פסקי דין על חיים שחר | פסקי דין על חגית שחר | פסקי דין על איתן כליפה | פסקי דין על דניס כליפה |

1450/05 א     13/11/2006




א 1450/05 חיים שחר, חגית שחר נ' איתן כליפה, דניס כליפה




1
בתי המשפט
א 001450/05
בית משפט השלום עפולה
13/11/2006
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:

1. חיים שחר

2. חגית שחר

בעניין:
התובעים
עו"ד קלאס רוזאנה

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . איתן כליפה

2 . דניס כליפה
הנתבעים
עו"ד מחמיד חאלד

ע"י ב"כ

פסק דין
זוהי תביעה כספית שהוגשה על סך 42,340 ₪ בשל הפרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך.

התובעים שכרו מאת הנתבעים דירת מגורים ברח' גוש עציון 4 בעפולה עלית על פי הסכם שנחתם ביניהם בתאריך 1.3.04 לתקופה של שנה.

הדירה שהתובעים שכרו מהנתבעים הינה בקומת הקרקע בבית בן שתי קומות ובו שתי יחידות דיור, כאשר בקומה השניה מתגוררים הנתבעים.

דמי השכירות החודשיים המוסכמים עמדו על 1,200 ₪ לחודש לששת חודשי השכירות הראשונים ו - 1,300 ₪ לחודש לתקופה של ששת החודשים הנוספים (סכום זה כולל בחובו את הארנונה) נוסף לדמי השכירות נשאו התובעים בהוצאות צריכת החשמל בדירתם.

לטענת התובעים, בלא שהנתבעים טרחו להודיע לתובעים ולגלות להם על כוונתם לעשות כן עובר לחתימת ההסכם, סמוך לאחר חתימת ההסכם החלו הנתבעים בביצוע עבודות שיפוץ בדירתם אשר בקומה השניה מעל דירת התובעים תוך פגיעה קשה בשגרת חייהם של התובעים ופרטיותם ואף גרימת נזק להם.
פניות התובעים לנתבעים ולאחר מכן אף למשטרת ישראל בגין הטרדה מכוונת והפרעה, לא הועילו כלל.

לטענת התובעים, הנתבעים גרמו להם נזק לנדנדה שהציבו בגינה וכן חתכו את כבלי המזגן שהיה בדירה, וכי עבודות השיפוץ בוצעו דווקא בשעות אחה"צ, דבר שהפריע להם ופגע בשלוות חייהם.
על פי נספח לחוזה השכירות, כל אחד מהצדדים רשאי להודיע על ביטול החוזה תוך מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים.

התובעים פנו בתאריך 3.6.04 במכתב לנתבעים בו הם הודיעו כי באם לא יפסקו עבודות השיפוצים בפתח דירתם, הם יאלצו לעזוב את המקום, דבר שבהמשך אף נעשה על ידם והם אכן עזבו את המושכר.

התובעים שהו במושכר עד לעזיבתו, תקופה של ארבעה חודשים בלבד.

במעמד חתימת חוזה השכירות שילמו התובעים סך של 2,400 ₪ לכיסוי דמי השכירות לחודשיים הראשונים ובאשר ליתר תקופת השכירות הם מסרו שיקים מעותדים בהתאם.

התנהגות הנתבעים, המתוארת לעיל, כפי טענת התובעים, מהווה הפרה של הסכם השכירות בין הצדדים המזכה אותם בקבלת פיצוי מהנתבעים בשל כך, לרבות בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אותה הפרה.

התובעים הוסיפו וטענו בכתב התביעה, כי בנוסף להסתרת כוונתם לביצוע עבודות השיפוץ עובר לכריתת החוזה, הציגו הנתבעים בפני
התובעים מצגי שווא, בכך שהתברר לתובעים בדיעבד כי לדירה שהושכרה להם אין מונה נפרד אם לצריכת המים ואם לצריכת החשמל, מצב שמנע מהם את האפשרות לדעת אם אכן הם משלמים בגין הצריכה בפועל או שמא יותר.

