פסקי דין על מיכה שירותי בינוי בע"מ | פסקי דין על אולמי דפנה כרמיאל | פסקי דין על ספיאש אלברט | פסקי דין על איסק ינאי |

12950/00 א     26/02/2006




א 12950/00 מיכה שירותי בינוי בע"מ נ' אולמי דפנה כרמיאל בע"מ, ספיאש אלברט, איסק ינאי




1
בתי המשפט

א 012950/00
בית משפט השלום חיפה
26/02/2006
תאריך:
כב' השופטת ב. טאובר

בפני
:

מיכה שירותי בינוי בע"מ

בעניין:
התובעת
מ. עלי ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. אולמי דפנה כרמיאל בע"מ

2. ספיאש אלברט

3. איסק ינאי
הנתבעים
א. שחף ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי תביעה כספית על סך של 90,125 ₪ שהוגשה על ידי מיכה שירותי בינוי בע"מ
(להלן: "התובעת") כנגד אולמי דפנה כרמיאל בע"מ
(להלן: "הנתבעת"), ספיאש אלברט
(להלן: "הנתבע מס' 2") ואיסק ינאי
(להלן: "הנתבע מס' 3").

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2. במהלך חודש אפריל 1997 התקיים משא ומתן בין התובעת והנתבע מס' 2 לצורך הזמנת עבודות שיפוצים באולם אירועים בכרמיאל שנוהל על ידי הנתבעת ואשר מנהליה היו הנתבעים מס' 2 ו-3 ואדם אחר אשר זהותו אינה ידועה לתובעת.

3. עבודות השיפוצים אשר הוזמנו כללו עבודות גבס, תקרות אקוסטיות, עבודות צבע, עבודות חשמל, שטיחים ועוד (להלן: "עבודות השיפוצים").

4. בתום המשא ומתן שנוהל בין התובעת והנתבעת באמצעות הנתבע מס' 2 הועלו ההסכמות לביצוע עבודות השיפוצים באולם האירועים ופרטי ההתקשרות בהסכם בכתב (להלן: "ההסכם"). ההסכם נוסח ונחתם על ידי מנהל התובעת, מר אדרי מיכה, וכן הוטבעה עליו חותמת התובעת. מצידם של הנתבעים נחתם ההסכם בחתימה אישית של הנתבע מס' 3 בלא שנוספה לחתימתו חותמת הנתבעת.
5. באשר לתמורה שאמורה היתה להשתלם על פי ההסכם וביחס למועדי התשלום נקבע בהסכם כדלקמן:

"סה"כ כל העבודה 125,500 ש'
באתחלת (צ.ל. בהתחלת) העבודה 40,000 ש'
ב-29.4 30,000 ש'
בגמר העבודה שוטף 30"

6. התובעת אינה חולקת כי קיבלה מהנתבעים את הסך של 75,000 ₪.

טענות התובעת בתמצית:

7. התובעת טוענת כי לסכום הקבוע בהסכם 125,500 ₪ יש להוסיף מע"מ ועל כן יתרת התמורה אשר הגיעה לתובעת מהנתבעים נכון ליום 2/6/97 מסתכמת בסך של 71,250 ₪.

התובעת טוענת כי למעשה השלימה את כל עבודות השיפוצים במהלך עבודתה באתר בתקופה שבין 29/4/97 ועד ליום 28/5/97 וכי כך עולה גם מתמליל השיחה שבה הוקלט מנהלה בלא יודעין. לדברי התובעת, מתמליל השיחה עולה כי לא הושלמו "פינישים קטנים אחרונים" שתמורתם אינה עולה על 2,600 ₪.

