פסקי דין על ריטה צירקין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1729/02 בל     10/10/2005




בל 1729/02 ריטה צירקין נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי המשפט
בל 001729/02
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
10/10/2005

כבוד השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגן שופט ראשי
- דן יחיד -
בפני
:

ריטה צירקין
(ת.ז. 017470121)
בעניין:
התובעת
לימור עמית-פנקר

ע"י ב"כ עוה"ד:
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי


הנתבע
סימונה (גולדמן) מימון

ע"י ב"כ עוה"ד:

צד ג'

א. י. אלונים - עבודות עפר ופיתוח בע"מ

פסק דין
1. מדובר בתביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו התבקש בית דין לקבוע, כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויות התובעת לקצבת תלויים הינו בשיעור 6,500 ש"ח ברוטו (4,500 ש"ח נטו) שהינו בבחינת שכרו האמיתי של בעלה המנוח של התובעת ולא כפי שחושב על ידי הנתבע, על בסיס שכר בשיעור 4,500 ש"ח ברוטו.

2. התובעת הגישה תביעתה לקצבת תלויים ביום 9/11/94 כאלמנתו של צירקין איגור ז"ל שנפטר ביום 11/10/94 (להלן - "המנוח").

3. לאחר שנדחתה התביעה על ידי הנתבע הוגשה תביעתה לבית דין זה להכיר באירוע הלבבי של המנוח כ"תאונת עבודה" ואכן ביום 13/7/00 תביעתה של התובעת התקבלה.

4. בעקבות פסק הדין הנ"ל החל הנתבע לשלם לתובעת קצבת תלויים על בסיס שכרו של המנוח לחודשים 94/ 7-9 כפי שדווח על ידי מעסיקו (חברת א.י. אלונים - עבודות עפר ופיתוח בע"מ) (להלן - "המעביד"). גובה הקצבה עמד על סך 2,767 ש"ח (ת/5 לכתב התביעה).

5. ביום 27/9/00 הגישה התובעת תביעה לבית דין זה נגד המעביד לשלם לה זכויות כספיות שונות בגין תקופת עבודתו של בעלה המנוח (תיק נו/206-3). תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה לפיו שולמו לתובעת, בין היתר, פיצויי פיטורים בסך 18,407 ש"ח (ת/4) וכן זכויות סוציאליות נוספות. בין היתר, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל.

6. ביום 26/12/01 פנתה התובעת לנתבע בבקשה לשנות את בסיס חישוב קצבת התלויים בטענה, כי יש לערוך החישוב על פי שיעור שכר נטו של 4,500 ש"ח (שהם 6,500 ש"ח ברוטו) ולא על פי שיעור שכר 4,500 ש"ח ברוטו כפי שצויין בתביעתה לתשלום הקצבה (נ/1 בתיק המוצגים). הנתבע דחה התביעה ובעקבות כך הוגשה התביעה הנוכחית.

7. הנתבע דחה את תביעת התובעת לתשלום הקצבה שציינה בכתב תביעתה וטען, בין היתר, כי לא היה צד לדיון בתיק נו/206-3 שהסתיים בפשרה ולפיכך שיעור השכר החודשי לפיו חושבו פיצויי הפיטורים אינו מהווה מעשה בי-דין. עוד נטען, כי בעבר תבעה התובעת תשלום קצבת תלויים ולא חלקה על שיעור השכר שפורטו בתלושי השכר של בעלה המנוח שהגישה לפקיד התביעות לרבות ציון העובדה, כי מדובר ב- 4,500 ש"ח ברוטו (סעיף 27 לנ/1).

8. במצורף לכתב ההגנה הגיש הנתבע הודעת צד ג' נגד "המעביד" (להלן - צד ג') על פי סעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, בטענה, כי במידה ותתקבל תביעת התובעת זכאי הנתבע לקבל מאת צד ג' את התשלומים עבור הפרשי ביטוח והפרשי הגימלה ששולמה לתובעת החל מ- 10/94 ולעתיד.

