פסקי דין על הגישור ישראל פונטוס בע"מ | פסקי דין על גבריאל משה לביא

59236-11/18 תאמ     03/03/2020




תאמ 59236-11/18 הגישור ישראל פונטוס בע"מ נ' גבריאל משה לביא








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 59236-11-18 הגישור ישראל פונטוס בע"מ
נ' לביא




תיק חיצוני: 5378350918




בפני

כבוד הרשמת הבכירה
אביגיל ון-קרפלד


תובעת

הגישור ישראל פונטוס בע"מ


נגד

נתבע
גבריאל משה לביא









החלטה


ביום 13.2.20 ניתן

פסק דין
המקבל את התביעה באופן חלקי. נקבע כדלקמן:

"הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הנובעים מפעולות הגישור הבאות:
בגין שתי ישיבות גישור בלבד בתאריכים 11.1.17 ו- 18.1.17.
עבור גישור טלפוני בתאריכים 5.12.16 ו- 3.4.17.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
התובעת תגיש פסיקתא מוסכמת לחתימה.
לאחר ששקלתי בדבר ובנסיבות ולאור האמור לעיל לא ראיתי לעשות צו להוצאות".

ביום 18.2.20 הגישה התובעת פסיקתא לחתימה ולפיה יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 2,078.46 ₪ (כולל מע"מ) כדלקמן:
עבור ישיבת גישור מיום 11.1.17 - 514.8 ₪
עבור ישיבת גישור מיום 18.1.17
- 936 ₪
עבור גישור טלפוני מיום 5.12.16 - 31.2 ₪
עבור גישור טלפוני מיום 3.4.17 – 335.4 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך כולל של 261.05 ₪ בהתאם לתחשיב שצורף.

ביום 18.2.20 ניתנה החלטה כדלקמן:
"לא ברור אם מדובר בפסיקתא מוסכמת. בהעדר התנגדות בתוך 20 יום תינתן החלטה כמבוקש. התובעת תמציא את ההודעה והפסיקתא לצד השני ותמציא אסמכתא. בחלוף המועד להגשת תגובה תעתור למתן החלטה בצירוף אסמכתא להמצאה".

ביום 23.2.20 הוגשה תגובת הנתבע לפסיקתא שהגישה התובעת. לשיטת הנתבע יש לחייבו בסכום של 1,816 ₪ כאשר 718 כבר שולם כנגד חשבונית ולכן היתרה היא 1,098 ₪. הנתבע צרף אסמכתא בדבר העברה בנקאית בסך של 1,098 ₪ לב"כ התובעת.

ביום 3.3.20 הוגשה תשובת התובעת לעניין הפסיקתא. התובעת מתנגדת להפחתה של 717 ₪ אשר מעול לא הייתה בגדרי המחלוקת של התובענה. לטענת התובעת הפסיקתא שהגישה מהווה חישוב מדויק של סכומי התשלום שנקבעו עבור כל אחד מרכיבי פסק הדין. עוד נטען, כי תובענה זו מלכתחילה עסקה בשתי ישיבות גישור בלבד – מיום 11.1.17 ומיום 18.1.17. הישיבה הראשונה מיום 29.11.16 לא הייתה כלולה במסגרת תובענה זו והסכום ששולם עבורה 717 ₪ כבר שולם ומעולם לא היה חלק מהמחלוקת נשוא התובענה.

התובעת טענה עוד, שפסק הדין נוקב באופן מדויק בתאריכי הישיבות והפעולות שעבורן יש לחייב ואין מסמכותו של ביהמ"ש לפסוק ולהכריע כספית לעניין פעולת מגשר וסכום שניתן עבורה אשר מעולם לא היוו חלק מהתביעה. בפסק הדין לא הוזכר ולו רמז של קיזוז כזה או אחר מסכום הפעולות שצוין במפורש. לא יעלה על הדעת לקבל את טענותיו השגויות והמופרכות של התובע לעניין הפחתת גובה הסכום. ככל שהתובע היה מעוניין בהשבה של 717 ₪ היה עליו להגיש תביעה שכנגד ובמסגרתה להכניס את הסך הנ"ל לגדרי המחלוקת בין הצדדים. משלא עשה כן והתיק כבר הסתיים במתן