התובעת טוענת כי בשלב שהנתבעים התקשרו עמה בהסכם היתה הנתבעת חברה מחוקה אצל רשם החברות בגין אי תשלום אגרה ועל כן יש לחייב את הנתבעים אישית בחובות הנתבעת. תובעת טוענת כי הנתבע מס' 2 ניהל המשא ומתן בשם הנתבעת בעוד שבאותה עת היתה הנתבעת חברה מחוקה וכמוה "כרוח רפאים". כנגד הנתבע מס' 3 טוענת התובעת כי לנוכח חתימתו על ההסכם בחתימתו האישית יש לחייבו אישית בגין החוב הקיים. כן טוענת התובעת כי נסיבות העניין מצדיקות את הרמת המסך וחיובם האישי של מנהליה של הנתבעת אשר היו גם בעלי מניותיה.

טענות הנתבעים בתמצית:

8. הנתבעים טוענים כי התובעת לא ביצעה את העבודה כולה על פי ההסכם כמפורט בכתב ההגנה וכעולה מתמליל השיחה שבה הוקלט מנהל התובעת ואף העבודה לא בוצעה באיכות הדרושה. כן טוענים הנתבעים, כי התובעת לא סיימה את העבודה במועד שנקבע בהסכם בתאריך 29/4/97, הגם שהתובעת התחייבה לבצע את השיפוצים במהלך חופשת הפסח בין התאריכים 18/4/97 ועד ליום 29/4/97, בתקופה שבה לא נערכו אירועים באולם. לטענת הנתבעים, אי קיומם של תנאים אלה על ידי התובעת פוטר את הנתבעים מתשלום יתרת הסכום הקבוע בהסכם.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המוניטין של עסקם נפגע והם אף נאלצו לתת הנחות בגין אירועים שהתקיימו באולם בתקופה שלאחר תום המועד בו התחייבה התובעת להשלים את עבודותיה באולם לנוכח מצבו של האולם שהיה כאתר בניה.

עוד טוענים הנתבעים, כי מאחר ולא נקבע בהסכם שנוסח על ידי התובעת אחרת - כולל הסכום של 125,500 ₪ את רכיב המע"מ. לטענתם, שילמו הנתבעים לתובעת מעבר לסך של 75,000 ₪ גם סך של 10,000 ₪ במזומן אשר שולם לידיו של אחיו של מנהל התובעת שעה ששימש כמנהל העבודה באתר.

הנתבעים טוענים כי יש לקזז מהסכום המגיע לתובעת את הסכומים ששולמו על ידם לצדדים שלישיים עבור השלמת העבודות, לרבות סך של 6,800 ₪ בתוספת מע"מ ששולמו לקבלן סלאמה עבור ביצוע חלקי של השיפוץ וכן סך של 2,600 ₪ שהתובעת עצמה מודה שיש לקזז מהתמורה המגיעה לה בגין אי השלמת עבודתה. כן טוענים הנתבעים ששילמו סכומים נוספים עבור השלמת עבודות החשמל, אלא שאין בידיהם חשבוניות שכן אלה אבדו.

הנתבעים טוענים כי ההסכם נוסח על ידי מנהל התובעת באופן שלא ניתן לדעת את ערך העבודות שלא בוצעו על פי נוסח ההסכם שאינו מפורט ביחס לכל פריט ופריט, ומשאין אפשרות להפחית מתמטית את שווי העבודות שלא בוצעו או לא הושלמו מסך התמורה - על ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו ולהעריך את הסכום שיש לקזז מהסכום המגיע לתובעת באופן שלא תיוותר תמורה לתשלום, ולחילופין, לכל היותר, לחייב את הנתבעת בסך של 13,065 ₪.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי עצם העובדה שהתובעת המתינה למעלה משלוש שנים עד שפנתה לגביית החוב מצביעה אף היא על חולשת תביעתה.

הנתבעים טוענים כי אין לייחס משמעות לעובדה שבעת ההתקשרות היתה הנתבעת חברה מחוקה, שכן בפועל לא ידעו הנתבעים מס' 2 ו-3 על כך ובנוסף עמדה הנתבעת בכל התחייבויותיה ושילמה משכורות לעובדים וספקים כל אותה העת.

