פסקי דין על דנוך אחיאל | פסקי דין על המגן חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לנפגעי רכב | פסקי דין על קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים |

4999/04 א     28/05/2006




א 4999/04 דנוך אחיאל נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ, קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים




1
בתי המשפט
א 004999/04
בית משפט השלום הרצליה

בפני
סגן הנשיא
28/05/2006
תאריך:
כב' השופט מאיר שנהב
דנוך אחיאל

ע"י ב"כ עו"ד ל. חזין ואח'

התובע:
נ ג ד

1 . המגן חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ

3 . קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

ע"י ב"כ עו"ד י. מלמן ואח'

הנתבעות:
פסק דין

(נתבעת מס' 3)
1. התביעה:
לפניי תביעת התובע, יליד 1981, לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ביום 2.3.86, כהולך רגל שנפגע מרכב שמספרו כמו גם פרטי הנהגת שנהגה בו אינם ידועים לו.
התובע שהיה קטין בעת קרות התאונה (כבן 5), טען כי על נתבעת מס' 3 (להלן: "הנתבעת") לפצותו מכח סעיף 12 (א) (1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, שכן מאמצי הוריו לאתר את הנהגת הפוגעת לא צלחו.
2. ההגנה:
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה בהעדר עילה שכן פרטי הנוהגת ברכב הפוגע ידועים או היו ידועים לתובע או להוריו במועד קרות התאונה ולפיכך אין תחולה לסעיף (א) (1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. לחילופין טענה הנתבעת כי התובע השתהה בהגשת התביעה ולחילופי חילופין טענה להיקף נזקי התובע.
יצויין כי התביעה כנגד נתבעות 2-1 נמחקה ע"י בית המשפט (ראה פסק הדין מיום 6.11.05)

3. נכות רפואית:
ד"ר מ. סודרי, אורטופד, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט קבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה בברך שמאל על פי סעיף 35 (1) ב' לקובץ תקנות המל"ל .

4. עדויות:
להלן תמצית עדות התובע ואימו שהובאו בתצהיר בכתב וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית:

א. עת/1 - לאה דנוך, אם התובע, העידה כי ביום האירוע, עמדה ושוחחה עם גיסתה בקרן הרחובות קפלן - תל חי בקריית אונו ושעה שהתובע ביקש לחצות את הכביש, הגיע רכב בצבע אדום שנסע במהירות ופגע בתובע שהתגלגל על הכביש למול עיניה.
האם אישרה כי הנהגת הפוגעת עצרה מבוהלת והסיעה אותה ואת התובע לביתה ולבקשתה המשיכה עמם לבי"ח "שיבא" בתל השומר. כן טענה כי חוקר משטרה, שהגיע לבית החולים, חקר אותה ואת הנהגת. האם הסבירה כי כיוון שהייתה טרודה ומרוכזת בתובע, לא הבחינה כי הנהגת עזבה את ביה"ח ולנוכח העדר נסיונה בתביעות, לא דרשה מהנהגת מסמכים או פרטים נוספים בהסתמכה על חקירת המשטרה. האם טענה כי נסיונותיה לאתר את הנהגת במשטרה או בחברת הביטוח "המגן" לא צלחו ואישרה כי בעבר פנו אליה נציגים מטעם חב' הביטוח "המגן" במטרה לסלק את התביעה אך הם לא חזרו אליה.

ב. עת/2 - דנוך אחיאל
, התובע, טען כי הוא זוכר את הנסיעה ברכבה של הנהגת שפגעה בו ואת אחיזתו בידו הכואבת, תאר את מצבו, את הטיפולים הרפואיים בו ואת מגבלותיו בעטיה של התאונה.
התובע טען כי לאחר שאחיו נפגע בתאונה פנו הוריו לייעוץ משפטי בנסותם לאתר את פרטי הרכב שפגע בו, אך מאמציהם לא צלחו.

5. הכרעה:
לאחר עיון בתיעוד שלפניי שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין החלטתי כדלקמן:

א. מעשי ומחדלי הורי התובע מחייבים את התובע:
בהסתמכי על סעיפים 15-14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962, שוכנעתי לאמץ את עמדת הנתבעת ולקבוע כי פעולתם, ידיעתם, מעשיהם או מחדליהם של הורי התובע נחשבים לכל דבר ועניין כידיעתו, מעשיו או מחדליו של התובע.

ב. שיהוי בהגשת התביעה:
תביעתו הראשונה של התובע הוגשה ביום 2.9.99 ולאחר מחיקתה הוגשה שוב ב- 30.12.04. אין חולק כי תביעת התובע לא התיישנה ביום הגשתה שכן הזמן שעד הגיעו לגיל 18 לא נמנה לצורך זה. (ראה סעיף 10 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958).
בנסיבות המקרה שלפניי ולנוכח זכאות התובע להגשת תביעתו, לא מצאתי נפקות מעשית לטענות הנתבעת באשר לשיהוי בהגשת התביעה ולפיכך החלטתי לדחותה.

