פסקי דין על ישראל בן-חיים מור
186/90 פ 13/05/1992
פ 186/90 מדינת ישראל נ' ישראל בן-חיים מור
בבית משפט המחוזי בנצרת
בפני
כב' השופט: מ. הס
תיק פלילי: 186/90
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ע.וגנר
המאשימה
- נ ג ד -
ישראל בן-חיים מור
ת.ז. 4653703
מרח' יוספטל ,7צפת 13229
הנאשם
הכרעת-דין
)1 כנגד הנאשם, עו"ד במקצועו, הוגש כתב אישום שכלל:
א. שלושה אישומים בעבירות של השמטת הכנסה שיש לכללה בדו"ח
המוגש על פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש)-(להלן "הפקודה");
במזיד בכוונה להת מק ממס - עבירה לפי סעיף ;)1(220תוך
שימוש במירמה עורמה ותחבולה - עבירה לפי סעיף )5(220
לפקודה.
ב. שני אישומים בעבירות עפ"י סעיף )1(220הנ"ל ובמתן תשובות
כוזבות לשאלות שנשאלו ע"י פקיד השומה, במזיד, בכוונה
להתחמק מתשלום מס - עבירה לפי סעיף )3(220לפקודה;
ולחלופין בעבירה עפ"י סעיף )5(220הנ"ל.
ג. אישום אחד בעבירות עפ"י סעיפים )5(220+)1(220הנ"ל וכן
בגין ניהול פנקסי חשבונות כוזבים - עבירה לפי סעיף )4(220
לפקודה.
ד. אישום אחד בעבירה עפ"י סעיף )1(220ולחלופין בעבירה לפי
סעיף )4(220הנ"ל.
ה. ארבעה אישומים בעבירה של מסירת דו"ח לא נכון - עבירה לפי
סעיף 217לפקודה.
ו. אישום אחד בעבירה של השמדת מסמכים שיש להם ערך לענין השומה
ללא סיבה מספקת - עבירה לפי סעיף )6(216לפקודה.
)2 כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע מעשים שנעשו בתקופה שבין
השנים .1989 -1985מכתב האישום עולה שהנאשם ניהל בעצמו, בשנים
הנ"ל, פנקסי חשבונות ובכלל זה ספר תקבולים ותשלומים לעורכי-דין,
פנקסי חשבוניות מס ותיק תעוד חוץ. דוח"ות מס הכנסה לשנים הנ"ל
הוכנו והוגשו על ידי הנאשם עצמו. כאמור, כולל כתב האישום 12
פרטי אישומים.
במהלך המשפט נשמעו עדים רבים והוצגו מספר רב ביותר של מוצגים
לרבות קבלות, פנקסי חשבוניות, מכתבים מסמכים רבים וכיו"ב.
בישיבה מיום 18/9/90הוקרא כתב האישום לנאשם והוא הודיע כי
הוא כופר בכל העובדות שבכתב האישום.
מפאת ריבוי סעיפי האישום, ושפע המוצגים והמסמכים שהוגשו, אדון
בהמשך בכל אישום ואישום בנפרד, כסידרו ובכל אחד מהם יפורטו
הטענות והראיות הנוגעות לגבי אותו אישום, כפי שהוצגו בבית המשפט
במהלך הדיונים.
)3 אישום מס' :1
אישום זה מתייחס לשנת המס .1985
בפרט האישום הראשון נטען כי הנאשם הצהיר שבשנת המס 1985לא היו
לנאשם הכנסות מעסקו וכן בשנה זו סבל מהפסד של -. 4,700ש"ח. נטען
כי בשנה זו ייצג הנאשם את הגב' חנה המאירי, אורנה צרפתי ודליה
זוזובסקי בתביעה משפטית, שהסתיימה בפשרה, ותמורת טיפולו בפרשה
זו קיבל מהן הנאשם שכ"ט בסכום כולל של -. 25,907,000שקל ישן.
הנאשם הוציא לשלש לקוחות אלה 3חשבוניות מס (להלן: "חשבוניות")
בחודש דצמבר 1985כשהן רשומות בשקלים חדשים (ת/ ,)5למרות העובדה
כי השקל החדש הפך להלך חוקי רק החל מ- .1/1/86בספר התקבולים
לשנת ,1985שנוהל בשקלים ישנים, רשם הנאשם את סכום התקבול
בספרות בסך -. 25,907שקלים ישנים בלבד.
ע"י רישום באופן כזה ובתחבולה זו (ע"י הקטנת רישום התקבול
באלף), השמיט הנאשם במזיד הכנסה בסך -. 25,881,093שקלים ישנים,
שלטענת המאשימה, הסתכמה בשקלים ישנים בסכום שווה ערך ל-.$17,749
ארה"ב.
במעשיו אלו עבר הנאשם, לטענת המאשימה, על עבירות לפי סעיפים
)1(220ו- )5(220לפקודה.
להוכחת טענותיה הגישה המאשימה, באמצעות המפקח מר אגבריה (ע.ת.
מס' ,)1שטיפל בתיקו של הנאשם, את דו"ח הכנסות הנאשם לשנת המס
1985על נספחיו (ת/ ,3ת/ .)4מעיון במוצגים אלו אכן מתברר כי
הנאשם הצהיר על הפסד של -. 4,700ש"ח בשנת המס .1985במהלך העדות
הוצגו 3חשבוניות שהוציא הנאשם (מתוך הפנקס ת/ )8לגבי סכומים
שקיבל הנאשם מלקוחותיו הנזכרות לעיל, כדלקמן:
חשבונית מס' ( 466ללא ציון תאריך) ע"ס -. 8,560שקל, שנתקבלו
מגב' חנה המאירי; חשבונית מס' ( 467ללא ציון תאריך) ע"ס -.8,560
שקל, שנתקבלו מגב' אורנה צרפתי; חשבונית מס' ( 468ללא ציון
תאריך) ע"ס -. 8,787שקל, שנתקבלו מגב' דליה זוזובסקי; סכומם
הכולל של 3החשבוניות מסתכם ב - -. 25,907שקל.
יש לציין, כי החשבוניות מס' 464ו- ,465הקודמות לשלושת הקבלות
הנ"ל, נושאות תאריך 28/12/85ואילו חשבונית/הקבלה מס' 469נושאת
תאריך ,29/12/85מכאן ניתן להסיק כי הקבלות הללו נרשמו בין
ה- 28/12/85ל- ,29/12/85כאשר באותו זמן היה עדיין קיים ההלך
החוקי של השקל הישן (החל מ- 1/1/86נכנס לתוקף ההלך החוקי של
השקל החדש).
כמו כן הוגש מכתב ששלח הנאשם ללקוחות הנ"ל (מוצג ת/ )9ובו הוא
מודיען כי הינן חייבות בשכר טירחתו בסכום כולל של -. 25,865ש"ח
וכי ניכה סכום זה מתקבול שקיבל עבורן.
בספר התקבולים (ת/ ,)5בדף הנוגע לתקבולים של חודש דצמבר ,1985
נרשמו, ליד התאריך ,21/12/85התקבולים:
של: -. 8,560שקל מחנה המאירי;
של: -. 8,560שקל מאורנה צרפתי;
ושל: -. 8,787שקל מדליה זוזובסקי.
הנאשם גם הודה, בדיון שנערך ביום ,14/2/91בקבלת הכספים הנ"ל
בסך -. 25,865ש"ח בשנת 1985עפ"י הפירוט שבמוצג ת/ ,9אך טען כי
החזיר לשלש הלקוחות הנ"ל את שכר טרחתן.
לאחר עיון במוצגים שהוצגו בפני
ומכל חומר הראיות שבפני
אני קובע
כי אין בטענתו, שהחזיר להן את שכר הטרחה, כל ממש. הנאשם לא
הוכיח זו והוכח שלא הוחזר שכר הטרחה הזה כלל בשנת המס .1985
הוכח, לעומת זאת, כי בספר התקבולים ובקבלות שרשם, רשם הנאשם
סכומים קטנים פי אלף (!!) ממה שגבה בפועל ע"י רישום תקבול בסך
כולל של -. 25,865ש"י בלבד, במקום -. 25,865,000ש"י.
הנאשם השמיט, איפוא, מתוך הדו"ח לשנה זו הכנסות אותן היה צריך
לכלול בדו"ח לשנה זו והוא עשה זאת בנקטו בתחבולה של רישום
הכנסות הקטנות פי אלף מהכנסותיו האמיתיות וזאת באמצעות החלפת
ערך התקבול משקלים ישנים לשקלים חדשים ולהיפך. הוכח, אם כן, ע"י
המאשימה כי הנאשם בצע את היסודות העובדתיים של העבירות )1(220
ו- )5(220לפקודה.
האם הוכח היסוד הנפשי של "כוונה" ו"במזיד" כנדרש?
לענין הוכחת היסוד הנפשי בעבירות עפ"י סעיף 220נפסק:
"אין ספק בכך שעל המדינה המאשימה להוכיח את כוונת
הנאשם להתחמק מתשלום מס, הכוונה המשמשת אחד
ממרכיבי העבירה על סעיף 220הנ"ל. ואולם, על הרוב,
אין לך דרך אחרת להוכחת הכוונה אלא תוך הסקת
מסקנות מעובדות חיצוניות שיש לבדוק לפי מבחן
ההגיון" (ע"פ 575/72מ"י נ. שבח, פד"י כ"ח()1
.)79-78
והוסיף כב' השופט ברנזון (בע"פ 502/73שוורצברג נ. מ"י פד"י
כ"ט ( ,)206 ,)1בנוגע לכוונת הזדון להתחמק ממס עפ"י סעיף :220
"כוונת זדון להתחמק ממס - שהיא יסוד מוסד בעבירות
לפי סעיף זה וטעונה על כן הוכחה בדרך הרגילה ע"י
התביעה. דבר הנתון לליבו של אדם אין בדרך כלל
להוכיחו אלא ע"י ראיות נסיבתיות על פי התנהגותו
ומעשיו החיצוניים, וכי כיצד אפשר אחרת לבחון
כליות ולב? בתחום זה של מסירת דין וחשבון לא נכון
תוך השמטת חלק מן ההכנסה, מצבה של התביעה הכללית
הוא קל מן הרגיל, שכן הכוונה להתחמק ממס מתבקשת
מעצם המעשה של הפחתת ההכנסה המוצהרת, אלא אם יש
בפי הנאשם הסבר למעשה היכול לפחות לעורר ספק בלב
בית המשפט בכוונתו הפלילית" ]ע"פ 118/71שטרנשיין
נ. מ"י ( ;)3ע"פ 63/71קרבונרו נ. מ"י (.[)4
(ההדגשות שלי - מ.ה.)
וכן נאמר בהמשך בע"פ ( 502/73בעמ' :)207
"... בעצם לא חשוב מה קורה לאחר הגשת הדין וחשבון,
וקובעת הכוונה שהיתה בשעת הגשתו. אם אותה שעה
מושמט סכום נכבד מן ההכנסה - לא כל שכן מקור שלם
של הכנסה - מזדקרת מאליה הכוונה להתחמק מתשלום מס
על הכנסה זו".