9. צד ג' לא הגיש כתב הגנה.

10. המחלוקת בתביעה הנוכחית הינה - מה היה שיעור שכרו של המנוח עובר לפטירתו לצורך חישוב קצבת התלויים של התובעת.

דיון והכרעה

11. הנטל מוטל על התובעת להוכיח תביעתה.

12. התובעת בתביעתה לקבלת הגימלה (נ/1 מיום 9/11/94) פרטה, כי שכרו של "המנוח" הינו 4,500 ש"ח ברוטו. לתקופת עבודתו מ- 8/92 עד 11/10/94.

13. בתצהירה במקום עדות ראשית (סעיף 11 לתצהיר) הצהירה התובעת, כי בתקופת עבודתו האחרונה של בעלה המנוח קיבל שכר בסך של 4,500 ש"ח נטו, כאשר "המעביד" הנפיק למנוח שני תלושי שכר. האחד, בסך 3,000 ש"ח נטו ואת ההפרש בסך 1,500 ש"ח נטו שילם המעביד למנוח באמצעות הנפקת תלוש שכר על שם בתו של המנוח, הגב' רגינה צירקין או על שם האחיינית של התובעת רימה בליאבסקי שלא עבדו כלל בשרות המעביד. ומדובר למעשה בתלושי שכר פיקטיביים (ס' 11ג' לתצהיר).

לעתים, הצהירה התובעת, כי ההפרש בסך 1,500 ש"ח שולם למנוח במזומן (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 2/6/04).

14. בתו של המנוח, רגינה צירקין, תמכה בתצהירה בגירסת התובעת והדגישה, כי לא עבדה אצל המעביד בכל תפקיד בשום מטלה ולו באופן זמני או קבוע. העדה צרפה את תלושי השכר שהונפקו על שמה. לעתים , הצהירה, כי ההפרש בסך 1,500 ש"ח נטו שולם למנוח באמצעות תשלום במזומן עבור צרכי משפחתו, למשל שיפוץ ביתם. לטענתה, גירסתה היתה זהה גם בדיון שהתקיים בפני
כב' השופט אברהמי בתיק נו/206-3 שהסתיים בפשרה (ת/9 לתצהירה).

15. הן התובעת והן בתה הצהירו, כי לאחר פטירת המנוח קיבלה התובעת סך של 4,500 ש"ח נטו עבור משכורתו ל- 9/94 בשני תשלומים. תחילה 3,000 ש"ח במזומן ולאחר מכן 1500 ש"ח במזומן (ס' 11 לתצהיר התובעת וסעיף 8 לתצהיר הבת).

16. מעיון בתביעתה לגימלה (נ/1), עולה, כי שיעור השכר בתביעה תוקן בכתב יד. התובעת העידה בפני
, כי בתחילה כתבה בטופס התביעה (נ/1) כי שכרו של בעלה 3,000 ש"ח ומישהו תיקן לסך 4,500 ש"ח (עמ' 4 לפרוטוקול). מחקירתה עולה, כי בתה היא זו שמילאה את הטופס אך לא ידעה להעיד של מי כתב היד שבו תוקן שיעור השכר בנ/1 (עמ' 4 לפרוטוקול).

17. מחקירת בתה של התובעת עולה, כי החבר שלה עבד באותה תקופה אצל המעביד בהיותו סטודנט אשר הופנה על ידי המנוח אך הבת עמדה על גירסתה, כי היא לא עבדה ולא בצעה עבודת מיחשוב שנטען כלפיה שעשתה כן על ידי המעביד (עמ' 3 לפרוטוקול).

18. "המעביד" - אילוז יעקב מסר שתי הודעות לחוקר המוסד. ההודעה הראשונה מיום 19/6/97 נגבתה בעקבות הגשת תביעת התובעת להכיר בפטירתו של בעלה המנוח כ"תאונת עבודה". מההודעה עולה, כי המנוח עבד בנתבעת שתי תקופות עבודה. התקופה האחת, מ- 1989 עד 1992 והתפטר ולאחר מכן שב לעבוד מ- 1992 עד שנפטר.

