פסקי דין על smet groundwater technics | פסקי דין על ליאור כהן | פסקי דין על יהודה עידו חג'ג' | פסקי דין על ניב לוי ואח' |

62867-12/16 א     10/04/2019




א 62867-12/16 smet groundwater technics נ' ליאור כהן, יהודה עידו חג'ג', ניב לוי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 62867-12-16 smet groundwater
technics
נ' כהן ואח'




לפני
כבוד השופט דורון חסדאי

המשיבה
/התובעת
smet groundwater
technics
ע"י ב"כ עו"ד ארז שניאורסון


נגד

המבקשים
/הנתבעים
קבוצת רכישה "מגדלי הצעירים" בדרך מנחם בגין 158
בתל-אביב באמצעות חברי הנציגות החוקית:

1. ליאור כהן
2. יהודה עידו חג'ג'
3. ניב לוי
4. כפיר דדוש
5. יעקב קראוס
ע"י ב"כ עו"ד אבי וינשטיין



החלטה


רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1.
לפני בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים בתובענה מושא הליך זה, עד הכרעה בתביעה הנדונה בבית המשפט המחוזי מרכז בגדרי ת"א 64909-12-17 במסגרתה תבעו המבקשים את המשיבה (כאן) ואחרים על סך של כ־207 מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו להם עקב אירוע ההצפה בפרויקט "מגדלי הצעירים".

2.
לטענת המבקשים במסגרת ההליך בתיק זה עותרת המשיבה כי בית המשפט יורה להם להמציא לחברת הביטוח "כלל" אישור לשחרור תגמולי ביטוח בסך של 7.8 מיליון ₪ (להלן: "סכום הפיצוי") אשר המשיבה זכאית לקבלו בהתאם ל

פסק דין
מיום 26.7.16, שבגדרו אושר הסדר פשרה בין המשיבה לבין חברת כלל (להלן: "הסדר הפשרה").

3.
לטענת המבקשים הסדר הפשרה גובש במסגרת תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד חברת כלל לשיפוי/פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות נביעת מים שאירעה בלילה שבין 9 ל־10 במרץ שנת 2015 , כאשר מים ארטזיים פרצו מאחת מבארות ההחדרה שחפרה המשיבה (להלן:
"
אירוע ההצפה
")
.

4.
לדברי המבקשים טענת המשיבה כלפיהם הינה כי סירובם ליתן האישור, הינו פסול ומהווה עמידה על זכות שלא בתום לב. המבקשים מדגישים כי בכתב הגנתם נטען כי אירוע ההצפה גרם להם לנזקים אדירים וכי המשיבה אחראית באופן מוחלט לטיב העבודות ההשפלה ולנזקים שנגרמו להם, כמפורט בפרק ז לכתב ההגנה. לטענתם נוכח הנזקים שנגרמו להם הם זכאים לעכב את העברת תגמולי הביטוח למשיבה או לקזז סכומם מנזקיהם.

5.
לשיטת המבקשים, במסגרת התביעה בתיק זה על בית המשפט יהא להכריע בשתי שאלות מרכזיות:
א
.
שאלת הנזקים שנגרמו להם בעקבות אירוע ההצפה והיקפם.
ב
.
שאלת אחריותה של המשיבה לאירוע ההצפה.
(ר' בהרחבה סעיפים 1
–
12 לבקשה).


ההליך האחר הנוסף בבית המשפט מחוזי מרכז
6.
המבקשים טוענים כי בחודש דצמבר 2017
הם הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה וששה נתבעים נוספים (לרבות כלל חברה לביטוח, א. דורי בנייה בע"מ, מתכנן עבודות ההשפלה ואחרים במסגרת ת"א (מרכז) 64909-12-17 ע"ס של כ־207 מיליון ₪ (לאחר תיקון כתב התביעה)
(להלן:
"תביעת המבקשים"). נטען כי בגדרי תביעת המבקשים טוענים הם כי אירוע ההצפה נגרם בשל מעשיהם של המשיבה, חב' דורי ואחרים וכי אלה אף אחראים לנזקי המבקשים (כתב התביעה המתוקן צורף כנספח א לבקשה).

7.
כן ציינו המבקשים כי לתביעתם הנ"ל אוחדה תביעה שהגישה חברת דורי כנגד חב' כלל על סך של כ־31 מיליון ₪ במסגרת ת"א (מרכז) 38454-03-17 (העתק כתב תביעת חב' דורי צורף כנספח ב
לבקשה; העתק כתב הגנת חב' כלל צורף כנספח ג לבקשה). לדברי המבקשים בגדרי כתב הגנתה טענה כלל טענות קשות כנגד המשיבה ובין היתר כי:
א
.
אירוע ההצפה נגרם כתוצאה ממעשה מכוון של המשיבה.
ב
.
כי לאחר ההצפה הודתה המשיבה כי מעשיה המכוונים גרמו להצפה.
ג
.
כי המשיבה החליטה לטייח את העובדות ולהסתירן מתוך כוונה לבצע הונאת ביטוח.
כן צוין כי בכוונת חב' כלל להביא לביטול הסכם הפשרה שגובש עם המשיבה (ר' סעיף 2 לעיל).
(ר' בהרחבה סעיפים 23-13 לבקשה).

8.
המשיבה בתגובתה בדעה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה בתמצית, אין בסיס לדברי המבקשים כי מדובר בעילות או פלוגתאות זהות, לטענתה תביעת המבקשים הינה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו להם בעוד שתביעת המשיבה הינה לקבלת כספים אשר היא הוציאה מכיסה להקטנת הנזקים. לדבריה הכרעה בתביעה דנן אינה יכולה ליצור הכרעה סותרת כיוון שעניינה שונה תכלית שינוי מתביעת המבקשים הנדונה בביהמ"ש מחוזי מרכז. עוד טוענת המשיבה כי שבית המשפט אכן יורה על עיכוב ההליכים יעמוד הדבר בסתירה להוראת סעיף 61(ב) לחוק חוזה ביטוח אשר קובע כי המשיבה זכאית להחזר בגין ההוצאות שהוציאה להקטנת הנזק (להבדיל מנזקים לפרויקט) וזאת ללא כל תנאי, ללא קשר ומעבר לסכומי הפוליסה (ר' בהרחבה מבוא התגובה).

9.
עוד טוענת המשיבה ומפרטת בין היתר ובקליפת האגוז כדלהלן:
א
.
כי אין זהות או דמיון בין השאלות והעילות מושא התובענה כאן לבין השאלות והעילות מושא תביעת המבקשים. לטענתה התביעה כאן עניינה בבקשתה לקבלת כספים שהיא הוציאה מכיסה כהוצאות להקטנת נזקים ולא בתגמולי ביטוח (ר' בהרחבה סעיפים 1
–
3 לתגובה).
ב
.
בבקשת המבקשים הועלו בה טענות עובדתיות רבות כאשר היא אינה נתמכת בתצהיר ולא
צורף אליה כל מסמך רלוונטי (ר' בהרחבה סעיפים 4
–
6).
ג.

עיון בבקשה מלמד כי אין בסיס לטענת המבקשים לפיה זכותם נובעת ממסמך כלשהו אשר הם מכנים "חוזה ביטוח" וברור אם כן מדוע הוא לא צורף מסמך המתיימר להוות המסמך הנטען (ר' בהרחבה סעיפים 7
–13
).
ד
.
המבקשים העלו שלל טענות עובדתיות מופרכות אשר אינן נתמכות בתצהיר (ר' בהרחבה סעיפים 14
–18
).
ה
.
אין כל מקור חוקי משפטי לטענת המבקשים כי קיימת להם זכות קיזוז מול המשיבה (ר' בהרחבה סעיפים 19
–20
).
ו
.
לטענת המבקשת בהתאם לפסיקה ההחלטה בדבר עיכוב הליכים נתונה לשקול דעת בית המשפט ואותה פסיקה שאליה הפנו
המבקשים (ר' סעיפים 25
–28
לבקשה)
אינה רלוונטית כיוון שלא עומדות לדיון בתביעות השונות אותן סוגיות ואותן שאלות (ר' בהרחבה סעיפים 21
–23
).
ז
.

