פסקי דין על דוד ישראלי | פסקי דין על רבקה ישראלי | פסקי דין על עירית ירושלים

29449-08/19 תק     10/02/2020




תק 29449-08/19 דוד ישראלי, רבקה ישראלי נ' עירית ירושלים








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 29449-08-19 ישראלי ואח' נ' עירית ירושלים




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד הרשמת הבכירה
אביגיל ון-קרפלד


תובעים

1
.
דוד ישראלי

2
.
רבקה ישראלי


נגד

נתבעת
עירית ירושלים









החלטה

לפני בקשה להורות לבטל את פסק הדין שניתן ביום 9.1.20, ולחילופין לתקן את פסק הדין ולהורות על מחיקת התביעה והשבת האגרה.
ביטול

פסק דין

- המסגרת המשפטית
המסגרת המשפטית לביטול

פסק דין
סופי שניתן מפורטת בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 633 (מהד' 11, 2013).
"במקרה שבו ניתן

פסק דין
סופי, אשר מהווה מעשה בית דין בין בעלי הדין, רשאי בית המשפט לפתוח את הדיון מחדש אם מתברר לו שפסק הדין הושג במרמה. בסמכותו של בית המשפט לבטל

פסק דין
חלוט בנסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל מעשה בית דין, שעיקרם סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל התדיינות נוספת בעניין שהוכרע".
"כאשר מדובר בתרמית פנימית, דהיינו תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט. הסוגיה מעוררת מתח בין עקרון סופיות הדיון לרצון להגיע לחקר האמת ולהימנעות מלתת לאדם ליהנות מפירות עוולתו".
ובע' 634 נאמר כך:
"הכוונה היא למרמה כלפי בית המשפט ולא כלפי הצד שכנגד, שכן בעוד שטענת בעל דין אשר רומה תהא מושתקת, לא כן בית המשפט אם הוא רומה, שהרי אין מעשה בית דין אלא בין בעלי הדין עצמם".
"הדרך הדיונית שבה יש לתקוף

פסק דין
שהושג במרמה, דהיינו הדרך לביטול של פסק הדין כזה, היא בהליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי תובענה לביטולו".

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור הכי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתי או משפטית לעילת הביטול, לסעדים המבוקשים על ידו ואף ההליך בו נקט אינו ההליך הנכון, זאת על אף שניכר שהתובע מקבל יעוץ משפטי ואף שניכר שבקשתו מנוסחת בשפה משפטית. רק מטעם זה דין הבקשה להדחות. לאחר שניתן

פסק דין
הדיון הסתיים, ולא ניתן לחזור ולדון בתיק בפני
אותו מותב ובאותו הליך.
גם אם תאמר כי במסגרת בקשת ההשלמה טען התובע לתרמית (סעיף 20(ד)) לא יהיה בכך כדי להועיל שכן כאמור לעיל, טענת התרמית אינה מזכה בביטול פסק הדין והכל כפי שיפורט בהמשך.
במקרה דנן, המתמחה הציגה עצמה בדיון ככזו ואין לומר כי הדבר הוסתר מהתובע או מביהמ"ש. בהיקש מפסק הדין שניתן ברע"א 5234/17 דרייבר ישראל בע"מ נ' עו"ד אילן ג'נח (4.7.18), אין מקום להטיל על בימ"ש לתביעות קטנות חובה, מקום שבו אחד מבעלי הדין מיוצג על ידי מתמחה, והדבר ידוע וגלוי לצדדים ולביהמ"ש, להודיע מיוזמתו לצד השני על האפשרות לקבל היתר ייצוג ולבחון באופן יזום את מתן ההיתר, והדבר נתון לשיקול דעתו של בימ"ש לתביעות קטנות בהתאם למכלול נסיבות המקרה. באופן דומה אין חובה על ביהמ"ש לשאול האם התובע מסכים לייצוג על ידי מתמחה.
אוסיף כי בנסיבות המקרה הספציפיות ספק אם קיים איסור חוקי על ייצוג המתמחה. לטענת המתמחה היא שייכת למחלקת יעוץ וחקיקה בלשכת היועץ המשפטי ולא למחלקת הליטיגציה, אין לה, לטענתה, ניסיון בייצוג ובוודאי שלא בייצוג דרך קבע.
מדובר בייצוג חלקי של מתמחה, שאינה עוסקת בייצוג דרך קבע, שהייצוג לא נעשה במהלך הרגיל של עסקיה, שכן אין לה עסק, ואין לומר כי התמורה נעשתה בתמורה לייצוג. המתמחה עובדת במחלקת יעוץ וחקיקה ונראה כי ביקשה להתנסות בדיון בתביעות קטנות, כאשר את שכרה היא מקבלת ממילא על התמחותה ולא התברר כי קיבלה תשלום נוסף עבור הייצוג.
באשר לטענת התובע לגבי נ/1 בהשלמה לבקשה לביטול