משמעותן של הלכות אלו, שנקבעו בפסיקה, היא כי משהוכח היסוד
העובדתי של העבירות לפי סעיף 220לפקודה, עובר נטל השכנוע אל
הנאשם ועליו לספק לבית המשפט הסבר היכול לפחות לעורר ספק בלב
בדבר כוונתו הפלילית.
האם עמד הנאשם במקרה דנן בנטל השכנוע הנ"ל?
הנאשם טען כי לא כלל בדו"ח את הסכומים שהושמטו מן הדו"ח בשל כך
שסכומים אלה הושבו ללקוחותיו תמורת קבלה וכי קבלה זו נמצאת בידי
מס הכנסה. עוד טען כי המסמכים שהוחזרו לו ע"י התביעה, לאחר
שנתפסו, היו מועטים ומבולבלים והוא התקשה לעשות בהם סדר.
טענותיו אלה של הנאשם הן טענות סרק. ראשית: הנאשם לא הביא תשתית
ראיתית לטענתו זו. לא זו בלבד שלטענתו בדבר השבת הסכומים אין כל
בסיס בחומר הראיות אלא שמעדויותיהן של הלקוחות הנ"ל מתברר
ההיפך והוא: כי הן לא קיבלו חזרה תקבולים אלה. שנית: טענותיו
בדבר אי החזרת חומר ע"י מס הכנסה לא רק שאינן נכונות, שהרי
התביעה פנתה אל הנאשם בכתב והעמידה לרשותו כל חומר שירצה לצלם
מתוך החומר שנתפס אצלו, אלא שהן אינן מסבירות כלל מדוע עשה מה
שעשה בשעת הכנת הדו"ח, כ- 4שנים לפני תפישת המסמכים ע"י מס
הכנסה!!
בהעדר הסבר מצד הנאשם היכול לעורר ספק בדבר כוונתו הפלילית, אין
לי אלא לקבוע כי הוכח גם היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות
לנאשם עפ"י אישום זה ואני קובע כי הנאשם עבר את העבירות
המיוחסות לו עפ"י אישום זה.
)4 אישום מס' :2
אישום זה מתייחס לשנת המס .1986
עפ"י כתב האישום הצהיר הנאשם על הכנסה נקיה של -. 2,454ש"ח בלבד
לשנת מס זו.
בשנת מס זו קיבל הנאשם, לטענת המאשימה, סך -. 2,700ש"ח מהמועצה
המקומית רג'ר, כשכ"ט עבור יעוץ משפטי. הנאשם הוציא חשבונית על
הסך -. 2,700ש"ח, אך רשם אותו בטור "שונות" שבספר התקבולים ולא
כשכ"ט ובכך לא כלל סכום זה בין הכנסותיו לשנת המס הנ"ל.
בשנה זו טיפל הנאשם גם בענינו של לקוח בשם חסן עמשה מבוקעתה.
עבור יצוג זה קיבל, לטענת המאשימה, סך -. 17,186ש"ח והוציא
חשבונית. בספר התקבולים לשנת המס הזו רשם הנאשם סך של -.1,718
ש"ח בלבד, סכום זה נרשם בטור "הוצאות שונות", למרות שבקבלה נרשם
הסכום -. 17,186כשכ"ט.
במעשיו אלו עבר הנאשם, לטענת המאשימה, על עבירות לפי סעיפים
)1(220ו- )5(220לפקודה.
ראיות התביעה לגבי אישום זה כללו את עדות העד אגבריה אשר הגיש
לבית המשפט את הדו"ח של הנאשם לשנת המס ( 1986ת/ )10וניירות
עבודה של הנאשם, ששמשו בסיס להכנת דו"ח זה (ת/ .)11מעיון בדו"ח
לשנת 1986מתברר כי אכן הצהיר הנאשם על הכנסה נקיה בסך ,2,454
זאת עפ"י הפירוט הבא:
- הכנסה נקיה ממשלח יד כעו"ד -. 1,914ש"ח
- מביטוח לאומי -.540 ש"ח
סה"כ -. 2,454ש"ח.
לבית המשפט הוגשו גם ספר התקבולים לשנה זו (ת/ )12וארבעה פנקסי
חשבוניות לשנה זו (ת/-13ת/.)16
מעיון בחשבונית מס' ( 896ת/ )18נראה בבירור כי הנאשם אכן קיבל
סך -. 2,700ש"ח ביום 16/6/86מהמועצה המקומית רג'ר כאשר סכום זה
הינו היתרה לאחר ניכוי במקור של -. 300ש"ח מסך -. 3,000ש"ח.
מעיון במוצג ת/ ,17שהינו ספח של המחאה שניתנה לנאשם ע"י המועצה
המקומית רג'ר ביום ,12/6/86מתברר כי לנאשם ניתן סך -. 3,000ש"ח
כשכ"ט ומסך זה נוכו -. 300ש"ח במקור ונותרה יתרה של -. 2,700ש"ח
ששולמה לנאשם בשיק מס' ,1317משוך על בנק הפועלים. הנאשם שהוציא
קבלה על תקבול זה (ת/ )18רשם את התקבול כסכום שאינו חייב במע"מ.
גם בספר התקבולים (ת/ )12נרשם הסכום בטור "שונות" במקום בטור
"שכ"ט" ולא נכלל בסה"כ ההכנסות של הנאשם לשנת .1986בענין זה גם
הוגשה לבית המשפט, בהסכמת הנאשם, עדותו של גזבר המועצה המקומית
רג'ר (ת/ )74בפני
חוקר מס הכנסה ובה נאמר כי התקבול הנ"ל ניתן
לנאשם כשכ"ט.
כמו-כן הוגשה לבית המשפט חשבונית מס' ( 960ת/ )19ובה רשום תקבול
ע"ס כולל של -. 17,186ש"ח עבור שכ"ט.
בספר התקבולים (ת/ )12בעמ' 7נרשם כי ביום 5/7נתקבל עפ"י
אסמכתא ( 960החשבונית הנ"ל ת/ )19סך -. 1,718ש"ח כ"הוצאות
לקוח".
מעיון בהעתק של החשבונית ,960שנמסרה למר חסן עמשה (ת/,)19
המצוי בפנקס החשבוניות ת/ 16עולה כי מול העמודה "סה"כ (כולל
מע"מ" מופיע סך של -. 1,718ש"ח בלבד בעוד שבמשבצות שמעל לעמודה
זו אין כל פירוט ואף הסכום במילים אינו מפורט. בקבלה/ חשבונית
שנמסרה למר עמשה, לעומת זאת, מופיע הפירוט הבא:
שכ"ט -. 14,944ש"ח
סה"כ -. 14,944ש"ח
מע"מ -.2,242 ש"ח
סה"כ (כולל מע"מ) -. 17,186ש"ח
ואף נכתב במילים "שבע עשרה אלף ומאה שמונים ושש".
משמע, התקבול מאותה המחאה נרשם בשני אופנים שונים במקור
החשבונית ובהעתק החשבונית.
מר חסן עמשה עצמו העיד במשפט (ע"ת מס' )7כי שילם לנאשם סך
-. 17,186ש"ח.
כמו כן העיד עו"ד ונדרוב (ע"ת מס' 3ששימש בורר לענין שכ"ט
בענין הסכסוך שבין הנאשם למר חסן עמשה. עפ"י עדות עו"ד ונדרוב
העיד בפני
ו הנאשם במהלך הבוררות והודה בפני
ו שקיבל מחסן עמשה סך
של -. 17,186ש"ח. סכום זה היה כשכ"ט עבור תיק ( 808/84עמ' 21
לפרוטוקול).
הנאשם בעדותו הראשית השיב (עמ' 49לפרוטוקול) כי התקבול של
-. 2,700ש"ח, אמנם נרשם בטור "שונות" אך הוא כלל אותו
בהכנסותיו. כאשר נשאל, בחקירתו הנגדית (עמ' 60לפרוטוקול), לפשר
אי הופעת סכום זה בדו"ח הכנסתו, השיב תשובה סתמית בזו הלשון:
"אין אני יכול להראות איפוא כלול סכום זה במכלול
ההכנסות המוצהרות מכיוון שלא נתנו לי את המסמכים
שבהם מופיע הדבר" (שם שורות .)13-11
ובאשר לרישום תקבול של -. 1,718ש"ח במקום תקבול של -. 17,186ש"ח
בספר התקבולים השיב:
"יתכן כי העתק החשבונית לא היה ברור לכן נרשם
בטעות כך" (שם שורות .)18-17
הסבריו אלה של הנאשם אינם מקובלים עלי ואינם אמינים עלי.
לאחר שמיעת העדויות ועיון במכלול המוצגים אני קובע כי הוכחו
היסודות העובדתיים של העבירות המיוחסות לנאשם באישום זה. הסברי
הנאשם למעשים שיוחסו לו ואשר הוכחו, ללא כל ספק, ע"י התביעה
בנוגע להעלמת הכנסותיו הנ"ל לשנת ,1986הם בלתי מתקבלים על הדעת
ובלתי סבירים לחלוטין. ההסבר של "טעות" הנובעת מהעתק לא ברור,
כאשר בין ההעתק למקור ישנו שוני מהותי וכאשר כל הרישומים
נערכו ע"י הנאשם עצמו ולא ע"י מנהל חשבונות או אדם אחר, אינו
מקובל עלי ואני דוחה אותו. גם טענת הנאשם כי לא נמסרו לו
המסמכים הנוגעים בדבר אין לה כל בסיס. מאופן ביצוע הרישומים
ומהשיטה שבה נערכו ניתן לקבוע שמעשי הנאשם, כמתואר לעיל,
מתאפיינים בעורמה, במירמה ובתחבולה, דבר המעיד כי השמטת ההכנסות
נעשתה במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס.
הנאשם לא הצליח לעורר ספק כלשהוא בכוונה הפלילית המיוחסת לו. על
יסוד ההלכות שצוטטו לעיל, אני קובע, איפוא, כי המאשימה הוכיחה
את אישום מס' 2על יסודותיו העובדתיים והנפשיים וכי הנאשם אכן
ביצע את העבירות המיוחסות לו עפ"י אישום זה.
)5 אישום מס' :3
אישום זה מתייחס לשנת המס .1987
עפ"י כתב האישום, הצהיר הנאשם כי הכנסתו בשנת המס הזו הסתכמה
בסך -. 1,413ש"ח עפ"י הפירוט הבא:
ממשלח יד כעו"ד -.757 ש"ח
מביטוח לאומי -.656 ש"ח
סה"כ -. 1,413ש"ח.
לדו"ח בדבר הכנסותיו לשנה זו צירף הנאשם נספח א' ובו פירוט
התקבולים וההוצאות על פיהם נערך הדו"ח. לטענת המאשימה, קיבל
הנאשם מ- 3אנשים, בשנת מס זו, תקבולים כשכר טירחה וכהחזר הוצאות
לקוח אך הנאשם לא כלל תקבולים אלה בין הכנסותיו לשנת מס זו.
