פסקי דין על גואד טויל | פסקי דין על אוסאמה סביחאת | פסקי דין על עופר לוי |

7054/04 א     13/02/2006




א 7054/04 גואד טויל נ' אוסאמה סביחאת, עופר לוי




1
בתי המשפט

א 007054/04
בית משפט השלום נצרת
13/02/2006
תאריך:
כב' השופטת הוד עירית

בפני
:
גואד טויל

בעניין:
התובע
עו"ד ביאדסי נאיל

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . אוסאמה סביחאת
עו"ד עובייד האני

ע"י ב"כ

2. עופר לוי הנתבעים
פסק דין
עיקרי העובדות וטענות הצדדים
1. התובע הגיש תביעה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעים על סך של 23,140 ₪ שלטענתו הנתבעים נותרו חייבים לו, בגין סחורה שסיפק להם ושתמורתה לא שולמה, ובגין עוגמת נפש שנגרמה לו.

2. התובע, היה בתקופה הרלבנטית בעלים של מפעל ליצור שקיות ניילון בחברון והנתבעים, אשר היו שותפים אותה עת, סביחאת אוסמה (הנתבע מס' 1) ועופר לוי (הנתבע מס' 2), נהגו לרכוש ממנו שקיות ניילון.

3. הנתבעים מסרו לידי התובע שלושה שיקים על סך כולל של 19,468 ₪, עבור סחורה שרכשו ממנו. שלושת השיקים לא כובדו ע"י הבנק שכן חשבון הנתבעים הוגבל.

4. לאחר שהתובע יידע את הנתבעים שהשיקים חזרו, ביקשו ממנו להיפגש עימם על מנת להסדיר את העניין הכספי. הפגישה נקבעה ליום 18.12.03 בשעה: 10:00 בבוקר בנצרת.

5. עד כאן, אין מחלוקת בין הצדדים. גירסאותיהם מתפצלות החל מנקודה זו. יצוין, כי שני הנתבעים הגישו כתבי הגנה בנפרד.

גירסת התובע
6. התובע, הגיע לנצרת כפי שסוכם לאחר שקיבל היתר כניסה לישראל (התובע תושב חברון) יחד עם שני אנשים נוספים, טארק גאנם ודקה מוחמד. הנתבעים ביקשו ממנו במפתיע להגיע לטבריה על מנת שימשכו את הכסף מסניף הבנק שם.

7. אז התעורר החשד בלב התובע. הוא צילם את השיקים, ונסע כבקשתם לטבריה. משנפגשו שם, מסר התובע את השיקים המקוריים לנתבע מס' 2 ונכנס עמו לסניף בנק הפועלים.

8. הנתבע מס' 2 ביקש מהתובע לשבת ולהמתין לו על מנת שימשוך את הכסף מהבנכול. בשלב זה הנתבע מס' 2 ירד במדרגות פנימיות של הבנק ונעלם, בדיעבד התברר לתובע, כי הוא יצא מהבנק דרך יציאה שנייה. לטענת התובע, הנתבעים "סידרו" אותו. הם גרמו לו להאמין, כי ישלמו לו את החוב ועל כן מסר להם את השיקים ולאחר שהנתבעים קיבלו את השיקים לידם לא עמדו בהבטחתם ולא פרעו חובם.

9. התובע פנה מייד לסניף המשטרה בטבריה והגיש תלונה.

גירסת הנתבע מס' 2
10. הנתבע מס' 2 הגיע עם הנתבע מס' 1 למקום המפגש שנקבע בנצרת, בזמן שנקבע. לאחר המתנה ממושכת הודיע להם התובע, כי יאחר ויגיע רק בשעה 16:00. לאור זאת הסבירו הנתבעים לתובע, כי בשעה הזו יוכלו לפוגשו רק בטבריה.