המשיבה אף טוענת כי אין לעכב את ההליכים בתובענה כאן מאחר וטענות המבקשים נשענות על סעיף שמקורו ברמייה והטעיה והוא מנוגד לחוק: לדבריה סעיף 3.2 בטל מעיקרו והסכום מגיע לה בגין הוצאות שהוציאה להקטנת נזקיה (ר' בהרחבה סעיפים 25
–26
).

10.
המבקשים בתשובתם טענו בין היתר ובתמצית כי אין בתגובת המשיבה מענה ענייני לבקשה ועיקר טענות המשיבה מכוון להכרעה הראויה לשיטתה באותן שאלות משותפות או בבסיס העובדתי שהוצג לביסוסן, ולא לבחינת כתבי הטענות בשני ההליכים והאם עולות מהם סוגיות משותפות של עובדה ומשפט. לטענת המבקשים בעת מתן החלטה בבקשה לעיכוב הליכים בית המשפט אינו נכנס 'לעובי הקורה',
אינו בוחן את התשתית הראייתית ואינו מכריע בשאלות של עובדה או משפט (ר' בהרחבה סעיפים 1
–5
).

11.
לדברי המבקשים, בשני ההליכים (מושא התובענה כאן ובתביעתם בביהמ"ש המחוזי מרכז) עולות שאלות משפטיות ועובדתיות מורכבות וזהות. בשני ההליכים יהא על בית המשפט לבחון את הנזקים שנגרמו כתוצאה מן ההצפה ואת היקפם (ר' פרק ו לכתב ההגנה וסעיף 51 שבו; סעיף 77 לתביעה המקבילה). לשיטתם בשני ההליכים יהא על ביהמ"ש להידרש לאחריות המשיבה לנזקים הנטענים, וכן יהא צורך לבחון בגין אילו נזקים משולם הפיצוי (הנתבע ע"י המשיבה) והאם יש בו לפגוע בזכויות המבקשים מכוח פוליסת הביטוח.
עוד מבהירים המבקשים כי חב' כלל כופרת בגדרי כתב הגנתה שהוגש בהליך האחר (במסגרת תביעת א. דורי) בתוקפו של פסה"ד שניתן בהתאם להסכם הפשרה, ולפיכך ראוי כי כלל השאלות המשותפות יוכרעו במסגרת ההליך המקיף שיתברר בבית המשפט המחוזי מרכז (ר' בהרחבה סעיפים 1
–14
לתשובה).

12.
כן התייחסו המבקשים בגדרי תשובתם לטענת המשיבה לעניין העיתוי בהגשת הבקשה
(ר' סעיפים 15
–19
), לטענה בדבר אי־צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה (ר' סעיפים 20
–27
), לטענת המשיבה כי מדובר בפלוגתאות שונות (ר' סעיפים 28
–36
), לטענה כי סעיף 3.2 להסכם הפשרה בטל (ר' סעיפים 37
–40
), לטענה בדבר אי־צירוף אסמכתאות רלוונטיות לבקשה (ר' סעיפים 38
–44
), לטענה בדבר ניהול מו"מ בחוסר תום לב (ר' סעיפים 46
–61
) ולטענה בדבר העדר אפשרות להעלות טענת קיזוז (ר' סעיפים 62
–68
).

13.
עוד ייאמר כי ביום 1.4.19 הגישו המבקשים הודעה על צירוף תצהירו של עו"ד א. וינשטיין וזאת במענה לנטען בסעיפים 46
–61
לתגובת המשיבה, בעניין המו"מ שהתנהל בין הצדדים. המשיבה בהודעתה מיום 3.4.19 לא התנגדה לעצם הגשת התצהיר.

"הליך תלוי ועומד" – המסגרת המשפטית

14
.

ברע"א 4349/18

ses s.a
ואח'
נ'
קורן

(פורסם בנבו, 21.8.18) נפסק בין היתר כי:

השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול במסגרת ההכרעה בבקשה לעיכוב בירור תובענה הם
יעילות הדיון, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין והכרעה מהירה בסוגיות שלפניו (ר'
רע"א 8901/06

ובר נ' הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.12.2005)).

כך גם נפסק, כי על בית המשפט לבחון בין היתר את
מהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות (

ר'

רע"א 5642/11

דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב


(פורסם בנבו, 21.11.11),
פסקה 6;
רע"א 2812/13
קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ,

(פורסם בנבו, 11.7.13),
פסקה 10;
רע"א 346/06
ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ,

(פורסם בנבו, 14.5.06),
פסקה 4
; רע"א 8018/15 ד"ר לקח ז"ל נ' דוביניצקי (פורסם בנבו, 14.1.16); אורי
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

,
533 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

15.
בפרשת
קולומביה
לעיל
נקבע בין היתר, כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, חופפים לשיקולים בבסיס הדוקטרינה של 'מעשה בית דין', וביניהם זהות השאלות שבמחלוקת וזהות הצדדים, אך גם יעילות
הדיון,

חיסכון

בזמן

שיפוטי,

הימנעות

מכפל

התדיינות

ומאזן הנוחות (שם פסקה 6; ר' גם פרשת דובק
לעיל
).
עוד הודגש בעניין קולומביה כי לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליכים בתובענה בשל הליך תלוי ועומד, ניתן להסתפק באפשרות
או בחשש שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים היכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מבוקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי
–
הגנתי, קרי: פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע, אף מבלי שהנתבע היה צד להליך התלוי והעומד (ר' גם:
רע"א 1514/13
נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ. ביתר ירושלים
(2001) בע"מ (פורסם בנבו, 6.11.13)).

16.
זאת ועוד, המבחן לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים, ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא העומדת להכרעה בהליכים הללו.
סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות, היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב (ר'
רע"א 3765/01
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן
(פורסם בנבו, 28.1.02)).

17.
זהות הצדדים בשני ההליכים אינה מהווה תנאי לעיכוב ההליכים. די בכך שפסק הדין האחר עשוי לצמצם ולעזור להכריע בשאלות התלויות ועומדות בהליך הנוסף. כפי שנקבע בעניין קפלן לעיל:
...
לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה
(שם, פסקה 3).

(ר' גם: ע"א 9/75 שיך סולימאן אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט (2) 481,477; רע"א 3054/14 דנטל סנטרל נ' חביב אריה (פורסם בנבו, 22.05.14); עע"מ 11254/05 חב' פנינת אילת נ' עירית אילת (פורסם בנבו, 17.8.06)).


דיון והכרעה

18.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות שהובאו בפני
ואוזכרו בהם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.


ההליך כנגד חברת כלל
19.
ביום 29.11.15 הגישה המשיבה תובענה כספית כנגד כלל חברה לביטוח על סך 10,669,277 ₪. בכתב התביעה נטען בין היתר ובתמצית כי המשיבה שימשה כקבלן משנה בפרויקט "מגדלי הצעירים", כאשר בעלי הפרויקט הינה קבוצת רכישה המנוהלת על ידי "קבוצת חג'ג'" במסגרתו ייבנו שני מגדלים למגורים מעל קומות מסחר. נטען כי חברת א' דורי משמשת כקבלן הבנייה הרשמי בפרויקט, וביום 1.1.14 התקשרה עם המשיבה בהסכם קבלן משנה לטובת ביצוע עבודות שאיבה, השפלה והחדרה של מי תהום בפרויקט הצעירים (להלן: "הסכם הקבלנות";
צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

20.
עוד נטען כי במסגרת הסכם הקבלנות התחייבה חברת דורי לבטח את המשיבה בביטוח עבודות, ובהתאם הן דורי והן המשיבה מבוטחות בחברת הביטוח כלל (רשימה לביטוח "עבודות קבלניות" בצירוף פוליסת הביטוח "לעבודות קבלניות" צורפה כנספח 2).