עוד טענו התובעים, כי הנתבעים פגעו בפרטיותם ובזכותם להשתמש בדירה שימוש סביר בכך שהם, הנתבעים, נכנסו מידי פעם לדירה באופן ובמועדים שפגעו כאמור בזכותם של התובעים להשתמש בדירה שימוש סביר.

סכום התביעה בגין הפרת הסכם השכירות, הועמד על הסך של 42,340 ₪ בגין הנזקים המפורטים להלן:

1. הוצאות המעבר לדירה חליפית - 1,200 ₪.
2. ארנונה ומים - 3,000 ₪.
3. הוצאות הובלה - 1,100 ₪.

4. שלושה שיקים שנועדו לכיסוי דמי
שכירות עתידיים לתקופה שלאחר
הפסקת השכירות ושהועברו לצדדים
שלישיים - 3,800 ₪.
5. נדנדה - 1,500 ₪.
6. עגמת נפש - 20,000 ₪.
7. פיצוי בגין הפרת ההסכם - 10,000 ₪.
8. תיקון מזגן - 240 ₪.
9. תשלום לעו"ד - 1,500 ₪.
סה"כ 42,340 ₪.

התובעים עתרו, בנוסף, לחייב את הנתבעים להשיב לידיהם את שיק הביטחון שנמסר במעמד חתימת חוזה השכיות, שיק מס' 0473.

ההגנה:
הנתבעים כפרו בטענות התובעים.

על פי טענת הנתבעים, כחודשיים לאחר תחילת תקופת השכירות נסתמה מערכת הניקוז של הבית ולאחר בדיקתה ע"י איש מקצוע התברר, כי יש צורך בהחלפת מערכת הניקוז החיצונית של הבית במלואה.

עוד טוענים הנתבעים, כי בטרם הם התחילו בביצוע עבודות התיקון, הם פנו לתובעים וקיבלו את הסכמתם לכך וכי רק לאחר קבלת הסכמתם כאמור, החלו הנתבעים בביצוע העבודות.

עבודות אלו, טוענים הנתבעים, היו מחוייבות המציאות ונועדו למנוע מהתובעים ומהם היווצרות מפגע תברואתי וכי העבודות בוצעו בקצב מהיר עד כמה שניתן, בפרק זמן של יומיים והן בוצעו על הצד הטוב ביותר לשביעות רצון הצדדים וכי במהלך ביצוע העבודות לא היה כל צורך בכך שבעלי המקצוע יכנסו לדירת התובעים.

לטענת הנתבעים, במהלך ביצוע העבודות במערכת הניקוז, ביקשו התובעים לבצע תיקוני נזילות בגג המרפסת, דבר שבוצע ללא דיחוי.

הנתבעים טוענים כי התובעים מעולם לא התלוננו בפני
הם על ביצוע העבודות וכי טענות אלו הושמעו לראשונה לאחר שהתובעים הפרו את חוזה השכירות ע"י ביטולו ולאחר שהשיקים שנמסרו לכיסוי דמי השכירות חוללו, בהעדר כיסוי מספיק.

לטענת הנתבעים, התובעים ניהלו חייהם במושכר בצורה תקינה וללא הפרעה מצד הנתבעים וכי ככל הנראה הם "המציאו" תירוצים לביטול החוזה משראו כי אין הם מסוגלים לעמוד בתשלומי שכר הדירה.

עוד טוענים הנתבעים, כי מכתב התובעים מיום 3.6.04 בו צויינה הדרישה להפסקת עבודות השיפוץ ולפינוי הפסולת מהגינה וכן הודעה על הפסקת השכירות, נשלח אך ורק לאחר שהנתבעים דרשו מהתובעים את כיבוד השיקים שנמסרו על חשבון דמי השכירות, ושחוללו.

