פסקי דין על אילת ניר | פסקי דין על לוי יעקב | פסקי דין על קלקוב קרן |

4990/04 פ     13/03/2006




פ 4990/04 מדינת ישראל נ' אילת ניר , לוי יעקב , קלקוב קרן




12
בתי המשפט
פ 004990/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/03/2006
תאריך:
כב' השופט דניאל בארי

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
איתי נעמן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אילת ניר
- ע"י עו"ד ישראל קליין

2. לוי יעקב
- ע"י עו"ד קטי צווטקוב

3. ליבינצ'וק ילנה - עניינה הסתיים
4. קלקוב קרן
- ע"י עו"ד גלית בש
הנאשמים
הכרעת דין

כללי:

1. בכתב אישום מתוקן שנית שהוגש ב- 13/12/04 יוחסו לנאשמים מספר אישומים.

2. נאשמת מס' 3 הודתה בכתב אישום מתוקן שהוגש בעניינה ודינה נגזר ביום 13/3/06.

3. התביעה מייחסת לנאשם מס' 1 כי הוא ניהל מחודש ספטמבר 2003 ועד יוני 2004 מקום לשם זנות ברח' בן יהודה 258 בת"א, במסגרת אותו אישום גם מיוחסת לנאשם זה עבירה של סרסרות למעשי זנות.

4. באישום השני נטען כי נאשם 1 המשיך לבצע את המיוחס לו באישום הראשון גם לאחר שנחקר במשטרה והוא ניהל שתי דירות בכתובת הנ"ל יחד עם נאשם מס' 2 עד ליום 21/3/04.
5. התביעה טוענת כי גם לאחר שנחקר שנית המשיך הנאשם 1 לנהל את הדירות עד 4/8/04.
התביעה טוענת עוד כי נאשמת 4 סייעה בניהול הדירות ברח' בן יהודה 258 בת"א.
לכל הנאשמים מיוחסת גם עבירה של מטרד לציבור.

6. באישום הרביעי נטען כי גם לאחר חקירתו ביום 3/8/04 ועד יום 14/11/04 המשיך נאשם 1 יחד עם נאשם 2 להחזיק ולנהל בית בושת בדירות ברח' בן יהודה 258 בת"א.

7. בתגובתו המפורטת לכתב האישום ציין בא כוח נאשם 1 כי למרשו יוחסו מספר אישומים על ניהל בית בושת באופן רצוף מספטמבר 2003 ועד 14/11/04. הסנגור ראה בפיצול התקופה לארבעה אישומים פגיעה בהגינות הדיון.
נאשם זה הודה בהחזקת הדירות וניהולן בתקופה המפורטת באישום הראשון, אולם טען כי הדירות שימשו לביצוע עיסוי ולא כבית בושת.
עמדתו לעניין אישום 3 הייתה זהה לעמדות שהביע לגבי אישומים 1-2.

8. הסנגור ביקש לבטל את כתב האישום מטעמי צדק, כיוון שמרשו הועמד לדין בניגוד להנחיות פרקליטת המדינה לעניין העמדה לדין בעבירות שיוחסו למרשו בתיק זה.
הסנגור הוסיף כי יש בהעמדתו לדין של מרשו בניגוד להנחיות, משום הפליה פסולה.

9. הסנגור ביקש לחילופין לזכות את מרשו מחמת הגנה של זוטי דברים.

10. באת כוח נאשם 2 גם טענה לריבוי אישומים כנגד מרשה.
הסנגורית ציינה כי נאשם 2 מודה בניהולן של הדירות בין ספטמבר 2004 לחודש נובמבר 2004 ומציינת כי נאשם זה הפעיל את הדירות כמכון עיסוי ולא כבית בושת.
הסנגורית טענה אף היא טענות של הגנה מן הצדק וזוטי דברים בהתבסס על אותם נימוקים שפורטו ע"י בא כוחו של נאשם מס' 1.

11. נאשמת 4 אישרה כי עבדה תקופה קצרה במקום כפקידה, אך טענה שלא הייתה מודעת כי המקום משמש כבית בושת.

