פסקי דין על עאטף ח'טיב | פסקי דין על ניבין עלמי | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

7877/04 א     12/06/2006




א 7877/04 עאטף ח'טיב נ' ניבין עלמי, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ





1
בתי המשפט
א 007877/04
בית משפט השלום ירושלים
12/06/2006
תאריך:
כב' השופט א' דראל

בפני
:

עאטף ח'טיב

בעניין:
התובע
נהאד ארשיד

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1. ניבין עלמי

2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
הנתבעות
פיראס מלחם

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
מבוא

1. 1. התובע, יליד 1973, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.1.04 בשכונת אל טור בירושלים. בעת התאונה היה התובע הולך רגל. ברכב נהגה הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 2 היא מבטחת הרכב בביטוח חובה.

2. 2. אין מחלוקת על כך שהנתבעת מס' 2 חבה בפיצוי התובע עבור נזקיו והצדדים חלוקים רק בהערכת הנזק שנגרם לתובע עקב תאונת הדרכים.

3. 3. עיקר המחלוקת הוא בהערכת הגריעה שנגרמה לתובע מכושר השתכרותו. התובע הוא בעל תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בניהול רפואי. עובר לתאונה עבד התובע כאח ראשי בחדר הניתוח של בית החולים אוגוסטה ויקטוריה. לאחר התאונה, הפסיק התובע לעבוד בחדר הניתוח ועבר לעבוד כאחראי כח אדם של בית החולים. אמנם, שכרו של התובע השתפר באופן משמעותי בעקבות השינוי ואולם לטענתו נקטע מסלול קידומו בתחום הסיעוד הרפואי ונמנעה האפשרות כי היה מתקדם בתחום זה ושכרו היה עולה בהתאם.
חוות הדעת הרפואיות והנכות הרפואית

4. 4. התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה.

5. 5. ד"ר מיכל עמית-כהן, שמונתה מומחית רפואית בתחום האורטופדיה, קבעה כי נותרה לו נכות בשיעור של 10% בשל הגבלת תנועה בצוואר. היא מציינת בחוות דעתה כי מנגנון הפגיעה התאים לחבלה בעמוד השדרה הצווארי וכי הרישום על התלונות שנרשם ביום 10.1.04 מספיק כדי לקשור בינן לבין התאונה.

6. 6. המומחית כתבה בחוות דעתה כי למרות ההפרעה בשיתוף הפעולה מצד התובע בעת הבדיקה, התרשמה כי קיימת הגבלה קלה בתנועה בסיבוב הצוואר. עוד היא מצאה הפרעה בתחושה בצד החיצוני לאורך צד שמאל. הממצא הקליני תאם גם את הממצא שנמצא בצילומי ה- mri שנעשו לבקשת המומחית.

7. 7. בהתייחסה לתלונות התובע לגבי עמוד השדרה המתני והממצאים שנמצאו בצילומי ה- mri, סברה המומחית כי הממצאים אינם מספקים בסיס מספיק כדי לקבוע נכות נוספת.

8. 8. באשר לנכות הזמנית קבעה המומחית כי התובע היה באי כושר מלא במשך 6 שבועות ובאי כושר חלקי (50%) למשך 3 שבועות נוספים.

9. 9. ד"ר א' קורן לובצקי, שמונתה מומחית רפואית בתחום הנוירולוגיה, ציינה גם היא בחוות דעתה כי מצאה הגבלה בתנועתיות הצוואר. לדבריה, 'נמצאה אולי ירידה בתחושה באספקט האולנרי של יד שמאל (בדיקה סובייקטיבית)'. בתיאור העובדות היא מציינת את התלונות שעליהן התלונן התובע ובהן כאבי ראש, חולשה של יד שמאל ונימול. באשר לחולשת היד היא שבה ומבהירה כי מדובר בתלונה סובייקטיבית וכי לא נמצאה עדות לחולשה בבדיקה האובייקטיבית שערכה. עם זאת, היא מזכירה כי ממצאי בדיקת ה- mri יכולים להסביר את התלונה על נימול בצד האולנרי של יד שמאל.

