פסקי דין על אביב בושינסקי | פסקי דין על מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו

37943-05/18 בבנ     31/07/2018




בבנ 37943-05/18 אביב בושינסקי נ' מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו








st1\:*{behavior: }
בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו


בב"נ 37943-05-18 קרייזלר ואח' נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 01180001106




בפני

כבוד השופטת
רונית אופיר


מבקשים

1
.
אביב בושינסקי

1
.
ריקי קרייזלר
באמצעות עו"ד אפרת רחף


נגד

משיב
מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו
באמצעות עו"ד מוריה כהן









החלטה


1.
לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי וצו מנהלי להפסקת עבודה אשר הוצאו על ידי המשיב ביום 8.3.18 בהתאם להוראות סעיפים 221 ו-216 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965, כנוסחו לאחר תיקון 116 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").
רקע עובדתי
2.
ביום 8.3.18 נחתם על ידי המשיב צו הריסה מנהלי בגין ביצוע עבודה אסורה ללא היתר בנייה (להלן: "צו ההריסה", הצו על נספחיו סומן כמש/1א- מש/1כ'). הבנייה האסורה המפורטת בצו מתארת בנייה של עמודים, קורות ותקרות בקומת הגג במרפסות הצפון מערבית ובמרפסת המזרחית,
הריסת תקרה קיימת בחדר המדרגות הגבהה ובנייה של תקרה חדשה, ובניית סככה מאולתרת כדלקמן:
במרפסת הצפון מערבית:
2.1.

"
בונים עמודים מפלדה 1, 2, 3 וקורות מפלדה 1-ג באורך 6.85 מ', ד-2 באורך 3.75 מ' ובגובה 3.10 נ' מהרצפה
".
2.2.

"
מעל עמודים וקורות הנ"ל, בונים טפסנות ליציקת תקרה 1-א-ב-ג-1 בשטח של 20 מ"ר
".
במרפסת המזרחית:
2.3.

"
בונים עמודים מבטון 4, 5, 7 בגובה 3.10 מ' כ"א
".
2.4.

"
מעל עמודים
5-6-7 בונים קורת בטון באורך 8.53 מ', מעל עמודים 4-5 בונים קורת בטון באורך 3.9 מ' בונים קורת פלדה 7-י באורך 3.9 מ'
"
2.5.

"
מעל קורות ועמודים 4-5-6- ומעל הקיר של חדר המדרגות בונים תקרה6- 5- 4- ה- 6 בשטח של 20 מ"ר
".
בחדר המדרגות:
2.6.

"הרסו תקרה קיימת ומעל קיר בנוי קיים בגובה של 2.2 מ' מהרצפה, בונים הגבהה ב-ג, 4-ו באורך 2.9 מ' כ"א, ג-4 באורך 2.2 מ' ובגובה של 0.9 מ' כ"א ומעל הגבהה הנ"ל בונים תקרת בטון ב-ג-4-ו-ב בשטח של 11 מ"ר
".
סככה מאולתרת (להלן: "הסככה"):
2.7.

"
בונים סככה מאולתרת 7- 6- ז- ט- 7 בשטח של 13 מ"ר
".
הבנייה האמורה התבצעה בקומת הגג של בניין המצוי ברחוב שלמה המלך מס' 25 (גוש 6903 חלקה 118) בתל אביב (להלן: "הדירה").
3.
קדמה להוצאת הצו ביקורת שנערכה במקום ביום 28.2.18 על ידי מר פנחס קינדה, מפקח בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה של עיריית תל אביב- יפו (להלן: "המפקח"). במסגרת הביקורת נצפתה הבנייה המתוארת בצו ההריסה, כאשר לא נמצא כי קיים לגביה היתר בנייה או הוגשה בקשה להיתר בנייה.
4.
במקביל להוצאת צו ההריסה הוצא ביום 8.3.18 צו מנהלי להפסקת עבודה (להלן: "צו הפסקת העבודה"), כאשר העבודה האסורה המתוארת בצו הפסקת העבודה זהה במהותה לעבודה המפורטת בצו ההריסה המנהלי:

"בקומת הגג במרפסת צפון מערבית בונים עמודים מפלדה 1, 2, 3 וקורות מפלדה 1-ג באורך 6.85 מ', ד-2 באורך 3.75 מ' ובגובה 3.10 נ' מהרצפה מעל עמודים וקורות הנ"ל, בונים טפסנות ליציקת תקרה 1-א-ב-ג-1 בשטח של 20 מ"ר. בחדר המדרגות הרסו תקרה קיימת ומעל קיר בנוי קיים בגובה של 2.2 מ' מהרצפה, בונים הגבהה ב-ג, 4-ו באורך 2.9 מ' כ"א, ג-4 באורך 2.2 מ' ובגובה של 0.9 מ' כ"א ומעל הגבהה הנ"ל בונים תקרת בטון ב-ג-4-ו-ב בשטח של 11 מ"ר" במרפסת המזרחית: בונים עמודים מבטון 4, 5, 7 בגובה 3.10 מ' כ"א. ומעל עמודים
5-6-7 בונים קורת בטון באורך 8.53 מ', מעל עמודים 4-5 בונים קורת בטון באורך 3.9 מ'. בונים קורת פלדה 7-י באורך 3.9 מ'. מעל קורות ועמודים 4-5-6- ומעל הקיר של חדר המדרגות בונים תקרה 6- 5- 4- ה- 6 בשטח של 20 מ"ר. "בונים סככה מאולתרת 7-6-ז-ט-7 בשטח של 13 מ"ר".
5.
ביום 12.4.2018 הוגשה הבקשה לביטול צו ההריסה (להלן: "הבקשה"). דיון ראשון בבקשה במעמד הצדדים התקיים ביום 30.4.18 ודיון נוסף התקיים לאחר הגשת תגובה משלימה מטעם המשיב ביום 23.5.18. שמיעת הראיות בתיק נקבעה ליום 25.6.18. ביני לביני הגישו המבקשים ביום 13.6.18 בקשה נוספת והפעם לביטול צו הפסקת העבודה. כאמור, שמיעת הראיות בתיק התקיימה בימים 25.6.18 ו- 27.6.18.

הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים וטענות הצדדים
6.
אין מחלוקת בין הצדדים כי עמוד 6 אינו מהווה חלק מצו ההריסה (פרוטוקול הדיון מיום 27.6.18 עמ' 14 ש' 1- 2). כן אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לעבודות שבוצעו ללא היתר בחדר המדרגות והקמת הסככה המאולתרת (וראו בפרוטוקול הדיון מיום 23.5.18 עמ' 1 ש' 14- 16 וכן בפרוטוקול הדיון מיום 25.6.18 עמ' 7 ש' 4- 6 ועמ' 9 ש' 16- 21, וכן בסעיפים 31- 32 לסיכומי המבקשים). הגם שאין מחלוקת בנוגע לביצוע העבודות ללא היתר בחדר המדרגות, טוענים המבקשים כי אין הצדקה להרוס את תקרת חדר המדרגות תוך הותרת חדר המדרגות חשוף למפגעים.
7.
סלע המחלוקת העיקרי נוגע לתחולת צו ההריסה באשר לעבודות שבוצעו במרפסות הצפון מערבית והמזרחית וביתר פירוט, בכל הנוגע לתקרות והעמודים המוצבים במרפסות אלו:
8.
לטענת המבקשים, אין מדובר בעבודות של בנייה חדשה ובהוספת שטח חדש, אלא בעבודות אשר בוצעו לצורך "החלפת ישן בחדש" ללא כל תוספת שטח. לטענת המבקשים, אין מדובר בבניית תקרות חדשות ללא היתר שכן בהתאם להיתרים קיימים משנת 1951 ומשנת 1954 וכפי שניתן לראות ממסמכים הקיימים בתיק הבניין (נספחים 14 ו- 17 לתצהיר המבקשת 2 ונספחים א'- ז' לתצהירה המשלים של המבקשת 2), קיימות תקרות למרפסות. כל שעשו המבקשים הוא להחליף את התקרות הרעועות הקיימות במרפסות בהיתר, בתקרות חדשות ובטוחות יותר. כך גם לגבי העמודים והקורות שהוצבו במקום. לטענת המבקשים, אין מדובר ביציקת עמודים חדשים ובהצבת קורות חדשות יש מאין, אלא בחיזוק של עמודים וקורות קיימים, אף הם בהתאם להיתרים הקיימים לבניין.
9.
עוד טוענים המבקשים לפגמים שנפלו בהוצאת צו ההריסה המחייבים לשיטתם את ביטולו. לטענת המבקשים, צו ההריסה הוצא על סמך מצגים שגויים ומטעים, לפיהם כביכול התבצעה תוספת בנייה, כאשר בפועל בשטח לא התבצעה כל תוספת בנייה ולא נעשתה בנייה חדשה אלא חיזוק ושיפוץ בנייה קיימת. לטענת המבקשים, המשיב אף לא בחן את המידע הקיים לגבי הבניין מושא הצו המצוי בתיק הבניין טרם הוצאת הצו ובכך הפר את חובת הזהירות המוגברת החלה עליו. עוד טוענים המבקשים כי המצגים המוטעים והחלקיים אשר הוצגו בפני