מחקירתו הראשונה עולה, כי כבר במועד זה העלתה אלמנתו (התובעת) את סוגיית שיעור השכר של בעלה ובתגובה השיב אילוז לחוקרת, כי:

"אם את אומרת לי כי על פי אשתו של איגור שכרו של איגור הונפק בשני תלושי משכורת כשחלק משכרו ניתן על שם הבת של איגור, אני אומר שזה לא נכון. הבת של איגור אני לא זוכר את שמה עבדה בחברה כשכירה, היא לא עבדה בפועל פה בחברה אלא אצלה בבית. היא והחבר שלה שגם את שמו אני לא זוכר. כל העבודה של שניהם התבצעה אצלם בבית. הם שניהם היו סטודנטים ולמדו מחשבים באוניברסיטת בן-גוריון. הם היום אמורים לבנות לי תוכנה לחישובי כמויות ומדידה והם בנו את התוכנה הזו ואיגור אפילו השתמש בה ואפילו רכשתי לו מחשב להשתמש בו. אם את מקריאה לי מעדותה של רגינה שהיא מוסרת שהיא לא עבדה בחברה ושהוצא על שמה תלוש כדי לחסוך במס הכנסה אני אומר שזה לא נכון. עובדה שאיגור עבד אצלי במשך יותר משנתיים והיא הבת שלו קיבלה תלושים בודדים.
אם את שואלת לגבי העובדת בילבסקי רימי אני אומר שזו גם עבדה בבית שלה והיא היתה עוזרת לאיגור בחישוב הכמויות, אני לא יודע וזה לא מעניין אותי מי בפועל ביצע את העבודה, אני הייתי צריך את החתימה של הפיקוח על חישוב הכמויות".

19. כשהוגשה התביעה הנוכחית נחקר אילוז פעם נוספת ביום 11/12/01 וחזר על גירסתו, כי שכרו של המנוח היה זה שמופיע בתלושי השכר וכי בתו והחבר שלה בנו עבורה תוכנה לחישוב כמויות למדידת עפר, אולם מאחר ולא היו עוסק מורשה סוכם, כי אילוז יוציא תלוש שכר וישלם להם שכר עבור התוכנה. ההסדר נמשך מספר חודשים והוסיף, כי סגר ישירות עם הבת של המנוח ועם החבר שלה מה ישלם להם באופן אישי והיה מוציא שיק על שם.

אם היה צורך בשינויים בתוכנה אגף שימוש הבת והחבר שלה עשו כן, כי המנוח לא הבין כלל בתוכנה.

20. יחד עם זאת בחקירתו בבית הדין העיד מר אילוז, כי הנפקת שני תלושי שכר היו גם מטעמים מיסויים, לא ידע כמה זמן נהגו בשיטה הנ"ל ומי הציע את הרעיון וכך העיד:

"ש. הילדה עצמה או הקרוב לא עבדו אצלך אך השתמשתם בשם שלהם כי זה פתר לשניכם בעיות מיסויות.
ת. כן.
ש. מי הציע את הרעיון הזה
ת. לא זוכר
ש. ...
ש. אם אני אומרת לך שהשכר שלו היה 3,000 ש"ח נטו והתוספת 1500 ש"ח נטו זה יכול להיות
ת. קבוע לו. תקופות מסוימות - כן.
ש. בכל אופן הסכומים המופיעים בתלושי השכר הם הסכומים שהעבירו להם בפועל?
ת. כן
ש. אתה יודע לומר לי כמה חודשים מתוך התקופה הזאת נתת לו תוספת וכמה חודשים לא?
ת. לא זוכר
ש. יכול להיות שרוב התקופה השניה?
ת. יכול להיות" (עמ'11 - 12 לפרוטוקול).