תקבולים אלה כללו:
מחסן עמשה - כשכ"ט, סך -. 7,948ש"ח
מאליהו סודרי - כהחזר הוצאות לקוח, סך -.185 ש"ח
מאליהו סודרי - כשכ"ט, סך -.174 ש"ח
מסעיד חליחל - כהחזר הוצאות לקוח, סך -. 1,225ש"ח
סה"כ -. 9,532ש"ח
הסך של -. 1,225ש"ח נתקבל מסעיד חליחל עבור הוצאות אשר, לטענת
המאשימה, כלל הנאשם בהוצאותיו שבדו"ח על הכנסותיו לשנה זו
(ת/ )20ובספר התקבולים/תשלומים (ת/.)12
במעשיו אלו עבר הנאשם, לטענת המאשימה, על עבירות לפי סעיפים
)1(220ו- )5(220לפקודה.
ראיות התביעה בענין התקבול של -. 7,948ש"ח מחסן עמשה כללו
חשבונית מס' 618מיום 6/12/87ע"ס -. 7,948ש"ח (ת/ )25על שם
הלקוח חסן עמשה. לבית המשפט הוגשו גם ספר התקבולים לשנת
( 1986-1987ת/ )12ודו"ח הכנסות הנאשם לשנת ( 1987ת/ .)20עפ"י
עדות העד אגבריה הושמט תקבול זה מפנקסיו של הנאשם והוא אינו
מופיע כלל, לא בדו"ח על ההכנסה ולא בספר התקבולים.
כן העיד בפני
בית המשפט חסן עמשה עצמו (עמ' 26לפרוטוקול)
ובעדותו סיפר כי שילם סכום זה לנאשם, שכלל -. 7,500ש"ח כשכ"ט
ו-. 448ש"ח הפרשי הצמדה וריבית, והעד עו"ד ונדרוב הנ"ל (עמ' 21
לפרוטוקול) אישר העיד כי פסק סכום זה, כבורר, לטובת הנאשם. כמו
כן הוצג צילום תדפיס מחשבונו הפרטי של הנאשם (ת/ )26המראה כי
הסך של -. 7,948ש"ח הופקד בחשבונו הפרטי של הנאשם בבנק הפועלים
ביום .6/2/87
בענין התקבולים בסכומים של -. 174ש"ח ו-. 185ש"ח, שנתקבלו
מסודרי אליהו, הוצגו תצלומי חשבוניות מס' 667מיום 25/6/87ע"ס
-. 185ש"ח (ת/ )27ומס' 672מיום 25/10/87ע"ס -. 174ש"ח (ת/.)28
עפ"י עדות המפקח העד אגבריה, תקבולים אלה לא הופיעו לא בספר
התקבולים (ת/ )12ולא בדו"ח על ההכנסות לשנת ( 1987ת/.)20
בענין התקבול בסך -. 1,225ש"ח מסעיד חליחל, הוצגה חשבונית מס'
668מיום ( 21/6/87ת/ )29ע"ס -. 1,225ש"ח.
הנאשם בעדותו, בחקירה הראשית, (עמ' 49לפרוטוקול) השיב בנוגע
לתקבול מחסן עמשה כי הסך של -. 7,948ש"ח הוחזר לחסן עמשה
ובחקירתו הנגדית הוסיף:
"קבלה 618מיום 6/2/87לא מופיעה בספר התקבולים כי
אני מניח שבסמוך לאחר מכן היא בוטלה" (עמ' 60ש'
.)20-19
בנוגע לתקבולים מסודרי אליהו העיד הנאשם בחקירתו הראשית:
"הסכום של החזר הוצאות לא היה צריך להופיע כי זו
הוצאה שהוצאה והנושא של שכ"ט לא נרשם כי הם היו
במס הכנסה במסגרת החקירות והבדיקות שטענתי" (עמ'
49ש' .)14-12
ובחקירתו הנגדית טען:
"ולשאלה מדוע קבלות אלה לא רשומות בפנקס ת/ 12אני
משיב כי הדבר צריך לבדיקה ובדיקה זו לא התאפשרה לי
ע"י מס הכנסה כי הם לקחו לי את הניירת" (שם ש'
.)25-22
ובהמשך, בנוגע לתקבול מסעיד חליחל, טען הנאשם בחקירתו הנגדית:
"אותה תשובה אני נותן גם לגבי ת/ 29קבלה מס' 668
על סך -. 1,225ש"ח של חליחל".
המסמכים והעדויות שהציגה המאשימה מוכיחים, למעלה מכל ספק, כי
הנאשם קיבל את התקבולים הנ"ל בסכום כולל של -. 9,532ש"ח בשנת
המס 1987וכי לא כלל תקבולים אלה לא בספר התקבולים (ת/ )12ולא
בדו"ח שהגיש על הכנסותיו לשנה זו ובכך הוכח היסוד העובדתי של
העבירות המיוחסות לנאשם באישום זה. טענותיו של הנאשם הן טענות
בעלמא ואין בהן ממש. בנוגע לתקבולים של החזר הוצאות לקוח
הוכיחה התביעה כי הנאשם כלל הוצאות לקוח אלה בספר התקבולים
כהוצאותיו וכן בדו"ח על הכנסותיו ומשעשה כן חייב היה עפ"י החוק
לרשום תקבולים אלה כהכנסות, מייד כשהתקבלו מהלקוח, אך נמנע
מלעשות כן. גם טענתו בדבר בדיקה שלא נתאפשרה לו, כביכול, משום
שהמאשימה לקחה ממנו את החומר אין לה כל בסיס. ראשית: טענה זו
אינה מסבירה מדוע לא רשם את התקבולים מייד כשקיבל אותם, הרי
בשלב זה עדיין היו ספרי התקבולים בידיו?!. שנית: ולמעלה מן
הצורך, הרי המאשימה מסרה לנאשם את צילומי המסמכים שנתפסו על
ידה ואשר עמדה להגישם לבית המשפט בתיק זה ואף איפשרה לנאשם
לצלם מסמכים אחרים שברשותה אותם לא היה בכוונתה להגיש לבית
המשפט ומכאן שאין כל בסיס לטענתו כי בדיקת החומר לא נתאפשרה
לו. מכתב בענין זה נשלח לנאשם ביום ( 14/8/90ת/ )1והנאשם אף
אישר קבלת הצלומים בכתב ידו (ת/.)2
טענותיו והסבריו של הנאשם הם בלתי סבירים ובלתי מתקבלים על
הדעת ואני דוחה אותם. עפ"י ההלכות המשפטיות שצוטטו אני קובע כי
מעשיו של הנאשם והאופן בו נעשו מעידים כי השמטת ההכנסות נעשתה
במזיד, בכוונה להתחמק ממס תוך שימוש במירמה ועורמה, כפי
שהוכיחה המאשימה בראיות המוצקות שהוצגו בפני
בית המשפט וכי
הנאשם לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של ספק, ולו הקל
שבקלים, בכוונה הפלילית המיוחסת לו. אני קובע כי התביעה הוכיחה
כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו עפ"י אישום זה, על כל
יסודותיהן.
)6 אישום מס' :4
גם אישום זה מתייחס לשנת המס .1987
לטענת המאשימה, התקיים במשרדי פקיד השומה בעפולה, ביום
,14/11/89דיון בו הופיע הנאשם בפני
המפקח אגבריה (ע"ת מס' )1
לצורך בירור הכנסותיו בשנים .1988-1983בדיקת רצף פנקסי
החשבוניות/קבלות שהביא הנאשם לביקורת הראתה שחסרים מספר פנקסים
ובכללם פנקס מס' .12לשאלת המפקח בענין הפנקסים החסרים השיב
הנאשם:
"או הוצאו יותר מאוחר או שעדין לא נעשה בהם
שימוש".
באותו דיון נתבקש הנאשם להמציא את הפנקסים עד ליום .21/11/89
למחרת הדיון, ביום ,15/11/89כתב הנאשם מכתב לפקיד השומה ואליו
צרף 3פנקסי חשבוניות מהחסרים וציין כי היתר, ובכללם פנקס מס'
,12לא נמצאו. בחיפוש שנעשה במשרדו של הנאשם עפ"י צו בית המשפט
ביום ,19/3/90נתפס הפנקס מס' 12הנ"ל, ביחד עם מסמכים אחרים.
בדיקת פנקס מס' 12העלתה כי נרשמו בו שש חשבוניות (מס' )562-557
על שם ארבעה מלקוחות הנאשם בסכום כולל של -. 2,644ש"ח, אשר נגבו
כשכר טירחה מהלקוחות הנ"ל.
לטענת המאשימה, לא מסר הנאשם את פנקס 12הנ"ל לביקורת פקיד
השומה במזיד, בכוונה להתחמק ממס, ביודעו שחלק מההכנסות הרשומות
בפנקס זה לא נרשמו בדו"ח עליו הצהיר לשנה זו. תשובות הנאשם
למפקח אגבריה היו, לטענת המאשימה, כוזבות וניתנו במזיד בכוונה
להתחמק ממס. לטענת המאשימה מהוים מעשי הנאשם עבירה לפי סעיף
)1(220 ו- )3(220לפקודה ולחלופין עבירה לפי סעיף )5(220
לפקודה.
ראיות התביעה הנוגעות לאישום זה כללו את עדות העד אגבריה אשר
העיד לגבי הדיון שערך עם הנאשם ביום 14/11/89ולגבי חסרונו של
פנקס מס' 12הוגש פרוטוקול הדיון (ת/ )30החתום בחתימתו ובחתימת
הנאשם. כמו-כן הוגש מכתבו הנ"ל של הנאשם מיום ( 15/11/91ת/)31
אשר בסעיף 2שבו נכתב:
" .2כמו כן אני מעביר אליך פנקס מס' ,16 ,11 ,19
שאר פנקסים ,17 ,12 ,4 ,3לא נמצאו - ועד לדיון
אני מקווה להביאם".
דו"ח הביקורת של מר אגבריה הוגש לבית המשפט (ת/ )32ומעיון בו
עולה כי בסעיף 3לדו"ח זה צויין חסרונו של פנקס מס' 12הנ"ל.
בפנקס החשבוניות מס' 12אשר הוגש לבית המשפט (ת/ )14מצויות
החשבוניות 562-557ובהן מפורט כדלקמן:
חשבונית 557ע"ס -.39 ש"ח מיום 1/1/87ממכלוף אוחנה עבור שכ"ט.
חשבונית 558ע"ס -. 570ש"ח מיום 1/1/87משמעון אוחנה עבור שכ"ט
+ הוצאות.
חשבונית 559ע"ס -. 725ש"ח מיום 1/1/87מבית אבות סוכת שלום
עבור שכ"ט.
חשבונית 560ע"ס -. 230ש"ח מיום 6/1/87מימון אבוקרט עבור שכ"ט.
חשבונית 561ע"ס -. 450ש"ח מיום 7/1/87ממכלוף אוחנה עבור שכ"ט
והוצאות.
חשבונית 562ע"ס -. 630ש"ח מיום 13/1/87מסודרי אליהו עבור שכ"ט
והוצאות.
בנוסף לכך הוגשו, בהסכמת הנאשם, הודעות שנגבו מארבעת הלקוחות
ששמותיהם מופיעים בחשבוניות הנ"ל (סודרי אליהו ]ת/ [65שמעון
קרת, בשם בית האבות סוכת שלום ]ת/ ,[68אבוקרט מימון ]ת/[69
ושמעון אוחנה ]ת/.)[72
מעדותם של סודרי אליהו, שמעון קרת ואבוקרט מימון עולה כי שילמו
לנאשם את הסכומים המופיעים בחשבוניות כשכר טרחה וכי השיקים
שקיבל הנאשם מהם נפדו.
