פסקי דין על גיל בר אל | פסקי דין על רותי בן שמואל | פסקי דין על אורי בן שמואל | פסקי דין על דור טורס ואח' |

53181-08/15 א     13/06/2018




א 53181-08/15 גיל בר אל נ' רותי בן שמואל, אורי בן שמואל, דור טורס ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 53181-08-15 בר אל ואח'
נ' בן שמואל ואח'
תא"מ 49037-10-15 בן שמואל נ' בר אל

תיק חיצוני:


לפני
כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט


תובעים

גיל בר אל
ע"י ב"כ עו"ד אסתר ורשואר


נגד


נתבעים

1.רותי בן שמואל

2.אורי בן שמואל

3.דור טורס
נתבעים 1-2 ע"י ב"כ עו"ד בן ציון רזניק

נתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד מירה רום פלאי



פסק דין



1.
לפני תביעה כספית חוזית שהגיש התובע נגד הנתבעים על סך של 295,800 ₪, הנעוצה בהסכם שנכרת לרכישת פעילות בית הקפה של הנתבעים על ידי התובע.

2.
כן הוגשה על ידי שניים משלושת הנתבעים (הנתבעים 1 ו- 2) תביעה שכנגד נגד התובע על סך של 225,825 ₪, בנוסף לתביעה הנוספת שהוגשה נגד התובע שתחילתה בבקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל.

טענות התובע
3.
בעקבות מודעה שפרסמו הנתבעים באינטרנט, באתר יד 2, התקשרו הצדדים בהסכם למכירת חנות/בית קפה ברחוב הרואה 3 ברמת גן (להלן: "העסק" או "בית הקפה").

4.
בעקבות פרסום המודעה שוחח התובע (להלן: "גיל" או "התובע") עם מתווכת בשם איילה גד
אשר הציגה את העסק כעסק רווחי מאוד.

5.
ביום 1.7.15 נפגש גיל בעסק עם המתווכת והנתבעת 1 (להלן: "רותי"). בפגישה סוכם כי תמורת רכישת החנות לרבות הציוד והמוניטין, ישלם גיל לנתבעים סך כולל של 125,000 ₪.

6.
הנתבעים הציגו את בית הקפה כרווחי, עם מחזור חודשי הנע בין 60,000 ₪ ל- 70,000 ₪ לחודש.

7.
כן התחייבו הנתבעים לתת לגיל ליווי צמוד והדרכה בעסק לפחות למשך 60 ימים על מנת שגיל ילמד את כל רזי העבודה בעסק, כולל אופן ביצוע הזמנות מספקים, הפעלת כל הציוד שבחנות, סוגי הסחורות הנמכרות ועוד.

8.
הנתבעים הציגו עצמם כבעלים של בית הקפה וכי בעסק ישנם עובדים מיומנים ובעלי ניסיון, והסתירו מגיל את העובדה שהם שוכרים את המקום, וכי בנוסף לתשלום בגין המחיר שסוכם עבור רכישת העסק, יהיה על לשלם דמי שכירות בגין החנות לבעלים הרשומים של המושכר, דבר המגדיל את ההוצאות השוטפות של העסק.

9.
רק לאחר שהתובע שילם ממיטב כספו, סך של 135,800 ₪, הוברר לתובע כי בנוסף לסכומים הגבוהים ששילם תמורת רכישת העסק, יהיה עליו להשקיע דמי שכירות בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור חודשיים של שכירות.

10.
רותי הציגה עצמה כרואת חשבון עם ניסיון של שנים רבות בתחום הנהלת החשבונות וייצוג מול הרשויות המוסמכות כגון מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי. רותי הבטיחה לגיל כי היא תייצג אותו מול כל הרשויות הללו ואף תדווח על ההכנסות מהעסק למע"מ, ותהיה צמודה אליו בטיפול מול הרשויות שנים רבות.

11.
בפועל, לאחר שהנתבעים קיבלו את מלוא התמורה בסך 135,0000 ₪, הם התנערו מכל התחייבויותיהם. הנתבעים לא היו זמינים והותירו את התובע לנהל את בית הקפה בכוחות עצמו ללא כל עזרה הסבר או ליווי.

12.
ביום 1.7.15 שילם התובע על חשבון רכישת העסק סך של 1,000 ₪.

13.
במועד זה נחתם בין הצדדים זיכרון דברים.

14.
עותק זיכרון הדברים לא נמסר לתובע לעיונו.

15.
ביום 8.7.15 שילם התובע 3,000 ₪ על חשבון רכישת העסק. במועד זה נערך ע"י רותי מסמך שכותרתו "הנדון: ביטול זיכרון דברים שנעשה בין רותי בן שמואל
לבין גיל בראל...".

16.
במסמך הביטול צוין בין השאר: "קפה חמש אינו יכול לתבוע את גיל על ההסכם שנעשה ב- 1.7.15...".

17.
ביום 10.7.15 שילם התובע על חשבון רכישת בית הקפה 61,000 ₪ במזומן. במועד זה נערך בין הצדדים מסמך שכותרתו: "... הנדון המשך חוזה שותפות בין "קפה חמש" לבין גיל בראל..."

18.
במסמך זה אישרו הנתבעים כי קיבלו מהתובע סך של 61,000 ₪ וכן נכתב "... ובכך נמשכת העסקה בין גיל בראל לשותפות, והחוזה שנכתב נכס לתוקף. שאר הסעיפים יתקיימו בהמשך...".

19.
ביום 15.7.15 נערך בין הצדדים מסמך נוסף שכותרתו : "... סיום הסכם מכירת הבעלות ב"קפה חמש"..." במסמך זה נכתב: "... הנדון: סיום הסכם מכירת הפעלות בקפה חמש... התכנסנו היום לסגור את המכירה לגיל בראל... המוכרים "קפה חמש" מוכרים את הפעילות של קפה חמש לגיל בראל... במעמד המכירה גיל בראל נותן שיק של 60,000 ₪ + מע"מ... פרטי השיקים בנספח א'. החל מ- 16.7.15 העסק עובר לידי גיל בראל... על החתומים: ... אורי בן שמואל
, רותי בן שמואל
, דור טורס, גיל בראל..."

20.
במועד זה מסר התובע לרותי שתי המחאות האחת על סך 60,000 ₪ והשנייה עפ"י דרישת רותי, המחאה לתשלום המע"מ בסך של 10,800 ₪.

21.
התובע ציין על גבי ההמחאה את הסכום לתשלום והתאריך, ורותי מילאה בחלק ל"פקודת" את שמה, קרי: רותי בן שמואל
. באותה אופן נהגו בשיק על סך 10,800 ₪.

22.
בפועל סכום זה של 10,800 ₪ לא הועבר לרשויות המע"מ אלא לכיסה הפרטי של רותי, דבר שנודע לנתבע לאחר מעשה.

23.
התובע דרש לקבל חשבוניות בגין הסכומים ששולמו על חשבון רכישת העסק והנתבעים דחו אותו ובפועל לא מסרו לתובע חשבוניות כלשהן.

24.
התובע החל לנהל את החנות החל מיום 16.7.15. ממועד זה נתקל התובע בקשיים טכניים – תפעוליים בחנות וקשיים אלה רק הלכו וגברו. התובע לא התפרנס מהעסק, ההיפך הוא הנכון, נגרמו לו הוצאות נוספות כפי שיפורט להלן.

25.
החל מיום 16.7.15 התברר לתובע כי לוח החשמל בחנות לא תקין וכל יום נגרמו קצרים בחשמל בגין כך.

26.
כמו כן הדלת הראשית הייתה תקועה ולא ניתן היה להזיזה. בגין כך נאלץ התובע לשלם למנעולן 708 ₪.

27.
התברר כי מצלמת האבטחה בחנות אינה תקינה והתובע שילם, מייד בתחילת הפעלת העסק, סך של 472 ₪ לצורך תיקון.

28.
ספקים של סנדוויצ'ים לא הביאו סחורה לחנות במהלך 15 יום ולא סיפקו לחנות תבשילים מוכנים.

29.
התובע פנה לנתבעים לברר מדוע הספקים אינם מספקים סחורה לעסק, וקיבל מהם תשובות מתחמקות ולא ענייניות.

30.
בניגוד להבטחות שהובטחו לתובע במהלך החודש שבו התובע ניהל את החנות, החל מיום 16.7.15, רווחי החנות היו זעומים ביותר ורחוקים מאוד מההבטחות שניתנו לו כאמור לעיל.

31.
לאחר שהתובע הבין שרומה על ידי הנתבעים, ובמטרה להקטין את נזקיו, מכר מקצת מהציוד שהיה בחנות וסגר את העסק.

32.
בשלב זה החלו הנתבעים לאיים עליו ובגין כך נאלץ התובע לפנות למשטרה ולבית המשפט על מנת להוציא נגד הנתבעים צו הרחקה.

33.
בתקופה שבה הפעיל התובע את החנות שילם מכיסו סכום כולל של 20,000 ₪.

34.
הנתבעים הפרו את חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, ולא מסרו לתובע את מלוא העובדות בקשר עם הממכר.

35.
התובעים הפרו את התחייבויותיהם בהתאם להסכם, ובין היתר לסייע לתובע בהפעלת העסק משך 60 יום וכאשר התנאים הפיזיים במקום לא היו תקינים.

36.
בביקורת שנערכה על ידי פקחי עיריית רמת גן צוין בדו"ח: "...ממצאי ביקורת בביקור במקום נמצא עסק בית אוכל ללא רישיון עסק... למשרדנו הגיע סירוב מ' רישוי משטרת ישראל הנך נדרש לדאוג לאישור משטרת ישראל..."

37.
התובע טוען כי על התובעים לפצות אותו בסכום של 295,000 ₪ כדלקמן:
בגין הסכומים ששולמו עבור רכישת בית הקפה – סך של 135,800 ₪.
סך כל ההוצאות ששולמו על ידי התובע בחודש בו הפעיל את בית הקפה – 20,000 ₪.
פיצוי בגין צער, עגמת נפש, סבל, אי נוחות, אובדן זמן וכו' – 100,000 ₪.
סחורה וציוד שנותרו בחנות – 15,000 ₪.
שכר טרחת עו"ד ששולם – 25,000 ₪.

טענות הנתבעים 1 ו-2
38.
הנתבעים 1 ו- 2, שהם אח ואחות (להלן: "בן שמואל") הגישו כתב הגנה ובו טענו למסכת עובדתית שונה כפי שיפורט להלן. לטענתם, התביעה אינה אלא ניסיון של התובע 'להקדים רפואה למכה' ולחמוק מהחוב שהוא חייב לנתבעים.

39.
הנתבעים ניהלו את העסק וביקשו למכור את זכויותיהם בו, אשר היו זכויות הניהול וההפעלה של העסק. העסק לא היה בבעלות הנתבעים אלא הם שכרו אותו בשכירות חופשית בלתי מוגנת.

40.
ביום 1.7.15 נפגשו התובע ורותי ונערך זיכרון דברים לפיו ירכוש התובע את זכויות הנתבעים בבית הקפה. במעמד זה שילם התובע לנתבעים סך של 1,000 ₪.