פסק דין
. מסמך זה הוגש בסיום הדיון ממש ובמענה לשאלת ביהמ"ש ולעניין אחד בלבד - להוכחות מועד קבלת התשלום מהתובע ומועד הסרת העיקול בעקבות התשלום. הא ותו לא (ע' 4 ש' 16-17). בהתאם לכך, על גבי נ/1 נרשם על ידי ביהמ"ש בכתב ידו "נקלט" – לגבי התשלום, ו"ביטול" – לגבי ביטול העיקולים. לא הייתה מחלוקת בדיון לגבי מועדים אלה ובהתאם התובע לא התנגד להגשת המסמך. מעבר לכך לא נעשה כל שימוש אחר במסמך זה. כל הטענות בעניין נ/1 מקומן בבימ"ש לעניינים מקומיים והתובע ויתר על אפשרות זו כפי שיפורט בהמשך. טענות חדשות שיש בפי התובע, למשל לעניין היכולת של הנתבעת להדביק מדבקות של דואר רשום מבלי לשלוח את הדואר הן מסוג הטענות שלא הייתה כל מניעה שהתובע יעלה במסגרת ההליך שהתקיים. מנגד הנתבעת זכאית להנות מעקרון סופיות הדיון ולא להיות מוטרדת שוב באותו עניין שהסתיים.
אני סבורה כי לא מתמלאים התנאים המחמירים לביסוס טענה של מרמה והטענה נדחית.
בבחינת מעבר לנדרש, ואם תאמר שאין לדחות את הבקשה, הרי שגם לגופה דין הבקשה להדחות.
ראשית
, הטענות שמעלה התובע הן טענות של ערעור. כנטענת הנתבע, הערכאה המוסמכת לדון בטענות היא כב' ביהמ"ש המחוזי.
שנית
, גם אם תאמר שלא היה מקום לייצוג המתמחה, אין לעצור כאן, ויש לבחון את הדברים לגופו של עניין.
בת"ק (אש') 4043106 שכטר הרי נ' מליניאק – סוכנות לביטוח בע"מ, התובע תבע סוכנות ביטוח בגין מכשיר מיקרוגל שהתקלקל לאחר שנשמע בו קול פיצוץ. משהתובע חש שפניותיו לא קיבלו מענה הולם הוא הגיש תביעה בה נקבע כי שהמיקרוגל כלול בחוזה הביטוח בו מבוטח בית התובע והמחלוקת הייתה לעניין גובה הפיצוי לו זכאי התובע. לאחר שביהמ"ש שמע את הצדדים ובחן את הפוליסה הוא הגיע למסקנה כי דין התביעה להדחות לגופה. בטרם מתן פסק הדין הגיש התובע לבית המשפט לתביעות קטנות הודעה לפיה, הנתבעת יוצגה בדיון על ידי משפטן בניגוד להוראות סעיף 63 לחוק. באותו מקרה טען התובע, כי בעוד המייצג של הנתבעת נשאל לפני הדיון אם הוא עו"ד או משפטן והשיב בשלילה, אחרי הדיון הודה הנציג כי הוא משפטן. התובע טען שנגרם
לו עוול וביקש מביהמ"ש "לקחת בחשבון את ההטעיה".
בעניין שכטר, שנסיבותיו מובהקות יותר ממקרה זה, שכן שם היה מדובר במתמחה שכבר סיים את תקופת התמחותו והמתין למבחני הלשכה. המתמחה המשיך לעבוד בתקופת הביניים במשרד עו"ד, ערך כתבי טענות תחת פיקוחו של עו"ד וכו', ובדיון עצמו חקר את התובע בחקירה שכנגד ואף סיכם ונקבע כי נהג במהלך הדיון כדרך עורכי הדין לכל דבר ועניין ובתמורה, שקל ביהמ"ש מה תרופתו של התובע אשר זכויותיו הופרו והגיע למסקנה שלא נגרם כל עיוות דין.