מעדות העד שמעון מימון עולה כי הסכומים המופיעים בחשבוניות שעל
שמו ועל שם מכלוף אוחנה, שולמו לנאשם, בשיקים, כשכר טירחה עבור
ייצוגם בתביעות משפטיות. שיקים אלו נפדו ע"י הנאשם.
העד אגבריה העיד כי, בבדיקה שערך בספר התקבולים לשנה זו, לא מצא
רישום של התקבולים שעבורם הוצאו החשבוניות הנ"ל.
בנוגע לאישום זה העיד הנאשם בעדותו הראשית:
"הסכומים המפורטים... נתקבלו על ידי ונרשמו בפנקס
הקבלות מס' 12אך לא דווח עליהם למס הכנסה כהכנסה
הואיל ופנקס מס' 12לא היה ברשותי אלא בידי מס
הכנסה" (עמ' 49ש' .)18-15
כאשר נשאל בחקירתו הנגדית כיצד מתיישבים דבריו אלה עם האמור
במכתבו (ת/ 31הנ"ל) ועם הכתוב בפרוטוקול הדיון שערך מר אגבריה
בדיון שקיים עם הנאשם ביום ( 14/11/91ת/ )30השיב:
"תשובתי היא כי בהיעדר הפנקס לא יכולתי לרשום את
ההכנסות הנזכרות. הפנקס היה בידי מס הכנסה ואם אתה
אומר לי כי בעת חיפוש נמצא ברשותי פנקס מס' 12אני
משיב כי הפנקס מס' 12היה בידי הפקיד אגבריה ולא
אצלי" (עמ' ,61ש' .)5-8
מהראיות שהציגה המאשימה ומעדויות העדים בנוגע לאישום זה מתברר
כי הנאשם אכן קיבל תקבולים כפי שמפורט בחשבוניות הנ"ל וכי לא
כלל תקבולים אלה בין הכנסותיו לשנת מס זו.
בנוגע להוכחת כוונת הזדון להתחמק ממס - טענות הנאשם, לפיהן נמנע
ממנו, כביכול, לרשום את התקבולים בספר התקבולים ובדו"ח על
הכנסותיו, הן מצוצות מהאצבע, מגוחכות ואין בהן שמץ של אמת הואיל
ופעולת תפיסת המסמכים במשרד הנאשם נעשתה רק ביום 19/3/90בעוד
שתקבולים אלה נתקבלו ע"י הנאשם בשנת .1987אני דוחה את טענות
הנאשם והסבריו בנוגע לאי רישום התקבול וקובע שהם בלתי סבירים
לחלוטין ושקריים לחלוטין.
לאישום בדבר מתן תשובות כוזבות לא השיב הנאשם כלל. הוכח מחומר
הראיות כי הנאשם טען לפני חוקר מס הכנסה, מר אגבריה, כי הפנקס
מס' 12הנ"ל אינו בנמצא בעוד שפנקס זה נתפס בעת חיפוש במשרדו של
הנאשם.
השיטות בהן נקט הנאשם, בנסיונו להשמיט מהכנסותיו, מעידות בבירור
כי עשה את מעשיו, דהיינו אי רישום התקבולים ומסירת פרטים כוזבים
לפקיד השומה, במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס והנאשם לא הצליח
לעורר ספק כלשהוא בכוונה זו המיוחסת לו.
אני קובע, איפוא, כי התביעה הוכיחה למעלה מכל ספק כי הנאשם אכן
ביצע את העבירות המיוחסות לו עפ"י אישום זה.
)7 אישום מס' :5
אישום זה מתייחס לשנת המס 1988ומורכב מ- 4חלקים. אדון בכל אחד
מהם בנפרד.
(א) עפ"י כתב האישום קיבל הנאשם מלקוחו אסעד אחמד זנגריה
(להלן: "זנגריה") בשנה זו שני סכומים כדלקמן:
סך -. 2,402ש"ח בשיק 554משוך על בנק הפועלים צפת ביום
.4/2/88
סך -. 4,175ש"ח בשיק 555משוך על בנק הפועלים צפת ביום
.3/2/88
סכומים אלה ניתנו לנאשם כהחזר הוצאות משפט - הוצאות אותן
כלל הנאשם בדו"ח לשנה זו. את שני התקבולים הללו מזנגריה לא
כלל הנאשם כהכנסה בדו"ח לשנה זו.
העד אגבריה (ע.ת. )1הגיש את דו"ח הנאשם על הכנסותיו לשנת
המס ( 1988ת/ )33על נספחיו. (אגב - מהנספחים שצורפו עולה
תוצאה של הפסד של -. 6,851ש"ח אך משום-מה הנאשם לא ציין
הפסד זה בדו"ח). מעיון בדו"ח מתברר כי הנאשם הצהיר על אפס
( )0הכנסה לשנה זו. כן הוגשו לבית המשפט ניירות עבודה של
הנאשם לשנת ( 1988ת/ ;)34ספר תקבולים/תשלומים לשנה זו
(ת/ ;)35פנקסי חשבוניות/קבלות לשנה זו (ת/ ,36ת/ ,37ת/,38
ת/.)39
מעיון ב-ת/ ,34שהינם דפי עבודה של הנאשם לשנה זו, עולה כי
הנאשם אכן הוציא שני סכומים אלה ורשמם כהוצאה במסגרת
הוצאותיו השוטפות לשנה זו. מעיון בחשבונית מס' 771שב-ת/38
עולה כי הנאשם קיבל מזנגריה הנ"ל ביום 31/1/82סך של
-. 2,402ש"ח שנרשם כ"פקדון".
בפני
בית המשפט הוצג גם שיק מס' 1337ליום ( 1/2/88ת/.)41
מעיון ב-ת/ 42עולה כי שיק זה הופקד בחשבון הנאשם בבנק בו
ביום. בספר התקבולים ת/ ,35בעמ' 1רשום בשורה ,19תקבול
עפ"י חשבונית 770אך בשורה ,20רשום תקבול לפי חשבונית
.772תקבול לפי חשבונית 771אינו מופיע כלל בספר זה ועל כך
העיד גם העד אגבריה. לגבי התקבול ע"ס -. 4,175ש"ח לא הוצאה
כלל חשבונית וגם לא נמצא רישום בספר התקבולים בחודש פברואר
.1988
בנוגע לתקבול הראשון מזנגריה בסך -. 2,402ש"ח, שעליו הוצאה
חשבונית ,771אמר הנאשם בעדותו הראשית:
"... סכום אחד לא היה צריך להרשם למרות
שקיבלתי את הסכום. הוצאתי אגרה לבית המשפט על
הסכום הראשון ששולם" (עמ' 49ש' .)25-23
וכאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע רשם בחשבונית 771סכום זה
כ"פקדון" כאשר בספר התקבולים (ת/ )35לשנת מס זו נרשם הסכום
כהוצאה בעוד שאין הקבלה רשומה כהכנסה, כפי שהדבר התחייב,
השיב:
"הכנסה זו לא צריכה היתה להרשם מאחר וסכום זה
הוצא בשיק נגדי כפי שרשום בהערות כקבלה "771
(עמ' 61ש' .)17-16
הנאשם מנסה לאחוז במקל משתי קצותיו. מחד - טוען הוא שסכום
זה הינו פקדון ולכן לא רשם אותו כהכנסה, ומאידך - הנאשם
מתחמק מתשובה מדוע רשם כהוצאה סכום זה, שקיבל כפקדון עבור
לקוחו. את התקבול השני מזנגריה בסך -. 4,175ש"ח, עליו לא
הוציא אפילו חשבונית, אין הנאשם מזכיר כלל בעדותו הראשית.
אך כאשר נשאל בחקירה נגדית מדוע הפקיד סכום זה בחשבונו
בבנק ולא הוציא עבורו קבלה השיב:
"כי שנתיים קודם לכן הוצאתי עבור אותו לקוח
אגרות משפט בסכום גדול יותר ולכן לא רשמתי"
(עמ' 61ש' .)20-19
אני דוחה את הסבריו של הנאשם בנוגע לאי רישום התקבולים
כהכנסות. "הסבריו" אינם יותר מאשר נסיון לא מוצלח לחפות על
מעשיו ומחדליו כמתואר. המסמכים שהציגה המאשימה כראיות
ועדות זנגריה מדברים בעד עצמם. הוכח כי הנאשם קיבל תקבולים
אלה והוציא חשבונית רק בגין אחד מן התקבולים הללו ועבור
השני לא. כן הוכח כי הנאשם לא כלל תקבולים אלה בין
הכנסותיו לשנת מס זו בעוד שאת האגרות ששילם לבית המשפט
(ואשר תמורתן הוחזרה לו בשני התקבולים דלעיל) כן כלל בין
הוצאותיו לשנה זו. הנאשם מצדו לא הצליח לעמוד בנטל השכנוע
בדבר קיום ספק בכוונתו להתחמק במזיד מתשלום המס.
(ב) במהלך שנה זו קיבל הנאשם מ"כלל" חברה לביטוח בע"מ תקבול של
-. 14,156.70ש"ח אותו תבע במסגרת פוליסת אחריות מקצועית
בגין מחיקת תביעה של לקוחו זנגריה הנ"ל. על תקבול זה הוציא
הנאשם חשבונית מס' 798מתאריך 10/4/88אולם הנאשם לא העביר
ללקוחו לא את הכסף ולא את החשבונית. הנאשם לא כלל תקבול זה
בדו"ח על הכנסותיו לשנת .1988
בענין התקבול מחברת הביטוח "כלל" הוצגו קבלה מס' 798ע"ס
- 14,156.70ש"ח מיום ( 10/4/88ת/ )43ותצלום המחאה עם נספח
(ת/ )44מחברת "כלל" לפקודות הנאשם ליום .27/3/88מעיון
ב-ת/ ,45שהינו צילום חשבון הבנק של הנאשם, עולה כי השיק
ת/ 44הופקד בחשבון הנאשם ביום .1/4/88מעיון בספר התקבולים
ת/ 35עולה כי הקבלה ת/ 43לא מופיעה בטור ההכנסות וכי תקבול
זה לא נרשם ע"י הנאשם.
העד זנגריה העיד בבית המשפט ומעדותו מבתרר כי לא ידע כלל
על הגשת התביעה לחברת "כלל" ע"י הנאשם (עמ' 25ש' .)16-13
הנאשם בעדותו הראשית טען:
"לגבי הסכום... של -. 14,156ש"ח ישנה קבלה
שהוא קיבל את הכסף והוא אישר את דבר קבלתה"
(עמ' 49ש' .)26-25
ובחקירתו הנגדית טען הנאשם:
"לא צריך היה לרשום את ההכנסה בספר התקבולים
כי הכסף הוחזר לבעל הקבלה באיזה שהוא מועד
שאינני יכול להצביע עליו" (עמ' 61ש' .)12-10
אינני מאמין לדבריו של הנשאם בדבר קיומה, כביכול, של קבלה
לפיה קיבל הלקוח את הכסף. ראשית, הוכח כבר קודם לכן כי
הנאשם הקפיד לרשום כל סכום שהוציא בפנקסיו ובדו"ח ובענין
זה לא הציג הנאשם את הקבלה שלקיומה הוא טוען. יותר מכך:
העד זנגריה שהעיד בבית המשפט ועדותו מהימנה עלי סיפר שבכלל
לא ידע שהנאשם הגיש בשמו תביעת פיצויים לחברת הביטוח (עמ'
25ש' )14-13וכי לא קיבל מהנאשם את הסך הנ"ל ומשנודע לו
על הסך הנ"ל, אגב חקירתו במס הכנסה, פנה לעו"ד שרגיל כדי
שיגיש תביעה בשמו כנגד הנאשם (עמ' 26ש' )14-9לקבלת הסכום
שגבה עבורו הנאשם מחברת "כלל".
