פסקי דין על יעל בליט | פסקי דין על סי. סמדר אליאסף | פסקי דין על סמדר אליאסף |

11356-12/16 תצ     06/03/2020




תצ 11356-12/16 יעל בליט נ' סי. סמדר אליאסף בע"מ, סמדר אליאסף








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"צ 11356-12-16 בליט נ' סי סמדר אליאסף
בע"מ ואח'




לפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט

המבקשת
יעל בליט

ע"י ב"כ עו"ד חן שטיין
ו/או ליאת שטיין

נ
ג
ד


המשיבות

.1
סי. סמדר אליאסף
בע"מ
2. סמדר אליאסף
ע"י ב"כ עו"ד מיטל ויצמן



החלטה

1.

המבקשת, הגב' יעל בליט
, הגישה ביום 6.12.2016 בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") נגד סי. סמדר אליאסף
בע"מ
(להלן: "המשיבה" או "החברה"), חברה שעיסוקה ייצור ושיווק תכשיטים ולה חנות אחת בתל-אביב, ונגד הגב' סמדר אליאסף
(להלן: "המשיבה 2" או "סמדר") בעלת מניות ודירקטורית בחברה.

2.
בקשת האישור הוגשה לפי סעיף 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") שעניינו ב"תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982...", בטענה העיקרית כי המשיבה שיגרה תוכן פרסומי בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"), ובכך הפרה את הוראות
סעיף 30א
לחוק התקשורת; במסגרת הבקשה טענה המבקשת גם לקיומן של עילות הנוגעות להפרת סעיפים 17ד ו-17ו לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 אך נראה כי טענות אלה נזנחו בהמשך, ובסיכומים לא קיבלו התייחסות.

3.
הסעד לו עתרה המבקשת הוא פיצוי לחברי הקבוצה, שאת גודלה העריכה ב-10,000 נמענים שקיבלו לטענתה את דבר הפרסומת מהמשיבה, והיקף הפיצוי שהעריכה עמד על 21,000,000 ₪ (!), סכום נכבד ביותר (ולטעמי מופרז וסתמי).

את הפיצוי חישבה המבקשת כך: זכות כל חבר בקבוצה היא לפיצוי של 1,000 על כל דבר פרסומת שנשלח אליו, לפי שיעור הפיצוי הנזכר בסעיף 30א לחוק התקשורת. את הערכתה כי חברי הקבוצה מונים 10,000 חברים ביססה על רשימת תפוצה של המשיבה והעריכה כי בתקופה של 7 שנים עובר להגשת הבקשה נשלחו לכל חבר בקבוצה לפחות 2 דברי פרסומת מפרים. בהתאם להערכה זו חישבה המבקשת את הפיצוי בגין הפרת חוק התקשורת והעמידה אותו על סך 20,000,000 ₪, וכן טענה לפיצוי בסך 1,000,000 ₪ המורכבים מפיצוי של 100 ₪ לכל חבר קבוצה, בגין "הנזק הכללי, הנפשי, עגמת הנפש, הפגיעה בפרטיות, ההכבדה, ההטרחה, המטרד, אי הנוחות..." (סעיף 34 לבקשת האישור), ובהסתמך על סעיף 30א(ט) הקובע כי "הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה...".

הרקע להגשת בקשת האישור
4.
ביום 9.11.2016 קיבלה המבקשת למכשיר הסלולר שברשותה הודעת
sms
- 'הודעת מסר קצר' כהגדרתה בסעיף 30א לחוק התקשורת, הכוללת תוכן מסחרי שנועד לעודד את רכישת מוצרי המשיבה. תוכן ההודעה על פי הנטען היה: "לכבוד טירוף השופינג הישראלי – 20% הנחה על כל האתר בהזנת קוד קופון
shopil
– למימוש בקרי ב
www.sea-smadar.co.il
" (נספח ד1 לבקשת האישור). הודעה זו מהווה לטענת המבקשת "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת, ועצם שליחתה ללא הסכמת המבקשת היא הפרת הדין.

5.
בסמוך, ביום 10.11.2016 השיבה המבקשת "הסר" למספר שממנו נשלח דבר הפרסומת (נספח ד2 לבקשת האישור), הגם שהמסרון שנשלח לה לא כלל דרך ההסרה מרשימת התפוצה. למרות שהמבקשת שלחה למשיבה מסרון "הסר" שמבטא במפורש את עמדתה לסירוב לקבל הודעות שיווקיות מהמשיבה בכל זאת נשלחו אליה ב-23.11.2016 וב-24.11.2016 שתי הודעות
sms
נוספות הכוללות דבר פרסומת, כהגדרתו בחוק התקשורת.

בקשת האישור

6.
על רקע האמור, הזדרזה המבקשת להגיש את הבקשה דנא, בסמוך לקבלת שתי הודעות ה-
sms
, (ביום 6.12.16) בלי שפנתה 'פניה מוקדמת' למשיבה להתריע על ההפרות הנטענות.

7.
בבקשת האישור טענה המבקשת כי הודעות ה-
sms
שקיבלה מהמשיבה, נשלחו אליה ללא שהסכימה להיכלל ברשימת התפוצה של החברה ובלי שהחברה יידעה את הנמענים על דרך ההסרה מרשימת התפוצה. כן נטען כי גם לאחר שהמבקשת שלחה הודעה למספר ממנו נשלח דבר הפרסומת כי היא מסרבת לקבל חומר פרסומי, המשיכה המשיבה להטריד אותה ושלחה אליה שתי הודעות שיווקיות נוספות, גם הן ללא ציון אופן ההסרה מרשימת התפוצה. על בסיס זה הוגשה בקשת האישור ובה נטען לקיומה של קבוצה המונה כ-10,000 נמענים ('הערכה זהירה ומוטית כלפי מטה' - סעיף 34 לבקשה) הכלולים ברשימת התפוצה של המבקשת, ומבוקש לפצות את הקבוצה על הנזק שנגרם לחבריה עקב המטרד שבקבלת המסר הפרסומי מהמשיבה בניגוד לרצון הנמענים ותוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת.