10. 10. בסיכום חוות דעתה, קבעה המומחית כי את תלונות התובע על כאבי ראש, סחרחורות ונדודי שינה יש לייחס לחבלה הצווארית, עליה ניתנה נכות אורטופדית וכי הנימול ביד שמאל, אינו מזכה באחוזי נכות.

11. 11. התובע והנתבעות העלו טענות שונות כלפי הקביעות שבחוות הדעת. התובע סבר כי קופח. לטענתו, לא נקבעה לו הנכות אותה צריך היה לקבוע לו בשל סירובו לעבור בדיקת emg וכי היה מקום להעניק לו נכות עבור הפגיעה בעמוד השדרה המתני ועבור התופעות שנמצאו בתחום הנוירולוגי. הנתבעות סברו כי ניתנה נכות גבוהה מדי וכי לא ניתן ביטוי לכך שהתובע הפריע לקבלת ממצאים אמינים במהלך הבדיקה. עוד טענו הנתבעות לכך שטענת התובע לחבלת ראש אינה נתמכת בתיעוד הרפואי הסמוך לתאונה.

12. 12. הצדדים לא שיגרו שאלות הבהרה לשתי המומחיות שמונו ולא עימתו אותן עם השגותיהם בנוגע לממצאים שנקבעו. המומחיות אף לא זומנו לחקירה. לא מצאתי כי יש בטענות שהועלו, בהיעדר תמיכה רפואית לטענות, כדי להביא למסקנה אחרת מזו העולה מחוות הדעת.

13. 13. לפיכך, יש לראות את נכותו הרפואית של התובע כנכות בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה קלה בצוואר, שבאה לידי ביטוי גם בכאבי ראש, סחרחורות ונדודי שינה. עוד יש להביא בחשבון כי התובע סובל מנימול ביד שמאל שאינו כלול בנכות הרפואית שנקבעה, אך אינו מזכה בנכות נוספת.
ההיבטים התפקודיים של הנכות

14. 14. התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא סובל ממגבלות בתנועת הצוואר, תנועת הגב, כאבים ונימול בידו השמאלית, כאבים בכתפיים, התקפים של סחרחורות, איבוד שיווי המשקל, בחילות חוזרות ונשנות, הקאות ונדודי שינה (סעיף 9 לתצהירו).

15. 15. הוא מציין כי המגבלות האלה מגבילות אותו כמעט בכל פעילות פיזית אותה הוא מבצע וכי הוא מתקשה בהליכה למרחקים, ישיבה ממושכת ובביצוע עבודה המצריכה ריכוז רב. עוד הוא מתקשה בהרמת דברים וחפצים כבדים, ישיבה ממושכת מול מחשב וסובל מנדודי שינה.

16. 16. קשה היה שלא להתרשם כי האופן הסובייקטיבי שבו רואה התובע את מגבלותיו כתוצאה מהתאונה רחוק מהתיאור שניתן למצבו בחוות הדעת הרפואיות. בהקשר זה אעיר כי ב"כ הנתבעות ציין בסיכומיו, ובצדק, כי האופן שבו 'הופיע' התובע במהלך הדיון תאם התנהגות של נכה שנפגע פגיעה משמעותית פי כמה מהפגיעה שבה נפגע התובע. במהלך הדיון ביקש התובע לשבת בחלוף כחצי שעה ולאחר שישב משך זמן קם וישב לסירוגין. בנוסף, התובע נמנע באופן שנראה מכוון, מלהזיז את צווארו והטה את גופו בכל פעם שהיה מעוניין בהזזת הצוואר.

