פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על נתניאל ווקנין | פסקי דין על דני בדש | פסקי דין על פסיפיק רכב ותחבורה |

18647-02/17 א     29/09/2018




א 18647-02/17 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נתניאל ווקנין, דני בדש, פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 18647-02-17 איילון חברה לביטוח בע"מ
נ' ווקנין ואח'



לפני
כבוד השופט אריה ביטון


התובעת:

איילון חברה לביטוח בע"מ



נגד


הנתבעים
:

1.נתניאל ווקנין

2.דני בדש

3.פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ



פסק דין

מבוא
1.
לפניי תביעת שיבוב על סך 203,946 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים 1-3 בשל תאונת שרשרת שארעה ביום ה-02.02.16 (להלן: "התאונה"), ושגרמה נזק לרכב התובעת.

2.
בתאונה הנ"ל היו מעורבים חמישה רכבים, שיתוארו לפי סדרם בשרשרת, וכדלקמן:
הרכב הראשון
, הינו רכב מסוג מאזדה.
הרכב השני,
הינו רכב מסוג רנו.
הרכב השלישי,
הינו רכב מסוג קדילאק, שהיה נהוג בידי מבוטח התובעת.
הרכב הרביעי,
הינו רכב מסוג
קאיה, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 .
הרכב החמישי,
הינו רכב מסוג אופל, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 שהינו מבוטח הנתבעת 3.

3.
בתא"מ 31597-09-17 תבעה מבטחת הרכב הראשון בשרשרת את נזקיה מאת הרכבים השני והשלישי בשרשרת. בפסק הדין שניתן בתיק זה נמצא נהג הרכב השני כאחראי הבלעדי לנזקי הרכב הראשון. מבטחת נהג הרכב השלישי תובעת כעת את תגמולי הביטוח, אשר שילמה למבוטחה בגין התאונה, מאת נהגי הרכב הרביעי והחמישי ומבטחת הרכב החמישי בשרשרת התאונתית שלעיל.

טענות הצדדים
4.
לטענת התובעת, עת נסע נהג מבוטח רכבה בכביש 2 לכיוון דרום, האט רכב אשר נסע לפניו עד לכדי עצירה לנוכח רכב שהאט לפניו, לפתע פגע רכב הנתבע 1 מאחור ברכבו. הנתבע 1 סרב לשלם לתובעת את נזקיה שכן טען כי נהדף הוא לעברה עקב פגיעת נהג רכב הנתבעים 2-3 בו מאחור. נהגי הרכבים 1 ו-2 מטילים כל אחד את האחריות לתאונה על כתפי משנהו ומסרבים לפצות את התובעת בגין נזקיה, שהביאו לאובדן להלכה של רכבה, כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמה.

5.
הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה לתיק הגם שהופנה ללשכה לסיוע משפטי לשם קבלת ייעוץ וייצוג, אולם, זה התייצב לדיונים לשם השמעת גרסתו לאופן התרחשות התאונה. הנתבעים 2-3 דוחים בכתב הגנתם את אחריותם לתאונה, וטוענים כי זו ארעה ברשלנותו של הנהג מטעם התובעת. לטענתם, היה זה רכב התובעת שפגע ראשונה בעוצמה ברכב שנסע לפניו, לאחר מכן נפגע על ידי רכב הנתבע 1, ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבעים 2-3 ברכב הנתבע 1 מאחור ללא הדיפה והצטרף לתאונה קיימת עקב קיצור מרחק הבלימה הפתאומי.

6.
כנגד הנתבע 2, שנהג ברכב החמישי והאחרון בשרשרת, הוגש כתב אישום בגין פגיעה מאחור ברכב הנתבע 1 והדיפתו לעבר רכב התובעת. הנתבע 2 הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום ונזגר דינו. פסק הדין שניתן במשפט הפלילי הפך חלוט.

דיון והכרעה
7.
לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הרכבים בשרשרת, עיינתי בתיק המשטרתי ובדו"ח בוחן התנועה ומסקנותיו וביתר הראיות שהובאו בפני
, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת מוטל על כתפי הנתבע 2, הוא הנהג ברכב האופל שהיה החמישי והאחרון בשרשרת התאונתית נשוא תיק זה. הטעמים למסקנתי יובאו להלן.

8.
ראשית יובהר, כי מסקנות ההליך הקודם שהתנהל בין הרכבים הראשון, השני והשלישי בשיירה הובילו למתן

פסק דין
כנגד הנהג השני בשיירה כאחראי לנזקי הרכב
הראשון בשיירה. אמנם, אין למסקנות פסק הדין בהליך הקודם כדי להוות השתק פלוגתא ביחס לתיק זה, אולם, יחד עם זאת, יש במסקנות אלו כדי לחזק את גרסת נהג רכב התובעת ולשלול כל אשם תורם מצדו לנזקי רכבו.

9.
בעדותו בפני
י, העיד נהג רכב התובעת, שהיה השלישי בשרשרת, כי נסע בנתיב השמאלי במהירות של כ- 80 קמ"ש, לפתע הבחין כי הרכבים שלפניו נעצרו, בהתאם לאמור נעצר אף הוא כמטר-שניים לפני הרכב השני, ולפתע חש מכה עוצמתית וחזקה מאחור. נהג הרכב השני בשרשרת העיד כי נהג במהירות של כ-40 קמ"ש וכי בהגיעו לפקק תנועה עצר את רכבו, ולטענתו, הבחין במראה כי אף נהג רכב התובעת, שהיה מאחוריו, עצר מבלי לפגוע בו. כמה שניות לאחר מכן קיבל הוא מכה חזקה מרכב הקדילאק שנסע מאחוריו, הוא רכב התובעת. בחקירתו הנגדית הוסיף והשיב כי המכה מאחור היתה חזקה ועל כן נהדף קדימה. אציין, כי מצאתי את עדותם של שני עדי התביעה אמינה ומהימנה אשר מתיישבת עם כל ממצאי תיק המשטרה ובוחן התנועה. בנוסף לאמור לעיל, חשוב לציין, כי אין העד השני בעל עניין בתיק זה ואף לכך השפעה על מידת מהימנותו.