התובעת רוקנו מתוכן את חובת ההיוועצות. עוד טוענים המבקשים, כי המשיב התעלם מזכות הטיעון של המבקשים ובכך נפל פגם נוסף בהוצאת הצו.
10.
בנוסף טוענים המבקשים כי יש לבטל את הצו שכן מדובר בצו דרסטי שאינו מידתי בנסיבות העניין. לטענת המבקשים, התכלית החקיקתית של צו הריסה הינה השבת המצב לקדמותו, למצב המקרקעין טרם תחילת ביצוע העבודה בהם. בנסיבות ענייננו, עת מדובר בעבודות שנועדו לשיפוץ וחיזוק בנייה ישנה, לרבות החלפת רכיבים ישנים בחדשים ללא תוספת שטח, רציונאל זה לא מתקיים. לטענת המבקשים, השארת צו ההריסה על כנו יפגע באופן חמור בקניינם של המבקשים ויפגע בזכות הקניין החוקתית העומדת להם באופן לא מידתי וכאשר הפגיעה אינה לתכלית ראויה.
11.
מנגד, טוען המשיב כי מדובר בצו מנהלי שהוצא בגין עבודות בעלות היבטים קונסטרוקטיביים, שהינן בגדר שינוי המחוייב בהיתר בנייה. לטענת המשיב מדובר בבנייה חדשה ומאסיבית של תקרות בטון, בניית עמודי פלדה ובניית עמודי בטון שאינם בגדר "שיפוץ" גרידא. אין מדובר בעבודות שיפוץ וחיזוק בנייה ישנה לרבות החלפת רכיבים ישנים בחדשים, הבאות בגדר שינוי פנימי הפטור מהיתר בהתאם להוראות סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, אלא בעבודות הטעונות היתר.
לטענת המשיב, המבקשים לא הוכיחו כי מדובר בבנייה באותן מידות בהן היתה הבנייה הישנה. באשר למרפסת המזרחית, טוען המשיב כי המבקשים לא הוכיחו כי תקרת הבטון היתה קיימת בעבר על פי היתר משנת 1935 ובהיתרים מאוחרים יותר תקרת הבטון אינה מופיעה וכך גם העמודים. באשר למרפסת הצפון מערבית, טוען המשיב כי מדובר בבנייה מסיבית שאינה נכללת בפטור הקיים לגבי החלפת גג מחומר קל לגג מחומר קל אחר באותו גודל. באשר לעמודים, טוען המשיב כי אין מדובר רק בעיבוי ובחיזוק של עמודים קיימים אלא בעמודים שמיועדים לשאת ולתמוך את התקרה החדשה של המרפסת הצפון מערבית ובהתאם מדובר בבניה הטעונה היתר.
12.
לטענת המשיב, לא קיים כל פגם המקים עילה לביטול הצו או לעיכוב ביצועו, שכן הובאו בפני
המשיב והתובעת כל הנתונים הנדרשים להוצאת הצו ודי בכך שהובאה לידיעת המשיב והתובעת העובדה שהבנייה נשוא הצו, אשר טרם הושלמה, נבנתה ללא היתר כדין. עוד טוען המשיב, כי אין לקבל את טענות המבקשים לעניין חובת השימוע, שכן הכרה בזכות לשימוע תסכל את מטרתו של הליך צו ההריסה המנהלי להילחם בבניה הבלתי חוקית בהליך יעיל ומהיר. לטענת המשיב, המבקשים לא סתרו את חזקת תקינות המעשה המנהלי ובהתאם הצו עומד על תילו.
13.
בנוסף, חלוקים הצדדים בכל הנוגע להליך ביטול צו הפסקת העבודה. כאמור, המבקשים הגישו בקשה לביטול צו הפסקת העבודה רק ביום 13.6.18. לטענת המשיב, אין לקיים את ההליכים בכריכה אחת, אלא מדובר בשני הליכים נפרדים אשר יש לנהלם בנפרד. לטענת המשיב, היות והמבקשים השתהו בהגשת בקשתם זו, אין לקבלה.

דיון והכרעה
14.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועדויותיהם, עיינתי בראיות שהוגשו מטעם הצדדים ובסיכומי הצדדים- הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשות לביטול צו ההריסה המנהלי ולביטול צו הפסקת העבודה להידחות.
15.
כפי שנפסק לא אחת, תכליתם של צווי הריסה היא להכות בברזל בעודו חם ולמגר את תופעת הבניה הבלתי חוקית באיבה. לשם קידום תכלית זו העניק המחוקק לרשות כוחות וסמכויות נרחבים (וראו רע"פ 1782/03
הועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב נ' סוואד
פ"ד נט (3), 652 (30.12.2004);
רע"פ 5086/97
בן חור נ' עיריית תל אביב
, פ"ד נא(4) 625 (18.9.1997); ועע"ם 3518/02
רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
, פ"ד נז(1) 196 (27.11.2002)).
16.
תכלית זו של צווי הריסה אף קיבלה משנה תוקף במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, אשר תוחם ומגביל במסגרת החוק את הארכות לביצועו של צו הריסה מנהלי, וצווים שיפוטיים אחרים, וזאת על מנת שלא לרוקן את תכלית צו ההריסה מתוכנו.
התנאים להוצאת צו הריסה מנהלי מפורטים בסעיף 221 לחוק התכנון והבניה הקובע כי:

(א)
ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.
(ב)
לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה, ואם הצו כולל הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור – גם את פרטי השימוש האסור, וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא חלפו המועדים כאמור בסעיף קטן (א).
17.
לשם הוצאת צו הריסה מנהלי יש להניח בפני
יו"ר הועדה המקומית או מהנדס הוועדה תצהיר מפקח ובו מבואר כי בוצעה עבודה אסורה, אשר במועד הגשת התצהיר עדיין לא הסתיימה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה. ככל שמדובר בעבודה אסורה בבית מגורים- ניתן להוציא צו הריסה מנהלי ככל שבית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו שלושים יום מיום שאוכלס. הונחה התשתית האמורה לפני יו"ר הועדה המקומית או מהנדס הועדה, רשאי הוא לצוות בכתב על מתן צו הריסה מנהלי למבנה.
18.
סעיף 225 לחוק התכנון והבנייה קובע כי צו הריסה מנהלי יוצא רק לאחר קיום היוועצות, ובענייננו- עם תובע מטעם הוועדה המקומית או הרשות המקומית המוסמכת לאכיפה, אשר תתועד בכתב.
19.
מדובר בהליך מנהלי והיקף התערבות בית המשפט בקשר להליך מוגבל בחוק ובהלכה הפסוקה. בית המשפט אינו שם עצמו במקומה של הרשות ואף אינו מחליף את שיקול דעתה, אלא בדומה להיקף ההתערבות ביחס לכל הליך מנהלי. בית המשפט בוחן האם הונחה בפני
הרשות תשתית ראייתית סבירה לצורך נקיטת ההליך המנהלי, ואת סבירות ההחלטה שהתקבלה על יסוד התשתית העובדתית. ככל שאותה החלטה מצויה במתחם הסבירות ומבוססת על תשתית ראייתית סבירה, לא יתערב בה בית המשפט.
20.
סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה קובע את המסגרת לשיקול הדעת של בית המשפט לעניין ביטול צו הריסה מנהלי בקבעו כי: "
לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין
או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו.
". הנטל להוכחת קיומם של התנאים הדרושים לביטול הצו מוטל על המבקש, ועליו גם מוטל הנטל לסתירת חזקת תקינותו של הצו. על המבקש לכרסם בכוחה של חזקה זו להציג ראיות, להבדיל מטענות בעלמא, לביסוס טענותיו. עסקינן בהליך בעל אופי מנהלי, נטל ההוכחה המחייב הינו עמידה במאזן ההסתברות, והוא מוטל על המבקש. לא די למבקש לעורר ספק לגבי ראיות המשיב, אלא עליו לבסס את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו.
21.
כעולה ממסמכי הצו ומהתמונות שצורפו על ידי המשיב (מש/1 א'- כ') וכן מתצהיר המבקשים והתמונות שצורפו על ידם (וראו לעניין זה בסעיפים 8, 23, 24, 29, 30, 31, 33, 37-
38 לתצהיר המבקשת 2), המבקשים הרסו תקרות קיימות במרפסות הצפון מערבית והמזרחית, ביצעו עבודות טפסנות וביצעו עבודות לבניית תקרות חדשות והציבו קורות פלדה תוך עיבוי של עמודים קיימים. כן הציבו המבקשים את הסככה המאולתרת, וביצעו את העבודות הנטענות בחדר המדרגות.
השאלה המרכזית שיש לדון בה היא האם העבודות שבוצעו הינן עבודות אסורות או שמא מדובר בעבודות שבוצעו כדין. ככל שמדובר בעבודות אסורות, יש להוסיף ולבחון האם נפל בצו פגם חמור המחייב את ביטולו.