8.
כאמור, הפיצוי לו עתרה המבקשת עבור חברי הקבוצה הוערך בסך 21 מיליון ₪, מהם 20 מיליון ש"ח העריכה לפי הסכום הנקוב בסעיף 30א(י) לחוק התקשורת -
1,000 ₪ לכל דבר פרסומת שנשלח בניגוד לדין ב-7 השנים האחרונות לכל חבר בקבוצה ועל פי הערכה כי כל חבר בקבוצה קיבל לפחות 2 דברי פרסומת מפרים בניגוד לחוק; ו-1 מיליון ש"ח בגין "הנזק הכללי, הנפשי, עגמת הנפש, הפגיעה בפרטיות, ההכבדה, ההטרחה, המטרד, אי הנוחות..." (סעיף 34 לבקשת האישור).

תגובת המשיבים

9.
בתשובתם הבהירו המשיבים את הדרך השיווקית שבה פועלת החברה, הדרך שבה הנמענים נכללים ברשימת התפוצה שלה, וכן הובאו פרטים על היקף רשימת התפוצה.

לדברי החברה החלק הארי של פעילותה המסחרית כלל אינו מול לקוחות פרטיים או "לקוחות הקצה" של מוצריה, אלא אל מול ספקי משנה שונים המוכרים את מוצריה ללקוחות פרטיים, למשל חברות תעופה המוכרות את מוצרי המשיבה במהלך הטיסה לנוסע, הלקוח הסופי. המִמְשק המסחרי של המשיבה ישירות ללקוחות פרטיים הוא מזערי ונוגע ללקוחות שרכשו את מוצריה מספקי משנה ופנו אליה בהמשך כחלק מהאחריות שניתנת להם, או למספר מועט של לקוחות (בממוצע כ-34 לקוחות בחודש) המגיעים לחנות המשיבה בתל אביב כדי לרכוש את מוצריה. טוענת המשיבה כי כדי שלקוח יהיה חלק מרשימת התפוצה שלה עליו ליצור את הפנייה אליה באופן אקטיבי, כך שרשימת הלקוחות לה טוענת המבקשת, המוכחשת כשלעצמה, כלל אינה רשימת התפוצה שלה.

10.
עוד נטען כי רשימת התפוצה שאליה שולחת החברה חומר שיווקי מונה 2,090 נמענים, שנכנסו לרשימה באחת משתי דרכים. האחת, המונה לטענתה 2,039 נמענים שהצטרפו בשנים החל משנת 2010, הם לקוחות שהגיעו בעצמם לחנות המשיבה ומילאו גלויה שבה ציינו את פרטיהם האישיים לרבות פרטים ליצירת קשר, מספר טלפון, מייל וכתובת מגורים. אמנם אין הגלויה כוללת הסכמה מפורשת להמנות על רשימת התפוצה של המשיבה, אך ניתן ללמוד על הסכמה משתמעת מהכתוב על הגלויה שמלאו הלקוחות- "לקוח יקר, תודה שרכשת מוצר סי. סמדר אליאסף
, חשוב לי שנישאר בקשר, אשמח שתמלאי מספר פרטים" (נספח ד' לתגובת המשיבה); הסכמתם למסור הפרטים מלמדת לטענת המשיבה על הסכמתם להישאר בקשר.


הדרך השנייה, 51 לקוחות שפנו למשיבה דרך אתר האינטרנט שלה מכל סיבה שהיא באמצעות 'הרובריקה' "צור קשר" באתר. לטענת המשיבה, משפנה מאן דהוא באמצעות האתר יצרה עובדת של המשיבה קשר טלפוני עמו והציגה בפני
ו את האפשרות להצטרף ללקוחות המשיבה ולקבל ממנה מסר פרסומי, ורק אם הלקוח הסכים, הוא נכלל בקובץ מחשב נפרד המונה את הלקוחות שהגיעו דרך אתר האינטרנט. בדרך זו נרשמו כאמור 51 נמענים מאז שנת 2009 המופיעים בטבלה אלקטרונית במחשבי המשיבה (נספח ז').
עוד טענה המשיבה כי דרך ההסרה מרשימת התפוצה היא פשוטה ולקוח שביקש להסיר את שמו יכול היה לעשות זאת בנקל בדרך של החזרת מסרון "הסר" והודעתו מתקבלת במשרדי החברה, בין כשיחת טלפון שתורגמה למסר קולי, ובין שנשלחה הודעה לתיבת המייל של החברה בצירוף הקובץ הקולי שבו הודעת הלקוח המבקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה.

11.
ככלל, טענה המשיבה, לא היה זה שכיח מבחינתה לעשות שימוש בהפצת מסרונים בעלי מסר שווקי, ומעידה על כך העובדה כי מדובר בתלונה ראשונה ויחידה עד כה הנוגעת לספאם. לחברה חנות אחת בלבד ובה מספר עובדים מצומצם,
וקהל היעד של החברה הוא 'לקוחות חוזרים' שנחשפו בעבר למוצריה, ולהם נוהגת החברה לשלוח הודעות שיווקיות במועדים מיוחדים.

12.
אשר למבקשת, טוענת המשיבה כי היא ביקשה בעבר להיות חלק מלקוחות החברה אך לא היה בידה תיעוד לתמוך בטענה. המשיבה הכחישה כי המבקשת שלחה הודעת 'הסר' ב-9.11.2016 ולטענתה מעולם לא קיבלה ממנה הודעת 'הסר' ולמעשה המבקשת נמנעה מלשלוח הודעת 'הסר' כדי שיהיו בידה ראיות לתביעה ייצוגית. לטענת המשיבה התנהלות זו מהווה חוסר תום לב, שכן מדובר במבקשת שהיא מזכירה במשרד עורך הדין מגיש תובענות ייצוגיות סדרתי שמטרתן התעשרות מהירה;
כן נטען שלא נעשתה פניה מוקדמת שאם היתה נעשית, היתה מוסרת המבקשת לאלתר מרשימת התפוצה, ככל שנכללה בה.

