פסקי דין על צ. שובל אחזקות | פסקי דין על יצחק (צחי) שובל | פסקי דין על שובל פלד המר פרסום ואח' | פסקי דין על ניצן שקד
6309-09/12 סעש 26/08/2018
סעש 6309-09/12 צ. שובל אחזקות בע"מ, יצחק (צחי) שובל, שובל פלד המר פרסום בע"מ ואח' נ' ניצן שקד
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
סע"ש 6309-09-12
לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציגת ציבור (עובדים) גב' ורד קאופמן
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נירה גרין
המבקשים:
הנתבעים
1. צ. שובל אחזקות בע"מ
2. יצחק (צחי) שובל
3. שובל פלד המר פרסום בע"מ
4. שובל הפצה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רז רוזנברג
-
המשיב:
התובע
ניצן שקד
ע"י ב"כ עו"ד ניר זרבל
החלטה
1. האם יש מקום להיעתר לבקשה לביטול
פסק דין
שניתן ביום 23.10.2014 על ידי מותב בראשות השופטת עפרה ורבנר, זאת לאחר שהסתיימה פרשת התביעה ולאחר שהמבקשים נמנעו מלהגיש תצהירי עדות ראשית וסיכומים, על אף שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן?
זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.
2. תחילה נפרט את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפני
המותב בראשות השופטת ורבנר עד למתן
פסק דין
(להלן: המותב הקודם), לאחר מכן נפרט את טענות הצדדים ואת התשתית המשפטית הרלוונטית ובהמשך נכריע בשאלה שבמחלוקת.
הרקע לבקשה
3. ביום 3.9.2012 הגיש המשיב כתב תביעה נגד המבקשים לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. בכתב התביעה נטען שהמשיב עבד מאמצע חודש ינואר 2011 ועד לפיטוריו ביום 12.1.2012. עוד נטען, כי המבקשים הפרו את התחייבותם הקבועה בהסכם שנחתם בחודש 7/2011, כחצי שנה לאחר תחילת העבודה, להעסיקו עד ליום 10.7.2012.
המשיב תבע את הרכיבים הבאים: הפרשי שכר, שכר עד לחודש 7/2012, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, שכר עבור השתתפות בעבודות שהמשיב הביא, החזקת טלפון; הודעה מוקדמת; פיצויי פיטורים; פיצוי הלנת שכר; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצוי בגין הפרת חובות חקוקות (לרבות אי מתן הודעה לעובד ואי עריכת שימוע).
4. ביום 14.11.2012 הגישו המבקשים כתב הגנה באמצעות בא כוחם עו"ד איל צורף (להלן: עו"ד צורף). בכתב ההגנה הכחישו המבקשים את טענות המשיב וטענו שלא קיימת התחייבות להעסיקו עד ליום 10.7.2012. עוד נטען כי המשיב התפטר מעבודתו במבקשת 3 בחודש יוני 2011 ולאחר שבוע וחצי החל לעבוד אצל המבקשת 1, בשל סירובה של המבקשת 3 להחזירו לעבודה. נטען כי המשיב לא עבד שנה רצופה ולכן אינו זכאי לזכויות הנתבעות. המבקשים הוסיפו כי המשיב פוטר לאחר שהתברר שהתכוון להרוס את עסקיהם ולגנוב את לקוחותיהם. המבקשים טענו שיש לקזז סכומים שונים מהסכומים שייפסקו לזכות המשיב, אם ייפסקו (הודעה מוקדמת, הפרת הסכם עבודה וחוסר תום לב ועגמת נפש).
5. ביום 6.3.2013 התקיים דיון קדם משפט ראשון בפני
השופט (כתוארו אז) אלכס קוגן. ההליך הועבר לדיון בפני
השופטת ורבנר בשל קרבה משפחתית של השופט קוגן לאחד העדים שהמבקשים הודיעו שבכוונתם לזמן למתן עדות (עד מחברת לם מרגלית בע"מ, אצלה לטענתם עבד המשיב במשך שבוע וחצי עד לחזרתו לעבוד במשיבה 3 (להלן: חברת לם)).
6. ביום 15.10.2013, כשישה ימים לפני דיון קדם המשפט השני, הגיש עו"ד צורף בקשה לשחרור מייצוג. וכך התנהלו ההליכים בבקשה זו:
6.1. באותו היום (15.10.2013) ניתנה החלטה, בזו הלשון:
"על ב"כ הנתבעים להמציא אישור הנתבעים על כך שהם יודעים על מועד הדיון הקבוע בתיק, וכן כתובת ומספר טלפון של הנתבעים על מנת ליצור עימם קשר, במידה ויש צורך להודיע להם הודעה כלשהי קשורה בתיק. לאחר קבלת האמור, ישוחרר ב"כ הנתבעים מייצוגם" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
6.2. ביום 20.10.2013 הגיש עו"ד צורף בקשה נוספת לשחרור מייצוג שבה הודיע כי המבקשים יודעים על מועד הדיון הקבוע בתיק וכי בכוונתם להופיע לדיון. בתחתית הבקשה הופיע אישור בחתימת המבקש 2 שלפיו הוא יתייצב לדיון בשם כל המבקשים (להלן: המבקש).
6.3. בנסיבות אלה, שוחרר עו"ד צורף מייצוג המבקשים ביום 20.10.2013.
יצוין כי עו"ד צורף או המבקשים עצמם לא הגישו לבית הדין הודעה שבה פירטו את הכתובות ומספרי הטלפון, כפי שנדרש בהחלטה מיום 15.10.2013.
7. ביום 21.10.2013 התקיים דיון קדם משפט שני בנוכחות המבקש, המשיב ובא כוחו.
ואלה ההחלטות שניתנו במהלך הדיון:
7.1. בתחילת הדיון ניתנה החלטה, בזו הלשון:
"הנתבע מס' 2 ימציא לתיק בית הדין את מספרי ח.פ של הנתבעות 1 ו-3 וכן מספר ח.פ. של חברה בשם 'שובל הפצה בע"מ', המוזכרת על ידו בעמ' 3, שורה 5 לפרוטוקול מ-6.3.13, לפני השופט קוגן, וזאת תוך 14 יום מהיום....." (ההדגשה הוספה – ק.כ).
7.2. לאחר מכן ניתנה החלטה נוספת, בנוסח הבא:
"הנטל מוטל על המעסיק לנהל פנקס חופשה, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית והתקנות מכוחו...... הנתבעים ימציאו לתיק בית הדין, תוך 30 יום מהיום, פירוט קלנדרי של ימי החופשה, שלטענתם קיבל התובע לתשלום, מלבד 6 ימים בהם מודה התובע בחודשים 7/11 ו-9/11; העתק ישלח ישירות לב"כ התובע" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
7.3. בסיום הדיון נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וכן נקבע שדיון ההוכחות יתקיים ביום 9.6.2014.
המבקש קיבל את פרוטוקול הדיון אולם גם הפעם התעלם מהחלטות בית הדין. המבקש לא הגיש הודעה עם פירוט מספרי ח.פ. של המבקשות ועם פירוט ימי החופשה שניתנו למשיב בתקופת עבודתו.
8. ביום 1.1.2014 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית.
המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית.
9. בעקבות אי הגשת התצהירים, ניתנה ביום 25.2.2014 החלטה, בזו הלשון:
"בתאריך 21.10.2013 ניתנה על-ידינו החלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, כאשר הנתבעים היו אמורים להגיש תצהירים מטעמם תוך 30 יום מקבלת תצהירי התובע. התובע הגיש תצהיריו בתאריך 1.1.2014 אולם הנתבעים לא הגישו תצהיריהם עד היום, ואף לא טרחו לבקש אורכה.
לפנים משורת הדין אני מאריכה המועד להגשת תצהירי הנתבעים עד ליום 11.3.14, ובאם לא יוגשו תצהירים עד מועד זה, יקבע על ידי ביה"ד, כי הנתבעים אינם רשאים להגיש תצהירים מטעמם, אלא רשאים אך ורק לחקור את התובע בחקירה נגדית.
מעקב תצהירי נתבעים בתאריך 12.3.14".
10. ביום 9.6.2014 התקיים דיון הוכחות בנוכחות המבקש, המשיב ובא כוחו (להלן: דיון ההוכחות). נפרט להלן את האופן שבו התנהל הדיון בשל חשיבתו לענייננו.
10.1. בתחילת הדיון טען המבקש שלא קיבל את תצהיר התובע.
מנגד טען בא כוח המשיב שהתצהיר הודבק בכתובתן הרשומה של המבקשות.
10.2. בתגובה טען המבקש שהמבקשות אינן פעילות מזה שנה וחצי והוסיף שהעביר את כתובתן ברשם החברות לכתובת אחרת מזו שבה בוצעה הדבקת התצהירים.
המבקש אף טען שהוא מתגורר בדירה שכורה הנמצאת ברח' שלומציון המלכה 20/8 חיפה, וזו הכתובת המעודכנת במרשם האוכלוסין.
המבקש הוסיף שבתוך 7 ימים יגיש לבית הדין צילום של תעודת הזהות שלו ושל הספח על מנת להוכיח כי זוהי אכן כתובת מגוריו.
10.3. בנסיבות אלה ניתנה החלטה, בזו הלשון:
"על הנתבע 2 להמציא לתיק בית הדין תוך 7 ימים מהיום, אישור מרישומי רשם החברות בנוגע לכתובתן הרשומה של החברות הנתבעות – 1,3 ו-4, וככל שלא תומצא כתבות אחרת הרשומה ברישומי רשם החברות מאשר שד' מוריה 126, חיפה ייקבע כי כל ההמצאות שבוצעו לשד' מוריה 126, חיפה, בוצעו כדין לכתובתם הרשומה של החברות בהתאם לרישומי רשם החברות.
ככל שהכתובת שונתה, על הנתבע 2 להמציא אישור מרשם החברות, מתי הגיש בקשה לשינוי כתובתן של החברות.
כמו כן, על הנתבע 2 להמציא צילום מתעודת הזהות שלו + הספח, בנוגע לכתובתו, וזאת תוך 7 ימים.
