פסקי דין על טרייד אין אי אר תחבורה בע"מ | פסקי דין על אילן ינאי | פסקי דין על נופי כנען |

35475-12/18 א     31/12/2018




א 35475-12/18 טרייד אין אי אר תחבורה בע"מ נ' אילן ינאי, נופי כנען בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון


ת"א 35475-12-18 טרייד אין אי אר תחבורה בע"מ
נ' נופי כנען בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופט אבי סתיו


המבקשת:

טרייד אין אי אר תחבורה בע"מ


נגד

המשיבים:

1. אילן ינאי
2. נופי כנען בע"מ




החלטה
1.
לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבים למנוע מהמבקשת מעבר בשטח המוחזק על ידי המשיבה 1 ("המשיבה").
2.
עניינה של הבקשה בשטח מקרקעין של כשישה דונם הידוע כגוש 6097 חלקה 17, הנמצא בפינת הרחובות סחרוב ואליהו איתן בראשון לציון ("המקרקעין"). על פי נסח הטאבו שצורף לבקשה, זכויות הבעלות על המקרקעין מתחלקות בין מספר בעלים, ביניהם המשיבה וה"ה איריס ואילן רוט ("רוט"). לכל אחד מהבעלים יש חזקה ייחודית בחלק מסוים מהמקרקעין, ולטענת המשיבים לכל אחד ישנה גם זכות חכירה רשומה על החלק המוחזק אצלו. המשיבה רכשה את הזכויות במקרקעין בשנת 2014.
3.
המבקשת היא חברה העוסקת בייבוא, רכישה ומכירה של מכוניות. מאז שנת 2000 שוכרת המבקשת מרוט את החלק במקרקעין הנמצא בחזקתם. החלק המושכר למבקשת הוא רצועה שצורתה מעין מלבן, העוברת לרוחב החלקה, כאשר קצה אחד שלה מתחבר לרחוב סחרוב ואילו הקצה השני גובל בחלקה סמוכה. החלק הנמצא בחזקתה של המשיבה הוא מגרש גדול למדי, מעין מרובע, עליו בנוי בניין בן שלוש קומות, וניתן לצאת ממנו הן לרחוב סחרוב והן לרחוב אליהן איתן. המגרש של המשיבה צמוד לצלע הארוכה של הרצועה המושכרת למבקשת.
4.
הרצועה המושכרת למבקשת בנויה כדלקמן: בחלק הקרוב לרחוב סחרוב ישנו שטח גדול יחסית המשמש לחניה, בצמוד לו קיים מבנה ובקצה השני ישנו שטח קטן נוסף המשמש לחניה ("החניה האחורית" או "החניה"), בו ניתן להחנות כעשר מכוניות. אין חולק, כי לפי מצב הדברים הפיזי היום לא ניתן לצאת מהחניה האחורית לרחוב סחרוב דרך השטח המושכר למבקשת, וזאת מכיוון שהשטח הבנוי אינו מאפשר את המעבר. דרך היציאה היחידה מהחניה היא דרך המגרש הנמצא בחזקתה של המשיבה.
5.
החל משנת 2016, שכרה המבקשת מהמשיבה שטח קטן של מספר חניות במגרש שלה. בחוזה השכירות נאמר, כי המבקשת "מצהירה ומאשרת בזאת כי ידוע לה שאפשרותה לעבור במגרש עם כלי רכב או להחנותם במגרש, כפופה להסכמתה של [המשיבה] מראש ובכתב" (ראו, ה"הואיל" השני בהסכם מיום 11.12.2017, שצורף כנספח 4 לתגובת המשיבים). בהסכם אף נרשם, כי המשיבה נותנת למבקשת רשות, למשך תקופת ההסכם, למעבר כלי רכב בשטחה מהחניה האחורית לרחוב אליהו איתן (סעיף 2.א להסכם). בשלב מסוים הודיעה המשיבה על ביטול ההסכם, ואף הגישה נגד המבקשת תביעה לפינוי מושכר לבית משפט השלום בכפר סבא (תא"ח 38080-05-18). בדיון שהתקיים ביום 16.9.2018 הגיעו הצדדים להסכמות שונות, שכתוצאה מהן נמחקה תביעת הפינוי. חוזה השכירות הסתיים ביום 10.12.2018.
6.
ביום 9.12.2018 שלח בא כוח המשיבה למבקשת הודעת דואר אלקטרוני, בה ציין כי החל מיום המחרת היא לא תהיה רשאית לעשות שימוש במגרש של המשיבה. לטענת המבקשת, ביום 10.12.2018 ריתך המשיב 2 ("המשיב") את השער המפריד בין החניה האחורית לבין מגרש המשיבה, על מנת למנוע מרכביה של המבקשת להיכנס למגרש. המשיבים מכחישים כי ריתכו את השער, ולטענתם יצר המשיב חסימה פיזית בשטח של המשיבה אשר תמנע פתיחה של השער אל תוך המגרש, וזאת נוכח דברי מנהל המבקשת כי בכוונתו להמשיך ולהעביר את רכבי המבקשת במגרש המשיבה. כך או אחרת, אין חולק כי המשיבים יצרו חסימה פיזית המיועדת שלא לאפשר מעבר רכבים מהחניה האחורית למגרש המשיבה.
7.
ביום 17.12.2018 הגישה המבקשת בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד בטרם הגשת תביעה, במסגרתו עתרה לחייב את המשיבים להימנע מלחסום את השער של החניה האחורית ולהימנע מהצבת כל מחסום המונע את מעבר רכבי המבקשת במקרקעין מהחניה אל הרחוב. ביום 18.12.2018, לאחר שהמבקשת הגישה הבהרה מסוימת, ניתן צו כמבוקש. ביום 23.12.2018 התקיים דיון בבקשה, וביום 24.12.2018 הגישה המבקשת כתב תביעה. ניסיון להביא את הצדדים להסכמות לא עלה יפה, ומשכך יש להכריע בבקשה.
8.
לטענת המבקשת, למעלה מ-15 שנים הרכבים שלה עוברים במגרש המשיבה בדרכם מהחניה האחורית החוצה, וגם אם למשיבה יש זכות קניינית בשטח זה הרי שיש לה זכות מעבר בו. בכתב התביעה מוסיפה המבקשת וטוענת כי יש לה זיקת הנאה במגרש, ומציינת שהדיירים במקרקעין עושים שימוש בדרך למעלה מ-30 שנה. עוד נטען כי יש בהתנהלותם של המשיבים משום עוולה של מטרד ליחיד, הפרת חובה חקוקה ושימוש בזכות שלא בתום לב. המבקשת מציינת, כי לפי התשריט של השטח נקודת המעבר בין החניה האחורית לשטח המשיבה אמורה להיות פתוחה עבור רכבי ביטחון. אשר לקביעה בהסכם השכירות כי זכות המעבר שלה כפופה להסכמתה של המשיבה, טוענת המבקשת בכתב התביעה כי זו ניתנה מתוך חוסר תשומת לב ותחת טעות והטעיה.

