פסקי דין על אליעד שרגא | פסקי דין על עומר שרגא | פסקי דין על בבלס טצת בע"מ

21872-07/16 תאמ     25/11/2018




תאמ 21872-07/16 אליעד שרגא, עומר שרגא נ' בבלס טצת בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"מ 21872-07-16 שרגא ואח' נ' בבלס טצת בע"מ


תיק חיצוני:


לפני
כבוד הרשמת הבכירה
ליאת ירון


תובעים

1.אליעד שרגא

2.עומר שרגא


נגד


נתבעת

בבלס טצת בע"מ






פסק דין


בתביעה שפני נתבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מתדלוק בדלק שאינו מתאים לו.
התיק, שהתנהל תחילה בפני
כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) רבקה ארד, הועבר לטיפולי,
התקיימו בפני
ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, בסופה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה, וכעת בשלה העת למתן פסק הדין.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת
ביום 29.2.16 הגיע תובע 2 (להלן: "עומר") לתחנת דלק המופעלת על ידי הנתבעת (להלן: "תחנת הדלק") לשם תדלוק רכב מסוג דיפנדר 110, שנת 2011, שבבעלות תובע 1 (להלן: "הרכב" - רשיון הרכב צורף – ת/1). לצידו של עומר ישבה הגברת דניאל שטרית, בת הזוג שלו בעת הרלבנטית (להלן: "הגברת שטרית").

אין מחלוקת כי עומר ניסה לתדלק את הרכב באמצעות מערכת ה"פזומט" המותקנת בו (להלן: "מערכת הפזומט"), ומשלא הצליח לעשות כן, פנה אל מר אביב חן, שבאותה עת עבד כמתדלק בתחנת הדלק (להלן: "המתדלק").

עוד אין מחלוקת, כי הרכב תודלק בדלק מסוג אוקטן 95 בעוד הדלק המתאים לו הינו מסוג סולר, ובגין התדלוק שולם הסך של 333.64 ש"ח (חשבונית התדלוק צורפה כנספח 2 לתצהירו של עומר).

טענות התובעים
התובעים תמכו טענותיהם בתצהיריהם של עומר והגברת שטרית ובחוות דעתו של השמאי מר ניצן גושן מטעם הכשרה חברה לביטוח בע"מ – מבטחת הרכב (להלן בהתאמה: "שמאי התובעים" ו – מבטחת הרכב").
במעמד דיון ההוכחות ביקשו התובעים "למשוך" את תצהירה של הגברת שטרית, שלא התייצבה לדיון, ובהתאם ניתנה החלטה בדבר הוצאת תצהירה מתיק בית המשפט (עמ' 3 לפרוטוקול).
התובעים טוענים, כי תחילה ניסה עומר לתדלק את הרכב בדלק מסוג סולר באמצעות מערכת הפזומט, אלא שבשל תקלה במערכת הפזומט התדלוק לא התאפשר. משכך, הזעיק עומר את המתדלק ולאחר שהאחרון ניסה אף הוא להפעיל את מערכת הפזומט ולא הצליח לעשות כן, ביקש ממנו עומר "לעקוף" את מערכת הפזומט – קרי, לתדלק הרכב בדלק מסוג סולר באמצעות תשלום בכרטיס אשראי (סעיף 6 לתצהירו של עומר), כאשר
"בד בבד"
הלך עומר לחנות הנוחות שנמצאת בתחנת הדלק, ולאחר ששב לרכב, בו שהתה הגברת שטרית, התיישב במושב הנהג והמתין עד לגמר התדלוק (סעיף 7 לתצהירו של עומר).

התובעים מוסיפים, כי
המתדלק "עקף" את מערכת הפזומט באמצעות כרטיסו האישי, הוציא את פיית הדלק מהמשאבה, הכניס אותה לפתח מיכל הדלק, תדלק את הרכב וחייב את עומר בתשלום בגין התדלוק (סעיף 8 לתצהירו של עומר).

לטענת התובעים, בטרם חלפו עשרים דקות מעת סיום התדלוק ותוך כדי נסיעה, "הרכב פשוט שבק חיים- כל חיווי המנוע נדלקו וההגה ננעל..." כאשר למרבה המזל הצליח עומר להוריד את הרכב מהכביש מבלי שתיגרמנה פגיעות בנפש (סעיף 9 לתצהירו של עומר).

בדיעבד, טוענים התובעים, ומעיון בחשבונית התדלוק, הסתבר כי הרכב תודלק בדלק מסוג אוקטן 95 בניגוד להנחייתו של עומר.

לטענת התובעים, הרכב נגרר למוסך המורשה הרשמי של חברת לנדרובר – מוסך בו הרכב מטופל בהתאם להוראות היצרן של הרכב למן "יומו הראשון על הכביש" (סעיף 13 לתצהירו של עומר), שם נמסר לתובע 1 כי על הרכב לשהות במשך שבועיים לפחות, שכן בהתאם להוראות היצרן של הרכב (נספח 3 לתצהירו של עומר – להלן: "הוראות היצרן"), יש להחליף את כל חלקי הרכב שבאו במגע עם דלק מסוג אוקטן 95, שאם לא כן, יסיר היצרן אחריותו על הרכב.
בהקשר זה, מפנים התובעים לסעיף 139 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב , תשע"ו-2016, שלטענתם מחייב תיקון הרכב בהתאם להוראות היצרן.

התובעים מוסיפים, כי לאחר האירוע, במסגרת תכתובות שהוחלפו בין הצדדים, טענה הנתבעת כי מי שתדלק את הרכב היה עומר בעצמו ולא המתדלק. לצד האמור, ביקשה
הנתבעת כי תינתן לה אפשרות לבדוק את הרכב, ולאחר שמנהל תחנת הדלק סר למוסך כדי לבדוק את הרכב, דרשה הנתבעת לבצע בדיקה מטעמה "שעיקרה ריקון מיכל הדלק מהבנזין, החלפתו בסולר ובדיקה האם הרכב מניע, וזאת הגם שהוסבר לנתבעת במכתב ההתראה, על הוראות היצרן המפורשות אשר כובלות את ידינו, שאם לא כן תוסר האחריות !" (סעיף 22 לתצהירו של עומר).