21. התובעת צרפה לכתבי טענותיה את מסמכי התביעה ופרוטוקול הדיון בתיק נו/206-3. מדובר בתביעה שהוגשה מטעמה בשנת 1995 נגד "המעביד" לתשלום זכויות המנוח בגין תקופת עבודתו. לטענתה, פיצויי הפיטורין ששולמו לה בפשרה חושבו על פי שכר של 7,900 ש"ח ברוטו ולאחר ניכוי מיסי חובה והפרשות לקרן פנסיה - מדובר בשכר של 4,500 ש"ח נטו ועובדה זו תומכת במסקנתה בדבר שיעור השכר שהסכים לו גם המעביד - אילוז, כי אכן היה שכרו של המנוח לצורך חישוב זכויותיו והפיצול בשכרו היה מלאכותי בלבד.

22. מעיון בפרוטוקול הדיון בתיק הנ"ל העידה בתו של המנוח, כי לא ידעה שאחותה קיבלה תלושי משכורת וידעה כן רק לאחר מותו של האב. לאחר מותו אף נודע לה, כי בתה של הגב' בילבסקי, רימה קיבלה משכורת מהנתבעת ובחור בשם מיכאל ומדובר במשכורת שהיתה אמורה להיות משולמת לאביה (עמ' 13 לפרוטוקול). לעדה הוצגה תוכנה שנרשמה בשפה הרוסית והעידה כי אלה הן הוראות הפעלת התוכנה ולא זיהתה את כתב היד. העדה הוסיפה, כי בתה של לידיה עוסקת בהפעלת תוכנה במחשב וסיימה את לימודיה לא מזמן (מדובר בפרוטוקול מיום 12/1/98) והוסיפה: " את התוכנה כתב בעלה של אחותי והוא קיבל כסף בנפרד מחברת אלונים. זו התוכנה שנכתבה עבור העבודה של אבי - שמו אלון גולדין (עמ' 14 לפרוטוקול). התובעת העידה באותה ישיבה, כי אכן גם לידיה קיבלה כספים וגם כספים שהיה אמור לקבל עובד בשם ולדימיר בילבסקי שעזר למנוח במשך 6 חודשים בעבודת לילה שהיתה עבורו עבודה שניה - קיבלה לידיה אשתו.

כשנשאלה האם לידיה נתנה את הכסף למנוח השיבה בשלילה.

ובאשר לכספים שקיבלה בילבסקי רימה העידה, כי בעת תקופת עבודתו של המנוח רימה למדה בתיכון והיא קיבלה את המשכורת של המנוח בשיעור 1,500 ש"ח, כאשר לפעמים זה היה על שם מיכאל, לפעמים על שם רימה בילבסקי אבל הדגישה "אבל כל זה היה שלנו" (עמ' 15 לפרוטוקול).

התובעת לא ידעה להעיד באותה ישיבה מי נתן את השמות למעביד וכן לא ידעה להעיד מדוע הדבר נעשה.
התובעת אכן אישרה באותה ישיבה, כי אלון גולדין בנה את התוכנה במחשב והסביר לבעלה המנוח כיצד להפעיל את המחשב (עמ' 17 לפרוטוקול).

