פסקי דין על אתי ברנדל | פסקי דין על מזור שירותי רפואה ואיבחון 1993 ירושלים בע"מ

2097/01 דמ     28/04/2002




דמ 2097/01 אתי ברנדל נ' מזור שירותי רפואה ואיבחון 1993 ירושלים בע"מ




1
בתי המשפט
דמ 002097/01
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
28/04/02

כב' השופטת דיתה פרוז'ינין

נציג עובדים - מר אולידורט
נציג מעבידים - ברעם
בפני
:

אתי ברנדל

בעניין:
התובעת
בעצמה
נ ג ד
מזור שירותי רפואה ואיבחון 1993 ירושלים בע"מ
הנתבעת
מ. לפידור
ע"י ב"כ עו"ד



פסק דין
1. התובעת הגישה לבית-הדין תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות:
א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת מטבח ב"הוד ירושלים", מ- 18/11/96 ועד 2/12/99.
ב. ביום 2/12/99 החליקה התובעת במהלך עבודתה, ונפגעה בגב התחתון ובעצם הזנב.
ג. פגיעת התובעת הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
ד. התובעת קיבלה דמי פגיעה עבור 122 יום, מיום הפגיעה ועד 1/6/00 (ראו מכתב מיום 17/9/01, צורף לכתב ההגנה).
ה. ביום 17/1/01 עמדה התובעת בפני
ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, ונקבע כי לא נותרה לה נכות בגין התאונה הנ"ל.
ו. ביום 3/7/01, בעקבות פניה טלפונית של התובעת, שלחה הנתבעת מכתב הממוען "לכל המעוניין" וזה לשונו:
"הנדון: ברנדל אתי ת.ז. 77188761

הנ"ל עבדה בחברת מזור מחודש 11/96 ועד 12/99, ביום 2/12/99 נפגעה בתאונת עבודה והביאה תעודות רפואיות מרופא תעסוקתי עד יום 31/1/2000.
מאז ועד היום לא שבה לעבודה ולא יצרה אתנו קשר, היינו עזבה מרצונה את העבודה"

3. האם פוטרה התובעת או התפטרה?
גדר המחלוקת בין הצדדים מתמקד בשאלה האם פוטרה התובעת או התפטרה. התובעת טוענת כי פוטרה. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת נטשה את עבודתה אצל הנתבעת, ולא יצרה קשר עמה במשך למעלה משנה וחצי.


4. הגרסה העובדתית של הנתבעת פורטה בסעיף 8 לכתב ההגנה כדלקמן:
"ה. התובעת מסרה למזור תעודה רפואית לנפגע בעבודה עד
לתאריך ה- 31/1/00.
ו. מה- 3/12/99 ועד יולי 2001 לא התייצבה התובעת לעבודתה
במזור וניתקה כל קשר עם מזור למעט פניה בודדה בינואר
2001 בה ביקשה ממזור למלא דו"ח לביטוח לאומי (הדו"ח
מצורף לכתב ההגנה ומסומן נ/2).
ז. בתחילת חודש יולי 2001 התקשרה התובעת למזור, וביקשה
לדעת האם היא עדיין עובדת במזור.
ח. מזור הופתעה מאוד מפניית התובעת וזאת במיוחד לאור
העובדה שבמשך למעלה משנה וחצי פנתה התובעת פעם אחת
בלבד וזאת רק על מנת שמזור תמלא טופס לביטוח לאומי"
(ההדגשות הוספו ד.פ.).

5. התובעת הכחישה מכל וכל את טענותיה של הנתבעת כי ניתקה כל קשר עמה. בעדותה הבהירה כי היתה בקשר רצוף עם הגב' דקל מטעם הנתבעת, ואולם הגב' דקל לא עודדה את התובעת לשמור עמה על קשר (ע' 3 ש' 20-6).
כך אמרה תובעת בעדותה:
"אני יצרתי קשר במאי וביולי, והיא (גב' דקל ד.פ.) אמרה לי אל תצרי איתי קשר כי אני עובדת מאוד קשה גם במעלה אדומים בבית חולים חדש שהקמנו, וגם בהוד ירושלים ובעוד מקום שאני לא יודעת שהוא שייך למזור" (ע' 5 ש' 14-12).