המבקשת מוסיפה וטענת, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. זאת, בהתחשב בכך שבמצב הדברים הנוכחי מעבר דרך מגרש המשיבה הוא הדרך היחידה בה היא יכולה להוציא את רכביה מהחניה האחורית, וככל שלא תינתן לה זכות כזו היא לא תוכל לעשות שימוש בחניה.
9.
לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים. ראשית, יש לטענתם חוסר תום לב בכך שהמבקשת לא צירפה לבקשה את הסכם השכירות בינה לבין המשיבה, והסתירה מבית המשפט את הצהרתה כי זכות המעבר שלה במגרש כפופה להסכמת המשיבה. עוד נטען, כי המבקשת לא הראתה זכות לכאורה, ולו בדוחק, שכן מה שהיא מבקשת למעשה הוא לאכוף על המשיבה לאפשר מעבר בשטח השייך לה, תוך פגיעה בזכויותיה הקנייניות של המשיבה וללא כל זכות לכך. עוד טוענים המשיבים, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שעה שמבוקש לחייבם להסכים למעבר כפוי בשטח השייך להם. כמו כן, מעלים המשיבים טענות שונות נגד הבעלים של המבקשת, לרבות טענה כי הוא שבר מצלמת אבטחה שהותקנה במגרש שלהם.
דיון והכרעה
10.
הכרעה בבקשה לסעדים זמניים צריכה להתקבל על פי שני מבחנים מרכזיים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות")). סעדים אלו מקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 2826/06
שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ
, פסקה 3 (6.6.2006)).
"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע... כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני".

