פסקי דין על גיא שלמוני | פסקי דין על יובל סגל

1546/06 בשא     10/11/2006




בשא 1546/06 גיא שלמוני נ' יובל סגל




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה
בשא 1546/06
בשא 2289/06

בתיק עיקרי: עב 2388/05
בפני
:
השופטת דלית גילה


10/11/2006


בעניין:
גיא שלמוני



ע"י ב"כ
עוה"ד דרור כהן
ו/או גיא הרציקוביץ

התובע /נתבע שכנגד

- נ ג ד -


יובל סגל



ע"י ב"כ
עו"ד עופר שדה

הנתבע /תובע שכנגד


החלטה

1. 1. בבוקרו של יום 30.12.04 הגיש התובע, מר גיא שלמוני
(להלן - שלמוני), בעצמו, תביעה נגד מר יובל סגל
(להלן - סגל) מי שהיה, לטענתו, חברו "בלב ובנפש" עד המחלוקות מושא התביעה, שהיתה לתשלום שכר עבודה בגין 4 חודשי התקשרות - פברואר עד מאי 2004 -ונפתחה כהליך "דיון מהיר" (דמ 11562/04).

2. 2. בכתב ההגנה שהגיש, בעצמו, סגל, המנהל עסק לייצור מוצרי עץ לבתים פרטיים, נטען, כי שלמוני עבד אצלו תקופה קצרה בחודשים פברואר-מרץ 2004, בלבד, בנסיון לשלב את שלמוני בעסק של סגל - "העץ הנדיב" - כסוכן מכירות.

3. 3. לימים, פנו שני הצדדים לייצוג ע"י עורכי דין. ביום 4.4.05 הוגש כתב תביעה מתוקן בו הוסיף שלמוני דרישה לזכויות מגן ופיצוי על הפרת הסכם, גדלה תקופת העבודה הנטענת ל-7 חודשים וסכום התביעה עלה עשרות מונים (מ- 2,900 ₪ ל- 89,034 ₪).

4. 4. בכתב ההגנה המתוקן מיום 15.6.05 הועלתה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות, היות ונטען, שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין שלמוני לבין סגל והעבודה הנטענת בוצעה במסגרת הסכם להקמת שותפות. בהמשך הוסף, כי שלמוני ביצע כלפי סגל עוולת "גניבת עין" לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות), ניתנה עקב כך "הודעת קיזוז" על סך 200,000 ₪ (בסעיף 88) בגין פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.

5. 5. בו ביום הוגשה מטעם סגל גם תביעה שכנגד, שהועמדה לצרכי אגרה ע"ס 150,000 ₪, למרות שבכותרתה מצויינת מהות התביעה שכנגד כ"צו למתן חשבונות". בגוף כתב התביעה שכנגד פורטו עילות תביעה שונות, שהסכום המצטבר הנתבע בגינן עולה על הסכום שנרשם בראשה, החל מתביעת 400 ₪ ע"ח רכישת מחשב (בסעיף 5) וכלה בתביעת 200,000 ₪, ויותר, בגין העוולה של "גניבת עין". כן התבקש "מתן חשבונות" לגבי כל המקרים בהם שלמוני גרם לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן ייחשבו, בטעות, כנכס או שרות של סגל (בסעיף 9).

6. 6. בדיון שהתקיים לפני הרשם חסן בתאריך 29.6.05 הוחלט, בהסכמת הצדדים, להעביר את ההליך לדיון רגיל (מכאן מספרו עב 2338/05). בהחלטה נוספת, מתאריך 8.2.06, נתן הרשם חסן לסגל, לבקשתו, אפשרות לתקן את כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד - אפשרות שלא נוצלה.