התובעים טוענים כי נוכח המפורט, על הנתבעת לפצותם הן מחמת שמעשי המתדלק הם בבחינת רשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והן מחמת כך שהנתבעת הפרה חובתה לספק השירות והמוצר, בגינם שולמה לה תמורה, בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.


סכום התביעה הועמד על הסך של 50,868 ₪, כאשר מתוך הסך האמור נתבע סך של

40,868 ₪ בגין עלות תיקון הרכב. בהקשר זה, התובעים מפנים לחוות דעת השמאי מטעמם בה פורטה עלות החלפת חלקים שונים ברכב בחלקים חדשים בסך של
34,929.59 ₪ ללא מע"מ (40,868 ₪ כולל מע"מ). בחוות הדעת, אליה אדרש בהמשך הדברים, צוין , בין היתר, כי מבדיקות שקיים שמאי התובעים, בנסיון לאתר חלקים משומשים לרכב, לא נמצאו כאלה.
בנוסף, טוענים התובעים כי על הנתבעת לפצותם בסך של
10,000 ₪ (5,000 ₪ לכל אחד מהתובעים) בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעומר כתוצאה מהאירוע מסכן החיים ובגין העובדה שנמנע ממשפחה בת 8 נפשות, להשתמש ברכב במשך השבועיים בהם "הושבת ואושפז במוסך" (סעיף 31 לכתב התביעה).

טענות הנתבעת
טענות הנתבעת נתמכו בתצהיר (בג"צי) של מר אהרון טצת, מנהל הנתבעת (להלן: "אהרון") שצורף לכתב התביעה וכן בתצהירו של המתדלק. כמו כן, צרפה הנתבעת חוות דעת השמאי ערן חן מטעמה (להלן: "שמאי הנתבעת"), וכן הגישה לתיק בית המשפט סרטון מצלמות האבטחה מהמועדים הרלבנטיים לתדלוק. אבהיר, כי הסרטון הינו ללא שמע (להלן: "הסרטון").
במעמד דיון ההוכחות ניתנה החלטתי בדבר הוצאת תצהירו של המתדלק מתיק בית המשפט, לאחר שהאחרון לא התייצב לדיון. ב"כ הנתבעת טען אמנם כי המתדלק שיתף פעולה, חתם על תצהיר והודיע שיתייצב לדיון, אלא שבשים לב לכך שהאחרון לא זומן כדין לדיון על ידי הנתבעת ובהינתן התנגדות התובעים לקיום דיון נדחה לשם שמיעת עדותו, הוריתי על הוצאת תצהירו מתיק בית המשפט.
בכתב ההגנה, אליו כאמור צורף תצהירו של אהרון, נטען כי מי שתדלק בפועל את הרכב הינו עומר ומשכך הנתבעת אינה נושאת באחריות כלשהי לביצוע התדלוק השגוי.
עוד נטען, כי "במהלך התדלוק הוכנסה והוצאה הפייה" מספר פעמים על ידי עומר, ועת הגיע המתדלק לרכב היתה פיית התדלוק מסוג אוקטן 95 מצויה בתוך מיכל הדלק ברכב,
אותה פייה שהיתה בתוך המיכל הוכנסה שנית על ידי המתדלק,
וכי גם לאחר שהמתדלק "נכנס לתמונה" עומר נכח בעת התדלוק, הורה למתדלק לתדלק את הרכב בדלק מסוג אוקטן 95 , והגם שעומר ראה שהרכב מתודלק בדלק מסוג בנזין 95 "לא פצה הגה"
(סעיפים 2, 9 , 12 ו-30 לכתב ההגנה). הנתבעת מוסיפה, כי הסרטון שהוגש על ידה לתיק בית המשפט מחזק טענותיה ורואים בו כי פיית הדלק שהוכנסה לרכב על ידי עומר היתה של דלק מסוג אוקטן 95.

עוד טוענת הנתבעת, כי שעה שמערכת הפזומט ברכב היתה תקינה עובר לביצוע התדלוק ולאחר ביצועו, הרי שהסיבה בגינה המערכת לא עבדה במהלך נסיונו של עומר לתדלק את הרכב היתה הכנסת פיית דלק שגויה - מסוג אוקטן 95, לרכב על ידי עומר.

בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, כי המתדלק לא התרשל,
ממילא לא יכול היה לדעת כי הרכב צורך דלק מסוג סולר בלבד ולתובעים אשם תורם בשיעור
100%.

בכתב ההגנה, מוסיפה הנתבעת כי היא מכחישה כל קשר סיבתי בין הנזק שאירע, ככל שאירע, לשימוש בדלק מסוג אוקטן 95.

באשר לנזק הנטען, טוענת הנתבעת, כי
"מדובר ברכב שעלה על הכביש בשנת 2011 ושגמא כ- 100,000 ק"מ. עלות תיקון של 40,868 ₪ נשמעת מוגזמת בשים לב לנתונים ולשוויו הנוכחי של הרכב" (סעיף 21 לכתב ההגנה), ושעה שהרכב נמצא על הכביש למעלה משש שנים, ממילא אין אחריות יצרן ביחס אליו ו"ניתן היה לפתור את הבעיה באמצעים פשוטים הרבה יותר – ריקון תא הדלק, מילויו בחדש ובדיקה האם הרכב מניע" (סעיף 18 לכתב ההגנה), כאשר עלות תיקון נזק כאמור מסתכמת בסך של 3,419.77 ₪ (עמ' 2 לחוות דעת שמאי הנתבעת).


הנתבעת מוסיפה, כי שעה שהתובעים לא צרפו חשבונית תיקון הרכב, הרי שלא הוכיחו את הנזק, ואין לדעת מה התשלום ששולם בפועל, האם נתנה הנחה כלשהי, ואף אין לדעת זהות הגורם המשלם- כך למשל, יתכן כי הסך ששולם למוסך שולם על ידי חברה בבעלות תובע 1 ואין לדעת "מה שיעור הניכויים והקיזוזים שהיו בחשבונית הזאת, כמו כל עוסק אחר במדינת ישראל" (עמ' 37 שורות 11-12 לפרוטוקול).


