פסקי דין על עמית כהן | פסקי דין על אזולאי משה | פסקי דין על אזולאי שלמה |

2302/03 א     05/01/2006




א 2302/03 עמית כהן נ' אזולאי משה, אזולאי שלמה




1
בתי המשפט
א 002302/03
בית משפט השלום קריות
05/01/2006
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:

עמית כהן

בעניין:
התובע
ר. אלדור-חורב

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1.אזולאי משה

2. אזולאי שלמה
הנתבעים
לוי מוטי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בפני
תביעה כספית.

התובע לטענתו נתן הלוואות כאשר אופן נתינת ההלוואה היה נתינת סכום כסף במזומן ותמורת סכום זה קיבל התובע שיקים שעליהם חושבה ריבית מסוימת ולמעשה תביעתו נוגעת למס' המחאות אשר לא כובדו. המחאות אלה בסדר גודל כולל של 8,100 ₪, 3 המחאות ע"ס 2,600 ₪ המשוכות לתאריכים 25/12/01, 25/1/02, 25/2/02 והמחאה אחת נוספת ע"ס 300 ₪ משוכה לתאריך 25/2/02, אלה הן ההמחאות נשוא כתב התביעה. ההלוואות משוכות לטובת עסק "מוסקט בוסתן הגליל" - אזולאי משה
.

יש לציין, כי כתב התביעה מנוסח כהלוואות שנמסרו כביכול לנתבעים ואולם ברור והדבר עלה בהמשך הן ביחס לחקירות שבוצעו בפני
כב' הרשם מוראני בבקשת הרשות להתגונן ביום 10/5/04 והן בישיבת ביהמ"ש מיום 4/1/06, כי ניתנו בפועל לאחד קדוש מרדכי יעקב אשר כנגדו ניתן פס"ד בתיק זה. דא עקא, כי התובע עצמו אישר בצורה מפורשת, כי הוא אינו מכיר את שני הנתבעים וממילא לא נמסרו המחאות אלה לידיהם.
ההמחאות הללו נטען ע"י התובע נמסרו לשם שיפוץ עסק בבעלות הנתבעים, עסק שנקרא "מוסקט בוסתן הגליל" ומדובר בעסק שהנתבעים היו שותפים בו יחד עם אותו קדוש מרדכי יעקב ומכאן נובע בעליל שלמעשה הכספים הללו אשר ניתנו גם בהמחאות של אותו עסק "מוסקט בוסתן הגליל" הגיעו בסופו של דבר לידיהם של הנתבעים או של העסק, שעה שההמחאות לא כובדו אל מול הכסף המזומן אשר ניתן.

למעשה תביעתו של התובע הכילה הן פרמטרים שטריים והן פרמטרים משפטיים אחרים. ככל שהדבר נוגע לתביעה השטרית טען התובע, כי מי שחתום על גבי השיקים האמורים הינו מר אזולאי משה
ואולם מר אזולאי משה
הכחיש מכל וכל את חתימתו זו ויש לציין, כי ביחס לפרעון שיקים כאלה או אחרים שניתנו בעבר טען, כי הפרעון נעשה ע"י הבנק ברשלנות ובנסיבות שאסור היה לבנק לקבל את אותם שיקים ועל כך יש בדעתו להגיש תביעה נפרדת ושונה.

לא הוכח לביהמ"ש ועול הראיה בהקשר זה הוא על התובע ולא על הנתבעים, כי חתימתו של מר אזולאי משה
ו/או אזולאי שלמה
נמצאת על אותם שיקים. היה ניסיון לטעון לדמיון בחתימה בין מסמכי ההרשאה בבנק ובין החתימה על אותם שיקים כחתימתו של מר אזולאי משה
ואולם לא התרשמתי שעלה בידי התובע להוכיח טענה שכזו, טענה שניתן היה בקלות להוכיחה תוך צירוף חוו"ד מומחה בהקשר זה. עול ההוכחה הינו על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
היה ניסיון לטעון גם, כי הסבירות הינה שאותן המחאות למעשה נחתמו ע"י מי מהאחים הנתבעים לצורך תשלום עבור ספקים או עבור גורמים אחרים, שכן אזולאי משה
לא היה נמצא בעסק כל יום לאור העובדה שהחזיק עסק נוסף בכרמל ואולם עניין זה לא הוכח כלל בראיות ולמעשה נדחה על ידי.