17. 17. קשה היה שלא להתרשם כי הייתה מידה מסוימת של הפרזה בתיאור המגבלות הנובעות מהתאונה.
רכיבי הנזק

18. 18. התובע ביקש כי יפסק לו פיצוי עבור הנזק הלא ממוני, הפסד השתכרות בעבר, גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד והפסד פנסיה, הוצאות רפואיות ועזרה וסיעוד.
הנזק הלא ממוני

19. 19. התובע זכאי לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו. לפיכך, אני פוסק לו (במעוגל) סכום של 16,000 ₪ ברכיב זה.
הפסד ההשתכרות - כללי

20. 20. עובר לתאונה עבד התובע כמנהל סיעודי של חדר הניתוח בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה ושימש גם אח ראשי (מפקח) מחליף. מעדותו עלה כי יש שלושה 'מפקחים' על המחלקות הרפואיות וכי הוא הוכשר להיות אחד מהם, הרביעי, ובעת הכשרתו שימש כמחליף של אחד האחרים.

21. 21. שכרו הבסיסי של התובע באותה עת עמד על 4,700 ₪ לחודש והוא טען כי בנוסף קיבל סכום של 1,600 דולר בשנה עבור משרת האח הראשי המחליף ועבור משרת המנהל הסיעודי של חדר הניתוח.

22. 22. התובע מציין בתצהירו כי הצליח להגיע לתפקידים אלה בהיותו בן 27 וכי בעתיד היה אמור להתקדם ולהגיע לתפקיד מנהל שירותי הסיעוד בבית החולים.

23. 23. לטענתו, לאחר שובו לבית החולים בעקבות התאונה התקשה לתפקד כאח וכמנהל הסיעוד בחדר הניתוח בשל המאמץ הפיזי שמצריכה עבודה זו ולפיכך הועבר בחודש יוני 2004 למשרה פקידותית, אחראי כח אדם (סעיף 13 לתצהירו).

24. 24. בעקבות המעבר עלה שכרו של התובע באופן חד ושכרו בתפקיד החדש הוא 6,722 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה). הוא מבהיר בתצהירו כי הצליח להגיע לשכר זה למרות המום ומהמגבלות וטוען כי היה מגיע לשכר גבוה מזה, לו היה זוכה בתפקיד בכיר בבית החולים כמנהל שירותי הסיעוד. הוא מעריך את השכר הצפוי, אם היה מתקדם, בשכר כפול משכרו הנוכחי, אך הערכה זו אינה מגובה בראיות (סעיף 14 לתצהיר).

25. 25. כאמור, התובע טען כאמור כי בשל התאונה נמנעה ממנו האפשרות לעבוד ולהתקדם בתחום הסיעוד ולהפוך מאח ראשי או ממנהל הסיעוד בחדר הניתוח למפקח על מנהלי הסיעוד במחלוקות השונות ואף למנהל הסיעוד הראשי בבית החולים.

26. 26. טענת התובע לא הוכחה. ראשית, לא הוברר מה היו סיכויי הקידום של התובע ומתי צפוי היה להתמנות לתפקיד מפקח או להחליף את מנהל הסיעוד בבית החולים. שנית, לא הוברר מהו השכר הצפוי למי שממלא תפקידים אלה ועד כמה שכר זה גבוה משכרו הנוכחי של התובע. בהערכת התובע כי מדובר בשכר כפול אין די. ניתן היה לצפות כי דווקא התובע, העובד עתה כאחראי כח אדם של בית החולים, יוכל להביא ראיות להוכחת טענותיו.

27. 27. גם בהיבט הרפואי, לא שוכנעתי כי בשל ההגבלה הקלה בתנועת הצוואר וכאבי הראש, הסחרחורות והנימול, נקטע מסלול קידומו של התובע. מדובר בהגבלות שאינן מונעות מהתובע לעבוד כאח ולהתקדם באותו מסלול לתפקידים ניהוליים יותר.

28. 28. הרושם שהתקבל הוא כי, כפי שטען ב"כ הנתבעות, נקרתה בדרכו של התובע הזדמנות לעבור לתפקיד אחר בשל פטירתה של מנהלת כח האדם בבית החולים וכי המעבר לתפקיד החדש אינו נובע בהכרח מתאונת הדרכים.

29. 29. בתפקיד אותו ממלא התובע עתה, אין משמעות רבה למגבלותיו. מדובר בתפקיד פקידותי שהתובע ממלא אותו ללא כל בעיה (ר' התיאור שנתן התובע בעמ' 9-10).