41.
התובע הפר את תנאי זיכרון הדברים הראשון ולא עמד בתשלומים שהיה עליו לשלם על פיו.

42.
אין מחלוקת כי זיכרון הדברים הראשון בוטל בהסכמה.

43.
ביום 8.7.15 נערך בין הצדדים זיכרון דברים נוסף.

44.
בזיכרון הדברים השני סוכם בין הצדדים כדלקמן:
התובע הודה בכך שהפר את זיכרון הדברים הראשון.
לפנים משורת הדין סוכם כי הפיצוי שישלם התובע בגין הפרת זיכרון הדברים הראשון יופחת מ- 5,000 ₪ אשר נקבעו בזיכרון הדברים הראשון ל- 4,000 ₪.
אם התובע יחליט לרכוש מחצית מהעסק ולהיות שותף של הנתבעים בו, יקוזז סכום של 4,000 ₪ ממחיר עסקה עתידית שתבוצע.
מעבר לאמור לעיל לנתבעים אין טענות כלפי התובע בגין הפרת זיכרון הדברים הראשון.

45.
ביום 9.7.15 נערך בין הצדדים הסכם שכותרתו "שותפות בקפה חמש על הבר בכתובת הרוא"ה שלוש רמת גן ובו הוסכם בין הצדדים כדלקמן:
התובע ירכוש 50% מהזכויות בעסק.
תמורת מחצית הזכויות ישלם התובע 65,000 ₪ כאשר 4,000 ₪ ניתנו כבר על החשבון, 1,000 ₪ ששולמו במעמד חתימת זיכרון הדברים הראשון ו- 3,000 ₪ פיצוי מוסכם מופחת בגין הפרת זיכרון הדברים הראשון.
הסחורה תיספר בנפרד והתובע ישלם 50% מעלותה.
הוצאות קבועות של העסק ארנונה, דמי שכירות, חשמל, מים, אינטרנט וכו' יחולו על הצדדים בחלקים שווים.
לבקשתו המפורשת של התובע סוכם כי החלטות הנוגעות לעסק תתקבלנה במשותף, ובהיעדר הסכמה, על ידי רותי.
הצדדים יישאו בעלות השקעות עתידיות בחלקים שווים.
כל צד יהיה זכאי לקבל שכר עבודה.

46.
ביום 10.7.15, בהמשך להסכם 9.7.15, נערך מסמך שכותרתו: "המשך חוזה שותפות בין "קפה חמש" לבין גיל בראל".

47.
על פי הסכם 10.7.15 שילם התובע 61,000 ₪ ורכש מחצית מהזכויות בבית הקפה. כפועל יוצא מהסכם 10.7.15 נכנס התובעת פיזית לבית הקפה באותו יום 10.7.15 והתחיל לעבוד בעסק.

48.
תוך ימים בודדים מעת שהתובע נכס לעסק הוא ראה 'כי טוב' ופנה מיוזמתו לנתבעים בהצעה לרכוש גם את המחצית השנייה של העסק ובכך להפוך לבעלים של מלוא העסק.

49.
ביום 15.7.15 נפגשו הצדדים והגיעו להסכמה נוספת בכתב במסמך שכותרו "סיום הסכם מכירת הפעלת קפה חמש") ולפיו רכש התובע את המחצית השנייה של בית הקפה תמורת 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, והפך לבעל הזכויות של העסק כולו.

50.
התובע לא התעניין כלל ברווחיות העסק, לא שאל על כך, ודחה הצעות לעיין בדוחות מע"מ או דוחות
z
למרות שהוצע לו לעשות כן.

51.
התובע ידע החל מן הפגישה הראשונה כי הנכס בו שוכן העסק אינו בבעלות הנתבעים והוא אף נפגש ביוזמת הנתבעים עם בעל הנכס ונשלח לו עותק של הסכם השכירות. דמי השכירות עומדים על סך של 2,500 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.

52.
הטענה כי התובע לא קיבל עותק של זיכרון הדברים אינה נכונה.

53.
נאמר לתובע מפורשות כי עם שינוי הבעלות בעסק, ובמיוחד כאשר הוא משנה את התפריט, עליו להגיש בקשה חדשה לרישיון עסק.

54.
רותי אינה מכחישה כי הציעה לתובע לייצגו בפני
רשויות המס, תמורת שכר טרחה כמקובל. רותי אף פתחה לתובע תיקים במס הכנסה בביטוח לאומי ובמע"מ אולם הטיפול הופסק עם קבלת הצו למניעת הטרדה מאיימת ע"י התובע.

55.
בגין פעילותה זו עבור התובע, זכאית רותי לשכר טרחה בשיעור של 600 ₪ בתוספת מע"מ.

56.
התובע התעלם מהסיוע והייעוץ שקיבל מהנתבעים והפעיל את העסק בצורה כושלת.

57.
עם הפיכת התובע לבעלים של מלוא העסק ביום 16.7.15 הציעו לו הנתבעים סיוע ועזרה מלאים בהפעלת העסק, למרות שלא היו חייבים בכך לפי ההסכמים שבין הצדדים, ולמרות שלא שולמה להם כל תמורה בגין כך.

58.
הנתבעים העמידו לרשות התובע עובד שקיבל שכרו מאת הנתבעים. בנוסף ליוו הנתבעים את התובע באופן רצוף ושוטף בייעוץ באשר להתנהלות הנכונה מול ספקי העסק, עריכת ההזמנות מהם ופיקוח על העובדים. התובע בחר מרצונו החופשי ומתוך ביטחון עצמי מופרז ויהירות שלא להפיק את מלוא התועלת מהייעוץ שקיבל ואף לפעול בניגוד אליו.

59.
כך התובע סירב להמשיך את מנהגם של הנתבעים מזמן שהם ניהלו את העסק, להשאיר מפתח לספקים שהגיעו לספק סחורה בשעות הבקר המוקדמות כשהעסק עדיין סגור, בטענה שהוא עתיד להתקשר עם ספקים אחרים, ובכך הכשיל את אספקת הסחורה לעסק מצד אותם ספקים.

60.
עוד החליט התובע כי לא ימכור אלכוהול בעסק, הגם שהוסבר לו כי מכירה כזו טומנת בחובה רווח גבוה מאוד.

61.
כן החליט התובע להוציא פריטים מצליחים שנכללו בתפריט העסק (כגון סמבוסק, סנדוויצ'ים וכדומה).

62.
החלטה שגויה נוספת של התובע הייתה לשנות את הקונספט הכללי של העסק, לפיו נמכרו כל הפריטים בעסק ב- 5 ₪ לפריט, הגם שדרך פעולה עסקית זו עבדה יפה תחת ניהולם של הנתבעים. התובע העלה את המחירים, דבר שגרם לכך שקהל הלקוחות של העסק, שהורכב ברובו מלקוחות קבועים, הפחית את רכישותיו.

63.
התובע הוריד את השילוט ועליו שם המקום, הוריד את התפריט ובכך פגע במכירות העסק שכן השם והתפריט היו סמלים מייצגים של המוניטין שנרכש לעסק כשהנתבעים הפעילו אותו.

64.
בפגישה שהייתה בחודש אוגוסט 2015 בין התובע, בן שמואל ובעל הנכס, יחזקאל עבדת, אמר התובע כי היה במשך שנים בעל עסק לממכר פלאפל בשוק לוינסקי בתל אביב ואף ציין כי עסקו היה סמוך לעסק של אחד בשם מנשה שהינו מכר של בעל הנכס, יחזקאל עבדת, ושהוא מכיר את אותו מנשה היטב.

65.
לאחר מספר ימים סיפר יחזקאל עבדת לרותי כי קרה דבר מוזר שכן אותו מנשה מעולם לא שמע על התובע. לכן התעורר חשדו של יחזקאל עבדת והוא ביקש מהתובע לדבר עם מנשה ולהבהיר את המצב. רותי התקשרה לתובע ביום 17.8.15 וביקשה ממנו לעשות כן.

66.
ב"צירוף מקרים" לאמור לעיל, ביום 18.8.15 נדהמו הנתבעים לקבל הודעה לפיה התובע החל כבר יום קודם לרוקן חד צדדית את העסק מכל תכולתו, תוך שהציג לשכנים מצג לפיו הוא מבצע שיפוצים בעסק. התובע רוקן את החפצים מהעסק, לרבות קופה רושמת ומקרר משקאות שהיו בבעלות צדדים שלישיים ונשכרו מהם על ידי הנתבעים, ונטש את העסק כשהוא מותיר אחוריו הרס וחורבן.

67.
הנתבעים לא הספיקו להתאושש מההלם על הרס החנות הנזקים העצומים שגרם להם התובע, וכבר נחתה עליהם מכה נוספת עת פנה התובע ביום 21.8.15 למשטרה והגיש נגדם תלונה על סחיטה באיומים.

68.
לא אף זאת אלא שבו ביום (21.8.15) הגיש התובע לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, והדיון בה נקבע ליום 23.8.15.

69.
הצו נמסר לנתבעים על ידי שוטר שהגיע לעסק אחר שיש לנתבעים ברחוב יגאל אלון 138 בתל אביב, תוך שהוא גורם לנתבעים, ובמיוחד לרותי, שהיא רואת חשבון, נזק תדמיתי עצום, תחושות של השפלה וביזוי, שכן הכל התנהל בפומבי מול קהל הלקוחות.

70.
ביום 30.8.15 התקיים דיון במעמד הצדדים, ובו קבע בית המשפט כי יאסר על שני הצדדים להתקרב זה לזה.

71.
בנוסף חולל שיק שמסר התובע לרותי, על סך 16,997 ₪ בגין רכישת מלאי עסקי שהיה בעסק, דמי שכירות של הקופה, חוב לבזק, חוב לספק האינטרנט 012, דמי שכירות, ארנונה וביטוח.

72.

'לקינוח' הגיש התובע תביעה זו שמטרתה לקבל חזרה את כל הכספים ששילם, את כל ההוצאות שהיו לו בעת ניהול העסק וכן פיצויים על עגמת נפש, שלא מגיעים לו. התובע מתעלם מכך שחלק ניכר מהתמורה ששילם הייתה עבור ציוד שהיה בעסק, במצב כמעט חדש, ואשר נלקח על ידו ומצוי ברשותו, והוא מבקש להביא לכך שהציוד יישאר בידו חינם אין כסף.

73.
בידי התובע נותר ציוד יקר ערך כדלקמן:
מקפיא – 1,000 ₪.
טלוויזיה 24 אינץ' – 918 ₪.
רמקול בידורית – 400 ₪.
שתי טלוויזיות 50 אינץ' – 3,760 ₪
מכונת קפה כולל אביזרים נלווים – 12,600 ₪.
מצלמות אבטחה – 4,290 ₪
מקרר סלטיה – 9,440 ₪
שתי מכונות ברד – 7,080 ₪.
מקרר עוגות – 5,000 ₪.
טוסטר, מרקיה, תנור סלמדרה – 5,500 ₪.
מזגן – 6,500 ₪.
כלים (מגשים, קערות, כלי הגשה) – 3,000 ₪.
סה"כ 59,488 ₪.

