פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ | פסקי דין על שלמה סומך | פסקי דין על עובדיה סומך |

12435/99 א     21/11/2006




א 12435/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שלמה סומך , עובדיה סומך




1
בתי המשפט

א 012435/99
בבית המשפט השלום בירושלים
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא
לפני:
בנק לאומי לישראל בע"מ

בעניין:
התובעת
צבי ראנד ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. שלמה סומך

ע"י ב"כ עוה"ד יורם ארן ואח'


2. עובדיה סומך
הנתבעים
פסק דין
1. בפני
תביעה על סך 422,957 ₪ (קרן) של התובעת, בנק לאומי לישראל בע"מ
(להלן: התובעת או הבנק), כנגד הנתבע מס' 1, מר שלמה סומך
(להלן: הנתבע), אשר שימש בתקופה הרלוונטית בתור מורשה חתימה בסניפי הבנק בגילה ובמחנה יהודה בירושלים, וכנגד הנתבע מס' 2, מר עובדיה סומך
, אביו של הנתבע.

2. ביום 11.1.05, ניתן כנגד הנתבעים

פסק דין
בשל אי הגשת סיכומים במועד.

פסק דין
מתוקן ניתן ביום 13.1.05. בקשה שהגיש ב"כ הנתבעים דאז, עו"ד יעקב פודים, לביטול פסק הדין נדחתה. בבקשה לרשות ערעור שהוגשה בבית המשפט המחוזי בבר"ע 816/05 בפני
כב' השופטת אורית אפעל-גבאי, נתן בית המשפט תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים, לפיה פסק הדין של בית משפט זה יבוטל, וכי יינתן

פסק דין
על ידי לאחר הגשת סיכומים מטעם הנתבעים.
לאחר שהתיק הוחזר מבית המשפט המחוזי, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הנתבע.

3. לפי כתב התביעה, גנב הנתבע מ- 8 חשבונות של לקוחות המתנהלים בבנק כספים בגובה סכום התביעה, כאשר מרבית מהכספים שנגנבו הופקדו בחשבון של הנתבע מס' 2.
בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעים את הטענות מכל וכל.

4. על פי הפסיקה, יש להוכיח טענות המייחסות לבעל דין בהליך אזרחי ביצוע מעשה פלילי באמצעות ראיות מוגברות, בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע"א 475/81 זיקרי נ. כלל פד"י מ' (1) 589; ראה גם פסיקה אחרת שהובאה בעמ' 26 לסיכומי ב"כ הנתבע).
במקרה הנדון, הוכיחה התובעת את טענותיה כלפי הנתבעים בראיות מוצקות, העומדות בנטל הראיה (ואף מעבר לכך), כפי שיתואר להלן.

5. על פי הראיות שהביא הבנק, הגניבה מהחשבונות נעשתה בשיטה הבאה: הנתבע, שהייתה לו גישה למידע ביחס לחשבונות לקוחות בבנק מכוח סמכותו כמורשה חתימה בבנק, איתר מספר חשבונות לא פעילים או "רדומים" (בהם לא הייתה פעילות, למעט הפקדת קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי). הנתבע ביצע ברישומי הבנק שינוי בכתובת בעל החשבון באותם חשבונות, לאחת משתי תיבות דואר בירושלים (ת.ד. 46226 ות.ד. 6051). בהמשך, ביצע הנתבע משיכות מהחשבונות הללו בשיטות שונות. חלק מהמשיכות נעשו בקופה בתוך סניפי הבנק באמצעות יפוי כוח מזוייף על שם אחד מבעלי החשבונות, וחלק אחר, באמצעות משיכות מקופת הבנק או ממכשירי כספומט. חלק מהפעילות החריגה בחשבונות נעשתה באמצעות כרטיס מורשה החתימה של הנתבע וחלק אחר, מתחנת העבודה שלו בסניף.