במקרה שלפני הייצוג נעשה על ידי המתמחה רק באופן חלקי. ייצוג הנתבעת היה גם על ידי נציגת הנתבעת הנוספת תמר יעקובי. בחינת המלל שנרשם בפרוטוקול מעלה ששתיהן טענו כמעט באותו היקף לפי מספר השורות. החשוב מכל הוא שהמתמחה לא חקרה את התובע בחקירה שכנגד ולא סיכמה.
בחינת טיעוני המתמחה לגופן מעלה, שהמתמחה השיבה לשאלות ביהמ"ש בנושאים שנדרשו לביהמ"ש וברשותו (סעיפים 5 ו-16 בתגובה) לגבי השתלשלות האירועים ומועדים. בין היתר, לגבי המועדים המדויקים שבהם הוטלו העיקולים (ע' 2 ש' 19; ע' 4 ש' 7-8)), לגבי המועד בו החלו הליכי הגבייה כנגד התובע ומתי לראשונה פנה
לנתבעת לברר על החוב (ע' 2 ש' 27-18); האם הודע לתובע בשלב כלשהוא שאין מעכבים את הליכי הגבייה לבקשתו (ע' 2 ש' 32-33); הבהירה כי ניתנו (לעסקן שפנה בשם התובע) 4 שוברים וכן את מועד התשלום של השובר הראשון (ע' 3 ש' 18); הבהירה שוב לשאלת ביהמ"ש מה המועד שבו יש לשלם את שוברים (ע' 3 ש' 26-28); לגבי פרק הזמן שבו הוסרו כל העיקולים (ע' 4 ש' 12 ו-16-17). החשוב להדגיש הוא, שבזמן אמת התובע לא ראה להכחיש אף אחת מההבהרות שניתנו על ידי המתמחה בדיון. מנגד, גם התובע נשאל שאלות הבהרה על ידי ביהמ"ש (ע' 3 ש' 7-8; ש' 14). סוגיית הסמכות העניינית נטענה גם במסגרת כתב ההגנה. אין מדובר בטענה שהפתיעה את התובע (ע' 1 ש' 12-14).
שלישית
, טענות התובע כולן נטענות בדיעבד. ההתרשמות היא שהתובע אינו מרוצה בדיעבד מהתוצאה לה הסכים הן בהיבט של הויתור שויתר על טענותיו לעניין חוקיות הדוחות והן לעניין הסכמתו לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. לציין שלאחר שהתברר שאין ממש בתביעה דרשה הנתבעת שיפסקו הוצאות לטובתה (ע' 4 ש' 17). רק מתוך התחשבות בתובע, ולפנים משורת הדין, ביהמ"ש הציע דחייה ללא צו להוצאות (ע' 4 ש' 19). הנתבעת הסכימה למוצע וכך גם התובע לאחר שניתנה לו אפשרות להתייעץ.
התובע נשאל בדיון במפורש על ידי ביהמ"ש האם הוא מוותר על תקיפת חוקיות הדוחות לאחר שנטען על ידי הנתבעת שהסמכות לכך בבימ"ש לעניינים מנהליים, והתובע השיב שלא (ע' 1 ש' 12-19). בהמשך שב וטען התובע טענות לעניין חוקיות הדוחות וניתנה החלטה נוספת שלא ניתן לתקוף את חוקיות הדוחות בבימ"ש לתביעות קטנות (ע' 2 ש' 1-9). ביהמ"ש זוכר, שכיוון שהתובע אמר שהוא מוותר על תקיפת הדוחות "כרגע" (ע' 1 ש' 15) הוסבר לו העניין במפורש וכעולה מפרוטוקול הדיון: "בית המשפט מסביר שטענה של אי קבלת התראות צריך לטעון בבית משפט מוסמך, ואם הטענות יתקבלו שם – רשאי יהיה לבוא ולבקש פיצוי" (ע' 2 ש' 13-15). ראה והשווה גם האמור בסעיף 12 בבקשה לביטול