לצד הקביעה כי הזכות לכאורה ומאזן הנוחות מקיימים ביניהם יחסי גומלין של מקבילית כוחות, ניתן למצוא בפסיקה גם התבטאויות לפיהן את עיקר המשקל יש להעניק למאזן הנוחות, וזאת נוכח הקושי להעריך בשלב מקדמי של ההליך את סיכויי התביעה (ראו למשל, ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 3 (4.6.2017)). בנוסף, על בית המשפט להביא בגדר שיקוליו גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו, תקנה 362(ב)(2) לתקנות), וזאת במיוחד כאשר מדובר בבקשה לסעד ארעי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 861-862 (מהדורה 12, 2015), והאסמכתאות שם).
11.
בענייננו, לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל דעה כי יש להיעתר לבקשה, וזאת בשל כך שמאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן חד משמעי לטובת המבקשת. נטייה ברורה זו מחפה, לדעתי,
בשלב הנוכחי של ההליך, על סימני השאלה המרחפים מעל זכותה של המבקשת ועל התנהלות שאינה ממלאת אחר דרישת תום הלב בהגשת הבקשה לסעד ארעי.
12.
אפתח בסוגיית תום הלב. כאמור, על מי שמגיש בקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד מוטלת חובת תום לב מוגברת. בגדרה של חובה זו, עליו לגלות בבקשה גם את הנתונים שאינם נוחים לו (ראו למשל, בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (5.6.2006); רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד, פ"ד מט(3), 854, 868
(1995); רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638 (2000)). בענייננו, המבקשת לא פירטה בבקשה כי היא שכרה מהמשיבה שטח במגרש, הגם שניתן היה להבין זאת בעקיפין מהטענה כי המשיבה הגישה נגדה תביעת פינוי, ובמיוחד צורמת העובדה כי לא צורף הסכם השכירות. הסכם זה כולל הצהרה העלולה להיות בעייתית מבחינת המבקשת, לפיה היא מכירה בכך שזכות המעבר במגרש כפופה להסכמת המשיבה, ועל פי הסטנדרטים המחייבים במקרה בו מוגשת בקשה במעמד צד אחד היה על המבקשת לגלות אותו בבקשה. עם זאת, לא תמיד יהיה בהפרתה של חובת הגילוי כדי להביא, מניה וביה, לדחיית הבקשה, אלא מדובר בנתון שיש לשקול אותו על רקע כלל הנסיבות (ראו למשל, בש"א (מחוזי י-ם) 814/05 אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ (1.5.2005)).
13.
אשר לשאלת הזכות לכאורה, סבורני כי בשלב זה עומדת התביעה לפחות ברף המינימאלי הנדרש על מנת שניתן יהיה להכניס את הבקשה ל"משוואה" הכוללת את מאזן הנוחות. ראשית, טרם לובנה עד תומה השאלה האם אכן יש למשיבה זכות חכירה בכל השטח המוחזק על ידה. המשיבים צירפו נוסח טאבו ותשריט, אך עדיין יש לבדוק במסגרת ההליך כי קיימת חפיפה מלאה בין שטח החכירה לבין השטח המוחזק על ידי המשיבה, וכי שביל הגישה בו מעוניינת המבקשת לנסוע כלול בשטח החכירה. שנית, לא ניתן להתעלם מכך שבמשך 15 שנה לפחות השתמשה המבקשת בשטח שהיום בחזקת המשיבה לצורך מעבר, ככל הנראה בלא שנדרשה לשלם על כך למי שהחזיק בשטח, וכי כרגע אין כל דרך לצאת מהחניה האחורית אלא באמצעות מעבר בשטח המשיבה. שימוש במשך 15 שנים אמנם אינו מקים, על פני הדברים, זיקת הנאה מכוח שנים, אולם ייתכן שישנן דרכים אחרות ליצור זיקת הנאה, כגון מחמת כורח (ראו, א' רייכמן "השפעת זיקת ההנאה על הלכות שכנים - שעבודי נזיקין מכוח שנים" עיוני משפט ד 121, 125-124 (תשל"ה); ת"א (מחוזי מרכז) 3781-05-11 נאסר נ' גל – חברה לדלק בע"מ (8.3.2016), וההפניות שם). היינו, במסגרת ההליך יהיה צורך לבחון האם המקרקעין שמחזיקה המשיבה אינם כפופים לזיקת הנאה של זכות מעבר לטובת המקרקעין אותם שוכרת המבקשת. עוד יש לבחון את האפשרות כי המבקשת רכשה מעמד נחות יותר, כגון של בר רשות, ומה משמעות הדבר. כל אלו הן שאלות מורכבות, שייתכן שיחייבו בירור עובדתי, האמור להתבצע במסגרת ההליך.