הנתבעים טוענים כי אין מקום לחייבם אישית ו/או להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ובפרט לא ביחס לחברת רומאי בע"מ, שכן החברה לא נתבעה, לא נשמעה גרסתה ואף מספר הח.פ. המצויין ליד שם החברה הנ"ל איננו מתאים לשם חברה כלשהי. בנוסף טוענים הנתבעים, כי לא הוכח הקשר בין החברה הנ"ל ובין הנתבעים וכן לא הובאו מצידה של התובעת ראיות לפיהן העבירו הנתבעים בתרמית ובחוסר תום לב את פעילותם לחברה האחרת.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת לא הניחה כל תשתית עובדתית המובילה למסקנה כי הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו אישית על ההסכם ו/או כי הטעו את התובעת או נהגו כלפיה בדרך של תרמית ו/או כי נטלו סיכונים בלתי סבירים ביחס ליכולת הנתבעת לפרוע את חובותיה.

עדויות:

9. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7/7/05 העידו מר מיכאל אדרי, מנהל התובעת, וכן הנתבע מס' 2.

בעדותו הסביר מר מיכאל אדרי את יתרת החוב אשר לטענתו עומדת על סך של 71,250 ₪ בטענה שיש לצרף לסכומים הנקובים בהסכם מע"מ לפי המנהג בשוק. עוד טען מר מיכאל אדרי, כי כל השיקים שניתנו לו על ידי הנתבעים היו שיקים אישיים קטנים שניתנו לו על ידי הנתבע מס' 2 ולא על ידי הנתבעת. מר מיכאל אדרי הסביר בעדותו ביחס לתמליל הקלטת כי השיחה שהתקיימה בינו ובין מנהל הנתבעת נסובה על עבודות גימור "פינישים קטנים" ותוספות כאשר את עיקר העבודה סיימה התובעת במועד שנקבע בהסכם.
הנתבע מס' 2, אשר העיד מטעם הנתבעים, טען כי החתימה המופיעה על ההסכם אינה חתימתו כי אם של הנתבע מס' 3. הנתבע מס' 2 טען כי העבודות לא בוצעו כשורה והתובעת לא עמדה כלל בהתחייבויותיה לצבוע את האולם בצבע "סטוקו". הנתבע מס' 2 העיד כי הצדדים הגיעו לפשרה ביחס לעלות השיפוץ כך שהעלות תהיה בסך של 125,000 ₪ כולל מע"מ. לטענתו, 75,000 ₪ שולמו בהמחאות של הנתבעת וסך של 10,000 ₪ שולם לאחיו של מנהל התובעת במזומן. הנתבע מס' 2 טען כי לאחר מספר חודשי המתנה פנו לקבלן אחר על מנת שיסיים את עבודות השיפוצים. הנתבע מס' 2 העיד כי עד להגשת התביעה לא ידע כלל כי החברה נמחקה אצל רשם החברות בשל אי תשלום אגרה.

השאלות הטעונות הכרעה:

10. השאלות הטעונות הכרעה הינן, איפוא, מחיר ההסכם, התמורה ששולמה עבור ההסכם, ואם לאו - ההשלכות הנובעות מכך, ולבסוף האם יש להרים את מסך ההתאגדות ו/או לחייב את הנתבעים מס' 2 ו-3 אישית ביתרת החוב ככל שישנה. להלן אדון בהן אחת לאחת.

דיון:

מחיר ההסכם:

11. עיון בנוסח ההסכם שנוסח על ידי מנהל התובעת מעלה כי נאמר בו במפורש כי "סה"כ כל העבודה: 125,500 ש'". מנהל התובעת בנסחו את ההסכם לא ציין דבר ביחס לרכיב מע"מ שעה שיכול היה בנקל לציין את רכיב המע"מ החל מעבר לסכום הנ"ל, אלא ציין, כאמור, כי סך הכל העבודה הינה בסך של 125,500 ₪.