פסק דין
. בנסיבות אלה, אין כל בסיס לנטען בסעיף 11 בבקשה לביטול

פסק דין
. זכור לביהמ"ש שאף הציע לתובע למחוק את התביעה. התובע הבין היטב את הדברים וביקש להמשיך את הדיון, וכך היה. דהיינו, התובע ויתר על טענותיו בעניין חוקיות הדוחות. לו לא היה עושה כן לא היה מתקיים הדיון והתביעה הייתה נמחקת.
בהתאם, כל טענות התובע לגבי נ/1 הן טענות מאוחרות. גם אם כולן נכונות –ואין ביהמ"ש קובע דבר בעניין – הרי שהתובע ויתר על האפשרות לטעון אותן.
רביעית
, לטענה כי רוב הפרוטוקול לא נרשם, הדבר אינו מדוייק. ראשית, הפרוטוקול מחזיק ארבעה עמודים. שנית, חלק מהפרוטוקול לא נרשם לאחר קבלת הסכמת שני הצדדים בתחילת הדיון לכך (ע' 1 ש' 8). אוסיף כי פרוטוקול אינו סטנוגרמה והוא משקף באופן נאות את שהיה בדיון.
חמישית
, לאחר ששקלתי את הדברים אומר, כי אין אפשרות לתובע לחזור בו מהסכמתו שהתביעה תדחה, בפרט שניתנה לתובע האפשרות להתייעץ בטרם מתן ההסכמה. ההסכמה ניתנה על סמך שיקול דעתו בזמן הדיון ולאחר שמיעת טענותיו. התובע שקל את הדברים והסכים לדחיית התביעה: ראה והשווה ה"פ 18941-07-18 מליק נ' טבעון (19.7.18, לא פורסם).
לסיכום, מותב זה זוכר את הדיון היטב. התביעה לא הייתה בעניין סבוך משפטית. ביהמ"ש לא התרשם שמדובר היה ב"אשת מקצוע מיומנת" כטענת התובע. מנגד ביהמ"ש לא התרשם כי מדובר בתובע שהתקשה בהבנת הדברים הנאמרים באולם וכו'. מדובר בתובע שיודע לטעון טענותיו, שהגיש כתב תביעה מתוקן המשתרע על פני 12 עמודים ו- 64 סעיפים וטענותיו היו סדורות גם בכתב וגם בדיון.
הניהול האקטיבי של הדיון בבימ"ש לתביעות קטנות בכלל, ובהליך זה בפרט, איין את היתרון שיש לבעלת השכלה המשפטית / מתמחה, השייכת למחלקת יעוץ וחקיקה הנעדרת לדבריה ניסיון בייצוג. אינני סבורה שיתרון זה גרם לקיפוח התובע. בנוסף, ביהמ"ש איזן באופן זהיר וראוי ותוך הקפדה על אובייקטיביות שיפוטית בהליך ושוויון מהותי. אין הצדקה במקרה דנן לביטול פסק הדין או תיקונו גם אם ימצא שהיה פגם בייצוג חלקי של המתמחה. גם לאור דוקטרינת הבטלות היחסית אין ביהמ"ש סבור שהדבר צריך להביא לביטול פסק הדין / תיקונו ובפרט, שכאמור לעיל, מוטב זה אינו מוסמך לעשות כן.
בגין דחיית הבקשה ולפנים משורת הדין לא עשיתי צו להוצאות הגם שהיה ראוי לעשות כן.
בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.







ניתנה היום, ט"ו שבט תש"פ, 10 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 29449-08/19 דוד ישראלי, רבקה ישראלי נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 10/02/2020)