עוד טוענת הנתבעת, כי כלל לא ברור אם הוראות היצרן רלבנטיות לרכב (סעיף 18 לכתב ההגנה וכן עמ' 38 שורות 7-11 לפרוטוקול), ממילא אין ללמוד מהן כי יש להחליף חלקים ברכב אלא לנקותם ולהחזירם לרכב, וכי אף אם כטענת התובעים נדרש היה להחליף את מערכות הדלק, לא ברור מדוע אלה לא הוחלפו בחלקים משומשים. בהקשר זה
נטען בחוות דעת שמאי הנתבעת כי שעה שהרכב בן 6 שנים, הרי שבהתאם להוראות משרד התחבורה, היה מקום להשתמש בחלפים תחליפיים ומשומשים (עמ' 3 לחוות דעת שמאי הנתבעת).

הנתבעת מוסיפה, כי שמאי התובעים כלל לא נכח בעת תיקון הרכב, החלפת החלקים ברכב לא תועדה, ושמאי התובעים לא ראה את הרכב לאחר התיקון.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו את פרק הזמן שנדרש לתיקון הרכב ולא הבהירו מדוע לשיטתם נדרש פרק זמן כאמור.

הנתבעת העלתה טענה נוספת לפיה התובעים לא הציגו אסמכתא אודות אי הגשת תביעה למבטחת הרכב
כאשר חוות דעת השמאי מטעמם היא חוות דעת מטעם מבטחת הרכב.

טענה זו, שלא נטענה במסגרת כתב ההגנה ותצהירו של אהרון, היא בבחינת הרחבת חזית אסורה ומשכך לא אדרש אליה בהמשך הדברים, אך למען הסדר הטוב אבהיר כבר עתה, כי במעמד הישיבה המקדמית שהתקיימה בפני
הבהיר ב"כ התובעים כי מבטחת הרכב
לא שילמה לתובעים מאום בגין הנזקים הנתבעים שכן בעת הרלבנטית "הרכב לא היה מבוטח כיוון שלא שולמה אחת הפרמיות" (עמ' 1 שורות 16-19 לפרוטוקול).

הכרעה
במעמד דיון ההוכחות העידו עומר, שמאי התובעים, אהרון ושמאי הנתבעת.
ראשית יש להידרש לשאלה על מי האחריות לתדלוק הרכב בדלק מסוג שאינו מתאים לו. ככל שיימצא כי לנתבעת אחריות
לתדלוק השגוי, ושעה שבסיכומיה זנחה הנתבעת טענתה בדבר היעדר קשר סיבתי, יש להידרש לשאלת הנזק. במסגרת זו, יש לבחון משמעות אי צירוף חשבונית תיקון הרכב על ידי התובעים וטענת הרחבת החזית שהעלו התובעים בעניין זה. כן יש לבחון, האם היתה קיימת חובה לתקן את הרכב בהתאם להוראות היצרן – אם מכח תעודת אחריות ואם מכח הוראת דין אחרת, וככל שכן, האם הוכח כי הרכב תוקן בהתאם להוראות היצרן תוך עמידה בחובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעים.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שמיעת העדויות, עיון בכתבי הטענות, בתצהירי העדים שהעידו בפני
בפרוטוקול, ובמוצגים (לרבות הסרטון), אני קובעת כי האחריות לביצוע התדלוק השגוי היא של המתדלק וכי בנסיבות יש ליחס לעומר אשם תורם בשיעור של 10%. לצד האמור, לא ראיתי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע, שעה שלא שוכנעתי כי התובעים הוכיחו את מלוא הנזקים הנתבעים על ידם.

האחריות לתדלוק הרכב בדלק מסוג שאינו מתאים לרכב

שעה שתצהיריהם של המתדלק והגברת שטרית הוצאו מתיק בית המשפט, עומר הינו העד היחיד שנכח בעת התדלוק.
עדותו של עומר היתה בהירה, התרשמתי ממנה כעדות ספונטנית והיא הותירה עלי רושם מהימן.

עומר העיד כי
עת לא הצליח לתדלק את הרכב באמצעות מערכת הפזומט, הזעיק את המתדלק, שניסה אף הוא לתדלק את הרכב באמצעותה אך לא הצליח בכך (עמ' 7 שורות 3-5 לפרוטוקול).

עומר אישר, כי כאשר המתדלק הגיע לראשונה לסייע לו בתדלוק הרכב, פיית הדלק היתה בתוך מיכל הדלק ברכב (עמ' 6 שורות 27-28 לפרוטוקול).
עומר נשאל, מדוע אם כן, צוין בסעיף 5 לתצהירו כי טרם הזעיק את המתדלק, החזיר את פיית הדלק למשאבת הסולר והבהיר כי הכוונה היתה כי ניסה לתדלק את הרכב באמצעות מערכת הפזומט מספר פעמים ובמסגרת זו הכניס את פיית הדלק למשאבה
תוך כוונה כי הוא ניסה לבצע את התדלוק מספר פעמים (עמ' 6 שורות 17-20 ו- 24-26 לפרוטוקול).

עוד העיד, כי הוא העיקרי מבני משפחתו שעושה שימוש ברכב (עמ' 5 שורות 26-29 לפרוטוקול) ברכב במשך שנים
ומאז שמלאו לו 17 שנים, וגם במהלך שירותו הצבאי נהג בכלי רכב מאותו סוג, כאשר "לפניו היו עוד דיפנדרים בבית, זה הרכב שאיתו גדלתי" (עמ' 8 שורות 3-5 לפרוטוקול).
עוד הוסיף, כי "אני חושב שלהגיד שאני לא אמרתי או לא בטוח שהוא המשיך פעולה או עשיתי טעות, זה כמו לשאול אותו אם אני מצחצח שיניים עם
לא יודע מה. עם נפט. זה לא משהו שאתה עושה ולא שם לב. אני כל החיים שלי אומר סולר, אין לי שום סיבה להגיד משהו אחר, כי אני לא מכיר משהו אחר" (עמ' 8 שורות 5-8 לפרוטוקול).

עדות זו של עומר בדבר שימושו התדיר ברכב ובכלי רכב מאותו הסוג, הצורכים דלק מסוג סולר, במשך שנים, יש בה משום חיזוק למסקנה לפיה פיית הדלק שהיתה ברכב בעת הגעת המתדלק לסייע בתדלוק היתה פיית הסולר ולכך שהמתדלק התבקש לתדלק את הרכב בדלק מסוג סולר.