74.
האמור אינו כולל קופה רושמת ומקרר משקאות של החברה המרכזית (קוקה קולה) שהיו בשכירות של הנתבעים מצדדים שלישיים ונלקחו על ידי התובע שידע היטב שמדובר בציוד בשכירות באופן שמסבך את הנתבעים עם תביעות עתידיות פוטנציאליות.

75.
הנתבעים טוענים כי התובע גרם להם לנזקים כדלקמן:

76.
התובע חב לנתבעים את סכום השיק שחולל בסך 16,997 ₪.

77.
על התובע היה לשאת בתשלום בגין 5 חודשי השכירות האחרונים בהסכם מיום 1.7.15 ועד ליום 30.11.15 לבעל הנכס, יחזקאל עבדת, בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לחודש ובסה"כ 12,500 ₪ בתוספת מע"מ, ובניכוי דמי שכירות בסך 4,948 ₪ שכלולים בסכום השיק שהם 9,677 ₪.

78.
התובע נטל קופה רושמת שהושכרה על ידי הנתבעים מצד ג'. חברת ארנט שהיא בעל הקופה הודיעה לנתבעים כי תגיש נגדם תביעה בגין הקופה ואם וככל שכך יהיה, יגישו הנתבעים נגד התובעת הודעת צד ג' או תביעה. בנוסף שילמו הנתבעים עבור התובע דמי שכירות של חודש אוגוסט בסך 300 ₪.

79.
הנתבעים שילמו במקום התובע ביטוח של העסק לאורך כל תקופת שהייתו במקום בסך 755 ₪.

80.
התובע נטל מקרר שהשכירו הנתבעים מהחברה המרכזית למשקאות וגם בנושא זה קיים חשש שהיא תתבע את הנתבעים.

81.
הנתבעים נאלצו להעסיק עובדים שימלאו את מקומם בעסקיהם עקב הזמן הרב שהיה עליהם להקדיש להתעסקות עם התובע.

82.
רותי העסיקה את מר מועלם איתי בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 בעלות מעביד של 7,061 ₪.

83.
הנתבע 2 העסיק את מרדכי הראל בחודשים יולי 2015 עד אוקטובר 2015 בעלות שכר למעביד של 32,574 ₪.

84.
עקב האירועים שפורטו לעיל נגרמו לרותי אובדן של 150 שעות עבודה לפי עלות של 400 ₪ לשעה ובסה"כ 60,000 ₪.

85.
לבן שמואל נגרמו תחושות קשות של השפלה ביזוי צער ועגמת נפש עקב האירועים שתוארו לעיל ונזקם מוערך בסך של 100,000 ₪ לשניהם.

86.
התובע לא שילם עד היום את המע"מ בגין התשלום הראשון של 65,000 ₪ (שהיה אז 18%) בסך של 10,800 ₪.

87.
סה"כ מקזזים בן שמואל בגין נזקים אלו סך של 225,825 ₪ מכל סכום שייפסק לתובע.

טענות הנתבע 3
88.
הנתבע 3, דור טורס (להלן: "דור" או "הנתבע 3") טוען כי כתב התביעה מתבסס על מערכת עובדתית רצופה אי דיוקים וחצאי אמתות שמטרתם לצייר תמונה מעוותת על אשר התרחש.

89.
בכתב הגנתו מעלה הנתבע 3 אותה גרסה המועלית על ידי הנתבעים 1- 2
בכתב ההגנה, ובין היתר טען כפי שיפורט להלן.

90.
הנתבע הוא שגרם לנזקים רבים בעצמו ולבדו ואין לו אלא להלין על עצמו.

91.
התובע רכש עסק בתחום המזון ללא כפייה ועושק כאדם בוגר ואחראי.

92.
הנתבע 3 טוען כי עמד בכל התחייבויותיו על פי דין ועל פי זיכרון הדברים מיום 1.7.15.

93.
בפגישה הראשונית עם התובע ואף בפני
יחזקאל עבדת הלל ושיבח התובע את עצמו כשותף בעל ניסיון בתחום שכן ניהל עסק מזון בשוק לוינסקי. כן ציין כי את ההון שהוא משקיע בעסק הביא מהשקעה שלו ב "צ'יינג'".

94.
בפגישות שנערכו עם התובע מעולם לא ביקש התובע מהנתבעים להציג בפני
ו מסמך כלשהו המעיד על הכנסות העסק או המחזור העסקי או דוחות כספיים של העסק, על אף שהוצע לתובע על ידי הנתבעים לראות מסמכים אלו.

95.
התובע שהה בעסק ימים רבים ובדק אותו 'לאורכו ולרוחבו' לפני שרכש אותו.
96.
הנתבע 3 מעולם לא הציג את העסק כעסק מאוד רווחי ומעולם לא נקב בסכומים של מחזור העסק.

97.
התובע שינה לחלוטין את אופיו וצביונו של העסק והפך אותו לעסק אחר לחלוטין.

98.
הנתבע 3 ליווה את התובע במשך זמן סביר מאוד עד אשר התובע ידע בביטחון מלא להפעיל את העסק כראוי ועד שלא היה צורך בליווי הנתבע 3. בנוסף, הנתבע 3 העמיד לרשות התובע עובד מיומן ובעל ניסיון בעסק שעזר אשר ליווה את התובע יום יום וקיבל את שכרו מהנתבע 3. בנוסף הנתבע 3 ליווה את התובע יום יום באופן צמוד ושוטף וספקי הסחורות יוכלו להעיד שהנתבע 3 עזר בהזמנת סחורות ובהפעלת העובדים. אולם, התובע לא היה מוכן לעבוד עם חלק מהספקים שעבדו בעסק שכן לא היה מוכן להשאיר להם מפתח לעסק כמקובל, כדי שהסחורה תסופק בשעורת הבקר המוקדמות כשאין איש בעסק ובכך מנע מחלק מהמספקים לספק לו סחורה כפי שהיה נהוג עד אותה עת.

99.
התובע בחר לשנות את אופי המקום, החליט לרכוש מוצרים זולים מסופר "אושר עד" ומכר מוצרים אלה במחירים גבוהים יותר מהמחיר המקורי. כמו כן החליט להכין חלק מהמוצרים בעצמו והללו לא נראו טוב לעין הקונה.

100.
התובע החליף את המפתח לעסק.

101.
התובע החליט ביום שקיבל מפתחות לעסק, להפסיק לחלוטין את ממכר האלכוהול בעסק למרות שנמסר לו מפורשות על ידי הנתבעים כי דבר זה עלול לפגוע משמעותית בהכנסות ברווחים.

102.
לא רק שהתובע ידע על דבר קיומו של בעל הנכס עבדת לעניין דמי השכירות אלא שאף נפגש עם בעל הנכס בנוכחות הנתבעים ואף חתם על זיכרון דברים ראשוני מיום 1.7.15 שם צוין כי נדרש אישור מבעל הנכס.

103.
עותק זיכרון הדברים שנחתם ביום 1.7.15 וכל הסכם או זיכרון דברים שנחתם לאחריו נמסר לכל צד.

104.
ביום 8.7.15 נערך בין הצדדים מסמך "ביטול זיכרון דברים שנערך בין רותי שמואל לבין גיל בראל" וזאת בעקבות הפרתו של התובע את זיכרון הדברים שנערך ביום 17.15, ובעקבות הפרתו שילם התובע סך של 3,000 ₪.

105.
בזיכרון הדברים מיום 8.7.15 הוסכם כי צד המפר אותו ישלם קנם של 5,000 ₪ אך הנתבעים באו לקראת התובע והוסכם שישלם 4,000 ₪ בלבד (1,000 ₪ ששולמו ביום 1.7.15 ו- 3,000 ₪ כאשר נחתם ההסכם לביטול זיכרון הדברים ביום 8.7.15).

106.
כאשר נמסר לתובע כי למכשיר או מוצר קיימת אחריות בחר התובע להתעלם מכך ובחר לתקן אותם.

107.
הנתבע 3 לא איים על התובע. ההיפך הוא הנכון, הנתבעים ניסו לפנות לתובע בדרכי נועם ולפתור את הבעיות בצורה יפה.

108.
התובע השאיר את העסק עם חובות כבדים של ארנונה, חשמל,
מים ודמי שכירות לבעל הנכס. בנוסף השחית את המקום בוונדליזם מכוער כך שלא ניתן להפעילו שוב, ואם לא די בכך לקח עמו עם עזיבתו את הקופה הרושמת יחד עם עוסק המורשה של בית הקפה ואין לדעת אם לא נעשה על ידו שימוש לרעה בעוסק המורשה של הנתבע 3 והוצאת חשבוניות שלא כחוק.

109.
התובע הוציא הוצאות בעת הפעלת העסק אך הכניס את כל ההכנסות במלואן לכיסו בלבד.

110.
נאמר לתובע מפורשות כי עליו להגיש בקשה חדשה לרישיון עסק אך הוא בחר להתעלם מכך.

תביעה שכנגד
111.
בגין האירועים שלעיל, ולאור הטענות שהועלו על ידם בכתב ההגנה, הגישו בן שמואל תביעה שכנגד נגד גיל על סך של 225,825 ₪ בגין רכיבי תביעה כדלקמן:

112.
חובות של הנתבע לחברת חשמל וחובות ארנונה ומים בסך 5,413 ₪ ובניכוי סכום של 755 ₪ שכלול בסכום השיק שהוגש לביצוע בהוצל"פ – 4,658 ₪.

113.
קופה רושמת שהתובע נטל ואשר הושכר על ידי הנתבעים מצד ג' – ככל שתוגש על ידי הבעלים של הקופה חברת ארנט תביעה תוגש על ידי הנתבעים הודעת צד ג' או תביעה, בשלב זה תובעים הנתבעים מהתובע סך של 300 ₪ שהם שילמו דמי שכירות לחודש אוגוסט.

114.
ביטוח עסק לכל תקופת שהייתו של התובע, שהנתבעים שילמו במקום הנתבע – 755 ₪.

115.
התובע נטל מקרר שהתובעים השכירו מהחברה המרכזית למשקאות קלים וככל שתוגש נגדם תביעה יגישו בגין כך נגד התובע הודעת צד ג' או תביעה.

116.
העסקת עובד, איתי מועלם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 שהעסיקה רותי בשל הזמן שנאלצה להשקיע בהתעסקות עם התובע – 7,061 ₪.

117.
העסקת עובד על ידי הנתבע 2, מרדכי הראל בחודשים יולי 2015 עד אוקטובר 2015 – 32,574 ₪.

118.
אובדן שעות עבודה של רותי לפי עלות של 400 ₪ לשעה – 60,000 ₪.

119.
בגין השפלה וביזוי של הנתבעים, צער ועגמת נפש עקב הליכי התלונה במשטרה והליכי הטרדה מאיימת שנקט נגדם הנתבע, לרבות משלוח שוטר לבית העסק של רותי דבר שהציג אותם כעבריינים בפרהסיה ובפני
לקוחות, 50,000 ₪ לכל אחד מהם – 100,000 ₪.

120.
אי תשלום המע"מ בגין התשלום הראשון של 65,000 ₪ (שהיה אז 18%) – 10,800 ₪.

121.
הנתבעים עותרים למתן צו לפיצול סעדים בשל כך שהם צפויים להיתבע על ידי תביעות על ידי צדדים שלישיים.


כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד
122.
בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד חוזר גיל על טענותיו בכתב התביעה.

123.
כן מוסיף גיל וטוען כי רותי דאגה בכל פגישה לכתוב בכתב ידה 'מגילות ארוכות' של התחייבויות כביכול מצדו של גיל, וכל זאת מבלי להראות לו את תוכנם של המסמכים. מסמכים אלו נמסרו לו רק כדי שיחתום עליהם מבלי שידע או הבין על מה חתם.

124.
הנתבעים עשו שימוש ציני בידיעות שלהם ובהשכלתם מול התובע שהוא אדם תמים פשוט שאינו מעורה בעסקים ובעולם המסחר, אשר כל כוונתו ורצונו היו להשקיע כספים שלווה מבני משפחתו בעסק רווחי במטרה להתפרנס בכבוד ולהחזיר את ההלוואה.

125.
התובע כופר בתוכנו של נספח ג' לכתב ההגנה. לטענתו מסמך זה לא הומצא לידיו מעולם, והוא ראה אותו לראשונה עת שצורך לכתב ההגנה מטעם הנתבעים. התובע מכחיש את החתימה הנחזית להיות חתימתו על גבי נספח ג'.

126.
במועד תשלום הסך של 135,800 ₪ ששולם על ידי התובע לנתבעים, ולא הוחזר לו, דרש התובע לקבל חשבוניות מס בגין כל תשלום ותשלום ששולם. הנתבעים דחו אותו בקש ולא העבירו לידיו חשבוניות מס כדין. בפועל, חשבוניות מס כדין נמסרו לידי ב"כ התובע בתאריך 30.12.15, כאשר הגיעה אל הנתבעים. בשל העיכוב בהמצאת החשבוניות
לתובע, נשלחו אליו על ידי שלטונות המס התראות לתשלום חובות למע"מ.

127.
התובע לא שינה דבר מכל המוצרים שנמכרו בבית הקפה והכל התנהל בדיוק כפי שהתנהל כאשר הנתבעים ניהלו את בית הקפה. התובע לא העלה מחירים וטענה זו מופרכת כשלעצמה שכן הקופה הרושמת מכוונת כך שלא ניתן היה לגבות מחיר שונה עובר הפריטים הנמכרים בחנות מלבד 5 ₪.

128.
בנוסף, כל ההכנסות שלא שולמו במזומן, עברו לחשבון הנתבעים מאחר והסליקה של חברת האשראי לא הועברה על שמו של התובע עד ליום שעזב את החנות. כשהתובע ביקש להעביר את הסליקה על שמו, ביטלו הנתבעים את האשראי והלקוחות לא יכלו לשלם בכרטיס אשראי. כתוצאה מכך נתקבלו התקבולים במשך כל חודש אוגוסט אך ורק במזומן.

129.
התובע לא הוריד את השילוט ולא את התפריט. שניהם נשארו על כנם בעת שהתובע הפעיל את העסק.

130.
דבריו של התובע ביחס לעסק קודם הוצאו מהקשרם וסולפו על ידי הנתבעים. התובע סיפר לנתבעים בשלב כלשהו של המו"מ עמם כי אביו ניהל עסק לממכר אוכל בשוק לוינסקי בתל אביב וכי התובע עזר לאביו ואכן הכיר את אותו מנשה שאף הוא עבד ומכר בשוק לוינסקי.

131.
התובע לא הותיר כל הרס בחנות.

132.
העסק שיש לנתבעים ברחוב יגאל אלון 138 הוא עסק למכירת תאורה וחשמל ואינו מהווה משרדה של רותי.

133.
לרותי לא נגרם כל נזק תדמיתי.

134.
התובע הגיש התנגדות לתיק ההוצל"פ, ולא ניתן לתבוע בגין אותו שטר פעמיים, פעם אחת בהוצל"פ ופעם שנייה בתובענה זו.

135.
התובע היה בעסק סה"כ חודש ימים.

136.
התובע נתן במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד הודעת קיזוז בסך תביעתו (295,800 ₪) כנגד התביעה ובגין רכיביה:
סך של 135,000 ₪ ששילם התובע עבור רכישת העסק.
סך של 20,000 ₪ ששילם התובע במהלך החודש בו הפעיל את בית הקפה.
סך של 100,000 ₪ פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון.
סך של 15,000 ₪ בגין סחורה וציוד שנותרו בחנות.
סך של 25,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ששילם.

דיון והכרעה
137.
בין הצדדים נכרתו מספר הסכמים כפי שפורטו לעיל. תיאורו העובדתי של התובע בכתב התביעה אינו נותן כל הסבר סביר להשתלשלות עניינים זו, בעוד שגרסת התובעים מסבירה היטב את המערך החוזי שנחתם תוך תיקון התנאים שהוסכמו בין הצדדים.

138.
על כל אחד ואחד מהמסמכים חתום התובע, ומאחר וחתם על מסמך מסוג המסמכים שהוא סבר שהוא חותם עליו, היינו חוזה, הרי שאם וככל שבחר שלא לקרוא את ההסכמים, אין לו אלא להלין על עצמו.

139.
מדובר בהסכמים הכתובים בלשון אדם, הסכמים קצרים, ואינני מקבלת את גרסת התובע כאילו לא קרא את ההסכמים עליהם חתם.

140.
זיכרון הדברים שנחתם ביום 1.7.15 (נספח א' לתצהירה של רותי) מציין כי התובע רוכש את העסק, את כל הציוד ואת המוניטין תמורת 125,000 ₪. כן מצוין במפורש כי הסכום אינו כולל את הסחורה וכי זו תתומחר ותשולם בנפרד. בנוסף הוסכם בין הצדדים על תשלום פיצוי מוסכם למפר ההסכם בסך של 5,00 ₪. במסגרת זיכרון דברים זה התחייבה רותי ללוות את העסק בחודשיים הקרובים ולתת את כל רשימת הספקים. במסמך צוין במפורש כי הוא כפוף להסכמת בעל הבית.

141.
ביום 8.7.15 חתמו הצדדים על ביטול זיכרון הדברים (נספח ב' לתצהירה של רותי). בין היתר נרשם בו כי לפי זיכרון הדברים הראשון, מתחייב המפר לשלם פיצוי מוסכם של 5,000 ₪; כי גיל הפר את ההסכם וכי לפנים משורת הדין הוא ישלם פיצוי בסך 3,000 ₪ בלבד. אולם, אם יחליט לקנות חצי מהעסק ולהיות שותף עם השותפים הקיימים, יקוזז סכום של 4,000 ₪ מסך העסקה. כן נרשם כי הנתבעים אינם יכולים לתבוע את גיל בגין זיכרון הדברים הראשון (דבר המתבקש למעשה מהפיצוי המוסכם ששילם).

142.
ביום 9.7.15 חתמו הצדדים על הסכם נוסף (נספח ג' לתצהירה של רותי) ולפיו הסכימו להיכנס לשותפות בעסק בתנאים שפורטו בו, ובין היתר, תשלום בסך 65,000 ₪ שישלם גיל עבור 50% מהעסק (וסחורה תיספר בנפרד). כן הסכימו כי תשלום הוצאות שונות ישולמו על ידם בחלקים שווים.

143.
ביום 10.7.15 חתמו הצדדים על מסמך נוסף (נספח ד' לתצהירה של רותי)
ולפיו בהמשך לחוזה הקודם גיל העביר לשותפות (היינו לנתבעים) 61,000 ₪ ובכך נמשכת העסקה בין גיל לנתבעים והחוזה נכנס לתוקף.

144.
ביום 15.7.15 חתמו הצדדים על הסכם נוסף (נספח ו' לתצהירה של רותי) ולפיו רכש גיל את המחצית השנייה של העסק תמורת 60,000 ₪ בתוספת מע"מ והעסק כולו עובר לידיו.

145.
להלן יידונו טענות הצדדים וההשלכה שיש למסקנות העובדתיות והמשפטיות על רכיבי הנזק הנתבעים על ידם.

146.
אקדים ואומר כי טענותיו של התובע להפרות ההסכם ומצגי שווא לא נתמכו בראיות טובות ולא הוכחו, ודין תביעתו, להידחות, וכי קיבלתי את טענותיהם העיקריות של הנתבעים והתובעים שכנגד, וראיתי לקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד.

האם ידע התובע על קיומו של בעל הנכס וכי יש לשלם לו דמי שכירות
147.
התובע טוען כי לא ידע בעת כריתת ההסכם על קיומו של בעל הנכס שיש לשלם לו דמי שכירות, וכי סבר שעבור הסכום ששילם בסך 135,000 ₪ (או אף 125,000 ₪) הוא קיבל את העסק.

148.
התובע מסר עדות לא עקבית בעניין זה אולם, בין היתר, העיד בחקירתו הנגדית כי לא סבר שרכש בעלות בנכס המקרקעין שבו התנהל העסק, אולם לגרסתו סבר כי הנכס הוא של התובעים וכי מכל מקום לא יידרש לשלם, בנוסף לסכום התמורה ששילם לנתבעים, דמי שכירות.

149.
טענה זו יש לדחות מכל וכל. אין כל ספק שהתובע ידע על קיומו של בעל הנכס שכן עוד בזיכרון הדברים הראשון, מיום 1.7.15 רשום כי הוא חתום "(בהנחה שאין בעיה עם בעל הבית)".

150.
התובע נשאל בעמ' 18 לפרוטוקול לגבי סעיפים 9-10 לתצהירו שם הוא אומר שהנתבעים הציגו עצמם כבעלים של העסק ומעיד:
"ש. מה הם אמרו לך שהעסק רשום על שמם בטאבו?
ת. רותי אמרה שהיא הבעלים ויש לה עוד 2 שותפים. אמרה שיש לה עוד 2 עסקים חוץ מזה
ש. ואתה חשבת שכשאתה משלם על העסק 125 אלף פלוס מע"מ אתה קונה את המקום עצמו את נכס המקרקעין?
ת. לא. אם היא אמרה שהיא בעלים אז זה כולל הכל.
ש. האם חשבת ששילמת 125 אלף פלוס מע"מ שאתה קונה את המקום עצמו, שהחנות תהיה שלך בטאבו?
ת. לא אמרתי את זה...
ש. לפי מה שאני מבין אתה הבנת שאתה ממש קונה את המקום ואתה לא צריך לשלם שכ"ד?
ת. אם היא אומרת שהיא הבעלים אז למה אני צריך לשלם שכירות.
ש. נסכם, הבנת שאתה קונה את המקום
ת. כן.
ש. אתה חושב שזה הגיוני שחנות באמצע ר"ג עולה 125 אלף ₪?
ת. לא יודע לא בדקתי מחירים.
ש. נראה לך הגיוני שככה עולה חנות בר"ג ?
ת. אם היא אומרת שכן למה שאני אבדוק".

