פסקי דין על יוסף סמירה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

41027-05/17 בל     09/08/2019




בל 41027-05/17 יוסף סמירה נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 41027-05-17


09 אוגוסט 2019
לפני
כב' השופט דורי ספיבק-אב
בית הדין
נציגת ציבור מעסיקים, הגב' שרה אבן

התובעת:
יוסף סמירה

ע"י ב"כ עו"ד שרון אסולין


-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי




החלטה

1.
האם מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה, לבחינת הפגיעה הנטענת בגבו של התובע, על דרך של מיקרוטראומה?
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
2.
התובע, יליד 1984, עבד כפועל שכיר במחלקת הייצור של חברת בשם תוסף קומפאונדס בע"מ המייצרת תוספים וחומרי גלם לתעשיית הפלסטיק, וזאת החל מספטמבר 2013 ועד ספטמבר 2014.
3.
לטענתו, עבודה כללה דחיפה, מדי יום ולאורך כל יום העבודה, של עגלות כבדות עמוסות חומרי גלם במשקל כולל של 300 עד 500 ק"ג מדי יום, ובנוסף הוא נדרש לערום שקים ובהם חומר גלם, וכן לרוקן פחים, והכל באופן חוזר ונשנה במהלך כל ימי ושעות עבודתו, ובאופן שגרם לו לנזקים רפואיים, ובפרט לפגיעה בעמוד השדרה (פריצת דיסק ופגיעה עצבית כתוצאה מלחץ על עמוד השדרה).
תביעה שהגיש התובע לנתבע להכרה במיקרוטראומה גב נדחתה ביום 19.2.17, בנימוק שלא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו, וכן מן הטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה, וכי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי.
לאור החלטת הנתבע, הגיש התובע ביום 19.5.17 את התביעה שבפני
נו. דיון מוקדם התקיים ביום 25.2.18 בפני
כב' השופטת
שרה מאירי
. לאחריו, הועבר הטיפול בתיק זה לטיפולו של מותב זה, לשמיעת ההוכחות. דיון הוכחות ראשון התקיים בתיק ביום 13.11.18. במהלכו, נחקר התובע וכן נחקרו שני עדים מטעמו, מר דני נינהוף ומר יגאל נעים, ששניהם עבדו לצידו של התובע והגישו תצהירים בתמיכה לתביעתו. דיון הוכחות שני התקיים ביום 16.7.19, ובמהלכו נחקר מר מור איידליץ, מנהל הייצור במפעל שבו הועסק התובע.
בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. עם זאת, ולאור טענת הנתבע כי קיימת הלכה פסוקה לפיה דחיפת עגלות ומשיכתן אינה באה בגדר מיקרוטראומה, ניתנה לנתבע האפשרות להגיש אסמכתאות בקשר לכך, ובהמשך ניתנה לתובע האפשרות להגיב.
משהוגשו כל אלה, הגיעה העת לדון ולהכריע.
דיון והכרעה

4.
על פי תורת המיקרוטראומה, כדי לזכות בהכרה כנפגע עבודה יש להוכיח את שלושת היסודות הבאים:
הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני.
רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי)"

(עב"ל 57714-11-12
המוסד לביטוח לאומי

נ'
נוח
(22.12.14); כן ראו עב"ל 47434-09-13
חקנזרי
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(9.3.15)).
באשר ליסוד הראשון, יסוד ה"תנועות חוזרות ונשנות" נפסק (עב"ל 313/97
המוסד לביטוח לאומי