לאור הצהרת הנתבע 2, תדאג מזכירות בית הדין לעדכן את כתובתו, אולם מובהר לנתבע 2, כי הוא מחויב להודיע לבית הדין ולצד שכנגד, על כל שינוי כתובת שיעשה, כל עוד תיק זה תלוי ועומד".
כאן המקום לציין כי גם הפעם התעלם המבקש מהחלטת בית הדין. המבקש לא הגיש אישור מרשם החברות להוכחת כתובת המבקשות ולא הגיש צילום של תעודת הזהות שלו להוכחת כתובתו.
10.4. בהמשך הדיון הצהיר המשיב שהמבקשות 1 ו-3 פעילות אולם אין להן נכסים, שלא הקים חברות נוספות פרט למבקשות ושאינו בעל מניות של המבקשת 4.
10.5. לאחר שמיעת הצהרות המבקש ניתנה החלטה נוספת, בזו הלשון:
"1. בתאריך 21.10.13 התקיים דיון מוקדם בתיק, אשר בו נכחו התובע ובא כוחו, וכן הנתבע מס' 2 בעצמו ובשם יתר הנתבעות
בתום הדיון ניתנה החלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים.
2. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עוד בתאריך 1.1.14, וציין, כי העתק התצהירים נשלח לנתבעים, כאשר כתובתם של הנתבעים כמצוין ברישומי רשם החברות היתה שד' מוריה 126 חיפה.
נדגיש כי בשלב מאוחר יותר ניתנה על-ידינו החלטה ב-25.2.14, כי הנתבעים לא הגישו תצהירים מטעמם, ולפנים משורת הדין הוארך המועד להגשת התצהירים עד לתאריך 11.3.14, אולם גם במועד זה לא עמדו הנתבעים.
מסירת החלטת בית הדין מ-25.2.14, בוצעה על ידי דואר ישראל לכתובת שד' מוריה 126, חיפה.
בכל אישורי המסירה של דואר ישראל צוין כי המסמכים הודבקו על הדלת, שכן איש לא קיבל את הדואר הרשום (צוין כי הדואר הרשום 'לא נדרש').
3. נציין, כי התנהלות הנתבע מס' 2 באשר לאי המצאת כתובתו, ובאשר לאי דיווח לבית הדין על שינוי כתובת הנתבעות האחרות, ככל שכתובת זו אכן שונתה, איננה התנהלות בתום לב.
הנתבעים כולם היו מיוצגים ע"י עו"ד צורף שביקש שחרור מייצוג, ובתאריך 15.10.13, ניתנה על-ידינו החלטה, כי על עו"ד צורף להמציא אישור על כך שהנתבעים יודעים על מועד הדיון הקבוע בתיק, וכן להמציא כתובת ומספר טלפון של הנתבעים על מנת ליצור עימם קשר.
עו"ד צורף המציא אישור עליו חתום הנתבע מס' 2, כי הוא יודע שעליו להתייצב לדיון המוקדם ב-21.10.13, אולם לא עורך דין צורף ולא הנתבע מס' 2, דאגו לעדכן את בית הדין ואת הצד שכנגד שיש שינוי בכתובות של מי מהנתבעים.
אם אכן היה שינוי כתובת, ואם הנתבע 2 היה מעוניין באמת ובתמים לקבל מסמכים כלשהם מבית הדין, היה עליו לדאוג ולעדכן מהן הכתובות הנכונות.
4. בנסיבות אלה, וכאשר לצדדים ידוע כי התיק קבוע היום להוכחות, תשמענה היום הוכחות התובע, ובכל הקשור לנתבעים 1,3 ו-4, יוכל התובע אף לבקש פסק-דין.
באשר לנתבע 2, הרי זה טוען, שלא קיבל לידיו העתק מתצהירי התובע, ואף התובע לא טוען, כי מאן דהוא מטעמו מסר ישירות לידי הנתבע 2 העתק מהתצהירים.
בנסיבות אלה, וכאשר לנתבע 2 כתובת מגורים אישית שאינה כתובתן של החברות, וכאשר התובע מבקש הרמת מסך וחיוב אישי של הנתבע 2, יאפשר בית הדין לנתבע 2 להגיש תצהירים מטעמו תוך 30 יום, ויקבע מועד להוכחות הנתבע 2.
5. מזכירות ביה"ד תעדכן את כתובתו של הנתבע מס' 2 – מר שובל, רח' שלומציון המלכה 20/8 חיפה. מספר טלפון נייד 0547829574" (ההדגשות הוספו – ק.כ).
10.6. לאחר מתן ההחלטה נשמעה עדותו של המשיב, אשר נחקר על ידי המבקש.
10.7. בסיום הדיון ניתנה החלטה נוספת, בנוסח הבא:
"1. הנתבע מס' 2 יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד לתאריך 9.7.14; עותק ישלח ישירות למשרד ב"כ התובע בדואר רשום.
2. להוכחות הנתבע מס' 2 בתאריך 18.9.14 בשעה 10:30.
3. התיק יועלה למעקב בתאריך 13.7.14, לבדיקה האם הוגשו תצהירי הנתבע 2. ככל שלא יוגשו תצהירי הנתבע מס' 2 לתיק בית הדין, תבוטל ישיבת ההוכחות, ותינתן החלטה על הגשת סיכומים.
4. הצורך בקיום דיון נוסף ילקח בחשבון לחובת הנתבעים, בהתחשב בכך שלמרות החלטת בית הדין שניתנה בעת הבקשה לשחרור מייצוג, לא עדכן הנתבע מס' 2 את כתובתו הנכונה (שלו ושל הנתבעות), ולאור התנהלות חסרת תום לב זו, בא בטענות שלא קיבל את תצהירי התובע שנשלחו לכתובת הרשומה ברשם החברות.
5. מזכירות בית הדין תעדכן את כתובתו של הנתבע מס' 2 – מר שובל, רח' שלומציון המלכה 20/8, חיפה. מספר טלפון נייד 0547829574" (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ).
פרוטוקול הדיון ניתן לצדדים בסיום ההליך.
11. מזכירות בית הדין עדכנה את כתובתו של המבקש כמפורט בסעיף 5 להחלטה. עם זאת, כפי שיפורט להלן כל כתבי בי-הדין שנשלחו לכתובת אותה מסר המבקש הושבו בציון "לא ידוע במען" או "לא נדרש".
12. המבקש התעלם גם הפעם מהחלטת בית הדין ולא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.
כלומר, המבקשים ויתרו על זכותם להציג את ראיותיהם.
13. בעקבות התעלמות המבקש ניתנה ביום 21.7.2014 החלטה, בזו הלשון:
"1. בתאריך 9.6.14 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה.
הנתבע 2 טען, במעמד הדיון, כי לא קיבל את תצהירי התובע, והצהיר לפרוטוקול כי כתובתו הינה ברחוב שלומציון המלכה 20/8, חיפה.
הנתבע 2 אישר, כי לא מילא אחר החלטות בית הדין מהדיון הקודם, וכן טען שהעביר את כתובתן של החברות ברישומי רשם החברות לכתובת אחרת.
2. במסגרת הדיון ניתנו מספר החלטות ובהן, כי על הנתבע 2 להמציא לתיק בית הדין, תוך 7 ימים, אישור מרישומי רשם החברות בנוגע לכתובתן הרשומה של הנתבעות 3,1 ו-4, תוך שקבענו, כי בהעדר המצאת כתובת אחרת הרשומה ברישומי רשם החברות, נכון למועד ביצוע ההמצאה, יקבע, כי כל (ה)המצאות שבוצעו לחברות לשד' מוריה 126, חיפה, בוצעו כדין לכתובתן הרשומה של החברות, בהתאם לרישומי רשם החברות.
משלא המציא הנתבע 2 דבר, עד היום, הננו קובעים, כי ההמצאות לכתובתן של החברות – הנתבעות 3,1 ו-4, בוצעו כדין.
3. הנתבע 2 אף היה אמור להמציא צילום תעודת הזהות שלו בצירוף הספח, אולם אף זאת לא עשה, עד היום.
4. על התנהלותן הלקויה והמזלזלת של הנתבעים, ניתנה על-ידינו החלטה במעמד הדיון עמ' 15-16 לפרוטוקול.
5. בתום שלב שמיעת ראיות התובע, ניתנה על-ידינו החלטה, כי על הנתבע 2 להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד לתאריך 9.7.14, אולם אף זאת לא עשה הנתבע 2. באותה החלטה, צוין, כי בהעדר תצהירים מטעמו, תבוטל ישיבת ההוכחות ותינתן החלטה על הגשת סיכומים.
6. לאור אי הגשת תצהירי הנתבע 2, וכן העדר המצאת כתובת אחרת בנוגע לנתבעות 3,1 ו-4, יודיע ב"כ התובע, עד לתאריך 3.8.14 - מהן בקשות התובע בתיק, והאם התובע מבקש להגיש סיכומיו במהלך הפגרה, או שהוא מבקש אורכה להגשת סיכומיו לאחר פגרת בתי המשפט.
7. ישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 18.9.14 - מבוטלת.
8. מעקב פנימי בתאריך 3.8.14" (ההדגשות הוספו – ק.כ).
ההחלטה נשלחה לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות, אולם הושבה בציון "לא ידוע במען". ההחלטה נשלחה אף לכתובת הרשומה של המבקשת 3 אולם הושבה בציון "לא נדרש".
14. ביום 14.8.2014 ניתנה החלטה המורה למשיב להגיש סיכומים מטעמו עד ליום 7.9.2014. עוד נקבע כי יש להמציא את העתק הסיכומים לכתובת הרשומה של המבקשות 1, 3 ו-4 וכן לכתובת שמסר המבקש בדיון שהתקיים ביום 9.6.2014. עוד נקבע כי המבקשים רשאים להגיש סיכומים מטעמם עד ליום 21.9.2014.
החלטה זו נשלחה אף היא לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות, אולם הושבה בציון "לא נדרש"1. כמו כן, ההחלטה נשלחה לכתובת המבקשות אולם אף היא הושבה בציון "לא נדרש".