151.
בנוסף הפנה ב"כ הנתבעים את התובע להסכם הראשון בו נכתב בסוגריים "בהנחה שאין בעיה עם בעל הבית... ועל כך העיד התובע:
"ת. את המסמכים האלו לא קיבלתי אף פעם.
ש. קראת אותם?
ת. לא
ש. קראת לפני שחתמת?
ת. היא דיברה, אני לא קראתי כלום.
ש. את כל ה 4 הסכמים שעשיתם נספחים א-ד לתצהיר של רותי, אף אחד מהם לא קראת לפני שחתמת?
ת. לא, גם לא קיבלתי ממנה.
ש. למה הסכמת לחתום בלי לקרוא ובלי לקבל העתק?
ת. היא תביא לי אבל לא קיבלתי את זה.
ש. למה לא קראת?
ת. היא דיברה תוך כדי קריאה.
ש. ואחרי שהיא סיימה לדבר למה לא הסתכלת?
ת. הספיק לי, היא אומרת שהיא תביא לי....
לשאלת בית המשפט – מדובר בעמוד, עמוד וחצי, למה לא קראת?
ת. היא כתבה הרבה, לא קראתי
ש. יש פה בין חצי עמוד הקצר, 5 עמודים הארוך?
ת. אז עשיתי טעות, בסדר, אני מודה שלא קראתי".

152.
לגרסתו של התובע, למרות שחתם על 4 הסכמים ולא קיבל העתק, האמין לרותי כי היא נראתה לו אמינה ואמרה שתמסור לו את הכל במרוכז (עמ' 20 לפרוטוקול). עם זאת כשנשאל אם את התצהיר שמסר קרא, השיב בחיוב וכי הוא חושב שלמד מהטעות שעשה.

153.
בהמשך בעמ' 20 משורה 14 לפרוטוקול, מודה התובע כי נערכה פגישה בנוכחותו עם בעל הנכס וכי הוא הבין שהעסק בשכירות. כשנשאל למה לא עצר מייד הכל העיד: "הוא לא אמר משהו ש... הוא אמר כאילו משהו רגיל ולא משהו מיוחד" (עמ' 20 ש' 19 לפרוטוקול).

154.
התובע נשאל מדוע אם חשב שהוא קונה את הנכס ופוגש את בעל הנכס ואז הבין כי יצטרך לשלם גם דמי שכירות, מדוע לא עצר את העסקה ואמר שחשב שרוכש את המקום או שחשב שהנתבעים הם בעלי המקום והוא לא יידרש לשלם דמי שכירות, ועכשיו התברר שיש בעל בית אחר, ולכן העסקה אינה מתאימה לו והעיד בעמ' 20 החל משורה 31 לפרוטוקול: "לקח לי זמן עד שאדע ואחשוב".

155.
התובע מודה שהוא כתב לרותי בהודעת ווטצאפ בתשעה לאוגוסט שיש בחוזה השכירות צורך בביטחונות, וכשנשאל "ש. אז ידעת מצוין שהעסק בשכירות למה לא התקוממת?
ת. (שותק) – לא הבנתי את השאלה.
ש. מתי הבנת שהעסק לא שלך אלא בשכירות בערך?
ת. מתי שירד הצ'ק של המע"מ ב 15.8, אז שאלתי למה לא יורד מע"מ והיא אמרה לי לא להתערב שהיא רואת חשבון ושהיא תלך ותוציא את זה
ש. מה הקשר בין מע"מ לבין השכירות...
ת. היא אמרה שתפתח תיק במע"מ... ולא עושה את זה. זה מראה על אי אמינות
ש. חוזר על השאלה
ת. מאז שיצאתי מהפגישה עם בעל הנכס, רק אחרי זה ידעתי" (עמ' 21 משורה 5 לפרוטוקול).

156.
העולה מהאמור הוא שהתובע ידע, למצער מאז הפגישה עם בעל הנכס, שהייתה לפני החתימה על זיכרון הדברים הראשון, כי הנכס מוחזק בשכירות, וממילא בהיעדר הסכמה בלתי סבירה ולפיה הנתבעים ימשיכו לשלם את דמי השכירות בעוד הוא ייהנה והפעלת העסק, כי יהיה עליו לשלם דמי שכירות.

157.
לאור האמור לעיל, אני דוחה טענתו של התובע כי לא ידע שישנו בעלים לנכס, שיש לשלם לו דמי שכירות וכי תשלום דמי השכירות מוטל עליו.

דמי שכירות
158.
התובע הודה כי לא שילם דמי שכירות בגין החנות מיום 1.7.15, אלא שלשיטתו, התשלום כלול בתוך הסך של 135,000 ₪ ששילם לנתבעים (עמ' 31 פרוטוקול 23.11.17 ש' 26 – 27, עמ' 32 ש' 12 – 22, עמ' 33 ש' 1 - 17). בהתאם העיד התובע כי תשלום זה מוטל על הנתבעים (עמ' 43 ש' 24, עמ' 44 ש' 4 – 5 לפרוטוקול מיום 23.11.17). כן העיד שעל הנתבעים לשלם את דמי השכירות עד סוף השנה (עמ' 44 ש' 10 – 11 לפרוטוקול מיום 23.11.17).

159.
הנתבעים הכחישו טענה זו של התובע. לטענתו אין זכר בהסכם שבין הצדדים, שלפיו התמורה שולמה עבור סחורה, ציוד ומוניטין.

160.
יוצא כי טענתו של התובע כי סכום התמורה ששילם כוללת גם דמי שכירות, סותרת את האמור בהסכם שעליו הוא חתם, אפשר מפרט תמורת מה שולמה התמורה על ידו, ופירוט זה אינו כולל תשלום דמי שכירות. אילו תשלום התמורה היה כולל גם תשלום דמי שכירות, ממילא היה על הצדדים להתייחס גם לתקופה שעבורה שולמו דמי השכירות.

161.
לפיכך נדחית טענתו של התובע כי סכום התמורה ששילם לנתבעים כלל גם תשלום דמי שכירות, והמוטל על התובע החובה לשלם את דמי השכירות לבעל הנכס.

האם הוצגו לתובע מצגים בדבר מחזור העסק בכלל או כי לעסק מחזור של 60,000 או 70,000 ₪
לחודש.
162.
התובע טוען כי הנתבעים הציגו לו מצגי שווא ואף רימו אותו בכך שאמרו לו שמדובר בעסק מצליח, בעל מחזור של 60,000 ₪ - 70,000 ₪ לחודש וכי בפועל המחזור של העסק קטן בהרבה (וראה לעניין זה סעיף 7 לתצהירו הראשון).

163.
ב"כ הנתבעים הצהיר עוד בשלב קדם המשפט כי אין מחלוקת שלעסק אין מחזור בסכומים אלה, והנתבעים הכחישו כי נתנו לתובע הצהרה כלשהי בדבר רווחיות העסק או המחזור שלו. הם אף טענו כי התובע סירב לבדוק את המסמכים בדבר הכנסות העסק.

164.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע על מצג השווא הנטען על ידו כאמור לעיל והעיד: "אני זוכר שאיילה המתווכת אמרה שהמחזור הוא בין 60-70" (עמ'
ש' 16 לפרוטוקול), והודה שאין זה מדויק שהנתבעים אמרו לו זאת.

165.
כשנשאל מדוע לא ביקש מהמתווכת שייכתב בהסכם שזה הוא מחזור העסק העיד בעמ' 18 לפרוטוקול: "ביקשתי את זה מרותי, שתיתן לי את כל הספרים של הנהלת החשבונות, ואז היא אמרה שהיא תביא בפגישה הבאה.
ש. אני שואל דבר אחר, למה לא ביקשת מאילה או מרותי שיכתבו בהסכם שהמחזור הוא 60-70?
ת. האמנתי לה ולרותי.
ש. אבל רותי לא אמרה את זה רק איילה אמרה?
ת. כן, אבל אני אומר שכן ביקשתי את כל הספרים וההכנסות ולא קבלתי זאת עד היום".

166.
אינני מקבלת את גרסתו של התובע לפיה המתווכת אמרה לו מהו המחזור של העסק. מדובר בנתון שאילו התובע חפץ בהתחייבות של הנתבעים לגביו, היה דורש כי יירשם בהסכם. התובע גם לא זימן לעדות (ואין כל ראייה שניסה לזמן לעדות) את המתווכת על מנת לחקור אותה בשאלה זו.

167.
אין גם ספק, שאילו ביקש התובע לעיין בספרי העסק, והנתבעים לא היו מציגים אותם, לא היה חותם על ההסכם, או, שוב, דורש כי יירשמו בהסכם הצהרות בדבר הכנסות העסק.

168.
אין לקבל את טענתו של התובע כי סמך על רותי שתביא את ספרי העסק לפגישה הבאה, הן משום שלא הייתה כל היכרות מוקדמת בין הצדדים ולא הייתה לתובע סיבה כלשהי לסמוך על מי מהנתבעים, והן משום שבין הצדדים נכרתו מספר זיכרונות דברים והסכמים, והתובע לא היה ממשיך בעסקה, במיוחד לאחר שכבר ניתנה לו הזדמנות לצאת ממנה, ולאחר מכן רכש רק מחצית העסק ואז החליט לרכוש גם את מחציתו השנייה.

169.
בנוסף, התובע לא הציג את סרט הקופה שלו על מנת להציג את מחזור העסק. כשנשאל למה לא צירף מסמך זה העיד: "יש אצל רואה החשבון שלי", וכשנשאל אם המסמך נמצא אצל רותי השיב שזה אצלה עמ' 26 ש' 13 לפרוטוקול.

170.
התובע אישר בעמ' 26 ש' 33 לפרוטוקול כי לקח את הקופה בטענה שהקופה שלו. מאחר והתובע לקח אתו את הקופה הרושמת, ממילא שאין 'אצל רותי' את סרט הקופה והתובע מעולם לא מסר לה אותו. בהמשך העיד התובע (בעמ' 27 ש' 5 לפרוטוקול) כי את כל הניירת הוא מסר לרואת חשבון בלוד, וכי לא לקח ממנה את הפרטים משום שלא ידע שהוא צריך להביא אותם עמו.

171.
כאמור, ב"כ הנתבעים הצהיר בשמם והצהרה זו מחייבת אותם כי אין חולק שלעסק לא היה מחזור של 60,000 ₪ בחודש, אולם, האמור לעיל מכרסם עוד יותר במהימנות גרסתו של התובע, אשר, כאמור, לא הוכיח את מצגי השווא שהוא טוען להם.

172.
לפיכך אני דוחה את טענת התובע בדבר מרמה או מצגי שווא לגבי רווחיות העסק.

ליווי והדרכה
173.
התובע טוען כי לאחר שהנתבעים קיבלו ממנו תשלום התמורה, "נעלמו" הנתבעים ולא מלאו אחר התחייבותם ללוות אותו בעסק, ולתת לו סיוע.

174.
התובע זימן לעדות בתמיכה לגרסתו את לידור, אשר עבדה בעסק באופן חלקי (בהיותה חיילת).

175.
בחקירתה הנגדית בעמ' 9 לפרוטוקול העידה לידור שביום השני לעבודתה, שאז היה כבר התובע בעסק, הגיעו הנתבעים לגיחות קצרות של כרבע שעה, וכחצי שעה. כשנשאלה כמה פעמים ביום הגיעו העידה שלא היה מספר פעמים קבוע ביום.

