פסקי דין על נגה מנור | פסקי דין על חגית קצביאן | פסקי דין על יוסף קצביאן ואח' | פסקי דין על מנכ"ל משרד החינוך מר שמואל אבואב | פסקי דין על גברת רות אלמליח ממלאת מקום מנהל המחוז החרדי משרד החינוך | פסקי דין על מר שי קלדרון מפקח החינוך הממלכתי חרדי משרד החינוך ואח' |

61735-07/19 עתמ     27/11/2019




עתמ 61735-07/19 נגה מנור, חגית קצביאן, יוסף קצביאן ואח' נ' מנכ"ל משרד החינוך מר שמואל אבואב, גברת רות אלמליח ממלאת מקום מנהל המחוז החרדי משרד החינוך, מר שי קלדרון מפקח החינוך הממלכתי חרדי משרד החינוך ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 61735-07-19 מנור ואח'

נ' מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אלי אברבנאל


העותרים

1.נגה מנור

2.חגית קצביאן

3.יוסף קצביאן

4.אלן בורלא

5.ורד בורלא

6.לימור גלבך

7.וורקו ברוך

8.דורון אלקוקין

9.גליה אלקוקין

10.מורן דגני

11.עמיחי דגני

12.אהרן אפשטיין

13.שירן קינן

14.צילה אוזן

15.אריאל מאור

16.בתיה מאור

17.שלמה אילן קינן

18.רותם אליהו נעים

19.מעין נעים

20.בעז סלע

21.אלנתן גליק

22.אליהו מנור

23.שמרית בן שמעון

24.ערן בן שמעון

25.רוית לוגסי

26.לי לוגסי

27.דניאל גלאנץ

28.זיוה גלאנץ

29.מרים מלכה דוד

30.דקלה אורן

31.ידידיה מיכאל אורן

32.רות שטרנגר

33.שמואל שטרנגר

34.רעות שפירא

35.מירית דאהן

36.אבירם דאהן

37.שרי גרוס

38.דניאל גרוס

39.ברוך אבדן

40.שירה בן משה

41.דינה גולדנברג

42.שי גולדנברג

43.אליה כלף

44.הודיה שירה כלף

45.אריק אשבל

46.קרן אשבל

47.מיטל שמואלי

48.יהב שמואלי

49.דוד לוי

50.אוראל לוי

51.טלי אסתר שמוש

52.שלמה שמוש הכהן

53.ליטל אנג'ל

54.רבקה גוטליב

55.אשר גוטליב

56.יעקב בן משה

57.יוסי בן גיגי

58.אילנית שמר כהן

59.אייל כהן

60.אליקים גלבך

61.גיל בר

62.ענבר בר

63.עמר דוד קו

64.אלכסנדרה קו

65.חנה סלע

66.נטע אפשטיין

67.אליענה יום טוב

68.עדי שמחי

69.נעמה וענונו

70.דניאלה אזולאי

71.שי אזולאי

72.מיכל מתתיהו

73.דניאל מתתיהו

74.משה אנג'ל

75.אורי דנינו

76.ליבנת דנינו


נגד


המשיבים

1.מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב

2.גברת רות אלמליח, ממלאת מקום מנהל המחוז החרדי משרד החינוך

3.מר שי קלדרון, מפקח החינוך הממלכתי חרדי, משרד החינוך

4.מר יורם שמעון, ראש מועצה מקומית מבשרת ציון

5.מחלקת חינוך, מבשרת ציון






פסק דין


1.
העתירה שלפני עניינה בדרישת העותרים - הורים לילדים הלומדים בבית הספר "תלמוד תורה דברי יחזקאל" במבשרת ציון, להורות למשיבים להכיר בבית הספר האמור כמוסד חינוך ממלכתי חרדי ולקיים אותו בתחומי המועצה המקומית מבשרת ציון.

2.
העותרים פנו בעניין זה למשיבים 1 – 3 (להלן: משרד החינוך) ולמשיבים 4 ו-5 (להלן: המועצה המקומית) במחצית הראשונה של שנת 2019, ומאז לא קיבלו מענה בכתב לפנייתם. אין חולק כי בחודש מארס 2019 הודיע משיב 3 בשיחת טלפון לעותרים כי בכוונת משרד החינוך לדחות את בקשתם. החלטה בכתב לא ניתנה בעניין, אך אין חולק כי כתב התגובה שהגיש משרד החינוך לעתירה מבטא את החלטתו ואת נימוקיה.