15. ביום 7.9.2014 הגיש המשיב סיכומים מטעמו.
המבקשים לא הגישו סיכומים מטעמם.
16. ביום 6.10.2014 ניתנה החלטה שבה התבקש המשיב להבהיר אם הסיכומים נמסרו למבקשים ובאיזה אופן.
ביום 12.10.2014 הודיע המשיב שהסיכומים נשלחו לכתובת המבקש שנמסרה בדיון ההוכחות אולם הושבו בציון "לא נדרש". עוד הודיע המשיב שהסיכומים אף הודבקו במענן הרשום של המבקשות.
17. ביום 23.10.2014 ניתן
פסק דין
, בזו הלשון (להלן: פסק הדין):
"1. התובע תבע מהנתבעים סכומים בגין הפרשי שכר, הן עבור תקופה בה עבד ולא קיבל את שכרו, והן בגין הפרת התחייבות להעסקתו לתקופה קצובה; כן תבע התובע פדיון חופשה; דמי הבראה; פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה; השתתפות בעבודות שהתובע הביא לנתבעים, או מי מהם; תשלום עבור אחזקת טלפון; תמורת הודעה מוקדמת; פיצויי פיטורים; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצוי בגין הפרת חובות חקוקות; ופיצויי הלנה, בהתייחס לשכר ולפיצויי הפיטורים.
2. למרות החלטותינו לא הגישו הנתבעים תצהירים כלשהם.
במעמד הדיון מתאריך 21.10.13, ניתנו מספר החלטות המורות לנתבע 2, שהופיע בשמו ובשם הנתבעות, להמציא נתונים לתיק בית הדין, אולם הנתבע 2 לא מילא אחר החלטות שניתנו בנוכחותו.
כמו כן, לא הגישו הנתבעים תצהירים מטעמם, הגם שהתובע הגיש תצהירים מטעמו.
3. בתאריך 9.6.14 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, ואף במסגרתה ניתנו החלטות שונות הקשורות לכתובתן של הנתבעות 3,1 ו-4, כאשר הובהר, כי מסירות בוצעו לכתובת הרשומה של חברות אלה, וכי התנהלות הנתבע 2 מר יצחק (צחי) שובל
, באשר לאי המצאת כתובתו, אינה מקובלת עלינו ואינה התנהגות בתום לב.
במעמד אותו דיון, אף הובהר, כי בהתייחס לנתבעות לגביהן בוצעה מסירה כדין, יוכל התובע לבקש פסק-דין, ובהתייחס לנתבע 2 איפשרנו לו להגיש תצהירים מטעמו תוך 30 יום, תוך שצוין כי ככל שיוגשו תצהירים כאלה, יקבע מועד להוכחות הנתבע 2.
הנתבע 2 לא הגיש תצהירים מטעמו, והתובע ביקש מתן פסק-דין בהעדר תצהירים מטעם הנתבעים.
4. בסופו של דבר הגיש התובע סיכומים מטעמו ובהם ביקש לחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, בסכומים המגיעים לתובע, זאת בנוסף לבקשתו למתן פסק-דין בהעדר תצהירים ובהעדר סיכומים, ובשל אי מילוי החלטות בית הדין.
התובע אף התייחס בסיכומיו להצדקה להרמת מסך.
התובע ביקש שבית הדין יפסוק הוצאות לדוגמא, לאור התנהלות הנתבע 2 בתיק, הן בהתייחס לפסילת כב' השופט קוגן, מאחר והנתבע 2 הודיע שיזמן קרוב משפחה של השופט למתן עדות, כאשר בסופו של דבר לא זומן, ולו עד אחד, והן באשר ליתר התנהלות הנתבע 2, בניסיונו להתיש את התובע ולהרבות בהוצאותיו.
5. בהמשך לדיונים שהתקיימו בתאריכים 21.10.13 ו-9.6.14, כמו גם בהמשך להחלטה מ-21.7.14, אשר בעקבותיה התקבלה בקשת התובע מ-12.8.14, ובהעדר תצהירים מטעם הנתבעים, או מי מהם, כמו גם בהעדר סיכומים, ובהתבסס על הוראות תקנות 52(ג), 49(ב)(2) ו-43 לתקנות בית הדין לעבודה [סדרי דין], התשנ"ב-1991, ניתן בזאת פסק-דין כנגד הנתבעים, על יסוד כתב התביעה ותצהירי התובע.
הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים כדלקמן:
.....
6. כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך 450 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪; וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
בפסיקת הסכום לקחנו בחשבון את ההפרה הבוטה של זכויות התובע, כמו גם את התנהלות הנתבעים בתיק זה".
בנוגע לפסק הדין נעיר שתי הערות:
האחת, בפסק הדין לא נפסקו למשיב כל רכיבי התביעה – לא נפסק לזכותו פיצוי בגין עגמת נפש והסכום שנפסק בגין הפרת חובות חקוקות הופחת מ-30,000 ₪ ל-10,000 ₪2. עובדה המצביעה על כך שפסק הדין ניתן על יסוד עדותו של התובע והראיות שהוצגו בהליך.
השנייה, פסק הדין נשלח באותו היום (23.10.2014) לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות וכן למענן של המבקשות, אולם הושב בציון "לא נדרש". עובדה זו מצביעה על כך שהכתובת המעודכנת של המבקש במרשם האוכלוסין היא כתובת זו.
18. ביום 4.10.2015, פתח המשיב תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת לצורך מימוש פסק הדין.
ההליכים המשפטיים
19. ביום 7.5.2018, לאחר למעלה משלוש וחצי שנים ממועד מתן פסק הדין, הגישו המבקשים את הבקשה לביטול פסק הדין, מושא הליך זה.
לבקשה צורפו תמלילים של שלוש שיחות שהקליט המבקש בתקופת העבודה.
יצוין כי המבקשים לא צירפו תצהיר המפרט כיצד נערכו ההקלטות וכיצד נשמרו במהלך השנים ואף לא צירפו תצהיר של חברת התמלול. כפי שיפורט בהמשך, חלק ממסמכים אלה צורפו לסיכומי המבקשים וחלק מהם הוגש לאחר שהוגשו סיכומיהם. לעניין זה נתייחס בהמשך.
20. באותו היום (7.5.2018) נקבע מועד לדיון בבקשה וניתנה החלטה על הגשת תגובות.
21. ביום 20.6.2018 הוגשה תגובה לבקשה וביום 25.6.2018 הגישו המבקשים תשובה לתגובה.
22. ביום 1.7.2018 התקיים דיון בבקשה, שבו העידו לפנינו - המבקש והמשיב.
23. ביום 8.7.2018 הגישו המבקשים סיכומים מטעמם.
לסיכומים צירפו המבקשים תצהיר של המבקש שבו פירט את האופן שבו שמר את ההקלטות, טען שלא נעשה בהן שימוש ושהוא זה שהקליט את השיחות בתאריכים 23.10.2011, 3.1.2012 ו-8.1.2012.
ביום 11.7.2018, לאחר שכבר הוגשו הסיכומים, הגישו המבקשים בקשה לצירוף תצהיר של חברת התמלול, שנחתם ביום 9.7.2018, בטענה שעקב טעות התצהיר לא צורף לסיכומים.
יצוין כי מדובר בטענה תמוהה (וזאת בלשון המעטה), שכן התצהיר נחתם יום לאחר המועד שבו הוגשו הסיכומים.
ביום 12.7.2018 הגישו המבקשים דיסק שעל גביו מצויות ההקלטות של השיחות שתומללו.
24. ביום 15.7.2018 הגיש המשיב סיכומים מטעמו וביום 19.7.2018 הגישו המבקשים סכומי תשובה.
25. בין לבין, ביום 18.6.2018 הגיש המשיב בקשה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו. המבקשים הגישו תגובה לבקשה והמשיב הגיש תשובה לתגובה.
ביום 30.7.2018 קיבלה הרשמת מירי שי-גרינברג את הבקשה וחייבה את המבקשים להפקיד סכום של 10,000 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות המשיב.
ביום 15.8.2018 הפקיד המבקש בקופת בית הדין 10,000 ₪ בהתאם להחלטה מיום 30.7.2018.
טענות הצדדים
26. ואלה טענות המבקשים בתמצית:
ביטול מחמת הצדק
26.1. המבקשים לא קיבלו את תצהירי העדות הראשית של המבקש. המבקש קיבל דקות ספורות במהלך דיון ההוכחות להתכונן לחקירתו הנגדית של המשיב, דבר המהווה פגם בהליך.
26.2. המבקשים לא ידעו שבית הדין ביטל את דיון ההוכחות שנקבע ליום 18.9.2014 והתייצבו לדיון. כשהמבקש הגיע נאמר לו ש'הדיון בוטל והתיק נסגר'. המבקש סבר שהמשיב החליט לחזור בו מהתביעה לאחר חקירתו הנגדית.
26.3. פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה בשל אי הגשת סיכומי המבקשים. הודעת המשיב שמסר את הסיכומים למבקשים אינה נכונה. המשיב ידע את כתובת של הדואר האלקטרוני של המבקש, אולם הוא לא עשה בה שימוש. המבקשים אף לא קיבלו את החלטות בית הדין ולא ידעו כי עליהם להגיש סיכומים.
26.4. פסק הדין לא נשלח למבקשים וההמצאות היחידות שבוצעו על ידי מזכירות בית הדין בוצעו עד לחודש 8/2014.
26.5. רק ביום 27.3.2018 עת פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לבדוק את סך חובותיו גילה שנפתח תיק הוצאה לפועל בגין פסק הדין שניתן בהעדרו ושלא נשלח אליו ואל יתר המבקשות.
26.6. המבקש לא היה ער לכך שביום 23.7.2016 הוטלו עיקולים על נכסי המבקשים. באותה תקופה חובותיו של המבקש נאמדו בכ-2 מיליון ₪, הוא לא ניהל חשבון בנק ולא היה ברשותו רכב. לפיכך, לא ידע על הטלת העיקולים.