הטענה המקדמית:

12. ביום 25/5/05 דחיתי את הטענה המקדמית שהושמעה בפני
י וציינתי כי הנימוקים יינתנו במסגרת הכרעת הדין.

13. הסנגורים טענו כי כתב האישום בתיק זה הוגש בניגוד להנחיית פרקליט המדינה מיום 2/1/94 (ס/1), הנחיה זו קובעת קווים מנחים לחקירה והעמדה לדין בעבירות נשוא כתב אישום זה.
בין היתר קובעת ההנחיה בסעיף 3 ה' כי יש לחקור ולהעמיד לדין במקרים "שבהם מקום העיסוק בזנות מהווה מטרד לדיירים שכנים".

14. היו בידי המשטרה ראיות מנהליות שהצביעו על כך שהדירות נשוא כתב האישום היוו מטרד לשכנים.

15. באשר לטענת הכפילות באישומים, החלטתי לדחות גם טענה זו. העבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות נמשכות. ככלל אין מקום לפצל את תקופת הניהול וההחזקה של בית הבושת בצורה מלאכותית ולהגיש אישומים נפרדים על כל יום החזקה.
השאלה שיש לבחון הינה האם הייתה הצדקה לפיצול התקופה למספר תקופות נפרדות.

16. לאחר שבחנתי את הנושא, הגעתי לידי מסקנה כי הפיצול שנערך במקרה זה מקורו בשיקולים ראויים.
נאשמים 1-2 נחקרו במשטרה מספר פעמים והוצג בפני
הם החשד לניהול בית בושת. למרות החקירה והאזהרות נאשמים אלה המשיכו לנהל את שתי הדירות נשוא כתב האישום. על כן אין למצוא פגם ביחוס עבירה נוספת על פרקי הזמן שהעבירות בוצעו לכאורה בין שתי חקירות.

סוגית מודעותם של הנאשמים לנעשה בדירות:

17. הנאשמים טענו בפני
י כי לא היו מודעים לכך שהדירות ברח' בן יהודה 258 משמשות כבתי בושת.

18. אני דוחה טענות אלה וקובע באופן חד משמעי כי הנאשמים היו מודעים לעובדה כי דירות אלה משמשות כבית בושת.

19. אני קובע את האמור לעיל גם לאור התרשמותי השלילית מנאשמים 1-2 וכן לאור ראיות רבות שהובאו בפני
י אשר יפורטו בקצרה בהמשך.

20. ניסוח המודעות בעיתון המצביע על "אירוח דיסקרטי",לבוש הנשים העובדות במקום, שלא פעם פתחו לשוטרים הסמויים שביקרו במקום בלבוש חלקי, הימצאות קונדומים בתפזורת, וכך העסקת העובדות בשמות בדויים וללא כל בחינה לעניין התאמתן לבצע עיסוי מצביעים באופן ברור כי הנאשמים ידעו היטב מה טיב השירותים הניתנים במקום.

21. הנאשמים טענו כי העובדות במקום קיימו יחסי מין בלא ידיעתם ובניגוד להנחיותיהם. אני דוחה טענה זאת כשיקרית.
מהודעות מספר עובדות שהוכרזו כעדות עוינות, עולה כי הן מסרו בחלק מהחקירות במשטרה שהן הציעו שירותי מין תמורת 150 ₪ או 200 ₪ בהתאם לזמן שהיית הלקוח בחדר.
הנאשמים מאשרים כי סכומים אלה נקבעו על ידם לצורך עיסוי בלבד. אין כל הגיון שנשים תצענה שירותי מין באותו מחיר שעיסוי אמור להתבצע ללא כל רווח נוסף מצידן.

22. האמור לעיל מקבל חיזוק משמעותי גם בדוחות הפעולה של השוטרים, אשר ציינו כי הנשים הציעו מיוזמתן שירותי מין, פירטו את השירותים הניתנים ועלות השירותים.
הדברים המופיעים בדוחות תואמים את דברי העובדות ברוב ההודעות שמסרו במשטרה.