אני קובע כי גירסת הנאשם בענין זה איננה אמת, אם אשתמש
בלשון המעטה, וכי הוכח שהנאשם אכן קיבל מחברת "כלל" את הסך
הנ"ל, אותו צריך היה להעביר ללקוחו זנגריה, אך הנאשם שילשל
סכום זה לכיסו הפרטי, העלים את דבר קבלתו מלקוחו זנגריה
ואף הוסיף חטא על פשע ולא כלל סכום זה בין הכנסותיו לשנת
המס .1988
(ג) הנאשם קנה בשנה זו מכונת כתיבה חשמלית ומכונת צילום בסכום
כולל של -. 4,391ש"ח. הנאשם רשם הוצאותיו בגין קניות אלה
בדו"ח לשנה זו כהוצאות שוטפות למרות שמדובר בהוצאות הוניות
שהן אסורות לרישום ובכך הקטין הכנסותיו לשנת מס זו.
בנוגע למכונת ההדפסה והצילום עולה מעיון ב-ת/ 34כי הנאשם
כלל את התשלומים בגין המכונות הנ"ל בסכומים -. 817ש"ח
(מכונת כתיבה) ו-. 3,574ש"ח (מכונת צילום) כהוצאותיו
השוטפות לשנה זו. בספר התקבולים ת/ 35מופיעה בעמ' 2הוצאה
תחת השם "מכונת הדפסה" בסך -. 817ש"ח ובעמ' 22מופיעה
הוצאה של 3,574ש"ח ולידה רשום מכונת צילום. עפ"י עדות העד
אגבריה רכישת מכונת צילום אינה נחשבת הוצאה שוטפת המותרת
בניכוי אלא הוצאה הונית שמזכה בפחת עפ"י שיעורים הקבועים
בחוק (עמ' 10ש' .)20-19
הנאשם השיב בעדותו לפרט אישום זה כדלקמן:
"... לגבי מכונת הצילום לפי מיטב זכרוני
התשלום בוצע עבור 10,000צילומים אבל גם אם
זה לא היה כך הוצאה של רכישה של מכונת צילום
וכתיבה בניהול ספרים חד צדדית מצדיקה את
הרישום כהוצאה ואין אפשרות אחרת לעשות את זה"
(עמ' 49ש' .)30-27
באשר לטענתו העובדתית של הנאשם שנטענה ל"מיטב זכרונו",
הנאשם לא הציג שום אסמכתא לטענתו בעוד שב-ת/ 35צויין
במפורש כי ההוצאה הינה עבור "מכונת הדפסה" (עמ' )2ועבור
"מכונת צילום וערכת צילום". אני דוחה את גירסתו של הנאשם
כבלתי סבירה.
גם טענתו החלופית, שהינה טענה משפטית, דינה להדחות. על
מהותה של ההוצאה ההונית כבר נכתב:
"... אפשר לעמוד על מהותה של ההוצאה ההונית,
לאמור: הוצאה אשר על פי רוב באה ליצור או
לשפר את האקטיב של הנישום ובדרך כלל אינה
בבחינת הוצאה החוזרת ונישנית או המיועדת למלא
אחר דרישה מתמדת" (ראה: דיני מס הכנסה, אפרתי
- רפאל, הוצאת שוקן בעמ' .)218
וכן נכתב:
"ודאי, שאין להתיר הוצאה שהנישום הוציא
כדי... לרכוש מכונות או ציוד וכיוצא באלה".
(ראה: דיני מיסים, ויתקון-נאמן הוצאת שיקן
תשכ"ט, עמ' ,139ההדגשה שלי מ.ה.).
הוכח, אם כן, כי הנאשם רשם כהוצאות שוטפות, הוצאות
שהן הוניות במהותן ובמעשהו זה הקטין הנאשם את הכנסתו לשנת
מס זו.
(ד) הנאשם קנה בשנה זו בחנות הפטורה ממכס צעיף ותיק, תמורת
-. 75ש"ח, פריטים אשר ההוצאה בגינם אינה מותרת בניכוי.
הוצאה זו רשם הנאשם בפנקסי התקבולים כהוצאה עבור עניבה
שחורה המותרת בניכוי ("ביגוד"). במעשהו זה רשם הנאשם הוצאה
כוזבת.
בנוגע לעניבה מופיעה ב-ת/ 34הנ"ל הוצאה של -. 75ש"ח הכלולה
בסכום של -. 509ש"ח המופיע תחת הכותרת "ביגוד". בעמ' 18של
ספר התקבולים ת/ 35מופיעה הוצאה של -. 75ש"ח תחת מס'
אסמכתא .58556אסמכתא זו הינה מספר של קבלה (ת/ )46מחנות
אשכר בע"מ הנמצאת בנמל התעופה בן-גוריון, שעליה נכתב בכתב
יד המילה "עניבה". מעדות הגברת נקש, מנהלת החשבונות בחברת
אשכר, אשר הוגשה בתצהיר בהסכמת הנאשם, עולה כי הקודים
המופיעים בקבלה ת/ 46הנ"ל מתייחסים לשני יצרנים: אחד מספק
צעיפים, חולצות וטוניקות והשני מספק תיקי עור. ומוסיפה
הגב' נקש בתצהירה:
"נתבקשתי ע"י עו"ד ע.וגנר
להשיב אם בקניה על
ידי חשבונית 58556נכללת עניבה ואני משיבה
בשלילה. הקניה על ידי חשבונית זו לא כולל
עניבה" (סעיף .)3
בענין זה טען הנאשם בעדותו הראשית:
"אני טוען שאין קשר בין הקבלה לבין העניבה.
מדובר בשני ענינים שונים לחלוטין" (עמ' 49ש'
.)32-30
ובחקירתו הנגדית בנוגע לקבלה ת/ 46השיב תשובה סתמית:
"לגבי הקבלה ת/ 46אני משיב כי רשמתי כל דבר
על פי מה שכתוב" (עמ' 61ש' .)13-12
דין טענתו של הנאשם להידחות. על הקבלה ת/ 46הוסיף הנאשם
בכתב ידו את המילה "עניבה" בעוד שהמאשימה הוכיחה בתצהיר
הנב' נקש כי הנאשם כלל לא רכש עניבה, שהוצאתה מותרת
בניכוי. הוכח אם כן, שוב, כי הנאשם כלל בהוצאותיו הוצאות
שאינן מותרות בניכוי, רשם בפנקסיו רישום כוזב וע"י כך
הקטין את הכנסותיו לשנה זו.
אני קובע כי המאשימה הוכיחה למעלה מכל ספק את כל פרטי אישום זה
על כל חלקיו וכי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו עפ"י אישום
זה תוך שנקט בשיטות של מירמה, עורמה ותחבולה, לרבות רישום כוזב,
פעל במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס ובפועלו זה אף לא בחל מלשלוח
ידו גם בכספי לקוחו - מעשה אשר הוא, כשלעצמו, חמור עד מאוד.
הנאשם, מצידו, לא עמד בנטל השכנוע לעורר ספק כלשהוא בכוונתו
הפלילית המיוחסת לו, ואני קובע כי הנאשם עבר את העבירות
המיוחסות לו עפ"י אישום זה.
)8 אישום מס' :6
גם אישום זה מתייחס לשנת המס .1988
לטענת המאשימה, התקיים במשרדי פקיד השומה בעפולה, ביום 14/11/89
דיון בו הופיע הנאשם בפני
המפקח אגבריה (ע"ת מס' )1לצורך בירור
הכנסותיו בשנים .1988-1983בדיקת רצף פנקסי החשבוניות שהביא
הנאשם לביקורת הראתה שחסרים מספר פנקסים ובכללם פנקס מס' .17
לשאלת המפקח בענין הפנקסים החסרים השיב הנאשם:
"או הוצאו יותר מאוחר או שעדין לא נעשה בהם
שימוש".
באותו דיון נתבקש הנאשם להמציא את הפנקסים עד ליום .21/11/89
למחרת הדיון, ביום ,15/11/89כתב הנאשם מכתב לפקיד השומה ואליו
צרף 3פנקסי חשבוניות מהחסרים וציין כי היתר ובכללם פנקס מס' 17
לא נמצאו. בחיפוש שנעשה במשרדו של הנאשם עפ"י צו בית המשפט ביום
,19/3/90נתפס פנקס 17הנ"ל ביחד עם מסמכים אחרים. בדיקת פנקס
מס' 17העלתה כי נרשמו בו ארבע חשבוניות (מס' )804-801על שם
ארבעה מלקוחות הנאשם בסכום כולל של -. 3,005ש"ח, אשר נגבו כשכר
טירחה מהלקוחות הנ"ל.
לטענת המאשימה, לא מסר הנאשם את פנקס 17הנ"ל לביקורת פקיד
השומה במזיד, בכוונה להתחמק ממס ביודעו שחלק מההכנסות הרשומות
בפנקס לא נרשמו בדו"ח עליו הצהיר לשנה זו. תשובות הנאשם למפקח
אגבריה היו, לטענת המאשימה, כוזבות וניתנו במזיד בכוונה להתחמק
ממס. לטענת המאשימה מהוים מעשי הנאשם עבירה לפי סעיף )1(220
ו- )3(220לפקודה ולחלופין עבירה לפי סעיף )5(220לפקודה.
ראיות המאשימה הנוגעות לאישום זה כללו את עדות העד אגבריה שהעיד
לגבי הדיון שערך עם הנאשם ביום 14/11/89ולגבי חסרונו של פנקס
מס' .17פנקס מס' 17הוגש לבית המשפט (ת/ )39ומעיון בו עולה כי
הוא כולל את חשבוניות 804-801בהן נרשם כדלקמן:
חשבונית מס' 801ע"ס -.660 ש"ח מיום 13/4/88שנתקבל מעו"ד
שרגיל כשכ"ט עבור צבי פרידמן.
חשבונית מס' 802ע"ס -.345 ש"ח מיום 14/4/88שנתקבל מפרג'י
שמעון עבור שכ"ט.
חשבונית מס' 803ע"ס -. 1,500ש"ח מיום 22/4/88שנתקבל מצבי כהן
עבור שכ"ט.
חשבונית מס' 804ע"ס -.500 ש"ח מיום 23/4/88שנתקבל מאחמד
אסעד עבור שכ"ט.