3.
לטענת העותרים התלמידים הלומדים בבית הספר משתייכים לאוכלוסייה חרדית. הוריהם בעלי תשובה. דחיית בקשתם מאלצת אותם לשלם כ-650 ₪ מידי חודש כדי לממן את הוצאות הלימוד, זאת כדי לזכות את ילדיהם בלימודי ליבה ראויים לשמם. לטענתם בית הספר מקיים "לימודים כלליים ברמה גבוהה במסגרת האפשרויות הקיימות ועושה הכל לספק לתלמידיו תכנית לימודית רחבה המאפשרת להם להשתלב בחברה הישראלית המודרנית".

העותרים מוסיפים וטוענים כי דחיית בקשתם עלולה לפגוע ביכולתו של בית הספר להעמיד לרשות תלמידיו את תכנית הלימודים האמורה, וכן תוביל לכך שילדיהם וילדים נוספים המשתייכים למשפחות חרדיות המתגוררות בסמוך לבית הספר, ייאלצו לבחור בין לימודים במערכת החינוך הממלכתית או הממלכתית דתית שאינה עולה בקנה אחד עם צביונם התרבותי, לבין לימודים במערכת החינוך החרדית – "רשת מעיין החינוך התורני" ו"רשת החינוך העצמאי" שבתכנית הלימודים שלהן לא נכללים לימודי ליבה, ושלטענתם רמת הלימודים בהם נמוכה.

לטענת העותרים העמדתם בפני
הברירה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; עם אמנות בין-לאומיות בתחום החינוך שעליהן מדינת ישראל חתומה; עם חובתם של המשיבים להבטיח חינוך חובה חינם לכלל תלמידי
ישראל ועם פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי לזכות לחינוך ארבע פנים: חינוך זמין, הזכות לגישה שווה לחינוך, הזכות לחינוך מתקבל על הדעת והזכות לחינוך מותאם אשר ייתן מענה לאוכלוסיות שונות ומגוונות (בג"ץ 3752/10
רובינשטיין נ' הכנסת
(17.9.2014)). לטענתם הפניית ילדים המשתייכים למשפחות חרדיות ללימודים במערכות חינוך אחרות פוגעת ביסוד המותאמות התרבותית המוכר בחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 ובפסיקת בית המשפט העליון, והעדר מסגרת חינוכית באזור מגוריהם שבתכנית הלימודים שלה נכללים לימודי ליבה פוגעת ביסוד הזמינות וביסוד החינוך המתקבל על הדעת. לטענתם בכך אף נפגע יסוד השוויון.

4.
ב"כ העותרים מפנה לכך שמהטעמים האמורים לעיל, משרד החינוך הכיר בצורך להקים מוסדות חינוך לציבור החרדי שבהם יילמדו לימודי ליבה, ומשכך החיל נוהל שעל פיו פועלת מערכת חינוך נוספת על הקיימות – מערכת החינוך הממלכתי-חרדי, המספקת לראשונה לציבור התלמידים החרדיים אפשרות לממש את זכותם לחינוך באמצעות מוסדות חינוך רשמיים לפי סעיף 7 לחוק לימוד חובה, תשי"ט-1949. ב"כ העותרים מוסיף וטוען כי מערכת זו חיונית במיוחד לציבור בעלי התשובה "אשר נדחים ממסגרות חינוך רבות", ואשר בשל כך אחוזי הנשירה שלהם ממערכת החינוך גבוהים.

5.
ב"כ העותרים טוען עוד כי במקרים רבים מוסדות חינוך בזרם הממלכתי חרדי אושרו על ידי משרד החינוך אף
שמספר התלמידים בהם לכיתה היה בהן נמוך מ-20 כדרישת משרד החינוך. לטענתו הביקוש לבית הספר גבוה וככל שבית הספר יאושר והורי התלמידים לא ייאלצו עוד לשאת בתשלום האמור, יש להניח כי מספר התלמידים שבו יעלה. כיום לומדים בבית הספר 80 תלמידים בכיתות ב' – ח' מחציתם תושבי מבשרת ציון, ובכתה א' לומדים 15 תלמידים, מתוכם 12 תושבי מבשרת ציון. לטענתו על המשיבים לבדוק את פוטנציאל הרישום של בית הספר בדרך של "פרסום על תנאי" של ההרשמה לבית הספר, תוך מתן הבהרה לנרשמים כי פתיחת בית הספר כפופה למספר הנרשמים.