התשובה לתגובת המשיבות

13.
בתגובתה, ציינה המבקשת כי המשיבה המשיכה לשלוח הודעות ספאם גם לאחר הגשת בקשת האישור. כן טענה שלא מסרה פרטיה ולא ברור מניין יודעת המשיבה את מועד הצטרפות המבקשת לרשימת התפוצה בהעדר ראייה להצטרפותה. לטענתה מעולם לא הצטרפה לרשימת התפוצה של המשיבה באיזו מן הדרכים שתיארה המשיבה, ופרטיה גם לא מופיעים בטבלאות שצירפה המשיבה לתשובתה, מכאן מבקשת ללמוד כי הקבוצה גדולה מהנטען וכוללת נמענים שאין תיעוד לגבי הסכמתם.

14.
עוד נטען כי גם לגבי הנמענים שברשימה (2,090 במספר), מפרה המשיבה את הוראות חוק התקשורת, שכן אין הגלויה כוללת הסכמה של הנמענים להיות ברשימת מקבלי דבר פרסומת, וזה נשלח אליהם ללא הסכמתם וללא אפשרות להיות מוסרים מהרשימה. המשיבה צרפה את הלקוחות כי סברה שמילוי הפרטים בגלויה מהווה הסכמה. אלא שהדוגמה שהובאה אינה מתישבת עם הטענה, שכן הגב' לריסה שגלויה שלה צורפה על ידי המשיבה נועדה לקבלת קבלה לאחר שרכשה מוצרי המשיבה, ואינה מהווה הסכמה כלשהי. לטענת המבקשת הדברים נכונים גם לגבי לקוחות שמילאו פרטיהם באתר האינטרנט של המשיבה בעמודה "צור קשר", ולראיה צרפה המבקשת הודעות דוא"ל מתוך "חבילת ההודעות" שצירפה המשיבה לתשובה לבקשת האישור, בהן ניתן למצוא פנייה של מי שמתעניין האם המשיבה עורכת קורס תכשיטנות; פנייה אחרת של צלם אופנה שהתעניין אם המשיבה תרצה לשכור את שירותיו; ועוד פנייה למשל של מי שהתעניין לעבוד אצל המשיבה (נספחים 4-2 לתשובת המבקשת). קרי, ההתקשרות נועדה לנושאים אחרים ואינה רלוונטית לשאלת ההסכמה לקבלת דבר פרסומת.

15.
אשר ל"הסרה" מרשימת התפוצה טוענת המבקשת כי לא הוצגו כל ראיות התומכות בטענה שהחברה הסירה מהרשימה את מי שמבקש להסירו. לטענתה, המשיבה צירפה צלומי מסך של הודעות דוא"ל שנשלחו אליה להם צורפו קבצים של הודעות קוליות שמכילות לכאורה בקשה להסרה מרשימת התפוצה, אך לא ברור מצלומי המסך מה תוכן קבצי הקול שצורפו להודעות המייל שקיבלה המשיבה, ממילא לא ברור כי מדובר בקבצים שנוגעים להסרת נמענים מרשימת התפוצה. ובכל מקרה המשיבה לא מילאה את הוראות חוק התקשרות הנוגעות להסרה מרשימת התפוצה וסירוב לקבל דברי פרסומת, שכן במסרונים השיווקיים ששולחת המשיבה לא מצוין כי מדובר בדבר פרסומת, והמשיבה אינה מיידעת את מקבלי ההודעה על זכותם להסיר שמם מהרשימה.


שלב ההוכחות והסיכומים

16.
חרף המלצותי החוזרות ונשנות לסיים ההליך בהסכמות שיתיישבו עם תכליות חוק תובענות ייצוגיות, ויחסכו זמן שיפוטי יקר, לא השכילו הצדדים לסיים את ההליך בשלב אישור התובענה וכך נאלצתי לשמוע את ההוכחות בשלב האישור וליתן את ההחלטה דנא.

מרבית הטענות העובדתיות והמשפטיות שהועלו בהוכחות ובסיכומי הצדדים חזרו על הנטען בכתבי הטענות, ואתייחס למספר נקודות שעלו במהלך ההוכחות ובהמשך קיבל ביטוי משמעותי בסיכומי הצדדים. וגם ראיתי לציין כי לא הוגשו סיכומי תשובה, לפיכך לא הייתי ערה לחלוף הזמן ו"חיכיתי" לסיכומי תשובה – ומשלא הוגשו ניתנת החלטה זו.

17.
הגב' סיגלית ארצי הוסיפה בעדותה טענה עובדתית שלא נטענה בכתבי הטענות, ולפיה נהגה המשיבה לשאול את הלקוחות בע"פ אם הם רוצים להיכלל ברשימת התפוצה של מקבלי הפרסומים. לדבריה, לפני שהלקוח מילא את הגלויה, היו נציגי המשיבה שואלים אם הוא מעוניין לקבל עדכונים, וככל שהסכים ניתנה לו גלויה למילוי פרטיו, וכך אמרה:

"שלקוחה מגיעה לסטודיו שלנו והיא רוצה להישאר אתנו בקשר אנחנו מציעים
לה את האפשרות להיות אתנו בקשר... הגלויה הזאת ניתנת אחרי שאלה בעל פה"
(עמ' 43-42 לפרוטוקול 3.2.2019; וראו גם עמ' 31, ו-59-57).

לדבריה, לא נמצא טופס ההסכמה של המבקשת לקבל דבר פרסומת וגם בחיפוש במאגריה האלקטרונים לא צלח והטופס לא היה (עמ' 32-31 לפרוטוקול).

אשר לסוגיית ההסרה מרשימת התפוצה , ציינה הגב' ארצי כי משנת 2009 ועד הגשת בקשת האישור הסירה המשיבה ידנית את מי שביקש להסירו, וכי היו בקשות מעטות כאלה; לדבריה בקשות ההסרה היו מגיעות בקובץ שֶמַע למייל ונציג של המשיבה היה מסיר אותם באופן ידני (עמ' 44- 45 לפרוטוקול). לטענתה "היה רכיב של הסרה שהיינו צריכים לקחת להצמיד אותו לתוך הטקסט וכנראה לא עשינו את זה" (עמ' 44). הגב' ארצי הוסיפה כי מאז הגשת התביעה עברה המשיבה לחברת שיווק חדשה השולחת את דברי הפרסומת ללקוחותיה ומנגנון ההסרה הוא אוטומטי (עמ' 37).