כן העיד העד אגבריה כי בספר התקבולים ת/ ,35בעמ' 5שבו, הופיע
רישום אחרון לפי מס' קבלה 800ולאחריו מס' 801ללא המשך רישום
ובדף הבא (מס' )7מתחיל רישום מספרי קבלה במס' .901
לבית המשפט הוצגו גם תדפיסי תנועות בחשבון הבנק של הנאשם (ת/,47
ת/ .)48מעיון ב-ת/ 47מתברר כי ביום 13/4/88הפקיד הנאשם בחשבונו
סך -. 660ש"ח. כן רשומה הפקדה בסך -. 1,500ש"ח ביום 24/4/88
מעיון ב-ת/ 48מתברר כי ביום 28/4/88הפקיד הנאשם בחשבונו סך
-. 500ש"ח נוספים. המאשימה הגישה לבית המשפט גם צילום של ספח
שיק ע"ס -. 660ש"ח בהתייחס לקבלה ( 801ת/ )49וצילום שיק בסך
-. 500ש"ח הרשום לפקודת הנאשם ושהוסב על ידו לזכות חשבונו בבנק
הפועלים (ת/.)50
עפ"י עדות העד אגבריה, אשר טיפל, כאמור, בתיקו של הנאשם, לא
נכללו הסכומים הנ"ל שעל פי החשבוניות 804-801בהכנסות הנאשם
בדו"ח לשנה זו. לבית המשפט הוגשו, בהסכמת הנאשם, עדויות שנגבו
ע"י מס הכנסה מצבי כהן (ת/ )69בדבר תשלום הסך של -. 1,500ש"ח
לנאשם; מראובן שרגיל בדבר תשלום הסך של -. 660ש"ח (ת/ .)70הנאשם
הודה בעת הדיון שנערך ביום ( 14/2/91עמ' 24לפרוטוקול) כי קיבל
משמעון פרג'י סך -. 345ש"ח לפי החשבונית 802הנ"ל.
ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפני
עולה בבירור כי הנאשם קיבל
תקבולים כשכר טירחת עו"ד מארבעת הלקוחות הנ"ל ולא כלל אותם בין
הכנסותיו לשנה זו. השמטת ההכנסות נעשתה בדרך של רישומן
בחשבוניות אשר לא נרשמו בספר התקבולים של הנאשם וכן באי הכללת
ההכנסות בדו"ח השנתי.
הוכח אם כן היסוד העובדתי של העבירות המיוחסות לנאשם עפ"י סעיף
זה. נטל השכנוע עבר לנאשם כדי לעורר ספק בקיומה של כוונה
פלילית.
לאישום זה השיב הנאשם בעדותו הראשית כדלקמן:
"הסכומים המפורטים... לא הוצהר עליהם כי פנקס
החשבונות לא היה אצלי אך לא היה בכך השפעה על
הדו"ח השנתי כי גם אם היו נכללים בהכנסות זה לא
היה משפיע על הסכום הסופי שבו אני מחוייב במס. לא
נכון שהוחזרו לי פנקסים".
האם דבריו הנ"ל של הנאשם יכולים להתקבל כהסבר לאי הכללת
התקבולים בין הכנסותיו לשנה זו? - בוודאי שלא, הטענה שפנקס
החשבוניות לא היה אצל הנאשם אין לה בסיס. עובדה היא כי רשם בו
את התקבול. הטענה הנוספת כי אי הכללת התקבולים אין בה כדי
להשפיע על סכום המס הסופי גם בה אין כל ממש והגיון.
אני דוחה את טענות הנאשם מכל בכל וקובע כי לא עמד בנטל השכנוע
בדבר קיום ספק בכוונתו הפלילית.
המאשימה עמדה בנטל הוכחת העבירות על פי אישום זה על יסודותיהם
העובדתיים והנפשיים.
)9 אישום מס' :7
עפ"י הנטען בכתב האישום, הכין הנאשם בעצמו דו"ח על הכנסותיו
לשנת המס ,1989לרבות נספח א' בדו"ח זה (חישוב ההכנסה החייבת
מעסק או משלח יד) וחתם על שני מסמכים אלה. בחישוב סופי של
הכנסותיו והוצאותיו לשנה זו נוצר הפסד של -. 14,131ש"ח!!?
הדו"ח והנספח הנ"ל נתפסו בין יתר המסמכים בעת חיפוש שנערך
במשרדו של הנאשם עפ"י צו בית המשפט.
לטענת המאשימה, ביקש הנאשם, בתחילת חודש מאי ( 1990לאחר תחילת
חקירתו במס הכנסה) לקבל לידו את הדו"ח והנספח על מנת להגישם
לפקיד השומה מדגם גליל מזרחי ועמקים בעפולה. פקיד השומה חקירות,
חיפה העביר את הדו"ח והנספח הנ"ל לפקיד שומה מדגם עפולה, כדרישת
הנאשם. חותמת קבלת הדו"ח על נספחיו הוטבעה במשרד פקיד השומה
מדגם עפולה ביום .7/5/90הדו"ח על הכנסות הנאשם לשנה זו והנספח
אליו הוכנו, לטענת המאשימה, על בסיס פנקסי החשבונות אותם ניהל
הנאשם בעצמו.
לטענת המאשימה, קיבל הנאשם בשנה זו מלקוחות שונים תקבולים עבורם
הוציא חשבוניות אך לא כלל את התקבולים בין הכנסותיו לשנה זו. סך
הכנסותיו מתקבולים אלה הסתכם ב- 6,409.90ש"ח.
לטענת המאשימה מהווים מעשי הנאשם עבירות לפי סעיפים )1(220
ו- )4(220לפקודה.
להוכחת טענותיה עפ"י אישום זה הגישה המאשימה לבית המשפט את דו"ח
הנאשם לשנת ( 1989ת/ ,)51שעליו מופיעה חתימה הנחזית להיות של
הנאשם ותצלום של ניירות העבודה המתייחסים לאותו דו"ח, (ת/.)52
עיון בנספח א' לדו"ח הנאשם לשנה זו, אשר גם בו מופיעה חתימה
הנחזית להיות של הנאשם, מראה הפסד של -. 14,131ש"ח. כמו כן הוגש
ספר התקבולים של הנאשם לשנת ( 1989ת/ )35ו- 4פנקסי חשבוניות של
הנאשם (ת/-54ת/ .)57מעיון ב-ת/ ,35בעמודים בהם נרשמו ההכנסות
לחודש ,4/89עולה כי הנאשם לא כלל תקבולים בסך כולל של -.940
ש"ח (המורכבים מסך של -. 600ש"ח משכ"ט, -. 100ש"ח מע"מ, -.200
ש"ח הוצאות לקוח) בדפי העבודה (ת/ )52בהם סוכמו הכנסותיו. כמו
כן לא כלל הנאשם בדפי העבודה הנ"ל תקבולים בסך -. 829ש"ח
שנתקבלו בחודש 11/89עבור שכ"ט, זאת עולה מעיון ב-ת/ 53עמ' .1
לבית המשפט הוגש גם תצלום של חשבונית מס' ( 151ת/ )58ע"ש סודרי
שלמה מיום 3/7/89ע"ס 1,130.9ש"ח לפי החלוקה הבאה: 130.9ש"ח
הוצאות, -. 869ש"ח שכ"ט ו-. 131ש"ח מע"מ.
כמו כן הוגשה לבית המשפט חשבונית מס' ( 120ת/ )59ע"ש אחמד סעיד
חליחל מיום 24/5/89ע"ס -. 2,300ש"ח כשכ"ט+מע"מ.
עפ"י עדות העד אגבריה אשר בדק את ספרי התקבולים (ת/ ,53ת/,)35
החשבוניות הנ"ל לא נרשמו בספרי התקבולים לשנת המס .1989
לבית המשפט הוגש גם הפנקס (ת/ )56הכולל את החשבוניות מס' -301
.313מעיון בפנקס זה עולה כי בחשבוניות ,312 ,310 ,308 ,306-301
313נתקבלו תקבולים כשכ"ט+מע"מ מלקוחות שונים בסכום כולל של
-. 2,715ש"ח. בחשבונית 307נתקבל תקבול של -. 100ש"ח כ"שונות".
בחשבונית 309נתקבל תקבול של -. 312ש"ח כ"פקדון". בחשבונית 311
נתקבל תקבול של -. 392ש"ח כ"פקדון".
חשבוניות מס' 310-301נרשמו לחודש .11/89חשבוניות מס' 313-311
נרשמו לחודש .12/89
עפ"י עדות העד אגבריה לא נרשם אף תקבול שנתקבל עפ"י החשבוניות
ממס' 301עד מס' 313בספר התקבולים של הנאשם לשנה זו.
עיון בספרי התקבולים (ת/ ,35ת/ )53לשנה זו מעלה כי בחודש 11/89
לא נכללו הכנסות עפ"י חשבוניות 311-301וכי בחודש 12/89לא
נרשמו בספר התקבולים הכנסות כלל.
הנאשם בתשובתו לאישום טען בעדותו הראשית כי לא הגיש דו"ח זה
(ת/ )51ולא חתם עליו. עוד טען הנאשם כי הטענה שהשמיט -.6,409
ש"ח מהכנסותיו - אפילו היתה נכונה, לא היה בה כדי לחייב אותו
בהגדלת מס!? (עמ' 50לפרוטוקול). כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע
לא נרשמו בספר התקבולים החשבוניות מס' ( 151ת/( 120 )58ת/)59
ו-( 313-301מ-ת/ ,)56השיב כי במצב שנוצר לא הוא שניהל את
החשבונות אלא מס הכנסה. בעמ' 10לסיכומיו בכתב טען הנאשם כי על
הדו"ח לשנת 1989חתמו אנשי מס הכנסה ולא הוא.
עפ"י העובדות שהוכחו בפני
בית המשפט, נתפס הדו"ח (ת/ )51על
נספחיו במשרדו של הנאשם בטרם הספיק הנאשם להגישו בעצמו למס
הכנסה. הדבר קרה ביום .19/3/91
עולה השאלה האם בנסיבות אלה, בהן הנאשם טרם הגיש את הדו"ח, ניתן
להאשימו בעבירה של "השמטה" מתוך דו"ח, עפ"י סעיף ?)1(220סעיף
זה קובע בזו הלשון:
"אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס...
( )1השמיט מתוך הדו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש
לכללה בדו"ח".
נראה לי כי הפירוש הנכון לסעיף זה אינו כולל השמטה מתוך הדו"ח
שטרם הוגש ע"י הנישום לשלטונות המס אלא נתפס במשרדו ע"י שלטונות
המס, וכי בנסיבות אלו לא הושלם היסוד העובדתי של העבירה,
הדורש, כתנאי מוקדם, הגשת הדו"ח לפקיד השומה. עם זאת, יש לבחון
האם בנסיבות, כפי שהוכחו, לא הוכחה עבירה אחרת של נסיון לעבור
את העבירה עפ"י סעיף )1(220הנ"ל?
לפני שאכריע בשאלה זו מן הראוי לדון תחילה בטענתו של הנאשם כי
לא הוא חתם על הדו"ח (ת/ )51והנספח (ת/ )52וכי הדו"ח והנספח
הנ"ל נחתמו ע"י אנשי מס הכנסה. אני דוחה טענות אלו של הנאשם
ואין אני מאמין להן.