לטענת הנתבעים, התובעים עזבו את המושכר ללא תיאום עימם ומבלי לתקן את הנזקים שגרמו בדירה במהלך שהותם בה.

לטענת הנתבעים, התובעים גרמו לדירה נזקים הנאמדים ב - 6,084 ₪ וציינו כי בכוונתם להגיש תביעה שכנגד בגין נזקים אלו.

באשר למוני החשמל והמים, הנתבעים מכחישים את טענת התובעים וטוענים כי קיימים גם קיימים מונים נפרדים מהם ניתן ללמוד על גובה צריכת המים והחשמל, אם כי התובעים לא נדרשו לשלם על צריכת המים אלא רק החשמל.

הנתבעים טוענים כי התובעים עזבו את הדירה במפתיע, ללא תיאום ורק לאחר שנדרשו לשלם את שכר הדירה המתחייב ומשהחלו השיקים שמסרו, לחזור.

תביעה שכנגד מטעם הנתבעים בגין הנזקים הנטענים בדירה לא הוגשה על אף הצהרתם כי בכוונתם לעשות כן בכתב ההגנה.

ראיות הצדדים הוגשו, העדים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם.
הצדדים, כאמור, מאשימים אחד משנהו בהפרת הסכם השכירות, כאשר התובעים, טוענים להפרת ההסכם בכך שהנתבעים הסתירו מהם מידע אודות עבודות השיפוץ ובשל ההפרעה להם בשימוש בדירה ואילו הנתבעים טוענים כי התובעים דווקא אלה אשר הפרו את החוזה בכך שלא עמדו בתשלום דמי השכירות ופינו את המושכר ללא הודעה וללא תיאום עם הנתבעים ובלא לתקן את הנזקים שנגרמו למושכר בתקופת החזקת התובעים בדירה.

בתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע 1, צויין, כי בנוסף לעבודות הניקוז ותיקון הנזילה במרפסת, ביצעו הנתבעים בניית קיר בלוקים למניעת חדירת מי גשמים לחדר הכניסה המוביל למושכר והמצוי מתחת למרפסת בית הנתבעים.

לפניי העידו התובע מס' 1 והנתבע מס' 1.
לא הוגשו חוות דעת כלשהן מטעם מי מהצדדים.

התובעים חתמו על חוזה שכירות בדירה חליפית בהסכם הנושא תאריך 1/7/04 (מוצג נ/1) כאשר דמי השכירות עומדים על 1,350 ₪ לחודש, ואינם כוללים את הארנונה.

במהלך שמיעת העדויות, התברר, כי לדירת התובעים היה מונה חשמל ממנו ניתן ללמוד על גובה צריכת החשמל בדירה.

המחלוקת האמיתית בין הצדדים, כפי שהדבר משתקף מהראיות שנשמעו, היא בשאלת העבודות שבוצעו ע"י הנתבעים בבית ושלדברי התובעים, הם הפריעו להם בשלוות חייהם.

מדובר בצדדים לחוזה שהכירו קודם לכריתת חוזה השכירות עקב עבודתם במקום עבודה משותף, היחסים בין הצדדים היו תקינים בתחילת תקופת השכירות ונראה שאותם יחסים תקינים השתבשו אכן בשל ביצוע העבודות ע"י הנתבעים.

עיון בתמונות אשר הוגשו לתיק בית המשפט, מעלה בבירור כי אין מדובר בתיקון תעלת ניקוז בלבד כפי טענת הנתבעים, אלא בעבודת בניה ממש (ככל הנראה - שיפוץ) שבוצעו מעל דרך הגישה לדירתם של התובעים.

אמנם, אין מניעה שאדם יבצע ברכושו עבודות שיפוץ ובניה אך יחד עם זאת, הרי אין חולק שמדובר במצב בו שלוות החיים משובשת ועת מושכרת דירה לאדם שלישי ובמקרה דנן התובעים, היתה חובה על הנתבעים ליידע את התובעים על כוונתם לבצע את אותן עבודות הפוגעות באיכות חייהם והנאתם מהדירה.