התובעת לא צירפה לתצהיריה חשבוניות שהוציאה או שהיה עליה להוציא בגין התשלומים שקיבלה מן הנתבעים, הגם שאם אכן נכונה היתה טענתה לפיה חל מע"מ על כל אחד מהחיובים הקבועים בהסכם ניתן היה להיווכח בכך בנקל בעיון בחשבוניות, שכן אין מחלוקת שהנתבעים שילמו לתובעת את התשלום הראשון והשני כפי שנקבעו בהסכם.
משבחרה התובעת לנקוב בהסכם בסכום כולל בלא לציין את רכיב המע"מ ומשהתובעת נמנעה מלהביא ראיות בדמות חשבוניות אשר יכלו בנקל להוכיח את צדקת טענתה של התובעת, ראיתי לקבוע כי מחיר העסקה כפי שסוכם בין הצדדים בהסכם כלל בחובו את רכיב מס ערך מוסף. מכאן, שהתמורה עבור ביצוע העבודה בסך של 107,265 ₪ והמע"מ שהיה נהוג אז בשיעור של 17% סך של 18,235 ₪.

מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם ההלכה עליה חזר ביהמ"ש העליון בע"א 3616/04 מגדל הזוהר בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א (טרם פורסם) מפי כב' השופטת א. חיות הקובעת כי מחיר שנקבע עבור עסקה מסויימת כולל את המס החל עליה, אלא אם כן נאמר אחרת בהסכם שבין הצדדים (ראה ע"א 738/80 שלמה נתן נ' אליהו זגורי ואח', פ"ד לז(4) 387, 392-390; ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' דוד אברהם ואח', פ"ד לט(2) 490, 496-495).

התשלומים ששולמו על פי ההסכם:

12. אין מחלוקת, כאמור, כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 75,000 ₪. בנוסף לסכום הנ"ל טען הנתבע מס' 2 בתצהירו בסעיף 18 באופן מפורט כי שולם לידי אחיו של מנהל התובעת, מר יצחק אדרי, סך נוסף של 10,000 ₪ במזומן. עדותו של הנתבע מס' 2 בהקשר זה לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 23 לפרוטוקול) ואף התובעת לא זימנה לעדות את אחיו של מנהל התובעת על מנת להזים עדות זו באם סברה שאינה נכונה, הגם שלא הובא בפני
י נימוק כלשהו על מניעה הקיימת אצל התובעת ו/או מנהלה מלזמן את אחיו לעדות קצרה בפני
ביהמ"ש. לאור האמור, סבורה אני כי סך הסכומים ששולמו לתובעת עבור עבודות השיפוצים עולה לסך של 85,000 ₪.

היקף העבודות שבוצעו ואיכותן:

13. מהתמליל שהובא בפני
י עולה כי בין הנתבע מס' 2 ומנהל התובעת התקיימה שיחה ביחס לאי ביצוע כל העבודות הנזכרות בהסכם. בשיחה בחר מנהל התובעת שלא לחלוק על מרבית הטענות שהעלה הנתבע מס' 2 תוך שהבטיח להביא את הדברים לתיקונם. השיחה התקיימה עוד בטרם סיימה התובעת את עבודותיה באולם האירועים, ועל כן אין השיחה ממצה בהכרח את היקף העבודות שביצעה התובעת ואיכותן.

גם אם אלך לשיטתם של הנתבעים ואקבל גרסתם לפיה התובעת לא ביצעה חלק מהעבודות עליהן התחייבה בהסכם, הרי בהעדר רשימה מפורטת נכונה למועד סיום העבודה המלווה בחוות דעת של שמאי באשר לפרטי העבודה שלא הושלמו ולהיקף התמורה הכספית המגיעה בעטיין, לא ניתן להעריך את שווי העבודות שכלפיהן טענו הנתבעים שלא בוצעו או לא הושלמו לצורך קיזוזם מיתרת חובם של הנתבעים.