11. בשעה 17:00 התייצב התובע בטבריה בליווי נהגו ואדם נוסף. התובע התלווה לנתבע מס' 2 לבנק הפועלים. בדרכם לשם פגשו את גיסו של הנתבע מס' 2 עדי חבר, אשר הילווה במקום לנתבע מס' 2 סכום של 5,000 ₪ לכיסוי חלק מהחוב.

12. "לאחר שארגנו הנתבעים את יתרת הכסף", שילמו לתובע במזומן 19,470 כנגד מסירת השיקים המקוריים.

13. כן נטען על ידו, כי התובע לא העביר לידם חשבוניות מס כנגד התשלום במזומן, על אף בקשתם.

גירסת הנתבע מס' 1
14. הנתבע מס' 1 חזר על עיקר השתלשלות העניינים על פי גרסת הנתבע מס' 2, עד לנקודת המפגש בטבריה.

15. החל משלב זה, מתאר הנתבע מס' 1, כי התובע נפגש עם הנתבעים ברחוב המקביל לגן העיר בטבריה. הנתבע מס' 1 נשאר ברכב עם נהג התובע ועם אדם נוסף שהיה עמם ברכב.

16. הנתבע מס' 1 נתן לתובע את מחצית סכום השיקים, בסך 9,756 ₪. לנתבע מס' 2 היו חסרים 5,000 ₪ ועל כן יצר קשר עם גיסו בשם עדי וקבע עימו להיפגש בסניף הבנק בטבריה על מנת שהגיס ימשוך משם את כספו, והנתבע מס' 2 ישלים את הסכום שנותר.

17. לאחר כרבע שעה התקשר אליו הנתבע מס' 2 ואמר, כי העברת הכסף והשבת השיקים הושלמו וביקש שיאסוף אותו מפתח הבנק וכך עשה.

18. התובע והנתבע מס' 1 הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והתיק נקבע לשמיעת הוכחות לפני. מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומר טארק גאנם, הנהג שהיה עמו.

19. מלבד המסמכים שצורפו לתצהיר הגיש התובע גם את תיק המשטרה, חוות דעת בעניין בדיקת פוליגרף שעבר בה נמצא דובר אמת וקבלה אודות תשלום הבדיקה.

20. הנתבעים העידו כל אחד לעצמו.

דיון ומסקנות

21. הצדדים העלו בכתבי הטענות מטעמם טענות רבות, לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, אתמקד רק באלו אשר רלבנטיות לצורך הכרעה בשאלה שבמחלוקת.

22. לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים, ובחנתי את הראיות שהוצגו לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי חומר הראיות המצוי בתיק תומך בגירסת התובע להשתלשלות האירועים ועל כן דין התביעה להתקבל. הנתבעים לא הצליחו להפריך את גרסת התביעה ולהוכיח את גרסתם, כי התמורה בעד השיקים שלא כובדו שולמה.

23. הנתבעים לא הותירו עלי רושם אמין בעדותם. בנוסף, בחינת חלקו של מר עדי חבר (גיסו של הנתבע מס' 2 להלן: "חבר") בהשתלשלות העניינים, ערערה משמעותית את אמינות גרסת הנתבעים בעיני.

24. הנתבע מס' 2 מסר בכתב הגנתו, כי לאחר שפגשו בטבריה את התובע, התלווה אליו התובע בדרכו לבנק הפועלים על מנת לפגוש אדם נוסף, קרובו, שהלווה לו 5,000 ₪ במזומן.
בהודעתו במשטרה מסר:
"...וחנינו את הרכב ליד גן העיר ולפני שירדתי מהרכב או אחרי שירדתי לא זוכר בדיוק אוסאמה נתן לי 9,000 ₪ לערך. שזה החצי שלו מהתשלום לגואד וירדתי ביחד עם גואד לבנק פועלים התקשרתי לגיסי עדי חבר...וביקשתי ממנו כסף והוא אמר שהוא בבנק ונתן לי 5,000 ₪ ...".

