פסקי דין על עופר לוי | פסקי דין על עירית ראשון לציון

2843/05 עב     27/03/2006




עב 2843/05 עופר לוי נ' עירית ראשון לציון




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 002843/05
בפני
:
כב' השופטת נטע רות

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ.צ. מר מיכה סימיון

27/03/2006


בעניין:
עופר לוי



ע"י ב"כ
עו"ד דוידוביץ (ארד) עדית

התובע

- נ ג ד -


עירית ראשון לציון



ע"י ב"כ
עו"ד שפיר עפר

הנתבעת

פסק - דין
בפני
נו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים וכן ליתן צו הצהרתי הקובע כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין. כמו כן, עתר התובע למתן סעד כספי בגין פיטוריו שלא כדין לרבות, פיצוי על נזק שאינו ממוני.

א. השתלשלות העניינים

1. התובע הועסק בנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") בתפקיד צבע החל מחודש אוגוסט 1998.

2. מן הראיות עולה כי במהלך תקופת עבודתו ובמיוחד בשנתיים האחרונות לה נמצאו ליקויים בתפקודו של התובע וזאת כמפורט להלן:

3. ביום 9.2.03 נערך לתובע בירור בעניין התפרצותו האלימה כלפי חשבת ועד העובדים. התפרצות אשר במסגרתה איים התובע על החשבת הגב' רחל מקייטן כפי שתואר הדבר על ידי הגב' מקייטן בפרוטוקול הבירור כדלהלן:

"עופר [התובע] בא לבקש קופה קטנה, ביקשתי תלוש שכר לא ענה, ביקשתי תעודת זהות לא ענה, שאלתי אותו מה שכרו והוא השתולל, איים ובמידה והבן של הרני [אחד העובדים] לא היה תופס אותו הוא גם היה מכה אותי. הוא איים למחוק אותי ואת משפחתי. לא הסכמתי להגיש תלונה במשטרה, רציתי שהנושא יסגר במסגרת פנימית." (ר' נספח ב' לתגובת המשיבה לצו הזמני).

במסגרת הבירור הודה למעשה התובע בדבריה של המתלוננת ואישר אותם ללא סייג תוך שהוא מוסיף ומציין:
"יש לי בעיות כלכליות חמורות. אני מתנצל, נהרס לי הבית, הגעתי למצב שאין מילים בפי, כבר אין לי מה להפסיד גם אם אפוטר." (ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צויין אחרת).

4. זאת ועוד, התובע נהג שלא להגיע באופן סדיר לעבודתו ואף לא עדכן את הממונים עליו על העדרויותיו הצפויות. התובע אף נהג לאחר באופן קבוע למשמרות שנקבעו לו כאשר התנהגות זו הובילה לאי סדרים בעבודתה של יחידת הצבע בה הועסק. לאור התנהלות זו, פנה הממונה הישיר על התובע מר יזהר גולן (להלן: "מר גולן") למנהל אגף כבישים בעיריה וביקש שלא לשבץ עוד את התובע בעבודות לילה (ר' סעיף 7 לתצהיר מר יזהר גולן).

יצויין כי בפרוטוקול השימוע שנערך לתובע ביום 8.11.04 התבקש התובע להתייחס גם לתלונות הללו בדבר העדרויותיו מהעבודה, תוך שהוא מציין כי הוא לקח חופשות מחלה מאחר ואין לו ימי חופשה וזאת משום שהיה צריך לסדר את ביתו בשל דליפות בגג. משמע - שהתובע הודה בהעדרויותיו המרובות מהעבודה ואף ציין כי הוא נטל חופשות מחלה, על אף שלא היה חולה וזאת לצורך ביצוע סידורים בביתו (ר' נספח ח' לתגובת המשיבה בצו הזמני).

5. זה המקום לומר כי הנתבעת החליטה לתת לתובע הזדמנות נוספת והמשיכה לשבצו במשמרות בעבודות הלילה. דא עקא שהשקט והשלווה לא חזרו לשרור ביחסי העבודה בין הצדדים:

ביום 26.10.04 סירב התובע לבצע את הוראותיו של ראש הצוות אליו שובץ – דבר שהוביל להזעקתו למקום של מנהל יחידת הצבע – מר יזהר גולן. אלא שלפני שמר גולן הספיק לומר את דברו, תקף אותו התובע באלימות, חבט בפני
ו באגרוף, זרק לעברו פח חומר מדלל (טינר), מטף כיבוי אש ולבנה. לבנה זו שהושלכה לעברו של מר גולן פגעה בחלון רכב העירייה וניפצה אותו (ר' סעיף 9 לתצהירו של מר גולן).