הנתבעים, כאמור, לא הביאו בפני
י ראיות אשר ניתן מתוכן לקבוע אלה עבודות לא בוצעו על ידי התובעת כעולה מההסכם ומה שווי העבודות הנ"ל. כיוון שכך, סבורה אני שלא עלה בידי הנתבעים לבסס את טענת הקיזוז אשר נטענה על ידם בכלליות, למעט ביחס לאותן עבודות השלמה שנדרשו לבצע ואשר בעטיין ניתנו להם קבלות ו/או חשבוניות וכך גם לגבי הסך של 2,600 ₪ אשר נזכר בסעיף 14(ב) לתצהירו של מר מיכאל אדרי, מנהל התובעת, אשר לגביו מודה העד בתצהירו כי עבודות אלה לא הושלמו על ידי התובעת.

כיוון שהנתבעים הציגו בפני
י חשבוניות בגין עבודות צבע וטיח שביצע הקבלן סלאמה בסך של 6,800 ₪ בחודש ספטמבר 97', בסמוך לאחר השלמת העבודות מצידה של התובעת, ומאחר ומנהל התובעת, מר מיכאל אדרי, אישר בתמליל כי התובעת לא ביצעה את כל עבודות הטיח והצבע כמוסכם בהסכם, סבורה אני כי יש לקזז מסך חובם של הנתבעים לתובעת את הסך של 6,800 ₪ בגין השלמת עבודות השיפוץ שהיו קבועות בהסכם על ידי קבלן אחר.

מן המקובץ עולה, איפוא, כי יתרת הסכום המגיעה לתובעת מן הנתבעים לאחר ביצוע התשלומים ובניכוי העבודות שלא הושלמו ו/או בוצעו על ידי אחרים הינה בסך כולל של 31,100 ₪.

מועד קיום ההתחייבות:

14. מתמליל השיחה שבה הוקלט מנהל התובעת אכן עולה כי מנהל התובעת לא הכחיש את העובדה שעבודות השיפוצים באולם הנתבעת התארכו. יחד עם זאת, לא ראיתי לקבל טענתם של הנתבעים כי התחייבות התובעת היתה לבצע את עבודות השיפוצים במהלך חודש אפריל ובחופשת חג הפסח בין התאריכים 18/4/97 ועד ליום 29/4/97 בלבד. מאידך לא ראיתי לקבל גרסתו של מנהל התובעת לפיה השיפוצים היו אמורים להתקיים בין התאריכים 29/4/97 ועד 18/5/97.

עיון בהסכם שנקשר בין הצדדים מעלה כי לא צויין בו תאריך ואף לא צויינו בו תאריכי התחלת וסיום העבודה. יחד עם זאת, בסוף ההסכם נזכרו שלושה מועדי תשלום:

"באתחלת (צ.ל. בהתחלת) העבודה 40,000 ש'
ב-29.4 30,000 ש'
בגמר העבודה שוטף 30"

מכאן למדים אנו כי תחילת העבודה אמורה היתה להיות, איפוא, לפני תאריך 29/4/97, מה גם שבכרטיס הנהלת החשבונות של התובעת אשר צורף לתצהיר מנהלה מופיע מפורשות כי התשלום הראשון בוצע לתובעת ביום 18/4/97 ומנהל התובעת אישר בעדותו כי העבודה החלה בתאריך זה (עמ 17 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, מאחר וקיימת בהסכם אבחנה בין מועד התשלום ביום 29/4/97 ובין תשלום היתרה על פי ההסכם כמצויין בגמר העבודה שוטף 30, עולה מן האמור כי לא היתה בין הצדדים הסכמה ו/או התחייבות מצידה של התובעת לסיים את עבודות השיפוצים בתאריך 29/4/97 והצדדים צפו ממילא בעת חתימת ההסכם כי עבודות השיפוצים יתארכו אל מעבר לתאריך 29/4/97.