21.
המשיבה טענה כי בחודש מאי 2014 היא החלה להפעיל בארות שאיבה מהן נשאבו מי תהום ובארות החדרה אליהן הוחדרו מי התהום שנשאבו מבארות השאיבה אשר פעלו באופן סדיר, וכי בלילה שבין 9 למרץ ל־10 למרץ שנת 2015 הופיעה נביעת מים בסמוך לאחת מבארות ההחדרה הידועה כבאר 7
r
וגרמה להצפה באתר הפרויקט
(להלן: "האירוע"). עוד נטען כי הודעה נמסרה לחברת דורי, כלל חברה לביטוח מינתה חברת שמאים (טוסמן ושות' שמאים וסוקרים בע"מ). המשיבה העבירה לשמאי דיווח ופירוט נזקים ראשוני (ר' נספח 3). נציגי חברת כלל ביקרו באתר האירוע מספר פעמים. המשיבה עמדה בקשר רציף עם השמאי ומסרה לו דיווחים שוטפים (ר' נספח 4). עוד הבהירה המשיבה כי ביום 16.7.15 פנתה היא באמצעות חברת דורי או מי מטעמה לחברת כלל והעבירה להם את דרישתה לתשלום תגמולי ביטוח על חשבון הנזקים וההוצאות שנגרמו לה בגין האירוע על סך 2.5 מיליון אירו (ר' נספחים 5

–
6). פניותיה לא נענו (ר' נספח 7) וביום 19.11.15, טרם הגשת התביעה, קיבלה מכתב מחברת כלל על כי אין בכוונתה לשלם לה את תגמולי הביטוח על חשבון (ר' נספח 8).

22.
עיון בתיק הנ"ל מלמד כי כתב הגנה מטעם חברת כלל לא הוגש. ביום 26.7.16 הוגשה לתיק בקשה למתן תוקף

פסק דין
להסכם פשרה שגובש בין הצדדים ביום 25.7.16. בהסכם הפשרה נאמר בין היתר כי מבלי שצד כלשהו מודה באיזה מטענות הצד האחר ולסילוק התביעה תשלם כלל למשיבה סך של 7.8 מיליון ₪ בתוספת מע"מ כדין וכי סכום הפשרה יועבר לב"כ המשיבה בתוך 30 ימים ממועד התקיימותם של שני תנאים מצטברים כדלקמן:
א.
בית המשפט נתן תוקף של

פסק דין
להסכם זה.
ב.
המשיבה תמציא לידי כלל אישור מטעם קבוצת הרכישה בפרויקט הצעירים או מטעם בנק המזרחי, המממן מטעם המזמין את הפרויקט, לפיו המזמין או הבנק אינם מתנגדים לכך שסכום הפשרה ישולם לחברה (להלן: "האישור").

23.
בסיפת סעיף 3 להסכם הפשרה נאמר,בין היתר, כי הסכמת המשיבה להשגת האישור נעשית מטעמים פרקטיים ולאור העובדה כי לטענת כלל הפוליסה אינה מאפשרת את ביצוע התשלום אלא בכפוף להצגת האישור. ביום 26.7.16 ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה.

התביעה בתיק זה
24.
ביום 29.12.16 הגישה המשיבה תביעתה בתיק זה למתן סעד הצהרתי וצו עשה. בגדרי התביעה נתבקש בית המשפט להורות למבקשים (כאן) להמציא לידי חברת כלל אישור המהווה תנאי לקבלת תגמולי הביטוח בסך 7.8 מיליון ₪, אשר היא זכאית לתשלומם בהתאם לפסק הדין בת"א 61629-11-15.

25.
בכתב התביעה תוארו האירועים בפרויקט וההליכים אל מול חברת כלל מושא התובענה הראשונה. נטען כי לאחר שהמשיבה וחברת כלל הגיעו להסכמות וטרם שנחתם הסכם הפשרה, הפנתה כלל את המשיבה למסמך אישור ביטוח שצורף כנספח יג1 להסכם שבין המבקשים לבין חברת דורי (להלן: "מסמך הביטוח") ולפיו, על פי פרשנות חברת כלל, הזכות לקבלת תגמולי ביטוח במקרה של אובדן או נזק הנגרם לעבודות כפופה לאישור קבוצת הרכישה או הבנק המלווה את הפרויקט (העתק מסמך הביטוח צורף כנספח 7; העתק פניית ב"כ כלל מיום 15.2.16 צורפה כנספח 8).

26.
המשיבה מציינת כי מטעמים פרקטיים ועל מנת לייתר מחלוקות בין הצדדים, במועדים שלפני חתימת הסכם הפשרה עם חברת כלל היא פנתה למבקשים וביקשה כי יאשרו שאין להם או לבנק המלווה כל התנגדות כי תשלום תגמולי הביטוח, ככל שאכן יועבר בסופו של יום, ישולם על ידי כלל ישירות למשיבה (ר' נספח 9). לדברי המשיבה, בשיחות שהתקיימו בין ב"כ הצדדים, רוח הדברים הייתה כי הבנק המלווה או המבקשים לא יתנגדו לכל הסדר בינה לבין כלל. ביום 25.7.16 נחתם הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 26.7.16. ביום 27.7.16 נעשתה פנייה אל ב"כ המבקשים ואל הבנק המלווה (ר' נספח 10). ביום 16.8.16 נשלח מכתב ב"כ המבקשים אל המשיבה, בו נאמר כי המבקשים יוכלו לשקול אם לאשר למשיבה את שחרור הכספים רק לאחר מענה על רשימת שאלות והבהרות הנוגעות לתגמולי הביטוח (ר' נספח 12). מדברים אלו הבינה המשיבה כי אין בכוונת המבקשים להעביר את האישור לקבלת תגמולי הביטוח. ביום 18.8.16 שלחה המשיבה מכתב נוסף למבקשים
(ר' נספח 13). עוד ציינה המשיבה כי ביום 28.8.16 התקבל מכתב מהבנק המלווה, בו צוין כי הבנק יתייחס עניינית לפנייתה רק לאחר שיקבל את התייחסות קבוצת הרכישה (המבקשים; ר' נספח 14). בסופה של חלופת מכתבים, כמתואר בסעיפים 39
–44 לכתב התביעה (ר' גם נספחים 14–17),
מציינת המשיבה כי המבקשים דחו את טענותיה ועמדו על סירובם להעביר את האישור הנדרש (ר' נספח 18).

27.
יצוין כי בנספח 18 לכתב התביעה, דוא"ל של ב"כ המבקשים לב"כ המשיבה מיום 13.11.16, נאמר בין היתר כי כפי שהוסבר בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, המבקשים "...הינם מוטבים בלתי חוזרים בפוליסה משמע שהפוליסה בראש ובראשונה נעשתה עבורם להבטחת ביצוע עבודות הפרויקט, עקב הנזק הגדול בפרויקט הנזקים מצד מרשיי רק כעת מתגבשים לסכומים סופיים ואין בעובדה שמרשך (המשיבה) הזדרזו להגיש את התביעה כדי ליצור העדפה לכיסוי הביטוחי בוודאי בשעה שהכיסוי הינו מוגבל...".

28.
נוכח המתואר לעיל, המשיבה בדעה כי סירוב המבקשים להעביר את האישור לחברת כלל הינו פסול ועולה כדי עמידה בזכות לכאורה שלא בתום לב. לטענתה לא יכולה להיות למבקשים כל אחיזה בתגמולי הביטוח שעניינם בהשבת ההוצאות שהיא הוציאה לטובת הטיפול באירוע בהתאם לתנאי הביטוח. הסירוב להמציא את האישור נטול כל טעם ענייני, וגם אם למבקשים עומדת זכות לכאורית לאשר את תשלום תגמולי הביטוח ישירות למשיבה, עליהם להפעיל זכות זו ביושר ובהגינות וסירובם לעשות כן פסול ומקומם (ר' בהרחבה סעיפים 48
–53 לכתב התביעה).