אוסיף כי חרף הוצאת תצהיר הגברת שטרית מתיק בית המשפט אין בכך כדי "להחליש" עדותו של עומר שעה שהאחרון הבהיר בעדותו כי "העדה שהיתה איתי באוטו זה מי שהייתה חברה שלי בזמנו, עברו שנתיים וחצי עד שהדבר הזה התקיים, אז זה לא תמיד מחזיק ולא נגמר טוב. העדה הזאת לא פה". (עמ' 7 שורות 21-22 לפרוטוקול). זאת ועוד, בסרטון נראית הגברת שטרית יושבת ברכב במהלך ביצוע התדלוק, כך שספק אם היה בעדותה כדי לשפוך אור כלשהו על נסיבות ביצוע התדלוק.

זאת ועוד, מצפייה בסרטון לא ניתן לקבוע כי פיית הדלק שהכניס עומר לרכב היתה פיית אוקטן 95 כטענת הנתבעת, והאמור אף אושר על ידי אהרון בעדותו (עמ' 32 שורות 20-21 לפרוטוקול).
בנוסף,
הסרטון הוא ללא שמע כך שלא ניתן לשמוע את הדברים שהוחלפו בין עומר למתדלק.

לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת, לפיה שעה שמערכת הפזומט ברכב היתה תקינה עובר לביצוע התדלוק ולאחר ביצועו, הסיבה בגינה המערכת לא עבדה במהלך נסיונו של עומר לתדלק את הרכב היתה הכנסת פיית דלק שגויה, מסוג אוקטן 95, לרכב.

עומר אכן אישר בעדותו כי עשה שימוש במערכת הפזומט עובר לביצוע התדלוק וכי לא בוצע תיקון כלשהו במערכת הפזומט במהלך התקופה בה הרכב הושבת על פי הנטען (עמ' 5 שורות 30-31 לפרוטוקול ועמ' 6 שורות 1-7 לפרוטוקול). עומר אף אישר כי מערכת הפזומט לא נכנסת לפעולה אם מנסים לתדלק את הרכב בדלק מסוג לא מתאים (עמ' 7 שורות 28-31 לפרוטוקול).
עם זאת, לא מצאתי כי על בסיס האמור בלבד ניתן לקבוע כי הסיבה בגינה לא צלח התדלוק באמצעות מערכת הפזומט היתה הכנסת פיית תדלוק שגויה לרכב על ידי עומר. הנתבעת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי מערכת הפזומט הרלבנטית עבדה בצורה תקינה במועד הרלבנטי ולא ניתן לשלול אפשרות שהיתה תקלה במערכת, שמנעה שימוש בה אף בכלי רכב אחרים.

משנשאל עומר מדוע (כטענתו) פיית הסולר היתה ברכב כשהגיע המתדלק והאחרון, החליף אותה בפיית אוקטן 95, תשובתו היתה בהירה ועניינית, עת הבהיר כי שעה שהמתדלק ניסה לתדלק את הרכב באמצעות מערכת הפזומט עשה זאת עם פיית הסולר, אלא שמשהדבר לא צלח, נאלץ הוא לבצע את התדלוק שלא באמצעות מערכת הפזומט ולשם כך נדרש הוא להחזיר את פיית הדלק למשאבה ובשל כך נגרמה טעות המתדלק.

"ש. נמצאת פיית הסולר לטענתך בתוך הרכב, מגיע המתדלק ורואה שהוא שחור, ומכניס ראש ירוק של 95, זה מה שקרה?
ת. כדי להתחיל את התהליך בשביל לבדוק עוד פעם, מה קורה עם הפייה, הוא היה צריך להכניס ולהוציא את זה. ושם הוא עשה את זה עם סולר. ברגע שהבנו שהטבעת לא קוראת את זה, אז הוא החזיר את זה ואז הוא היה צריך לקחת את האשראי שלי, ואת הכרטיס שלו ולאפס את הכל את מספר הרכב והלאה"
(עמ' 9 שורות 2-7 לפרוטוקול).

עדותו הבהירה של עומר היא העדות היחידה המונחת בפני
ביחס לנסיבות ביצוע התדלוק.

אהרון אמנם נחקר ביחס לתצהיר הבג"צי שצורף לכתב ההגנה, אלא שבעדותו אישר כי לא היה נוכח בעת ביצוע התדלוק (עמ' 31 שורות 7-8 לפרוטוקול) ואף אישר כי לא שמע את תוכן הדברים שהוחלפו בין עומר למתדלק, ובסרטון שהוגש כאמור לתיק בית המשפט אין שמע (עמ' 31 שורות 9-10 לפרוטוקול).

אהרון אישר בעדותו כי מי שתדלק את הרכב היה המתדלק אך לצד זה העיד כי "אני אסביר משהו, אנחנו הולכים פה עם בן אדם שהוא יותר מדיי הגון וזה אני, התדלוק קרה מעובד שלי, אבל מי שגרם לנזק, זה רק האדון היקר. אני לא אבוא ואגיד שזה לא נכון, אני לא בורח מאשמה. אני לא חולק על שום דבר. הוא בסה"כ השאיר לנו את ה-95. יש מאות סוגים של רכבים...." (עמ' 31 שורה 36 לפרוטוקול ועמ' 32 שורות 1-3 לפרוטוקול). ובהמשך: "מתדלק שהוא בן 20, הוא מגיע ועושה מונולוג, אתה שואל אותו כן אדוני, מזומן אשראי, הם עוברים הכשרה אצלי. בגלל שהוא כבר שם את ה-95, הוא כבר בלבל אותו" (עמ' 32 שורות 6-7 לפרוטוקול).

שעה שאהרון העיד כי לא נכח בעת התדלוק, הרי שממילא לא ניתן לקבוע כי בעת ביצוע התדלוק התקיים אותו "מונולוג" – קרי, כי המתדלק שאל את עומר באיזה דלק לתדלק את הרכב וכי עומר אמר לו לתדלק את הרכב בדלק מסוג אוקטן 95.
אף לא ניתן לקבוע, על סמך עדותו של אהרון כי עת הגיע המתדלק לרכב היתה פיית הדלק מסוג אוקטן 95 ברכב.
באשר לסרטון, הרי שלאחר שצפיתי בו מספר פעמים, לא מצאתי כי ניתן לקבוע שעת הגיע המתדלק לרכב היתה פיית הדלק מסוג אוקטן 95 בתוך הרכב
ואף אהרון
אישר בעדותו כי
"בסרט לא ניתן לראות באיזה צבע המשאבה שעומר לקח" (עמ' 32 שורה 21 לפרוטוקול).

בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי המתדלק תדלק את הרכב בדלק מסוג אוקטן 95 בניגוד להנחייתו של עומר ומבלי שהפייה שהוכנסה לרכב על ידי עומר בעת נסיון התדלוק באמצעות מערכת הפזומט היתה פיה מסוג אוקטן 95. בנסיבות אלה, הנתבעת אחראית לביצוע התדלוק השגוי.


לצד האמור, לא ראיתי לפטור את עומר מאשם תורם.
אין חולק כי בשלב מסוים הלך עומר לחנות הנוחות ולאחר מכן שב לרכב וישב לצד הגברת שטרית והאמור אף נראה בסרטון.
עם זאת, בעדותו אישר עומר כי נשאר לצד המתדלק עד שהאחרון החל בתדלוק:
"ש. זה נכון שנשארת ליד המתדלק עד שהחל לתדלק.
ת. פיזית, כן."
(עמ' 6 שורות 29-30 לפרוטוקול).
עוד העיד, כי לא ראה את ביצוע פעולת התדלוק עצמה שכן עת המתין לקבלת כרטיס האשראי אותו מסר למתדלק, שוחח בטלפון (עמ' 6 שורות 31-36 לפרוטוקול ועמ' 7 שורות 6-8 לפרוטוקול).
"אני נמצא שם במקום, אני עם הטלפון שלי, ברגע שהביא לי את האשראי, הכנסתי אותו לארנק, וההבנה שלי שהוא עשה טעות עם הדלק שוב הייתה אחרי שכמעט מתנו בכביש.."
(עמ' 9 שורות 11-12 לפרוטוקול). על עדות זו חזר גם בחקירתו החוזרת (עמ' 11 שורות 22-24 לפרוטוקול).
סבורני, כי בנסיבות אלה, שעה שעומר עמד לצד המתדלק בעת ביצוע התדלוק, אף אם שוחח בטלפון, יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 10%.

שעה שקבעתי כי הנתבעת אחראית לביצוע התדלוק השגוי תוך שלעומר אשם תורם בשיעור של 10%, ובהינתן שטענת הנתבעת ביחס להיעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין האירוע נזנחה על ידה בסיכומיה, יש לאמוד את הנזקים שנגרמו בגין התדלוק השגוי.
הנזק
בבחינת הנזק יש להידרש למשמעות אי צירוף חשבונית תיקון הרכב על ידי התובעים וטענת הרחבת החזית שהעלו התובעים בעניין זה. כן יש לבחון, האם היתה קיימת חובה לתקן את הרכב בהתאם להוראות היצרן – אם מכח תעודת אחריות ואם מכח הוראת דין אחרת, וככל שכן, האם הוכח כי הרכב תוקן בהתאם להוראות היצרן, תוך עמידה בחובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעים.

ראשית אציין, כי אף אם תובע 1, בעל הרכב, לא היה נוכח בעת ביצוע התדלוק, הרי שמצופה היה כי תצהיר מטעמו יצורף לתמיכה בטענות התובעים בדבר הנזק שנגרם לרכב ובדבר עגמת הנפש שנגרמה לו, על פי הנטען, ושבגינה נתבע הסך של 5,000 ₪ (ביחס אליו), אלא שלא צורף תצהיר כאמור.
זאת ועוד, גם בתצהירו של עומר כל שצוין ביחס לנזק שנגרם, על פי הנטען, לרכב הוא כי "הערכת חוות דעת שמאי מטעם חברת הכשרה חברה לביטוח בע"מ... העמידה את סך הנזק על סך של 34,929.59 ₪, לא כולל מע"מ" (סעיף 16
לתצהירו של עומר).
אכן, כפי שיפורט בהמשך הדברים, בין הצדדים אין מחלוקת כי הרכב תוקן בעקבות האירוע, אך בפני
בית המשפט לא מונח תצהיר מטעם מי מהתובעים בו מפורט מה הסכום ששולם בפועל בגין תיקון הרכב ועל ידי מי שולם.

זאת ועוד, התובעים לא צרפו חשבונית או קבלה אודות הסכום ששולם בגין תיקון הרכב.
עומר נשאל אודות חשבונית תיקון והשיב "אני לא מכיר, אני לא יודע" (עמ' 10 שורות 7-8 לפרוטוקול).
במהלך חקירתו החוזרת של עומר, ביקש ב"כ התובעים להציג לו, באמצעות הטלפון הסלולארי, מסמך שלטענת התובעים הינו חשבונית תיקון הרכב. הנתבעת התנגדה לכך
תוך שטענה כי המדובר במסמך שלא הוגש לתיק בית המשפט קודם לכן.
התובעים מצידם, טענו כי שאלות וטענות הנתבעת ביחס לחשבונית תיקון הרכב הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, לא התרתי הצגת המסמך לעומר, תוך שקבעתי כי שעה שהוא לא גולה במסגרת גילוי המסמכים מטעם התובעים ולא צורף לחוות דעת השמאי מטעמם ו/או לתצהירים מטעמם אינני מתירה הצגתו.
לצד האמור, קבעתי כי טענת התובעים, בדבר הרחבת חזית אסורה, שמורה להם (עמ' 14 לפרוטוקול).
שעה שבמסגרת כתב ההגנה (סעיפים 24 ו-34 לכתב ההגנה), טענה הנתבעת כי חוות דעת שמאי התובעים מוכחשת והנזקים הנתבעים גבוהים, מופרזים וחסרי כל בסיס עובדתי ומשפטי כלשהו,
אני דוחה
את טענת התובעים לפיה השאלות והטענות ביחס לאי צירוף חשבונית תיקון הרכב על ידי התובעים הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה, ומשכך יש להידרש למשמעות אי צירוף חשבונית תיקון הרכב.


בהקשר זה, מקבלת אני טענת הנתבעת לפיה משלא צורפה חשבונית תיקון הרכב, לא זו בלבד שאין בפני
בית המשפט אסמכתא בדבר הסכום ששולם בפועל
למוסך שתיקן את הרכב, אלא שאין בפני
בית המשפט כל מידע אודות מיהות הגורם ששילם עבור תיקון הרכב.