25. גם הנתבע מס' 1 מסר בתצהירו כי:
"לנתבע מס' 2 היו חסרים עוד 5,000 ₪ ואז הוא יצר קשר עם גיס שלו בשם עדי וקבענו להיפגש בבנק הפועלים שם גיסו ימשוך את הכספים ויתן אותם לעופר, ועופר בתורו יתן את כל הכסף לתובע".

26. לעומתם, חבר נחקר במשטרה ועדותו הוגשה כראיה במסגרת תיק המשטרה שהוגש ע"י התובע ללא התנגדויות.

27. חבר מסר בהודעתו, כי בשעות הבוקר , הנתבע מס' 2 התקשר אליו וביקש ממנו שיעזור לו בסכום של 5,000 ₪. הוא בדיוק הכין מזומנים להפקדה לבנק ואמר לו, כי הוא הולך לבנק ויפגוש אותו שם, בסניף בנק הפועלים בטבריה בעיר. כעבור רבע שעה בערך הם נפגשו וחבר נתן לנתבע מס' 2 סכום כסף זה במזומן.

28. גרסה זו סותרת את גרסת הנתבעים באופן מהותי, במספר עניינים.

29. גרסת מר חבר אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים, כי העברת המזומנים הייתה בסניף בנק הפועלים בשעות אחר הצהריים, שעה שהתובע הגיע לטבריה כפי שסוכם עמו. חבר מציין מפורשות בהודעתו במשטרה, כי הן פניית הנתבע מס' 2 אליו והן העברת המזומנים הייתה בשעות הבוקר.

30. עדות חבר אינה מתיישבת עם גרסאות הנתבעים, לפיה החלפת המזומנים עם חבר בוצעה לאחר שהנתבע מס' 1 העביר את חלקו בחוב לנתבע מס' 2, ובעיקר שההחלפה הייתה בזמן שהתובע התלווה לנתבע מס' 2 בדרכו אל הבנק. יצוין, כי הנתבע מס' 2 מסר בעדותו בבית המשפט מפורשות, כי היה עם התובע, "שני מטר ממנו", שעה שניגש לדלפק העסקי בבנק שם חבר מסר לידיו את הכסף (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 6-10).

31. שילוב העדות שמסר חבר עם העובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי הצדדים נפגשו רק בשעות אחר הצהריים, מוביל למסקנה ההכרחית, כי נוכחותו הנטענת של התובע במועד החלפת המזומנים בין הנתבע מס' 2 ומר חבר, אינה אפשרית.

32. מנגד, עדות חבר במשטרה תומכת בעדויותיהם של התובע ומר גאנם, העד מטעמו.

33. בהודעותיהם למשטרה של התובע ומר גאנם שנמסרו בסמוך לאירוע לא הוזכרה מעורבותו של אדם נוסף. כך גם בגרסאותיהם בתיק זה. גם חבר אינו מציין בהודעתו במשטרה, כי החלפת המזומנים בוצעה בנוכחות של אדם נוסף.

34. כמו כן, משנשאל חבר בחקירתו במשטרה האם ידע לאיזו מטרה נתבקש להלוות לנתבע מס' 2 את הכסף, ענה בשלילה. סביר בעיני, כי לו נכח התובע בזמן החלפת הכספים הייתה כנראה מתבררת למר חבר מטרת הלוואה או לפחות היה הדבר מקבל ביטוי במשטרה.

35. סתירות נוספות עולות מגרסאות הנתבעים ומעלות ספקות באשר לנכונותן, במיוחד על רקע עדות חבר במשטרה.

36. כך, בגרסאות הנתבעים לא מצאתי סיבה הגיונית מדוע קבעו להיפגש עם התובע מלכתחילה ליד סניף בנק הפועלים בטבריה. הרי הנתבעים לא ביקשו למשוך כסף מהבנק וכפי שראינו לעיל, מר חבר היה בבנק בשעות הבוקר. התובע מציע בסיכומיו, כי סניף זה נבחר מכיוון שיש בו שתי יציאות, דבר שאפשר לנתבע מס' 2 לחמוק מהתובע באין רואה.