29.
המבקשים, בכתב הגנתם, טענו בין היתר ובתמצית כי בגדרי התביעה התבקש בית המשפט להכשיר הפרה של הוראות מפורשות בחוזה על ידי מתן צו המנוגד להוראות חוזה הביטוח הקובעות כי כל תגמולי הביטוח לפי פוליסת הביטוח ישולמו אך ורק לחשבון הליווי של הפרויקט וכי המבקשים או הבנק המלווה את הפרויקט הינם המוטבים היחידים על פי הפוליסה. לטענת המבקשים, המשיבה וחברת כלל היו ערים ומודעים לכך שהמבקשים הם הזכאים לתגמולי הביטוח וכי המבקשים או הבנק המלווה הם המוטבים היחידים על פי הפוליסה וכי מו"מ לתשלום סכום כלשהו על פי הפוליסה אמור להתנהל מול הנתבעים ומולם בלבד (ר' נספח 8 לכתב התביעה, הכותב זאת מפורשות). לשיטת המבקשים, המשיבה אינה מצביעה על הוראת דין או חוזה לפיה זכאית היא לקבל לידיה את תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה, ובעצם תביעתה הינה לשינוי תנאי הפוליסה תוך הפיכתה למוטבת במקום המבקשים (ר' בהרחבה סעיפים 8
–11 ב
פרק ב לכתב ההגנה; סעיפים 37
–48 ב
פרק ה לכתב ההגנה).

30.
עוד נטען בפתח כתב ההגנה כי זכות המבקשים מקבלת משנה תוקף מאחר שהעברת תגמולי הביטוח למשיבה תפגע או עלולה לפגוע בזכויות המבקשים על פי חוזה הביטוח וכן לאור נזקי המבקשים שבאחריות המשיבה, אשר עולים בהרחבה על סכום תגמולי הביטוח. לטענת המבקשים, מאחר שהמשיבה נתפסת כאחראית באופן ישיר, ברור וחד־משמעי לנזקים האדירים שנגרמו ומשעליה לשאת בהם מכוח הוראות החוזה, ומשלא הובטח כי זכויות המבקשים לא ייפגעו, עמידתם על זכותם כי כל פיצוי מכוח חוזה הביטוח יועבר לחשבון הפרויקט הינה כדין ואין בה דופי, וממילא עומדת להם זכות לעכב את התגמולים עד לכיסוי מלוא נזקיהם או לקיזוזם מכספי תגמולי הביטוח (ר' בהרחבה סעיפים 12
–16).

31.
בפרק ו לכתב ההגנה מתארים המבקשים את אירוע ההצפה והנזקים שנגרמו להם בעטיו, כאשר פרצו מים ארטזיים מאחת מבארות ההחדרה שחפרה המשיבה, ובשל פריצת מים זו נגרמה הצפה משמעותית בפרויקט בשטח של כ־5 דונם ולגובה של 5–6 מטרים, וכתוצאה מאירוע הצפה זה ובקשר אליו נגרמו להם נזקים אדירים הנאמדים בסכום העולה על 173 מיליון ₪ (ר' בהרחבה סעיף 51 לכתב ההגנה).

המבקשים ציינו כי לא כל נזקיהם התגבשו או נאמדו סופית והם עדיין בהליכי גיבוש וריכוז נזקיהם שבסופם תוגש תביעה משפטית (ר' סעיף 52).

32.
בפרק ז לכתב ההגנה טענו המבקשים כי המשיבה היא האחראית באופן מוחלט לטיב העבודות ולנזקים שנגרמו בעטיין, וזאת בהתאם להסכם העיקרי עם חברת דורי ולאור העובדה כי המשיבה נטלה על עצמם את קיום כל התחייבויות חברת דורי כלפיהם (ר' בהרחבה סעיפים 1
–8 שם. השינוי במספור הסעיפים הינו במקור – ד"ח).
לשיטת המבקשים, עמידתם על זכותם הינה כדין ובתום לב (ר' בהרחבה סעיפים 9
–12 שם).

33.
כנספח א לכתב ההגנה צורפו עמודים רלוונטיים מההסכם העיקרי שנחתם בין המבקשים לבין חברת א' דורי בנייה. כנספח 3 לכתב התביעה צורף הסכם הקבלנות (קבלן משנה) שבין חברת א' דורי לבין המשיבה מיום 1.1.14 (להלן: "הסכם הקבלנות
")
, במסגרתו מסרה חברת דורי למשיבה את ביצוע העבודות בכפוף לתנאי ההסכם העיקרי שבין דורי לבין המבקשים המוגדרים בהסכם כ"המזמין
"
, כמפורט אף בנספח א להסכם קבלנות זה. בהתאם להסכם זה נכנסה למעשה המשיבה בנעלי חברת דורי בכל הקשור לעבודות ההחדרה וההשפלה של מי התהום ב"פרויקט הצעירים" (ר' גם סעיפים 2א ו־3א להסכם הקבלנות).

34.
כמו כן הוסכם בהסכם הקבלנות, בין היתר, כי המשיבה מתחייבת "לשלם כל תשלום ו/או פיצוי ו/או נזק ו/או כל תשלום אחר שדורי תידרש לשלם ו/או תחויב בהם על פי ההסכם העיקרי בכל הקשור לביצוע העבודות...
" (ר' סעיף 3ב להסכם הקבלנות). במסגרת סעיף 4א להסכם זה נקבע כי "...קבלן המשנה יהיה אחראי לכל נזק לרכוש ו/או לגוף שייגרם לעובדיו/לדורי ו/או למזמין ו/או לכל צד שלישי בקשר ו/או כתוצאה מביצוע העבודות". בסעיף 5א להסכם הקבלנות, נושא הכותרת "אחריות וביטוח" נקבע בין היתר כי קבלן המשנה (המשיבה) לבדו "יהא אחראי לכל אובדן או נזק מכל סוג שהוא אשר ייגרם לדורי ו/או לעובדיה ו/או לפועלים מטעמה ו/או לצד שלישי כלשהו, עקב ביצוע התחייבויותיו נשוא הסכם זה [...] ו/או עקב מעשה או מחדל של קבלן המשנה [...] במקרה של נזק בר שיפוי". בסעיף 5ב נקבע בין היתר כי "קבלן המשנה ישפה את דורי ו/או המזמין מיד עם דרישה ראשונה, בגין כל נזק אשר ייגרם להם ואשר קבלן המשנה אחראי בגינו כאמור ובגין כל חיוב ו/או הוצאה שייגרמו להם עקב דרישה ו/או תביעה שהוגשה נגדם בגין נזק אשר קבלן המשנה אחראי בגינו כאמור".

35.
סעיף 16.1 להסכם הבנייה (שבין המבקשים לבין חברת א' דורי – נספח א לכתב ההגנה), קובע בין היתר כי מבלי לגרוע מאחריות הקבלן מתחייב הוא לערוך ולקיים על שמו ועל שם קבלני משנה על שם המזמין, הבנק והמפקח פוליסת ביטוח, כמפורט בנספחים יב1 ו־יב2 להסכם. סעיף 27.1 להסכם, נושא כותרת "קיזוז ועיכבון", קובע בין היתר כי "מבלי לגרוע מכל זכות ו/או סעד ו/או תרופה המוקנים למזמין על פי הוראות הסכם זה ו/או הוראות כל דין מוסכם כי המזמין (המבקשים – ד"ח) יהיה רשאי לקזז כל סכום המגיע לו מן הקבלן ו/או מי מטעמו מכל תשלום אשר לו יהיה זכאי הקבלן ו/או מי מטעמו, לרבות קבלני משנה לפי הסכם זה שהוא קצוב". בסעיף 27.5 להסכם נקבע כי הוראות סעיף 27 "אינן גורעות מזכותו של המזמין לגבות סכומים כאמור מהקבלן בכל דרך אחרת, לפי הוראות הסכם זה ו/או הוראות כל דין". בנספח יג1 להסכם הבנייה, שכותרתו "אישור עריכת ביטוחי הקבלן", נקבע בין היתר כי מוסכם במפורש כי "לעניין אובדן או נזק הנגרם לעבודות הזכות לקבלת תגמולי ביטוח נתונה למזמין או לבנק מטעמו" (ר' סעיף 1א סיפה). בסעיף 6 למסמך זה אף נקבע כי "כל תגמולי הביטוח בגין נזק לעבודות יופקדו בחשבון הפרויקט [...] בבנק המזרחי".