האם העבודות בוצעו כדין
22.
טוענים המבקשים כי מדובר בעבודות שבוצעו כדין באשר מדובר בעבודות שיפוץ ו"שינוי פנימי" אשר אינן טעונות היתר. המבקשים מוסיפים וטוענים כי העבודות שבוצעו הינן בבחינת החלפת רכיבים ישנים אשר היו קיימים במבנה עשרות בשנים ברכיבים חדשים, וגם בשל כך מדובר בעבודות הפטורות מהיתר.
23.
סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה קובע כי:

(א)
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:מיום 27.5.1989
תיקון מס' 26
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.
מיום 27.7.1988 עמ' 148 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.

)
תיקון מס' 26 (תיקון)
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.
מיום 8.2.1989 עמ' 7 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.

)

(א)
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

מיום 1.1.2016
תיקון מס' 101

שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.

מיום 7.4.2014 עמ' 506 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.

)

(א)
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1)
התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;
(2)
הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;
בפסקה זו –
"שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;"
סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה מגדיר מהו בניין:
"בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות –
(1)
כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;".
24.
על פי סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה, גם הריסה של בנין והקמתו מחדש- כולו או מקצתו וכל הוספה לבניין קיים- או חלק ממנו- מחייבים קבלת היתר בנייה, למעט שינוי פנימי בדירה. שינוי פנימי מוגדר בסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבנייה כשינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין ואינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבניין.

המרפסת הצפון מערבית
25.
אין מחלוקת כי המבקשים בנו תקרה חדשה מבטון במרפסת הצפון מערבית. כך העיד המפקח: "
במרפסת המערבית רואים טפסנות טרם יציקת תקרת בטון
" (פרוטוקול הדיון מיום 27.6.18, עמ' 14 ש' 15). כך מעידות תמונות מש/1 יט- מש/1כ' וכך גם העידה המבקשת 2: "
הרסנו תקרה ישנה ובנינו חדשה באותה תכסית ובאותו שטח. התקרה לא היתה ניתנת לשיקום. התקרה היתה מבטון
" (פרוטוקול הדיון מיום 25.6.18, עמ' 3 ש' 12- 14);
"...אחרי שפירקנו את התקרה, הורדנו את תקרת האסבסט. אחרי זה יצקנו תקרה
" (
שם
, עמ' 3 ש' 24- 25).
26.
באשר לעמודים, לטענת המשיב עמודים 1, 2, 3 הינם עמודים חדשים בעוד שלטענת המבקשים "
מדובר בעיבוי ובחיזוק של עמודים וקורות קיימים, אשר נבנו בעליל עשרות שנים קודם לכן כתמיכה לתקרה הקודמת
" (סעיף 23 לתצהיר המבקשת וכן התמונות בעמ' 6 לתצהיר המבקשת). משמע, גם אם אלך לשיטת המבקשים כי אכן עמודים 1, 2, ו-3 מורכבים מעמודים שהיו קיימים בעבר, הרי שגם המבקשים מודים כי אין מדובר בעמודים בצורתם המקורית כפי שהיו במקום, אלא המבקשים הוסיפו קורות פלדה על מנת לעבות ולחזק את העמודים הקיימים.