לאור האמור שוכנעתי, איפוא, כי בעת חתימת ההסכם לא נקבע בין הצדדים מועד מפורש לסיום עבודות השיפוצים של התובעת באולם הנתבעים.
15. יתר על כן, אציין כי הנתבעים אף לא הניחו תשתית ראייתית ראויה ממנה ניתן ללמוד על הפסדים שנגרמו להם בגין העיכוב בסיום עבודות השיפוצים. אמנם נטען בתצהיר הנתבע מס' 2 בכלליות על פגיעה במוניטין של הנתבעת ועל כך שהנתבעת נדרשה ליתן הנחות בגין אירועים שהתקיימו באותה עת באולם האירועים, אולם לא הובאה בפני
י ראיה כלשהי, לרבות חשבוניות ו/או הסכם המעידים על הנחה ו/או על ביטול אירוע כלשהו כתוצאה ממצב אולם האירועים וכן לא הובאה על ידי הנתבעים עדותו של עד כלשהו אשר ביטל הזמנה של אולם האירועים ו/או לא היה שבע רצון ממצב אולם האירועים ו/או קיבל הנחה בגין שכירת אולם האירועים בתקופה שבה טרם הושלמו עבודות השיפוצים.

לנוכח כל האמור ובהעדר ראיות באשר לגובה הנזקים הנטענים בגין העיכוב הנטען בסיום עבודות השיפוצים, הנני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבעים ביחס לנזק שנגרם לנתבעים בגין איחור בהשלמת עבודות השיפוצים.

מחיקת החברה הנתבעת מספרי רשם החברות:

16. כעולה מתדפיס פרטי הנתבעת אצל רשם החברות (נספח ג' לתצהיר מנהל התובעת) נרשמה מחיקתה של הנתבעת מספרי הרשם בתאריך 31/12/97 ופרסום מחיקתה בוצע בתאריך 22/1/98 (עמ' 2 לתדפיס).

משהתקשרו הצדדים בהסכם במהלך חודש אפריל 97' ומשעבודות השיפוצים הסתיימו על פי גרסת התובעת בתאריך 28/5/97 ויתרת התשלום אמורה היתה להשתלם תוך 30 יום לאחר השלמת עבודות השיפוצים, עולה כי בזמנים הרלבנטיים להתקשרות לא היתה הנתבעת חברה מחוקה.

לא ראיתי גם לייחס לעצם מחיקתה של הנתבעת מספרי רשם החברות בגין אי תשלום אגרה בחודש דצמבר 97' ביסוס לטענת התובעת לפיה היו לנתבעת קשיי נזילות ו/או אי יכולת לפרוע חשבונות בעת התקשרותה בהסכם. ראשית אין בהקשר דברים אלה לבחון את תמונת המצב בראיה לאחור, אלא יש להתייחס לראיית הדברים של המעורבים בדבר באותה העת עת שנטלו על עצמם את ההתחייבות, קרי: חודשים אפריל ומאי 97', ושעה שלא היו מודעים כלל לאי תשלום האגרה ולמחיקה מאוחרת של החברה בחודש דצמבר 97'.

יתר על כן, מנהל התובעת אמנם העיד בביהמ"ש (עמ' 14 לפרוטוקול) כי כל השיקים שהתקבלו אצלו היו שיקים אישיים אותם קיבל מהנתבע מס' 2, דברים שיש בהם לכאורה כדי להטיל אחריות אישית על מי שנתן השיקים, אולם דברי עדות אלה של מנהל התובעת אינם מתיישבים עם האמור בתצהירו ובכרטיס הנהלת החשבונות של התובעת.

עיון בסעיף 9 לתצהיר מנהל התובעת מעלה כי מנהל התובעת מאשר כי הנתבעים שילמו סך של 75,000 ₪ בלבד בהמחאות משוכות מחשבון אולמי דפנה, קרי: מחשבונה של הנתבעת ואף כרטיס הנהלת החשבונות של התובעת נפתח על שם אולמי דפנה כרמיאל בע"מ
ולא על שמו של הנתבע מס' 2 כפי שנטען על ידי התובעת כמי שביצע התשלומים.