36.
ברשימה לביטוח "עבודות קבלניות" אשר צורפה כנספח ב לכתב ההגנה (חוזה הביטוח), הוגדרו המבקשים כמבוטחים נוספים. בסעיף ההרחבות נקבע כי תגמולי הביטוח יופקדו בחשבון הפרויקט (ר' סעיף 1). בסעיף 18 בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות (מהדורת ביט 2012 שקלית), נושא הכותרת "מבוטח ראשי בפוליסה", בפרק "תנאים כלליים (לכל פרקי הפוליסה)" נקבע בין היתר כי "אם נרשמו בפוליסה מספר מבוטחים ונקבע מבוטח ראשי ינהל הוא כל משא ומתן עם המבטח בשם כל המבוטחים [...] תגמולי ביטוח אשר אינם משולמים ישירות לצדדים שלישיים ישולמו למבוטח הראשי בלבד או כפי שיורה המבוטח הראשי למבטח...".

37.
בהקשר לאמור לעיל ומבלי לקבוע מסמרות, ראוי אף להפנות למכתב ב"כ חברת כלל לב"כ המשיבה מיום 15.2.16 (נספח 8 לכתב התביעה), בו נאמר בין היתר כי "המשא ומתן המתנהל באמצעות השמאים [...] כפוף לשני התנאים הבאים בפוליסה (מצ"ב):
א. הזכות לניהול מו"מ והזכות לקבלת תגמולי ביטוח נתונה למזמין או לבנק המלווה בלבד ו/או לגוף אחר עליו יורו הנ"ל בכתב.
ב. תגמולי הביטוח משועבדים לטובת הבנק המלווה
".

38.
לטענת המשיבה, תביעתה נוגעת להחזר הוצאות שהיא הוציאה להקטנת הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ההצפה, בעוד שתביעת המבקשים עניינה תביעה לתגמולי ביטוח. סבורני כי המשיבה לא דקת פורתא בהגדרת מהות תביעתם של המבקשים בבית המשפט המחוזי מרכז. כפי שצוין בכתב התביעה שם (נספח א לבקשה), מהות התביעה היא "כספית, חוזית, נזיקין, פוליסת ביטוח". כך למשל במסגרת סעיפים
37–41 פורטה בכתב תביעת המבקשים אחריותן הנזיקית של דורי ושל המשיבה לנזקים שנגרמו למבקשים.

39.
עוד טענה המשיבה, כמפורט מעלה, כי אין כל מקור חוקי לטענת המבקשים כי קיימת להם זכות קיזוז מולה. כפי שפורט לעיל, הרי שלכאורה עומדת למבקשים זכות הקיזוז מכוח הוראות ההסכם (ר' סעיף
35 לעיל).

40.
זאת ועוד, מלבד העובדה כי כותרת סעיף 27.1 להסכם מתייחסת אף לעיכבון, הרי שהמבקשים טענו בין היתר מפורשות כי עומדת להם הזכות לעכב את תגמולי הביטוח (ר' סעיף 10.3 לכתב ההגנה).

41.
סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971, קובע כי "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב". סעיף 1 לחוק קובע כי "מיטלטלין הם נכסים מוחשיים חוץ ממקרקעין". בפש"ר (ת"א יפו) 1481/01 שמואל רובננקו ושות' בניין והשקעות בע"מ נ' שיא החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.01) נפסק:
מן המפורסמות הוא כי הגדרת המושג "נכסים" אינו כולל אך ורק נכסים ממשיים. גם כספים וזכויות אובליגטוריות (כגון אלו הקיימות בחשבון בנק) וכן מושגים שונים מתחום הקניין הרוחני נכללים בהגדרת המושג "נכסים"
.

(ר' גם תמ"ש (ת"א) 91412/98 צ. ט נ' פ. מ. (פורסם בנבו, 7.10.03); ת"א (ת"א יפו) 31851-04-11 אור חסד נ' אורלי זמיר (פורסם בנבו, 29.10.13); ויסמן, דיני קניין (חלק כללי), (ירושלים תשנ"ג-1993), עמודים 335
–
350, שם מנתח המחבר את המונח מיטלטלין כאוצר בחובו לא רק נכס מוחשי אלא גם כספים, זכויות, ניירות ערך וחיובים למיניהם).
עולה אם כן, כי בהתאם להוראות חוק המיטלטלין, כסף הינו נכס – נכס מוחשי.

42.
בבר"ם 7856/06 איגוד ערים אילון נ' מ.א.חבל מודיעין (פורסם בנבו, 16.3.08) נפסק:
העיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב. העיכבון במהותו הינו "סעד עצמי" (סעד מסוג

self help
) הניתן לנושה. פירוש הדבר, כי הנושה יכול להפעיל אמצעים כלפי החייב ללא כל היזקקות לפנייה לערכאה שיפוטית וללא חשש שיתחייב בעוולה כלשהי. עיכוב הנכס נתפס כטבעי ולגיטימי בדמות זכות העיכבון המוקנית לנושה בכל המקרים המוסדרים בחקיקה דלעיל

(ר'
ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' גרוס
פ"ד מד(3) 185
, 211).

הלכה היא כי שני מאפיינים עיקריים מגולמים בזכות העיכבון: המאפיין ה"פוססורי", דהיינו, הזכות להחזיק בנכס עד שיקוים החיוב והמאפיין הבטוחתי, דהיינו, ההגנה שיש בכוחה להבטיח את החיוב גם אם הועברו זכויות בנכס לצד שלישי, הוטל עיקול על הנכס או שהחייב נקלע למצב של חדלות פירעון (ר' נינה זלצמן, עיכבון, עמודים 98
–
99 (1998); עניין רשות שדות התעופה, עמודים 191–192; ע"א 79/89 סולל בונה נ' אחים גולדשטיין (בפירוק), פ"ד מו(3) 58, 62).

43.
זאת ועוד, כפי שנקבע,
על דיני העיכבון חלות שתי מערכות דינים. האחת הינה ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין ועל מערכת הדינים השנייה נמנות הוראות העיכבון הסטטוטוריות הנמצאות בסעיפים הפזורים בחוקים שונים אשר מקנים את זכות העיכבון לנושים שונים (ר' למשל סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות; סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"ה – 1970; סעיף 31 לחוק המכר התשכ"ח – 1968; סעיף 9 לחוק השומרים התשכ"ז – 1967; וסעיף 12 לחוק השליחות). החוקים הספציפיים קובעים מתי קמה זכות לעכב נכסים במקרים מסוימים מעבר לעיכבון הסכמי (ר' עניין רשות שדות התעופה
; עניין

סולל בונה
; ע"א 4588/06 אלוניאל בע"מ נ' כונס הנכסים עו"ד גרנות (פורסם בנבו, 2009)).

44.
סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע:
קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה.