6.
ב"כ העותרים מוסיף וטוען כי נציגי המועצה המקומית נתנו בעבר את הסכמתם להענקת אישור לבית הספר כבית ספר ממלכתי-חרדי ותמיכתם בהפעלתו. ואולם לטענתו "לאחר הבחירות לרשויות המקומיות האחרונות, ויש להניח שמשקולים פוליטיים גרידא, השתנתה עמדת המועצה".

7.
משרד החינוך טוען כי "בשנים האחרונות החל תהליך שעודו מצוי בהתהוות של מוסדות לימוד הפועלים כחינוך ממלכתי חרדי. אין מדובר במגמה העומדת בפני
עצמה כי אם במסגרות לימוד הפועלות באופן כללי תחת המגמה הממלכתית. ככאלה אין הן נכללות במסגרת החובה המוטלת על משרד החינוך לקיימם דווקא". לטענתו פניית בית הספר נבחנה ונדחתה בראש ובראשונה בשל עמדת המועצה המקומית המסרבת לתמוך בבית הספר, וכן בשל מספר התלמידים הנמוך העומד על כ - 15 תלמידים לכיתה. לשם ההשוואה מפנה ב"כ משרד החינוך לנהלים שעל פיהם קבלת רישיון לפתיחת בית ספר חדש שאינו רשמי מותנה בקיומן של שתי כיתות בנות 22 תלמידים לכל הפחות.

משרד החינוך מוסיף וטוען כי מצבת תלמידים נמוכה מטילה על הרשות המקומית מחויבות תקציבית, ומשכך "קיימת חשיבות עליונה לנכונותה ויכולתה של הרשות המקומית לפתיחת בית ספר או להפיכתו לרשמי". זאת ועוד, לשיטתו מיעוט תלמידים בכיתה פוגע "ביכולתם של התלמידים לקיים הפרייה לימודית הדדית – שהיא חיונית להתפתחותם הלימודית
"
. למיעוט תלמידים אף השלכה על התפתחותם של חיי חברה במסגרת הלימודית ופוגע ביציבותו של המוסד החינוכי.

8.
משרד החינוך טוען עוד כי משלא מוטלת עליו החובה להקמת מוסד חינוכי כאמור, אין לכפות עליו לעשות שימוש בפרורגטיבה הנתונה בידו להקים בתי ספר כאמור על פי הנוהל. לטענתו מדובר ב"מהלך שהיה בשעתו חדשני, בבחינת לית-ברירה ואשר זיהו הגורמים הרלוונטים מגמה או פוטנציאל צמיחה משמעותי – בעיקר הודות לקיומם של גני ילדים 'מזינים', מאוכלסים ומבוססים ובסביבה המאפשרת לבתי הספר הללו לצמוח ולקבץ אליהם תלמידים נוספים. יודגש כי הדבר נעשה תוך דיאלוג ובשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות שבתחומן הוקמו מוסדות אלה. כיום לעמדת המשרד השתנה הצורך באופן שאינו מחייב יותר להתפשר על מצבת תלמידים נמוכה לצורך המשך הקמת/הפיכת מוסדות לימוד קיימים לממ"חים".


עוד נטען כי העותרים לא ביססו את טענתם כי אין לתלמידי בית הספר מענה לימודי חלופי ההולם את צרכיהם.

לטענת משרד החינוך מתוך רשימה של 95 תלמידים 20 תושבי ירושלים שבה קיימים מוסדות לימוד של המערכת הממלכתית חרדית. שלושה מהתלמידים אף מתגוררים בירושלים. אין מניעה לכך כי גם תלמידים שאינם תושבי ירושלים יירשמו לבתי ספר של המערכת הממלכתית חרדית בירושלים. משרד החינוך מזכיר כי במבשרת ציון קיים מוסד חינוך מוכר של רשת "מעיין החינוך התורני" הנותן מענה לאוכלוסייה החפצה בחינוך בעל אופי חרדי.

9.
ב"כ המועצה המקומית טוען כי העמותה אשר הקימה את בית הספר ומנהלת אותו בחרה בעבר לבקש ממשרד החינוך הכרה בבית הספר כ"מוסד פטור", כהגדרתו בחוק לימוד חובה. משרד החינוך נענה לבקשה ומשכך בית הספר קיבל הכרה כמוסד חינוך הנדרש ללמד רק 55% מלימודי הליבה, ומשכך בית הספר מתוקצב באופן חלקי על ידי המדינה ונתון לפיקוחה החלקי בלבד. העותרים בחרו לשלוח את ילדיהם למוסד חינוכי כאמור. עתה עותרים הם לשינוי מעמד בית הספר ובכך "מבקשים העותרים לחנך את ילדיהם במוסד פרטי, על פי בחירתם ורצונם, אך לממן זאת, באופן מלא, מקופתו של הציבור ועל חשבונו".