בעת שהנתבעים מבצעים את אותן עבודות בניה הפוגמות באיכות חייהם של התובעים, הרי שיש בכך כדי להשפיע על שווי דמי השכירות שניתן לגבות בשל השכרת הדירה, וגילוי מראש בדבר כוונת הנתבעים לבצע אותן עבודות כאמור, היה מותיר לתובעים את הברירה לבחור בין שכירת הדירה על אף ביצוע העבודות או להימנע מלהיכנס להסכם ולחפש דירה חליפית.

התובעים סבלו מעבודות השיפוץ שבוצעו, טענו להטרדה מכוונתם של הנתבעים והדבר אף הגיע לכדי הגשת תלונה למשטרה שלא הועילה בדבר אלא אף הוסיפה לסבלם ובסופו של יום הם עזבו את הדירה ועברו לדירה אחרת בעלות דמי שכירות גבוהה יותר, לאחר שנשלחו שני מכתבי התראה ע"י עו"ד מטעמם לנתבעים לתיקון המצב.

התובעים עזבו את המושכר בתאריך 1/7/04, כך שהם החזיקו בדירה נשוא הדיון תקופה של 4 חודשים.

כפי שכבר צויין, למעשה הנתבעים הפרו את חובתם כלפי התובעים לניהול מו"מ בתום לב בניהול מו"מ עובר לכריתת החוזה וכן בקיום הוראות החוזה עת הסתירו מהם את כוונתם לבצע עבודות שיפוץ, עבודות שעל פי הנחזה מתמונות, יש להן השפעה לא מועטה על איכות חייו של מי שמתגורר במקום.

מהו הנזק שנגרם לתובעים בשל התנהגות הנתבעים?

כפי שפורט לעיל, ציינו התובעים בתביעתם את הנזקים שלטענתם נגרמו להם בשל הפרת ההסכם כאמור, אך נזקים נטענים אלו ברובם כלל לא הוכחו ולא הובאו ראיות לשם הוכחתם, אם לעניין המזגן, אם לעניין הנדנדה, אם לעניין הוצאות המים והארנונה, אם לעניין זכאותם לחיוב הנתבעים בהפרש שכר הדירה ואף לעניין תשלומי שכר הדירה ע"י פירעון השיקים והסבתם לצדדים שלישיים, אך לעניין זה אתייחס בהמשך.

באשר להפרש בגין תשלום דמי השכירות, לא הובאו ראיות אודות רמתה של דירת המגורים החלופית שהתובעים שכרו והטענה בדבר חיובם של הנתבעים לשלם הפרשי דמי שכירות, לא בוססה כראוי.

חלק נכבד מטיעוני התובעים לעניין הנזק, נותר כטענות בעלמא בלא לעשות כל ניסיון להוכיחן.

כל שצורף לתצהיר התובע, הינה הקבלה המעידה על הוצאות הובלת ציוד התובעים מדירת הנתבעים לדירה החדשה, הוצאה שעל הנתבעים לפצות את התובעים בגינה (סך של 1,100 ₪ נכון ליום 1/7/04), סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד.

השיקים שנמסרו לכיסוי דמי השכירות:
כפי שכבר צויין, התובעים שהו בדירת הנתבעים תקופה של 4 חודשים עד 1/7/04 עת עברו לדירתם החליפית.

דמי השכירות בגין החודשיים הראשונים שולמו במזומן ולגבי יתר תקופת השכירות נמסרו עשרה שיקים מעותדים בהתאם.