23. לשם הסרת כל ספק אני קובע כי אני מעדיף את דברי העדות: זאנה פרצ'וק בת/25 ו- ת/27; אינה סוקולוב בת/28; ת/31 על פני עדויותיהן בפני
י.
עדות אלה עשו כל מאמץ לסייע לנאשמים בדבריהם בפני
י ונראו נבוכות בעת שנשאלו שאלות לגבי הדברים שמסרו בחקירותיהן במשטרה.

24. בהודעה מיום 3/8/04 (ת/25) מסרה זאנה פרצ'וק: "...אני עובדת בזנות שנה בערך... בד"כ קליינט עושה אקט אחד וזהו ואח"כ עושה מסג' בכל בגוף והקליינט נרגע... הכל עם גומי אין דבר כזה בלי גומי אני נותנת 100 ₪ לקופה של המקום ולוקחת 100 ₪.

25. אותה עדה מסרה בת/25 ו- ת/27 כי התקבלה לעבודה ע"י נאשם מס' 1 וכי בנובמבר 2004 בעל הבית הפך להיות נאשם מס' 2 היא גם הוסיפה כי נאשמת 4 עובדת במקום כפקידה בלילה.

26. בהודעתה ת / 28 מסרה העדה אינה סוקולוב כי נאשם 2 הוא המעסיק שלה: "אני עובדת 4 - 5 פעמים בשבוע בלילה, קובי קובע את סידור העבודה... בדרך כלל עושה את סידר העבודה במוצ"ש".
העדה גם מסרה כי לנאשם 2 שותף ששמו ניר: "קובי וניר מטפלים בהזמנת מודעות... קובי לוקח הכסף בלילה לפעמים גם ניר בא ולוקח...".

27. בהודעתה ת / 31 מיום 21.3.04 מסרה אינה סוקולוב: "... קובי אמר לי להגיד שעושים מסאג'ים אם שוטרים יגיעו למקום... הוא תמיד היה אומר את זה".
לשאלה מדוע תודרכה כך השיבה העדה "... זה היה ברור מסאז'ים זה חוקי סקס זה לא חוקי".

28. לגבי תפקידו של נאשם 1 מסרה העדה בת / 31:
"ש. מה עושה ניר.
ת. אותו דבר כמו קובי. ניר יותר בבוקר קובי ישן בבוקר. רוב המקרים ניר וקובי בנפרד. כשיש קליינטים הם מתחבאים".

29. השוטרים שהעידו בפני
י עשו עליי רושם אמין. מדברי השוטרים עולה באופן ברור כי אלה שהתחזו ללקוחות קיבלו הצעה לקיים יחסי מין תמורת הסכומים שהנאשמים 1 - 2 מאשרים שנקבעו על ידם.

30. מכלול הראיות בתיק מצביע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי כל הנאשמים היו מודעים לעובדה כי הדירות בבן יהודה 258 משמשות בתי בושת.

סוגית תקופת הניהול:

31. התעוררה מחלוקת מסויימת לגבי התקופות בהן הדירות בבן יהודה נוהלו על ידי נאשמים 1 - 2.

32. בהודעתו מיום 12.1.04 (ת/1) מסר נאשם מס' 1: "אני מתפרנס מתאריך 1.9.03 ממסג'ים בלבד בדירה ברחוב בן יהודה, אצלי בדירה עובדות שש בחורות ישראליות. אני לא יודע את השמות של האמיתיים של הבחורות, אלא רק בשמות בדויים".
הנאשם ציין כי הוא מפרסם את הדירה במועדות בעיתון: "כדירה דיסקרטית ממוזגת עם מס' טלפון".
בהודעתו ת/2 מיום 21.3.04 חזר הנאשם על דבריו כי הדירה בבן יהודה 253 היא שלו והוסיף: "... ב - 1.9.03 קובי לוי העביר לי את הדירה הוא היה הבעלים הקודם שלה. הוא העביר לי את הדירה הזאת כי הוא רצה לצאת מזה. הוא מנהל את הדירה הזאת ואני משלם לו משכורת חודשית 4,000 ₪. תפקידו לארגן משמרות לבחורות... מי שמראיין את הבחורות זה לפעמים אני ולפעמים קובי... לבחורות אין שום תעודת מסאג'יסטיות".