26.7. כמו כן, המבקשים לא קיבלו את האזהרות של לשכת ההוצאה לפועל מיום 4.10.2015 ו-24.2.2016. טענת המשיב שביום 14.4.2016 נמסרה למבקש האזהרה על ידי שליח במשרדי חברת המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ (להלן: חברת המרכז הישראלי), אינה נכונה. לא ברור כיצד ניתן מסרטון ווידאו קצר של מסיבת פורים שנערכה בחברת המרכז הישראלי, שפורסם לראשונה ביום 13.4.2016 ואשר בו צולם המבקש כשהוא מחופש, לזהות אותו ולבצע לו מסירה למחרת. השליח לא הובא למתן עדות ולכן לא הוכח שבוצעה מסירה.
26.8. יש להעדיף את ההכרעה לגופה על פני מתן
פסק דין
בהעדר הגנה. יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
ביטול על פי שיקול דעת
26.9. קיימים סיכויי הגנה טובים. המשיב אינו זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע מכיוון שזומן לשימוע כדין; המבקש אינו זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד מכיוון שנחתם הסכם עבודה ואף ניתנו לו תלושי השכר; המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים, לחלף הודעה מוקדמת ולתשלום שכר בגין חוזה לתקופה קצובה מכיוון שלא עבד במשך שנה אצל המבקשים ומכיוון שהוא זה שהפר את ההסכם.
אין יריבות בין המשיב למבקש. אין מקום להרים מסך ולחייב את המבקש בחובות המבקשות.
26.10. בסיכומים אף נטען כי סיכויי ההגנה טובים גם בנוגע לרכיבי תביעה נוספים: המשיב אינו זכאי להוצאות טלפון מכיוון ששולם לו שווי טלפון כפי שעולה מתלושי השכר; המשיב אינו זכאי להבראה ולפנסיה מכיוון שעבד פחות מחצי שנה; המשיב התפטר ולכן אין רצף העסקה; המשיב לא זכאי לימי חופשה מכיוון שיש לספור אותם מחודש 7/2011.
פסק הדין התבסס על עדות המשיב בלבד. המשיב לא אמר אמת בנוגע לשינוי הסיסמאות במשרד, בנוגע לסילוקו מהמשרד, בנוגע לפניותיו ללקוחות המבקשות, בנוגע לחלק בעסק של רעייתו, בנוגע לאיחורים לעבודה, בנוגע לשימוע שנערך לו ובנוגע להתפטרותו בחודש 7/2011.
26.11. יש לקבל את התמלילים כראיה. התמלילים משקפים במדויק את האירועים שהתרחשו ב"זמן אמת". בנוגע לחלוף הזמן נטען כי המבקש לא קיבל את תצהירי המשיב במועד ולכן לא הגיש את התצהירים לפני דיון ההוכחות.
26.12. המבקש היה נתון לסחרור כלכלי עקב מחדליו של המשיב.
26.13. מחדלי המבקשים לא נבעו מזלזול בבית הדין או בצד שכנגד אלא נעשו בתום לב. לא היה למבקשים סיבה שלא להתמודד עם התביעה.
26.14. פסק הדין אינו מידתי וכיום החוב עומד על למעלה מ-500,000 ₪.
27. ואלה טענות המשיב בתמצית:
ביטול מחמת הצדק
27.1. חל שיהוי בלתי סביר ממועד מתן פסק הדין למועד הגשת הבקשה. המבקשים ידעו כי ניתן נגדם
פסק דין
. בכל מקרה, חלפו 41 ימים ממועד הפניה ללשכת ההוצאה לפועל ועד להגשת בקשה זו.
27.2. המבקש נכח בדיונים וידע על החלטות בית הדין. למבקש ניתנה ארכה בת 30 ימים על מנת להגיש תצהירים, אולם לא עשה כן. אין לאפשר למבקשים שוויתרו על זכותם להתגונן במסגרת ההליך לנסות ולהגיש ב"דלת האחורית" מסמכים נוספים ולהביא עדים אותם היו צריכים לזמן לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 18.9.2014.
אין זה מתקבל על הדעת שהמבקש הגיע לבית הדין במועד דיון ההוכחות שהתבטל (18.9.2014), שוחח עם המזכירות ולא קיבל לידיו את סיכומי המשיב שהוגשו עוד ביום 7.9.2014.
למבקשים ניתנה מלוא ההזדמנות להוכיח טענותיהם ולהתגונן נגד התביעה אולם הם התעלמו מהחלטות בית הדין ולכן אין להם להלין אלא על עצמם.
אין להשאיר פתח בפני
מתדיינים להימנע מהתדיינות בתביעה המוגשת נגדם כדי לשמור להם את האפשרות להתדיין במועד מאוחר יותר, במיוחד מקום בו מדובר במבקשים שהחליטו להתעלם מההליך המשפטי המתנהל נגדם.
27.3. פסק הדין נשלח לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות. המבקש לא קיבל את פסק הדין והוא הושב בציון "לא נדרש". אין למבקש להלין אלא על עצמו.
27.4. המבקש קיבל באופן אישי את האזהרות של לשכת ההוצאה לפועל במשרדי חברת המרכז הישראלי. המבקש הצהיר בבקשה שהוגשה לראש ההוצאה לפועל שאין לו קשר לחברת המרכז הישראלי, אולם לאחר שהוכח שיש לו קשר לחברה זו, לא חזר על טענתו בתצהיר שצורף לבקשה לביטול
פסק דין
.
המבקש חסר תום לב בהכחשותיו את הקשר שלו לחברת המרכז הישראלי. האזהרה הונפקה בחודש 2/2016 ונמסרה למבקש ביום 14.4.2016, לאחר ביצוע חקירה.
27.5. כל האזהרות של לשכת ההוצאה לפועל נשלחו לכתובת המעודכנת של המבקש במרשם האוכלוסין ולכתובתן הרשומה של המבקשות ברשם החברות. לכן המבקשים ידעו על ההליכים המתנהלים נגדם.
ביטול על פי שיקול דעת
27.6. מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים שבהם יש לדחות את הבקשה מבלי לבחון את סיכויי ההגנה. התנהלות המבקשים אינה התרשלות בניהול ההליך המשפטי אלא יש בה משום זלזול מתמשך בבית הדין ובזמנו. המבקשים העמידו את בית הדין בפני
עובדה כאשר התעלמו מהחלטותיו, לא הגישו מסמכים, תצהירים וסיכומים, לא קיבלו לידיהם את כתבי בי-הדין שנשלחו אליהם במודע ובמתכוון.
27.7. הפלוגתאות בין הצדדים נדונו על ידי בית הדין ולמבקשים ניתן יומם. בית הדין הכריע בפלוגתאות במסגרת פסק הדין. קיים מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא. בנוסף, חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
27.8. סיכויי ההגנה אינם טובים. בית הדין דן בנושא של הרמת מסך, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה, ועוד. מדובר בבעל מניות המסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, המנהל את המשיבות במימון דק וכיום המשיבות אף אינן פעילות. לא מדובר ב
פסק דין
שניתן במעמד צד אחד.
27.9. יש חשיבות לשמירה על כללי ההליך המשפטי על מנת להגן על האינטרס הציבורי. במקרה של סטייה בוטה מסדרי הדין, אין לאפשר למבקש להגיש ראיות שלא הוצגו במועד בירור ההליך. כמו כן, אין להגיש ראיות שאינן קבילות ושלא בהתאם לסדרי הדין, ולכן יש להורות על מחיקת התמלילים והתצהירים שהוגשו מאוחר יותר. המבקשים הסתירו מהמשיב מסמכים רבים הרלוונטיים להליך, בעת ניהולו בפני
המותב הקודם.
27.10. התמלילים לא הוגשו כדין ואין לקבלם. בכל מקרה, האמור בתמלילים מחזק את גרסת המשיב ומוכיח את טענותיו. המשיב זכאי לכל הזכויות שנפסקו לזכותו במסגרת פסק הדין. לא חלה הפסקה במהלך העבודה, המשיב עבד באותו מקום עבודה כל העת, המבקש היה מעסיקו, המשיב הועבר למשיבה 3 לאחר שהשותפים של המשיבה 1 נפרדו, המשיב עבד למעלה משנה ולכן זכאי לכל הרכיבים שנפסקו לזכותו, המשיב פוטר לאחר ששלח מכתב ביום 3.1.2012 שבו ביקש שיוסדרו זכויותיו, המבקשים ניכו משכרו הפרשות לפנסיה אולם לא העבירו את הניכויים, מעשה המהווה עילה להרמת מסך וכל הטענות לגבי הפרת משמעת על ידי המשיב, אינן נכונות.
27.11. המבקשים לא הביאו טעם אמיתי להארכת המועד להגשת בקשה למתן
פסק דין
.
27.12. למשיב ייגרם עיוות דין חמור אם תתקבל הבקשה. למבקשים ניתנו ארכות נדיבות להוכיח את טענותיהם, אולם הם לא עשו כן. בית הדין בחן את טענות הצדדים והראיות ונתן
פסק דין
על יסודן.
דיון והכרעה
28. כאמור, השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא אם יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן לאחר שניתנה למבקשים הזדמנות להגיש תצהירים וסיכומים, אולם הם בחרו שלא לנצלה. תחילה נפרט את התשתית המשפטית ולאחר מכן את הכרעתנו.
התשתית המשפטית
29. כידוע בית הדין רשאי לבטל
פסק דין
מחובת הצדק.
ביטול
פסק דין
על פי חובת הצדק ייעשה בשל פגם שנפל בהליך, אשר נובע בדרך כלל מהיעדר המצאה כדין. במקרה שכזה, לא יבחנו סיכויי ההגנה בעת קבלת ההחלטה על ביטול פסק הדין.
30. לחלופין, בית הדין רשאי לבטל
פסק דין
על פי שיקול דעת.