6. התובעת הביאה ראיות נסיבתיות רבות הקושרות את הנתבע למעשי הגניבה. מנגד, מסר הנתבע הסברים קלושים ותמוהים בעדותו ביחס לכל אחד מהמקרים. להלן אפרט את הראיות ביחס לכל אחד מהחשבונות שמהם נגנבו כספים:
א. חשבון וורה אולמן (חשבון 913-4396-76 בסניף מחנה יהודה) - על פי ממצאי ביקורת של הבנק, מדובר בלקוחה בת למעלה מ- 90, אשר עזבה את הארץ בשנת 1974. החשבון לא היה פעיל במשך כ- 20 שנה, למעט זיכויים מקצבאות של המל"ל. בחודש אוקטובר 1998 נעשה שינוי כתובת לת.ד. 46226. דווח על יפוי כוח לטובת אדם בשם אלכסנדר לויבסקי. אין מחלוקת כי מדובר ביפוי כוח מזוייף וכי אלכסנדר לויבסקי האמיתי לא השתמש ביפוי כוח זה (סעיף 21 לסיכומי ב"כ הנתבע). נעשה שינוי שיוך החשבון לצוות שבראשותו של הנתבע. הפעולות נעשו בתחנת העבודה של הנתבע. נמכרו ניירות ערך מהחשבון והכספים הופקדו בפקדונות שיקליים, וזאת למרות שב- 2 מהוראות המכירה של ניירות הערך מופיעה הערה בכתב ידו של הנתבע "לפי תיאום עם המחלקה המשפטית הכסף עובר לחיסכון (ההדגשה שלי - ש.פ.)". הכספים נמשכו באמצעות 3 שיקים בנקאיים לפקודת אלכסנדר לויבסקי: שיק ע"ס 53,000 ₪ מיום 5.11.98, שיק ע"ס 102,000 ₪ מיום 23.11.98 ושיק ע"ס 107,000 ₪ מיום 24.12.98. השיקים נפדו במזומן בקופת סניף הבנק לידיו של הנתבע עצמו, ולא של "מיופה הכוח" (סעיף 20 לסיכומי ב"כ הנתבע). בסמוך לאחר כל משיכה, הופקדו כספים במזומן בסכומים דומים לחשבונו של הנתבע מס' 2 : 50,000 ₪ ביום 8.11.98, 100,000 ₪ ביום 24.11.98 ו- 100,000 ₪ ביום 24.12.98.
פקידת הבנק כוכבה רומח, העידה שהנתבע מסר לה, כי קרובי משפחתה של בעלת החשבון הגיעו לסניף והביעו את הסכמתם להעביר את הכספים בחשבון לתוכניות חיסכון, וכי המסמכים הקשורים בכך, יישארו ברשותו של הנתבע עד לפתיחת תוכנית החיסכון. מדובר בהתנהגות חריגה, שכן מדובר במסמכים שמקומם להיות מתוייקים כשאר המסמכים המתעדים פעילות בחשבונות הבנק.