ב"כ המועצה מוסיף וטוען כי לכל הפחות 20 מהעותרים ו-43 מתוך 90 התלמידים אינם מתגוררים בתחומי המועצה וממילא אין בידיהם עילה לעתור כנגד המועצה דווקא. לטענתו עובדה זו לא נזכרה בעתירה ומשכך לוקה העתירה בחוסר ניקיון כפיים. עוד צוין כי עד סוף שנת 2016 פעל בית הספר ביישוב בית מאיר, ומשכך פעולתו בתחומי המועצה המקומית החלה לאחרונה.


ב"כ המועצה מוסיף וטוען כי המועצה המקומית אינה מחויבת לממן מכספי הציבור "כל העדפה פרטנית של קבוצת הורים וכל צורך ותת זרם". לטענת המועצה אין עילה להתערבות בית המשפט בהחלטתה שכל עניינה בקביעת אופן חלוקת משאביה "ובחירתה להשקיע אותם משאבים מוגבלים שברשותה בחיזוק מוסדות החינוך הרשמיים המוכרים והמתאימים הפועלים בתחומה, תחת הקמתם והחזקתם של מוסדות חינוך חדשים נפרדים, לפי טעמה הפרטי של כל קבוצת הורים, קטנה ככל שתהיה". לטענתו בתחומי המועצה המקומית פועל בית ספר ממלכתי דתי הנותן מענה לצרכיהם של תושביה החרדים של המועצה, וכן פועל בתחומה בית ספר תורני של רשת מעין החינוך התורני. בבתי ספר אלה לומדים תלמידים שמספרם עולה בהרבה על תלמידי בית הספר שלפנינו. בתי ספר מתאימים רבים פועלים בסביבתה הקרובה של המועצה ובמיוחד בירושלים. ב"כ המועצה המקומית מוסיף וטוען כי השקעת המשאבים הכספיים הניכרים
כדי לקיים בית ספר קטן שבו כמה עשרות תלמידים תגרע בהכרח מהמשאבים המושקעים על ידה בבתי הספר הקיימים. לטענתו "במסגרת פעולת האיזון הנדרשת ממנה ראתה המועצה המקומית לנכון לחזק את מוסד החינוך הממלכתי התורני הפועל כבר בתחומיה, המותאם למגוון גדול יחסית של תושבים – תחת החלשתו באמצעות הקמת אלטרנטיבות הממומנות בידיה, עבור קבוצות קטנות המעוניינות בחינוך מתבדל". ב"כ המועצה מדגיש כי החלטתה של המועצה מתבססת על עמדתה העקרונית בסוגיה. לטענתו עמדה זו אינה נוגעת רק כלפי מוסדות החינוך החרדי, אלא גם למוסדות חינוך ייחודיים אחרים המבקשים את מימונה, כבתי ספר אנתרופוסופים, בתי ספר דמוקרטים, בתי ספר "סביבתיים" ובתי ספר "משלבים" מסוגים שונים, אשר ביקשו להיקלט בה או לקבל את מימונה ונדחו. לטענתו "עמדתה העקרונית של המועצה המקומית הינה כי במסגרת המשאבים המוגבלים המצויים בידיה, יש לחזק את מערכת החינוך הציבורית הרשמית הפועלת כבר בתחומיה, ולא לפצלה לתתי זרמים".

עוד נטען כי בית הספר וחלק מהורי התלמידים אינם צד לעתירה וכי די בפגם מהותי זה כדי לדחות את העתירה.

דיון והכרעה

10.
חוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי ותקנות חינוך ממלכתי (פתיחת מוסדות), תשי"ד-1952 מחייבים את המשיבים לפתוח שתי מגמות בחינוך הרשמי: חינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי דתי.

בשנים האחרונות מקדם משרד החינוך תהליך של פתיחת בתי ספר המשתייכים למגמה שלישית – חינוך ממלכתי חרדי. מגמה זו אינה נזכרת בחוק. מכוח נוהל שהחיל משרד החינוך בעניין נפתחו בשנים האחרונות 52 בתי ספר במסגרת מגמה זו.