מדובר במקרים שבהם פסק הדין אינו פגום ולבית הדין מסורה סמכות לבטלו לאחר הפעלת שיקול דעת. קיימים שני שיקולים מנחים בבוא בית הדין להפעיל את שיקול דעתו: השיקול הראשון, סיבת אי ההתייצבות או אי הגשת כתבי בי-הדין. על בית הדין לבחון אם מדובר במי ש"התעלם מדעת מההליך השיפוטי" או שמא מדובר במי שלא התייצב או לא הגיש כתבי בי-דין מחמת צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, בהיסח הדעת או בשל רשלנות3. אם מדובר במקרה השני תגבר נטיית בית הדין לבטל את פסק הדין. השיקול השני, סיכויי ההגנה. בהתאם לפסיקה שיקול זה הוא השיקול העיקרי.
31. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון בעת בחינת בקשה לביטול
פסק דין
והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מבעל הדין שפסק הדין ניתן בהעדרו. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. בענייננו הכוונה ל"אינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט"4. כלומר, יש לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים תוך בחינת מכלול נסיבות המקרה הספציפי ולהבטיח שמתן פסק הדין במעמד צד אחד הוא מידתי בנסיבות העניין ושלא ראוי להפעיל סנקציה אחרת – פחותה בחומרתה – כגון השתת הוצאות5.
האם יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק?
32. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו, מצאנו שאין לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, שכן שוכנענו שבוצעו מסירות כדין של כתבי בי-הדין, לרבות
פסק דין
לידי המבקשים. נפרט טעמינו לקביעה זו.
33. ראשית, כתבי בי-הדין בוצעו לכתובת הרשומה של המבקשות 1, 3 ו-4 ברשם החברות ולכן מדובר בהמצאה כדין.
33.1. תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי מסירה לתאגיד תהיה בהמצאת כתבי בי-הדין לכתובת הרשומה ברשם החברות.
כתבי בי-הדין נמסרו למבקשות בכתובתן הרשומה "שדרות מוריה 126 חיפה". נוסיף, כי כתובת זו אף מצוינת בתלושי השכר של המשיב ובמסמכים שניתנו לו בתקופת עבודתו. כמו כן, בדיון קדם המשפט השני הודה המבקש שהמשרדים המשותפים של המבקשות היו ב"שדרות מוריה 126 חיפה".
לפיכך, המסירות שבוצעו לכתובת המבקשות ב"שדרות המוריה 126 חיפה" בוצעו כדין.
33.2. לא נעלם מעינינו שבדיון ההוכחות טען המבקש ששינה את כתובתן של המבקשות ברשם החברות, אלא שאין בכך בכדי לסייע למבקשים, משתי סיבות:
האחת, המותב הקודם קבע בדיון ההוכחות שעל המבקש להגיש דוחות של רשם החברות המצביעים על השינוי שנעשה בכתובת המבקשות ועל מועד עריכת השינוי. עוד הובהר בהחלטה, שאם המבקש לא יבצע אותה, ייקבע שכל המסירות שבוצעו ל"שדרות מוריה 126 חיפה" - בוצעו כדין6.
בנסיבות אלה, משהמבקש התעלם מהחלטת המותב הקודם ולא הציג דוחות של רשם החברות המצביעים על שינוי כלשהו שנעשה בכתובתן של המבקשות, קבע אותו מותב שהמסירות בוצעו כדין. קביעת המותב הקודם היא קביעה חלוטה.
מכאן, שהמצאת כתבי בי-הדין ל"שדרות מוריה 127 חיפה" היא בגדר המצאה כדין.
השנייה, המבקשים לא הוכיחו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין כי חל שינוי בכתובתן הרשומה בשנים הרלוונטיות. המבקשים אף לא טרחו לצרף דוחות של רשם האוכלוסין על מנת להוכיח כי כתובתן של המבקשות שונתה. לפיכך, דין הטענה לאי ביצוע המצאה כדין לידי המבקשות - להידחות.
33.3. בהקשר זה נוסיף שכל מסמכי בי-הדין שנשלחו לכתובת המבקשות ב"שדרות מוריה 126 חיפה" הושבו בציון "לא נדרש", ולא בציון "לא ידוע בכתובת". עובדה זו מצביעה על כך שמדובר בכתובתן הרשומה של המבקשות ברשם החברות.
בנסיבות אלה, כתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין, שנשלחו לכתובת "שדרות מוריה 126, חיפה" - הומצאו כדין לידי המבקשות.
34. שנית, המצאת כתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין, לכתובת שמסר המבקש בדיון ההוכחות היא המצאה כדין.
34.1. כאמור, המבקש הודיע בדיון ההוכחות שהוא מתגורר בשכירות ב"רחוב שלומציון המלכה 20/8 חיפה". כתובת זו עודכנה בתיק ואליה נשלחו כל כתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין.
34.2. תקנה 480 לתקנות קובעת כי: "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".
ב
פסק דין
החבובות חנות צעצועים דחה בית המשפט העליון את טענתו של בעל דין שמסר כתובת לבית המשפט, שלפיה המסירה לא בוצעה כדין משום שפסק הדין הוחזר בציון המילים "לא ידוע". וכך קבע בית המשפט העליון7: "בעל דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת, ובעל-דין שכנגד רשאי להסתמך על כתובת שנמסרה לבית-המשפט כאמור".
בנסיבות אלה, משכל כתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין, נשלחו לכתובת שמסר המבקש בדיון ההוכחות, כל ההמצאות שבוצעו לכתובת זו – בוצעו כדין.
34.3. לעניין טענת המבקש שלפיה מיום 1.11.2014 כבר לא התגורר בכתובת שנמסרה בדיון ההוכחות, נציין כי אין בה כדי לסייע לו, משלוש סיבות:
האחת, המבקש לא הוכיח שאכן שינה את כתובתו. פרט להצהרתו של המבקש, לא הוצג תדפיס מרשם האוכלוסין המצביע על שינוי שנעשה בכתובתו.
השנייה, בהתאם לתקנה 480 לתקנות היה על המבקש לעדכן על כל שינוי בכתובתו. משלא עשה כן – אין לו להלין אלא על עצמו וכל המסירות שבוצעו לאותה הכתובת - בוצעו כדין.
השלישית, פסק הדין ניתן ביום 23.10.2014 ונשלח באותו יום למבקש. פסק הדין הושב בציון המילים "לא נדרש" ולא במילים "לא ידוע בכתובת". עובדה זו מצביעה על כך שבמועד מסירת פסק הדין, כתובת המבקש במרשם האוכלוסין הייתה "רחוב שלומציון המלכה 20/8 חיפה". לפיכך משבהתאם לתקנה 1 לתקנות המצאה לאדם פרטי היא במענו הרשום במרשם האוכלוסין, בוצעה מסירה כדין.
אי לכך, המסירה בוצעה כדין.
34.4. בהקשר זה נציין שכל כתבי בי-הדין שנשלחו לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות לא התקבלו על ידו והושבו בציון "לא נדרש", גם לפני המועד הנטען לשינוי מקום המגורים. עובדה זו מצביעה על חוסר תום ליבו של המבקש במהלך ניהול ההליך ועל ניסיונו להתחמק מקבלת כתבי בי-הדין שנשלחו אליו.
בנסיבות אלה, משפסק הדין וכל כתבי בי-הדין נשלחו לכתובת שמסר המבקש בדיון ההוכחות, מדובר במסירות כדין.
35. שלישית, שוכנענו כי המבקש קיבל הודעה על פסק הדין שניתן נגדו, במסגרת האזהרה של לשכת ההוצאה לפועל עוד בחודש אפריל 2016. ונסביר.
35.1. המשיב טען כי ביום 14.4.2016 בוצעה מסירה של האזהרות של לשכת ההוצאה לפועל לידי המבקש במשרדי חברת המרכז הישראלי, אולם הוא סירב לחתום על אישורי המסירה (להלן: האזהרה או האזהרות). המשיב צירף לתצהירו את אישור המסירה וכן תצהיר של השליח שביצע את המסירה (להלן: השליח)8.
בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שהמשיב לא הביא למתן עדות את השליח שביצע את המסירה, אולם אין בכך בכדי לסייע למבקשים. כפי שיפורט להלן, שוכנענו שהמבקש קיבל את האזהרות ביום 14.4.2016 וזאת על יסוד הראיות שהוצגו ועדותו החמקמקה והבלתי מהימנה בעליל.
35.2. המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לסגירת התיק, בצירוף תצהיר (להלן: התצהיר בהוצל"פ). ואלה הן הצהרות המבקש בנוגע לכתובת של חברת המרכז הישראלי, למסירה שבוצעה ולפעילותו באותה חברה:
"12. הריני להצהיר כי באזהרה ניתן לראות כי לכאורה 'סירבתי לחתום' בכתובת 'יעקב מושלי 12 חיפה', כביכול מקום מושבה של חברת 'המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ' נכון לתאריך 14.4.16 וזאת עפ"י תצהיר מוסר של ב"כ המשיב.
13. הריני להצהיר כי אני ו/או מי מטעמי לא קיבלו כל אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ו/או מי מטעמה ו/או מי מטעם ב"כ המשיב לעניין תיק הוצל"פ דנן.
14. הריני להצהיר לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי ולפי פלט רשם החברות אשר צורף על ידי ב"כ המשיב וע"י תצהיר המוסר שצורף לתיק ההוצל"פ הנ"ל, בתאריך 14.4.16 מקום מושבה של החברה דנן הנו שד' מוריה 107 חיפה ולכן לא ברור מדוע הצהיר המוסר כי מסר לי אזהרה בתיק דנן בתאריך 14.4.16 ברח' יעקב מושלי 12 חיפה, מקום מושבה של החברה דנן.
15. הריני להצהיר כי אינני לוקח חלק בפעילות כמו או אחרת בחברה הנ"ל".
כפי שנראה להלן כל האמור בתצהיר זה של המבקש, אינו נכון בלשון המעטה.
35.3. הוכח כי בניגוד להצהרת המבקש בסעיף 14 לתצהיר בהוצל"פ, משרדי חברת המרכז הישראלי מצויים ברחוב יעקב מושלי 12 חיפה.