176.
כשנשאלה לידור אם התובע בא בטענות כל כך שהשאירו אותו לבד העידה בעמ' 10 לפרוטוקול: "אני וגיל ידענו איך להתנהל בעצמנו עם מכונת הקפה, קופה, לקוחות, איך למכור. כן היו קשיים אחרים, לא היינו צריכים נוכחות במקום".

177.
כן העידה באותו עמוד לפרוטוקול: "ש. ... זה לא משונה שביום השני את נשארת לבד עם מישהו שטוען שהעסק שלו וידעתם להתנהל והכל היה בסדר?
ת. לא אמרתי שהכל היה בסדר, אמרתי שהכל היה בסדר. הנוכחות של הבעלים במקום לא הייתה נחוצה כי שנינו אנשים בוגרים אומנם אני צעירה, היום 21 בעבר יותר צעירה. הייתי חיילת בודדה. אני אדם שיודע מה קורה ומה צריך לעשות ואני לא צריכה בוס על הראש".

178.
בנוסף העידה באותו עמ' לפרוטוקול, בעמ' 10 משורה 24: "בגיל 17 ניהלתי בית קפה בחדרה וניהלתי אותו לבד... אני יודעת איך לנהל עסק., אומנם צעירה, אב יש לי ראש....". עם זאת באותו עמ' בשורה 32 השיבה כשנשאלה אם נכון שכשהתובע הופיע בעסק לא השאירו אותם לבד אלא תמיד היה לפחות אחד משלושת הנתבעים, השיבה: "לא שזכור לי".

179.
כן העידה לידור שמי שליווה את העסק ואותה היו רק רותי ואורי (עמ' 14 ש' 18 – 19 לפרוטוקול).

180.
יוצא מהאמור, ראשית, כי לפי עדותה של לידור לא היה לתובע (ולה) צורך בסיוע כלשהו שלא נענה וכי הם ידעו להפעיל את העסק. כמו כן עולה מעדותה כי הנתבעים באו מספר פעמים ביום, בכל פעם לזמן של כרבע שעה עד כחצי שעה. דומה כי בכך יש כדי לקיים את התחייבותם של הנתבעים "ללוות" את התובע בעסק, למצער בכל הנוגע להפעלתו בפועל, שהרי לא נדרש מהם בהתאם להסכם לעבוד ימי עבודה מלאים בתקופת הליווי.

181.
עדותו של התובע בעניין זה לא הייתה עקבית. בתחילה העיד כי הנתבעים נעלמו ולא באו לסייע לו וכי הנתבע 3 מעולם לא הגיע לסייע לו בעסק. לאחר מכן נשאל האם הנתבע 3 לא ליווה אותו במשך מספר שבועות והעיד: "עם דור עשר דקות כל 4 ימים" (עמ' 48 ש' 18 – 31 לפרוטוקול מיום 23.11.17). בעמ' 49 ש' 1 – 3 לפרוטוקול מיום 23.11.17 העיד כי גם יתר הנתבעים "הופיעו לפעמים" ובהמשך בש' 7 – 14 באותו עמוד לפרוטוקול כי הנתבעים הופיעו, נעלמו, באו, אך לא היו כל הזמן וכי הם הבטיחו שילמדו אותו מהבקר עד הלילה.

182.
הנתבעים העידו כי נתנו לתובע ליווי והתעסקו בענייניו "מסביב לשעון". רותי העידה בחקירתה הנגדית בעמ' 79 ש' 21 – 22 לפרוטוקול מיום 23.11.17 "... אנחנו נתנו ליווי של שלושה אנשים שהתעסקו סביב השעון עם גיל. שלושה אנשים".

183.
וכן העידה: "כן אני נתתי לגיל ליווי... נתתי לו את רשימת הספקים, זה שהוא פתאום החליט שיש לו ספקים אחרים שהוא רוצה כי הוא השיג מחירים יותר זולים, אני לא יכולה לשלוט על זה. הוא קיבל ליווי צמוד,... אני לא יכולה לעזוב את כל העבודה שלי ולא להתפרנס ולהיות איתו 24 שעות. אבל הוא קיבל ליווי מאוד ארוך, הוא קיבל עובד שאנחנו שילמנו עליו... הוא קיבל ליווי של שלושה אנשים, שכל פעם מישהו אחר היה בעסק" (עמ' 80 ש' 26 עד עמ' 81 ש' 2 לפרוטוקול מיום 23.11.17).

184.
כן העידה רותי בעמ' 80, 81 לפרוטוקול כי בגלל שהתובע העסיק את הנתבעים כל כך הרבה עם הליווי, היא הביאה את מועלם לעזור לה לעזור לתובע. בנוסף העידה בעמ' 81 לפרוטוקול כי הייתה בבית הקפה לצורך הליווי כמעט כל יום, וכי אין היא טוענת שהייתה בעסק "כל היום" לשם הליווי.

185.
מחומר הראיות כולל עדותו של התובע עולה כי הוא שילם את השיק השני לאחר שהיה בעסק כשלושה שבועות, ואילו אכן הפרו הנתבעים את ההסכם כנטען על ידי התובע, ובין היתר בכך שלא נתנו לתובע ליווי כפי שהתחייבו, והדבר היה גורם לו נזק, לא היה משלם את השיק השני.

186.
עולה מהאמור כי הנתבעים נתנו את הליווי הסביר המתבקש מהתחייבותם החוזית. אילו הוסכם בין הצדדים כי על הנתבעים או מי מהם לספק לתובע ימי עבודה מלאים בכל יום במסגרת הליווי, לא היה נכתב בהסכם כי מדובר בליווי אלא כי הם מתחייבים לעבוד עבודה מלאה בעסק לפרק זמן כזה או אחר. כמו כן עולה מהעדויות שלפני כי לא היה לתובע צורך קונקרטי כלשהו בגדר הליווי, אשר לא נענה ואשר כתוצאה ממנו נגרם לו נזק כלשהו (ולעניין הספקים, ראו להלן).

ספקים
187.
התובע טוען כי כתוצאה מהיעדר הליווי שהנתבעים התחייבו לו, לא הגיעו הספקים לספק סחורה לעסק. כן לטענתו, לא מסרו לו הנתבעים מיהם הספקים לעסק.

188.
הנתבעים טוענים כי מדובר בעסק קטן ולו מספר ספקים לא גדול, וכי פרטיהם נמסרו לתובע אלא שהוא לא המשיך בהסדרים שהיו קיימים קודם לכן עם הספקים ובשל כך חדלו חלק מהספקים לספק סחורה ולגבי אחרים, התובע לא חפץ בסחורה מהם. ספציפית טוענים התובעים כי כמקובל בתחום זה, הספקים המביאים סחורה של מזון, מביאים אותה בשעת בקר מוקדמת, לפני שנפתח העסק, ולכן נוהגים להשאיר להם מפתח להיכנס ולהכניס את הסחורה בעצמם. כן טענו כי כך הם נהגו, אלא שהתובע לא הסכים למסור את מפתחות העסק (אותם החליף) לספקי המזון, ומאחר ואלו לא הסכימו להגיע מאוחר יותר, לא הסכימו להביא סחורה. כמו כן טענו הנתבעים כי התובע החליף את הסחורה שהם הביאו מהספקים בסחורה אחרת, מטעמים של עלות, קנה מצרכים ב"אושר עד" והכין לבדו את הכריכים.

189.
לידור העידה שהספקים מגיעים בשעות הבקר וכי היא לא הייתה אחראית לפתוח את העסק בבקר אלא הייתה מגיעה בסביבות השעה 14:00 לאחר השעות בהן הייתה בבסיס הצבאי בו שירתה. כן העידה כי כאשר היא הגיעה בצהרים, לא הייתה סחורה, והתשובה שקיבלה מהתובע הייתה שהספקים לא היו (עמ' 12 ש' 15 -
18 לפרוטוקול).

190.
לידור נשאלה בחקירתה הנגדית אם נכון שבזמן שהנתבעים עזבו את העסק, ספקים היו מביאים את הכריכים ומכניסים אותם לעסק עם מפתח שהיה להם, אולם העידה כי היא אינה יודעת (עמ' 12 ש' 22 -25 לפרוטוקול). היא גם לא ידעה לומר אם נכון שהתובע לא הסכים לסידור של השארת מפתח לספקים וכי הספקים לא הסכימו לבוא בשעה מאוחרת יותר שבה נפתח העסק (ע' 12 לפרוטוקול).

191.
התובע הכחיש בחקירתו הנגדית (מעמ' 21 ש' 14 לפרוטוקול) כי לא הסכים להשאיר מפתח לספק הכריכים. לטענתו, הוא הסכים להשאיר מפתח לספק, אך הוא התקשר לספק והלה לא השיב לו, כי שלח לספק הודעות, אך הספק לא ענה לו וניתק עמו את הקשר. התובע אישר בעדותו שספק הכריכים (חיים) סיפק לעסק כריכים כשהנתבעים ניהלו את העסק, וכי היה לו מפתח לעסק. כן העיד התובע שהספק נהג להגיע לעסק בשעה 04:00 בבקר (ולפעמים מאוחר יותר), פותח את העסק ושם את הכריכים. כשנשאל התובע מדוע לפתע פתאום החליט הספק שלא להביא יותר כריכים העיד: "אמרתי לו שהחלפתי מנעול שהיה תקול ושאתן לו
מפתח, והוא אמר שהוא לא רוצה" (ע' 21 ש' 29 לפרוטוקול). בהמשך העיד שהוא התקשר לרותי ואמר לה שהספק לא עונה לו והיא אמרה שהיא תתקשר אליו ושהוא יביא כריכים, ושום דבר לא יצא מזה. לא הייתה בפי התובע תשובה כלשהי מדוע הספק, שמתפרנס לאספקת כריכים, החליט לפתע שלא רוצה לספק לתובע כריכים. כן העיד התובע כי מאחר שהוא היה בתקופה של "חפיפה" אחראית הנתבעים לכך שהספק חדל לספק סחורה (עמ' 22 ש' 14
לפרוטוקול).

192.
התובע הודה כי לא שילם לספקי הסחורות (לדוגמה סנדוויצ'ים ושתייה), וכי לשיטתו התשלום כלול בסך של 135,000 ₪ ששילם לנתבעים (עמ' 4 – 10 לפרוטוקול).

193.
מהעדויות שלפני, כולל מסמכים שנמצאו בעסק לאחר שהתובע יצא ממנו עולה כי הנתבעים מסרו לתובע מי הם הספקים המספקים סחורה לעסק. למעשה גם מדובר בספקים ספורים. התובע לא הגיש ראיות לגבי חילופי דברים כלשהם בינו לבין ספק הכריכים ולא נתן הסבר כלשהו לכך שמי שמתפרנס ממכירת כריכים יחדל לפתע פתאום לספק לו כריכים. התובע גם תומך במידה מסוימת בגרסת הנתבעים בכך שהוא מאפשר כי נהגו להשאיר לספקים מפתח וכי הוא החליף את המפתח ולא מסר אותו לספק אלא הודיע לו שייתן לו מפתח, לגרסתו. מנגד, גרסת התובעים נותנת הסבר טוב להפסקה של אספקת הכריכים לעסק, חוסר רצונו של התובע לתת לספק מפתח על מנת שיוכל להניח את הכריכים בעסק בשעת בקר מוקדמת לפני שהעסק נפתח. כמו כן אין חולק שהתובע לא שילם עבור סחורה, וממילא לא יכול היה לקבלה. אינני מקבלת את טענת התובע לפיה התמורה ששילם לנתבעים כללה גם אספקה לעסק, כפי שהוסבר לעיל ביחס לתמורה. בנוסף, גם אם מסיבה כלשהי החליט הספק להפסיק את אספקת הסחורה, אין דבר שהנתבעים צריכים או יכולים לעשות בעניין זה, וכאשר, כאמור, לא עליהם מוטל לשלם עבור הסחורה.