גם השאלה מה משמעות ההצהרה של המבקשת בהסכמי השכירות, לפיה היא מאשרת כי זכות המעבר שלה כפופה להסכמת המשיבה, ומה דין טענותיה לטעות והטעיה בקשר להצהרה זו – דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ולא ניתן, לדעתי, לקבוע כבר בשלב הנוכחי כי טענות אלו הופכות את סיכוייה של המבקשת לזכות בתביעה לאפסיים.
14.
עלינו לפנות, אפוא, לבחון את מאזן הנוחות. דעתי היא, כאמור, כי הוא נוטה באופן חד משמעי לטובת המבקשת. המבקשת משתמשת בשטח שבחזקת המשיבה לצורך מעבר במשך שנים רבות. היינו, המבקשת מבקשת לשמור על המצב הקיים. ככל שתימנע מהמבקשת זכות המעבר, הרי שהיא לא תוכל להוסיף להשתמש בחניה האחורית, ובכך תימנע ממנה האפשרות להשתמש בשטח המשמש לחניה של כעשר מכוניות. מדובר, על פני הדברים, במגבלה משמעותית על ניהול עסקיה של המבקשת. למשיבה, לעומת זאת, לא ייגרם נזק של ממש מכך שעד להכרעה בתביעה יימשך המצב הקיים. השביל בו מבקשת המבקשת להמשיך ולנסוע הוא שביל שממילא משמש את הדיירים בבניין של המשיבה לצורך מעבר. מנהל המבקשת העיד, כי המבקשת משתמשת בשביל לצורך מעבר בערך שלוש פעמים ביום. גם אם אניח שמספר הנסיעות גבוה יותר, אין מדובר בשימוש מאסיבי שיש בו כדי לפגוע בהנאתם של דיירי המשיבה מהשביל. למעשה, קשה לראות נזק ממשי כלשהו שייגרם למשיבה כתוצאה מהמשך המעבר של המבקשת במגרש. המשיבה זכאית, כמובן, לנהוג בשטחה מנהג בעלים, אולם בשלב הנוכחי, כאשר עסקינן בשאלת מאזן הנוחות, יש משקל לשאלה האם עלול להיגרם למשיבה נזק ממשי כתוצאה מהמשך המצב הקיים.
אוסיף, כי ככל וייקבע שלמבקשת לא הייתה זכות מעבר יהיה באפשרותה של המשיבה לתבוע אותה בגין השימוש בשטחה, כך שה"נזק" ניתן לפיצוי (למען הסר ספק אבהיר, כי איני קובע שאם ייקבע שיש זכות מעבר לא תהיה למשיבה זכות לפיצוי, ואיני קובע גם כי אם ייקבע שאין זכות מעבר אזי בהכרח תעמוד למשיבה זכות פיצוי, ומלוא טענות הצדדים שמורות).
15.
לאור כל האמור, הבקשה לצו מניעה מתקבלת. ניתן בזאת צו לפיו עד להכרעה בתביעה יימנעו המשיבים מלחסום, לנעול, לחבל או לשים מכשול בשער המפריד בין השטח המושכר למבקשת לבין השטח המוחזק על ידי המשיבה במקרקעין הידועים כגוש 6097 חלקה 17. כמו כן, עד להכרעה בתביעה יאפשרו המשיבים מעבר בשטחם של רכבים בין החניה האחורית בשטח המושכר למבקשת (השטח המסומן ב-
x
כתום במוצג ת/1) לבין רחוב אליהו איתן. למען הסר ספק יובהר, כי זכות המעבר מתייחסת רק לשביל המוביל מהחניה לרחוב אליהו איתן, ולא לרחוב סחרוב. הצו מתייחס למעבר בלבד, ואין בו כדי להקנות למבקשת זכות חניה או כל זכות אחרת בשטח המשיבה.

צו זה יבוא תחת הצו שניתן בהחלטתי מיום 18.12.2018.

להבטחת נזקי המשיבים, תפקיד המבקשת ערבון בסך של 20,000 ש"ח (בנוסף לבטוחות שנקבעו בהחלטה מיום 18.12.2018), במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה, וזאת תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. ככל ולא יופקד העירבון, יפקע הצו הזמני.

בהתחשב באמור לעיל לעניין העדרו של גילוי מספיק בבקשה לסעד ארעי – אין צו להוצאות.






ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 35475-12/18 טרייד אין אי אר תחבורה בע"מ נ' אילן ינאי, נופי כנען בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2018)