מנהלת חברת המרכז הישראלי – גב' דניאל פורת (להלן: גב' פורת) העידה בהליך אחר שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה (להלן: ההליך האחר) כך: "לחברה יש שני משרדים אחד ברח' יוחנן הסנדלר ואחד ברח' יעקב מושלי"9 (ההדגשה הוספה – ק.כ).
כמו כן, הוגש הסכם שכירות של חברת המרכז הישראלי מיום 25.11.2015 שלפיו החברה שוכרת משרדים ברח' יעקב מושלי 12 בחיפה לתקופה של 36 חודשים10. כלומר, במועד ביצוע המסירה, קרי- 14.4.2016, משרדי חברת המרכז הישראלי היו ב"רחוב יעקב מושלי 12 חיפה", שם בוצעה המסירה.
בנסיבות אלה הוכח שמשרדי חברת המרכז הישראלי נמצאים ב"רחוב יעקב מושלי 12 חיפה" החל מיום 15.11.2015.
35.4. זאת ועוד. הוכח שבניגוד להצהרת המבקש בסעיף 15 לתצהיר בהוצל"פ, הוא נטל חלק פעיל בפעילות חברת המרכז הישראלי.
א) בדיון שהתקיים בהליך האחר ביום 17.7.2017 הסבירה גב' פורת על בעלי התפקידים בחברה, בזו הלשון11:
"לשאלת בית הדין – בנצי הוא המנכ"ל של החברה וצחי (המבקש בהליך זה – ק.כ) הוא יועץ חיצוני. החברה קמה בשנת 2013 וצחי מלווה את החברה כמעט מתחילתה. אני מנהלת החברה" (ההדגשה אינה במקור – ק.כ).
ב) כמו כן, ביום 7.2.2013 נשלח פרוטוקול מורשי החתימה של חברת המרכז הישראלי באמצעות מכשיר הפקס של "קבוצת שובל"12. בהתאם להודעת המבקש בדיון קדם המשפט השני "קבוצת שובל" היא "שם כללי של משרדים משותפים (של המבקשות – ק.כ) שהיו בשד' מוריה 126"13.
ג) לא זו אף זו. המשיב הציג תמונות של המבקש במסיבת פורים של חברת המרכז הישראלי. בניגוד לטענת המבקש, בחלק מהתמונות צולם כשפניו גלויות וניתן לזהותו בבירור.
בנסיבות אלה הוכח שבניגוד להצהרתו של המבקש הוא נטל חלק פעיל בפעילותה של חברת המרכז הישראלי.
35.5. בנוסף, הוכח שהמבקש שינה את גרסתו בכל הנוגע למסירה במשרדי חברת המרכז הישראלי במסגרת התצהיר שהוגש לבית הדין בתמיכה לבקשה לביטול
פסק דין
.
המבקש, אשר הבין מתגובת המשיב לבקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל, שיש לו ראיות מוצקות לקשר שקיים בין המבקש לחברת המרכז הישראלי, "נזהר" בתצהיר שהגיש בהליך שלפנינו. בתצהיר שהוגש בהליך זה הכחיש המבקש באופן כללי ולקוני את העובדה שקיבל את האזהרה ביום 14.4.2016. וכך הצהיר המבקש14:
"הריני להצהיר כי בהמשך להתנהלות הבלתי מקובלת וחסרת תום הלב, המשיך המשיב בהתנהלותו הזדונית ואף המציא ללשכת הוצאה לפועל מסירה (אשר כביכול הומצאה לי וכביכול סירבתי לחתום) וזאת על מנת שזה יוכל לנקוט הליכים למכביר ובחוסר תום לב".
הצהרתו הלקונית של המבקש בתצהיר שצורף לבקשה לביטול
פסק דין
וחוסר העקביות בטענותיו, מחזקים את גרסת המשיב שלפיה המבקש קיבל את האזהרות ביום 14.4.2016 במשרדי חברת המרכז הישראלי.
35.6. לא זו אף זו. המבקש התחמק בעדותו לפנינו ממסירת מידע על חברת המרכז הישראלי, על הקשר שבינו לבין אותה חברה ועל הקשר האישי שיש בינו לבין מנהל החברה (גב' פורת) בטענה של חדירה לפרטיות. רק לאחר שבית הדין הורה למבקש באופן מפורש להשיב לשאלה שנשאל, הודה שגב' פורת היא זוגתו. וכך העיד המבקש בכל הנוגע לחברת המרכז הישראלי15:
"ש. היכן ממוקמים המשרדים של החברה הזו?
ת. תבדוק באינטרנט.
ש. אין לך קשר לחברה הזו?
ת. מדובר בחברה של ידידה שלי שמידי פעם, במסיבת פורים התראיתי שם, וזה מה שהוא ניסה להביא.
ש. אז אין לך קשר עסקי או אחר עם החברה הזו מלבד העובדה שהיא חברה של ידידה שלך?
ת. תשובתי כפי שהייתה קודם.
ש. מה שם הידידה שלך?
ת. דניאל פורת.
ש. כמה זמן אתם בני זוג?
ת. זו שאלה שאני לא רוצה לענות עליה, זו פגיעה בפרטיות שלי.
ש. אתם לא בני זוג?
ת. אני צריך לענות על השאלה הזו? למה אני צריך לשתף במה שאני עושה בחדר המיטות שלי?
הערה – לאחר שבית הדין מבקש מהמבקש להשיב לשאלה זו, הוא משיב:
היא בת זוג שלי" (ההדגשות הוספו – ק.כ).
כלומר, רק לאחר שבית הדין הורה למבקש להשיב לשאלה שנשאל בנוגע לקשר בינו לבין הבעלים של חברת המרכז הישראלי, 'יצא המרצע מן השק' והתברר שהיא בת זוגו של המבקש – עובדה אותה ניסה להסתיר.
בנסיבות אלה, נוכח גרסאותיו הסותרות של המבקש ועדותו החמקמקה והבלתי מהימנה בעליל, שוכנענו שהוא קיבל לידיו את האזהרות ביום 14.4.2016 באמצעות השליח במשרדי חברת המרכז הישראלי, וזאת למרות שהשליח לא הובא למתן עדות לפנינו.
אי לכך, שוכנענו שהמבקש קיבל לידיו את ההודעה על פסק הדין, לכל המאוחר, ביום 14.4.2016, במסגרת האזהרה של לשכת ההוצאה לפועל.
36. בנסיבות אלה, משכתבי בי-הדין, לרבות פסק הדין, נשלחו לכתובת אותה מסר המבקש בדיון ההוכחות ולכתובות המבקשות הרשומות ברשם החברות, בוצעו מסירות כדין של מסמכים אלה. כמו כן, שוכנענו שהמבקש קיבל את האזהרה ביום 14.4.2016 במשרדי חברת המרכז הישראלי, כך שלכל הפחות, מאותו מועד ידע על פסק הדין.
אי לכך, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
37. כעת נפנה לבחון אם קיימת הצדקה לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת.
האם יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעת בית הדין?
38. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו הוא מסוג המקרים הקיצוניים שבהם אין להורות על ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת, ונפרט טעמנו.
39. ראשית, המבקשים הביעו זלזול חמור בכל ההליכים שהתקיימו לפני המותב הקודם והתעלמו במודע מההחלטות שניתנו על ידו המורות להם להמציא פרטים, לרבות כתובת להמצאת כתבי בי-דין. ונפרט.
39.1. ביום 15.11.2013, שבו הוגשה בקשת עו"ד צורף להתפטר מייצוג המבקשים, הורה בית הדין על הגשת אישור שהמבקשים יודעים על מועד הדיון ועל הגשת הודעה המפרטת את כתובתם ומספרי הטלפון שלהם על מנת שניתן יהיה להמציא להם כתבי בי-דין.
עו"ד צורף והמבקשים התעלמו מהחלטת בית הדין והמציאו רק אישור חתום על ידי המבקש שלפיו הוא יודע על מועד הדיון וכי יתייצב לדיון בשמם של המבקשים.
39.2. ביום 21.10.2013, התקיים דיון קדם משפט שני בנוכחות המבקש, שבו הורה לו המותב הקודם להגיש את מספרי ח.פ של הנתבעות.
המבקש התעלם אף מהחלטה זו.
39.3. ביום 9.6.2014 התקיים דיון הוכחות. המבקש הודיע שכתובתו היא "רחוב שלומציון המלכה 20/8 חיפה" וששינה את כתובת המבקשות ברשם החברות. המותב הקודם הורה למבקש להגיש מסמכים המעידים על כתובתו ועל השינוי שבוצע בכתובות של המבקשות. עוד קבע המותב הקודם שאם לא יוגשו מסמכים המצביעים על שינוי כתובת המבקשות, ייקבע שההמצאות בוצעו לכתובתן הרשומה ברשם החברות.
גם מהחלטה זו התעלם המבקש.
39.4. כלומר, המבקש התעלם במודע מהחלטות המותב הקודם ועשה כל שביכולתו על מנת להסתיר את הכתובות של המבקשים, לרבות כתובתו האישית. התנהלות המבקש עולה כדי זלזול בוטה בהליכי בית הדין.
40. שנית, המבקשים התעלמו מהחלטות המותב הקודם בנוגע להגשת תצהירים וניסו להוביל לדחיית דיון ההוכחות, ונסביר.
40.1. בדיון קדם המשפט השני קבע המותב הקודם מועדים להגשת תצהירים. המבקש ידע שעל המשיב להגיש תצהירים עד ליום 1.1.2014 וכי על המבקשים להגיש תצהיריהם בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי המשיב.
40.2. עם זאת, המבקשים לא הגישו תצהירים במועד ואף לא טרחו לברר אם הוגשו תצהירי המשיב. המבקש הגיע לדיון ההוכחות וניסה לכפות על המותב הקודם את דחיית הדיון, בטענה שמשרדי המבקשות ב"שדרות מוריה 126 חיפה" - נסגרו ולכן לא קיבל את תצהירי המשיב.