7. 7. בדיון הראשון לפני, בתאריך 21.2.06, נראה היה, כי זה מקרה מתאים לגישור והצדדים הסכימו לנהלו לפני עו"ד גלם מצוות המנ"ת של בית-הדין, בכפוף להסכמות דיוניות. הואיל והמגעים במסגרת הגישור לא הבשילו לכלל הסכמה סופית - התקיים דיון מוקדם לפני בתאריך 22.6.06, בו ניתנו הבהרות מטעם הצדדים ביחס לבקשות קודמות שלהם, נדונה בקשת שלמוני למחיקת עילת התביעה בגין "גניבת עין" (בשא 1546/05) ונקבע, כי יהא רשאי להגיש בקשה מפורטת לגילוי מסמך ספציפי (במסגרת בשא 2289/06). בקשה כזו הוגשה ב-2.7.06, אך, לא ראיתי בתיק בית-הדין תגובה מטעם סגל בעניין זה .

8. 8. לעניין "גניבת עין" - הבקשה הראשונה הדורשת הכרעה כעת עניינה מחיקת סעיפים מכתב התביעה שכנגד, ומכתב ההגנה - כטענות קיזוז, בשל חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה, בהתאם לאמור בסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, המקנה לבית-הדין סמכות לדון רק בתובענה שעילתה בהפרת הוראות פרק ב' לחוק, הדן בסוד מסחרי.

9. 9. לטענת שלמוני, הסעיפים שמבוקש למחקם (88-89 בכתב ההגנה ו- 6-7 בתביעה שכנגד) - נסמכים על עילה של "גניבת עין" המצויה בסעיף 1 שבפרק א' לחוק עוולות מסחריות, וסעד של פיצוי כספי בגינה, ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13 לחוק זה, המצוי בפרק ג'.

10. 10. העילות הללו, אכן, אינן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, כאמור בסעיף 22 לחוק העוולות המסחריות והפסיקה; על כן - דין בקשה זו להתקבל.

11. 11. סגל ביקש לדחות את הבקשה ולחלופין להעביר את הדיון, בעילה שמחיקתה מתבקשת, לבית-המשפט המוסמך מכוח הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נ"מ] התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט). עוד נטען בשמו, שאין מגבלה בדין לטעון טענות הגנה מכוח חוק עוולות מסחריות ומכאן, שבית-הדין לעבודה מוסמך לדון בעוולות המתוארות בכתב ההגנה, על דרך הודעת קיזוז. לחלופין נטען, כי בית-הדין מוסמך לדון בסעיפים הללו שבכתב ההגנה מכוח סמכותו הנגררת, כאמור בסעיף 76 לחוק בתי המשפט.

בקשר לתביעה שכנגד נטען, כי - "די שהתביעה הינה מתחום יחסי העבודה בכדי להקנות לבית הדין סמכות לדון בעילת התביעה" [מסתמא, הכוונה לתביעה שכנגד], הואיל ובכתבי הטענות מתוארת התנהגות של "גניבת עין" די בכך, לדעת סגל, כדי להקנות לנו סמכות.

12. 12. עיון בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד מלמד, אכן, שפורטו בהם מעשים שונים של שלמוני, העולים, לכאורה, כדי עוולות מתחום "גניבת עין", אלא, שכפי שציין שלמוני, עילות תביעה על פי סעיף 1 וסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות אינן בסמכות בית הדין לעבודה נוכח ההוראה המפורשת בסעיף 22 לחוק עוולות מסחריות המגביל את סמכות בית הדין לעבודה לדון בעוולות שעילתן בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' של החוק, היינו, לפי סעיפים 6 עד 10, בלבד, הדנים ב"גזל סוד מסחרי" ולא בעילת "גניבת עין" המצויה בפרק א' לחוק, או בפיצוי ללא הוכחת נזק בגינה, שמקורו בפרק ג' לחוק זה [יוער - כי יחד עם הפיצוי הנדרש על גניבת עין נזכר בכתבי הטענות של סגל - "ו/או סוד מסחרי", אך, אין בעובדות הנטענות שם תאור כלשהו לעניין מהותו של סוד מסחרי שנגזל, כביכול].