גם בהקשר זה יש לציין כי התובע לא הכחיש למעשה, במסגרת השימוע שנערך לו עובר לפיטוריו ביום 8.11.04, את השתלשלות האירועים כמפורט לעיל. חמור מכך, תגובותו של התובע לטענות שהועלו כלפיו יכולה לעורר חשש בדבר חוסר שליטה ואולי אף חוסר יכולת בסיסית לבקר פרצי אלימות בעת התרחשותם.
על מנת לסבר את האוזן, מוצאים אנו לצטט קטע מפרוטוקול השימוע המלמד על הודאתו של התובע בזמן אמת במעשים המיוחסים לו ולא פחות חשוב מכך על אופי תגובתו למעשים הללו.

בפתח השימוע אמר מנכ"ל העירייה ויו"ר ועדת השימוע לתובע כך:

"הוזמנת לשימוע בעקבות מסכת של תלונות נגדך.

קיימים בירורים קודמים בתיק האישי. שיא התלונות בעקבות המקרה שאירע לפני כשבועיים שבגינו הוגשה תלונה במשטרה על ידי איתן דורון ועל ידי, על תקיפת יזהר גולן – ראש המחלקה באגרוף. שפכת עליו טרפנטין, זרקת משהו כבד, שברת משהו. ידוע שבאותו לילה היו במשטרה, אתם 'החלקתם' את הנושא אבל אנו 'הצפנו' את המקרה.

אני מבקש לשמוע את גירסתך למה שקרה."

התובע לא הכחיש כאמור גירסה זו, והשיב לדבריו של מנכ"ל העירייה כדלהלן:

"אני נרגש מאוד, אני כל השבוע יושב וחושב מה אני אגיד, איך אצא מהתיק הזה ומה אספר למנכ"ל שרוצה לפטר אותי. כל השבועיים חושב. אני בן אדם מכור וזה נושא שכל הזמן משנה את מצב הרוח. מגיל 17 מכור לסמים קשים. הפסקתי עם הסמים אחרי שיצאתי מבית הסוהר. אני נקי מזה 12 שנים שיקמתי את עצמי התקדמתי יפה, נולדו לי שלוש בנות.
הצלחתי בחיים אני מנסה להתמודד איתם כמו אנשים אחרים כי אני לא כמו אנשים אחרים, החשיבה שלי מעוותת.
אני חשבתי שאני מבין, פיקח וחכם, אבל אני לא יודע כלום.
המנהל שלי הוא גם חבר ילדות, מכיר אותו והתפרצתי מכיון שנקלעתי לחובות.
חזרו לי משכנתאות, לחץ חברתי קשה, יש לי חובות בחוץ בשוק האפור. אני עובד בעירייה מרוויח 6,000 ₪ ומחזיר חובות.
'לא הייתי באותו מקום באותו רגע', אני מביע חרטה אני רוצה לשקם את המשפחה.
אני מבקש סליחה, לא רוצה שיגמר ברע, אני רגיש ונפגעתי בעבודה, עובד ונותן בשביל העירייה.
פעם ראשונה שקורה שהרמתי ידיים מרוב כאב שהצטבר."

מנכ"ל העירייה הוסיף ושאל את התובע, מה הוא (התובע) רצה לעשות כאשר שפך על מר גולן טרפנטין, והאם רצה לשרוף אותו (את מר גולן) ועל כך השיב התובע לאמור:

"לא, כנראה שהתפרקתי" (ר' נספח ח' לתגובת המשיבה לצו הזמני).

נחזור ונטעים כי מהאופן בו תאר התובע את התנהלותו עולה כי הוא (התובע) מתאר עצמו כאדם הנתון ללחצים רבים המשפיעים לעיתים על תגובותיו באופן בלתי מבוקר כאילו "לא היה במקום באותו רגע".

6. לאור כל האמור לעיל, החליטה הנתבעת על פיטוריו של התובע ומשכך זומן התובע לישיבת שימוע בפני
ועדה שכללה את מנכ"ל העירייה, גיזבר העירייה, היועץ המשפטי של העירייה ובנוכחות ראש מנהל אמרכלות, ראש מנהל שפ"א, יו"ר ועד העובדים מר רוני כהן וכן, הממונים על התובע במנהל שפ"א: מר יצחק בטיטו ומר יזהר גולן.
במסגרת ישיבה זו הודה למעשה התובע בכל הטענות המיוחסות לו לרבות, העדרויות מרובות והתפרצויות ששיאן היה באירוע מיום 26.10.04.