37. הנתבע מס' 2 אישר בחקירה הנגדית, כי בסניף זה "יש כניסה מלמטה ומלמעלה".

38. על פי גרסת הנתבעים, "תפקיד" הבנק בכל הפרשה היה אך ורק על מנת לאסוף את הכסף מחבר, שהיה בדרכו לבנק כאשר התובע הגיע לטבריה. שכן לכאורה, הכספים אותם הצליחו לגייס, כבר היו ברשותם וההפרש שנותר כדי להשלים את סכום החוב היה 5,000 ₪ אותם היו אמורים לקבל מחבר.

39. מכאן שמבחינת הנתבעים, לא היה צורך לסור לסניף הבנק על מנת למסור את הכסף לתובע והסיבה היחידה כאמור הייתה המפגש עם חבר.

40. אלא שבשתי הזדמנויות מסרו הנתבעים, כל אחד בנפרד, כי הקשר עם הגיס נוצר לאחר שקבעו להיפגש עם התובע ליד סניף הבנק ועל פי גרסת הנתבע מס' 2- לאחר שהתובע כבר התלווה אליו בדרכו לשם. על פי גרסת הנתבע מס' 2 בהודעתו במשטרה הוא ירד עם התובע לבנק והתקשר לגיסו וביקש ממנו כסף; ועל פי תצהיר הנתבע מס' 1- לאחר שמסר את חלקו בסכום החוב לנתבע מס' 2, יצר הנתבע מס' 2 קשר עם חבר כשהם קובעים להיפגש בבנק הפועלים שם מר חבר "ימשוך את הכספים".

41. יצוין, כי הנתבע מס' 2 מסר בבית המשפט, ובניגוד לאמור לעיל, כי כאשר נפגש עם התובע ליד הבנק אמר לו, כי חלק מהכסף נמצא בבנק אצל גיסו. אלא שלא ראיתי לתת משקל רב לעדותו הראשית מעבר לסתירות שציינתי לעיל, שכן היא נמסרה לאחר שהנתבע מס' 1 נחקר בחקירה נגדית בנוכחות הנתבע מס' 2.

42. מעיון בעדותו הראשית של הנתבע מס' 2 עולה, כי היא מכילה הסברים מאוחרים נוספים לסוגיות בהן עומת הנתבע מס' 1 בחקירתו הנגדית, וגם להסברים אלו לא ראיתי לייחס משקל רב.

43. שאלה נוספת שעולה בהקשר זה הינה - כיצד התכוונו הנתבעים לגייס את הסכום החסר משקבעו עם התובע במקור להיפגש בשעות הבוקר בנצרת, בעוד שעל פי טענתם חבר מסר לידיהם את סכום הכסף במהלך הפקדה בסניף הבנק בטבריה.

44. הנתבע מס' 1 נשאל בחקירה נגדית על כך ורק אז, לראשונה, העלה, כי יצירת הקשר עם חבר לצורך מתן ההלוואה נעשתה יום קודם לכן וכי הנתבע מס' 2 סיכם עם חבר, כי ימסור את הכסף בנצרת. צוין, כי חבר, אשר מתגורר בטבריה וברשותו חנות נעליים בטבריה, עובד גם בהנהלת חשבונות בנצרת. הנתבע מס' 1 ציין עוד, כי משאיחר התובע, התקשר הנתבע מס' 2 לחבר וזה מסר לו, כי הוא בדרכו לטבריה להפקדה בבנק.

45. הנתבע מס' 2 מסר בעדותו הראשית שניתנה כאמור לאחר חקירת הנתבע מס' 1 בסוגיה זו, כי הקשר עם חבר בוצע עוד קודם לכן וכי חבר היה אמור להעביר לו את הכסף בנצרת. מכיוון שחשש, כי התובע לא יגיע לאור איחורו, לא לקח מחבר את הכסף בנצרת והמתין לפגישה בטבריה.

46. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע מס' 1 במובן זה שאם על פי גירסת הנתבע מס' 1 הודיע חבר טלפונית לנתבע מס' 2, כי הוא כבר בדרכו לטבריה, הרי למעשה לא נותר לנתבע מס' 2 שיקול הדעת הנטען אם לקחת מחבר את הסכום כשהוא עדיין בנצרת.

47. בכל מקרה, אין בהסברים מאוחרים אלו כדי להשקיט את הספק וליישב את הסתירה בין עדויות אלו לעדות חבר במשטרה, שם צוין מפורשות, כי חבר היה בטבריה בשעות הבוקר ולא צוין דבר אודות פגישה בנצרת.

48. בנוסף, הגרסה ולפיה היה חבר בתחילה בנצרת ואחר כך חזר לטבריה, משמעותה, כי שינוי מקום המפגש עם התובע חייב היה לנבוע משינוי מיקומו של חבר שכן כאמור, הכסף שגייסו הנתבעים בעצמם לכיסוי החוב כבר היה ברשותם וכל שנותר להשלים את החוב, זה הסכום שחבר היה אמור להעביר להם. הנתבע מס' 1 אף ציין לפרוטוקול בתשובה לעניין זה (עמ' 15 ש' 2), כי: "הכסף יש לגיסו בנצרת. הגיס סיים עבודה ירד לטבריה ואמר לעופר שהכסף בכיס שלו" (יוער, כי בתצהירו מסר הנתבע מס' 1, כי היה על הגיס למשוך את הכסף מהבנק). אם הכסף היה בכיסו של חבר, אזי שוב מתעוררת השאלה, אם כך מדוע נקבעה הפגישה בבנק.

49. גרסה זו שונה מגרסת הנתבע מס' 1 קודם לכן בחקירתו הנגדית, בה מסר כי אמרו לתובע להיפגש עמם בטבריה שכן כבר סיימו את ענייניהם בנצרת, היה "מבול", והם לא יכלו לחכות לו שם (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 31-32).

50. גם הנתבע מס' 2 מסר בעדותו הראשית: "אמרנו לו שאין לנו מה לעשות בנצרת ואנחנו יורדים לטבריה" (עמ' 17 ש' 25).

51. הבאת מר חבר לעדות, הייתה עשויה להסביר את הסתירות המהותיות הנ"ל, אלא שתצהיר עדות ראשית מטעם מר חבר לא הוגש על ידי הנתבעים ומר חבר לא העיד מטעמם. הנתבע מס' 2 ציין לפרוטוקול כי "לא ראיתי צורך להביא אותו" (19 ש' 4).

52. קשה לראות הכיצד הגיע נתבע מס' 2 למסקנה זו, כאשר אף הוא מצא לנכון לברר את מקור הסתירות כביכול שבעדות חבר: "במקרה באותו יום עשו הפקדה אחה"צ ואני יודע את זה כי הפניתי את גיסי לחקירה שלו במשטרה ואמרתי לו איך זה יכול להיות שהייתה הפקדה בבוקר ואז הוא תיקן ואמר שבאותו יום היה הפקדה אחר הצהריים..."

53. אי לכך, אני מייחסת משקל רב לאי הבאתו של מר חבר לעדות, שכן בכך מנעו הנתבעים מעצמם את האפשרות ליישב את הסתירות המהותיות ביותר שבין הודעתו לגרסאותיהם.

54. כמו כן, לגרסת הנתבעים, חבר לקח למעשה חלק בהשבת התמורה בעד השיקים החוזרים ובניגוד לנתבע מס' 1 אשר המתין לנתבע מס' 2 ברכב, חבר יכול היה להעיד על פי גרסת הנתבע מס' 2 , על שהתרחש בבנק ובכך להפריך את גרסת התובע.

55. אי הבאת מר חבר לעדות בנסיבות אלו מקימה חזקה שעדותו הייתה פועלת לחובת הנתבעים.

56. הנתבעים, בסיכומיהם, מבקשים לייחס משקל לסתירות בגרסאות התובע והעד מטעמו. בחנתי את הסתירות שציינו והגעתי למסקנה, כי הן אינן יורדות לשורשו של עניין ובכל מקרה, הפגמים שנפלו בעדויות הנתבעים מהותיים והכריעו את הכף.