המרפסת המזרחית
27.
גם לגבי המרפסת המזרחית, הודתה המבקשת 2 כי מדובר בתקרת בטון חדשה: "
המבנה היה בנוי מתקרת בטון מסיבית מאד עם עמודים... התקרה היתה במצב רעוע, בלתי ניתן לשיקום.. ולא בטיחותי היה להשאיר את התקרה שהיתה עבה מאד. היא הוחלפה בתקרה קלה יותר באותה תכסית ובאותו שטח
..." (פרוטוקול הדיון מיום 25.6.18, עמ' 3- 4 ש' 29- 30 וכן 1- 3) וכן "
היתה תקרה כל כך עבה. החלפתי לתקרה יותר דקה... התקרה הקודמת היתה מסוכנת, עבה, בלויה ובלתי ניתנת לשיקום
" (
שם
, עמ' 10 ש' 12- 14).
28.
באשר לעמודים, גם כאן מודה המבקשת 2 כי
בוצע "עיבוי" לעמודים 5 ו-7 המקוריים (וראו התמונות בעמ' 9 לתצהיר המבקשת 2 וכן סעיף 30 לסיכומי המבקשים).
29.
מהאמור עולה כי המבקשים ביצעו עבודות של הריסה והקמה מחדש של התקרות במרפסות הצפון מערבית והמזרחית, שהינן עבודות הטעונות היתר. כן הוסיפו המבקשים קורות פלדה תוך עיבוי עמודים קיימים, וגם אלו עבודות הטעונות היתר.
30.
טוענים המבקשים כי מדובר בשינוי פנימי הפטור מהיתר, או לחילופין, כי עסקינן ב"החלפת רכיב ברכיב". לתמיכה בטענותיהם צירפו המבקשים את ההיתרים הקיימים לבניין (נספחים 14 ו- 17 לתצהיר המבקשת 2, נספחים א- ב לתצהירה המשלים של המבקשת 2), מסמכים שונים מתיק הבניין (נספחים ג'- ז' לתצהירה המשלים של המבקשת 2) ושומת היטל השבחה מטעם עיריית תל אביב (נספח 6 לתצהיר המבקשת) המעידים לשיטתם כי אין מדובר בבנייה חדשה. גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלה העובדתית האם אכן ההיתרים שהוצגו על ידי המבקשים מעידים על קיומן של תקרות הבטון והעמודים המנויים בצו ההריסה, וגם אם אלך לשיטת המבקשים כי ההיתרים שהוצגו אכן כוללים תקרות ועמודים אשר חלקם צויינו בצו, אין לקבל טענות אלו.
31.
סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה קובע במפורש כי פעולות של הריסה והקמה מחדש של בניין או הוספה ותיקון של בניין (ותקרות ועמודים הינן בגדר הגדרת בניין), מחוייבות בהוצאת היתר. אין בהיתרים הישנים הקיימים כדי להכשיר עבודות עכשוויות של הריסה והקמה מחדש של התקרות או הוספה לעמודים הקיימים.
לא ניתן להגדיר את העבודות המפורטות בצו כעבודות שהינן בגדר "שינוי פנימי". בניית תקרה מבטון והוספת קורות מפלדה שמטרתם לחזק עמודים קיימים הינן עבודות של הוספת רכיבים קונסטרוקטיביים. אין מדובר בעבודות של מה בכך. מקובלת עלי לעניין זה עדותו של המפקח כי "
מדובר בבנייה מסיבית עם קונסטרוקציה שדורשת חישוב סטטי כלומר עומסים. חישוב סטטי הם העומסים שפועלים על העמודים והתקרה והעברתן בין האלמנטים
" (פרוטוקול מיום 27.6.18, עמ' 15 ש' 22- 23) וכי "
אומנם העמודים מפלדה הם נושאים תקרה מסיבית. לכן, גם העמודים טעונים היתר בנייה
" (
שם
, עמ' 22 ש' 22). אין מדובר בשינוי פנימי, אלא בשינוי הנוגע בשלד של הבניין ובהתאם מחוייב בהיתר (וראו לעניין זה גם בעפ"א (מחוזי חי') 17433-03-18
בן עזרא נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה עכו
(פורסם ביום 27.5.18), בפסקאות 36- 42).
32.
טוענים המבקשים כי מדובר בבניית תקרות בעלות מידות זהות לתקרות הקיימות בהיתרים הישנים. לעניין זה העידה המבקשת 2 ועדותה נתמכה בעדות המפקח שאישר כי מדובר בתקרות שנבנו באותן מידות כמו התקרות שנהרסו (וראו בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.18, עמ' 17 ש' 4 וכן בעמ' 21 ש' 2). פרט לעדויות אלו, אין בפני
ראיות אובייקטיביות נוספות שכן לא ניתן לקבל כראיות או להעניק משקל כלשהו לנספחים ח' וט' לתצהירה המשלים של המבקשת 2. אומנם נספח ח' הינו תצ"א של המרכז למיפוי ישראל, אולם הוא הוגש ללא תעודה ציבורית כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וממילא מבלי שהובהר כי תעודת עובד הציבור מאשרת ומתעדת אחת מדרכי ההוכחה המפורטות בסעיף 32 לפקודת הראיות (וראו לעניין זה בע"פ (ת"א) 285/97
מדינת ישראל נ' יחיא
, דינים מחוזי, כרך כו(10) 623). באשר לנספח ט', אין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין, אלא במכתב שהוגש שלא על ידי עורכו ומבלי שעורכו הובא להעיד ובהתאם לא ניתן לקבלו או להעניק לו משקל כלשהו.
אולם גם בטענה זו אין כדי להכשיר את הבנייה שבוצעה ואין בעובדה כי מדובר בתקרות בעלות מידות זהות לתקרות שהיו קיימות בהיתרים קודמים כדי לפטור את העבודות מהיתר. לא ניתן להגדיר עבודות הריסת תקרות קיימות מסיביות מבטון ובניית תקרות חדשות מבטון כ"החלפת רכיב ברכיב". אין עסקינן בהחלפת רעף או תריס, וכן אין מדובר בתקרות מחומר קל המחליפות תקרות שנבנו מחומר קל אחר, אלא בתקרה מבטון הבאה להחליף תקרה מבטון שאינה ניתנת לשיקום. לא ניתן לראות בעבודות שבוצעו כעבודות הנכנסות לגדר תקנה 20 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד- 2014 או עבודות הניתנות להיכלל במסגרת נוהל העירייה להחלפת גגות הפטור מהיתר.