אין חולק כי לגבי שני שיקים, על התובעים לשלם לנתבעים את דמי השכירות (לא נטען בתביעה כלל כי בשל ביצוע העבודות יש להפחית את שווי דמי השכירות).
בטרם עזיבת המושכר נשלחה התראה ע"י התובעים לנתבעים לתיקון ההפרה ע"י עו"ד מטעמם ואף נשלחה תזכורת בעניין ומשלא תוקן המצב עזבו התובעים, כאמור, את המקום.

יצויין כבר עתה, כי הנתבע טען בתצהירו שהתובעים שלחו את אותו מכתב התראה בשל חילול השיקים שהם מסרו, אך משום מה לתצהירו צורפו צילומי שיקים שחוללו שמועד פירעונו של השיק הראשון הינו 1.8.04 !! ואין טענה בפי הנתבע לפיה התובע לא שילם דמי שכירות לחודשים מאי-יוני/2004, דבר הסותר ומפריך את טענתו בדבר הבסיס למשלוח ההתראה ע"י התובעים.

טענת הנתבעים לפיה מדובר בתיקון בריכת או תעלת ניקוז, מופרכת על פניה מעיון בתמונות שצולמו במקום. יצויין, שאף הנתבע עצמו למעשה מאשר בחצי פה כי בוצעו במקום שיפוצים ובסיכומיו אף טוען כי "עבודות השיפוץ" הסתיימו עוד בחודש מרץ - 2004, שיפוץ שהנתבע הכחיש בכתב הגנתו!!
הטענה של הנתבע לפיה עבודות השיפוץ הסתיימו בחודש 3/04, אין לה כל בסיס בראיות.

מכאן, שהתובעים כאמור היו רשאים לבטל את החוזה משלא תוקנה ההפרה ואין לחייבם בתשלום דמי השכירות לתקופה שלאחר 1/7/04.

התובע לא ידע לציין אלו מבין השיקים שהוא מסר הוצגו לפירעון או הוסבו לצדדים שלישיים.

מעדות הנתבעים,חלק מהשיקים הוסבו, חלקם נפרעו וחלקם לא, כך שאין בפני
י אסמכתא אודות כספים שנגבו מהתובעים בגין השיקים שלאחר 1/7/04.

לתצהיר הנתבע צורפו צילומי חמישה שיקים משוכים על בנק מזרחי האחד על סך 1,200 ₪ ז.פ 10.8.04 והיתר על סך 1,300 ₪ כל אחד ז.פ 10.9.04, 10.12.04, 10.1.05, 10.2.05.

שיקים אלו חוללו בשל העדר כיסוי מספיק ובשל מתן הוראת ביטול.
לא ברור מה עלה בגורל שיקים אלו, האם הם עדיין אצל אותו צד שלישי אליו הוסבו השיקים אם לאו, ואם ננקטו בגינם הליכים נגד התובעים.

לתיק ביהמ"ש הוגש שיק שמועד פירעונו 5/7/04 (מוצג ת/3) שחולל בבנק עם הצגתו לפירעון ושלטענת התובע מדובר בשיק שנמסר לכיסוי דמי השכירות שהוסב לצד שלישי והוא נאלץ לשלם תמורתו.
מסמך זה הוצג לראשונה במהלך שמיעת העדויות ובלא שיגולה בגילוי מסמכים מוקדם ( מדובר בהליך בסדר דין מהיר), ב"כ הנתבעים לא התנגד במעמד הדיון להגשת המסמך וההתנגדות הועלתה אך ורק במהלך הסיכומים ואין לקבל זאת, משלא הועלתה ההתנגדות במועד, לא ניתן להעלותה בשלב מאוחר יותר.

התובע טען בעדותו כי מחשבונו נפרעו שני שיקים נוספים שנמסרו על חשבון דמי השכירות העתידיים, אך לא הוגשה כל אסמכתא לכך.

התובעים אינם מפרטים את פרטי השיקים שנמסרו על חשבון דמי השכירות או את שיק הביטחון ושאת קבלתם חזרה הם דורשים לקבל! ופרטים אלו (שאינם מלאים) נמצאים בתצהירו של הנתבע עת צורפו אותם שיקים שציינתי לעיל.