טענה נוספת שהעלה התובע ואשר בחנתי אותה בקפידה נגעה לכך שהחתימה "למוטב בלבד" נמחקה ולאור העובדה שממילא לא צוין שם הנפרע, הדבר מחזק לטענת התובע את טענתו שהכסף המזומן הגיע לידם של הנתבעים.

לא התרשמתי, כי טענה זו הוכחה והסברו של מר אזולאי משה
נמצא על ידי כמשכנע וכסביר דהיינו כי פעולה זו בוצעה הלכה למעשה ע"י מר קדוש מרדכי יעקב מתוך מטרה למעשה להעביר את אותם שיקים לידיים אחרות. אני מפנה לפרוטוקול ביהמ"ש עמ' 5 לתשובתו של אזולאי משה
בהקשר זה "כדי שהתובע יוכל להעביר את השיקים ידיים. כל שיק קדוש קיבל מהתובע כסף במזומן". ועוד מסביר אזולאי משה
"אם מדובר היה בתשלום לספקים, הייתי רושם את שם הספק. למה אני צריך להוריד את ה"מוטב בלבד"?"

אני סבור שגרסה זו היא גרסה סבירה בנסיבות העניין ואם התובע טוען שלמעשה ההמחאות הללו שלא כובדו היו מיועדות למעשה לספקים ולכן היתה חתימה של מר אזולאי משה
עליהן, לא היתה כל הצדקה להוריד את "המוטב בלבד", דבר שנעשה כפי הנראה ע"י מר קדוש מרדכי יעקב מתוך מטרה ברורה להעביר את השיקים ידיים.
נובע איפוא שהתביעה עפ"י העילה השטרית לא הוכחה ודינה להדחות.
יש לבחון את שאר הטענות שהועלו ע"י התובע בביהמ"ש ומדובר בטענות משפטיות.

כאן המקום לומר כי ב"כ התובע טענה טענות משפטיות שונות ומגוונות, ואולם לא מספיק לטעון טענות משפטיות, יש לבנות את הקונסטרוקציה העובדתית אשר מקימה את אותן טענות עובדתיות.
קונסטרוקציה עובדתית זו עפ"י מידת התרשמותי לא נבנתה.
הניסיון לבוא ולטעון, כי למעשה מדובר היה במצב שבו למעשה היה מדובר בעסק שקרס שהיו שותפים לו שלושה ובמאמר מוסגר אציין, כי למעשה שניים אזולאי משה
וקדוש מרדכי יעקב, באשר אזולאי שלמה
שהיה ניסיון לשרבבו לכאן לא הוכח, כי היה שותף בעסק כלל ועיקר, למעשה הגיעו לידי הבנה לפיה ינסו לגלגל את כל החובות שנוצרו לפתחו של קדוש מרדכי יעקב. עניין זה שלמעשה מלמד בבירור על "טענת מרמה", טענה שיש להוכיח אותה בראיות ואשר עול ההוכחה עליה על התובע ברמת הסתברות הגבוהה גם מ"מאזן ההסתברות", לא הוכחה כלל ואין לה שום בסיס.

אני סבור שעובדות המקרה מלמדות או מכל מקום לא הוכח ע"י התובע ההיפך ועליו נטל הראיה, כי מר קדוש מרדכי יעקב פעל שלא על דעתם של האחים הנתבעים שעה שלמעשה חתם על שיקים של השותפות שהוא לא היה מורשה חתימה עליהם מתוך כוונה לקבל כסף מזומן שעשה בו שימוש וביחס לאותן המחאות, הרי המחאות אלה בסופו של דבר לא כובדו בין השאר על רקע העובדה שלא ניתנו על דעתם ומתוך ניסיון להפיק מהן רווח של האחים הנתבעים.