57. בנוסף לאמור לעיל, נמצאו סתירות בגרסאות הנתבעים אשר אף אם כל אחת כשלעצמה לא הייתה מקימה לתובע עילת תביעה (כאשר אני מביאה בחשבון כי חלוף הזמן עשוי להביא לפגיעה בזיכרון לגבי עובדות מסוימות, במיוחד, אם אינן משמעותיות), אלא שסתירות אלו צברו משקל משנצטברו זו לזו והתווספו לשאר הסתירות והספקות שציינתי. קיימות סתירות לעניין שעת המיפגש בנצרת וזמן המיפגש בטבריה. וכן ניתן למצוא אי דיוקים גם לגבי הסכום ששולם.

58. הבדל בגרסאות הנתבעים ניתן גם למצוא לעניין סיום הפגישה. בהודעתו למשטרה, מסר הנתבע מס' 1, כי נשאר עם מר גאנם עד שהנתבע מס' 2 חזר לרכב ואמר לו שנתן את הכסף לתובע. בתצהיר עדותו הראשית ציין, כי הנתבע מס' 2 התקשר אליו, אמר לו שמסר את הכסף לתובע וביקש שיאסוף אותו מהכניסה לבנק. בנוסף, בהודעתו במשטרה ציין, כי בזמן שהמתין עם שני מלווי התובע, הם היו ברכב. בחקירתו הנגדית מסר כי "הם נשארו ליד האוטו שלהם ואני ליד שלי". משנחקר לגבי סתירה זו, לא יכול היה להסבירה.

59. כן מצאתי טעם לפגם וסיבה לפקפק ביכולת הנתבע מס' 1 למסור עדות כנה לגבי מה שהתרחש, בניסיונו להעיד על עובדות שאינן בידיעתו האישית. לעיתים הגיע הדבר לידי כך שהנתבע מס' 1 התעכב על עובדה שהנתבע מס' 2 אשר היה עד ישיר להתרחשותה כביכול, כלל לא טען לה.

60. לדוגמא, התעקש ב"כ הנתבע מס' 1 בחקירתו הנגדית של התובע, כי התובע נכנס לבנק וקיבל את הכסף בבנק (ראו עמ' 8 לפרוטוקול ש' 26-28). גם בחקירתו הנגדית ענה הנתבע מס' 1, כי התובע מסר את השיקים בבנק. לאחר מכן העיד, כי לא ראה אם התובע קיבל את הכסף בבנק. לעומתו, העיד הנתבע מס' 2, כי את הכסף מסר לתובע רק לאחר שיצאו מהבנק, מבלי שאף אחד ראה זאת (הודעת הנתבע מס' 2 במשטרה) ובעדותו לפני הסביר, כי העדיף למסור לנתבע את הכסף ברחבה שליד הבנק.

61. גם עדותו של הנתבע מס' 1, כי התובע מסר את השיקים המקוריים לאחר ששולם לו מלוא הסכום, אינה עדות ישירה אלא מפי השמועה בלבד.

62. בהמשך לאמור לעיל, אני קובעת גם, כי הנתבע מס' 1 לא הוכיח, כי מסר את חלקו בחוב לידי הנתבע מס' 2. התובע והעד מטעמו מכחישים, כי היו עדים למסירה זו והנתבע מס' 2 מסר בהודעתו במשטרה, כי אינו זוכר במדויק מתי מסר לו הנתבע מס' 1 את חלקו בחוב, אם לפני שירדו מהמכונית או לאחר מכן, מכאן שאינו יכול לתמוך בגרסת הנתבע מס' 1, כי התובע ומר גאנם היו עדים למסירה. בכל מקרה, הגם אם הנתבע מס' 1 מסר את חלקו בחוב לנתבע מס' 2 השתכנעתי, כי סכום זה לא הגיע לידיו של התובע.