מכל מקום, ניתן רק לקבוע כי הנתבעים אינם רשאים לעשות שימוש בשיקים שנועדו לכיסוי דמי השכירות לאחר עזיבת התובעים את המושכר, ובאם ינקטו נגד התובעים הליכי הוצל"פ בגין אותם שיקים הרי שהנתבעים יחוייבו לשפותם ולפצותם על כך סכום שיאלצו התובעים לשלם בגין אותם שיקים.
כפי עדות הנתבע, את השיקים שהוא הסב לצד ג' וחוללו, הוא משלם תמורתם בעצמו.

באשר לשיק שזמן פירעונו 5/7/04 ששולם ע"י התובעים, על הנתבעים לשלם לתובעים תמורתו בסך 1,200 ₪ ומאותו מועד הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

נוסף לסכומים הנ"ל ובשל הפרת החוזה ע"י הנתבעים, זכאים התובעים לפיצוי עקב כך בסך 3,000 ₪ להיום.

באשר לטענות הקיזוז שהועלו בכתב ההגנה, טענות אלו כלל לא בוססו.

התובע אמנם הודה כי לא שילם את חשבון החשמל האחרון, אך לא הוצג כל חשבון או אסמכתא ממנה ניתן ללמוד על גובה חוב זה.

באשר לעלויות תיקון הדירה הנטענות, הנתבע הודה כי לא ביצע כל תיקון ובחקירתו ציין שכל דייר חפץ בצבעים אחרים בדירה, וכי הדירה הושכרה לשוכר אשר הוא זה אשר צבע אותה.
מכאן, שלמעשה טענת הקיזוז וגרימת הנזק ע"י התובעים, כלל לא בוססה.

יצויין, כי בהתרשמות מעדויות הצדדים, התובע העיד בכנות כי כל מטרתו היתה למצוא דירת מגורים לו ולמשפחתו ולא היתה לו כל מטרה או תועלת בטלטול אשתו ובתו חודשים ספורים לאחר הכניסה לדירה, לדירה חליפית.
חיזוק לדבריו של התובע נמצא בעובדה שבדירה החליפית דמי השכירות גבוהים יותר, כך שאין הוא משיג "רווח" כל שהוא מביטול ההסכם עם הנתבעים.

באשר לנתבע, גרסתו של הנ"ל לא היתה אחידה, שינה דברים והוסיף דברים במהלך העדות, "איש המקצוע" אשר בדק את בריכת הניקוז כפי טענתו, התברר שהוא היה לא אחר מאשר הנתבע עצמו והוא זה אשר ביצע את העבודה, אם עבודה זו ואם עבודת הבניה, ונתון זה תומך ומחזק את טענת התובעים לפיה העבודות בוצעו בשעות אחה"צ והלילה לאחר תום יום העבודה!

מכאן, שעדותו של התובע עדיפה בעיניי על עדותו של הנתבע, על כל המשתמע מכך.

מכל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה כפי שפורט לעיל ועל הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים שפורטו לעיל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.

בנוסף, ישאו הנתבעים בהוצאות הליך זה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, בסכום של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪ + מע"מ להיום.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, ניתן יהיה לנקוט הליכי הוצל"פ לגבייתם.

באשר לשיק הבטחון, הרי שכל עוד לא שולם חוב צריכת החשמל, רשאי הנתבע לעשות שימוש באותו שיק לשם גביית אותו חוב , ויטיבו התובעים אם יסדירו חוב זה בטרם ינקטו נגדם הליכים.

ניתן היום כ"ב בחשון, תשס"ז (13 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
001450/05א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 1450/05 חיים שחר, חגית שחר נ' איתן כליפה, דניס כליפה (פורסם ב-ֽ 13/11/2006)