המותב הקודם קבע שהמבקשים התנהלו בחוסר תום לב מכיוון שהתעלמו מהחלטות קודמות שניתנו על ידו בנוגע להמצאת אישורים המצביעים על כתובתם ומכיוון שנמנעו מלעדכן את השינוי בכתובתו של המבקש.
למרות זאת, המותב הקודם נתן למבקש הזדמנות נוספת להגיש תצהירים מטעמו בתוך 30 יום ממועד דיון ההוכחות ואף קבע מועד נוסף רק לצורך שמיעת עדויות ההגנה.
נציין, במאמר מוסגר, כי בניגוד לטענת המבקשים לא מצאנו שנפל פגם כלשהו בהליך ובהחלטותיו של המותב הקודם. לכך יש להוסיף שהחלטות המותב הקודם הן החלטות חלוטות.
40.3. המבקש לא ניצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו כדי להתגונן נגד התביעה ולהציג את ראיות ההגנה. גם הפעם התעלמו המבקשים במודע מהחלטת המותב הקודם ולא הגיש תצהירי עדות ראשית במועד. בנסיבות אלה בוטל הדיון שנקבע לשמיעת עדותו.
התנהלות המבקשים מצביעה על "התעלמות מדעת" מההליך המשפטי ועל זלזולם בהליכי בית הדין. כמו כן, התנהלות זו מלמדת שהמבקשים עשו כל אשר לאל ידם על מנת להוביל לדחיית הדיונים וכפועל יוצא מכך לדחות את בירור ההליך כולו.
41. שלישית, אנו דוחות את טענת המבקש שלפיה התייצב בבית הדין ביום 18.9.2014 - המועד שנקבע לשמיעת עדויות ההגנה ואשר בוטל לפי ההחלטה מיום 21.7.2014, ונסביר.
41.1. המבקש הצהיר שהוא זוכר שהגיע לדיון ביום 18.9.2014, ופקיד העזר אמר לו שהדיון בוטל ואיתו התיק כולו וכי הודעה כתובה תישלח על ידי מזכירות בית הדין באמצעות דואר ישראל16.
בעדותו חזר המבקש על גרסתו ןהןסיף שהגיע לדיון עם התצהירים ("עם הכל, עם כל מה שהייתי צריך להכין") ושפקיד העזר אמר לו ש"הדיון בוטל ואין תיק" ולכן הלך17.
41.2. לא נתנו אמון בגרסת המבקש, מהטעמים הבאים.
האחד, עדות המבקש שנאמר לו "שאין תיק" אינה מתיישבת עם העובדה שביום 18.9.2014 ההליך טרם הסתיים. כמו כן, באותו מועד כבר הוגשו סיכומי המשיב, לכן אם המבקש היה בבית הדין, הייתה עובדה זו מובאת לידיעתו והוא היה מופנה למזכירות.
השני, המבקש טען שפקיד העזר אמר לו שהוא יקבל הודעה כתובה על סגירת התיק באמצעות דואר ישראל. לא ברור מדוע המבקש לא ביקש מפקיד העזר לקבל את ההודעה הכתובה כבר באותו מועד. עובדה זו מחלישה את הטענה שהגיע לבית הדין.
השלישי, אין חולק שהודעה על סגירת ההליך לא נשלחה למבקש. לכן, לא ברור מדוע הוא לא טרח לברר מה קורה עם אותה הודעה. גם עובדה זו מחלישה את גרסתו.
הרביעי, המבקש העיד שהגיע לדיון עם התצהירים ועם כל ראיותיו18. למרות זאת, המבקש לא הציג את התצהירים שביקש להגיש למותב הקודם ואף לא ידע לומר מי עורך הדין שאימת אותם19.
החמישי, כפי שעולה מתצהיר חברת התמלול20, ההקלטות הועברו לאותה חברה רק ביום 9.7.2018 ולא בשנת 2014. עובדה זו סותרת את עדות המשיב שלפיה הגיע לבית הדין גם תצהירי עדות ראשית ועם כל הראיות לצורך סתירת טענות המשיב.
בנסיבות אלה, לא נתנו אמון בגרסת המשיב שלפיה התייצב בבית הדין ביום 18.9.2014 ושנאמר לו שההליך נסגר.
42. לסיכום עד כה: המבקשים "התעלמו מדעת" מההליך המשפטי, לא ביצעו את החלטות המותב הקודם ועשו כל אשר לאל ידם על מנת למנוע את בירור ההליך. במקרה זה לא מדובר ברשלנות או בצירוף נסיבות אומלל או בהיסח הדעת מצד המבקשים, אלא במבקשים שהתעלמו במודע מהחלטות ברורות של המותב הקודם, פעם אחר פעם, נמנעו מלקבל לידיהם את כתבי בי-הדין ואף נמנעו מלהגיש תצהירים גם לאחר שניתנה להם הזדמנות נוספות לעשות כן לאחר שמיעת עדותו של המשיב. כמו כן, גם לאחר שהמבקשים קיבלו לידיהם את פסק הדין ביום 14.4.2016 הם נמנעו מלנקוט בהליכים מתאימים והמתינו למעלה משנתיים עד שהגישו את הבקשה מושא הליך זה.
43. רביעית, כי כפי שפורט בהרחבה לעיל למבקשים ניתנה מלוא זכות הגישה לערכאות אולם הם נמנעו מלנצל אותה. התנהלות המבקשים בהליך שהתנהל בפני
המותב הקודם הייתה התנהלות קיצונית, חסרת תום לב, תוך שהם מציגים גרסאות שונות וסותרות בכל הנוגע לכתובתם ומשתמשים במניפולציות על מנת להוביל לדחיית הדיונים ולאי בירור ההליך. לפיכך, אנו סבורות שבמקרה זה, שבו המבקשים התעלמו מדעת מההליך המשפטי - האינטרס הציבורי מחייב להותיר את פסק הדין על כנו ולא לבטלו.
יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בעניין חלה:
"מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורח רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין. 'יומו' של חלה בבית הדין ניתן לו, אך הוא בחר, מסיבות השמורות עימו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתינתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותם מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות. יתרה מכך, אפילו אי ההתייצבות נובעת מרשלנות, יהיה מקרים בהם תינתן לבעל הדין הרשלן הזדמנות נוספת, בדרך כלל בכפוף לחיוב בהוצאות. בכך יינתן ביטוי לזכות הגישה לערכאות. ברי כי השאיפה היא לעשות משפט צדק תוך מתן הזדמנות לבעלי הדין להציג בבית הדין את מלוא ראיותיהם וטענותיהם. אלא שאין להשלים עם התנהגות המסכלת ביודעין ובעזות מצח את האפשרות לקיים הליך משפטי תקין. בענייננו מדובר במקרה מובהק של 'התעלמות מדעת' מההליך מצד בעל דין".
ובהמשך:
"בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספות לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: 'שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה' (רע"א 83/01 וויס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001).
המקרה דנן הוא, אפוא, מקרה של אי התייצבות שאינה אלא 'התעלמות מדעת' מההליך המשפטי, מה שהצדיק את דחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נוכח אותה אי התייצבות, ומטעם זה בלבד, אף ללא בחינת טענות ההגנה של חלה".
44. חמישית, ביטול פסק הדין עלול לגרום למשיב עיוות דין חמור ונזק בלתי הפיך אשר פיצוי כספי, גדול ככל שיהיה, אינו יכול לרפא. כאמור, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בתחילת שנת 2012. התביעה הוגשה בחודש 9/2012 ופסק הדין ניתן לאחר כשנתיים בחודש 10/2014. מאז סיום יחסי העבודה ועד היום חלפו למעלה משש וחצי שנים וממועד מתן פסק הדין חלפו כארבע שנים. פתיחת ההליך כיום משמעותה לאפשר למבקשים להעלות טענות אשר סותרות את האמור בכתב ההגנה שהוגש בהליך21 ולהגיש מסמכים שלא גולו למשיב לפני הגשת תצהיר עדותו הראשית (תמלילים). כמו כן, הדבר יחייב בהכרח את ניהול ההליך מתחילתו ואת שמיעת עדותו של המשיב פעם נוספת, שכן יהיה עליו להתייחס לטענות החדשות ולמסמכים הנוספים שלא עמדו לפניו בעת מתן עדותו. לא זו בלבד, עדים שיכלו להעיד לטובת המשיב, לרבות עדי הזמה, יתקשו כיום להעיד על עניינים שהתרחשו לפני למעלה משש וחצי שנים. בנסיבות אלה ייגרם למשיב עיוות דין חמור ונזק בלתי הפיך אם תתקבל הבקשה.
45. שישית, המבקשים המשיכו בהתנהלותם הקלוקלת גם בהליך שלפנינו, ודי בשתי הדוגמאות שיפורטו להלן, כדי להמחיש זאת.
האחת, המבקש הסתיר את הקשר שיש בינו לבין בעלת חברת המרכז הישראלי במסגרת התצהיר שהגיש וניסה אף להסתירו במועד הדיון בטענה שמדובר בחדירה לפרטיות. השנייה, המבקשים לא הגישו את התמלילים בהתאם לדין (כפי שיפורט בהמשך) וטענו שרק "בשל טעות" תצהיר חברת התמלול לא צורף לסיכומים. אלא שעיון בתצהיר חברת התמלול מעלה שהוא נחתם לאחר שהוגשו הסיכומים לבית הדין.
די בשתי העובדות הללו על מנת להראות את התנהלותם חסרת תום הלב של המבקשים, אשר אינם בוחלים בכל מניפולציה אפשרית עד כדי אי אמירת אמת, על מנת שהבקשה תתקבל.
46. מן המקובץ מצאנו שהמקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים קיצוניים שבהם יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין אף מבלי להידרש לסיכויי ההגנה.