13. 13. סמכותו של בית דין אזורי לעבודה אינה נקנית - כפי שנקבעה סמכות עניינית של בתי משפט - על פי הסעד, אלא, על פי עילת התביעה ובחלק מן המקרים, על פי עילת התביעה וזהות הצדדים כאחת. לפי סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות לא קמה לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות שעילתן בין צדדים ליחסי עבודה, אף לפני כריתת יחסים כאלה או לאחר סיומם, שאינן נובעות מהפרת הוראות פרק ב' לחוק עוולות מסחריות.

14. 14. אשר לטענת סגל, כי יש לבית-הדין סמכות לדון בעילות הנ"ל מכוח סמכותו הנגררת הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט - בית המשפט העליון כבר פסק, בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' נחום ליפקונסקי ואח' פ"ד נט(3), 497, 517-518, כי יש מקום לפצל בין תובענות, כאשר אחת התביעות אינה מצויה בגדר סמכותו של בית-הדין לעבודה.

נקבע, כי בית-הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בעילות תביעה, שאינן בסמכותו כלל, בהסתמך על סמכות נגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט; וכך נאמר, שם:

"סעיף זה חל הן על בתי משפט אזרחיים והן, באמצעות סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, על בתי הדין לעבודה. האם אפשר, לפי סעיף 76 האמור, שתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה והן עילות שאינן בסמכותו כלל, תידון, בשלמותה, באחת משתי ערכאות אלה? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.

תכלית סעיף 76 האמור כפולה היא: מצד אחד, מניעת פיצול בלתי ראוי של דיונים; מצד שני, שמירה על חלוקת הסמכויות בין ערכאות שונות ...

על דיון שבגררא בערכאה שיפוטית, בנושא שאינו בסמכותה העניינית, נאמר בהמשך:

... דא עקא, שפיתרון זה מיועד למצב שבו ערכאה מתבקשת לפסוק בשאלות שאינן בסמכותה שעלו דרך אגב, הכל בכדי להכריע בעניין שבסמכותה; פתרון זה אינו רלוונטי למצב שבו ההכרעה בעילה נתבעת או סעד נתבע אינה בסמכותה. הכרעת ערכאה בעילה שאינה בסמכותה או בסעד שאינו בסמכותה יכולה אמנם למנוע פיצול דיון, אך פוגעת בחלוקת הסמכויות בין ערכאות. לפי סעיף 76 האמור, ערכאה בלתי מוסמכת מכריעה בשאלה שעלתה דרך אגב, כי הדבר דרוש לשם פסיקה בעילה או במתן סעד שכן בסמכותה, והדבר אינו פוגע בסמכות הייחודית של הערכאה האחרת בענין השאלה האמורה. דא עקא, העילה והסעד אינם עולים בתובענה "דרך אגב", אלא הם כל סיבת קיומה של התביעה ...
לאור האמור, הפתרון לסוגיה שבפני
נו - כתב תביעה הכולל עילות שבסמכות היחודית של בית הדין לעבודה ועילות שאינן בסמכותו - אינו בסעיף 76 לחוק בתי המשפט. "

[ההדגשות במקור].

15. 15. דברים אלה יפים אף לעניינינו, כאשר נוכח החקיקה והפסיקה אין לברר במסגרת הדיון בתיק זה את הטענות באשר לעוולת "גניבת עין" ופסיקת פיצוי בגינה, ללא הוכחת נזק, מכח חוק עוולות מסחריות. טענות אלה אינן עולות "דרך אגב", כי אם הן לב ליבה של התביעה, בין לצורך ליבון טענת הקיזוז שבכתב ההגנה ובין להכרעה בתביעה שכנגד. אין להעלות בכתבי טענות עילות, אשר ההכרעה בשאלה, האם הן נכונות ומקימות לטוען את הסעד המבוקש על ידו, אינה בסמכות בית-הדין.

16. 16. סגל ביקש לתמוך את טענותיו בהחלטות בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, מז(4) 702, ובג"ץ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים, מב(1) 309. ככל הנראה, לא ניתנה הדעת לכך שפסקי דין אלה ניתנו לפני חקיקת חוק עוולות מסחריות, שהוא חוק ספציפי מאוחר, על כן, לא ניתן להתבסס עליהם לעת הזו [וראו לנקודה זו גם את תקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות)].