חוות דעת שמאי התובעים הוכנה כאמור על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח (כך לטענת התובעים עצמם) כאשר שם "המבוטח" בחוות הדעת הינו "עו"ד שרגא ושות" (עמ' 4 לחוות דעת שמאי התובעים).
בנסיבות אלה, אין לשלול אפשרות, כפי שטוענת הנתבעת, כי התיקון שולם בפועל על ידי "עו"ד שרגא ושות'" וככל שכך, בהחלט יתכן, כי קוזזו מסכום עלות התיקון "הרכיבים שמותרים לקיזוז על פי המס במדינת ישראל" (עמ' 37 שורה 10 לפרוטוקול).

אבהיר, כי לא נעלמה מעיני טענת התובעים לפיה בחוות דעת שמאי הנתבעת צוין כי "ביקשנו לראות אם אכן בוצעו התיקונים המצוינים בחשבונית המוסך" (עמ' 2 סעיף ד' לחוות דעת שמאי הנתבעים), ושמאי הנתבעת אף אישר בעדותו כי ראה חשבונית תיקון (עמ' 27 שורות 12-16 לפרוטוקול), אלא שאין בהודאה בדבר עצם קיומה של חשבונית תיקון הרכב משום תחליף להגשתה לתיק בית המשפט, שבעתיים כך – עת לא צוין בחוות דעת שמאי הנתבעת סכום חשבונית תיקון הרכב, מיהות המשלם וכיוב', כך שהנתונים האמורים לא מונחים בפני
בית המשפט.
לא מצאתי בטענות התובעים במסגרת הסיכומים מטעמם כל נימוק ענייני בגינו לא צורפה חשבונית תיקון הרכב. התובעים לא טענו כי חשבונית תיקון הרכב אינה בהישג ידם וכי היתה מניעה לצרפה לכתבי הטענות מטעמם, למצער להגיש בקשה להגישה לתיק בית המשפט עובר לדיון ההוכחות.

לא זו בלבד שלא צורפה חשבונית תיקון הרכב, אלא שבנסיבות מושא ענייננו, חוות דעת השמאי ועדותו מעוררים קשיים לא מבוטלים, וממילא לא מצאתי בהם משום הוכחה לנזק הנתבע בגין תיקון הרכב, כפי שיפורט להלן.

התובעים לא צרפו כל אסמכתא ממנה נלמד כי בעת קרות האירוע, היה הרכב באחריות היצרן, כאשר מנגד העיד שמאי הנתבעת כי מבירורים שקיים עלה כי אחריות יצרן רכב היא לתקופה של בין שנתיים לשלוש שנים (עמ' 29 שורות 9-15 לפרוטוקול).

בהינתן האמור, ובשים לב לכך ששנת הייצור של הרכב היא 2011
והתדלוק נעשה בשנת 2016, הרי שלא שוכנעתי כי כטענת התובעים היה הרכב באחריות היצרן בעת תיקונו, כך שאין בסיס לטענת התובעים לפיה בהיעדר תיקון בהתאם להוראות היצרן אזי תוסר אחריות היצרן.

שאלה אחרת היא, האם הגם שהרכב לא היה באחריות היצרן במועדים הרלבנטיים, נדרש היה לתקנו בהתאם להוראות היצרן.
שמאי התובעים נשאל האם הוראות היצרן ביחס לתיקון הרכב רלבנטיות גם במקרים בהם הרכב אינו באחריות היצרן והשיב כי "הוראות היצרן והוראות תיקון הרכב מיום לידתו עד יום מותו, אין קשר לשמירה על אחריות או בן כמה הרכב. אלה הוראות שמסופקות למוסכים כיצד לטפל ברכבים, ללא קשר לאחריות או לגיל הרכב" (עמ' 17 שורות 8-10 לפרוטוקול).

שמאי הנתבעת נשאל האם משרד התחבורה מחייב תיקון רכב בהתאם להוראות היצרן. תחילה עדותו לא היתה בהירה ולבסוף אישר כי התשובה לאמור חיובית (עמ' 29 שורות 18-27 לפרוטוקול).
נקודת המוצא, הינה כי את תיקון הרכב נדרש היה לבצע בהתאם להוראות היצרן.
האמור אף מתיישב עם סעיף 139(א) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב , תשע"ו-2016, הקובע כי: "
בעל רישיון להפעלת מוסך ומנהל מקצועי של מוסך יפעלו בהתאם להוראות יצרן הרכב לעניין ביצוע פעולות ברכב; כללו הוראות יצרן רכב את שעות העבודה הנדרשות לביצוע פעולות ברכב, יראו אותן כמשך הזמן המרבי לביצוע אותן פעולות."

בחוות דעת השמאים התייחסו הם להוראות היצרן תוך ששמאי התובעים ציין כי "הצענו למוסך לערוך כמקובל במקרים אלו, פירוק רכיבי מערכת הדלק ולבצע ניקוי ושטיפה יסודית של כל מערכות הדלק, חלקים, תעלות וצנרת.

מנהל המוסך סירב ומסר כי קיימת הוראת יצרן המצ"ב, המנחה להחליף החלקים המפורטים, במקרה שמנוע הרכב עבד עם סולר מהול בכל נוזל אחר, שאינו סולר.
הוראת היצרן מורה על החלפת החלקים"
(עמ' 1 לחוות דעת שמאי התובעים). עוד צוין, כי "התיקון נערך עצמאית על ידי המוסך וללא ידיעתנו, אנו יכולים לאשר שהוא תואם את דרישות היצרן (ראה הוראות יצרן שהתקבל מהמוסך) הן ברשימת החלקים והן בעבודות" (עמ' 2 לחוות דעת שמאי התובעים).

בחוות דעת שמאי הנתבעת צוין כי "כל מכונאי, בעל מוסך או שמאי מקצועים יודע שאם הרכב תודלק בבנזין במקום סולר יש להחליף מסנן סולר ולרוקן את הדלק ממיכל הסולר ולאחר מכן לתדלק ולבדוק את מערכות הרכב וכך הטיפול מגיע לסיום" (עמ' 2 לחוות דעת שמאי הנתבעת).
עוד צוין, כי "בעיון ובבדיקת הוראות היצרן לנד רובר מלמד כי החלפת כל חלקי מערכת הדלק בחדשה היא המלצה בלבד כל עוד הרכב באחריות היצרן. הרכב הנ"ל בן שש שנים ולא היה מקום או צורך בהחלפת מערכת הדלק לחדשה" (עמ' 3 לחוות דעת שמאי הנתבעת).