הפסד השתכרות בעבר

30. 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע הפסד שכר בעבר בשל חודשיים שבהם לא עבד ולא קיבל שכר. לפיכך אני פוסק לתובע בגין הפסדי ההשתכרות בעבר סכום של 8,800 ₪. הסכום חושב לפי ממוצע השכר לפני התאונה, כפי שפורט בתחשיב הנזק מטעם הנתבעות. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.2.04.
הגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד

31. 31. כמפורט לעיל, התובע, תושב הכפר קטנה שבמחוז רמאללה, הוא בעל השכלה אקדמאית של תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בניהול רפואי. הוא השכיל למרות הקשיים, ללמוד להשתכר ולהתקדם בעבודתו ואין ספק כי מדובר באדם מוכשר ושאפתן, שהגיע עוד בהיותו בשנות העשרים לחייו למעמד במקום עבודתו.

32. 32. התובע עובד כעת כמנהל כח האדם בבית החולים, שכרו לא נפגע ולדבריו הוא מבצע את עבודתו לשביעות רצונם של הממונים עליו (עמ' 9, ש' 31).

33. 33. יחד עם זאת, לתובע נקבעה נכות בשיעור של 10% שבאה לידי ביטוי בהגבלה קלה בתנועות הצוואר, כאבי ראש, סחרחורות, נדודי שינה ונימול.

34. 34. ככלל, יש לייחס לנתון המתייחס לנכות הרפואית, משקל בהערכת הגריעה מכושר ההשתכרות:

"אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי-המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו."
(ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 798)
35. 35. עם זאת, יש להביא בחשבון גם את הנתונים האישיים של הנפגע , כעולה מפסק דינו של כב' השופט ברנזון בע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג, פ"ד טו 1572, 1577:

"הדבר תלוי במקצועו של האדם, בכושר הסתגלותו למצבו החדש, בשלמותו הנפשית, באיתנותיו הרוחנית ובגורמים רבים אחרים המשתנים ממקרה למקרה. כנר, שנפגעו שתיים מאצבעות ידו השמאלית עשוי לקפח את מקצועו המיוחד הזה כליל ולסבול הפסד חומרי עצום למשך כל ימין חייו. לעומת זאת, מנהל חשבונות שנפגע בשתי רגליו, אך רוחו נשארה איתנה, יתכן ויוכל להמשיך במקצועו הקודם והפסדו החומרי עלול להיות לא גדול ביותר."
36. 36. בהביאי בחשבון את טיבה של הנכות, את עיסוקו הקודם של התובע, עיסוקו הנוכחי והשיפור בשכרו, אני פוסק לתובע ברכיב זה סכום של 120,000 ₪.

37. 37. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

א. א. התובע השכיל למצוא למרות המגבלות תפקיד אחר, שבו למגבלות אין כמעט ביטוי. בתפקידו החדש הוא משתכר שכר הגבוה באופן משמעותי משכרו לפני התאונה.

ב. ב. התובע עובד בבית החולים מאז חודש יוני 1996 (עשר שנים). הוא מתמיד בעבודתו וניכר כי יש שביעות רצון של הממונים עליו מעבודתו. במצב זה סיכויי היפלטותו לשוק העבודה אינם גבוהים.

ג. ג. מנגד, המגבלות מהן סובל התובע יכולות להיות בעלות משמעות רבה יותר למי שעיסוקו בעבודה פיזית של טיפול בחולים, המקצוע שבו עסק התובע לפני התאונה ואליו הוכשר. אם יפלט התובע ממקום עבודתו, עלול התובע להימצא במצב שבו יאלץ למצוא עבודה כאח ולא יוכל לעבוד בעבודה אדמיניסטרטיבית. במצב זה המגבלות יכולות להיות להיות בעלות השלכה משמעותית יותר עבורו וכפועל יוצא מכך עלולה להיגרם לו ירידה משמעותית בשכר.