17. 17. לאור האמור לעיל - יימחקו מכתבי הטענות של סגל, כמבוקש, כל הטענות העוסקות בעוולת "גניבת עין" ובסעד המבוקש בגינה של פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי חוק עוולות מסחריות; זאת ייעשה הן באשר לכתב ההגנה, והן לעניין התביעה שכנגד.

18. 18. נפנה עתה לבחינת הבקשה להשלמת עיון ספציפי במסמכים. זו נחלקת לשניים: בקשר למסמך חסוי ובקשר לאסמכתאות להוצאות.

19. 19. לעניין "המסמך החסוי" - שלמוני טוען, כי במסגרת גילוי המסמכים הכללי ציין סגל שברשותו "מסמך חסוי", ללא תיאור וללא נימוק לחסיון, לפיכך - מבוקש להורות לסגל לגלותו או להגיש בקשה מתאימה. כבר בדיון מיום 22.6.06 הבהיר בא-כוחו של סגל, כי "המסמך החסוי" הוא הקלטה, המזימה טענות שהוצגו ע"י שלמוני בכתב התביעה. לדעתו, מותר לו להציג מסמך זה לראשונה בחקירה הנגדית והוא הפנה בעניין זה לפסיקה בת.א. 4338/02, מחוזי י-ם [פרינץ נ' נויגבורן ואח' (פורסם במאגר נבו)].

20. 20. פסק-הדין אליו הפנה סגל עוסק בעניין שונה מהעניין שלפנינו. שם נדונה השאלה, אימתי יאפשר בית-המשפט לבעל דין להביא עדות מפריכה ("עדות הזמה"). פסק-הדין דן במקרה בו ראוי להתיר הבאת עדות מפריכה ע"י בעל דין שסיים הבאת ראיותיו.

אין שם כלל דיון בהענקת יתרון טקטי שבהפתעת בעל דין בחקירה הנגדית, נהפוך הוא. מצויין שם בפרוש, כי בתחום המשפט האזרחי השימוש בעדות מפריכה נמוג במידה מסוימת, לעומת נחיצותו במשפט הפלילי, שכן, תקנות סדרי הדין האזרחי מאפשרות ניהול המשפט ב"קלפים פתוחים", כאשר המגמה הינה גילוי מלא של כל ראיות הצדדים, באופן שעוד טרם התחלת המשפט יודע התובע מהי גירסת עדי הנתבע, ואם חפץ הוא להביא עדות מפריכה הרי שיעשה שימוש באפשרות לבקש הגשת תצהיר נוסף מטעמו, בבחינת "ראיה מפריכה" עוד בטרם נשמעו העדים.

21. 21. בהעדר הנמקה אחרת ל"חסיון" - על סגל להציג לפני שלמוני את הקלטת בה מדובר, בצרוף תמליל, ככל שקיים, תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו.

22. 22. לעניין האסמכתאות להוצאות - טוען שלמוני, כי סגל אינו מגלה את כל האסמכתאות המעידות על על הוצאותיו במסגרת "העץ הנדיב", לביסוס טענותיו של סגל להתחשבנות הכספית עם שלמוני, העולות מכתב ההגנה או מהתביעה שכנגד.

שלמוני מבקש להורות לסגל לחשוף מאזנים/דוחות שנתיים של "העץ הנדיב", חשבוניות מס/קבלות לתקופה 9/03-5/04, לרבות חשבונית מס של "עץ הרצליה", דפי חשבון ו/או חשבוניות מס ו/או פרוט שיחות של טלפון סלולארי, אישור סימן רשום של "העץ הנדיב" וכן הצעות מחיר ללקוחות העסק לתקופה 9/03-5/04. הבקשה נסמכת על כך שלעניין "גילוי המסמכים" הכללי נכתב בשם סגל, על אסמכתאות נוספות להוצאות - "יתכן אצל רו"ח" יחד עם בקשה לשמור על זכות לתקן את ההודעה ככל שיועברו לחזקתו או שליטתו של סגל מסמכים נוספים. בקשת שלמוני נועדה - כאמור בסופה (סעיף 15) - למנוע מצב בו "יצוצו" מסמכים נוספים בהמשך.