33. בהודעתו מיום 3.8.04 (ת/12) מסר נאשם 1 כי קרן קוסקוב מנהלת משמרת בדירה. בהודעתו האחרונה מיום 15.11.04 מסר נאשם 1 כי הדירה לא שייכת לו יותר וכי היא הועברה ביום 1.9.04 ליעקב לוי.

34. נאשם 2 מסר שתי הודעות במשטרה ביום 21.3.04 (ת/3) ו - (ת/14). בהודעתו הראשונה מסר הנאשם כי אין לו תפקיד במקום וכי הוא בא לשם כיוון שמכיר את נאשם 1 מזה 10 שנים: "... המקום היה שלי בגלל זה אני מכיר גם את המקום הוא ביקש אבוא...".
התעלמתי מדברי הנאשם בהודעה זו שהם בגדר ראיות פסולות ולא נתתי להם כל משקל.
בהמשך אישר נאשם 2 כי נאשם 1 משלם לו עבור סיועו 4,000 ₪ לחודש.
באותה הודעה מסר נאשם 2: "...הדירה שייכת לישראלי שגר באמסטרדם משלמים לו 660$ לחודש. הוא יודע שזה בית בושת, הוא היה שם קוראלים לו משה".

35. בהודעתו מיום 15.11.04 מסר נאשם 2: "... אני בעל הבית בערך מתחילת ספטמבר אין שמה זנות...".
הנאשם נשאל על הקשר שלו עם נאשם 1 והשיב: "... מכיר אותו 12 שנה בערך... חברים הרבה שנים. היה לו את המקום אני מסרתי לו כי רציתי לצאת לפני שלוש וחצי שנים בערך עכשיו הוא החזיר לי את זה בערך בתחילת ספטמבר לקחתי את זה חזרה...".

36. לדברים שצויינו לעיל יש להוסיף את עדויות הבחורות שעבדו במקום שציינו כי נאשמים 1 ו - 2 ניהול ביחד את המקום. די בעניין זה להפנות לדברי אינה סוקולוב בת/28 וכן לדברי עדה זו בעמוד 63 לפרוטוקול.

37. מהודעתו במשטרה של נאשם 2 עולה בבירור כי הדירה היתה שייכת לו והוא העביר אותה לחברו וקיבל אותה חזרה בספטמבר 2004. נאשם זה מציין כי היה בן הצדדים הסכם בעל פה לאור החברות הקרובה ביניהם.
מכלול העדויות בתיק מצביעות על כך שנאשם 2 פעל באותם תחומים שפעל נאשם 1 בתקופה המתייחסת לאישום 2. אני קובע כי בתקופה זו נאשם 2 שימש כמנהל יחד עם נאשם 1 של בית בושת.

38. באשר לאישום הרביעי אני קובע כי נאשם 1 המשיך לנהל את המקום עד 1.9.04. נאשם 2 ניהל את המקום מ - 1.9.04 ועד 14.11.04.

אחריותה של נאשמת 4:

39. לנאשמת 4 מיוחסת עבירה של סיוע בניהול בית בושת, סרסרות למעשי זנות ומטרד לציבור.

40. נאשמת 4 מודה כי עבדה כפקידה בדירה, ענתה לטלפונים, ערכה רישומים וגבתה כספים. בת/13 מציינת הנאשמת כי אין זה מעניין אותה מה הבחורות עושות במקום ומוסיפה "הן קונות גומי אז כנראה זה סקס".הנאשמת אישרה כי שכרה מושפע ממספר הלקוחות המגיעים למקום.

41. גם נאשם 1 מציין כי נאשמת 4 שימשה כמנהלת משמרת גם זאנה פרוצ'וק מזכירה בת / 25 כי קרן עובדת כפקידה בלילה.