23. מטעם הנתבע העיד אלקובי יגאל - מבקר ניכויים בנתבע. העד ערך דו"ח ביקורת ובדיקת מסמכים לפי דרישת הנתבע בשנת 1996 (עמ' 5 ו-8 לפרוטוקול מיום 2/6/04). העד ערך חקירה בעקבות תביעת התובעת שהוגשה בשנת 1996 נגד "המעביד" (עמ' 7 לפרוטוקול). העד צרף תרשומת שנערכו על ידו ביום 29/8/96 בדבר סיכום חקירת הביקורת שנערכה בחברה בשנים 93 - 95 בפני
מנהלת החשבונות של החברה. נבדקו ספרי החברה ולא נמצאו ליקויים במערכת השכר והנילווה לה. ביחס לתיק של המנוח נקבעו ממצאים אשר מפאת חשיבותם יצוטטו להלן:
"המנוח עבד בחברה כמודד וביקש מבעל החברה לצרף לו עוזר מדידות כתוצאה מעומס בעבודה ואכן הצטרף אליו קרוב משפחתו בילבסקי ולדימיר. שכרם של שניהם היה בדרך כלל קבוע במשך השנים 93-94... לדברי אסתר מנהלת החשבונות טענו השניים כי יש להם עומס בעבודתם בחישוב כמויות ולכן הם מבקשים שהבת של איגור ז"ל, הגב' רגינה ואשתו של ולדימיר הגב' רימה יעזרו להם בביתם בנושא חישוב הכמויות ועל שעות עבודתם תשלם החברה להם במשכורת לפי שעות עבודה שהגברים ידווחו ולאור האמון והתלות של בעל החברה בתחום המדידות אף הוא הסכים לכך ואכן העובדות לא עבדו במקום העסק אלא לפי דיווח של העובדים ולפיכך שכרם שולם בהתאם. איגור צירקין ז"ל אף צרף לעבודה את חברה של רגינה צירקין ששמו אלון גולדין שהיה סטונדט למחשבים וסייע מידי פעם בנושא מחשבים לעסק ובהתאם קיבל שכר ואכן בטופס 126 נראה שעבד 6 חודשים לא ברציפות ולא בקביעות אלא לפי שעות... לסיכום - לא נראה לנו שהמעסיק הוציא תלושים פיקטיבים על דעת עצמו וביוזמתו אלא הוציא תלושים לכל עובד שעבד ולגברות רגינה ורימה הוציא תלוש ותשלום לפי דיווח של איגור צירקין ז"ל וולדימיר בילבסקי שדיווחו על שעות העבודה שלהן".

24. בחקירתו בפני
אישר המפקח, כי הסידור הנ"ל של הנפקת התלושים היה מנקודת זמן מסוימת עד הפטירה ובמהלך אותם שנתיים ימים. מטרת הביקורת לא היתה על מנת לגבות כספים מצד ג' אלא לבדוק את מורכבות הדיווחים השונים של "המעביד" כאשר תלוש אחד מונפק על שם המנוח ותלוש נוסף על שם הבת שעבדה בביתה בתחום המדידות שיערוך כמויות. ולגירסתו, אין מדובר בתלוש פיקטיבי. לאור הנתונים שהיו בפני
ו כפי שצויינו בנ/2 (עמ' 6- 7 לפרוטוקול).
באשר להזמנת התוכנה, העיד המפקח, כי שמע זאת לראשונה בדיון אך אישר, כי לחבר של רגינה אלון שעסק במחשבים הוצאו תלושי שכר (עמ' 7 לפרוטוקול) וכי כולם עבדו במקביל, היינו אלון, רגינה ורימה.

25. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות התרשמותי מעדותם בפני
, לא מצאתי כל עילה להיענות לתביעת התובעת ולקבוע כי אכן הוכח, כי שכרו של המנוח עובר לפטירתו היה בשיעור 4,500 ש"ח נטו כפי שטענה בכתבי טענותיה.

ראשית יצויין, כי לא הוכח מהראיות שפורטו באריכות לעיל, כי אכן מדובר בתלושי שכר פיקטיביים. הוכח, כי השכר הנוסף בשיעור 1,500 ש"ח לא שולם למנוח בגין עבודתו אלא שולם למי מבני משפחתו על פי בקשתו בגין עבודה נוספת, שלא נעשתה על-ידו אלא נעשתה על-ידם או מי מבני זוגם למען "המעביד". אמנם, חלק מעבודתו של המנוח היה חישוב כמויות אך התמורה הנוספת בסך 1,500 ש"ח, על פי גירסת "המעביד" בהודעתו הראשונה לחוקר המוסד, שולמה לקרובי משפחתו של המנוח אשר הוכח, כי אכן בצעו את העבודה עבור "המעביד".