לאור כל האמור, החליטה הועדה להורות על פיטוריו של התובע, כאשר בעקבות החלטה זו הוגשה התביעה שבפני
נו אשר לוותה גם בבקשה למתן צו זמני המורה על השבת התובע לעבודתו. בקשה אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.1.05.

ב. טענות הצדדים בתמציתן

7. טענות התובע בתמצתן היו כדלהלן:

התובע פרש בפני
בית הדין באריכות את נסיבותיו האישיות, אשר לכל הדיעות קשות הן וטען כי מפאת דיני נפשות מתבקש בית הדין לשקול בחיוב את החזרתו לעבודה.

התובע הטעים כי הוא פוטר בהליך בלתי תקין. זאת מאחר ולשיטתו, הטעם לפיטוריו נעוץ בעבירת משמעת אשר הדרך לבירורה הוא בהליך משמעתי בבית הדין למשמעת, בהתאם לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג – 1963 וחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח - 1978 והתקנות שהותקנו מכוחו.
התובע הוסיף וטען בהקשר זה כי הסיבה לפיטוריו היתה סיבה משמעתית וכי הוא לא פוטר בשל אי התאמה. משכך, הליך הפיטורים נעשה שלא כדין, דבר המחייב את העברת עניינו לבית הדין למשמעת לאחר ביטול פיטוריו.

התובע אף ניסה להפחית מחומרת הטענות הנטענות כלפיו בנוגע להתנהלותו האלימה ולטעון שלא כצעקתה. התובע ביקש להשליך יהבו על העובדה שמר גולן לא הגיש ביוזמתו תלונה למשטרה ואף נמנע מלמסור את גירסתו לאירוע, עד למועד בו "הונפה עליו (על מר גולן) חרב הפיטורים".

כן טען התובע כי הנתבעת לא ניהלה את הליך השימוע בנוגע לפיטוריו "בלב פתוח ובנפש חפצה", מאחר וכבר במהלך ישיבת השימוע היה מנוי וגמור עימה לפטרו.

התובע טען עוד כי ההחלטה על פיטוריו אינה מידתית.

8. הנתבעת טענה מנגד כי התובע פוטר בשל חוסר התאמה אשר בא לידי ביטוי באיחוריו, העדרויותיו והתנהגותו האלימה וכי הליך הפיטורים היה תקין ונערך לאחר שימוע כדין בו התאפשר לתובע להשמיע את טענותיו.
הנתבעת אף טענה כי אפילו ימצא כי נפל פגם בפיטוריו של התובע הרי שאין להשיבו לעבודה וזאת, לאור העובדה שהוא מהווה סכנה לסביבתו ובשים לב לפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה לפיה, סעד של השבה לעבודה ינתן כסעד חריג.

כן טענה הנתבעת כי חרף נסיבות פיטוריו של התובע, שולמו לו פיצויי פיטורים מלאים ואף דמי הודעה מוקדמת מתוך התחשבות במצבו האישי ובמצב משפחתו.

ג. הכרעה

9. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה למתן סעד של אכיפה וכן את התביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וזאת מהטעמים כדלהלן:

10. אשר למסגרת הנורמטיבית לאורה יש לבחון את תקינות הליך הפיטורים הרי שזו עוגנה במסגרת סעיף 171א לפקודת העיריות (להלן: "הפקודה") ובהלכה הפסוקה.

סעיף 171א לפקודה קובע כי בפני
ראש העירייה פתוחות שתי דרכים לפיטוריו של עובד דוגמת התובע, שאינו מן העובדים המנויים בסעיף 171 לפקודה: הדרך האחת היא על פי החלטות של בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת ואילו הדרך האחרת - במקרה שהפיטורים היו שלא מחמת עבירת המשמעת כמשמעותה בחוק המשמעת, כגון בעילה של אי התאמה הינה - פיטורים מנהליים באישור המועצה או באישורה של ועדה שהמועצה מינתה לכך.
בפסיקה נקבע כי אבן הבוחן להליך שינקט כלפי העובד לצורך פיטוריו קרי - פיטורים על יסוד החלטה של בית הדין למשמעת או פיטורים מנהליים באישור ועדה שמונתה לכך מתגבשת בהתאם לנסיבות אשר בעטיין התקבלה החלטה על פיטורי העובד:
האם בשל עבירת משמעת או בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו.