47. עם זאת, על מנת שמלאכתנו לא תהיה חסרה ולמעלה מן הנדרש נעיר שלוש הערות באשר לסיכויי ההגנה:
הראשונה, התמלילים שצורפו לבקשה לביטול פסק הדין, לא הוגשו בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין י. קל-לי תעשיות בע"מ22, מהסיבות הבאות: התצהיר שבו פירט המבקש את אופן שמירת ההקלטות צורף רק לסיכומי המבקשים; תצהיר חברת התמלול נערך והוגש לאחר הגשת סיכומי המבקשים; הדיסק שבו מצויות השיחות הוגש אף הוא לאחר הגשת הסיכומים. באופן זה נמנע מהמשיב לחקור את המבקש בעניין.
לא זו בלבד, התמלילים הוגשו לאחר שכבר הסתיים שלב הבאת הראיות בפני
המותב הקודם, כך שספק אם ניתן לקבלם אף לו היו מוגשים למותב הקודם במסגרת הסיכומים.
אי לכך, התמלילים אינם יכולים לשמש ראיה לכאורה להוכחת סיכויי הגנה בשלב זה.
השנייה, בפני
המותב הקודם היה כתב הגנתם של המבקשים, שני פרוטוקולים של דיוני קדם משפט ופרוטוקול של דיון ההוכחות שבו נשמעה עדות המשיב אשר נחקר על ידי המבקש. בפסק הדין התייחס המותב הקודם לסיכומי המשיב וציין שיש בהם התייחסות לסכומים הנתבעים ושהם כוללים בקשה לחיוב כל המבקשים בתשלומם; שיש התייחסות לעילות להרמת מסך; שיש בקשה לחיוב בהוצאות לדוגמא בשל הבקשה לפסילת השופט קוגן בטענה שהמבקשים יזמנו למתן עדות קרוב משפחה שלו, דבר שלא נעשה. המותב הקודם הוסיף שפסק הדין ניתן בהמשך לדיונים שהתקיימו בתאריכים 21.10.2013 ו-9.6.2014, כאשר בתאריך 21.10.2013 פורטו פלוגתאות הצדדים והתייחסותם לכל רכיב ורכיב.
לכך יש להוסיף, שמפסק הדין עצמו עולה שהמותב הקודם לא קיבל את כל טענות המשיב ולא פסק לזכותו את מלוא הסעדים שנתבעו. המותב הקודם לא פסק לזכותו של המשיב פיצוי בגין עגמת נפש והפרת חובת תום הלב בסכום של 30,000 ₪ ופיצוי בגין הפרת חובות חקוקות בסכום של 30,000 (בעילה זו נפסק רק 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד ו-5,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע).
עובדה זו מצביעה על כך שהמותב הקודם נתן את פסק דינו לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפניו ואת עדותו של המשיב וכי פסק הדין לא ניתן רק על פי האמור בכתב התביעה.
השלישית, סיכויי ההגנה צריכים להיבחן על פי הראיות שהיו בפני
המותב הקודם ולא ניתן לאפשר למבקשים לבצע מקצה שיפורים במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין כגון: העלאת טענות הסותרות את אלה הנטענות בכתב ההגנה המקורי והגשת מסמכים שלא הוצגו קודם לכן (תמלילים), כאמור. נציין כי מבחינת הראיות והעדויות שהיו בפני
המותב הקודם ספק רב אם קיימים סיכויי הגנה. המשיב עבד כל העת באותו מקום עבודה והועסק בשתי חברות בבעלות המבקש - עד לחודש 7/2011 עבד אצל המבקשת 3 ומאותו חודש עבד אצל המבקשת 1, כפי שהודה המבקש23. נסיבות אלה מצביעות על רצף תעסוקתי במקום העבודה ועל זכאות המשיב לזכויות הנתבעות, עובדה הנתמכת אף באופן רישום ימי החופשה שצבר המשיב בתלושי השכר לאחר המעבר למבקשת 1 ומביצוע הפרשות לקרן פנסיה החל מחודש 8/2011. טענת המבקשים שהמשיב התפטר ועבר לעבוד בחברת לם למשך שבוע וחצי לא נתמכה בתלושי השכר. הסכם העבודה עם המבקש נחתם לאחר חצי שנה ולא לאחר 30 ימים בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד, כאשר בכתב ההגנה הוכחשה החובה לחתום על הסכם עבודה; המבקש פוטר לאחר שנת עבודה באותו מקום ולכן קמה זכאותו לפיצויי פיטורים, לחלף הודעה מוקדמת ולדמי הבראה; המשיב שלח למבקש מכתב על אי תשלום זכויות ביום 3.1.2018 וכבר באותו היום נקרא לשימוע והתבקש להשאיר את כל חפציו במשרד. יצוין כי לא נטען בכתב ההגנה שנערך שימוע במועד מאוחר יותר; הסכם העבודה כולל הוראות על העסקה לתקופה קצובה עד לחודש 7/2012 אולם המשיב פוטר קודם לכן; בהסכם העבודה קיימת זכאות לתשלום הוצאות טלפון בנוסף לטלפון שניתן לשימושו של המשיב ובכתב ההגנה אף קיימת הודאה חלקית בסכום הנתבע24; המבקשים הודו בכתב ההגנה שלא שולם לתובע שכר עבודה עבור חודש 1/2012.
נדגיש כי האמור בסעיף זה הוא בבחינת למעלה מן הדרוש, שכן אנו סבורים שנוכח התנהלות המבקשים אין מקום להיכנס ולבחון את סיכויי הגנתם.
48. מן המקובץ עולה שהמקרה שלפנינו הוא אחד המקרים הקיצוניים שבהם אין להיעתר לבקשה לביטול
פסק דין
. כאמור, המבקשים עשו דין לעצמם, התעלמו במודע מהחלטות המותב הקודם שנתן את פסק הדין, לא הגישו תצהירים וסיכומים במועד על אף ההזדמנויות שניתנו להם ואף המתינו שנים רבות ממועד המצאת פסק הדין לכתובתם הרשומה ולכתובת שמסרו לבית הדין וכן ממועד קבלת האזהרה עד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, מושא הליך זה. התנהלות המבקשים עולה כדי זלזול קיצוני בהליכי משפט המצדיק את דחיית הבקשה לביטול
פסק דין
מטעם זה בלבד. כאמור, אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בזכות הגישה של המבקשים לערכאות, שכן זכות זו ניתנה להם על ידי המותב הקודם והם אלה שבחרו במודע שלא לממשה.
סוף דבר
49. הבקשה נדחית.
50. המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיב השתתפות בשכר טרחת בא כוחו בסכום של 10,000 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
הסכום ישולם באמצעות הפיקדון שהפקידו המבקשים בקופת בית הדין ביום 15.8.2018.
על ההחלטה ניתן לערער ברשות בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.
ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ח, (26 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
גב' ורד קאופמן
נציגת ציבור (עובדים)
קרן כהן
, שופטת
גב' נירה גרין
נציגת ציבור (מעסיקים)
1 יצוין כי ברישומי המחשב נרשם "לא ידוע במען" אולם עיון באישור המסירה הסרוק מעלה כי סומנו בו המילים "לא נדרש".
2 נפסק פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע וכן פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד.
3 ע"א 2201/07 חוננסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, (2.2.2009).
4 רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, (21.2.2010).
5 רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ נ' דהן, (30.5.2011); רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט-נכסים ובניין בע"מ, (27.2.2005); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, (22.5.2012) (להלן: עניין חלה).
6 כתובת זו מופיעה על גבי כל המסמכים של המבקשות – תלושי השכר של התובע וכן מכתבים שנמסרו לידיו בתקופת עבודתו.
7 רע"א 1838/16 החבובות חנות צעצועים של בע"נ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה, (9.5.2016).
8 המסמכים צורפו כאחד הנספחים לתצהיר המשיב שהוגש בתמיכה לתגובה לבקשה לביטול פסק הדין.
9 פרוטוקול הדיון מיום 15.1.2017 צורף כנספח לתצהיר המשיב - ת"ת 9239-05-16 קרון נ' המרכז הישראלי ל.ע ברשת בע"מ, עמ' 4 לפרוטוקול ש' 4 - 5.
10 מוצג מש/1.
11 פרוטוקול הדיון מיום 17.7.2017 צורף כנספח לתצהיר המשיב - תא"מ 9239-05-16 קרון נ' המרכז הישראלי ל.ע ברשת בע"מ, עמ' 7 לפרוטוקול ש' 2 – 3.
12 פרוטוקול מורשי החתימה צורף לתצהיר של גב' פורת בהליך האחר – המסמכים צורפו לתצהיר המשיב.
13 דברי המבקש – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 13 – 14.
14 סעיף 7 לתצהיר המבקש.
15 עדות המבקש – עמ' 30 לפרוטוקול ש' 32 עד עמ' 31 ש' 15
16 סעיף 11 לתצהיר המבקש.
17 עדות המבקש – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 28 עד עמ' 28 ש' 6.
18 עדות המבקש – עמ' 27 לפרוטוקול ש' 28 – 29.
19 עדות המבקש – עמ' 28 לפרוטוקול ש' 4 – 19.
20 תצהיר חברת התמלול צורף לבקשה לצירוף תצהיר מיום 11.7.2018.
21 פדיון חופשה עבור התקופה בה עבד – סעיף 31 לכתב ההגנה לעומת סעיף 9 פסקה חמישית לסיכומי המבקשים; הפרשות לפנסיה – סעיף 33 לכתב ההגנה לעומת ס' 9 (פסקה רביעית) לסיכומי המבקשים; אי מתן הודעה לעובד – סעיף 41 לכתב ההגנה לעומד סעיף 9 (פסקה שנייה) לסיכומי המבקשים; הוצאות טלפון – סעיף 22 לכתב ההגנה לעומת ס' 9 (פסקה שלישית) לסיכומי המבקשים;
22 ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – מלי, (9.12.2010).
23 דברי הנתבע 2 – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 14.
24 סעיף 35 לכתב ההגנה.
---------------
------------------------------------------------------------
---------------
------------------------------------------------------------
21 מתוך 22
סעש בית דין אזורי לעבודה 6309-09/12 צ. שובל אחזקות בע"מ, יצחק (צחי) שובל, שובל פלד המר פרסום בע"מ ואח' נ' ניצן שקד (פורסם ב-ֽ 26/08/2018)