מלשון הסעיף אנו למדים כי זכות העיכבון הנזכרת בסעיף 19 לחוק התרופות מקנה זכות בידי הנפגע לעכב נכסים בידיו אשר נתקבלו עקב החוזה וכמו כן מוגבלת הזכות לעכב עד כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה. בכל הנוגע לזכות העיכבון המוסדרת במסגרת חוק התרופות, מסבירה זלצמן בספרה לעיל כי המדובר בזכות החורגת במקצת מן ההגדרה הרגילה:
מבחינה זו, ההוראה שבסעיף 19 לחוק התרופות היא בת – חורגת לתפיסת העיכבון המקובלת. לפי לשונה, תקום לנפגע בשל הפרת חוזה זכות עיכבון על כל נכס של המפר שקיבל עקב החוזה ושעליו להחזירו, בין שהנכס הוא התמורה החוזית ובין שאינו כזה, בין שעליו להחזירו לפי החוזה ובין שעליו להחזירו עקב ביטול החוזה.

45.
כן יצוין כי אף המשיבה, בכתב הגנתה בתביעת המבקשים, טענה לזכות קיזוז מתוך התשלומים שנתבעו ממנה, בין היתר "בגין תגמולי ביטוח שכלל התחייבה לשלם והמבקשים מעכבים את תשלומם – 7.8 מיליון ₪". הנה כי כן, אף המשיבה מתייחסת לתגמולי הביטוח מושא התובענה בתיק זה ככספים המעוכבים על ידי המבקשים.

46.
בנסיבות העניין לכאורה לא נמצא כל פסול או חוסר תום לב בעמדת המבקשים בקזזם או בעכבם את תגמולי הביטוח המגיעים למשיבה. כזכור, הנכס המעוכב על ידי הנושה (המבקשים) משמש למעשה כאמצעי לחץ בלבד על החייב (המשיבה), הנושה אינו יכול להיפרע מן הנכס אך זכותו לסעד עצמי זה קיימת, לגיטימית ומוכרת בדין.

47.
סבורני כי המשיבה אף מתעלמת לכאורה מכל טענות המבקשים בגדרי פרקים ו ו־ז לכתב הגנתם ומטענתם כי היא האחראית באופן מוחלט לטיב העבודות ולנזקים שנגרמו בעטיין, ומכאן שעומדת להם זכות כדין לעכב את הכספים כמי שהינם מוטבים בפוליסה ובנסיבות העניין לא חלה עליהם כל חובה ליתן את ה"אישור" המבוקש לחברת הביטוח על מנת שהסך של 7.8 מיליון ₪ יועבר למשיבה.

48.
בניגוד לעמדת המשיבה, סבורני כי בגדרי התובענה כאן אכן קיימת אף מחלוקת הטעונה הכרעה טרם מתן החלטה בבקשתה לשחרור תגמולי הביטוח, והיא בשאלת אחריותה של המשיבה לנזקים הנטענים של
המבקשים שנגרמו עקב אירוע ההצפה.

ההליך בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 64909-12-17)
49.
המבקשים הגישו, כאמור, כתב תביעה מתוקן כנגד שבעה נתבעים, ביניהם חברת א' דורי, המשיבה כאן, כלל חברה לביטוח, חברת אן.אר.די פיתוח משאבי טבע בע"מ וד"ר יוסף בר יוסף, רשות המים וכנגד חב'

zurich insurance plc
, על סך של כ־207 מיליון ₪. בכתב התביעה נטען בין היתר ובקצירת האומר כי ביום 30.4.12 ניתן צו התחלת עבודה לחברת דורי – קבלן הביצוע; כי ביום 1.1.14 התקשרה דורי עם המשיבה בהסכם קבלן משנה לביצוע עבודות השפלה והחדרה של מים; בחודש מאי 2014 החלה דורי באמצעות המשיבה להפעיל את בארות השאיבה; בלילה שבין 9.3.15 ל־10.3.15 פרצו באופן פתאומי כמויות גדולות של מים ארטזיים בלחץ מבאר ההחדרה בפרויקט שחפרה או הפעילה המשיבה (באר 7
r
); בשל פריצת המים וסחף משמעותי של חול נגרמה הצפה משמעותית בפרויקט; על פי בדיקות שנערכו מטעם התובעים נמצא כי סיבת פריצת המים המאסיבית נעוצה בלחץ תת־קרקעי פנימי שגרם למים לפרוץ מהתווך התת־קרקעי החוצה ובזאת בשל שורה של מעשים ומחדלים של הנתבעים 1
–2 ו־4–6 או מי מטעמם.

50.
לטענת המבקשים, בעקבות האירוע ולאחר שהמים באתר נשאבו, נבדקו תנאי הקרקע ונמצאו חללים בקרקע בעומק משתנה של עד 120 מטר שנוצרו בעטיו של האירוע, ובהתאם ובאין מנוס הוחלט כי יש לחזק את הכלונסאות הקיימות ולהוסיף כ־355 כלונסאות ולבצע עבודות עפר וחיזוקים נוספים לביסוס. כן צוין דבר הגשת כתב התביעה בת"א 61629-11-15 ודבר מתן פסק הדין המוסכם מיום 26.7.16.

51.
במסגרת סעיפים 27–33 פירטו המבקשים טענותיהם בדבר חבותן החוזית של חברת דורי ושל המשיבה לנזקיהם, ובמסגרת סעיפים 34–41 פירטו את אחריותן הנזיקית של חברת דורי ושל המשיבה לנזקיהם.
במסגרת סעיפים 42
–55
התייחסו המבקשים לחבותה של המבטחת, חברת כלל, לפצותם בגין נזקיהם. בגדרי סעיפים 75
–76 התייחסו הם לחבותה של הנתבעת 7, חברת
zurich
, אשר הינה המבטחת של חברת דורי ושל המשיבה בפוליסה אחריות מקצועית. בסעיף 77, על כל סעיפי המשנה שבו, פירטו המבקשים את היקף הנזק שנגרם להם
.


כתב הגנת המשיבה בתביעת המבקשים
52.
בכתב הגנתה טענה המשיבה בין היתר ובתמצית, כי כלל ביטחה את עבודות הפרויקט בפוליסת "ביטוח עבודות קבלניות" (ר' נספח 1) וכי פוליסה לביטוח לפרויקט הינה מסוג "ביטוח עבודות קבלניות" והיא כוללת כיסוי כספי עד לסך של כ־440 מיליון ₪ לרבות ביטוח רכוש וביטוח חבות כלפי צד שלישי, כי המבוטחת הראשית בפוליסה הינה חברת דורי וקבוצת הרכישה (המבקשים), המשיבה וקבלני המשנה האחרים בפרויקט הינם מבוטחים בפוליסה. המשיבה מפרטת בפרק ג לכתב הגנתה את ההתקשרויות השונות בין הצדדים והתנהלות הגורמים השונים בפרויקט טרם צירופה כקבלן משנה. המשיבה מתייחסת לחוות דעת שונות שהוגשו, לדו"חות בדיקת קרקע וייעוץ לביסוס, לבקשה שהוגשה ביום 4.12.11 למתן רישיון לביצוע קידוחי שאיבה (ר' נספח 5), רישיון הקדיחה הוצא ביום 9.7.12 (ר' נספח 6), הבקשה למתן רישיון החדרה מיום 28.4.13 צורפה כנספח 7, דו"ח קידוח תצפית מחקר עמוק תמ/1 מיום 29.4.13 צורף כנספח 9 ודו"ח סיכום כלל הממצאים בפרויקט מחודש פברואר 2014 צורף כנספח 10. רישיון קדיחה שהנפיקה רשות המים מיום 9.4.14 צורף כנספח 11 ורישיון ההפקה מיום 6.4.14 על שם חברת דורי צורף כנספח 12. רישיון קדיחה מיום 28.8.14 צורף כנספח 13. לטענת המשיבה, הגורמים הרלוונטיים בשני הפרויקטים התנהלו מול רשות המים לטובת קבלת רישיונות קדיחה ולטובת החדרת מי התהום ישירות וללא כל קשר אליה (ר' בהרחבה סעיפים 21–48).

