פסקי דין על רחמים אור בראל | פסקי דין על דניאל שפירא | פסקי דין על ר.ע.מ בכיכר בע"מ
53299-12/18 סעש 04/11/2019
סעש 53299-12/18 רחמים אור בראל, דניאל שפירא נ' ר.ע.מ בכיכר בע"מ
administrator
administrator
1
0
2019-11-20t10:55:00z
2019-11-20t10:55:00z
3
1817
9086
microsoft corporation
75
21
10882
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית דין
אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
סע"ש
53299-12-18
04
נובמבר 2019
לפני:
כב' הרשמת
קארין ליבר-לוין
המבקשים-התובעים
:
1.
רחמים אור
בראל
2.
דניאל שפירא
-
המשיבה -הנתבעת
:
ר.ע.מ
בכיכר בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ניסים
החלטה
1.
לפני בקשה להטלת עיקול זמני ברישום על זכויותיה במטלטלין הנמצאים במסעדה אותה
מפעילה הנתבעת ברחוב ז'בוטינסקי 110 אשר עונה לשם 'גרניש' כאשר עיקר הציוד הוא
ציוד מטבח וריהוט וזאת כדי למנוע הכבדה על ביצוע פסק הדין אם יינתן לטובת התובעים
בתביעתם אשר הגישו כנגד הנתבעת.
בפתח
ההחלטה אציין כי מדובר בבקשה שאינה ניתנת ליישום לאור העובדה שהמטלטלין אינם
רשומים במרשם כלשהו ועל כן לא ניתן להטיל בגינם עיקול ברישום.
אף
על פי כן אדון בבקשה גם לגופה.
2.
ראשית יצוין כי התובעים
אינם מיוצגים הן בהליך והן בבקשה זו. בבקשתם ביקשו להטיל עיקול במעמד צד אחד אולם
על גבי הבקשה כתבו בכתב ידם כי 'עותק הועבר לצד שכנגד' וכן הבקשה הוגשה במעמד שני
הצדדים לא בפורמט אשר פתוח לעיון רק של התובעים. לאור האמור ביום 3.10.19 קבעתי כי
על התובעים להגיש התחייבויות עצמיות ותצהיר תומך בבקשה וזאת טרם שקילת העברתה לצד
שכנגד.
3.
התובעים פעלו בהתאם להחלטה
ועל כן ביום 7.10.19 עם הגשת המסמכים הנדרשים קבעתי כי על הנתבעת להגיב לבקשה עד
ליום 16.10.19 במהלך פגרת סוכות. בתום פגרת סוכות ביקשה הנתבעת ארכה בת 14 ימים
ונעתרתי לבקשה חלקית עת קבעתי כי תגובה תוגש עד ליום 30.10.19.
4.
ביום 30.10.19 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת תגובה בשבעה ימים נוספים.
התובעים התנגדו ונעתרתי לבקשה חלקית כך שהארכתי את המועד ביומיים.
5.
תגובת הנתבעת לבקשה הוגשה ביום 3.10.19 תשובת התובעים הוגשה היום.
6.
התובעים הגישו תביעה כנגד
הנתבעת בסך 164,398 ₪ לזכויות המגיעות להם לטענתם בשל תקופת העסקתם אצלה וסיומה.
את העיקול ביקשו להטיל על סך של כ-30,000 ₪ אשר מהווים לטענתם סכומים בעבור
זכויותיהם הסוציאליות אשר לגביהם אין חולק כי לא שולמו במהלך תקופת העסקתם. (ראה סעיף
20 לבקשה).
המסגרת הנורמטיבית
7.
תקנות 360 – 387 לתקנות סדר
הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות), העוסקות בסעדים זמניים, חלות
בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–
1991.
8.
בהתאם למפורט בתקנות אלה
בנוגע לסעדים זמניים בכלל ולמתן עיקול זמני בפרט, הרי שהמבקש להטיל עיקול זמני
נדרש להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ובנוסף לכך
עליו להצביע על קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
9.
על פי פסיקת בית המשפט
העליון, עיקרה של תקנה 374 לתקנות (העוסקת בעיקול זמני) הוא בצורך להוכיח הכבדה על
ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש (ר' רע"א 6614/06 כפרית
תעשיות (1993) בע"מ נ'
icc industries
inc
(4.1.2007)).
10.