194.
לפיכך אני דוחה את טענות התובע בדבר הפרת החוזה על ידי הנתבעים בעניין הספקים.

שינוי מיקום הציוד בעסק
195.
התובע טוען כי מסיבה עלומה כלשהי, הנתבעים שינו את מיקום הציוד בעסק ביחס למיקומו בעת שהוא רכש את המקום, וכי המיקום החדש היה לא נוח לתפעול.

196.
הנתבעים הכחישו טענה זו ואף טענו כי לא ניתן לשנות את מקומם של עיקר פרטי הציוד של העסק (מקרר, ויטרינה וכו'), שכן הם צמודים למקור חשמל.

197.
טענה זו לא הוכחה על ידי התובע. כמו כן ככל שהנתבעים שינו מקומו של הציוד בעסק, מכאן נובע כי ניתן היה להחזירם למקומם המקורי.

198.
לפיכך נדחית טענת התובע בדבר הפרת החוזה או גרם נזק כתוצאה משינוי במיקום הציוד בעסק.

לוח חשמל
199.
התובע העיד כי לא שילם לחשמלאי שהנתבע 3 הביא כדי לתקן את לוח החשמל. כן העיד כי החשמלאי לא תיקן את הלוח אולם בתשובה לשאלה למה לא הביא טכנאי אחר השיב שהאמין לו (עמ' 25 ש' 2 – 7 לפרוטוקול).

200.
הנתבע 3 העיד כי התובע העמיס ציוד חשמלי במיקומים שיצרו עומס נקודתי ולוח השמל "קפץ" כפי תפקידו, ותו לא.

201.
התובע לא הוכיח תקלה כלשהי בלוח החשמל, בין היתר מאחר ולא הביא חו"ד מומחה או אסמכתא כלשהי למהות התקלה שהייתה בו.

202.
לפיכך אני דוחה את טענות התובע ביחס ללוח החשמל.

דלת
203.
התובע טוען כי הנתבעים מסרו לו את העסק כאשר דלת מסוימת במושכר הייתה תקועה וכי הוא נאלץ לשלם סך של 708 ₪ כולל מע"מ בגין התיקון.

204.
התובע לא הוכיח תקלה כלשהי בדלת המהווה הפרה של ההסכם שבין הצדדים. חוות דעת מומחה לא הובאה וכל שנרשם בחשבונית של נור נדב לגבי הדלת מיום 27.7.15 הוא "כיוון דלת ההזזה זכוכית 2 מנעולים לדלתות הזזה".

205.
לפיכך אני דוחה את טענת התובע ביחס לדלת.

מצלמות
206.
התובע טוען כי קיבל את מצלמות העסק כאשר הן לא תקינות וכי שילם בגין כך 472 ₪.

207.
התובע לא הוכיח את טענתו. חוות דעת לא הוגשה, ובחשבונית של הלל מערכות אזעקה ותקשורת מיום 26.7.15 רשום "4 מצברים + 10 סוללות...". מכאן לכאורה שלא מדובר בתקלה במצלמות, ושנית כלומר ראשית זו לא תקלה ושנית מדובר בחפצים שהתובע יכול היה ליטול, ואכן נטל (בנוסף לציוד נוסף שנטל מהעסק).

208.
לפיכך אני דוחה טענתו של התובע ביחס למצלמות.

רישיון עסק
209.
התובע טוען כי הנתבעים מכרו לו עסק ללא רישיון עסק.

210.
הנתבעים טוענים כי העסק, אשר פעל משך כ-8 חודשים היה בתהליך של קבלת רישיון עסק, דבר שלוקח זמן כמקובל, וכי הדבר היה בטיפול בתשלום על ידי אדריכלית. הנתבעים טוענים כי עדכנו את התובע על השלב שבו היו מצויים בתהליך הוצאת רישיון העסק וכי התובע הפגין ידע בתהליך הנדרש לשם הוצאת רישיון, לדבריו, מניסיונו מהעסק האחר שהוא היה שותף בניהולו בשוק לוינסקי.

211.
כמו כן טוענים הנתבעים כי בכל מקרה על התובע כבעלים חדש של העסק להוציא רישיון עסק על שמו, ובמיוחד כאשר שינה את התפריט בעסק.

212.
גרסת הנתבעים לעניין זה לא נסתרה. התובע לא טען ולא הוכיח כי לא ניתן מסיבה כלשהי לקיים עסק מסוגו של העסק במקום, או כי פקחים הגיעו לסגור את העסק (או נתנו לו התראה לקראת סגירה של העסק במועד מסוים). העסק גם פעל משך כ-8 חודשים ולא הובאה כל ראיה ואף לא הועלתה כל טענה כי היו עליו איומי סגירה בשל היעדר רישיון עסק או מסיבה אחרת כלשהי. אין גם ספק כי לאחר שהעסק עבר לידי התובע היה על התובע להוציא רישיון עסק על שמו.

213.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובע בעניין רישיון העסק.

תשלומים שהתובע שילם, לטענתו, בגין ארנונה וחשמל לתקופה שלפני העברת העסק אליו
214.
התובע טוען כי שילם חשבון ארנונה וחשבון חשמל לתקופה שבחלקה החזיקו בעסק הנתבעים. הנתבעים הכחישו טענה זו.

215.
המסמכים שהגיש התובע אין בהם כדי להוכיח כי הוא שילם בפועל בגין ארנונה וחשמל לתקופה שבה החזיקו הנתבעים בעסק, ולפיכך נדחית טענתו בעניין זה.

השטר
216.
התובע העיד שהיה כישלון תמורה מלא בגין השיק שמסר לנתבעים שכן כשמשך אותו ומסר אותו לנתבעים לא ידע שאלה יפרו את החוזה עמו (עמ' 31 לפרוטוקול). ראשית, בנסיבות העניין כאמור לעיל, לא התקיים בענייננו כישלון תמורה מלא. ההיפך הוא הנכון, כפי שיפורט להלן במסגרת התביעה הנגדית, סכום השיק נרשם בגין פריטים ספציפיים שהיה על התובע לשלמם, והתובע הודה כי לא שילם אותם (אלא חזר בסופו של דבר על טענתו לפיה גם הם כלולים בתמורה ששילם בסך 125,000 ₪, בעוד שכאמור, סכום התמורה שולם בגין דברים ספציפיים בלבד). גם מבחינת המועד בו נמשך השיק, לאחר שהתובע כבר היה בעסק, אין לקבל את טענת התובע לפיה במועד משיכת השיק לא ידע על ההפרות שטען כי התרחשו מייד עם תחילת ההסכם.

סיכום ביניים – תביעת התובע
217.
כאמור תביעתו של התובע הינה לפיצוי בסכום של 295,000 ₪, בגין הסכומים ששילם עבור רכישת העסק, ההוצאות שהוציא לשם הפעלת העסק, עגמת נפש, ציוד וסחורה שנותרו בעסק ושכ"ט עו"ד.

218.
משקבעתי לעיל כי הנתבעים לא הציגו לתובע מצגי שווא ולא הפרו את ההסכם אין מקום להשיב לתובע את תמורת רכישת העסק, ומה גם שהוא נטל את הציוד של העסק (ולרבות ציוד שלא שייך לתובעים ועל כך בהמשך). וודאי שאין כל מקום לפצות את התובע בגין ההוצאות שנגרמו לו ובמידה שנגרמו לו בגין הפעלת העסק, שאת פירות הפעלתו קיבל הוא בלבד. טענת התובע כי סכומים ששולמו בכרטיסי אשראי בחודש יולי, עברו לחשבון הנתבעים, לא הוכחה ולא הובאה לה כל ראשית ראייה. תקבולי חודש אוגוסט, גם לגרסת התובע, שולמו על ידי הלקוחות במזומן. כמו כן משלא הפרו הנתבעים את ההסכם אין מקום לפצות את התובע בגין עגמת נפש (ומה גם שנדרש נימוק קונקרטי על מנת לפצות צד נפגע להסכם עסקי בגין עגמת נפש, ודבר לא הובא ולא הוכח על ידי התובע לעניין זה). התובע לא הוכיח כי השאיר סחורה וציוד בעסק (ובנוסף לא הביא ראייה כלשהי לשוויים הנטען). למעשה, ההיפך הוא הנכון, ומחומר הראיות שלפני עולה כי התובע נטל את כל שהיה בעסק ולא השאיר אחריו דבר בעל ערך. אשר לשכ"ט עו"ד הרי שתנאי לפסיקתו הוא כי התובע יזכה בתביעתו, וכאמור זו נדחית מכל וכל.

תביעת הנתבעים 1 ו- 2
219.
הנתבעים 1 ו- 2 הגישו נגד התובע שתי תביעות שכנגד. האחת היא התביעה שהוגשה על ידם בת.א. 49037-10-15 על דרך בקשה לביצוע שטר, הוא שיק על סך 16,997 שגיל משך לפקודת רותי ואשר בגינה הוא הגיש התנגדות לביצוע שטר באותם נימוקים של התביעה שהגיש נגד הנתבעים כאמור לעיל; השנייה – תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים בת.א. 53181-08-15 על סך של 225,825 ₪ כמפורט לעיל.

220.
כאמור לעיל, בן שמואל הוכיחו את עיקר טענותיהם, אולם לא הוכיחו זכותם לכל רכיבי התביעה הנתבעים על ידם ותביעתם התקבלה באופן חלקי.

רשות לפיצול סעדים
221.
הנתבעים העידו כי התובע רוקן את העסק ונטל עמו ציוד, לרבות ציוד השייך לצדדי ג' ואשר היה מצוי בעסק בשכירות: קופה רושמת של חברת ארנט, ומקרר של חב' קוקה קולה.

222.
הנתבעים טוענים כי הם חוששים כי ייתבעו על ידי אותם צדדי ג'.

223.
למעשה, כפי שיפורט בהמשך, גם בגין דמי השכירות של המקום לבעל הנכס, ייתכן ותוגש בהמשך תביעה נגד בן שמואל היה והתובע לא יחויב ב

פסק דין
זה בדמי השכירות ואלה לא יועברו על ידם לבעל הנכס.

224.
לפיכך ניתנת לבן שמואל רשות לפיצול סעדים בגין תביעות צד ג', ככל שיוגשו נגדם, גם בגין עילות שהתגבשו עד למועד הגשת תביעותיהם שלעיל. אעיר כי הנתבע 3 אשר לא הגיש תביעה נגדית אינו זקוק לרשות לפיצול סעדים שכן הוא לא הצטרף לתביעה שכנגד (לפי עדותו מטעמים כספיים).