53.
לטענת המשיבה, בפרויקט נקדחו 36 בארות שאיבה ו־13 בארות החדרה וכשמונה חודשים לאחר תחילת ביצוע עבודות השאיבה וההחדרה הופיעה נביעת מים בסמוך לאחת מבארות ההחדרה בפרויקט הצעירים (באר 7
r
) וגרמה להצפה באתר הפרויקט. לשיטת המשיבה, היה זה אירוע "תאונתי ובלתי צפוי והסיבה לו אינה ברורה ואינה ידועה". המשיבה מציינת כי לאחר האירוע ובשל מחלוקות קשות שהתגלעו בין המבקשים לבין דורי, החליטו המבקשים להתקשר ישירות עמה בהסכם שיסדיר את המשך העבודות על ידה, כמו גם את יתרת התשלומים שלא שולמו לה על ידי דורי בגין העבודות שבוצעו על ידה עד אותו מועד. הסכם מיום 22.2.16 צורף כנספח 16 (ר' בהרחבה סעיפים 49–63).

54.
בפרק ה לכתב הגנתה מפרטת המשיבה את דרישתה מחברת הביטוח כלל לתשלום תגמולי ביטוח בגין הוצאות התיקון, ולדבריה נוכח העובדה כי המבקשים לא נתנו הסכמתם לתשלום תגמולי הביטוח מכוח פסק הדין מיום 26.7.16 הוגשה על ידה התביעה בתיק זה (ר' בהרחבה סעיפים 64–72 ונספחים 18–20).

55.
בגדרי פרק ו לכתב ההגנה טוענת המשיבה כי יש לדחות את טענות המבקשים לרשלנות כלשהי מצידה, בין היתר בכל הנוגע ללחץ המים בתת־אקוויפר
c
, ביחס לליקויים הנטענים באיטום הבארות וביחס לעובי שכבת החרסית (ר' בהרחבה סעיפים 73–109). בפרק ז, המהווה סיכום ביניים, טענה המשיבה בין היתר כי אירוע ההצפה היה תאונתי ובלתי צפוי וכך גם קבעה חברת הביטוח כלל, כי היא לא יכלה לצפות או למנוע את האירוע. טענות המבקשים כנגדה נטענו בעלמא וללא ביסוס, פינוי מי התהום באמצעות החדרה נקבע והוחלט על ידי הגורמים המקצועיים בפרויקט ולא על ידה, והיא ביצעה את עבודות השאיבה וההחדרה בפרויקט ברמה מקצועית גבוהה ובהתאם לפרוצדורות ולסטנדרטיים הנדסיים, ואין כל קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת (המוכחשת) לבין האירוע (ר' בהרחבה סעיפים 110–119). במסגרת פרק ח לכתב ההגנה טענה המשיבה כי האחריות לנזקיהם הנטענים של המבקשים מוטלת לפתחם של הנתבעים האחרים – חברת א' דורי (ר' סעיפים 122–125); היועצים ההידרולוגיים (ר' סעיפים 126–129); רשות המים (ר' סעיפים 130–133); חברת דגש אשר שימשה כמפקחת על עבודות הפרויקט (ר' סעיפים 134–137). ביחס לחברת הביטוח כלל, הצטרפה המשיבה לטענות התובעת לפיהן האירוע מושא ההליך המשפטי הינו אירוע מבוטח תחת הפוליסה ולפי שכלל הכירה באירוע ההצפה כאירוע מבוטח שחוסה תחת הפוליסה והכירה בזכותה של המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פעולות החירום שנקטה הרי שזו מנועה ומושתקת מלטעון כנגד אחריותה על נזקי אירוע ההצפה (ר' סעיפים 138–144). בפרק ט לכתב ההגנה התייחסה המשיבה לטענות באשר לנזקים הנטענים במסגרת כתב התביעה (ר' סעיפים 146–162).

56.
בפרק י נושא הכותרת "טענות קיזוז" טענה המשיבה כי עומדות לה שלוש טענות קיזוז כנגד המבקשים, אשר מוערכות על ידה בסך של כ־19 מיליון ₪, באופן שבמקרה שבו היא תחויב לשלם למבקשים סכום כלשהו, הרי שתעמוד לה הזכות לקזז מתוך תשלום זה את הסכומים דלהלן:
א.
בגין יתרת תשלום של המבקשים בעד עבודות שבוצעו על ידי המשיבה – 459,990 ₪ (ר' סעיפים 164–167).
ב.
בגין תגמולי ביטוח שכלל התחייבה לשלם והמבקשים מעכבים את תשלומם – 7.8 מיליון ₪ (ר' סעיפים 168–174).
ג.
דרישת היטלי מים העומדת כנגדה, המצויה בדיון בבית הדין למים בחיפה – 10,835,191 ₪ (ר' סעיפים 175–178).


כתב הגנת חברת כלל בתביעת המבקשים
57.
כלל טענה בכתב הגנתה, בין היתר ובקצירת האומר, כי היא הוציאה פוליסה לביטוח עבודות קבלניות לתקופה מיום 5.7.12 ועד 30.6.18 בכפיתה לפוליסה ביטוח עבודות קבלניות ביט מהדורה 2012 (ר' נספח א). בפרק 3 לכתב ההגנה תיארה כלל את עבודות השפלת המים המתוכננות בפרויקט (ר' סעיפים 14–20). בפרק 4 את העבודות שתוכננו להקמת באר ההחדרה 7
r
מושא התביעה (ר' סעיף 21 ונספח ד).

58.
בפרק 5 התייחסה כלל לכישלון בהקמת באר ההחדרה 7
r
וההסתרה. לטענתה בתמצית, במקום להשלים את הקידוח ולהקים את הבאר ברצף תוך הגנה על מעבר מים מאקוויפר החוף, החליטה המשיבה שלא להמשיך את עבודת הקידוח על פי המתוכנן והותירה חור בעומק של כ־50 מטר שתחילתו בשכבת החרסית וסופו בעומק של 128.5 מטר, ולמחרת היום הסתבר כי במהלך הלילה ארעה מפולת של אדמה בתוך החפירה באופן שהאדמה במקום זה הופרה כך שלא ניתן היה להמשיך ולהשלים את הקמת הבאר כמתוכנן. במצב דברים זה נוצר חור בשכבת החרסית, החדירה לתוך שכבת האדמה המגנה על האקוויפר והותרתה פרוצה פתחו פתח לפריצת מי תהום ובמקום לאטום את החור ולהקים באר במקום אחר החליטה המשיבה להסתיר את אשר אירע תוך יצירת מציאות כוזבת לפיה היא הותירה חור פתוח בשכבת החרסית, שדרכו באופן ודאי יחדרו מים תהום ויציפו את הפרויקט – הצפה זו היא שעומדת במוקד הסכסוך מושא התובענה. עוד טוענת כלל כי קודחי המשיבה פנו לאחראים עליהם ולמנהליהם, אשר הנחו אותם שלא לעדכן כל גורם שהוא על אודות ההתמוטטות האמורה, אלא להגביה את צינור הפלדה שהיה טמון בקרקע ב־20 מטר כלפי מעלה (עד לעמוק של 58 מטר) ולהחדיר דרכו צינור
pvc
מקוצר עד לעומק של 78 מטר עם פילטר קצר של 15 מטר, וכל זאת מבלי לאטום או לטפל בחור שנוצר בשכבת החרסית. חברת כלל טוענת כי למעשה, משלב זה אנשי המשיבה ידעו כי בהעדר שכבה מגנה של חרסית או של איטום אחר, מים עתידים לעבור מאקוויפר
c
לאקוויפר
b
דרך אותו פתח שנפער בשכבה המגנה ומשם לפרוץ ולגרום להצפת שטח הפרויקט, כפי שהתרחש בפועל (ר' בהרחבה סעיפים 22–46).