מעיון בהוראות היצרן, עולה כי הן נושאות תאריך 3.7.13 כך שכלל לא ברור אם אלה הוראות היצרן שהיו בתוקף גם במועד תיקון הרכב. זאת ועוד, בהוראות היצרן פורטה רשימת כלי הרכב עליהם הן חלות, אך כטענת הנתבעת בסיכומיה, כלל לא ברור האם הן חלות על הרכב בענייננו. עם זאת, מצוין בהוראות היצרן כי אלה חלות גם על רכב מסוג לנדרובר דיפנדר משנת ייצור 2011 ומשכך, אניח לטובת התובעים, כי הוראות היצרן שצורפו על ידם, הן אלה הרלבנטיות לרכב בענייננו, וכי היו בתוקף בעת תיקון הרכב.
הוראות היצרן שצורפו חובקות כשלושה וחצי עמודים בשפה האנגלית, כאשר נקבע בהן כי ככל שמולא ברכב דלק שאינו מסוג דיזל והרכב נסע עד שנעצר או מעל לשתי דקות (הצהרתו של עומר לפיה הרכב שבק חיים 20 דקות לאחר שעזב את תחנת הדלק לא נסתרה ועומר לא נחקר אודות האמור), יהיה צורך לתקן את מערכת הדלק, בין היתר, על ידי החלפת חלקים ממנה לרבות משאבת הדלק, מסנן הדלק, צינורות כאלה ואחרים במערכת הדלק וחלקים נוספים.

בין הצדדים אין מחלוקת כי בהוראות היצרן לא נקבע כי נדרש להחליף את החלקים בחלקים חדשים דווקא.
בחוות דעת שמאי התובעים פורטה רשימה של חלקים כאלה ואחרים ולצידם עלות החלק ה"מקורי" אלא שמחוות דעתו, כמו גם מעדותו, עולה כי האחרון כלל לא היה נוכח בעת החלפת החלקים ואף לא בדק את הרכב לאחר שהוחלפו בו החלקים.
בחוות דעת שמאי התובעים צוין כי "המוסך החל בתיקון הרכב וסיים אותו מבלי שעדכן אותנו, כך שלא עלה בידנו לעקוב אחר התיקון והחלפת החלקים.
משנודע לנו על כך עם קבלת חשבונית חיוב התיקון, פנינו מיד למוסך לאיתור החלקים שהוחלפו על מנת לתעד אותם..."
(עמ' 2 לחוות דעת שמאי התובעים).
שמאי התובעים חזר על האמור בעדותו:
"ש. אני מבין שהפעם הבאה שנקראת למוסך זה היה אחרי שכבר הרכב תוקן. כל תהליך התיקון, ההחלפה של הרכיבים, הפירוט של הישנים, ההתקנה של החדשים, אתה בעצם לא היית חלק ממנה. נכון.
ת. לא לווה על ידי"
(עמ' 18 שורות 23-26 לפרוטוקול).
משנשאל כיצד אם כן יכול הוא לדעת אילו חלקים הוחלפו ואילו לא הוחלפו, השיב כי לאחר שרכב התובעים תוקן וכבר לא היה במוסך, הגיע הוא למוסך ותיעד את החלקים שהוצאו מהרכב והוחלפו והיו מונחים על שולחן עבודה במוסך, וצילם אותם (עמ' 18 שורות 28-30 לפרוטוקול וכן עמוד 19 שורות 9-10 לפרוטוקול). תמונות החלקים שצולמו על ידי שמאי התובעים סומנו ת/1.
משנשאל כיצד יכול הוא לקבוע כי אותם חלקים שראה לאחר שהרכב תוקן וכבר לא היה במוסך, אכן הוצאו מהרכב, לא מצאתי כי היתה בפיו תשובה עניינית. כך למשל, העיד כי "אני נמצא במוסך מרכזי, מוסך שלא נמנה עם מוסכים לא ישרים"
(עמ' 19 שורה 2 לפרוטוקול). ועוד העיד כי "אני מזהה את החלקים שמשמשים לרכב מסוג דיזל" (עמ' 18 שורה 32 לפרוטוקול).
אמנם בהמשך הדברים העיד כי החלקים שהוצגו בפני
ו לא היו פגומים ואינם חלקים שמוחלפים במוסך מידי, יום אלא שלא מצאתי כי על בסיס האמור בלבד, ושעה שלא נכח בעת ביצוע התיקון, יכול היה לקבוע בוודאות כי החלקים שהוצגו בפני
ו לאחר ביצוע תיקון הרכב הם אכן אלה שהוצאו מהרכב.

עם זאת, בחקירתו, אישר שמאי הנתבעת, שבדק את הרכב בבית התובעים קרוב לשנה לאחר תיקונו, כי חלק מהחלקים שפורטו בחוות דעת שמאי התובעים אכן הוחלפו, תוך שהוסיף, כי אף אם הוחלפו, אין לדעת האם הוחלפו בחלקים מקוריים, משופצים או משומשים (עמ' 25 שורות 30-32 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, חרף הקושי בעדות שמאי התובעים כפי שפורט לעיל, אצא מנקודת הנחה כי החלקים שפורטו בחוות דעתו אכן הוחלפו ואדרש עתה לשאלה האם הוכח כי הוחלפו בחלקים חדשים כטענת התובעים.

שמאי התובעים אישר בעדותו כי לא ראה את החלקים שהותקנו ברכב טרם התקנתם (עמ' 19 שורה 36 לפרוטוקול ועמ' 20 שורה 1 לפרוטוקול) וכי כלל לא ראה את הרכב לאחר תיקונו (עמ' 21 שורות 4-13 לפרוטוקול).