הנתבע מסר בעדותו שהפעילות בחשבון חודשה לאחר שאישה שהזדהתה על פי תעודת זהות כבעלת החשבון, הגיעה לסניף ביחד עם אדם שהזדהה בשם אלכסנדר לויבסקי, שאח"כ התברר שהוא מתחזה. האחרון הציג יפוי כוח נטוריוני מבעלת החשבון וביקש לפעול בחשבון על פיו. בהמשך, הגיע מיופה הכוח כמה וכמה פעמים לסניף, כאשר בשלושת ביקוריו האחרונים, הוא ביקש למשוך כספים מהחשבון באמצעות שיקים בנקיים. הנתבע טוען כי בכל אחד משלושת הביקורים האחרונים, לאחר שהונפקו למיופה הכוח שיקים בנקאיים, הנתבע בעצמו ניגש עבור מיופה הכוח לקופה של הסניף כדי לפדות את השיקים ולאחר מכן, מסר את תמורתם למיופה הכוח, שהמתין במשרדו של הנתבע בסניף.
הסיפור תמוה ביותר: ממתי פקיד בנק בכיר בסניף ניגש לקופה עבור מיופה כוח שהוא בקושי מכיר, ב- 3 הזדמנויות שונות, ופודה עבורו שיקים בנקאיים בסכומים נכבדים?! לא הוכח ואף לא נטען על ידי הנתבע כי קיים נוהל בבנק המתיר את הדבר. על פי גרסת הנתבע, קרה כאן צירוף מקרים נדיר: בכל אחד משלושת מועדים שבהם משך בעצמו בקופה כספים מהחשבון של אולמן, הפקיד סכום כסף גדול לחשבון הבנק של אביו, בסכום הדומה לסכום שנלקח מהחשבון של אולמן. הדבר מאוד לא סביר. כמו כן, ההסבר של הנתבע, לפיו הרוויח האב כביכול את הכספים שהנתבע הפקיד לחשבון האב בעסקאות עלומות ולא מתועדות, על רקע כלל הנסיבות מאוד לא משכנע, בלשון המעטה.
הנתבע טוען כי פנה למחלקה המשפטית של הבנק וקיבל אישור לפעול על סמך יפוי הכוח. לא נמצאה כל ראיה במחלקה המשפטית של הבנק כדי לאמת את גרסתו.
הנתבע מסר דיווח שקרי לבנק בכך שדיווח כי השיק ע"ס 102,000 ₪ לפקודת לויבסקי הופקד לחשבונו של האחרון (ת/15) למרות שהשיק נגבה על ידי הנתבע במזומן מקופת הבנק. כמו כן, הנתבע חרג מנוהלים רבים הקיימים בבנק. לדוגמא הוא לא החתים את מייפה הכוח על דוגמת החתימה או על הוראה למכור ניירות ערך, הוא הכין את השיקים הבנקאיים על שם מיופה הכוח ולא על שם בעלת החשבון, ועוד. (ראה בהרחבה בעמודים 6 עד 15 לסיכומי ב"כ התובעת, אשר עשה עבודה מדוקדקת להוצאת הסתירות והתמיהות ביחס לגרסת הנתבע לגבי החשבון הזה).