נ'
יניב
(2.11.99)) שיש להוכיח את:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק ממש הפוגע בכושר עבודתו של העובד. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות אבן במקום שבו הן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של פגיעות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן', כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
5.
כאן המקום להבהיר, שעצם העובדה שעובד מועסק בעבודה פיזית קשה, כשלעצמה, שייתכן שאף גרמה לו לאורך השנים לפגיעה פיזית, אינה מהווה תשתית עובדתית המאפשרת הכרה בפגיעה בעבודה בהתאם לתורת המיקרוטראומה (עב"ל 2400-10-11
זוהר
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(12.12.12, וראו האסמכתאות שם). עם זאת, ככל שקיימת פעולה משמעותית מתוך העבודה, שניתן לבודד אותה ולומר שהיא נעשתה בחלק משמעותי רוב היום, והפעולה עונה למבחנים שבפסיקה להכרה במיקרוטארומה, יש למנות מומחה (ראו שם, עב"ל 25130
יושבאייב
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(17.6.12)).
6.
ככלל, אין מניעה להכיר גם בעבודת סבלות על פי תורת המיקרוטראומה, ובתנאי שבית הדין ישתכנע שהעבודה היתה כרוכה בפעולות "דומות במהותן, שחזרו על עצמן זמן ממושך מדי יום", תוך שנפסק כי יתכן מצב שבו לאור תיאור עבודות הסבלות על ידי העובד כפעולות של "הרמה, נשיאה ופריקה, פעם אחר פעם, תוך אימוץ הגב וכיפופו מאות פעמים ביום" והגיונם של דברים, יעבור הנטל אל המוסד לסתור את הטענה לפיה היא היתה כרוכה ב"פעולות אשר מעצם טבען צריכות להיות רצופות" (הלכת
יושבאייב
, שם). בהלכה הפסוקה הודגש עוד, בהקשר לעבודת סבלות, כי יש ליתן משקל משמעותי להתרשמות בית הדין מעדות של העובד, כמו גם לראיות חיצוניות התומכות בעדותו (עב"ל 38256-06-14
חילו
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(21.3.16)).
7.
לאחר בחינת מסכת העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח תשתית עובדתית המצדיקה, על פי הפסיקה , מינוי מומחה. להלן נביא את טעמינו למסקנה זו.