23. 23. תקנה 46 לתקנות בית-הדין מאפשרת לבית-הדין ליתן צו "לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל". בענייננו - צו כמבוקש לא ייעל את הדיון.

24. 24. מטרת הגילוי היא חשיפת כל המסמכים הרלבנטיים, מראש. הסנקציה על אי גילוי מסמך הינה העדר רשות להסתמך עליו בעתיד, לכן, אין לסגל "זכות" להוסיף לרשימה שמסר.

25. 25. השאלה, מדוע מסמכים מסויימים היו אצל סגל ואינם עוד, אם היו - ככל שהיא משמעותית לפלוגתאות האמיתיות שבמלוקת - תוכל להתברר בחקירתו הנגדית. מובן, כי העדר אסמכתא להוצאה מסויימת ישליך על המשקל שניתן יהיה לייחס לאמירה, שהוצאה כזו אכן הוצאה. ככל שמדובר במסמכים הקשורים בגורם שלישי, אשר גם שלמוני היה קשור איתו - יוכל שלמוני לנסות להשיגם דרכו. הבקשה הגורפת לעיון במסמכים "ספציפיים" - נדחית, למעט הקלטת, כאמור לעיל.

26. 26. לאחר שעברתי על טענות הצדדים והחומר שהוגש לתיק - החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי בתקנה 36 לתקנות, ולהורות למחוק מהתביעה שכנגד גם את סעיפים 8 ו-9, אשר אין זה מן הראוי לפסוק בהם יחד עם התביעה המקורית.

27. 27. בתביעה שכנגד נטענות בערבוביה טענות הנובעות מהטענה שלא התקיימו יחסי עובד מעביד, לצד טענות הנובעות מיחסי עובד-מעביד, ככל שייקבע שהיו כאלה בין הצדדים. מקובל עלי, שצד יכול לטעון שמסכת עובדתית מסויימת מחייבת את המסקנה המשפטית ששמדובר ביחסים מסוג מסויים, ולחלופין לטעון, כי אם מסקנתו המשפטית תידחה ותקבע משמעות משפטית שונה לעובדות, אזי המצב מקים לו זכות להתחשבן עם הצד שכנגד בהתאם להכרעה המשפטית לפי הנתונים שיוכחו. לפיכך - על אף שסגל כופר בכך שהתקיימו בינו לבין שלמוני יחסי עבודה, מותר לו לבקש, כי אם יוכרע כעמדת שלמוני, שעסקינן ביחסי עבודה וייפסקו לזכות שלמוני סכומים, הנובעים ממעמד של עובד, יקוזזו מהם תשלומים שמעביד רשאי לנכות, כפוף להוכחת החוב (למשל, דמי הודעה מוקדמת). עם זאת - אין לברר באותה מסגרת התחשבנות הנובעת מיחסים בעלי אופי שונה.

28. 28. בסעיף 8 לתביעה שכנגד מבקש סגל להתיר לו "פיצול סעדים" על עילות תביעה שיתבררו בעתיד. תקנה 26 קובעת, כי תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית-הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת. מאחר שבענייננו עומדת במרכז המחלוקת שאלת מעמדם של היחסים בין הצדדים, ומאחר שלא פורש בתביעה שכנגד סעד מסויים שניתן לדעת כבר עכשיו אם יש הצדקה לפצל את הדיון בו - דעתי, שלא ייגרם לסגל כל עוול אם יימחק סעיף זה ויוכל להבחן בעתיד, אם יעלה הצורך.