שיק שהתובע משך על סך 16,997 ₪
225.
כאמור גם הוגשה נגד התובע תביעה לביצוע שטר בגין שיק שמשך על סך של 16,997 ₪ (להלן: "השיק").

226.
חלק מרכיבי התביעה כלולים בסכום השיק. בן שמואל פירטו סכומים אלה, ואינם תובעים "כפל תשלום".

227.
פירוט של הסכומים המרכיבים את סכום השיק מצוי בנספח ט"ו לתצהירה של רותי.

228.
באשר לסכום השיק, התובע משך אותו בסכום מאוד ספציפי ולא "עגול" של 16,997 ₪ בגין חובות ספציפיים שהיו לו ולאחר שיש עם רותי על כל אחד ואחד מהסכומים הכלולים בסכום השיק, המגלם את סכומם הכולל, ובהתאם לפירוט בנספח ט"ו לתצהירה של רותי. מכאן שלעניין סכום השיק אין לפנינו כישלון תמורה מלא ואף לא כישלון תמורה כלשהו, אלא סכומו מגלם חובות של התובע שהתגבשו לפני משיכת השיק.

229.
בחקירתו הנגדית הודה התובע ברכיבים המרכיבים את סכום השיק, ולאחר עדות פתלתלה ומתחמקת הודה למעשה כי לא שילם אף אחד מהסכומים הכלולים בו, והטענה היחידה שהעלה בסופו של דבר ביחס לרכיבים האמורים הייתה כי כל אלה כלולים בסכום התמורה בסך 125,000 ₪ ששילם. לטענה זו, כפי שהוסבר לעיל, אין כל יסוד שכן התמורה ששולמה על ידו שולמה אך ורק עבור רכישת העסק הציוד והמוניטין.

230.
לפיכך על התובע לשלם לרותי את סכום השיק על סך 16,997 ₪ בצירוף הפרשי עד למועד התשלום בפועל על ידי התובע, ויש להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל בגינו.

חובות נוספים של התובע לבן שמואל
231.
בן שמואל הגישו במצורף לתצהיריהם את מלוא האסמכתאות לחובות הנטענים על ידם, ולפיכך הוכיחו את סכומם כדבעי. משכך יפורטו תחילה רכיבי התביעה המתקבלים ב

פסק דין
זה, ובהמשך אציין חובות אשר הגם שבן שמואל הגישו אסמכתאות לגבי הסכומים הנטענים על ידם, אינני מקבלת את חבותו של גיל לשלם בגינם לבן שמואל.

232.
החובות שבן שמואל הוכיחו הינם כדלקמן:

233.
חוב של הנתבע לחברת חשמל וחובות ארנונה ומים בסך 5,413 ₪, בניכוי סכום של 755 ₪ שכלול בסכום השיק, ובסה"כ 4,658 ₪.

234.
סך של 300 ₪ שהנתבעים שילמו בגין דמי שכירות עבור חודש אוגוסט בגין הקופה הרושמת (וזאת בנוסף לרשות לפיצול סעדים שבן שמואל קיבלו ככל שתוגש נגדם תביעה בגין הקופה הרושמת).

235.
ביטוח עסק לכל תקופת שהייתו של התובע, שהנתבעים שילמו במקום הנתבע, בסך של 755 ₪.

236.
תשלום המע"מ בגין התשלום הראשון של 65,000 ₪ (שהיה אז 18%) – 10,800 ₪, אשר לא שולם על ידי התובע. כאן גם המקום להעיר כי אין ממש בטענות התובע לפיהם רותי נהגה שלא כראוי בכך שהפקידה את סכום המע"מ שהתובע נתן לה בשיק נפרד בגין התשלום השני, לחשבונה, וכי היה עליה לשלמו לרשויות המע"מ. רותי באה לקראת התובע בכך שאפשרה לו פיצול של תשלום המע"מ למועד שבו היה עליה לשלם את המע"מ, הא ותו לא. סכום התשלום שהיה על התובע להעביר לרותי הוא הסכום בתוספת סכום המע"מ ואת המע"מ לרשויות המס על רותי להעביר בהתאם לחבות המע"מ הכוללת שלה.

237.
רכיבי תביעה של בן שמואל נגד התובע אשר אינני מקבלת את התביעה בגינם:

238.
תשלום דמי שכירות בגין חמשת חודשי השכירות האחרונים שבהסכם (מיום 1.7.15 ועד 30.11.15) לבעל הנכס יחזקאל עבדת, בסך 2,500 ₪ לחודש בצירוף מע"מ ובסה"כ 12"500 ₪ בצירוף מע"מ ובניכוי דמי שכירות בסך 4,948 ₪ שכלולים בסכום השיק, היינו סך של 9,677 ₪. מדובר בסכום שיש לשלם לבעל הבית וכל עוד שבן שמואל לא שילמו דמי שכירות אלה לבעל הבית אין הם זכאים לקבלם מהתובע. ככל שייתבעו בגין כך, תעמוד להם הרשות שלעיל לפיצול סעדים ולתביעת הסכום מהתובע.

239.
העסקת עובד, איתי מועלם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 שהעסיקה רותי בשל הזמן שנאלצה להשקיע בהתעסקות עם התובע – 7,061 ₪. אינני מקבלת תביעה זו. הנתבעים התחייבו בהסכם עם התובע לתת לו ליווי. ככל שהיקף הליווי שהתחייבו לו הצריך המצאותם בעסק והם לא יכלו להיות בו והעסיקו לשם כך עובד, הרי שקיימו התחייבויותיהם לפי ההסכם עבור התמורה שקיבלו. כמו כן לא הוכח היקף העבודה בפועל בעסק של העובד עד לגובה הסכום שבתלוש המשכורת.

240.
כך גם לגבי העסקת עובד על ידי הנתבע 2, מרדכי הראל בחודשים יולי 2015 עד אוקטובר 2015 – 32,574 ₪.

241.
אובדן שעות עבודה של רותי לפי עלות של 400 ₪ לשעה – 60,000 ₪ - בן שמואל לא הוכיחו כדבעי רכיב תביעה זה. בנוסף, ההסכם בין בן שמואל לבין התובע עלה על שרטון והם זכאים לסעדים עפ"י דין. "התעסקותם" בעניין זה הייתה אמורה להיות נקודתית, הן בעת הליווי והן בעת שפרץ המשבר בין הצדדים ואין הצדקה לסכום הנתבע.

242.
בגין השפלה וביזוי של הנתבעים, צער ועגמת נפש עקב הליכי התלונה במשטרה והליכי הטרדה מאיימת שנקט נגדם הנתבע, לרבות משלוח שוטר לבית העסק של רותי דבר שהציג אותם כעבריינים בפרהסיה ובפני
לקוחות, 50,000 ₪ לכל אחד מהם – 100,000 ₪. אינני מקבלת רכיב תביעה זה באשר, ראשית, בן שמואל לא הביאו עדים אשר יעידו על אשר אירע בבית העסק, על הלקוחות שהיו באותו זמן במקום ועל ההשפעה שהייתה לכך ביחס לדעתם של הלקוחות כלפי רותי או בן שמואל. יצויין כי הנתבעים שלחו לתובע הודעת טקסט חריפה: "תחזור אלי דדחוףףףף... גיל גנבת אותנו עשית עלינו הונאה ועוקץ הגשנו עליך תלונה במשטרה. צפה בימים הקרובים למכתב מהעו"ד על תביעה אזרחית ופליית תביעה מהפניקס על גניבה תביעה מקוקה קולה התביעה מארנט והוצאה לפועל על שיק שחזר וצו יציאה מהארץ ועכול (כך במקור- ר.פ.א) כל החשבונות שקשורים אליך בנוסף אני מודיעה למס הכנסה ולמע"מ על הגניבה אז תצפה לסוקרים מטעם המדינה שיזמינו אותך לחקירה או שתפנה אלינו עד יום ראשון בשמונה בבקר לפני שאנחנו מתחילים בכל ההליכים נגדך כך שנוכל תפתור את העניין הזה בצורה יפה והוגנת בנוסף מצורפת התלונה במשטרה... אנחנו רוצים לסיים בצורה יפה ולא להגיע לבתי משפט, משטרות, חקירות מס הכנסה וצו יציאה מהארץ". התובע ענה בהודעה משלו: "שחותמים על חוזה לשנה שיכנס לתוקף ב 1.9.15 אני רוצה לישון טוב בלילה ולדעת שאני לא חייב לאף בן אנוש כסף ולא פגעתי באף אדם. אני לא עבריין ולא מתיימר להיות, אז תעדכני אותי בתור בני אדם הגונים ולא פרא אדם וחלאות מושחתים".

243.
התובע גם העיד כי רותי איימה עליו טלפונית כי ישב בבית סוהר שנים רבות וכי היא תשלח אליו את רשויות מע"מ, מס הכנסה ותוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. כן העיד כי רותי התקשרה אליו ארבע פעמים באותו יום.

244.
טענות התובע בדבר שיחות טלפון חוזרות ונשנות והאיומים הטלפוניים לא הוכחו אולם גם מחילופי המסרים שבין הצדדים עולה כי בין הצדדים היו חילופי דברים כעוסים ובטונים גבוהים. אין לחסום, אלא בנסיבות יוצאות דופן, את האפשרות של אדם לפנות לרשויות המוסמכות, לרבות משטרה ובית המשפט, כאשר הוא סבור כי הוא זקוק לסיוע הרשויות, ופסיקת פיצוי, מהווה אף היא סוג של מחסום כאמור, ואין לנקוט בה אלא במקרים קיצוניים.

245.
אין זה ברור האם פירוט הציוד שנטען על ידי התובעים ולצידו סכומם נתבע על ידי בן שמואל בתביעה שכנגד או צוין אך ורק לעניין טענת הקיזוז. מכד לא פורטו סכומים אלה כסכומי תביעה בתביעה שכנגד ומאידך סכום הקיזוז וסכום התביעה שכנגד זהים. לפיכך לשם הזהירות אציין כי לא ראיתי לקבל תביעה של בן שמואל בגין ציוד כלשהו למעט כמפורט לעיל, ולו בשל כך שמדובר בציוד "וותיק" באופן משמעותי מהנטען על ידם, ומאחר ולא הוגשה חו"ד מומחה (שמאי) לגבי ערכם.

פסיקתא
246.
לאור כל האמור לעיל נדחית תביעת התובע נגד הנתבעים.

247.
התובע ישלם לנתבע 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

248.
באשר לתביעת בן שמואל נגד התובע:

249.
התביעה בגין השיק מתקבלת במלואה בצירוף הפרשים עד למועד התשלום בפועל והליכי ההוצאה לפועל בגין השיק, יימשכו כסדרם.

250.
התביעה שכנגד של בן שמואל נגד התובע מתקבלת ברכיבים כמפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע שכנגד.

251.
בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעים שכנגד הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים שכנגד ועד למועד התשלום על ידי הנתבע שכנגד.

252.
בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעים שכנגד, בגין התביעות שביניהם, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבע שכנגד.

253.
ניתנת לבן שמואל רשות לפיצול סעדים כמפורט לעיל.




ניתן היום,
ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 53181-08/15 גיל בר אל נ' רותי בן שמואל, אורי בן שמואל, דור טורס ואח' (פורסם ב-ֽ 13/06/2018)