63. לעומת המפורט לעיל, גרסת התובע לגבי העובדות המשמעותיות, הייתה עקבית לאורך כל הדרך, למן גרסתו במשטרה שנמסרה בסמוך לאירוע, דרך כתב התביעה, תצהיר עדותו הראשית וחקירתו בבית המשפט. יצוין, כי התובע עשה עלי רושם אמין בעדותו לפני. עדותו כאמור נתמכה בעדות העד מטעמו, מר גאנם, שמסר אף הוא עדות במשטרה. עדות מר גאנם תאמה והשלימה את גרסת התובע באופן קוהרנטי, דבר שלא ניתן לומר על עדויות הנתבעים, כפי שפורט לעיל.

64. עדויות התביעה עולות בקנה אחד עם עדות מר חבר במשטרה שכאמור לא הובא על ידי הנתבעים לעדות.

65. מר גאנם מסר בהודעתו במשטרה, כי היה הנהג של התובע. הם הגיעו לטבריה על מנת לגבות את השיקים החוזרים. בערך ב- 16:00 התובע פגש את הנתבעים והם ירדו לבנק הפועלים בעיר על מנת שהנתבע מס' 2 ימשוך את הכסף. הוא והנתבע מס' 1 נשארו ליד הרכב, והתובע והנתבע מס' 2 ניגשו לבנק. לפני שניגשו, התובע מסר לידי הנתבע מס' 2 את שלושת השיקים. לאחר 15 דקות הנתבע מס' 1 קיבל טלפון מהנתבע מס' 2 . הוא שמע את הנתבע מס' 1 אומר: "מה קרה" ואז הניע הנתבע מס' 1 את רכבו וברח מהמקום.

66. גם התובע מסר בעדותו במשטרה, כי את השיקים מסר לנתבע מס' 2 לפני שירדו לבנק. הוא תיאר, כי הנתבע מס' 2 עמד בתור בבנק ואז ביקש ממנו לשבת בקומה השנייה וירד לקומה הראשונה. לאחר המתנה של מספר דקות הרגיש, כי הנתבע מס' 2 נעלם. בירור עם מר גאנם העלה, כי גם הנתבע מס' 1 ברח.

67. בחקירתו הנגדית השיב התובע, לטענות הנתבעים שלא סביר שאת השיקים המקוריים מסר לפני שקיבל את מלוא התמורה, כי השיקים נמסרו לעופר לפני שירדו לבנק לבקשתו, על מנת שיסכם את סכום החוב. מר גאנם חזר על הסבר זה (עמ' 11 ש' 26).

68. בנקודה זו אציין, כי האמנתי לתובע, כי המפגש החם בין הצדדים, כפי שתואר גם על ידי הנתבעים , הסיר את הצורך בעיניו באמצעי הגנה להם סבר כי יזקק קודם לכן (משצילם את השיקים בעקבות שינוי מקום המפגש).

69. באותה מידה אגב ניתן היה לתמוה מדוע לא ביקשו הנתבעים מהתובע אישור בכתב על קבלת התמורה.

70. 70. איני מקבלת את טענת הנתבעים, כי יש לזקוף לחובת התובע, שמר דקה שהתלווה אליו אף הוא באותו היום, לא העיד במשפט. היה ניסיון מצד התובע לזמנו לעדות. תצהיר עדות ראשית מטעמו הוגש, והתובע ויתר על עדותו כפי שמסר בפתח ישיבת ההוכחות, שכן מר דקה התחיל בעבודה חדשה.

71. מצאתי לנכון לציין את האמור לעיל, על אף שעדותו הראשית של מר דקה אינה מהווה חלק ממכלול הראיות בתיק וכי בעניין מציאת העבודה החדשה אין לי אלא להסתמך על עדותו של התובע, זאת לצורך ההשוואה עם טענת הנתבע מס' 2, כי כלל לא ראה צורך לזמן את חבר שהינו עד משמעותי לעדות.