10.
הנתבע 1, שהיה נהג הרכב הרביעי בשרשרת, העיד בפני
י כי האט נסיעתו עקב האטה של רכבים מלפניו ונעצר כשני מטר לפני רכב התובעת, שנעצר לפניו. לפתע פגע בו מאחור רכב האופל שבו נהג הנתבע 3, זה נהדף עד לרכב הקדילאק שלפניו ונגררו יחדיו עשרה מטרים לפנים. עוד העיד כי לאחר התאונה ביקש הנתבע 2 ממנו סליחה. אף מעדותו של עד זה התרשמתי כאמינה רציפה ומהימנה. עדותו תאמה את האמור בחקירתו במשטרה ממש במקום ארוע התאונה. בחקירתו הנגדית הבהיר כי לא הבחין בתאונה שהתרחשה לפנים כי אם ברכבים שלפניו נעצרים. גרסתו זו מחזקת את גרסת העדים שהעידו לפניו, נהגי שני הרכבים שנסעו לפניו בשרשרת.

11.
אחרון העיד הנתבע 2, אשר פתח ותיאר כי הבחין בהאטה שהפכה לעצירה פתאומית וכי נסע במהירות הנעה בין 100-120 קמ"ש. כבר כעת יוער כי המהירות המותרת בכביש זה, על פי בוחן התנועה, הינה 90 קמ"ש, דהיינו שזה מעיד בבירור כי חרג מן המהירות המותרת, ולפתע ראה אורות האטה וזה נעצר במהירות. אלא שלטענתו, הצטרף הוא לתאונה, הגם שלא הבחין בתאונה לפניו. עוד הוסיף כי כשפגע ברכב שלפניו, היה זה האחרון בעצירה מוחלטת. טענה זו מחזקת את גרסת הנתבע 1 בעדותו בפני
י. נראה כי די בעדויות אלו כדי להכריע את הכף כנגד הנתבע 2 כמי שאחראי לפגיעה בנתבע 1 מאחור והדיפתו לפנים אל עבר רכב התובעת, וכך לגרימת הנזקים לרכב התובעת, הן מאחור והן מלפנים. מסקנות אלו עולות בקנה אחד עם מסקנות בוחן התנועה המשטרתי שקבע את סדר הפגיעות ועוצמתן בשרשרת התאונתית ככזו המתחילה בנתבע 2, נהג רכב האופל האחרון בשרשרת.

12.
ב"כ הנתבעים 2-3 ביקש לקבוע כי אין פס"ד המרשיע שניתן כנגד הנתבע 2 בהליך הפלילי שנוהל כנגדו מהווה ראיה קבילה בהליך האזרחי שבפני
י, כיון שבית המשפט ציין בנימוקי גזר דינו כי הסדר הטיעון הינו בגדר מתחם ענישה ראוי לאור שהמדובר בהצטרפות לתאונת שרשרת בין כלי רכב שקדמו לנאשם. אלא שבהתאם להוראת סעיף 42א' לפקודת הראיות, תשל"א – 1971, רק ממצאים ומסקנות של

פסק דין
חלוט שנתקבלו במשפט פלילי המרשיע את הנאשם הינם קבילים במשפט האזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, כאשר סעיף 42 א(ב)(2) מסייג, כי הוראות סעיף זה אינן חלות על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת דין. הכרעת הדין בעניינו של הנתבע 2 הרשיעה אותו לפי הודאתו בכל עובדות כתב האישום, שכללו פגיעה מאחור ברכב שלפניו והדיפתו וכתוצאה מכך פגע ברכב השני שלפניו. משכך, אין כל משמעות לנימוקים שבגזר הדין אלא אך ורק למסקנות הכרעת הדין. על כן, אלו קבילים כראיה לכאורה, ומחזקים את המסקנה אליה הגעתי בהכרעתי בתיק זה. נראה, כי מלכתחילה די היה בראיה זו כדי להימנע מניהול ההליך שבפני
י, במיוחד שהנתבעים 2-3 לא ביקשו להביא כל ראיה לסתור ולא קיבלו לכך רשות מבית המשפט. בעניין זה יצוין, כי ב"כ הנתבעים 2-3 התעקשה לנהל את ההליך בניגוד להמלצת בית המשפט וטענת ב"כ התובעת עוד בדיון מיום 29.3.18, הגם שהובהר לה כי המדובר בפרשנות משפטית שגויה שניתנה על ידה לנימוקי גזר הדין והשלכתה על הליך אזרחי זה, אולם, זו סרבה להסכין ולקבל את מסקנות פסק הדין המרשיע, ועל כן נקבע התיק להוכחות.

סיכום
13.
לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק לרכב התובעת מוטלת על כתפי הנתבעים 2-3 בלבד. בנסיבות אלו, התביעה מתקבלת כנגדם ואילו ביחס לנתבע 1 – נדחית.

14.
על כן, מצאתי לחייב את הנתבעים 2-3 לשלם לתובעת סך של 203,946 בצירוף הפרשי הצמדה מיום 09.02.17 ועד לתשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד על סך 18,000 ₪, אגרת בית משפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

15.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.



ניתן היום,
כ' תשרי תשע"ט, 29 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 18647-02/17 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נתניאל ווקנין, דני בדש, פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/09/2018)