הדיווח השקרי, הסטיה העיקבית מהנוהלים, העובדה שהנתבע בעצמו פדה את השיקים הבנקאיים במזומן, והפקדה של סכומים כמעט זהים לחשבון אביו של הנתבע בסמוך לאחר פרעון השיקים הבנקאיים, יחד עם הגרסה הבלתי מהימנה של הנתבע, מוכיחים הרבה מעבר למאזן ההסתברות כי הנתבע אכן גנב את הכספים.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי הוכח בעדויות פקידי הבנק שבכרטיס מורשה החתימה של הנתבע השתמשו אחרים בבנק. כמו כן, אחרים ביצעו פעולות במחשב מתחנת העבודה של הנתבע בבנק. לטענה זו הייתה משמעות אילו היו ראיות בדבר מעורבות של פקידים אחרים בבנק בפעולות החריגות שנעשו בחשבונות נשוא התביעה. ואולם לא הוגשו ראיות המצביעות על פעילויות חריגות של הפקידים האחרים. כמו כן, אין ראיות לכך שמי מהפקידים האחרים ניסה להשתמש בכרטיס מורשה החתימה של הנתבע או בתחנת העבודה שלו כדי להפליל את הנתבע. ההגנה אפילו לא הצליחה לעורר חשד סביר למעורבות של מי מעובדי הבנק האחרים בגניבה.
המסקנה היא כי הנתבע גנב את הכספים מהחשבון כנטען. למסקנת בית המשפט, ביחס לחשבון זה, השלכה על המסקנה ביחס לחשבונות האחרים שלהלן, הן באשר לחוסר המהימנות של הנתבע והן כעדות שיטה.
ב. חשבון לייבה כץ (חשבון מס' 59668/34 בסניף מחנה יהודה - על-פי רישומי משרד הפנים, בעל החשבון נפטר ביום 17.8.95. לא הייתה פעילות בחשבון מאז אוגוסט 1985. בחודש נובמבר 1998, שונה סיווג החשבון מ"לא פעיל" ל"פעיל" ושוייך החשבון לצוות שברשותו של הנתבע. שונתה הכתובת בחשבון לת.ד. 6051. ביום 4.2.99, הומר מטבע חוץ בחשבון לשקלים והועבר סך של 18,064 ₪ לחשבון אדם בשם קלי כריסטופר. ביום 10.2.99, נמשכו 18,000 ₪ במזומן מהחשבון של כריסטופר בקופת הסניף. אין מחלוקת כי הכספים לא נמשכו על ידי כריסטופר בעצמו וכי כריסטופר לא חתם על הוראה למשיכת הכספים (סעיף 13 ו. לסיכומי ב"כ הנתבע). כעבור כשעה, הופקדו בחשבון הנתבע מס' 2 סך של 17,000 ₪ בשני תשלומים.
פקידה פזית רוזנטל, העידה כי הנתבע משך את הכספים באותו יום בקופה ואמר לה כי הלקוח יושב במשרדו.
נמצאה חריגה בדיווח משום שהחייאת החשבון לא הופיעה בדו"ח חריגים של הבנק.
בעדותו לא ידע סומך להסביר בצורה משכנעת כיצד ביצע את הפעולות בחשבון של נפטר שלא בהתאם לצו ירושה (ראה בסעיף 21 לסיכומי ב"כ התובעת).
הנתבע מסר בעדותו גרסה מפורטת ביחס למקרה זה, שהיא כולה גרסה כבושה לעומת הגרסה שמסר בחקירתו במשטרה לאחר המקרה (ראה סיכום יפה בעמ' 5 לסיכומי ב"כ התובעת).
הראיות הנסיבתיות לחובתו של הנתבע, התמיהות ביחס לפעולות שנקט בהן בחשבון וסמיכות הזמנים בין העברת הכספים מהחשבון ועד למשיכתם במזומן על ידי הנתבע בקופת הבנק, והפקדתם בחשבון הנתבע 2, בשיטה דומה לשיטה שבה נקט הנתבע ביחס לחשבון אולמן כמתואר לעיל, מביאות למסקנה אחת סבירה והגיונית והיא שהנתבע גנב את הכספים מהחשבון הזה.

