פסקי דין על יאסר מסאעיד | פסקי דין על משה גפני

9721-10/16 סעש     11/07/2018




סעש 9721-10/16 יאסר מסאעיד נ' משה גפני








בית דין אזורי לעבודה בירושלים

סע"ש 9721-10-16



11 יולי 2018
לפני:
כב' השופט כאמל אבו קאעוד
- סגן נשיא
התובע
:

יאסר מסאעיד


ע"י ב"כ: עו"ד נור סיאגה



-

הנתבע
:

משה גפני


ע"י ב"כ: עו"ד תמר אלימלך

החלטה

1.
בפני
י בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו אם תידחה תביעתו (להלן: "הבקשה").

2.
טעמי הבקשה הם באלה: התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית; סיכוי התביעה קלושים; התובע לא צירף לתביעתו ראשית ראיה; הוצאות שהוטלו על התובע בתביעה קודמת שהוגשה על ידו נגד הנתבע לא שולמו; ככל שתדחה התביעה הנתבע יתקשה לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותו.

3.
התובע הגיב לבקשה. לטענתו סיכויי התביעה גבוהים וכי הוא "יוכיח את התביעה במהלך ההליך השיפוטי".

4.
הנתבע השיב לתגובת התובע, וחזר על עיקר טענותיו.

5.
סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה לאחרונה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 בסעיף 116א' (להלן: "התקנות") בזו הלשון:





"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.



(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."
[ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

6.
גם עובר לחקיקתה של התקנה הנ"ל בתי הדין לעבודה אימצו, מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר נוסחה דומה לתקנה 116א(א) הנ"ל. תקנה 519 לא הוחלה באופן אוטומטי ובתי הדין לעבודה פסקו לא אחת כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד שבמשפט העבודה[1]

.

7.
ההלכה המנחה בבתי הדין לעבודה בסוגיית הפקדת ערובה, הונחה במסגרת פסק הדין בעניין פתחי אבו נאסר[2]

בו נפסק, בהקשר לצריך לענייננו כי, ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות הפלסטינית ערובה להבטחת הוצאות המעסיק - הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, ואין לדרוש מן התובע יותר מאשר ראשית ראיה לסיכויי תביעתו.

מוסיף וקובע כב' הנשיא אדלר (כתוארו אז) כי "אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". צא ולמד, היותו של אדם תושב הרשות הפלסטינאית ואף אם נעדר הוא נכסים במדינת ישראל, אין בו כשלעצמו כדי לחייבו בהפקדת ערובה. בכך שונה ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה מאשר בבתי המשפט האחרים.

8.
תקנה 116א(ב) והפסיקה שהובאה לעיל דרים בכפיפה אחת. הם באים למנוע מצב בו מעסיקים יעמדו בפני
שוקת שבורה עם דחיית תביעות סרק נגדם לאחר שהשקיעו מאמצים וכספים בניהול הליכים משפטיים מיותרים. לטעמי, במקום בו ניתן להתרשם כי התביעה איננה מבוססת על פניה, ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, ניתן להורות על הטלת ערובה.



9.
בענייננו, בנסיבותיה המיוחדות של התובענה, בהעדר ראשית ראיה לקיומה של יריבות בין הצדדים, בשים לב להתנהלות התובע, ובהתחשב בכך כי לא שילם הוצאות שהוטלו עליו בעבר, יש מקום להורות על הטלת ערובה כתנאי לבירור התביעה.

10.
יוטעם כי התובע הגיש בעבר (ביום 10.9.2014) תביעה זהה נגד הנתבע, במסגרת תיק 24247-09-14, אשר נמחקה מחוסר מעש ביום 27.1.2016 לאחר שהתובע לא הגיש תצהירים חרף החלטות חוזרות של בית הדין. התביעה נמחקה והתובע חויב בהוצאות שלא שולמו עד כה. תשעה חודשים לאחר שתביעתו הראשונה נמחקה, הגיש התובע את התביעה בתיק דנן. בתביעה הקודמת ובתביעה הנוכחית טען התובע לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבע ועתר לרכיבי שכר ופיצויים על יסוד צו ההרחבה בענף החקלאות, בסכום של למעלה מ-300,000 ₪.

11.
הנתבע הכחיש קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, וטען כי אינו מכיר כלל את התובע. במסגרת הדיון בתביעה הראשונה ובדיון בתביעה דנן, התובע לא הציג אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי לבסס ולו לכאורה טענה לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. כך, כ-4 שנים מפתיחת ההליך המשפטי בעניינו של התובע ועד כה הוא לא הציג ולו ראשית ראיה להוכחת טענותיו. מעבר לאמור, בדיון המקדמי שהתקיים ביום 9.7.18 התובע התקשה לזהות את הנתבע, ובמענה לשאלות בית הדין הבהיר כי אין בידיו ראיות להוכחת התביעה. התובע טען כי בכוונתו להוכיח את התביעה באמצעות עדים ובבקשה למתן צו להמצאת "פלט שיחות".

12.
ניהולם של הליכים משפטיים משך 4 שנים, מבלי שהתובע מצליח להניח בפני
בית הדין ולו ראשית ראיה להוכחת יריבות כלשהי בינו לבין הנתבע, גרירת רגליים הגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט המעכבת את בירור התובענה תוך פגיעה באינטרס ההתייעלות של מערכת בתי המשפט וגרימת נזק לנתבע, ואי תשלום הוצאות המשפט שהוטלו עליו בהליך הקודם, מחייבים הטלת ערובה ריאלית על התובע כתנאי להמשך בירור התובענה.

13.
אשר על כן, הבקשה להפקדת ערובה מתקבלת.

14.
התובע יפקיד בקופת בית הדין, להבטחת הוצאות הנתבע, סך של 5,000 ₪ עד ליום 6.9.18. ככל שהסכום הנ"ל לא יופקד במועד, תימחק התביעה כמצוות תקנה 116א(ג) לתקנות.

15.
מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה, ובחלוף המועד וככל שלא תופקד הערובה, תביא את התיק לעיוני למתן החלטה בהתאם.








16.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.






ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ח,
(
11 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.



[1]
דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391.
[2]
עע 1424/02 פתחי אבו נאסר -
saint peter in gallicantu

(ניתן ביום 6.7.2003)
.







סעש בית דין אזורי לעבודה 9721-10/16 יאסר מסאעיד נ' משה גפני (פורסם ב-ֽ 11/07/2018)