עם זאת נפסק כי לא פעם מתעורר קושי של ממש לקבוע האם התנהגותו של העובד הינה בגדר עבירת משמעת או בגדר אי התאמה לתפקיד, כאשר לא אחת חורגת התנהגות המיוחסת לעובד מן התחום האחד ומתפרשת גם לעבר משנהו. בהקשר זה קובע בית הדין כי "בנסיבות מסויימות טמון בעבירת משמעת גם יסוד של אי התאמת העובד לתפקיד. מנגד לא כל אי התאמה לתפקיד תהא בהכרח עבירת משמעת. על כן, יש צורך לברור את הטפל מהעיקר ולקבוע מהו מרכז הכובד של ההתנהגות הפסולה המיוחסת לעובד. ככל שמרבית הראיות הן בעלות סממנים של עבירת משמעת, תוכרע הכף לבחירה בהליך משמעתי, גם אם נלווים להתנהגות המיוחסת לעובד סממנים של אי התאמה. מאידך אם בראיות שהובאו בפני
בית הדין האזורי לא מתקיימים סממנים של עבירת משמעת או אם הסממנים של אי התאמה גוברים במובהק על אלה של עבירת משמעת, או אז תוכרע הכף לנקיטה בהליך המנהלי של פיטורים מחמת אי התאמה." (ר' ע"ע 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא נ. שולה בוחבוט (להלן: "עניין מעלות תרשיחא")).

לאור מתווה נורמטיבי זה סבורים אנו כי הטעמים המרכזיים לפיטורי התובע קשורים לאי התאמה ולא לעבירת משמעת כהגדרתה בחוק.
תחילה נציין כי בקובענו זאת לא נעלמה מעיננו העובדה שפיטוריו של התובע נעשו בעקבות ובסמוך לאירוע החמור מיום 26.10.05 וכי בעקבות אירוע זה הגיעה הנתבעת למסקנה כי אין היא נכונה עוד להשלים עם המשך עבודתו של התובע ועם הסיכון הכרוך בהמשך עבודתו המאיים שלומם של עובדים אחרים עליהם אחראית הנתבעת. אלא שסבורים אנו כי הטעם לפיטורי התובע אינו נעוץ בחד הפעמיות של האירוע אלא במה שניתן ללמוד ממנו כמו גם מהתייחסותו של התובע אליו בדיעבד ביחס להתנהלותו האפשרית של התובע בעתיד:

עיון בפרוטוקול השימוע שנערך לתובע ובכלל זאת, בשאלות שהופנו אליו בתגובתו אליהן וכן בתצהיריה של הנתבעת נוטע את הרושם שהטעם המרכזי להפסקת עבודתו של התובע לאלתר היה נעוץ בהעדר השליטה של התובע על התנהגותו ובחוסר יכולתו להפעיל ביקורת עצמית על מנת לחסום התפרצויות אלימות. יוטעם ויודגש כי רושם זה מתקבל לא רק לנוכח אופי האירוע החמור כפי שהודה בו למעשה התובע אלא גם לנוכח התייחסותו של התובע לאירוע זה בדיעבד בישיבת השימוע וכן לנוכח התייחסותו לאירוע נוסף קודם של אלימות מילולית כלפי חשבת הועד. התייחסות ממנה עולה כי התובע עצמו סבור כי הוא נתון למצבים של אי שליטה וכי במצבים אלה נוכח כביכול אדם אחר זולתו בזירת האירוע האלים.

חוסר שליטה בלתי צפוי זה והעדר הבקרה העלול לסכן את סביבתו בעתיד, להבדיל מאירוע מתוחם בזמן ובמקום אשר ארע בעבר ואשר הסיכוי לחזרתו קטן - הוא הטעם המטה את הכף לעבר תיחומם של הטעמים לפיטורים ככאלה הבאים בשדה של "אי ההתאמה" ולא של עבירת משמעת.

11. בנוסף יאמר - כי חוסר היכולת של התובע ליטול אחריות למעשיו, כעולה מהתייחסותו לאירועים החמורים שארעו, כמו גם מעצם ומאופן התרחשותם בא לידי ביטוי גם ביחסו להעדרויותיו המרובות ולנסיונו "לחפות" עליהן בחופשות מחלה פיקטיביות – דבר המלמד אף הוא על אי ההתאמה לתפקידו.