הנתבע פעל באותה שיטה ו"השאיר מאחוריו" אותן ראיות נסיבתיות גם ביחס לחשבונות אחרים, כאשר יצוין כי בכל החשבונות בהן היתה גניבה ממושכת של כספים לאורך זמן, נפסקה הגניבה מייד לאחר השעייתו של הנתבע מעבודתו בבנק, וזו ראיה נוספת שהוא מעורב בגניבה. להלן תיאור הגניבה בחשבונות האחרים:

ג. חשבון מילר דוניה (חשבון מס' 78-11139/54) בסניף גילה - לקוחה זו ילידת 1919 ועולה חדשה. החל מחודש 11/1995 מזוכה החשבון חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. על-פי ממצאי ביקורת של הבנק, הלקוחה עזבה את הארץ בתחילת שנת 1998. מיום 4.5.98 נעשה שינוי כתובת לת.ד. 46226 באמצעות כרטיס מורשה החתימה של הנתבע. ביום 29.1.98, נמשכו 5,000 ₪ במזומן מהקופה ובהמשך נעשו משיכות מהחשבון באמצעות כספומט.
ד. חשבון עטלי וולריה (חשבון מס' 13645/29) בסניף גילה - החשבון נסגר ביום 16.12.97 ביתרת אפס. על-פי ממצאי הביקורת של הבנק הלקוחה עזבה את הארץ. ביום 30.12.97, הופקדה לחשבון קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך, נפתח החשבון מחדש. לאחר מכן, הופקדה הקצבה לחשבון מידי חודש. ביום 19.4.98, דווח בחשבון על כתובת חדשה ת.ד. 46226. ביום 24.3.98, נמשך סך של 2,000 ₪ במזומן מהחשבון, ובהמשך נמשכו כספים באמצעות כספומט.
ה. חשבון דוידיס יודיף (חשבון מס' 784-14949/04) בסניף גילה - לקוחה כבת 80, עולה חדשה. על-פי ממצאי הביקורת של הבנק, עזבה את הארץ. בחשבון הפקדות חודשיות מהמוסד לביטוח לאומי. אין פעילות בחשבון החל ממחצית שנת 1997. ביום 6.8.98, דווח על כתובת חדשה ת.ד. 46226. דווח על יפוי כוח בחשבון. נמשכו מהחשבון כספים באמצעות כספומט, כאשר כרטיסי הכספומט הוזמנו לאחר שינוי הכתובת.
ו. חשבון מטוסביץ גיברט שרה (חשבון מס' 78-6922/20) בסניף גילה - לקוחה כבת 80, עולה חדשה. על-פי ממצאי הביקורת של הבנק, עזבה את הארץ לפני שנים רבות. בוצעו הפקדות חודשיות בחשבון מהמוסד לביטוח לאומי. החל משנת 1993, אין משיכת כספים מהחשבון. ביום 20.10.97, דווח על כתובת חדשה ת.ד. 46226. הוזמנו פנקסי שיקים. הפעולות בוצעו מתחנת הביצוע של הנתבע באמצעות כרטיס מורשה החתימה שלו. מאז 30.4.95, נמשכים מהחשבון באמצעות כספומט כספי המוסד לביטוח לאומי מידי חודש. הקיצבה שזוכתה בחשבון ביום 25.3.99 (כשהושעה סומך מתפקידו בבנק) לא נמשכה.
ז. חשבון וורטהיים שרה (חשבון מס' 913-19744/98) בסניף מחנה יהודה - החשבון לא פעיל משנת 1997. על-פי רישומי משרד הפנים, הלקוחה נפטרה ביום 25.10.97. ביום 4.2.99, דווח על כתובת חדשה ת.ד. 6051 על ידי כרטיס מורשה החתימה של הנתבע. ביום 18.2.99, נמשכו כספים מהחשבון.
ח. חשבון וינגורסקי מריה (חשבון מס' 784-11655/36) בסניף גילה - לקוחה כבת 75. על-פי ממצאי הביקורת של הבנקף הלקוחה עזבה את הארץ. ביום 20.3.98, נעשה שינוי כתובת לת.ד. 46226. הוזמנו כרטיס כספומט ופנקסי שיקים. ביום 4.11.98, הופקד שיק ע"ס 850 ₪ מהחשבון של וורה אולמן (ראה סעיף א. דלעיל). ממאי 1997 ועד אפריל 1998, נמשכו כספים באמצעות כרטיס הכספומט. ביום 7.12.98, נמשך מהחשבון שיק ע"ס 1,700 ₪ לפקודת אלכסנדר לויבסקי והשיק הופקד בו ביום בחשבון של וורה אולמן (ראה בפרשה שבסעיף א' דלעיל, וקשר זה מהווה ראיה נוספת לחובתו של הנתבע). גם ביום 9.11.98 וביום 10.11.98, נמשכו שיקים מהחשבון והופקדו לחשבונה של אולמן.

7. הבנק גם הביא ראיות בקשר לפעילות דומה בשישה חשבונות נוספים שלגביהם לא הוגשה תביעה במסגרת התביעה הנדונה וזאת לביסוס עדות השיטה כנגד הנתבע.