אל מול האמור, העיד שמאי הנתבעת, שבדק את הרכב לאחר תיקונו כי "ראיתי שהוחלפו חלפים, אבל אין לדעת איזה חלקים הוחלפו. אם זה משומש, משופץ, תחליפי או מקורי. ההבדלים בין מקורי/תחליפי/משומש משופץ, מחירים שונים לגמרי. כל עוד מדובר באוטו משנת 2011." (עמ' 25 שורות 30-32 לפרוטוקול).
עוד העיד, כי לא היתה לו אפשרות לבדוק האם החלקים שהוחלפו ברכב אכן היו חדשים אם לאו:
"ש. אז למה אתה לא הסתכלת עם העיניים או עם מכשירי הבדיקה שיש לכם, ובדקת פיזית, פורנזית, אם זה חדש או לא.
ת. אי אפשר לדעת. לא ניתן לדעת האם החלפים שהוחלפו ברכב הם משומשים תחליפיים או משופצים, מאחר וזה חלק מכני, שהוא יכול להיראות נקי ויפה, אבל תכלס, מי הוא?, מה הוא?...אין לדעת. אי אפשר לבדוק את זה. אם ניקח עכשיו, את המסך מחשב הזה, אני אוציא לך ואעלה לך אותו אחרי שנה, את תדעי אם הוא חדש? משופץ? משומש?. מסך זה מסך."
(עמ' 26 שורות 18-23 לפרוטוקול).

התובעים בהיותם ערים לקושי בחוות דעת השמאי מטעמם ובעדותו, טענו בסיכומים מטעמם כי מהתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים עובר להגשת התביעה (נספחים 7 ו-8 לתצהירו של עומר) ניתן ללמוד כי הם הזמינו את הנתבעת "לבוא ולהיות חלק מהאירוע הזה" (עמ' 39 שורה 23 לפרוטוקול) עובר לתיקון הרכב וכי שעה שהנתבעת לא שלחה שמאי מטעמה באותו מועד, הרי שהמדובר בחוסר תום לב שלה. טענה זו של התובעים אין בה כדי לפטור אותם מהוכחת רכיב הנזק – קרי, גם אם הנתבעת בחרה שלא לשלוח שמאי מטעמה לבדוק את הרכב טרם תיקונו, הרי שאין בכך כדי לפטור את התובעים מצירוף חוות דעת מבוססות וראיות נוספות מטעמם לשם הוכחת גובה הנזק ובנסיבות דנן, לא צורפו ראיות כאמור.

אוסיף, כי בחוות שמאי התובעים צוין כי ערך בדיקה בין ספקים רבים (שאת שמותיהם פירט בחוות דעתו) בנסיון לאתר חלקים משומשים מתאימים אלא שכאלה לא נמצאו (עמ' 1 לחוות דעת שמאי התובעים). גם בעדותו העיד כי פנה ללמעלה מ-20 ספקים גדולים ומוכרים לשם ביצוע הבדיקה האמורה ולאחר ביצוע בדיקה הסיק כי לא קיימים חלקים משומשים כאמור. מעבר לעובדה שלא צורפה אסמכתא לתמיכה באמור, הרי שממילא לא מצאתי כי יש באמור כדי לבסס מסקנה לפיה ברכב הותקנו חלקים חדשים. שמאי התובעים לא ציין בחוות דעתו או בעדותו באיזה מועד בוצעה הבדיקה ביחס לקיומם של החלקים המשומשים. שעה ששמאי התובעים אישר כי הגיע למוסך לאחר תיקון הרכב והחלפת החלקים, וממילא לא נטען על ידו כי הבדיקה ביחס לזמינות חלקים משומשים בוצעה עובר לתיקון הרכב, הרי שממילא אף אם אלה לא היו בנמצא במועד ביצוע הבדיקה (לאחר תיקון הרכב), בהחלט יתכן כי במועד תיקון הרכב היו בנמצא וכי הותקנו ברכב חלקים משומשים.

בנסיבות אלה, ובהיעדר חשבונית תומכת כאמור לעיל, מצופה היה כי התובעים יצרפו תצהיר מי מטעם המוסך בו תוקן הרכב, ביחס למהות התיקונים שבוצעו, סוג החלקים שהותקנו ברכב תחת החלקים שפורקו ממנו ועלות התיקון, אלא שהתובעים לא עשו כן. הימנעות זו, והיעדר מתן הסבר ראוי להתנהלות האמורה, יש בה משום חזקה לפיה מתן עדות מי מטעם המוסך, היתה פועלת לחובת התובעים ותומכת בגרסת הנתבעת (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (ניתן ביום 27.7.08).


בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי ממילא אין מקום להסתמך על חוות דעת שמאי התובעים ובנסיבות אלה ואף בהיעדר חשבונית תיקון הרכב, הרי שהתובעים לא הוכיחו את גובה הנזק הנתבע בגין תיקון הרכב.
בהקשר זה, יפים הדברים שנקבעו בע"א 7905/98

aerocon c.c
נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה (4)
387, 397 (1937):
"בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק".
ראו גם ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (1981).
וע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 206 (2005).

התובעים גם לא צירפו נתונים אודות עלות תיקון הרכב באמצעות התקנת חלקים משומשים, ובהינתן שמדובר בנזק שניתן להוכיחו באמצעות נתונים מדויקים,
הרי שממילא אין בסמכות בית המשפט לפסוק פיצוי על דרך האומדנה (ראו רע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (ניתן ביום 30.1.18).

בהינתן האמור, לא ראיתי לפסוק לתובע 1 פיצוי בגין הנזק לרכב מעבר לסך של 3,420 ₪
בהתאם לחוות דעת שמאי הנתבעת.
באשר לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש (5,000 ₪ ביחס לכל אחד מהתובעים), הרי ששעה שתובע 1 לא צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בנטען בקשר עם ראש הנזק האמור, לא ראיתי לפסוק לזכותו פיצוי בגין ראש נזק זה.
באשר לעומר, ראיתי להעמיד הפיצוי בגין עגמת הנפש ואבדן הנאה מהרכב על הסך של 5,000
₪, לאחר שנתתי דעתי לעדותו ביחס לאירועים שהתרחשו בסמוך לאחר תדלוק הרכב כפי שתוארו על ידו בעדותו (עמ' 7 שורות 15-18 לפרוטוקול).

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע 1 סך של 3,078 ₪ (סך של 3,420 ₪ בניכוי 10% בגין אשם תורם).
כן תשלם הנתבעת לעומר סך של 4,500 ₪ (5,000 ₪ בניכוי 10% בגין אשם תורם).
לסכומים המפורטים לעיל, יתווספו סך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד וסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסך הכולל בסך של 11,578 ₪ ישולם לתובעים תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.


ניתן היום,
י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 21872-07/16 אליעד שרגא, עומר שרגא נ' בבלס טצת בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/11/2018)