59.
בפרק 6 לכתב ההגנה טענה חברת כלל כי לאחר האירוע, גורמים במשיבה הודו כיצד מעשיה המכוונים של המשיבה גרמו לאירוע וכיצד הוחלט על ידי המשיבה לטייח את העובדות ולהסתירן מתוך כוונה לבצע הונאת ביטוח (ר' בהרחבה סעיף 47). בפרק 7 מפרטת כלל כי ההתנהלות שלאחר ההצפה מלמדת על הסתרה מכוונת של מידע מהותי באשר לסיבתה, מתוך כוונה להונות את חברת הביטוח – כלל (ר' בהרחבה סעיפים 48–54). לדברי כלל, מנהלי המשיבה מסרו למומחים מטעמה מידע כוזב על אודות נסיבות התרחשות האירוע (ר' פרק 8; סעיפים 55–59) וכי לאחר הפגישה עם השמאי טוסמן, מנהלי המשיבה ממשיכים לשקר ולטייח את העובדות, מביעים ביטחון כי אנשי המשיבה ישקרו אף הם את חברת כלל אך מביעים חשש שהמהנדסת האחראית על הפרויקט תוציא את האמת לפועל (ר' פרק 9; סעיפים 60–62).

60.
עוד טוענת חברת כלל כי להשלמת מעשה ההונאה הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי לקבלת תגמולי ביטוח על סך של כ־10 מיליון ₪ (ת"א 61629-11-15) ובתום מו"מ שהתנהל בין הצדדים הוסכם כי כלל תשלם למשיבה תגמולי ביטוח בסך של כ־7.8 מיליון ₪. לטענת כלל בסעיף 5 לכתב התביעה הנ"ל, שיקרה המשיבה וכי היא לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת את העובדות לאשורן, היא ניהלה עם המשיבה מו"מ בתום לב גמור כאשר בסופו הגיעו הצדדים להסכם לסילוק התביעה בפשרה מבלי להודות בטענות הצדדים. כלל מציינת כי כספי הפשרה טרם שולמו למשיבה מאחר שזו טרם קיבלה את אישור המבקשים או את אישור הבנק המלווה, ובזמן שהיא ניהלה מו"מ עם המשיבה היא לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת שאין מדובר במקרה ביטוח וכי המשיבה פעלה מתוך כוונת מרמה לאורך כל הדרך. עוד ציינה חברת כלל כי יחד עם הגשת כתב ההגנה, תפתח היא בהליכים משפטיים לביטול ההסכם עם המשיבה (ר' פרק 10; סעיפים 63–68).

61.
בפרק הטיעון המשפטי טענה כלל כי דין התביעה כנגדה להידחות, באשר האירוע הנטען נגרם במתכוון וכתוצאה ממעשה מרמה או הונאה (ר' סעיפים 73–76); כי דין התביעה כנגדה להידחות באשר האירוע הנטען אינו מהווה "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה (ר' סעיפים 77–82); כי יש לדחות את התביעה כנגדה מאחר שנמסרו לה עובדות כוזבות בנוגע למקרה הביטוח והכול בכוונת מרמה (ר' סעיפים 83–85); וכי יש לדחות את התביעה כנגדה לפי שלא דווח לה על ההחמרה בסיכון שחלה בעבודות בפרויקט (ר' סעיפים 86–92) ולחלופין כי דין התביעה כנגדה להידחות לפי שהאירוע נגרם בשל פזיזות ולחלופין רשלנות מוחלטת של המשיבה ושל המבקשים באופן השולל את תחולת הפוליסה ואת תגמולי הביטוח (ר' סעיפים 93–96).

62.

עיון בשתי התביעות (בתיק זה ובתביעת המבקשים) מלמד כי עיקרן במחלוקת הנובעת ממסכת עובדתית משותפת שבמרכזה אירוע ההצפה של המים הארטזיים מיום 9.3.15
–
10.3.15, האחריות לאירוע ההצפה ולנזקים שנגרמו למבקשים ולמי מהצדדים האחרים, בגין אירוע זה.

63.
נוכח כל המפורט מעלה, סבורני כי
הכרעת בית המשפט המחוזי מרכז בתביעה הכוללת, הרחבה ורבת־הצדדים בשאלת האחריות לאירוע ההצפה והנזקים שנגרמו בעטיו ואף בסוגיית הכיסוי הביטוחי
על כל היבטיו, תייתר את הדיון בתובענה בתיק זה.

64.
מבחינה דיונית, תיק זה מצוי בראשיתו. התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה ביום 5.7.17, במסגרתה נקבעו מועדים להגשת בקשות מקדמיות. דיון נוסף התקיים ביום 1.7.18 ולאחריו הוגשה הבקשה מושא ההחלטה דנן. תובענת המבקשים אף היא מצויה בשלבים ראשוניים, ולמיטב הבדיקה התקיימה בה ישיבת קדם משפט ראשונה ביום 11.7.18.

65.
בנסיבות העניין, בהינתן כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי עיכוב ההליכים בתובענה כאן יחסוך זמן שיפוטי יקר והוצאות וימנע הכרעות סותרות, בעיקר בשאלת האחריות לאירוע ההצפה – משמעויותיו והשלכותיו המשפטיות על כל הצדדים. איני סבור כי יגרם למשיבה נזק כל שהוא או עוול כתוצאה מעיכוב ההליכים בתיק זה, לפי שממילא טענו המבקשים בגדרה של התובענה כאן טענות המחייבות אף בירור אחריותה של המשיבה לאירוע ההצפה ולנזקים שנגרמו להם כתוצאה הימנו.

66.
בשולי הדברים אף ייאמר כי כפי שנקבע
בפרשת
נאות בית וגן
לעיל, אינטרס היעילות קודם ועדיף לשאלת הקדימות בזמן של התובענה כאן על פני תביעת המבקשים, שהוגשה בחודש דצמבר 2017 וכשנה לאחר הגשת התביעה כאן.

סוף דבר

67.

בפרשת
ses s.a

לעיל נפסק בין היתר:
החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד הינה במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים.

(ר'
רע"א 627/13
סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ
(פורסם בנבו, 19.2.13), פסקה 13;
רע"א 1573/16

הרט נ' חברת אורג'ניקס
(פורסם בנבו, 24.5.16), פסקה 21).

68.
בהינתן כל האמור לעיל, בשים לב לעובדה כי אין צורך בחפיפה מלאה בין השאלות העשויות להתעורר בשני ההליכים ולפי שהמבחן לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד פוּרש בפסיקה באופן רחב, באתי לכלל מסקנה כי בשני ההליכים עומדת להכרעה סוגייה משותפת. שאלות שיועלו בתביעה כאן משותפות
ועניינן דומה לשאלות שהועלו ויוכרעו בתביעת המבקשים ולפיכך קיימת היתכנות להכרעות סותרות, כך שהליך אחד ייתר את משנהו. כמו כן, אף לאור מצבם הדיוני של שני התיקים אין מניעה לעיכוב ההליך כאן. שיקולי יעילות וחיסכון במשאבי זמן אף הם תומכים במסקנה זו (ר' רע"א 538/19 מכלוף אילוז ואח'
נ' א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ ואח'
(פורסם בנבו, 11.3.19); רע"א 8587/17 חאין נ' חברת החשמל לישראל (פורסם בנבו, 30.11.17), פסקה 17).

69.
בשולי ההחלטה אף לא למותר להפנות לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018,
העתידות להיכנס לתוקף בתחילת שנת 2020 ואשר כותרתה "איזון אינטרסים", הקובעת כי "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לענין זה,
"אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי". סבורני כי אף לאורה של תקנה זו יש מקום וקיימת הצדקה להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה.

70.
אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה דנן עד הכרעה בתביעת המבקשים בבית המשפט המחוזי מרכז במסגרת ת"א 64909-12-17.

71.
בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו בדבר הוצאות.

72.
לאור כל האמור לעיל, יבחנו הצדדים על פי מיטב שיקול דעתם, האם אין מקום להגיש בקשה מתאימה לפני הערכאה המוסמכת, להעברת התובענה בתיק זה להידון במאוחד עם ת"א (מרכז) 64909-12-17.


ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט מחוזי 62867-12/16 smet groundwater technics נ' ליאור כהן, יהודה עידו חג'ג', ניב לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 10/04/2019)