיה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

כב' המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב- 18.8.99?

ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין הארועים בעבודת התובע שארעו בתקופה מ- 13.8.99 ועד 17.8.99 לבין המחלה שאובחנה אצלו במועד זה?

ג. אם יקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין הארועים הנ"ל לבין המחלה ממנה סבל התובע ב- 18.8.99, האם השפעת הארועים הנ"ל על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו.

ד. האם יש לומר שהארועים בעבודה בתאריכים13.8.99 ועד 17.8.99 החישו את בואה של המחלה, כך שאילמלא ארועים אלה , יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל?

5. המומחה מתבקש לבסס את חוות דעתו על העובדות כפי שנקבעו בהחלטתינו זו ועל המסמכים הרפואיים המצורפים מהם ניתן ללמוד על מצב בריאותו של התובע והם:

א. חומר רפואי ממכון הלב בתל השומר- נ/4.

ב. כרטיס תעסוקתי של התובע - נ/3.
הכרטיס התעסוקתי מתייחס לחומר מאז שנת 2002 אולם אין בו חומר רפואי המתייחס לאוטם הרלוונטי בשנת 99.

ג. כרטיס כללי של התובע - נ/4.

ד. חומר רפואי מבית החולים בני ציון - נ/2.

ה. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה - ת/3.

6. המומחה מתבקש להכין חוות דעתו ולהעבירה לבית הדין, במידת האפשר, תוך 30 יום.

שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

ניתנה היום כ"ה בתמוז, תשס"ה (1 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

עפרה ורבנר
- שופטת

נציג ציבור

001727/04בל 710 אלונה זרגריאן








בל בית דין אזורי לעבודה 1727/04 בן משה אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/08/2005)