זאת ועוד. מאחר וזכות הקניין הוכרה כזכות יסוד חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם
וחירותו, מייחסים בתי המשפט משקל רב יותר מבעבר לאיכותן ולכמותן של הראיות שיש
בהן כדי לתמוך בבקשות להטלת עיקול, שכן הטלת עיקול משמעותה למעשה פגיעה בזכות
הקניין החוקתית של המשיבה בשלב מקדמי, במעמד צד אחד, עוד בטרם הוכרעה התובענה
לגופה (רע"א 5935,5937/97 רוני סיני ואח' נ' יעקב גלנץ ואח', פ"ד
נב(1) 193, בעמ' 197-198). עוד נפסק, כי בית המשפט מחויב להתחשב בכך שעיקול זמני
אינו ניתן על "דרך השגרה" (רע"א 5242/95 סינגל שירותי
אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק – על 95(3) 786, 787),
11.
ניתן לומר כי "בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של ה.
להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות
הקניין
שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת
משתיים: (1)
התובע נושא בנטל ההוכחה;
(2)
זכות הקניין הינה זכות חוקתית
" (בש"א 4459/94 (ע"א
6413/94 סלמונוב ואח'
נ' שרבני ואח'
,
פ"ד מט(3), 479, בעמ' 480).
מן
הכלל אל הפרט
12.
לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתצהיר שצורף לה, לא שוכנעתי, כי יש להטיל עיקול
כמבוקש, וזאת מן הטעם שלא הובאו ראיות מהימנות לכאורה הן לקיומה של עילת תביעה והן
מאחר וההכבדה הנטענת אינה עולה כדי הצדקה להטלת עיקול.
13.
בטרם יובאו הטעמים בגינם התקבלה החלטתי יובהר כי לאור השלב בו מצוי ההליך
ואופי ההחלטה, המפורט להלן נקבע באופן לכאורי בלבד.
1.
המניע להגשת בקשת התובעים
היא אמירת הנתבעת בדיון המוקדם התקיים בפני
כב' השופטת דרוקר ביום 18.9.19, שם
נציג הנתבעת מסר כי "העסק נמצא בקשיים כלכליים, הפסדנו כשני מיליון ₪ והוא
אמור להיסגר בעוד כשבועיים." מצב כלכלי קשה אינו עומד בפני
עצמו כראיה
לכאורה לקיומה של הכבדה אלא כאשר קיימת אינדיקציה להברחת נכסים. התובעים לא הראו
כל אינדיקציה כזאת וטענותיהן נטענות בעלמה. יותר מכך, לא ניתן לראות במכירת הציוד
בפני
עצמה כאינדיקציה להברחת נכסים שכן ככל שיימכר הציוד הרי שיהיה לנתבעת כסף
לצורך כיסוי חובותיה ו/או תשלום לתובעים ככל שיימצאו זכאים לו. נקבע כי אין להטיל
עיקול על אדם מחמת עוניו בלבד,
יפה לעניין זה קביעתו
של מותב בראשות כב' השופטת איצקוביץ בבית דין זה ב
ע"ר (ת"א) 43194-01-18 סאסי-עמותת
מקור המעיינות, ניתן ביום 31.7.18:
"
...נפסק
אשר לדרישות תקנה 374 גופה, ברע"א 9736/07 יורם קראוס נ' הראל בית
השקעות בע"מ (מיום 5/12/07), כדקלמן:
"הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך
למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות
נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997). לעניין זה רלבנטית
האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין
(ראו עניין מרגליות, וכן רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ'
icc industries
(טרם פורסם) (2007), שם
פורטו שיקולים באשר להכבדה. לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן
הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע
אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק
הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם, 2006) (השופט גרוניס)). למותר לציין, כי שיקולים
אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב (גורן,
543, וראו להרחבה פרשת כפרית)".
(
הדגשה לא במקור).
על מנת להצדיק הטלת עיקול, אין זה מספיק להראות כי
הנתבע הינו דל אמצעים או שרכושו כעת אינו מספיק כדי לכסות את מה שנדרש ממנו, אלא
יש צורך להראות כי אם לא יינתן היום צו עיקול או בטוחה אחרת, הדבר עלול להקשות על
מימוש פסק הדין אם וכאשר יינתן. סכום התביעה לעומת שווי הנכסים של הנתבע הינו רק
פרמטר אחד, בין אלה הנשקלים למתן צו זמני. אם לא כן, כל פעם שמוגשת תביעה גדולה
כנגד אדם עני, יינתן צו עיקול כדבר שבשגרה, ואין בכך היגיון או צדק."