אעפ"י כן שבה התובעת ופנתה אל הגב' דקל גם בספטמבר, לאחר שקיבלה את דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (ע' 3 ש' 19-17). גם בסוף דצמבר 2000 פנתה התובעת אל הנתבעת (ע' 3 ש' 22-21), כפי שעולה אף מן המסמך שהוגש על-ידי הנתבעת (נ/2). גם במועד זה אמרה הגב' דקל לתובעת כי תפעל ישירות כנגד המל"ל, כיוון שהיא עסוקה מאוד והוסיפה:
"אל תצלצלי אלי, אין לי זמן" (ע' 5 ש' 26-20).

אף מר ברנדל, בעלה של התובעת, ציין כי כאשר פנה לגב' דקל נאמר לו כי היא עסוקה ולא לו להטרידה (ע' 6). דברי התובעת ובעלה לא נסתרו. הגב' דקל טענה בעדותה כי אינה זוכרת שיחות כאלה (ע' 7 ש' 14 ו 21, ע' 8 ש' 7, 10, 20, 27), אך בסופו של דבר אישרה העדה כי:
"אני לא מכחישה שייתכן שהיה" (שהיו שיחות ד.פ.; ע' 8 ש' 7)).

משנשאלה בחקירה החוזרת האם ייתכן שפניות מעין אלה נשכחו, ענתה כי יש לה פניות רבות, וכי אין זה מקרה חריג, משום ש"יש לי המון תאונות עבודה" (ע' 9 ש' 7-1).
תשובותיה אלה של הגב' דקל תמוהות ביותר, במיוחד לאור גרסתה של התובעת כי פנתה אליה פעמים אחדות, ושוחחה עמה באופן אישי. יתר על כן, הגב' דקל אישרה בעדותה את העובדות שציינה התובעת: כי עברה לעבוד במעלה אדומים, והיתה עסוקה מאוד (ע' 7 ש' 25-23). בכך חיזקה העדה את עדותה של התובעת. התובעת עשתה עלינו רושם מהימן ושוכנענו כי היא דוברת אמת, שוכנענו כי התקשרה עם הנתבעת פעמים אחדות בשנת 2000 (מרץ, אפריל וספטמבר), ואח"כ שבה התובעת ויצרה קשר בראשית ינואר 2001 (נ/2), וביולי 2001, אף כי הגב' דקל שבה והדגישה בפני
ה כי אל לה ליצור עמה קשר. לאור האמור לעיל יש לדחות את גרסת הנתבעת כי התובעת לא יצרה עמה קשר במשך תקופה ארוכה.


7. עוד בראשית דרכם של בתי-הדין לעבודה, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי:
"היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, ליד גמר" (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א' 18, 24).

עם זאת, כאשר לא הביע איש מן הצדדים את כוונתו באופן חד משמעי, ניתן ללמוד על כוונה זו מהתנהגות הצדדים:
"ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם התנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיים, והמצב העובדתי. כל זה, כמובן, בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מתיר כל ספק, על הכוונה להביא את היחסים לידי גמר...
משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/18-3 בנצילוביץ - אתא, פד"ע ב 41, 54-53).
8. המסכת העובדתית, כפי שהוצגה לפנינו, מגלה כי מחד גיסא לא ניתקה התובעת את הקשר עם הנתבעת, ולא עשתה מעשה כלשהו ממנו ניתן ללמוד באופן חד משמעי על כוונתה לסיים את יחסי העבודה עם הנתבעת. מאידך גיסא, מהתנהגות הנתבעת ניתן להסיק כי התכוונה להביא את יחסי העבודה לידי גמר. כפי שצויין לעיל, התובעת שבה והתקשרה עם הגב' דקל פעמים אחדות, ואולם זו האחרונה הבהירה לה בכל פעם כי היא עסוקה, וכי אל לה ליצור עמה קשר. על כן, משנמנעה התובעת מליצור קשר עם הנתבעת, נעשה הדבר בשל הנחיותיה של הגב' דקל בעניין זה. יתר על כן, כאשר פנתה התובעת אל הנתבעת ב- 7/01 נאמר לה כי עזבה מרצונה את העבודה (סעיף 1.2 לעיל). בתגובה למכתב זה שבה התובעת ופנתה אל הנתבעת בכתב. למכתבה צירפה תעודת מחלה המציינת כי היא יכולה לחזור לעבודה קלה 50%. לא הובא לידיעתנו כי הנתבעת הגיבה על מכתב זה, כי הציעה לתובעת לחזור לעבודה וכו'.