האם נפל פגם חמור שבגינו יש לבטל את הצו
33.
סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה קובע כי בית המשפט יכול לבטל את הצו אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור.
34.
טוענים המבקשים, כי החלטת המשיב התקבלה על סמך מצגי שווא ותוך שעובדות מהותיות הוסתרו מהמשיב. בכך מתייחסים המבקשים, בין היתר, לכך שתצהיר המפקח ציין כי העבודות בוצעו "במרפסות פתוחות" בעוד מדובר במרפסות שנסגרו לפני שנים בהיתר שניתן כדין. כן טוענים המבקשים, כי המפקח לא עיין בתיק הבניין ולא הביא לידיעת המשיב את המסמכים הרבים המצויים בו, לרבות ההיתרים והתשריטים הקיימים המעידים על העובדה כי מדובר בשיפוץ והחלפת תקרות ישנות ובעיבוי עמודים קיימים.
35.
לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי להקים את הפגם החמור שיש בו כדי להביא לביטול הצו. ראשית, מדובר בעבודות בעלות אופי קונסטרוקטיבי הטעונות היתר, שאינן בגדר שיפוץ פנימי או החלפת רכיב ברכיב. בהתאם, אין במסמכים הקיימים בתיק הבניין כדי להואיל למבקשים, שכן אין במסמכים אלו כדי להוות את ההיתר הדרוש להריסה והקמה מחדש או תיקון של אלמנטים קונסטרוקטיביים. אין מחלוקת כי המבקשים לא הגישו בקשה להיתר, ובהתאם לא מצאתי כי יש בתצהיר המפקח מצג שווא או כי הוסתרו עובדות מהותיות מהמשיב. מצאתי את הסברו של המפקח לעובדה שציין כי מדובר במרפסות פתוחת כמהימן ומספק (פרוטוקול הדין מיום 27.6.18, עמ' 14 ש' 30- 31), ומכל מקום המפקח ציין כי גם אם היה יודע כי מדובר במרפסות סגורות היה מוציא את הצו וזאת בשל מהות העבודות (
שם
, עמ' 15 ש' 3).
36.
גם דינה של טענת המבקשים בכל הנוגע לזכות הטיעון שנמנעה מהם דינה להידחות. זכות הטיעון אינה חלק אינהרנטי מהליך הוצאת צו מנהלי, אלא עומדת למבקשים בבואם לבית המשפט בבקשה לביטול הצו. מכל מקום אין באי מיצוי זכות הטיעון פגם מאיין (וראו לעניין זה בע"פ 8915/08
מדר נ' עיריית נתיבות
(3.12.2008)).
37.
החלטה מנהלית סבירה צריכה להתקבל על סמך תשתית עובדתית רלבנטית מלאה ואמתית. על מנת שיקבע כי נפל פגם חמור בהחלטה להוציא צו מנהלי, היה על המבקש להוכיח, כי בעת שנשקלה האפשרות להוצאת הצו, חסר היה למקבל ההחלטה מידע רלבנטי ובעל משמעות, שיכול היה להשפיע על החלטתו. לאחר ששמעתי את עדות המבקשת 2 והמפקח, עיינתי במכלול הראיות, ובחנתי את עדותם, לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש. המבקש לא הניח בפני
תשתית שיש בה כדי להצדיק מסקנה שיפוטית, כי המפורט במסמכי הצו אינו סביר, ואינו מבוסס על בדיקה מקצועית שערך המפקח. המפקח היה במקום וראה בנייה את הבנייה שבוצעה. הוא ערך את מסמכי הצו וצילם את התמונות. המפקח ציין שעל סמך התרשמותו המקצועית, הן מהתמונות והן מביקורו בשטח, מדובר בבנייה חדשה, הכוללת את התקרות, העמודים והקורות שצויינו בצו. התמונות משקפות את העבודות שבוצעו במקום והתרשמותו המקצועית של המפקח על סמך ניסיונו והבנתו, כי מדובר בבניה חדשה, נראית בעיני סבירה.
על כך אוסיף, כי מנספח 13 לתצהיר המבקשת עולה כי טענות המבקשים נשקלו על ידי מנהל אזור המרכז בסמוך לפנייתם לבית המשפט בבקשה.

מידתיות
38.
טוענים המבקשים, כי נקיטה בצו מנהלי אינה מידתית בנסיבות העניין. עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי לא ביצעו את העבודות הנטענות בשל שיקולים כלכליים ויש לשקול את תום ליבם במכלול שיקולי המידתיות. המבקשים הפנו ל