ג. עילת התביעה נגד הנתבעת:
לאחר בדיקת טיעוני בעלי הדין ובהסתמך על התשתית שלפניי שוכנעתי לקבל טענות התובע ואלה נימוקיי:

1. התובע מבסס תביעתו כנגד הנתבעת בהסתמכו על סעיף 12 (א) (1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 המזכה אותו להגיש התביעה כנגדה אם "הנהג האחראי לפיצויים אינו ידוע" ויש לזכור כי בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון [ראה ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ, פד"י מא' (1) 542), "אין די שהנפגע - התובע הוא עצמו אינו יודע בעת הגשת התביעה מיהו הנוהג האחראי, עליו להראות ששקד במידה סבירה לאתרו והדבר לא עלה בידו" (ראה פסה"ד בעמ' 547)].

2. אין חולק כי אימו של התובע ראתה את הנהגת הפוגעת ואף נסעה עמה לביתה ומשם לבית החולים כשבסופו של דבר נעלמה הנהגת ופרטיה נותרו עלומים.

3. בהסתמך על הראיות שלפניי שוכנעתי כי פעולת אם התובע הייתה סבירה וגם אם שגתה או התרשלה באי רישום פרטי הרכב או פרטי הנהגת, הרי שלא ניתן לבוא עמה חשבון עד כדי שלילת עילת התביעה כנגד הנתבעת.

4. בבחינת סבירות פעולת אימו של התובע בעת ההיא, לא ניתן להתעלם מתחושת האם והערכתה הסובייקטיבית באשר לחומרת פציעת התובע.
במצב בו הייתה האם, ניתן להבין כי תשומת ליבה ודאגתה יתמקדו במצב בנה ולא לרישום פרטי הנהגת, מה גם שהנהגת תוחקרה ע"י משטרת ישראל וסביר היה להניח שהמשטרה תטפל בקבלת הפרטים הנדרשים.

5. בנתוני המקרה לא מצאתי כי הורי התובע ישבו בחיבוק ידיים או נמנעו מפעולות שיכלו לנקוט ושוכנעתי גם כי פעולותיהם מאז קרות התאונה ועד הגשת תביעתה ע"י פניה למשטרת ישראל, לחברת הביטוח "המגן", בנסיונם לאתר את הנהגת סבירות ומעידות על תום ליבם ולא ניתן לדרוש מהם לבצע פעולות אחרות שאינם יכולים לבצען.

6. לנוכח האמור, התשתית הראייתית שלפניי, ניתן לקבוע כי לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת וכי זו חבה בפיצוי בגין נזקי גופו תוצאת התאונה.

ד. הנכות:
איש לא חלק על קביעת המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית המשפט ולפיכך נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 5% כקביעת המומחה בשל השפעה קלה מאוד על כושר פעולת ברכו השמאלית.
לאחר שבחנתי את חוות הדעת ולאור הראיות שלפניי ניתן לקבוע כי נפקותה התפקודית של הנכות אינה זניחה והעובדה כי נותרה בו למרות הזמן הרב שחלף מאז קרות התאונה אומרת דרשני.

ה. הנזק:
לנוכח התשתית הראייתית שלפניי, הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכומים הבאים:

1. כאב וסבל:
בהסתמכי על נכותו הרפואית של התובע והפרשי הצמדה וריבית מאז קרות התאונה, הנני מחייב את הנתבעת לפצותו באב נזק זה עפ"י נכותו הצמיתה, בסכום כולל של 18,818 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
2. סיכון להפסדי שכר בעתיד:
לנוכח הנכות הרפואית והיבטיה התפקודיים, גילו הצעיר והסיכון להפסדי שכר בעתיד והקושי לצפות פני עתיד ארוך הטווח, לא ניתן לחשב את שיעור הפיצוי באופן אריתמטי ויש לקבעו על דרך ההערכה הכוללת.
בהתחשב בגורמים הרלוונטים, הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע באב נזק זה בסכום כולל של 80,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

3. פיצוי בגין סיוע הזולת הפסד שכר והוצאות בעתיד:
התובע לא נשא בנטל המינימלי להוכיח נזקיו בעבר ולא שוכנעתי כי אלה צפויים לו בעתיד ולפיכך אין מקום לחיוב הנתבעת בגינו .

4. הוצאות משפט ושכ"ט:
על הנתבעת להשיב לתובע את האגרה ששילם בעת הגשת התביעה וכן לשאת בשכ"ט בא כוחו בשיעור של 13% + מע"מ.
המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ו (28 במאי 2006) בהעדר הצדדים

שנהב
מאיר, שופט סגן נשיא
קלדנית: דורית ר.








א בית משפט שלום 4999/04 דנוך אחיאל נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ, קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 28/05/2006)