8. הנתבע גם הופלל בעדות ישירה על ידי לקוח סניף הבנק בגילה מר מאצ'יי מטושצ'ק (להלן: מאצ'יי), שהוא יהודי אזרח פולין ואיש עסקים בינלאומי, הדובר עברית רהוטה. מאצ'יי סיפר בעדותו כי התיידד עם הנתבע בעקבות הקשר שנוצר ביניהם סביב הפעילות של מאצ'יי בבנק. במועד מסוים, פנה אליו הנתבע וביקש לפתוח עבורו תיבת דואר על שמו של מאצ'יי בירושלים מבלי שפירט את מטרת פתיחת תיבת הדואר. מאצ'יי הסכים כמחווה חברית ופתח את ת.ד. 46226 המפורסמת. בהמשך, הנתבע התקשר אל מאצ'יי לטלפון הנייד ושאל אותו אם הכל בסדר ביחס לתיבת הדואר. הנתבע גם ביקש ממאצ'יי שאם מישהו ישאלו דבר בקשר לתיבת הדואר, שמאצ'יי ישקר ויגיד שהוא אינו מכיר את הנתבע ואת תיבת הדואר.
עדותו של מאצ'יי הייתה מהימנה ביותר. החקירה הנגדית לא הביאה לכרסום כלשהו בעדות. יצוין כי העד התבקש בחקירה הנגדית לוותר על חסיונו ביחס לשיחות הטלפון הנייד שלו. אמנם בהתחלה סירב, ואולם אח"כ הביע את הסכמתו.
בהחלטה מיום 12.5.04, התיר בית המשפט לנתבעים לערוך בדיקות ביחס לשיחות הטלפון של העד וביחס למידע שמסר ולהגיש אח"כ הודעה אם ברצונם להביא עדות הזמה וזאת עד ליום 12.7.04. ב"כ הנתבעים לא ביקש להביא עדות הזמה ולא הודיע דבר. לפיכך, יש לקבל במלואה את עדותו של מאצ'יי. יש בעדותו כדי לקשור את הנתבע לכל החשבונות שבהם הופיעה ת.ד. 46226 ולפעילות החריגה שבהם, ואף לבסס את הראיות ביחס לפעולות החריגות בחשבונות בהם שונתה הכתובת לת.ד. 6051 בשיטה דומה.

9. לאור כל האמור, אני קובע כי הוכחה תביעת הבנק כנגד הנתבע.

10. ביחס לנתבע מס' 2, מהסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ הנתבע, נראה כי הנתבע מס' 2 כלל לא הגיש סיכומים. הסיכומים הוגשו, כאמור, בשם הנתבע בלבד, וב"כ הנתבע אף חתם בסוף סיכומיו כ"ב"כ הנתבע". לפיכך, לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, ובהעדר סיכומים, אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 2.

11. למען הזהירות, ולמקרה שסיכומים אלה הוגשו גם כדי שישמשו סיכומים עבור הנתבע מס' 2, הוכיחה התובעת את מעורבותו של הנתבע מס' 2 כשותף עם בנו הנתבע בגניבת הכספים מחשבונות הבנק. הבנק הוכיח כי מרבית הכספים שנגנבו הופקדו ישירות לחשבון הבנק של הנתבע מס' 2, ששימש כנראה מקלט לאיסוף הכספים הגנובים על ידי הנתבע. תצהיר העדות שהגיש הנתבע 2 לבית המשפט לא אומת כדין על ידי עורך דין. הנתבע 2 גם לא התייצב לעדות בבית המשפט. נטען על ידי הנתבע כי מצבו הרפואי של אביו אינו מאפשר את הגעתו של הנתבע 2 לבית המשפט, ואולם לא הוגשה תעודה רפואית מתאימה במהלך המשפט להוכחת הטענה. בית המשפט הציע, נוכח טענה שהושמעה מפי הנתבע שאביו מאושפז בבית החולים, לגבות את העדות בבית חולים, ואולם, לא הוגשה בקשה מצד הנתבעים ברוח ההצעה.
הנתבע בעצמו לא הביא ראיות משכנעות לבסס את טענת אביו כי הרוויח את הכספים שהנתבע הפקיד בחשבונו ביושר בעקבות עסקאות בחלפנות כספים ובסחר במטבעות.

12. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 457,839 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 18.7.99 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות הבאת העד מטושצ'יק מאצ'יי לעדות בארץ. כמו-כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד, בהתחשב בעבודה הרבה שהושקעה בתיק, וכן בהתחשב בהוצאות הדיון בבקשה לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי, בסך של 77,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום.

13. אני מאשר את העיקול הזמני שניתן בבש"א 3314/99 מיום 4.10.99, כפי שעודכן בצו העיקול הזמני המעודכן מיום 23.3.06. התובעת רשאית לגבות את הכספים המעוקלים אצלה, כתשלום על חשבון החוב נשוא פסק הדין.

14. המזכירות תשלח העתקי פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום א' דר"ח כסלו (21 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 12435/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שלמה סומך , עובדיה סומך (פורסם ב-ֽ 21/11/2006)