אף שמשרד החינוך אינו מחויב על פי חוק בפתיחת בתי ספר במסגרת ממלכתית חרדית, מובן כי על החלטותיו לפי הנוהל האמור לעמוד בכללי המשפט המנהלי.

בנספח ב' לעתירה, שעניינו סקירת משרד החינוך בעניין החינוך הממלכתי חרדי, פרק שכותרתו "קריטריונים לפתיחת בתי ספר", ובראשו הדרישה להסכמתה ותמיכתה של הרשות המקומית לפתיחת מוסד חינוכי. עוד נדרש כי הכיתות בבית הספר יעמדו בתקן של 22 תלמידים לכתה או שקיים "צפי גידול משמעותי".

שני קריטריונים אלה לא מתמלאים בעניינו של בית הספר שלפנינו. כאמור לעיל המועצה המקומית נחרצת בהתנגדותה להקמת בית הספר ולהשתתפות במימונו מהטעמים שלעיל; זאת ועוד מספרם של התלמידים בכיתות שבבית הספר נמוך במידה משמעותית מהתקן האמור. מטעמים אלה דחה משרד החינוך את הבקשה.

אין חולק כי במקרים אחרים נהג משרד החינוך בגמישות בעניין מספרם של התלמידים, זאת כאשר יתר התנאים לפתיחת בית הספר ובעיקר תמיכתה של הרשות המקומית, התמלאו. משרד החינוך מדגיש כי נוכח נסיבות העניין תמיכתה של הרשות המקומית היא תנאי מהותי לפתיחתו של מוסד חינוכי כאמור, ובלעדיו לא ניתן לאפשר את הגמישות האמורה.

באשר לטענת העותרים ולפיה על המשיבים להודיע על רישום תלמידים לבית הספר "על תנאי", כדי לעמוד בדרך זו על פוטנציאל הרישום שלו – מביע משרד החינוך התנגדות לכך וטוען כי דרך התנהלות זו אינה נכונה בעיניו.

11.
העותרים מבססים את עתירתם על סעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה המטיל על המשיבים חובה לקיים ולממן מוסדות חינוך רשמיים לתלמידים המתגוררים בתחום שיפוטה של הרשות המקומית. ואולם על פי חוק חינוך ממלכתי חובה זו חלה על החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי בלבד. על המדינה ועל הרשות המקומית לא חלה החובה להעניק לתלמיד חינוך ממלכתי חרדי. הקמתם של מוסדות חינוך ממלכתי חרדי נתונה לפררוגטיבה של הרשויות. כאמור משרד החינוך מקבל את החלטותיו בעניין זה על פי הנוהל האמור, שלא נתקף בעתירה זו.

12.
אין למצוא פגם בהחלטת משרד החינוך לעמוד על קיום התנאי שבנוהל בדבר דרישה לתמיכת הרשות המקומית בהקמת בית הספר והסכמתה להשתתף במימונו. מובן מאליו כי על משרד החינוך לפעול בגדרי הנוהל. זאת ועוד, בנסיבות העניין ונוכח ההשלכות התקציביות הרחבות של עניין זה, אין לקבוע כי דרישה זו הינה בלתי סבירה.

בעניינה של המועצה המקומית נכונים הדברים ביתר שאת. אין למצוא פגם בהחלטת המועצה להימנע ממתן תמיכה בבית ספר שאין היא מחויבת על פי הדין בהקמתו. הסטת תקציבים ממערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית שבתחומי המועצה לטובת בית ספר קטן במיוחד, שחלק משמעותי מתלמידיו אינם תושבי המועצה, אינה נכונה לשיטת המועצה ומכאן עמדתה השוללת הקמת בית ספר כאמור. אין עילה להתערבות בהחלטה זו.

נוכח האמור לא נדרש להכריע בטענת המועצה בדבר אי צירופם של משיבים נדרשים לעתירה.

התוצאה

13.
העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות בסך 12,000 ₪ כלהלן: 6000 ₪ לטובת משרד החינוך; ו-6000 ₪ לטובת המועצה המקומית מבשרת ציון.


המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 61735-07/19 נגה מנור, חגית קצביאן, יוסף קצביאן ואח' נ' מנכ"ל משרד החינוך מר שמואל אבואב, גברת רות אלמליח ממלאת מקום מנהל המחוז החרדי משרד החינוך, מר שי קלדרון מפקח החינוך הממלכתי חרדי משרד החינוך ואח' (פורסם ב-ֽ 27/11/2019)