פסק דין
יש לדחות מכל וכל את עצם הטענה בדבר סכום זה שמעולם לא היה חלק מהמחלוקת בין הצדדים.
כן נטען שעצם תשלומו המלא של הסכום הנדרש בסך 717 ₪ עבור ישיבת הגישור הראשונה בזמן אמת מהווה הודעה של הנתבע לעניין נכונות החוב עבור ישיבה זו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נראה לביהמ"ש שיש להעדיף את עמדת הנתבע מהטעמים שלהלן:

במסגרת פסק הדין נקבע כי "במצב דברים זה יש ממש בטענת הנתבע שיש לראות בפגישת הגישור הראשונה חלק מישיבת המהו"ת על המשתמע מכך מבחינת התשלום (ע' 13 ש' 19-20). כן נקבע שבגין פגישת מהו"ת אין הצדדים משלמים (ע' 13 ש' 2).

אין מחלוקת כי הנתבע שילם 717.6 ₪ בגין ישיבת הגישור הראשונה מיום 29.11.16 (ע' 6 בתגובה מיום 3.2.19). חיוב הנתבע בסכומים שנקבעו בפסק הדין ללא התחשבות בכך שהנתבע כבר שילם עבור פגישה הגישור הראשונה, פגישה שלא היה אמור לשלם בגינה, אינה ראויה, אינה צודקת ויוצרת סתירה פנימית בפסק הדין. ביהמ"ש סבור שמדובר בהשמטה מקרית בשים לב לכך שביהמ"ש ציין במפורש את המילים "על המשתמע מכך מבחינת התשלום".

יש לתת גם משקל לכך שהתובעת מנעה פירוט מלא מהנתבע לגבי החוב בטרם נקיטת ההליך המשפטי
ובכך נפגעו זכויותיו הדיוניות של הנתבע (ראה פסק הדין בעניין זה בע' 14 ש' 17-23). מכל מקום הנתבע טען בדיון בפה מלא שהמגשר לא היה רשאי לגבות תשלום בגין בפגישת הגישור הראשונה (ע' 7 מש' 17-24). לכן קשה לקבל הטענה שישיבת הגישור הראשונה לא הייתה חלק מגדרי המחלוקת. זאת ועוד,
בע' 7 ש' 23 לפרוטוקול הדיון התייחס המגשר לדברים: "... ראה זה פלא, הדבר היחידי שאודותיו שילם הנתבע היא הישיבה הראשונה שלא [צ"ל שלה – א.ו.ק] הוא קורא ישיבת מהות".

גם על מנת שלא להרבות בהליכים משפטיים ביהמ"ש יראה בתגובת הנתבע מיום 23.2.20, נתבע שאינו מיוצג, כבקשה לתיקון

פסק דין
שהוגשה בתוך 21. גם לו לא עשיתי כן ביהמ"ש רשאי לתקן כל טעות בפסק הדין אם ראה לנכון לעשות כן בהתאם לתקנה 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד -1984.

לאחר עיון עולה, שסכומי הפסיקתא אמורים להיות כדלקמן (ראה ע' 3 במסמך שהוגש ביום 12.2.20):
עבור ישיבת גישור מיום 11.1.17 – 515 ₪
עבור ישיבת גישור מיום 18.1.17
- 936 ₪
עבור גישור טלפוני מיום 5.12.16 – 31 ₪
עבור גישור טלפוני מיום 3.4.17 – 335 ₪

אין מקום לצירוף הפרשי הצמדה וריבית כטענת התובעת. הדבר אינו נזכר בפסק הדין במפורש ולאור המחלוקת האמיתית לגבי החיוב אין גם מקום לחיוב כזה.

על הנתבע לשלם לתובעת סכום של 1,817 ש"ח. מסכום זה יש להפחית 717.6 ₪ שכבר שולמו בגין ישיבת הגישור הראשונה שבגינה נקבע שאין המגשר זכאי לתשלום. דהיינו, הנתבע חייב לתובעת סכום של 1,099.4 ₪.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר תש"פ, 03 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 59236-11/18 הגישור ישראל פונטוס בע"מ נ' גבריאל משה לביא (פורסם ב-ֽ 03/03/2020)