18.
שלא כמו שטענה המבקשת כי קיבלה דבר פרסומת לאחר שהגישה את בקשת האישור הסתבר כי אכן אין לכך בסיס עובדתי:

"את צודקת אני באמת טענתי שאת ההודעה הזאת אני קיבלתי ביולי 2017, נוכחנו
לראות שטעינו...זה לא סותר את העובדה שאני קיבלתי הודעת
sms

בנובמבר
2016 ושלחתי לכם הסר, ושלחתם לי אחר כך 2 הודעות" (עמ' 13 לפרוטוקול).

ובהמשך - דברי ב"כ המבקשת:

"אנחנו מודים טעות שלנו זה לא 17
'
זה 16
'
" (בעמ' 14).

ועוד לציין את דברי המבקשת כי מרגע הגשת בקשת האישור לא שלחה לה המשיבה דבר פרסומת (עמ' 16-15).

19.


טענות נוספות שהעלתה המשיבה הן בין השאר כי המבקשת לא הוכיחה את עצם שליחת המסרון, כי היה עליה להביא לדיון את הטלפון שבו נתקבל המסרון, כן חלקה על הגדרת הקבוצה, לטענתה אין בבקשת האישור הגדרה מפורשת של הקבוצה ומשכך הקבוצה המיוצגת כעולה מעדות המבקשת מצטמצמת למי שביקש את הסרתו מרשימת התפוצה של המשיבה, ובכך נסמכת על דברי המבקשת כי אם המשיבה היתה מסירה אותה מרשימת התפוצה לאחר שהשיבה בהודעה "הסר" היה "תם ונגמר הסיפור" מבחינתה (עמ' 20 לפרוטוקול), ועל תשובתה בעדות בה אישרה כי הקבוצה שהיא מעוניינת לייצג היא מי ששלח הודעת 'הסר' למשיבה שלא הסירה אותו מרשימת התפוצה (עמ' 23 לפרוטוקול).

20.
עוד טענה המשיבה כי המבקשת לא בדקה אם יש קבוצה של אנשים שנפגעו מדבר הפרסומת ששלחה המשיבה ללא הסכמתם (כעולה מדברי המבקשת בעמ' 21 לפרוטוקול), כי המבקשת אישרה שמאז הגשת הבקשה, וגם לאחר פרסום הסדר הפשרה (שלא אושר לבסוף), לא פנו אליה אנשים נוספים שטענו כי הם חלק מהקבוצה שנפגעו מדברי הפרסומת ששלחה. לסיום טענה המשיבה כי המבקשת אינה מעורבת בהליך, כי לא היתה מודעת להסדר הפשרה שפורסם ולא אושר לבסוף ולא לפעולות שונות בהליך (עמ' 26 לפרוטוקול).

21.
לסיום ולמעשה היתה זו גם טענת הפתיחה, הטענה בדבר העדר סמכות עניינית טענה לה הקדישה המשיבה פרק מרכזי מסיכומיה. לטענת המשיבה, הפיצוי הנטען מנופח ומופרז ונועד להכניס התובענה לגדר סמכות בית משפט מחוזי, ללא כל בסיס עובדתי לעשות כך.

טוענת המשיבה כי סכום הפיצוי המופרז מורכב מ-20,000,000 ₪ שהם פיצויים ללא הוכחת נזק על פי סעיף 30א לחוק התקשורת אלא שאותם לא ניתן לתבוע במסגרת ההליך הייצוגי אלא בתביעה אישית של כל חבר בקבוצה, וכלשון סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות:
"בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה... ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון". משכך לשיטת המשיבה נותר 1 מיליון בגדר התביעה בגין נזק לא ממוני של הטרדה, פגיעה בפרטיות, הכבדה טרחה וכדומה, הוא הנזק היחידי שנותר בבקשת האישור, ומקום ההליך להתברר אפוא, בבית משפט השלום. בהעדר סמכות עניינית לדון בתובענה הייצוגית, יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה

22.
ראיתי להקדים מסקנה לדיון ולומר כי אני מאשרת את התובענה כייצוגית לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בנספחים ושמעתי את המצהירים בדיון שהתקיים לפני.

23.
עילת התביעה במסגרת התובענה מבוססת על סעיף 30א לחוק התקשורת "האוסר הפצת דברי פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר..." (סעיף 8 לסיכומי המבקשת) כאמור בפריט 12 לתוספת השנייה לפיו: "
תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בעילה לפי הסעיף האמור".
מעיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם עולה כי אין מחלוקת לקיומה של עילת תביעה ולפיכך אין לי צורך להדרש לשאלת הזכות להגיש בקשה לנהל תובענה ייצוגית לפי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

24.
שוכנעתי כי המבקשת הניחה תשתית מספקת לקיומה של עילת תביעה אישית כאמור בסעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות. אמנם, כדי להפיס את דעתה של המשיבה יכולה היתה המבקשת להציג בבית המשפט במסגרת ראיותיה את מכשיר הסלולרי שאליו נשלחו הודעות הפרסומת של המשיבה ואולם מאחר שממילא המשיבה לא הכחישה כי המסרונים שהציגה המבקשת נשלחו ללקוחותיה, אין בכך כדי לפגום בטענת המבקשת. גם בתשובתה לבקשת האישור לא הכחישה המשיבה כי ההודעות הללו נשלחו מטעמה ומשכך לאחר ששמעתי את המבקשת נחה דעתי כי הונחה התשתית העובדתית למשלוח המסרונים למכשיר הסלולרי שברשות המבקשת. לא רק זאת אלא שגם מעדות הגב' ארצי עולה לכאורה כי המבקשת אכן היתה ברשימת התפוצה של המשיבה וקיבלה דברי פרסומת עד הגשת בקשת האישור דנא שלאחריה מחקה המשיבה את המבקשת מהרשימה: "אנחנו נתנו הוראה להסיר אותה במיידי ברגע שקיבלנו את התביעה" (עמ' 38).

האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה

25.
מהעדויות ומהראיות שהוצגו עולה כי רשימת הנמענים אליהם נשלחו דברי הפרסומת של המשיבה אינה "רשימה מסודרת", וכחלק מהראיות לא הוצגו הסכמות מפורשות של הנמענים לקבל דברי פרסומת מהמשיבה, כמתחייב מהחוק. כפי שציינתי לעיל, אישרה הגב' ארצי שכתב ההסכמה של המבקשת לקבל דברי פרסומת, אינו בידה, לא בגלויה לא באינטרנט וגם לא בדרך אחרת. הגב' ארצי מניחה כי חלף זמן ארוך מאז הסכימה המבקשת לקבל דברי פרסומת, ובגלל חלוף הזמן אין ההסכמה בידיה, הגם שהיה נסיון לאתר את ההסכמה באמצעות איש מחשבים שניסה לאתר ההסכמה במאגרי המשיבה (עמ' 32-31 לפרוטוקול).
דברים אלה כשלעצמם מהווים משום הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, שהרי נקבע בו כי על המפרסם להחזיק ברשותו הסכמה מפורשת בכתב של הנמען לקבל דבר פרסומת: "הנתבע הוא שעליו להראות כי ביקש את הסכמת התובע למשלוח הודעות פרסומת, וכי ההסכמה ניתנה (סעיף 30א(ב) לחוק); מכאן כי ככלל, העובדה שהנתבע אינו מסוגל להראות כי ההסכמה ניתנה לו נוכח קושי טכני כזה או אחר אינה יכולה לשמש לו כטענת הגנה..." (רע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ, פסקה ח (20.4.2017). ואומר כי גם אם מדובר ב"תקלה נקודתית [הרי שזו] אינה מורידה מעצם העובדה שהתקיימה הפרה. תקלה נקודתית יכולה להיות הסבר להפרה, אבל היא אינה משנה את העובדה שהיתה הפרה, עקב התקלה" ואין בכך כדי לרפא את העובדה שהמשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (
ת"צ (חי') 40072-01-16 עו"ד שפיק רפול נ' קבוצת אורמוש בע"מ (3.1.2017)
). ומכל מקום
הנטל להוכיח טעות נקודתית מוטל על המשיבה במקרה כמו בדנא שבו המידע הרלוונטי מצוי בידיה (ע"א 7187/12 עו"ד צמח נ' אל על נתיבי אויר בע"מ (18.7.2014).
הגב' ארצי העידה כי רשימת הנמענים שהצטרפו לרשימה דרך אתר האינטרנט לאחר שנציג המשיבה שאל בע"פ אם יש הסכמה לכך, אינה רשימה מסודרת (עמ' 44), והתרשמתי מכלל הראיות כי אין מדובר בתקלה נקודתית, אלא באי הפנמה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, נכון לאותה עת.

26.
הדרך האגבית בה מצרפת המשיבה נמענים לרשימת התפוצה אינה מתיישבת עם תכלית החוק, קרי,

צמצום תופעת הספאם
. אחת הדרכים להלחם בתופעת הספאם היא לוודא הסכמה מפורשת של הלקוח לקבלת ההודעות השיווקיות של החברה. מכְּתב התשובה ומהעדויות מטעם המשיבה עולה כי הדרך העיקרית לצרף לקוח לרשימת התפוצה היא דרך ההסכמה בעל-פה אלא שלדרך זו לא נמצאה כל תמיכה ראייתית ממשית, כמו גם לאופן ההצעה ולדברים המפורשים שנאמרו בשיחה בעל פה, ככל שהיתה. לפי עדות הגב' ארצי בטרם מלא לקוח את פרטיו בגלויה נשאל על ידי נציג המשיבה אם הוא מעוניין לקבל עדכונים מהמשיבה, וככל שמסכים ניתנת לו הגלויה למילוי פרטיו ונציג המשיבה מצרף אותו לרשימת התפוצה (עמ' 31 לפרוטוקול). דרך דומה תוארה גם בקשר להצטרפות לרשימת הדיוור דרך אתר האינטרנט, כך אמרה המשיבה כי לאחר שאדם פונה באמצעות אתר האינטרנט, עובד מטעמה יוצר אתו קשר טלפוני ומציג בפני
ו אפשרות להצטרף ללקוחות המשיבה ולקבל דברי פרסומת ורק אם הוא מסכים הוא נכנס לרשימה בקובץ מחשב נפרד – בדרך זו הצטרפו 51 לקוחות בלבד כדברי המשיבה בסע' 37- 40 לתשובתה.

אפילו אם ניתן היה למצוא הגיון מסוים בטענה שמי שמילא את הגלויה מרצונו וציין את פרטי ההתקשרות עמו (כתובת מייל או מספר טלפון) מסכים כי המשיבה תיצור עמו קשר, בוודאי מקום בו ניתנת הגלויה שעליה מופיע "
חשוב לי שנישאר בקשר, אשמח שתמלאי מספר פרטים", ולא כתנאי לרכישת מוצר כלשהו, וכאמור בע"א 534/17 עו"ד לפיד נ' סלקום ישראל בע"מ (
6.3.2019) (להלן: "ענין לפיד") כי "ככל שנמען מסר את פרטיו למפרסם, יש להניח כי מידת ההטרדה הכרוכה בקבלת הודעות מממנו פחותה", הרי ההלכה היא כי משלא צוין במפורש שהמשיבה מתכוונת לשלוח דברי פרסומת לכתובת שזה עתה מסר הלקוח, אין לראות בכך הסכמה, גם לא הסכמה משתמעת, לקבלת דברי פרסומת מהמשיבה, כך גם לא ניתן ללמוד על הסכמה שכזו במקרה שבו יוצר הלקוח קשר דרך עמודת "צור קשר" באתר האינטרנט של המשיבה.