עצם פרעונן של ההמחאות על סך של 75,000 ₪ מחשבונה של הנתבעת, כמו גם העובדה שהתובעת לא הניחה כל תשתית עובדתית עליה ניתן לבסס טענה של פעילות הנתבעת בהיותה חדלת פרעון שוללת, איפוא, את חיובם האישי של מנהלי ובעלי מניותיה של הנתבעת בגין יתרת החוב שנותרה.

17. יצויין כי מעבר לעובדה שהתובעת לא הביאה כל ראיות המצביעות על כך שהנתבעת ו/או הנתבעים מס' 2 ו-3 פעלו תוך כדי תרמית והונאה ותוך נטילת סיכון כלכלי בלתי סביר באשר ליכולתה של הנתבעת לפרוע התחייבויותיה, הרי ב"כ התובעת לא חקר את הנתבע מס' 2 כלל על מצבה הכלכלי של הנתבעת בזמנים הרלבנטיים להתקשרות בהסכם. כך לא נשאל הנתבע מס' 2 ביחס למצב חשבונות הנתבעת בבנקים, האם קיימה את יתר התחייבויותיה, האם היתה חייבת כספים לספקים, לנותני שירות ועובדים, מצב חשבונה כלפי הרשויות ועוד.

בהעדר תשתית ראייתית ברורה בדבר אי עמידתה של הנתבעת ו/או אי יכולתה לפרוע התחייבויותיה בזמנים הרלבנטיים להתקשרות בהסכם, סבורני כי לא הונחה התשתית הראייתית הראויה שיש בה כדי להביא להטלת חיוב אישי של הנתבעים מס' 2 ו-3 ו/או כדי להצדיק את הרמת המסך, שעה שהכלל הבסיסי שהיה ונותר הוא שלחברה אישיות משפטית משלה, עצמאית ונפרדת מאישיותם המשפטית של מנהליה ובעלי מניותיה, ובלשונה של כב' השופטת י. וילנר בת.א. 13583/00 יוזבג עמנואל נ' פלג תעשיות מזון ואח' (לא פורסם):

"על התובע להוכיח כי מצבה הכלכלי של החברה בעת שנוצרה ההתקשרות עם התובע ובעת שביצעה את הזמנותיה מהתובע היה כזה שלא היה ביכולתה לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה וכי בעת ביצוע ההזמנות היתה קיימת סבירות גבוהה מאוד לפיה החברה תהפוך לחדלת פרעון. עוד יש להוכיח כי הנתבעים או החברה ביצעו את הזמנות הסחורה בחוסר תום לב תוך רצון להתחמק מחובות החברה ותוך ניצול עקרון הפרדת האישיות המשפטית לרעה. רק הוכחת כל אלה במצטבר תביא להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבעים והטלת חיוב החברה על הנתבעים באופן אישי... על התובע להוכיח בראש ובראשונה את טענתו כי בעת ביצוע ההזמנות על ידי החברה היתה החברה במצב של חדלות פרעון או קרוב למצב זה אשר בעטיו היו הנתבעים מודעים היטב להעדר סיכוי סביר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה כאמור בסעיף 6 ג' (2) לחוק".

ות.א. 155130/02 גבאי יפית נ' איזי כימיקלים בע"מ ואח' (לא פורסם):

"התובעת לא הוכיחה את מצבה של החברה בעת החתימה והן כי נתבע 2 ניהל איתה מו"מ שלא בתום לב... הרמת המסך מעל תאגיד וחיוב האורגנים שלו מתבצעת לעיתים רחוקות מאוד, מהסיבה שפעולה כזו משפיעה באופן מהותי על המערכת הכלכלית. לכן התובע בעילה זו צריך להוכיח ברמת הוכחה מוגברת כי נעשה מעשה לא כשר באופן מובהק כדי שביהמ"ש ירים את המסך... התובעת אף לא הציגה שום ראיה של ממש המעידה על מצב החברה ביום החתימה על החוזה כגון מסמכים המעידים על מצב חשבון הבנק, שיכולה היתה לקבלם במסגרת הליכים מקדמיים או דו"חות רווח והפסד של החברה. אשר על כן אין לקבל את בקשתה של החברה התובעת ולהרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבע".