8.
ממסכת הראיות עולה, כי לאחר הגשת התביעה של התובע לנתבע, שעליה סירב המעסיק לחתום, נשלח חוקר מטעם הנתבע למעסיק. במהלך החקירה, שהתקיימה ביום 31.1.17 – והוגשה לתיק בית-הדין ביום 28.10.18 – מסר מנהל הייצור, כי בין היתר תפקידו של התובע היה להעמיס את המוצר הגולמי על עגלות, כשהעגלות עצמן משונעות אל אולם הייצור על ידי עגלה חשמלית, כשכלל לא נדרש כוח פיזי לצורך שינוען. גם עיון בשאר הדברים שנאמרו בחקירתו של מר איידליץ מוביל למסקנה לכאורית כי אין קשר בין תיאורו של התובע את תנאי עבודתו, ובין התנאים כפי שהיו. משכך, אין להתפלא על כך שפקיד התביעות הגיע למסקנה – על יסוד עמדת המעסיק – כי דין התביעה להידחות.
אלא מאי? ששורת עדויות וראיות שהוצגו לנו, מצטיירת תמונה עובדתית שונה לחלוטין, שלפיה במועד שבו הועסק התובע, היתה נעשית דחיפת העגלות הכבדות, השוקלות מאות קילוגרמים, באופן ידני על ידי התובע, ורק במועד מאוחר לעבודתו, רכש העסק עגלות חשמליות, באופן שהפחית מאד את הנטל המוטל על העובד המשנע את העגלות. הגענו לממצא עובדתי זה בדרך הבאה:
ראשית
התובע עצמו העיד בסעיף 5 לתצהירו כי ידוע לו מעובדים אחרים שהמשיכו לעבוד במקום, כי שיטת העבודה שונתה לאחר עזיבתו, והבאה עגלה חשמלית להזיז את חומר הגלם באמצעות כח מנועי ולא פיזי כפי שהוא עצמו נדרש במשך שנה שלמה. עדותו זו נתמכה בעדות שני העובדים הנוספים, נייהוף (סעיף 5 לתצהירו) ונעים (סעיף 9 לתצהירו). הן התובע עצמו והן שני העדים מטעמו כלל לא נחקרו בנקודה עובדתית מהותית, ומכאן שלפנינו שלוש עדויות זהות, שלא נפגם משקלן במהלך החקירה הנגדית, ובכך כמובן די והותר על ממנת לקבוע ממצא עובדתי;
שנית
כאשר נשאל מנהל הייצור איידליץ בקשר לעניין עובדתי זה, השיב תחילה כי "לדעתי בתקופה שלו זה גם היה" (עמ' 20 ש' 4), ובהמשך חזר וציין כי אינו בטוח בנקודה עובדתית זו ו"אם היו שואלים אותי בזמן שהיה החוקר הייתי יכול לבדוק את זה" (עמ' 20 ש' 10). עם זאת, איידליץ ציין כי בעוד שהתובע עבד בשנים 2013-2014 הרי שהחוקר הגיע אליו ב- 2017 "שהיו כבר עגלות נוספות והדברים השתכללו במפעל... נכנסו מכונות חדשות ודברים חדשים" (עמ' 20 ש' 16). נוכח כל האמור, ברור כי עדותו של איידליץ בפני
החוקר לא התייחסה לתנאי עבודת התובע, ומכאן שאין כל סתירה בין העובדה שבמפעל נעשה שימוש בעגלות חשמליות (בשנת 2017), לבין עדות התובע וחבריו לעבודה לפיה בשנים 2013-1014 נדחפו העגלות באופן ידני;
ושלישית
לכל האמור נוסיף, כי התרשמנו כי איידליץ, ייתכן שבהנחיית המנכ"ל שהיה מעורב בחקירה (ראו עמ' 18 ש' 16 ואילך) ניסה בכל דרך להתחמק מלסייע לתובע, תחילה בכך שנמנע מחתום על טופס התביעה, בהמשך בכך שנמנע מלמלא השאלונים, בהמשך בכך שהסכים להשיב על שאלות החוקר רק בנוכחות המנכ"ל, ולבסוף בכך שניסה להתחמק ממתן עדות אף בפני
נו. גם מטעם זה אנו מוצאים ליתן משקל אפסי לגרסתו, שממנה חזר במידה רבה בחקירתו בפני
נו, לפיה התובע לא עבד בעבודה פיזית.
9.
לאור כל האמור, ולאור העובדה שהעובדים הנוספים תמכו במלוא גרסתו של התובע לעניין תנאי עבודתו, אנו קובעים שאלה הוכחו, ודי בכך לכאורה על מנת להצדיק מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי.
10.
נעבור עתה לבחון מספר טענות הגנה שהעלה בפני
נו הנתבע בסיכומיו, ונסביר מדוע אין בהן כדי להטות את הכף לכיוונו:
ראשית
הנתבע שם את הדגש על כך שעבודת התובע נמשכה שנה בלבד, וקיימות אינדיקציה לתלונה כל כאב גב עוד קודם לתום השנה, כך שלשיטת הנתבע מדובר בפרק זמן קצר מדי לצורך ביסוס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. איננו מקבלים את הטענה. להבנתנו, השאלה האם דחיפת עגלות השוקלות מאות קילוגרם במשך חודשים רבים, ועד שנה, יכולה ליצור פגיעה במנגנון מיקרוטראומטי, אם לאו, הינה שאלה רפואית, ולא משפטית;
שנית
הנתבע שם את הדגש על סתירות מסוימות שנתגלו בין עדי התובע לעניין מילוי השקים ולעניין ריקון הפחים, אך לטעמנו מדובר בסתירות לא משמעותיות, ובכל מקרה אין בהן כדי לפגוע בטענתו המרכזית של התובע בעניין דחיפת העגלות, שהיתה נעשית לפי העדויות כולם כמעט במשך כל יום העבודה (ולעניין זה לא נעלם מאיתנו שאיידליץ ניסה לטעון אחרת, אך העדפנו את גרסת עדי התביעה גם בנקודה זו);
שלישית
הנתבע טען כי על פי הפסיקה דחיפת עגלות אינה יכולה להיחשב כ"תנועות חוזרות ונשנות" והיא מקבילה ל"תנוחה" להבדיל מ"תנועה", ובמובן זה אינה יכולה לשמש תשתית עובדתית למיקרוטראומה. עיינו בכל פסקי הדין אליו היפנה אותנו הנתבע, ולא השתכנענו. בעניין
הלל
(עבל 477/05
הלל
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(6.6.06)) אמנם נקבע כי עבודת סניטר לא הקימה שם עילה למיקרוטראומה, אך שם דובר בדחיפת עגלות שמשקלן לא צויין, ויש להניח שהיו הרבה פחות כבדות מהעגלות בהן עסקינן כאן, עד כדי כך שהפעולות תוארו כ"פעולות הליכה תוך כדי דחיפה"). ובעניין
חקנזרי
(עבל 47434-09-13
חקנזרי
נ'
המוסד לביטוח לאומי