לא רק זאת אלא שנספח ד' לתשובת המשיבה, שהוצג כדוגמא לגלויה, אינו תומך בטענת המשיבה, שכן הלקוחה, הגב' לריסה שמילאה את פרטיה על גבי הגלויה עשתה זאת כדי שישלחו אליה קבלה בגין המוצרים שרכשה ולא לשם קבלת דברי פרסומת. לא בכדי נאמר בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת כי מפרסם יקבל הסכמה מפורשת בכתב מהנמען, והדוגמא ממחישה את הצורך בהסכמה המפורשת כדי למנוע מקרים שכאלה.

27.
הדרך שתיארה המשיבה, בין שמדובר בדרך של קבלת הסכמה בעל פה, ככל שהיתה, ובין שמדובר בצירוף אדם לרשימת התפוצה לאחר שמילא פרטיו בגלויה, שכאמור עולה כי לאו דווקא נועדה לבטא הסכמה לקבלת דברי פרסום, אינה מתיישבת עם הוראות הדין שכן לא הובאו ראיות לקבלת הסכמה, ממילא לא הסכמה מפורשת של הנמען לקבל דבר פרסומת.

בנסיבות אלה אין לי אלא לומר כי צירוף לקוחות לרשימת הדיוור של המשיבה ללא קבלת הסכמה מפורשת, כנדרש על פי סעיף 30א(ב) לחוק
התקשורת היא שאלה עובדתית ומשפטית המשותפת לכלל הנמענים שקבלו מהמשיבה דברי פרסומת ללא שנתנו הסכמתם המפורשת לכך. ובהנתן הדין ובהתאם לשורה ארוכה של פסקי דין, ולאור הנסיבות שתוארו לעיל הגעתי למסקנה כי יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, הם הנמענים
של המשיבה המקבלים ממנה דברי פרסומת.

28.
להתרשמותי
יש אפשרות סבירה כי יִקָבַע בתובענה שנגרם לחברי הקבוצה נזק לא ממוני.
משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה מפורשת היא תופעה מטרידה שאינה 'זוטי דברים' כלל ועיקר, התופעה
פוגעת בפרטיות הנמענים ויוצרת אי נוחות, כך נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כך קבע המחוקק וכך היתה כוונתו המחוקק שהובהרה בפסיקה כי
"די בכך שהוכח... ברמה הנדרשת בשלב זה [שלב בקשת האישור – א.נ.ח] כי אכן שוגרו אליהם דברי פרסומת בניגוד לחוק כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי נגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק שיש לפצות עליו..." (
רע"א 1621/16
m
ega advanced mathematica
l system ltd
נ' עו"ד עמית זילברג
, עמ' 13-12 (14.06.2016)).

התרשמתי מעדות המבקשת, כי דברי הפרסומת ששלחה המשיבה הטרידו אותה באופן אישי וכדבריה:
"זה הטריד אותי וזה קוטע לי את רצף היום, אני מקבלת הודעות שלא קשורות אלי" (עמ' 20 לפרוטוקול). מכאן שקבלת דבר הפרסומת ללא שהמבקשת נתנה הסכמה מפורשת הטרידה אותה ולטעמי יש אפשרות לכאורית לקיומו של נזק לא ממוני גם לחברי קבוצה נוספים מקבלי דבר הפרסומת שברשימת התפוצה של המשיבה.

29.
לצד סוגית צירוף נמענים לרשימת הדיוור של המשיבה ללא הסכמתם המפורשת, הניחה המבקשת גם תשתית עובדתית לכאורית לטענה כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א (ה) לחוק התקשורת בכל הקשור לאפשרות ההסרה מרשימת התפוצה.

המבקשת צירפה תצלומי מסך של מסרונים שיווקיים ששלחה המשיבה לטלפונים הסלולריים של הלקוחות (נספחים ד1, ד3 ו-ד4 לבקשת האישור) והמשיבה לא הכחישה כי אלו נשלחו אכן לרשימת הנמענים שלה. המסרונים נשלחו בלי שצוינה הדרך בה יכול הנמען להסיר עצמו מרשימת התפוצה בניגוד להוראות סעיף 30א(ה)(2) לחוק התקשורת לפיו: "...מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב".


הגב' ארצי שהעידה מטעם המשיבה, הודתה כי במסגרת שיגור המסרונים השִווּקים לא יידעה את מקבלי הפרסומת מהי דרך ההסרה מרשימת התפוצה: "במערכת שאנחנו עבדנו איתה היינו צריכים, היה רכיב של הסרה שהיינו צריכים לקחת ולהצמיד אותו לתוך הטקסט וכנראה לא עשינו את זה..." (עמ' 44 לפרוטוקול). בעניין זה ראיתי להפנות לעניין לפיד שם התייחס בית המשפט (עמ' 23) לחשיבות הנגשת מנגנון הסרה יעיל ונוח לנמענים:

"החובה להעמיד לרשות הלקוח מנגנון הסרה פשוט, סביר ואפקטיבי היא הבריח
התיכון בכל הסדר המאפשר משלוח דברי פרסומת לרשימת תפוצה... ללא מנגנון
הסרה שכזה, אין מפרסם רשאי לשלוח דבר פרסומת באחת מהדרכים המנויות
בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת, והדבר עולה במפורש מהוראות סעיפים 30א(ד)(1)
ו-30א(ה)(1)(ג) לחוק התקשורת.