פסק דין
בעניין ששון (ע"פ (מחוזי ת"א) 298/83
ששון נ' מדינת ישראל
(30.6.1984, להלן- עניין "
ששון
") וביקשו לללמוד ממנו קל וחומר לענייננו.
39.
אולם ענין
ששון
עוסק בסעיף 205 לחוק התכנון והבנייה (בנוסחו לפני תיקון 116) ובשיקולים שיש לשקול בנסיבות אותו עניין בטרם יצווה בית המשפט על הריסת המבנה מכוח סעיף זה. אין המשל דומה לנמשל. בענייננו, עסקינן בצו הריסה מנהלי, אשר הוצא בגין עבודות בנייה טריות, מקום בו לא הוגשה כל בקשה להיתר. אין בענייננו נסיבות חריגות ומיוחדות
ואין עסקינן בעבודות בנייה מינוריות, כאלו המתוארות בענין
ששון
.
40.
כפי שצוין לא אחת בפסיקה התערבות בית המשפט בצו מנהלי שהוצא כדין בשל שיקולי מידתיות תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן. ברור לכל, כי כל הריסה מגלמת בחובה פגיעה בזכויות הפרט, לרבות בזכות הקניין העומדת לו, אולם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו עומד בחלל הריק. בתי המשפט עמדו לא אחת על המטרה העומדת מאחורי הכלי שניתן בידי הרשות בדמות צווי הריסה מנהליים והיא אכיפה מהירה ויעילה של דיני התכנון והבניה, בין היתר באמצעות מניעת יצירת עובדות בשטח על ידי מי שמפר את החוק. כפי שנקבע לא אחת, קיימת חשיבות בניהול מאבק יעיל בתופעת הבנייה הבלתי חוקית, אשר הפכה ל"מכת מדינה" וזאת בשל הפגיעה הקשה בסדר הציבורי וביסודות שלטון החוק (וראו: רע"פ 2956/13
יעקב דמקני מ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב
(31.7.13) ורע"פ 6136/12
בן זקן נ' מדינת ישראל
(4.9.12) להלן- ענין
בן זקן
)).
41.
בענייננו, לא הסתפקו המבקשים בהחלפת רכיבים מינוריים בלבד, או בביצוע עבודות שיפוץ הנוגעות לתיקונים קוסמטיים שבטיח ובצבע, אלא ביצעו עבודות של הריסה ובנייה מחדש של תקרות ועיבוי וחיזוק עמודי תמך. הגם שלא מצאתי מקום לפקפק בתום ליבם של המבקשים, הרי שאין עסקינן בהליך פלילי, בו יש משמעות לתום ליבם של המבקשים. עסקינן בהליך מנהלי, הבא לבחון את פעולתה של הרשות בהוציאה צו הריסה מנהלי ובחינת הצו- נכון למועד הוצאתו- מחייבת את המסקנה כי הוצאתו בדין יסודה, ובאה למלא בדיוק אחר התכליות שנקבעו לו בחוק- מניעת יצירת עובדות בשטח. כפי שנפסק בענין
בן זקן
: "
משנקבע... כי עסקינן בבניה בלתי חוקית 'על הריסה להיות הכלל והימנעות הימנה- החריג
". בהתאם, לא ניתן לומר כי השימוש בכלי צו ההריסה למטרה לו נועד- מהווה שימוש לא מידתי שמחייב את ביטול הצו.
42.
סיכום ביניים- מצאתי כי צו ההריסה בדין יסודו והמבקשים לא הוכיחו כי מדובר בעבודות שבוצעו כדין או כי נפלו פגמים מהותיים בצו המחייבים את ביטולו. משכך, דינה של הבקשה לביטולו להידחות.
43.
המבקשים עותרים בסיכומיהם כסעד חילופי, למתן היתר לבנייה מחדש של תקרות קלות, על מנת להשיב את המצב לקדמותו. אולם זאת לא ניתן לעשות בגדר החלטה זו. עניינו של הליך זה לבחון את המצב העובדתי עובר להוצאת הצו, קרי נכון למרץ 2018, והאם הצו הוצא כדין אם לאו. בית המשפט אינו רשות תכנונית ואין הוא מעניק היתר לבנייה חדשה, אלא זו צריכה להיבחן על ידי הרשות התכנונית בהתאם להיתרים הקיימים ובהתאם לבקשה שתוגש ותפרט באופן מספק את מהות הבנייה המבוקשת.

הבקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי
44.
המבקשים עתרו, במקביל לבקשה זו, לביטול צו הפסקת העבודה שהוצא להם בד בבד עם צו ההריסה. אומנם הבקשה הפורמלית הוגשה רק ביום 13.6.18, אולם היות והעובדות הנוגעות לבקשה לביטול צו הפסקת העבודה הובאו כבר במסגרת הבקשה (פרק ג' לבקשה), לא מצאתי כי יש בשיהוי שחל בהגשת הבקשה הפורמלית כדי לחסום את דרכם מלהעלות את טענותיהם בנוגע להפסקת העבודה. עוד אוסיף כי לא מצאתי שיש בהתנגדות המשיב לכריכת ההליכים טעם ענייני שיש בו כדי למנוע את הדיון בעניין שכן צו הפסקת העבודה מתייחס לעבודות בנייה הזהות לעבודות המפורטות בצו ההריסה ואף טענות המבקשים לעניין צו זה הינן זהות לטענות שהועלו על ידם בבקשה. מאחר שמכלול הראיות לגבי עבודות אלו הובאו בפני
במסגרת הבקשה, מצאתי מקום לדון בבקשה לביטול צו הפסקת העבודה במסגרת החלטתי זו ולא לקיים דיון נפרד בגינה. כבר כאן יאמר, כי גם דינה של הבקשה לביטול הצו להפסקת העבודה להידחות.
45.
צו הפסקת העבודה הוצא בהתאם להוראות סעיף 216 לחוק התכנון והבנייה, כנוסחו היום לאחר תיקון 116. סעיף 216(א) לחוק התכנון והבנייה קובע כי:

216. (א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד ביקור במקום או על יסוד דין וחשבון בכתב שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק באופן מיידי את העבודה (בפרק זה – צו מינהלי להפסקת עבודה), ובלבד שלא הוגשו לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 בעניין אותה עבודה (ההדגשה אינה במקור- ר' א').
46.