(9.3.15)) דובר על עובדת שהועסקה ככח עזר בבית-חולים, אך הממצאים העובדתיים דיברו על עבודה מגוונת ביותר, שכללה בין היתר דחיפת עגלות כביסה. פסקי דין נוספים שאליהם היפנה אותנו הנתבע כלל לא עסקו בדחיפת עגלות;
רביעית
התמונות שהציג התובע תומכות בגרסתו לעניין "ידניות" העגלות והמאמץ הפיזי שנדרש לצורך שינוען.
לבסוף, ולמען הסדר הטוב, נדגיש כי התובע לא הוכיח את תנאי עבודתו בתקופה שבה עבד בבית-דפוס, ובפרט לא הוכיח שהם הקימו לו עילת תביעה במיקרוטראומה. למעשה, אין כל צורך שנידרש לעניין זה, שכן התובע עצמו זנח טענה זו בסיכומיו.
11.
נוכח כל האמור, אנו קובעים כי מתקיימת תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה, לבחינת קשר סיבתי (מיקרוטראומה)
בקשר עם עבודת התובע במחלקת הייצור של חברת תוסף קומפאונדס. למומחה יועברו לו העובדות הבאות:
א.
התובע, יליד 1984, עבד כפועל שכיר במחלקת הייצור של חברת בשם תוסף קומפאונדס בע"מ המייצרת תוספים וחומרי גלם לתעשיית הפלסטיק, וזאת החל מספטמבר 2013 ועד ספטמבר 2014.
ב.
התובע הועסק במשך חמישה ימים בשבוע, כ- 12 שעות עבודה בכל יום.
ג.
לאורך כל יום העבודה נדרש התובע לעסוק בשינוע חומרי גלם לאולם הייצור. המדובר בעגלות שבבסיסן 3 גלגלים ושמשקלן כולל של כ- 300 עד 500 ק"ג, שהיה צורך למשוך ולדחוף אותן באמצעות ידית שהייתה מותקנת על העגלה, כשלעיתים תכופות היתה העגלה נתקעת והיה צורך להיזקק לאדם נוסף על מנת לטלטלה ולאפשר לה לעבוד מכשולים קטעים (במיוחד ביציאה מהמעלית). לאחר סיום עבודת התובע, נרכשה עגלה חשמלית וכיום אין עוד צורך לשנע את העגלות בצורה פיזית. יצויין כי בסך הכל נדרש התובע לדחוף כמה עשרות עגלות מדי יום עבודה, כאשר זמן דחיפה היה כשתי דקות (למרחק של 10 עד 20 מטר).
ד.
בנוסף לדחיפת העגלות, נדרש התובע להעמיס את העגלות. פעולה זו כללה מילוי שקלים בחומר גלם במשקל של כ- 25 ק"ג לשק, והעלאת השקים על גבי משטח עץ כ- 40 שקים למשטח. כמו כן, נדרש התובע לרוקן פחים בשטח המפעל במשקל מוערך של בין 5 ק"ג ל- 40 ק"ג לפח.

12.

החלטה באשר לזהות המומחה שימונה והשאלות שיופנו אליו תינתן בנפרד.
ניתנה היום, ח' אב תשע"ט,
(
09 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.









דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים







בל בית דין אזורי לעבודה 41027-05/17 יוסף סמירה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 09/08/2019)