(וראה גם ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח'; ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (לא פורסם); ת.א. 1305/04 מחלבת רועי העמק נ' בורקס חיימיקו ואח' (לא פורסם); ה"פ 503/02 שאול ששון נ' יורשי המנוח נחום זכריה ואח' (לא פורסם).

18. לבסוף אציין כי לא ראיתי גם לקבל את טענת התובעת לפיה יש לחייב את הנתבע מס' 2 ו/או את הנתבע מס' 3 אישית בחוב על פי הסכם השיפוץ לנוכח העובדה שמי מהם חתם אישית על ההסכם בלא שימוש בחותמת הנתבעת.

כב' הנשיא ברק בע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, הבהיר כי עצם העובדה שמנהל חתם אישית על הסכם בלא ציון שהוא חותם בשם החברה ובלא שימוש בחותמתה אינו מטיל על המנהל אחריות אישית, אלא אם מתוך עיון במסמך כולו עולה כי הוא התכוון ליטול על עצמו אחריות אישית. יתר על כן, אפילו נחוצה חותמת לחיוב החברה, לא נובע מכך כי בכל חוזה בו נעדרת החותמת יש להטיל אחריות אישית על המנהל, בפרט מקום שהחברה פעלה על פי המסמך אשר על גביו חתם המנהל ללא החותמת וראתה בו מסמך מחייב כדין. מכאן שניתן לראות בהתנהגות החברה משום אישור בדיעבד של פעולות המנהל ואשר משתחרר בנסיבות אלה מאחריות אישית אשר היתה עשויה להיות מוטלת עליו אילו פעל בלא הרשאה.

עיון בהסכם השיפוץ שנקשר בין הצדדים מלמד על כך כי לא היה בדעת הנתבעים מס' 2 ו-3 ליטול על עצמם במסגרתו חיוב אישי ובפועל פעלה הנתבעת על פי הוראות ההסכם ואף שילמה את שני התשלומים הראשונים המגיעים על פי ההסכם בהמחאות מחשבונותיה. גם מעדותו של מנהל התובעת לא עלה כי בפועל בעת ניהול המשא ומתן ובעת החתימה על ההסכם ביקשו הנתבעים מס' 2 ו-3 ליטול על עצמם התחייבות אישית כאמור.

לאור כל האמור, סבורה אני כי אין בחתימתו האישית של מנהל הנתבעת כדי לחייבו אישית בחיובי הנתבעת.

בשולי הדברים אציין כי אף מקובלת עלי טענתו של הנתבע מס' 2 לפיה החתימה המתנוססת בשולי ההסכם אינה חתימתו לנוכח העובדה שצויין בתצהירו כי החתימה הינה של הנתבע מס' 3 אשר לא כפר כלל בעובדה ואף לא הגיש תצהיר מטעמו כדי לשלול עובדה זו.

כן אציין כי לא ראיתי להתייחס לטענה שהועלתה על ידי התובעת במרומז לפיה יש להרים את המסך מעל חברת רומאי בע"מ כמי שהומחו לה זכויות הנתבעת, שכן חברת רומאי בע"מ לא נתבעה בתביעה דנא ולא הובהרה זהות בעלי המניות והמנהלים בין חברת רומאי בע"מ ובין הנתבעת.

סוף דבר:

19. הנני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 31,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/97 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים מס' 2 ו-3 נדחית.

בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק הוצאות.

20. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח בשבט תשס"ו (26 בפברואר 2006), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת

הקלדנית: רויטל מ.








א בית משפט שלום 12950/00 מיכה שירותי בינוי בע"מ נ' אולמי דפנה כרמיאל בע"מ, ספיאש אלברט, איסק ינאי (פורסם ב-ֽ 26/02/2006)