29. 29. כאמור, פיצול סעדים נדרש ביחס לאותה עילה, ובסעיף 8 לתביעה שכנגד נקשרת בקשת הפיצול ל-"תשובה למתן חשבונות שתימסר במסגרת הליך זה". מתן החשבונות המבוקש בסעיף 9 לתביעה שכנגד, עניינו, על פניו, בטענות בדבר "גניבת עין", שכן - בית-הדין מתבקש לחייב את שלמוני לפרט באמצעות מתן חשבון את כל המקרים ש-"שלמוני גרם לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של סגל או כנכס או כשירות שיש להם קשר לסגל ..."; והרי עילה זו אינה בסמכותנו.

30. 30. נראה, כי לא למותר להוסיף, שלא ניתן להגיש תביעה אחת משותפת בה ישמשו בערבוביה תביעה כספית רגילה ותובענה למתן חשבונות. תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים, בשלב הראשון מתבררת השאלה אם קיימת חובה להגיש חשבונות כנתבע, ואם הובררה חובה זו, יוציא בית-המשפט החלטה המחייבת מתן חשבונות. אחרי הגשת החשבונות מתחיל השלב של בירור החשבונות, אם התובע אינו מודה בנכונותם, ואחרי הבירור יוציא בית-המשפט פסק-דין, המחייב את הנתבע בסכום שבו הוא חייב לפי החשבונות. תביעות למתן חשבונות מקובלות ורווחות ביחסי שותפות, אך, הן נדירות ביותר ביחסי עובד-מעביד [ראו: ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ - פירסטנברג ואח', פ"ד נג(5) 1; וכן דב"ע מח/97-3 מלבר - הסתדרות הנוער העובד והלומד (עבודה ארצי)]. לאור האמור לעיל - אין מקום לניהול תביעה למתן חשבונות בהליך זה.

31. 31. לסיכום:

א. א. על סגל להציג לפני שלמוני את הקלטת שהוגדרה על ידו בהודעה על גילוי מסמכים כללי מטעמו כ"מסמך חסוי", בצרוף תמליל, ככל שקיים, תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו.

ב. ב. נמחקות מכתב ההגנה המתוקן ומכתב התביעה שכנגד הטענות בקשר לעילה הנובעת מעוולת "גניבת עין", לפי חוק עוולות מסחריות, וכן הבקשה לפיצול סעדים והבקשה למתן חשבונות.

ג. ג. הפלוגתא לברור היא - האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, ואם כן - האם מגיעות לשלמוני הזכויות שתבע כעובד, או שהוא חייב משהו לסגל, כמעביד.

ד. ד. העדויות הראשיות תוגשנה בתצהירים, בצרוף כל המסמכים שבכוונת הצדדים להסתמך עליהם:

1) 1) תצהירים מטעם שלמוני יוגשו עד יום - 30.11.06, לעניין תביעתו ולנושאים שנותרו מהתביעה שכנגד; תצהירים מטעם סגל יוגשו עד יום - 21.12.06.

2) 2) לא הוגשו תצהירי שלמוני במועד - תמחק התובענה עפ"י תקנה 44 לתקנות; לא הוגשו תצהירי סגל במועד - יראה הדבר כאילו אין בדעתו להביא ראיות ותמחק התביעה שכנגד.

3) 3) סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות ביה"ד - לא יאוחר מתום המועד להגשת תצהיריו - בקשה להזמנת העד למתן עדות בפני
ביה"ד במועד הנ"ל. בבקשה האמורה יפורטו תוכן העדות המבוקשת והסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר.

4) 4) באחריות כל צד להעביר ישירות לצד השני עותק מכל מסמך המוגש על ידו - לא יאוחר ממועד ההגשה לבית-הדין

ה. ה. ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 31.12.06, בשעה 9:00. על המצהירים להתייצב לחקירה על תצהיריהם במועד זה.

ניתנה היום י"ט בחשון, תשס"ז (10 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים בפקסימיליה ותוודא קבלתה.


דלית גילה
, שופטת
001546/06בשא710








בשא בית דין אזורי לעבודה 1546/06 גיא שלמוני נ' יובל סגל (פורסם ב-ֽ 10/11/2006)