נראה לי לקבוע שהחתימות המופיעות על הדו"ח והניספח והנחזות
כחתימות הנישום דומות זו לזו, ודומות אף לחתימות אחרות של הנאשם
על שלל המסמכים שהוגשו לבית המשפט. אני קובע כי הנאשם הוא שהכין
את הדו"ח ואף חתם עליו אך מסיבות הידועות רק לו, לא הגישו
והעדיף להשאירו בחזקתו. מכאן לשאלה האם הכנת הדו"ח הנ"ל על
נספחיו ובחתימה עליהם יש משום נסיון לעבור על העבירה לפי סעיף
?)1(220
סעיף 33לחוק העונשין קובע:
"(.33א)רואים אדם כמנסה לעבור עבירה, אם הוא
מתחיל להוציא את כוונתו אל הפועל במעשה
גלוי לעין ובאמצעים המתאימים להגשמתה, אולם
אינו מגשים את כוונתו עד כדי עשיית העבירה.
(ב)אין נפקא מינא -זולת לענין העונש- אם עשה
העבריין את כל הדרוש מצדו לביצוע העבירה,
או אם גמר הביצוע נמנע ע"י נסיבות שאינן
תלויות ברצונו, או שמרצונו חדל מן הביצוע.
(ג).....".
בפסיקה הנוגעת לסעיף זה הודגש היסוד הנפשי של הכוונה לבצע את
העבירה.
בע"פ ( 24/73מיכל נ. מ"י, פד"י כ"ז( )421 )2נאמר בע"מ :428
"העיקר בעבירת הנסיון הוא הכוונה הפלילית והרצון
לעבור את העבירה ועשית מעשה גלוי בכיוון זה".
ובע"פ ( 379/83אלמליח נ. מ"י פד"י ל"ח( )4בעמ' )467נאמר מפי
כב' הנשיא שמגר:
"אין להרשיע בנסיון לעבור עבירה, אם לא נתלוותה
למעשה הכוונה לבצע את העבירה; אולם קיומה של
הכוונה נלמד, בדרך כלל, מתוך נסיבות הענין...".
ואל המקרה שלפנינו. קבעתי כבר כי עפ"י חומר הראיות הוכח שהנאשם
הכין דו"ח על הכנסותיו לשנת מס זו ואליו צרף נספח. על שני
מסמכים אלה חתם הנאשם. די בכך כדי לקבוע כי הנאשם עשה מעשה גלוי
בכיוון של ביצוע העבירה. לגבי היסוד הנפשי שמהותו רצון בביצוע
העבירה של השמטת הכנסה הרי, כפי שצוטט לעיל, יסוד זה נלמד מן
הנסיבות. הנסיבות במקרה דנן הן שהנאשם קיבל תקבולים בשנת מס זו,
כפי שהוכיחה המאשימה, אותם לא כלל בספר התקבולים לשנה זו ואף לא
בדו"ח עצמו. יתרה מזו: גם התקבולים בסך -. 940ש"ח שהוזכרו לעיל,
אשר נרשמו כתקבולים בחודש 4/89לשנה זו, לא נכללו בדו"ח.
ממעשיו אלה של הנאשם יש ללמוד על הכוונה של נסיון להוציא לפועל
את העבירה של השמטת ההכנסה, לכל הפחות.
אני קובע אם כן, שהוכח כי הנאשם ניסה לעבור על עבירה לפי סעיף
)1(220לפקודה ויש לזכותו מן העבירה עפ"י סעיף )1(220לפקודה
ולהרשיעו בעבירה של נסיון לעבור עבירה זו בלבד.
בנוגע לעבירה עפ"י סעיף )4(220לפקודה הוכח כי הנאשם הכין פנקסי
חשבונות ורישומים כוזבים ע"י כך שלא כלל את ההכנסות עפ"י
החשבוניות ( 120 ,151ת/-58ת/ )59וכן עפ"י החשבוניות 313-301
(שב-ת/ )56בספר התקבולים לשנה זו ואף לא בדו"ח הנ"ל.
עפ"י ההלכות שצוטטו לעיל, היה על הנאשם לשכנע את בית המשפט,
בנסיבות אלו, בקיומו של ספק לגבי כוונתו להתחמק ממס במזיד. כפי
שכבר ציינתי לעיל, בעדותו-בתשובותיו לאישום זה-טען הנאשם כי:
"במצב שנוצר אני לא ניהלתי חשבונות, מי שניהל את
החשבונות עבורי זה מס הכנסה ולא היתה לי שליטה על
החשבונות" (עמ' 61ש' .)27-25
וכך נטען בעדותו הראשית:
"אני טוען כי הסכום של -. 6,409ש"ח שנטען כי
השמטתי מההכנסות, גם אם הדבר היה נכון, לא היה
הדבר מחייב אותי בהגדלת מס" (עמ' 50ש' .)13-11
אני דוחה את טענות הנאשם שאין להן כל בסיס. ראשית, המסמכים
נתפסו ע"י מס הכנסה רק ביום .19/3/91כלומר, מסיום שנת המס 1989
ועד לתפיסת המסמכים היה לנאשם זמן די והותר כדי לנהל את
חשבונותיו והוא אף עשה כן כפי שתואר לעיל.
הטענה כי הסך של 6,409ש"ח לא היה בו כדי להגדיל את המס בו היה
חייב הנאשם אין לה כל ממש ואני דוחה אותה. אין לקבל טענה כי אי
הכללת סכומי הכנסות בדו"ח לא משפיעה על החיוב במס. על הנישום
החובה לכלול את כל הכנסותיו בדו"ח לאותה שנת מס מבלי להתחשב אם
בסיכום הדו"ח יגיע סכום מס זה או אחר ואין קשר בין שני דברים
אלה.
בהיעדר הסבר נאות לפעולותיו של הנאשם, אני קובע כי הוכח גם
היסוד הנפשי של העבירה לפי סעיף )4(220וכי הנאשם ביצע את
העבירה לפי סעיף )4(220וכן בביצוע עבירה של נסיון לבצע את
העבירה לפי סעיף )1(220עפ"י סעיף 33לחוק העונשין+)1(200
לפקודה.
)10 אישומים מס' :11-8
אישומים אלה דומים במהותם, למרות שהם מתייחסים כל אחד לשנת מס
אחרת, על כן אדון בהם יחדיו.
כתב האישום מייחס לנאשם 4עבירות לפי סעיף 217לפקודה, עבירה
אחת בכל אחת מן השנים שבין .1989-1986בכתב האישום נטען כי
במהלך השנים הנ"ל נסע הנאשם לחו"ל, פעם בכל שנה, במסגרת נסיעה
פרטית וכי את הוצאות הנסיעה לחו"ל כלל הנאשם בדו"ח שהוגש לאותה
שנת מס, בכך הגיש הנאשם, לטענת המאשימה, דו"ח לא נכון לאותה
שנה. ללא הצדק סביר - עבירה לפי סעיף 217לפקודה.
להוכחת העובדות הנטענות הגישה המאשימה באמצעות העד אגבריה את
דו"ח חקירת הנאשם מיום ( 14/11/89ת/ .)30מעיון בדו"ח ובתשובות
הנאשם לשאלות שנשאל עולה כי הנאשם נסע לחו"ל בין השנים -1985
1989כדלהלן:
1985 - 2נסיעות (יפן, שוייץ).
1986 - 2נסיעות (שוייץ, ספרד).
1987 - 2נסיעות (איטליה, הולנד).
1988 - 1נסיעה (הולנד).
1989 - 1נסיעה (הולנד).
כאשר נשאל בחקירתו ב-ת/ 30כיצד מימן את נסיעותיו בעוד שמהדוחו"ת
על הכנסותיו לשנים אלו עולה כי לא היו לו הכנסות המאפשרות לו
לממן נסיעות אלה השיב כי את הנסיעות מימן לו אדם בשם יוסי הוז
שגר בארה"ב, שהינו חברו, וכאשר צריך היה הוז הנ"ל יעוץ בענינים
עסקיים, הוא הזמין את הנאשם ומממן לו את כל הוצאות השהות בחו"ל.
בעדותו הראשית בבית המשפט הסביר הנאשם את אופן רישום הנסיעות
לחו"ל בדוחו"ת השונים כדלקמן:
"אני אומר שהדו"חות שמסרתי על הנסיעות בדו"חות שלי
מבטא נטו שלילי שבין הכנסות להוצאות, דהיינו
שההוצאות שלי באותה נסיעה היו גבוהות יותר
מההכנסות בסכום שדווח. היה ברור שהסכום ההוצאה היה
גדול והוצאות נסיעה לחו"ל הן הוצאות גדולות אשר
מטבען צריכות להיות כנגדן הכנסות גדולות ואם אין
הכנסות גדולות כנגד ההוצאות הנטו הוא שלילי וכך
הוא מדווח" (עמ' 50לפרוטוקול ש' .)20-14
ובחקירתו הנגדית הוסיף:
"בקשר לשאלה אם אני יכול להצביע על הכנסות שנבעו
מלקוחות בחו"ל אני משיב, היו הכנסות מחו"ל והיו
הוצאות לגבי זה וההפרש השלילי שדווח הוא ההפרש.
אינני יכול להצביע על דוגמא אחת אפילו מהטעמים
שדיברתי (עמ' 61לפרוטוקול ש' 28עד עמ' 62ש' .)4
דברי הנאשם מעלים מספר שאלות ותמיהות: ראשית, מעדותו בחקירתו
במס הכנסה נוצר הרושם כי בגין נסיעותיו לא קיבל כלל שכר טרחה
ונסע כדי לייעץ לחבר וכי אותו חבר מימן את הוצאות הנסיעה והשהיה
בחו"ל בעוד שמעדותו בבית המשפט מתברר כי הנאשם הוציא הוצאות
בעצמו ואף קיבל שכר עבור טירחתו בקשר לנסיעות הנ"ל, ולטענת
הנאשם מההפרש בין הוצאותיו להכנסותיו נתקבל "נטו שלילי" אותו
כלל בדוחו"ת כהוצאה.
שנית: אם, כפי שטען בחקירתו ב-ת/ ,30מממן לו יוסי הוז את כל
הוצאותיו כיצד זה כלל הנאשם הוצאות אלו בדוחו"ת השונים לשנים
,1989-1986הרי הוא עצמו לא הוציאן?
שלישית: והפעם לגרסתו בבית המשפט, לפיה קיבל הכנסות והוציא
הוצאות, היעלה על הדעת שעו"ד מן השורה, שעיניו בראשו, יחזור שנה
אחר שנה על "שגיאותיו" ויגבה עבור עבודתו בחו"ל שכר שאינו מכסה
אפילו את הוצאותיו? שלא לדבר כלל על אי קבלת שכר טרחה עבור
הטרחה ואבדן הזמן? אפשרות זו אינה עולה על הדעת והיא בלתי סבירה
לחלוטין, מה עוד שבמקרה דנן הציג עצמו הנאשם כמי שבקי בניהול
חשבונות ואף ניהל בעצמו את כל עניניו.
לשם הרשעה בעבירה עפ"י סעיף 217נדרש כי מעשי הנאשם נעשו "ללא
הצדק סביר". המבחן שנקבע למונח "הצדק סביר" בפסיקה הינו מבחן
אוביקטיבי (ראה ע"פ 916/84יעקובי נ. מ"י, פד"י מ'()94 )1
והשאלה שיש לשאול היא האם נישום סביר היה פועל בנסיבות העניין
כפי שפעל הנאשם?