42. לאור הודעתה במשטרה, דבריה בעדותה בבית המשפט, ניתן לקבוע בוודאות כי נאשמת 4 עבדה כפקידה בבית הבושת כמפורט באישום 3. מטעמי זהירות אני קובע כי הנאשמת לא עבדה כל יום במקום אלא עבדה בתדירות של מספר פעמים בחודש.

43. אני קובע כי הנאשמת ידעה שעוסקים במקום בזנות זאת לאור לבושן של העובדות, ידיעתה כי קונות קונדומים והאווירה הכללית במקום.

סוגיית המטרד לציבור:

44. הנאשמים מואשמים בעבירה של מטרד לציבור לפי סעיף 215 (ג) לחוק העונשין הקובע: "הנמצא במקום כלשהו לשם עיסוק בזנות, בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדיירי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו - מאסר שנה אחת".

45. האיסור שבעבירה הנ"ל הינו איסור רחב. האיסור בא למנוע מטרד לא רק במקום בו מתקיים העסק בזנות אלא גם לסביבה וכן הפרעה לתנועה בדרכים.

46. כפי שציינתי בהתייחסותי לטענה המקדמית. היו בידי החוקרים ראיות מנהליות בדמות תלונות טלפוניות אנונימיות וכן תלונה של בעל נכס במקום שהביא לידיעת החוקרים דברים ששמע מדייריו אשר הצביעו על מטרד לציבור.
המשטרה לא תרגמה ראיות מנהליות אלה לראיות כשרות במשפט פלילי ולא חקרה נפגעים שיכלו להעיד מכלי ראשון על מטרד במקום.

47. בדברים של מר שמש זיו בעל דירה במקום יש אמירה אחת שהיא בגדר עדות ישירה: "... הסתובבתי בבניין וראיתי שיש משהו מסחרי, ואנשים באים ודופקים בדלת ופותחת מישהי עם חלוק...".
אין באמירה זו לבדה כדי להצביע על קיום מטרד במקום ועל כן החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירה של מטרד לציבור, מחמת הספק.
סיכום:

48. גירסת הנאשמים כי הנחו את העובדות במקום לעסוק רק בעיסוי היא בלתי אמינה ונדחית על ידי כשיקרית.

49. העובדות שהעידו על כך בפני
עשו עליי רושם לא אמין והיה ברור כי עושות מאמץ לסייע לנאשמים 1 ו- 2 ע"י אמוץ גירסתם. אותן עדות מסרו לעיתים פרטים שהנאשמים עצמם לא טענו אותם כגון ביקורת ע"י הנאשים על הנעשה בדירות.

50. אני דוחה את הטענות שהושמעו לעניין חקירת העובדות במקום וקובע כי החקירות התנהלו בצורה ראויה וכי הנחקרים מסרו גירסאותיהם מרצונם.

51. אני דוחה את הטענות לפיהם המשטרה פעלה כנגד הנאשמים ממניעים פסולים.

52. הראיות שבתיק מעלות ספקות לגבי טיב היחסים בין נאשם 1 ו - 2 וכן לגבי המהות האמיתית של העברת הדירות לניהול נאשם 1. אולם מאחר וסוגיות אלו לא הובררו עד תום והם אינם חלק מכתב האישום אסתפק רק באיזכורם.

53. לא מצאתי כל בסיס לטענה כי מעשי הנאשמת הם בגדר זוטי דברים.

54. לסיכום הגעתי לידי מסקנה כי התביעה הוכיחה את העבירות המיוחסות לנאשמים במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, אני מרשיע אותם בעבירות אלו תוך שנוי מסויים בעובדות כמפורט לעיל.
הנאשמים מזוכים מחמת הספק מהעבירה של מטרד לציבור כמפורט לעיל.
ניתנה היום י"ג באדר, תשס"ו (13 במרץ 2006) במעמד הצדדים.
דניאל בארי
, שופט








פ בית משפט שלום 4990/04 מדינת ישראל נ' אילת ניר , לוי יעקב , קלקוב קרן (פורסם ב-ֽ 13/03/2006)