14.
יתר על כן, לא מצאתי כי התובעים הביאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת
תביעה. להלן אנמק קביעתי זו.
15.
בכתב התביעה טוענים התובעים כי הועסקו על ידי הנתבעת כברמנים במסעדה ברחוב
ז'בוטינסקי 110 בתל אביב. התובע 1 עבד בנתבעת מאפריל 2017 עד 11 לאוקטובר 2018
והתובע 2 מאפריל 2017 עד 19 לאוגוסט 18. התובעים הסכימו בתחילת העסקתם כי שכרם
החודשי יהיה מבוסס על כספי תשר כפי שבית הדין הארצי לעבודה אישר בפסיקתו בע"ע
300113/98 ד.ג.מ.ב אילת מסעדות בע"מ נגד מלכה. התובעים אינם מלינים על תשלום
שכר הבסיס בתביעתם. התובעים טוענים כי הנתבעת לא שילמה את זכויותיהם הסוציאליות
לרבות דמי הבראה, ימי חופשה, החזרי נסיעות ואף לא פתחה עבורם קרן פנסיה במועד אלא
רק לאחר 14 חודשים מתחילת העסקתם ולדרישתם. התובעים טוענים כי בהתאם לפסיקת בית
הדין הארצי היה על הנתבעת לשלם את זכויותיהם הסוציאליות בהתחשב בהכנסה הן משכר
הבסיס והן מסכומים אחרים אשר שולמו על יד הנתבעת בסוף כל חודש אשר משלימים את
הכנסות הטיפים לשכר מינימום ומסכומים אשר התובעים קיבלו עבור שעות המתנה בהם היו
בעבודה לבקשת הנתבעת אך לא נתנו שירות בפועל לאורחי המסעדה.
16.
התובעים תובעים תשלום עבור אי מתן הודעה על תנאי העסקה, השלמת הפרשה לקרן
פנסיה, פדיון חופשה שנתית, תשלום דמי הבראה, החזרי נסיעות, פיצויי פיטורים שכן
התפטרו בדין מפוטר לאור אי תשלום זכויותיהם לאחר שמסרו מכתב התראה באשר לכך, פיצוי
בגין תלושי שכר כוזבים, פיצוי בגין עגמת נפש.
17.
הנתבעת טוענת בהגנתה כי התביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט שכן התובעים
נהנו במהלך עבודתם מזכויות יתר מעבר לזכאות על פי דין ולא בכדי לא באו בטענות
כלשהם במהלך תקופת ההעסקה כאשר התובע 1 עבד 19 חודשים בהיקף של 22% משרה והתובע 2
עבד 17 חודשים בהיקף 19% משרה. התובעים למעשה הסכימו בהתנהגותם וכן בעל פה
להתנהלות של הנתבעת לרבות התנהלות בנוגע לטיפים ולשכר במשך כל חודשי העסקתם ורק
בשלהי התקופה באו בדרישות אשר חותרות תחת דיני החוזים וחובת תום הלב. בהודעות
לעובד אשר נמסרו לתובעים עם כניסתם לעבודה(נספח ג' לכתב ההגנה) פורט גובה שכר
הבסיס אשר עמד אז על 27 ₪ ובסוף ההעסקה על 35 ₪ ברוטו לשעה וכן גם יתר התנאים
לרבות שיעור דמי הנסיעות ודמי ההבראה. עוד נכתב בהודעה כי הנתבעת תוודא שהתובעים
יקבלו את המשכורת בגין כל שעת עבודה אותה יבצעו בפועל, באמצעות התשר אשר ייאסף
באותה משמרת בקופה משותפת ואשר יחולק בין הברמנים על פי הנהלים. כמו כן צוין כי
במקרה בו התשר לא מכסה את המשכורת שנקבעה, תשלים הנתבעת את השכר עד גובה המשכורת
שנקבע. הנתבעת הקפידה למלא אחר ההודעה האמורה. מעבר לכספי המשכורת באמצעות התשר,
לקחו לכיסם התובעים בתום כל משמרת את יתרת חלקם בתשר – מעבר למשכורת, ככל שנותרה
יתרה כאמור. יתרת התשר לא הופקדה בקופת הנתבעת ולא היוותה שכר לכל דבר ועל כן לא
באה לידי ביטוי בתלוש השכר. לאור זאת צוין בהודעה לעובד כי ככל שתיוותר יתרת תשר
הרי שמדובר בסכום עודף למשכורת אשר אינו מהווה שכר עבודה וכי על התובעים לדווח על
סכום זה בעצמם לשלטונות המס ולביטוח לאומי. אולם כפי שעולה מכתב התביעה התובעים לא
עשו כן. כמו כן התובעים התפטרו מעבודתם בנסיבות שאינן מזכות אותם בפיצויי פיטורים.