ממכלול העדויות שהוצגו בפני
עולות, כפי שתארתי לעיל, שתי
גירסאות: אחת מתוך ת/ 30לפיה כל הוצאות הנאשם מומנו ע"י יוסי
הוז הנ"ל והשניה, מתוך העדות שמסר הנאשם בבית המשפט ולפיה הנאשם
מימן הוצאותיו בעצמו וקיבל הכנסות תמורת עבודתו. שינוי זה
בגירסת הנאשם פועל כמובן לרעתו בכל הקשור למהימנותו של הנאשם.
בעדותו של הנאשם בעמ' 61העיד הוא שהיו לו הכנסות מנסיעותיו
לחו"ל אך אין בנמצא בכל חומר הראיות שהוגש כי נרשמה הכנסה
כלשהיא מלקוח בחו"ל ולא מהחבר יוסי הוז. הטענה של הנאשם כי נסע
חזר ונסע, משך 4שנים (אם נתעלם משנת המס 1985שלא נכללה בכתב
האישום) פעם אחר פעם לחו"ל לשם מתן "יעוץ עסקי כללי" מבלי שהוכח
קבלת הכנסה, הינה תמוהה ביותר. שום בר-דעת לא יבצע מספר כזה של
נסיעות עיסקיות ביודעו שבסופו של דבר יצא שכרו בהפסדו ואף לא
הנאשם. בכל מקרה, אין להכיר בהוצאה של נסיעה לחו"ל כאשר אין
בצידה הכנסה מהלקוח מחו"ל.
הוכח, לעומת זאת, כי הנאשם כלל את הוצאותיו בדוחו"ת השונים
ואילו הכנסתו המקבילה, לה הוא טוען כביכול, לא הוכחה כלל.
ההסבר שנתן הנאשם בוודאי שאינו מהווה "הצדק סביר" כפי הנדרש כדי
לפטור אותו מן העבירה לפי סעיף .217על הנאשם היתה חובה לפרט מה
היו הכנסותיו מנסיעות אלה ולרשום אותן בטור ההכנסות ובמקביל
לפרט הוצאותיו ולרשמן בטור הוצאות, ולא לרשום, כפי שפרט בעדותו,
רק את ה"נטו", דהיינו, את ההפרש בין שני אלה, כטענתו.
בנוגע ליסוד הנפשי, אין נדרשת בעבירה זו הוכחת כוונה להתחמק ממס
במזיד ודי בכך שהנאשם היה מודע למעשיו, דהיינו אי הכללת ההכנסות
בדו"ח ובכך שלא ניתן הצדק סביר למעשיו, כדי לקבוע כי עבר את
העבירה.
אני קובע כי המאשימה הוכיחה את יסודות העבירה לפי סעיף ,217בכל
4האישומים 11-8שבכתב האישום.
)11 אישום מס' :12
אישום זה מתייחס לשנת המס .1989
עפ"י הנטען בכתב האישום השתמש הנאשם בשנת מס זו, בין היתר בפנקס
חשבוניות מס המתחיל בחשבונית 101ומסתיים בחשבונית .150לטענת
המאשימה השמיד הנאשם, ע"י תלישה או קריעה מתוך הפנקס הנ"ל,
העתקי חשבוניות החל מחשבונית מס' 101וכלה בחשבונית ,123ללא
סיבה מספקת במטרה למנוע אפשרות בקורת מצד פקיד השומה, ובמעשיו
אלה עבר עבירה של השמדת מסמכים שיש להם ערך לענין השומה ללא
סיבה מספקת-עבירה לפי סעיף )6(216לפקודת מס הכנסה.
להוכחת טענותיה הציגה המאשימה, באמצעות העד אגבריה, את פנקס
החשבוניות מס' ( 3ת/ )57בדיקת הפנקס העלתה כי החשבוניות מס'
123-101נתלשו לרבות מקור החשבוניות והעתקיהן.
מעיון בדו"ח חקירת הנאשם (ת/ ,30עמ' ,)2עולה כי פנקס מס' 3לא
הובא ע"י הנאשם לחקירתו במס הכנסה ביום 14/11/89וכאשר נשאל
הנאשם ע"י החוקר גאווד אגבריה לפשר חסרונו של פנקס מס' 3
ופנקסים נוספים אחרים הסביר הנאשם:
"או שהוצאו יותר מאוחר או שעדיין לא נעשה בהם
שימוש" (ת/ 30עמ' .)2
לדברי העד אגבריה, בעדותו בחקירתו הנגדית, מצא את פנקס מס' 3
מאוחר יותר בין החומר שנתפס ע"י מחלקת חקירות של מס הכנסה
כשחסרות בו החשבוניות הנ"ל.
בנוגע לנסיבות תפיסת פנקס מס' 3העיד העד למפרום (ע.ת. מס' )8
כדלקמן:
"במהלך החיפוש במשרדו של הנאשם, מצאנו גם בתוך
שקית נילון או נייר מספר פנקסי חשבונות, חלקם היו
ישנים מאוד, והשאר היו הפנקסים המהווים חלק כתב
האישום, כולל אותו פנקס קרוע שחסרות בו חשבוניות.
עד למועד מציאת הפנקסים הללו הם לא הומצאו לעיון
מס הכנסה" (עמ' 31ש' .)27-23
הנאשם בעדותו השיב לאישום זה כדלקמן:
"לא תלשתי שום פנקסי חשבונות ולפי מה שאני יודע מה
ש"החבורה" הזאת עושה (הכוונה למס הכנסה) אין לי
שום ספק שהם גרמו לזה אם באופן מקרי או אם באופן
זדוני" (עמ' 50ש' .)24-22
מבין שתי הגירסאות אני מעדיף את גירסתו של העד למפרום על זו של
הנאשם בנוגע לתפיסת הפנקס במשרדו של הנאשם ואני קובע שהפנקס
נתפס במשרד הנאשם ובשעה שנתפס היו חסרות בו החשבוניות הנ"ל
שנתלשו ממנו, לפני מועד התפיסה.
בתשובת הנאשם לאישום אין שום הסבר מתקבל על הדעת לחסרונן של
החשבוניות הנ"ל בפנקס וכל שיש בתשובתו הוא נסיון לגלגל את האשמה
לתלישת החשבוניות הנ"ל על ה"חבורה", דהיינו פקידי מס הכנסה.
משקבעתי כי פנקס זה היה בחזקת הנאשם עד לתפיסתו ע"י חוקרי מס
הכנסה, וכי לפני תפיסת הפנקס נמנע הנאשם מלהביאו עימו לחקירתו
במס הכנסה וכאשר נשאל לפשר חסרונו ענה באופן מתחמק, וגם במכתב
שכתב למס הכנסה מאוחר יותר ליום חקירתו הנ"ל (ת/ )31לא צרף פנקס
זה, מוטל על הנאשם הנטל לספק הסבר משכנע להיעדרן של החשבוניות
התלושות הנ"ל. הנאשם לא עמד בנטל זה וטענותיו בדבר מעשה זדון
כביכול מצד שלטונות המס הן טענות בעלמא, בלתי מבוססות ואין אני
מוכן לקבלן. המסקנה המתבקשת מהעובדה שהפנקס עם החשבוניות
התלושות התגלה בחזקתו של הנאשם, עליו מוטלת החובה לתת הסבר
לעובדה זו ומשלא ניתן הסבר כזה אין מנוס מהקביעה שהנאשם עצמו
אחראי לתלישתן של החשבוניות והשמדתן. במעשיו אלו עבר הנאשם על
העבירה לפי סעיף )6(216המיוחסת לו עפ"י אישום זה.
)12 בנוגע להוכחת היסוד הנפשי והכוונה של הנאשם לבצע את העבירות
לפי סעיף 220לפקודה אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי מעבר להוכחת עצם
ביצוע העובדות, לגבי כל אישום ואישום - דבר שממנו בלבד ניתן
ללמוד על כוונה להשתמט במזיד מתשלום מס, יש לראות גם הוכחה בדבר
הכוונה מהעובדה כי העבירות בוצעו: באופן רצוף ע"י הנאשם במשך
מספר שנים; בשיטות זהות של העדר רישום ההכנסה שנתקבלה
בחשבוניות; באי רישומם בספר התקבולים; באי הכללת סכומי תקבולים
בסך כל ההכנסות לאותה שנה כשאין הכנסות אלה מוצאות את ביטויין
בדו"ח הסופי לגבי כל שנה ושנה. ברוח זו נפסק ע"י בית המשפט
העליון בע"פ 310/82שמואלי נ. מ"י (פורסם בקובץ פסקי דין
פלילים, הוצאות מחלקת חקירות נציבות מס הכנסה ומס רכוש, חוברת
מס' 14עמ' .)58
?ריבוי המקורות, הסכומים הפעוטים שעליהם הצהיר
בדוחות וכן התמדתו ללכת בדרך שבה בחר משך כחמש
שנים רצופות יוצרים הנחה, שלא נסתרה, שהוא עשה
את אשר עשה, בעיניים פקוחות ומתוך כוונת זדון
להשתמט מתשלום המס המגיע ממנו"?שם בעמ' .)59
כמו כן קבע בית המשפט העליון בע"פ 488/85הרוניאן ואח' נ. מ"י.
?פורסם שם, חוברת מס' 17עמ' .)11
?אשר לטענה שההשמטות מהוות אך חלק קטן מהמחזור
הכולל, די לדעתנו במספרן הרב של ההשמטות וברצף
של שנים כדי להצביע לא על טעויות מקריות גרידא
אלא על קיומה של כוונה להשמיט" (שפ בעמ' .)12
נוסף לכל אלה מזדקרת תמונה של העלאת טענות שקריות בעליל מצד
הנאשם כגון הטענה כי לא רשם תקבולים ולא הכלילם בדו"ח בגלל
שהפנקסים שלו נתפסו ע"י אנשי החקירות של מס הכנסה כאשר ברור לכל
שהתפיסה של המסמכים נעשתה רק כעבור מספר שנים?יותר מאוחר. טענה
מסוג זה נטענה בבית המשפט כדי לזרות חול בעיני בית המשפט.
)13 סיכומו של דבר:
על יסוד כל האמור לעיל, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את כל פרטי
האישומים המפורטים בסעיפי האישום מ- 1עד 6ומ- 8עד ,12במידה
הדרושה עפ"י החוק ואני מחליט, לכן, להרשיע את הנאשם בעבירות
המיוחסות לו ב- 11פרטי האישום הנ"ל.
באשר לפרט האישום מס' ,7הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מן
העבירה המיוחסת לו עפ"י סעיף )1(220לפקודה, באותו פרט אישום,
ויש להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף )4(220לפקודה
ובעבירה של נסיון לביצוע עבירה לפי סעיף )1(220לפקודה+סעיף 33
לחוק העונשין תשל"ז - .1977
ניתן והודע היום 13.05.92במעמד עו"ד ע.וגנר
ב"כ המאשימה והנאשם
בעצמו.
פ בית משפט מחוזי 186/90 מדינת ישראל נ' ישראל בן-חיים מור (פורסם ב-ֽ 13/05/1992)