26. הוכחה בפני
"שיטה" של תשלום שכר לקרובי משפחה שכן בתקופה מסוימת, כאשר ולדימיר עזר לתובע בעבודתו - ההמחאה ניתנה לבת זוגתו.

27. העובדה המכריעה לחובת התובעת הינה ההוכחה, כי: "השיטה" שפורטה לעיל היתה גם פרי יוזמתו של המנוח, לרבות קרוב משפחה שעבד עמו בשם ולדימיר, וככל שניתן להסיק גם על מנת להימנע מתשלום מס על הסך הכולל של 4,500 ש"ח. העובדה שבתו של המנוח הפקידה את השיקים בחשבון המנוח אינה משנה את המסקנה, כי אכן בוצעו על-ידה או על ידי חברה חישובי כמויות לרבות בניית תוכנה עבור חישובים שכאלה במחשב "המעביד" שניקנה לאחר מכן ושהמנוח השתמש בו. המעביד מר אילוז העלה גירסה זו כבר בהודעתו לחוקר המוסד משנת 1997 בתגובה לטענת התובעת.
כאשר מדובר בתלוש שהונפק עבור קרובי משפחתו של המנוח אין ספק, כי אכן ידו של המנוח היתה ביוזמת ה"שיטה". לא הוכח, כי המנוח ביצע את העבודה עבור התמורה הנ"ל וזאת ניתן להסיק מהאמור בנ/2 שצוטט לעיל לרבות מחקירתו של מר אלקובי בפני
.

וגם אם היה מוכח, כי אכן התמורה הנוספת שולמה גם בגין עבודתו הרי עצם "השיטה" שוללת את זכאותה של התובעת לקבלת הגימלה כפי שיפורט עוד להלן.

28. העובדה שפיצויי הפיטורים בגין עבודתו של המנוח שולמו לתובעת על פי חישוב של שכר ברוטו, אשר לגירסת התובעת תואם את הסך 4,500 ש"ח נטו, אינם מהווים ראיה לשיעור שכרו האמיתי הנטען של "המנוח". במהלך כל תקופת עבודתו השניה. מדובר בהסדר פשרה ויכול ומר אילוז באמצעות בא-כוחו, הסכימו לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור מסוים בשל סיבות השמורות עם כל אחד מן הצדדים. אולם כאשר על בית הדין לפסוק בזכאותה של התובעת לגימלת שאירים וכאשר מדובר בגימלה במסגרת הבטחון הסוציאלי נדרשת הוכחה וראיה טובה יותר ואמינה יותר מההוכחות והראיות שהובאו בפני
על ידי התובעת כדי להיעתר לתביעתה. הוכח ללא כל ספק, כי למנוח הונפקו תלושי שכר בשיעור 3,000 ש"ח מידי חודש בחודשו ותלושים נוספים לקרובי משפחתו בגין עבודה שבוצעה על ידם ולו לתקופות שונות במהלך אותה תקופה ואין ספק, כי היוזמה לכך היתה גם של המנוח ובעקבות כך דווח לרשויות המס, לרבות המוסד לביטוח לאומי
על שיעור השתכרות שקרי ועובדה זו היתה בידיעת המנוח והתובעת, לרבות שיתוף פעולה מטעמם ובנסיבות אלה - גם לא מצאתי כל עילה המצדיקה לקבוע, כי למרות האמור לעיל המנוח השתכר 4,500 ש"ח נטו לצורך בחינת שיעור גימלת התלויים שתובעת התובעת.

29. לפיכך, דין התביעה - להידחות ובעקבות כך דין התביעה נגד צד ג' - להימחק.

30. לפנים משורת הדין, מאחר ומדובר בתביעה לגימלת שאירים - אין צו להוצאות.
31. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
י. גלטנר-הופמן, שופטת
סגנית שופט ראשי
001729/02בל 734ויקי גוטפלייש








בל בית דין אזורי לעבודה 1729/02 ריטה צירקין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/10/2005)