מפרסם אשר אינו מעמיד לרשות הנמען מנגנון הסרה בהתאם לדרישות סעיף 30א.
לחוק התקשורת אינו עומד בדרישות החוק כלפי כל נמען אליו שלח דבר פרסומת,
ולא רק כלפי אותם נמענים שניסו ללא הצלחה, או בהצלחה שהייתה כרוכה בעלות
מיותרת, להסיר את עצמם מרשימת התפוצה של המפרסם. מכאן שייתכן כי ניתן
היה לכלול בגדר חברי הקבוצה בעילה בדבר אופן היציאה מהקבוצה את כל נמעני
דברי הפרסום ששלחה סלקום, בין אם פנו אליה בבקשה להסירם ובין אם לאו...".
30.
המבקשת הניחה תשתית ראייתית מספקת לעת הזאת לעניין ההסרה מרשימת הדיוור ועל כן
אני סבורה כי סוגיית ההסרה מרשימת הדיוור של המשיבה היא סוגיה לבירור ויש אפשרות סבירה כי תוכרע לטובת חברי הקבוצה. סוגיה זו כוללת גם את הטענה של המבקשת כי לא הוסרה מרשימת התפוצה גם לאחר ששלחה הודעת 'הסר', ויש לתת את הדעת לאפקטיביות של מנגנון ההסרה הידני שתיארה המשיבה בתשובתה – מנגנון שהנמען ממילא לא היה מודע אליו.

תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

31.

בדברי ההסבר להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), תשס"ה-2005 נאמר כי:
"...מוצע לאפשר מסלול תביעה אזרחי, אשר צפוי כי יהיה הכלי המרכזי והיעיל להתמודדות עם התופעה, וזאת הן בדרך של הגדרת האיסור הקבוע בסעיף המוצע כעוולה אזרחית, שלגביה יחולו הוראות פקודת הנזיקין נוסח חדש], והן בדרך של מתן אפשרות להגשת תובענה ייצוגית בשל הפרתו.
...
מסלול התביעה האזרחי המוצע נועד לתת סעד אפקטיבי לנפגעים מסוגים שונים: לגופים גדולים שיגישו תביעות בנזיקין, מצד אחד, וכן לקבוצה של משתמשים פרטיים שלכל אחד מהם נגרם נזק מועט יחסית שיגישו תובענה ייצוגית, מצד שני."
מהדברים שצוטטו לעיל עולה במפורש כי כוונת המחוקק היתה להנגיש לציבור כלי אפקטיבי שיסייע במיגור התופעה שהפכה להיות תופעה המונית.

בנסיבות התיק דנא, משהונחה תשתית לכאורית כי דברי הפרסומת ששלחה המשיבה לכל הנמענים שברשימת התפוצה שלה, ללא שקבלה מהנמענים הסכמה מפורשת בכתב, למצער לא היה בידי המשיבה תיעוד בכתב להסכמה שנתנו הנמענים מקבלי
ההודעות נראה כי יש בכך תשתית לכאורית להפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. משכך נוגעת התובענה לכל הנמענים ברשימת התפוצה של המשיבה בשבע השנים האחרונות, ואני סבורה כי דרך זו של תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה בנסיבות. נקיטה בדרך של הגשת תובענה ייצוגית תסייע להרתעת מפרסמים ותתמרץ אותם לנהל רשימה מסודרת של נמענים, ותאפשר מימוש זכות הגישה לערכאות גם אם הנזק שנגרם לכל מקבלי המסרונים הוא מועט יחסית.

32.
אמנם
המבקשת לא הגדירה את הקבוצה המיוצגת בבקשת האישור באופן ברור, ואולם בהתאם לדין
מוטל על בית המשפט להגדיר את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה (סעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות), בענייננו עולה מהראיות שהובאו כי מדובר
ברשימת תפוצה הכוללת לפחות 2,090 נמענים כפי שהודתה המשיבה, וזאת ללא נמענים נוספים שלכאורה הוסרו מרשימת התפוצה בשבע השנים האחרונות (עמ' 38 לפרוטוקול).

משכך הקבוצה היא ככל מי שקיבל מהמשיבה לכתובת הדואר האלקטרוני או לסלולרי דבר פרסומת מפר ולא נתן הסכמתו לקבל את ההודעה וכן כל מי שביקש להסיר את עצמו מרשימת הדיוור ולא הודעה לו דרך אפשרית ופשוטה להסיר עצמו מהרשימה, וזאת בתקופה של 7 שנים עובר להגשת התובענה.


33.

בנסיבות העניין, לא הובאה בפני
כל ראייה שיכולתי להניח שעניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג או ינוהל בדרך הולמת, ולפיכך אני מורה כי המבקשת ובאי כוחה יהיו נציגי הקבוצה, בהתאמה.

34.
ראיתי לציין כי
גם אם ראוי ונכון לערוך פנייה מוקדמת לצורך תיקון ההפרות הרי שהעדר פנייה מוקדמת אינה בהכרח חוסר תום לב. גם לא ראיתי בעובדה כי המבקשת עובדת במשרד ב"כ הקבוצה פגם המצדיק שלא להעתר לבקשה, ככל שעניינה כפי המקרה דנא בתובענה שראוי לאשרה כייצוגית, בוודאי כשהתברר בדיון שהמבקשת אינה מועסקת באופן ישיר על ידי ב"כ הקבוצה (עמ' 8 לפרוטוקול).

35.
יחד עם זאת אינני יכולה להתעלם מסכום הפיצוי שלטעמי חורג מכל פרופורציה, ואשתמש בביטוי 'סכום מנופח'. המבקשת העמידה את הסכום (המוגזם כשלעצמו) "רק" על סך 21,000,000 ₪, אבל זאת 'צמצמה' באומרה כי "לעת הזאת, וטרם מינוי מומחה, מועמד הנזק בשלב זה על סך המיטיב עם המשיבה משמעותית, בסך 140,000,000 ₪. ..." (סעיף 34 לבקשת האישור). אמנם ניתן לומר כי מקרה זה הנמנה על המקרים שבהם הסכום המופרז שמסתמן יכול להעיד על התאמת המבקשת וב"כ להיות הגורמים המייצגים באופן ראוי את הקבוצה (רע"א 2282/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' לילי לוי (08.07.2015)), ואולם לאחר ששקלתי את הדברים ובכלל זה את העילות שבבסיס בקשת האישור, הראיות הקיימות להפרת הדין, ואת יכולתם של הצדדים להגיע לאחר אישור הבקשה להסדר שלם ויעיל עם המשיבה, שיהיה בו להיטיב עם חברי הקבוצה באופן שמתיישב עם הערכה ריאלית של הנזק, כפי שעלה בנסיונות הפשרה, לא ראיתי להחליף את המבקשת ואת ב"כ, וכפי שציינתי לעיל ראיתי לאשרם כנציגי הקבוצה.