ד. ד. התובע הוא תושב השטחים, ההיתר לעבוד בישראל ניתן לו לצרכי העבודה בבית החולים והפסקת עבודתו מסיבה רפואית או אחרת עלולה לגרוע מהשתכרותו העתידית סכום משמעותי. אעיר כי אין לקבל את טענת הנתבעות כי במקרה כזה יש מקום להביא בחשבון את השכר הממוצע בשטחים, שכן למרות היותו תושב השטחים מצליח התובע להשתכר שכר גבוה בהרבה מהשכר הממוצע בשטחים.

ה. ה. תחשיב אריתמטי מלא של אחוזי הנכות (10%), השכר הנוכחי (6,722 ₪) עד הגיע התובע לגיל 67 ,בהתחשב בכך שמקום העבודה הוא בירושלים (מקדם היוון - 260) מגיע לסכום של 174,722 ₪. הסכום שנפסק הוא כשני שלישים מסכום זה.

ו. ו. הסכום שנפסק לעיל, מביא בחשבון גם את האפשרות כי במקרה שבו תופסק עבודתו של התובע ייפגעו גם התנאים הסוציאליים מהם הוא נהנה במקום עבודתו הנוכחי. כעולה מתלושי השכר מפריש המעביד עבור התובע 5% מהשכר לקופת תגמולים. בנוסף התובע זכאי גם לפיצויי פיטורים המחושבים לפי 81/3% משכרו.
עזרה וסיעוד

38. 38. התובע טען בתצהירו כי היה מרותק למיטה במשך כחודשיים ונזקק לעזרה צמודה מאשתו. מעדותו עלה כי אשתו ניצלה את ימי החופשה המגיעים לה ממקום עבודתה, בית החולים מקאסד, כדי לסייע בידו (עמ' 11, ש' 3-5).

39. 39. התובע לא הביא כל ראיה לקיומו של הפסד כספי. למרות זאת, הוא זכאי לפיצוי המשקף את ערך העזרה שניתן לו על ידי אשתו (ר' ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט (1) 477, 493; ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588).

40. 40. לפיכך, אני פוסק לתובע עבור העזרה שקיבל מאשתו בתקופת אי הכושר (כחודשיים) סכום של 4,000 ₪. (הסכום נכון להיום).

41. 41. איני מוצא כי יש הצדקה לפיצוי התובע עבור עזרה וסיעוד בעתיד, נוכח המגבלה הלא משמעותית ממנה הוא סובל.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

42. 42. התובע צירף קבלות על הוצאות רפואיות שהוציא. המדובר בהוצאות לרכישת זוג משקפי ראיה, תשלום למגן דוד אדום, רכישת תרופות ותשלום עבור ביקור אצל רופאים. עוד הוא טוען כי הוציא סכומים נוספים שלא גובו בקבלות.

43. 43. סכום הקבלות שצורף עומד על כ- 3,000 ₪.

44. 44. הנתבעות טוענות כי התובע אינו זכאי להחזר ההוצאות מאחר ויכול היה לקבל שיפוי על הוצאותיו הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. לא ניתן לקבל טענה זו שכן לא הוכח מהו ההחזר הניתן על ידי המוסד, מהם התנאים להשבת הסכומים המשולמים ומה הנזק שנגרם לנתבעות בהתחשב בכך שממילא הן צפויות לשפות את המוסד בשיעור כזה או אחר על הסכומים אותם הוא משלם לנפגע (ר' סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995).

45. 45. לפיכך, אני פוסק לתובע החזר הוצאות בסכום של 5,000 ₪ (נכון להיום) המביא בחשבון גם את ההוצאות הנוספות שהיו, שלגביהן לא צורפו קבלות.
ניכוי והקפאה

46. 46. התאונה הייתה תאונת עבודה. התובע קיבל דמי פגיעה בסכום של 5,360 ₪. סכום זה כשהוא משוערך עומד על 5,903 ₪ ויש לנכות אותו מסכום הפיצוי.