18.
למעשה התביעה אינה עוסקת בשכר הבסיס של התובעים אלא בסכומים הנוספים שקיבלו,
אלה שהיו מעבר לתשלום השכר בהתאם להודעה לעובד. נראה כי על אף טענת התובעים
כי מעולם לא קיבלו תשלום עבור זכויותיהם הסוציאליות, הדבר מנוגד לתלושי השכר
שהוצגו בתביעה ובהגנה.
19.
התובעים טוענים כי לא קיבלו מעולם את ההודעה לעובד שהוצגה על ידי הנתבעת. אף
אם הדבר יתברר כאמת, הרי שלאורך כל תקופת העסקתם קיבלו את תלושי השכר והמשיכו
לעבוד בתנאים האמורים. בשלב זה של ההליך ולאור הצגת הודעה לעובד המפרטת את תנאי
העסקת התובעים ומתייחסת לאופן כימות השכר, לא מצאתי כי יש בטענות התובעים ראיות
מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה יש לזכור כי עיקול אינו מוטל באופן שגרתי
ולאור טענות הנתבעת בכתב ההגנה לא מצאתי כי יש מקום לפעול להטלת עיקול כאמור. עוד
תמהני כיצד עבדו התובעים תקופת עבודה לא מבוטלת אצל הנתבעת, קיבלו תלושי שכר
ותשלום בגינם כל חודש ולא העלו טענות באשר ליישום התנאים המפורטים בהודעה לעובד.
20.
גם מבחינה משפטית לא הצליחו התובעים להראות שפרשנותם את הפסיקה הרלוונטית
לתקופת עבודתם מהווה ראיה מהימנה לכאורה לקיומה של את עילת תביעה.
21.
לאור האמור, לא מצאתי כי מדובר בעילת תביעה מספיקה על מנת להטיל סעד זמני שיש
בו פגיעה בזכות הקניין של הנתבעת טרם בוצע בירור לגופו של עניין לגבי הזכויות אותן
תובעים התובעים.
22.
בכל הנוגע למאזן הנוחות, הרי שמבוקש להטיל עיקול על מטלטלין של חברה באופן
שיפגע ביכולתה לנהל את עסקיה וייתכן למכור אותם לצורך היחלצות ממצבה הכלכלי ולשלם
לעובדיה. יש לזכור כי מצב כלכלי קשה אינו מעיד בהכרח על אי יכולת פירעון ככל
שיינתן
פסק דין
לטובת התובעים. מנגד, התובעים מבקשים להטיל עיקול קודם הוכיחו את
זכותם לקבל את הכספים הנתבעים ומאחר ולא מצאתי כי הביאו ראיה מהימנה לכאורה לקיומה
של עילת תביעה, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעת.
23.
לכל אלו יש להוסיף כפי שנאמר בפתיח ההחלטה כי ממילא מדובר
בבקשה שאינה פרקטית שכן המטלטלין עליהם מבוקש להטיל עיקול ברישום אינם רשומים בשום
מאגר או לכל הפחות התובעים לא הציגו או הפנו למאגר כלשהו לצורך
הטלת העיקול ברישום ועל כן לא ניתן בפועל
להורות על הטלת עיקול ברישום על המטלטלין האמור וזאת בשונה מרכב לדוגמה, הרשום
במשרד הרישוי.
24.
בשולי הדברים יצוין כי המבקשים ביקשו להטיל את העיקול רק על זכויות קוגנטיות
אותן אמדו בכ-30,000 ₪ אולם טענתם זו אינה תואמת את המפורט בכתב התביעה שם הסכום
הנתבע עבור זכויות קוגנטיות עולה על כך.
25.
משמצאתי, כי לא הונחה תשתית ראייתית נדרשת לקיומה של הכבדה וכן עילת תביעה,
הרי שדין הבקשה להידחות.
26.
התובעים-המבקשים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך 1,200 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום
מהיום.
ניתנה
היום, ו' חשוון תש"פ,
(
04
נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
סעש בית דין אזורי לעבודה 53299-12/18 רחמים אור בראל, דניאל שפירא נ' ר.ע.מ בכיכר בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/11/2019)