9. נוסיף עוד כי משמעות טענת הנתבעת כי התובעת ניתקה את הקשר עמה, הינה כי התובעת זנחה את עבודתה. לעניין זניחת העבודה נפסק כי:
"..... ל'זניחה' מגיעים עת 'למעשה לא יהיה טעם לדרוש מהשני, מי שלא הפר את החוזה, שהוא ינקוט בצעד המביא את החוזה לידי גמר'. לשון אחר, הכוונה היא למקרים, שבהם אין טעם לדרוש מהמעביד כי ינקוט בצעדים משמעתיים, שתכליתם פיטורים" (דב"ע מד/29-3 מ"י - חטיב ואח', פד"ע טו 393, 407, ההדגשה הוספה ד.פ.).


לא זה המצב בענייננו. התובעת שבה ופנתה אל הנתבעת פעמים אחדות. אף כי מדובר בעובדת שנפגעה בתאונת עבודה, לא מצאה הנתבעת לנכון להתעניין במצבה הרפואי, ולברר האם התובעת עומדת לשוב לעבודה, האם היא מסוגלת לשוב לעבודה וכד'. הנתבעת לא עשתה דבר כדי להבהיר את המצב, ובנסיבות אלה, כאשר מדובר בעובדת שנפגעה בעבודה, יש לפרש חוסר מעש זה כפיטורים. יתר על כן, משביקשה התובעת לברר את עמדת הנתבעת, נאמר לה כי "עזבה מרצונה את העבודה" (סעיף 2.ו לעיל). הנתבעת גם לא גילתה נכונות להחזיר את התובעת לעבודה בתנאים שנקבעו באישור הרפואי. בנסיבות אלה סבורים אנו כי התובעת פוטרה מעבודתה, והיא זכאית לפיצויי פיטורים.
10. חישוב פיצויי הפיטורים:
התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת לפי שעות עד אפריל 1999, ומ- 5/99 - בהיקף משרה של 160.58 שעות חודשיות (סעיף 8.ב לכתב ההגנה). משכך יש לחשב, לטענת הנתבעת, את פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת, עפ"י ממוצע שכרה ב- 12 החודשים האחרונים.


תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 קובעת כי:
"עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו"

מכאן שיש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובעת עפ"י שתי התקופות שבהן עבדה. שכרה מתחילת עבודתה ועד 4/99 יחושב עפ"י ממוצע שכרה ב- 12 החודשים שלפני 4/99 (דב"ע נה/57-3 סנונית (1989) בע"מ
- פרץ, עבודה ארצי, כרך כז (ו) 26). בתקופה האחרונה יחושבו פיצויי הפיטורים על פי שכרה 2,937 ₪ (ריכוז משכורת נ/1, צורף לכתב ההגנה).
על פי חישוב זה על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה הראשונה עד 4/99 בסך של 7,350 ₪ (ממוצע שכרה ב- 12 החודשים שקדמו 2,940 x 30 : 12), ועבור תקופת עבודתה השניה, בסך של 1,713 ₪ (12 : 6 x 2,937), סה"כ 9,063 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסך של 750 ₪.

ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד.
בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום
שיומצא לצדדים פסק-דין זה.

ניתן היום ט"ז אייר, תשס"ב (28 אפריל, 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
נציג מעבידים
מר ברעם

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד

נציג עובדים
מר אולידורט
002097/01דמ 730 אילנית ג'והרי








דמ בית דין אזורי לעבודה 2097/01 אתי ברנדל נ' מזור שירותי רפואה ואיבחון 1993 ירושלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/04/2002)