47. 47. בנוסף, אם יאמץ המוסד לביטוח לאומי את קביעת המומחים, צפוי התובע למענק נכות בסכום של כ- 11,000 ₪ (לפי החישוב שערכו הנתבעות בתחשיב הנזק מטעמן).

48. 48. התובע הסכים להקפאת סכום זה עד לקביעת דרגת נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי ולהפחתת הסכום שיתקבל בפועל לאחר קביעת הנכות.

49. 49. הנתבעות טענו כי אין מקום להקפאה וכי יש מקום לניכוי בפועל של מלוא המענק הצפוי תוך שהן טוענות כי בשל השתהותו של התובע בהגשת התביעה לקביעת דרגת נכותו במוסד לביטוח לאומי, צפוי המענק שיקבל להיות נמוך מהמענק אותו היה מקבל, לולא היה משתהה (ר' סעיפים 107 ו- 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. הנתבעות מתייחסות לשיהוי שהיה מהמועד שבו התקבלה חוות דעתה של ד"ר קורן לובצקי ועד למועד שבו תיעשה הפניה למוסד.

50. 50. הנתבעות לא הראו כי נגרם להן הפסד בשל הפניה המאוחרת למוסד לביטוח לאומי. מדובר בתאונה ברכב שאינו רכב המעביד וממילא הנתבעות צפויות להשיב למוסד את הסכומים שישלם לתובע (ר' סעיף 328 לחוק). בהיעדר ראיה בדבר שיעור ההפסד שנגרם לנתבעות לעומת שיעור הניכוי, לא מתקיים תנאי הכרחי להוכחת טענתן.

51. 51. לפיכך, יוקפא מסכום הפיצוי סכום של 11,000 ₪ אשר יוחזק בידי הנתבעת מס' 2. לאחר קביעת דרגת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, יעביר התובע לנתבעות את הדו"חות השונים של הועדות הרפואיות, פירוט הסכום שנתקבל ובהתאם לכך יערכו הצדדים התחשבנות מתאימה והיתרה המגיעה לתובע תשולם לו בתוך 30 יום. אם יתברר כי הנתבעות זכאיות להשבה, יושב להן הסכום בתוך 30 יום.

סיכום

52. 52. לאור האמור לעיל אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:
סכום
רכיב נזק
₪
16,000
נזק לא ממוני
₪
8,800
הפסד השתכרות בעבר
₪
120,000
גריעה מכושר ההשתכרות
₪
5,000
הוצאות
₪
4,000
עזרה וסיעוד
₪
153,800
סה"כ
₪)
(5,903
הפחתת דמי הפגיעה
₪
147,897
סה"כ
53. 53. לסכום המתייחס להפסד ההשתכרות בעבר יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל. מתוך הסכום שיתקבל יוקפא בידי הנתבעת מס' 2 סכום של 11,000 ₪ עד לקביעה סופית של המוסד לביטוח לאומי ובהתאם לקביעה ינוכה המענק שישולם בפועל על ידי המוסד לביטוח לאומי.

54. 54. הנתבעות ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין מהסכום הנפסק לאחר הוספת הריבית וההצמדה לרכיב הפסד ההשתכרות בעבר ולאחר הפחתת הסכום המוקפא בשיעור של 13% מהסכום המתקבל בתוספת מס ערך מוסף. עם קביעת המל"ל יערכו הצדדים התחשבנות גם לגבי שכר הטרחה המגיע בהתאם לסכום המענק שישולם בפועל.

55. 55. עוד ישיבו הנתבעות לתובע את האגרה בה נשא לצורך הגשת התביעה.

56. 56. בהתחשב בקביעה שנעשתה על ידי ד"ר קורן לובצקי לא מצאתי כי מינויה היה מיותר וכי יש מקום לקבל את עמדת הנתבעות הטוענות לניכוי שכר הטרחה ששולם למומחית.
ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ו (12 ביוני 2006) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כח הצדדים.
א' דראל
, שופט









א בית משפט שלום 7877/04 עאטף ח'טיב נ' ניבין עלמי, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/06/2006)