סמכות עניינית
36.
לפני סיום, ראיתי להתייחס לטענת המשיבה, שהיתה מהותית במסגרת טענותיה, בדבר העדר סמכות עניינית בגלל סכום התביעה הנופל לטענתה מרף הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי.

37.
המבקשת העריכה כי הקבוצה מונה 10,000 נמענים והעמידה את גובה הפיצוי לקבוצה על סך 21,000,000 ₪, כש-20,000,000 ₪ מתוכם הם כגובה הפיצוי הנזכר בדין לגבי פיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 30א (י)(1) לחוק התקשורת, ולטענת המשיבה לא ניתן לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית סכום ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, ועל כן נותרה המבקשת, לטענת המשיבה, עם הפיצוי הלא ממוני בגין הטרדה, הכבדה פגיעה בפרטיות, שנגרמת ממשלוח דברי פרסומת של המשיבה והוערך כ-100 ₪ לכל חבר בקבוצה ומשכך העמידה את הסכום למעשה על 1,000,000 ₪ המצוי בגדר סמכות בית המשפט השלום.

38.
טענות המשיבה אינן חסרות בסיס מבחינת היקפן, אם כי אומר שהמבקשת לא העמידה את הסכום המופרז הנתבע כחלק מסכום ללא הוכחת נזק אלא ציינה כי תעדכן את הסכומים לאחר שיהיו בידיה ראיות (סעיפים 34, 36 לבקשה).

הסכום הנתבע בתובענות ייצוגיות מבוסס לא פעם על הערכה של התובע, זאת בהעדר נתונים שמצויים ברשותו, ולא פעם מוגשות בקשות לאישור בהיקף מופרז לאור סכום האגרות שאיננו פרופורציונלי להיקף הפיצוי הנתבע, שלא כמו בתביעות אזרחיות. ייאמר כי במועד בו הגישה המבקשת את הבקשה דנא טרם חויבו מגישי הבקשות באגרה, כך שלמעשה המבקשת, כמו מבקשים אחרים, היו אדישים לגובה הסכום שהם תובעים. אמנם כיום מחויבים המבקשים לשלם אגרה, שונה לכל ערכאה, אבל עדיין אין האגרה תלוית הסכום הנתבע לפיצוי (תקנה 7א לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007), כפי תובענות אזרחיות רגילות.

אני סבורה כי יש יסוד סביר להניח כי הנזק שנגרם לקבוצה המיוצגת נמוך באופן דרסטי מזה שהוערך בבקשת האישור, והתרשמתי כי ראוי היה להגיש התובענה לבית משפט שלום, כפי שגם הערתי על כך במהלך דיון ההוכחות. יחד עם זאת, הטענה להעדר סמכות עניינית עלתה באופן משמעותי רק בסיכומי המשיבה, והיה מקום להעלותה כטענת סף, מכל מקום משלא הועלתה ומאחר שהסכום הנתבע, אף שהוא נראה לכאורה מופרז, עדיין התביעה במספריה הנוכחים, בסמכות בית משפט מחוזי ועל כן לא ראיתי לסלקה, או להעבירה לבית משפט אחר, לאחר שדנתי וסברתי כי ראוי לאשר התובענה כייצוגית.

אני סמוכה ובטוחה שהצדדים ישכילו לסיים את ההליך בפשרה לאחר אישור התובענה הייצוגית.

סיכומו של דבר
39.
אני מאשרת את התובענה כייצוגית.

בהתאם להוראות
סעיף 14
ל
חוק תובענות ייצוגיות
אני קובעת כך:

הקבוצה המיוצגת – כאמור בסעיף 32 לעיל, קרי, כל מי שקיבל מהמשיבה לכתובת הדואר האלקטרוני או לסלולרי דבר פרסומת מפר ולא נתן הסכמתו המפורשת לקבלת ההודעה הפרסומית וגם כל מי שביקש להסיר את עצמו מרשימת הדיוור ולא הודעה לו דרך אפשרית ופשוטה להסיר עצמו מהרשימה, וזאת בתקופה של 7 שנים עובר להגשת התובענה.
התובעת המייצגת
היא המבקשת, יעל בליט
ובאי-כוחה הם עו"ד חן שטיין
ו/או ליאת שטיין
, כמפורט בכותרת הבקשה.
הסעד

הוא פיצוי כספי בגין נזק לא ממוני הנגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מדברי הפרסומת ששלחה המשיבה.
העילות

המאושרות בתובענה הן עילות של הפרת סעיף 30א (ב) ו-(ה) לחוק התקשורת קרי,
עילות הנוגעות לאי הסכמה מפורשת לקבל דברי פרסומת והעדר מנגנון הסרה ברור ובהיר בדברי הפרסומת ששלחה המשיבה.

40.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה כייצוגית כמתחייב מהוראות סעיף 25 (א) לחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את המפורט כמתחייב מהוראות הדין.

עותק מההודעה המשותפת לפרסום יועבר לעיוני תוך 20 ימים ותינתן הוראה לעניין דרך הפרסום. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.

ההודעה תכלול גם את האפשרות בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות לפיו כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום ההחלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

41.
ראיתי לשוב ולהמליץ לצדדים להדבר ביניהם ולהגיע להסכמות להסדר פשרה ראוי ונכון בנסיבות, וכדי לעודדם ולא לקבוע מסמרות לעניין הסכומים, לא
ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בשלב זה, ואלה ישוקללו ככל שידרש בסיום ההליך, תוך שאני מביאה בחשבון את התנהלות שני הצדדים.

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות תגיש המשיבה כתב הגנה תוך 60 ימים.

ניתנה היום, י' אדר תש"פ, 06 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט מחוזי 11356-12/16 יעל בליט נ' סי. סמדר אליאסף בע"מ, סמדר אליאסף (פורסם ב-ֽ 06/03/2020)