יש לציין כי אילו היתה מונחת בפני
חוו"ד גרפולוגית או חוו"ד מקצועית, כי החתימות על השיקים הן חתימות של מי מהאחים אזולאי הנתבעים, כמובן שהדבר היה משנה את התמונה. הדבר לא נעשה ע"י התובע ולכן הטענות בנושא "חוק השליחות" בנושא "פקודת הנזיקין" נדחות על ידי מהטעם הפשוט שאינני נותן אמון שמר קדוש פעל על דעתם של האחים הנתבעים מכוח הרשאתם או מכוחם והסביר יותר הוא שעשה שימוש באותם שיקים שלא על דעתם, ותוך ניתוק הקשר הסיבתי (לעניין הנזיקי) או במנותק מהרשאות שניתנו לו (לעניין חוק השליחות).

ביחס לאזולאי שלמה
ברצוני לציין, כי היה ניסיון של התובע לטעון כי ישנן סתירות בין עדותו בפני
כב' הרשם מוראני אשר התנהל ביחס אליו הליך בקשת רשות להתגונן ביום 10/5/04 ובין עמדת אזולאי משה
ועדותו שלו בביהמ"ש ביום 4/1/06 ככל שהדבר נוגע לטענות בנוגע למידת המעורבות שלו בעסק והניסיון שלו לבוא ולומר שלא היה במקום, שעה שבפועל היה במקום וגם מסר שיקים לספקים. בחנתי את הפרוטוקולים השונים ואת העדויות ולא מצאתי סתירות היורדות לשורשו של עניין. מה גם שאין מחלוקת על כך שמדובר היה באדם שהינו בן משפחה, אח לאזולאי משה
שהגיע והיה במקום תקופה מסוימת ואז גם מסר שיקים כאלה או אחרים לספקים מתוקף היותו במקום ואולם לא הוא זה שחתם על השיקים ומכל מקום לא הוכח ההיפך והוא גם לא היה הרוח החיה באותה שותפות שהיו שותפים לה כאמור אזולאי משה
וקדוש בלבד.

כאן המקום לומר באשר לגרסתו של התובע ומידת התרשמותו של ביהמ"ש מעדותו כי, התובע עצמו בחקירתו לא נתן הסבר מספק בנושא הריבית אשר הוא לקח ביחס לאותן הלוואות. בכתב התביעה הוא ציין 16% ריבית, בתחילה בעדותו ציין 15% ריבית ולאחר מכן ציין 20% כולל הצמדה. מדובר בסתירות שיש לקחת אותן בחשבון כאשר בוחנים את הסך הכל הכולל של המקרה ואת סה"כ התביעה כנגד הנתבעים.

מכל המקובץ דלעיל דין התביעה להדחות.

אני סבור שעיקר הכשל בהוכחת התביעה היה לעניין נטלי הראיה עפ"י "מאזן ההסתברות".
אין לי ספק שעדותו של מר קדוש אילו היה מגיע לעדות היתה שופכת אור על התנהלות לקיחת ההלוואות ומערכת היחסים עם האחים הנתבעים. התובע לא עשה ניסיון להביאו לעדות והוא הנושא בנטל הראיה. גם הנתבעים לא עשו כן חרף הצהרתם בפתיחת הישיבה שהדבר אפשרי ולאור העובדה שחלק ניכר מהגנתם הופנה גם להתנהלות של אותו קדוש.

יש לזכור כי ההלכה היא אי הבאת עד רלוונטית פועלת לרעת הצד שלא הביא אותו לעדות ובהתחשב בנסיבות העניין, יש לקחת זאת לחובתו של התובע אבל לא להתעלם גם מהעובדה שהנתבעים יכלו אף במאמץ לא גדול להביא את העד לעדות.
אשר על כן, יבוצע איזון לעניין הוצאות המשפט ולא ייפסקו לחובת התובע הוצאות משפט גבוהות.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ + מע"מ בלבד, כל זאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה כאמור נדחית עפ"י פסק דינו של ביהמ"ש.

ניתן היום ה' בטבת, תשס"ו (5 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
ערן נווה
, שופט

קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 2302/03 עמית כהן נ' אזולאי משה, אזולאי שלמה (פורסם ב-ֽ 05/01/2006)