72. ראיות משמעותיות נוספות שתומכות בגרסת תובע, הינן עצם הפנייה בתלונה למשטרה מייד בסמוך לאירוע הנטען וחוות הדעת לעניין בדיקת הפוליגרף שהוגשה כראיה בתיק בהסכמת הנתבעים. יצוין, כי עד לסיכומיהם, לא ערערו הנתבעים על חוות הדעת ולא טענו לעניין משקלה.

73. כמו כן, לא ראיתי לנכון לייחס חשיבות לאי הדיוקים הפעוטים בחקירת עדי התביעה באשר לשעה בה הוגשה התלונה. עדות התובע וגאנם, כי מייד לאחר האירוע ניסו לחפש את הנתבעים ברחובות טבריה ורק לאחר כשעה פנו למשטרה, מסתברת בעיני על אף שלא צוינה על ידם קודם והיא מתיישבת עם הזמנים שציינו ומועד מסירת ההודעה על פי תיק החקירה (18:00).

74. בבדיקת הפוליגרף שיזם התובע יצא דובר אמת בשני נושאים מרכזיים לגביהם נשאל. התובע השיב בשלילה לשאלה האם קיבל החזר בסכום החוב הנתבע מאת הנתבע מס' 2 וענה בחיוב על השאלה האם הנתבעים נותרו חייבים לו סכום זה. לא ראיתי לנכון לזקוף לחובתו אי העמדה למבחן הבדיקה עובדות נוספות להן טוען, במיוחד, בהשוואה לכך שהנתבעים לא גילו יוזמה דומה.

75. באשר למניע אותו הציעו הנתבעים להגשת התביעה - חוסר יכולתו של התובע להמציא לידיהם חשבונית על הסכום, הרי שהדבר אינו סביר בעיני. לא מתקבל על הדעת, כי התובע ישקיע מאמצים כה רבים לרבות הגשת תלונת שווא במשטרה מייד בסמוך לקבלת התשלום אך ורק מסיבה זו. אני סבורה, כי העלות לרבות הסיכון הכרוך במסירת גרסה שקרית לרשויות החוק אינה שקולה לתועלת באי מסירת חשבונית ועל מנת להוכיח מניע זה היה על הנתבעים לעשות מאמץ רב יותר מאשר העלאת טענה בעלמא.

76. אם נבחן את מניעיהם האפשריים של הצדדים, הרי שמסתבר יותר בעיני, כי הנתבעים התחמקו מתשלום החוב לתובע לאור מצבם הכלכלי הרעוע, אשר אינו במחלוקת.

77. בנוסף, נתתי אמון בגרסת התובע בעדותו, כי על אף שבאופן רגיל נתן חשבוניות גם כאשר נמסרו לו שיקים דחויים, חשש במקרה זה למסור חשבוניות כנגד השיקים הדחויים נשוא התביעה בזמן שנמסרו לו, לאור מצבם של הנתבעים בתקופה שקדמה לכך (על פי גרסת הנתבעים, השותפות ביניהם פורקה וחשבונם הוגבל).

78. לסיכום, שוכנעתי על סמך הראיות שהוצגו לפני, כי יש לקבל את גרסת התביעה. העובדה שתיק החקירה במשטרה נסגר מפאת חוסר ראיות מספקות להגשת כתב אישום אינו רלבנטי לעניינו, זאת בשל ההבדל בנטל ההוכחה הנדרש בין ההליך הפלילי והאזרחי.

79. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם כל אחד מהנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.
את הנתבע מס' 2 אני מחייבת בנוסף בהוצאות התובע בסך 450 ₪ בגין אי הגשת תצהיר עדות ראשית, אשר בהתאם להחלטתי חיוב בהוצאות בגין מחדל זה הותנה בתוצאות המשפט.

ניתן היום, ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006), בהיעדר.

עירית הוד, שופטת








א בית משפט שלום 7054/04 גואד טויל נ' אוסאמה סביחאת, עופר לוי (פורסם ב-ֽ 13/02/2006)