צו מנהלי להפסקת עבודה הינו כלי מנהלי ולא עונשי, והדרישה הראייתית העומדת בבסיס הוצאת הצו אינה מן הגבוהות, אלא דורשת "יסוד סביר להניח" בלבד. כאשר אחד מהגורמים המנויים בסעיף (מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הועדה) משתכנע על יסוד ביקור במקום או על יסוד דין וחשבון בכתב של מפקח כי קיים יסוד סביר להניח כי העבודה המתבצעת במקום הינה עבודה אסורה- מתקיימת הדרישה הראייתית להוצאת הצו.
47.
כאשר מוצא צו מנהלי להפסקת עבודה, רשאי מי שנפגע ממנו לעתור לביטולו לבית המשפט וזאת בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 228 לחוק התכנון והבנייה. כאשר הוראות סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה מנחות את שיקול דעתו של בית המשפט. גם לגבי ביטול צו זה, הנטל להוכחת קיומם של התנאים הדרושים לביטול הצו מוטל על המבקש, ועליו גם מוטל הנטל לסתירת חזקת תקינותו של הצו.
48.
כאמור לעיל, מצאתי כי העבודות שבוצעו על ידי המבקשים הינן עבודות הטעונות היתר. אין מחלוקת כי עבודות אלו בוצעו ללא היתר ובהתאם מדובר בעבודות אסורות. בהתאם, הצו להפסקת עבודה עונה אחר היסוד הראייתי הנדרש להוצאתו. כאמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים הנוגעות למצגים השגויים שהוצגו על ידי המפקח ולהעדר זכות הטיעון (וראו בסעיפים 32- 40 לעיל). לא כל שכן, לא מצאתי שיש בטענות המבקשים כדי להקים את הפגמים החמורים שיש בהם כדי להביא לביטול הצו.

המועדים לביצוע צו ההריסה
49.
המבקשים עתרו בסיכומיהם (סעיף 46 לסיכומי המבקשים) לארכת מועד מקסימלית לביצועו של הצו "
כדי לאפשר חלופה של קבלת היתר בדיעבד
".
כפי שנקבע בסעיף 254ט (ד) לחוק התכנון והבנייה, דרך המלך הינה ביצועו של הצו לאלתר, אולם ניתן לעכב ביצועו של צו מטעמים מיוחדים שיירשמו, אם העבודה האסורה אינה מסכנת את שלום הציבור או בטיחותו. לעניין זה מצאתי מקום להבחין בין העבודות שנעשו לחיזוק ועיבוי העמודים הקיימים ובין יתר העבודות שבוצעו על ידי המבקשים. בהתאם לחומר הראיות שהוצג בפני
, הגם שמדובר בעבודות הטעונות היתר הרי שהוספת קורות הפלדה על ידי המבקשים נועדה על מנת לחזק את עמודי התמך הקיימים בדירה. אין מדובר בעבודה אסורה המסכנת את שלום הציבור אלא היפוכם של הדברים הוא הנכון. בהתאם, מצאתי מקום לאפשר למבקשים ארכה בת ארבעה חודשים לביצוע צו ההריסה ככל שהוא חל על העמודים וחלק מהקורות (שאינן מהוות חלק מתקרות המרפסות), וזאת בכדי לאפשר למבקשים להגיש בקשה להיתר ולפעול במלוא המרץ לשם הכשרת העבודות שנעשו לחיזוק העמודים על ידי השגת היתר בנייה כדין.
50.
באשר ליתר עבודות הבנייה, לא מצאתי כי קיימים נימוקים מיוחדים לעיכוב ביצוע הצו, אולם גם בנוגע לעבודות אלו אאפשר למבקשים ארכה קצרה לצורכי התארגנות לשם ביצועו של הצו.

לסיכום
51.
לאור המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ואת הבקשה לביטול צו הפסקת העבודה.
52.
צו ההריסה מאושר לביצוע וייכנס לתוקפו החל מיום 16.9.18 ביחס לעבודות הבנייה הבאות כפי שהן מפורטות בתרשים מש/2:
52.1.
במרפסת הצפון מערבית: תקרה 1-א-ב-ג-1 בשטח של 20 מ"ר; קורות מפלדה 1-ג באורך 6.85 מ', ד-2 באורך 3.75 מ'.
52.2.
בחדר מדרגות: הגבהה ב-ג, 4-ו באורך 2.9 מ' כ"א; ג-4 באורך 2.2 מ' ובגובה של 0.9 מ' כ"א; תקרת בטון ב-ג-4-ו-ב בשטח של 11 מ"ר.
52.3.
במרפסת המזרחית: תקרה 6- 5- 4- ה- 6 בשטח של 20 מ"ר; קורת בטון 4- 5 באורך 3.9 מ' (מעל עמודים 4- 5).
52.4.
סככה מאולתרת 7-6-ז-ט-7 בשטח של 13 מ"ר.
53.
צו ההריסה מאושר לביצוע וניתנת ארכה בת ארבעה חודשים לביצועו כך שהוא ייכנס לתוקפו החל מיום 1.12.18- וזאת ביחס לעבודות הבאות כפי שהן מפורטות בתרשים מש/2:
53.1.


במרפסת צפון מערבית: עמודים מפלדה 1, 2, 3.
53.2.
במרפסת המזרחית: עמודים מבטון 4, 5, 7 בגובה 3.10 מ' כ"א; קורת בטון 7-5 באורך 8.53 מ' (מעל עמודים
5-6-7); קורת פלדה 7-י באורך 3.9 מ'
54.
המבקשים יישאו בהוצאות לטובת המשיב בסך 2,500 ₪. סכום הפיקדון שהופקד על ידי המבקשים בקופת בית המשפט יועבר לידי המשיב ויקוזז מסכום ההוצאות. יתרת הסכום תשולם בתוך 30 ימים מהיום

זכות ערעור כדין
.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים
.
ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.










בבנ בית משפט לעניינים מקומיים 37943-05/18 אביב בושינסקי נ' מהנדס הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו (פורסם ב-ֽ 31/07/2018)