לאור האמור, סבורים אנו כי אכן מרכז הכובד במקרה דנן, בכל הנוגע לסיבות שבעטיין פוטר התובע, נוטה לעבר אי התאמתו לתפקידו ולחששה המבוסס של הנתבעת הנושא פני עתיד מתוצאותיה של אי התאמה זו.

12. זאת ועוד אחרת, אפילו סברנו כי פיטורי התובע היו בשל עבירת משמעת וכי זהו הנדבך הדומיננטי בשיקולים שהביאו לפיטוריו, הרי שגם אז לא היה מקום להעניק לתובע סעד של אכיפה. זאת מאחר ושותפים אנו לחששה של הנתבעת ביחס לסיכון הכרוך בהשבתו של התובע לעבודה ולהשפעת ההשבה על צדדים שלישיים שעל בטחונם מופקדת העירייה וכן, ובשים לב לפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה לפיה, סעד האכיפה ינתן במשורה בלבד.

בהערת אגב יאמר - כי גם בעניין מעלות תרשיחא, עליו השליך התובע יהבו - שם נקבע כזכור כי הפיטורים המנהליים שנעשו שם היו שלא כדין וכי יש מקום לנקוט בהליך משמעתי, לא מצא בית הדין לנכון להורות על אכיפת יחסי עבודה. זאת על אף תקופת ההעסקה הממושכת של התובעת באותו עניין ועל אף שחומרת ההתנהלות בעטיה פוטרה היתה פחותה בהרבה מזו שהיתה במקרה דנן.

13. יתר על כן, סבורים אנו כי אף אם היה מקום לקבל את טענתו של התובע לפיה, לא ניתן היה לפטרו אלא באמצעות הליך משמעתי וכי פיטוריו בהליך המנהלי היו שלא כדין הרי שגם אז לא היה מקום לדעתנו לפסוק לזכותו פיצוי כספי כלשהו בגין נזק שנגרם לו או בגין עוגמת נפש:

יצויין כי התובע הודה למעשה בפרוטוקול השימוע במעשים החמורים שיוחסו לו ואין אנו מקבלים את נסיונו המאוחר להפחית מחומרתם. בהקשר זה מקבלים אנו את הגירסה המפורטת בתצהירו של מר גולן הנתמכת כאמור בפרוטוקול השימוע ובתגובתו הראשונית של התובע לתאור האירוע קרוב למועד התרחשותו. אי לכך סביר בעיננו כי גם לו היה עומד התובע להליך משמעתי הרי שהמסקנה אליה היה מגיע בית הדין המשמעתי לאחר שמיעת הראיות, כפי שהובאו בפני
נו אנו הינה - כי יש מקום לפטרו ואולי אף לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ו/או את דמי ההודעה המוקדמת.
זאת שעה שבמקרה דנן, הנתבעת לפנים משורת הדין ועל אף חומרת מעשיו של התובע ומתוך התחשבות במצבו שילמה לו את פיצויי הפטורים במלואם. זאת בנוסף לתשלום המלא עבור חלף הודעה מוקדמת. מכאן, שביר להניח כי לו היתה הנתבעת נוקטת בהליך משמעתי - עליו עומד התובע במלוא התוקף - היתה התוצאה בסופו של יום קשה יותר לתובע.

14. לבסוף יאמר - כי אין בידנו לקבל אף את הטענה לפיה, נפל פגם בהליך השימוע של התובע: התובע זומן לישיבת שימוע וניתנה לו הזדמנות ראויה לטעון את טענותיו ביחס לכל הטענות שהועלו כנגדו ואשר הובילו לפיטוריו. לא זו אף זו אלא שהתובע לא העלה כל טענה ביחס לתקינות השימוע בזמן אמת קרי - במהלך השימוע והוא כבש טענותיו בעניין זה עד להגשת התביעה.
התובע לא השכיל לשכנענו כי נפל פגם בפיטוריו ולא סתר את חזקת התקינות של המעשה המנהלי העומדת לנתבעת.

15. לאור כל האמור, הרי שהתביעה נדחית.

בנסיבות העניין ולאור נסיבותיו האישיות של התובע הרי שאין צו להוצאות.

16. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ז באדר, תשס"ו (27 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.


__________________ _________________ __________________
נ.צ. גב' חנה קפלניקוב נ.צ. מר מיכה סימיון נטע רות
, שופטת


002843/05עב 720 נטע רות

ציפורה דוידי








עב בית דין אזורי לעבודה 2843/05 עופר לוי נ' עירית ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 27/03/2006)