פסקי דין על ג'סאן ראדי קרואני | פסקי דין על סקר קטיש | פסקי דין על מועצה מקומית כפר מג'אר

1309/06 דמ     23/11/2006




דמ 1309/06 ג'סאן ראדי קרואני , סקר קטיש נ' מועצה מקומית כפר מג'אר




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
ד"מ 1309/06
ד"מ 1310/06


בפני
:
כב' הרשמת סלווא שאמי


23/11/2006


בעניין:
1. ג'סאן ראדי קרואני

2. סקר קטיש



ע"י ב"כ עוה"ד
עזמי עיסא בוטרוס

התובעים


נ ג ד



מועצה מקומית כפר מג'אר



ע"י ב"כ עוה"ד
שקיב עלי

הנתבעת

פסק דין


1. בפני
י שתי תובענות לתשלום פיצוי הלנת שכר, עקב האיחור בתשלום שכרם של התובעים בגין החודשים 3/04 עד 10/05 (כולל).

2. הנתבעת הודתה, בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה, כי שכרם של התובעים בגין חודשים אלה או חלקם אכן שולם באיחור, אם כי טענה כי העיכוב בתשלום השכר יסודו בנסיבות שלנתבעת לא היתה שליטה עליהן, ולהלן תמצית טענותיה של הנתבעת:

א. א. קופתה של הנתבעת היתה ריקה ולא היתה לה כל אפשרות לשלם את השכר במועד;
ב. ב. נוכח מצוקתה הכספית של הנתבעת, אין מקום להשית עליה מעמסה נוספת של הלנת שכר, אחרת יכביד הדבר על הנתבעת לאין שיעור;
ג. ג. הנתבעת לא החזיקה בכספים מהם ניתן היה לשלם לתובעים את שכרם במועד, ובכל מקרה שכרם של התובעים שולם במלואו תוך פרק זמן קצר יחסית שאינו מצדיק חיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר;
ד. ד. הנתבעת מפנה לפסיקה הנותנת בידי בית הדין הסמכות להורות על ביטול פיצויי הלנת שכר או הפחתתם, לרבות לפסיקתו של בית דין זה.

3. במעמד הדיון אשר התקיים בפני
בית הדין ביום 13/6/06, הודיעו הצדדים ו/או באי-כוחם כי אינם חלוקים בעניין המועדים בהם שולם השכר של התובעים וכי המועדים המפורטים בכתבי התביעה שהוגשו מקובלים עליהם. כן הודיעו באי-כח הצדדים כי הגיעו ביניהם להסכמה דיונית לפיה יינתן בתיק

פסק דין
לפי הדין, על סמך כתבי בי-דין אשר הוגשו בתיק ועל סמך סיכומים בכתב אשר יוגשו מטעם הצדדים.
בית הדין, בהחלטתו מיום 13/6/06, אישר הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה.
הצדדים הגישו סיכומיהם.

4. התובעים טענו בסיכומיהם, בין היתר, כי שכרם בגין החודשים המפורטים בכתבי התביעה הולן, וכי הלנת שכרם הפכה להיות שגרה הנמשכת עד ליומנו זה.

בא-כח התובעים התייחס בסיכומיו לטרחה הרבה ולהוצאות הכרוכות בהגשת תובענות לפיצוי הלנת שכר הן על ידי התובעים בתיקים בהם עסקינן והן על ידי עובדים אחרים אשר הגישו תביעותיהם כנגד הנתבעת בתיקים אחרים המתנהלים על ידי עורכי דין אחרים ! בציינו, כי טרחה והוצאות אלו היו מתייתרים אלמלא טענה הנתבעת כי אין בידיה לשלם לכל עובד, באשר יהא, פיצוי הלנת שכר אלא אם יגיש תובענה בגין כך.

לא למיותר לציין בהקשר זה כי בא-כח התובעים אף פירט שכרו המוסכם עם התובעים וביקש כי בית הדין ייתן את דעתו לכך בפסיקת הוצאות משפט, לבל ייצא שכר התובעים בהפסדם !

התובעים טענו כי אין מקום להחיל את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ולפיה נפסקו פיצויי הלנת שכר בשיעור של 25 % שנתי, בכל מקרה, וכי יש לבדוק כל מקרה לגופו וליתן את הדעת לנסיבותיו המיוחדות. התובעים מוסיפים וטוענים בסיכומיהם כי במקרה דנן אין כל הצדקה להפחתת שיעור פיצוי ההלנה, כאמור. לשיטת התובעים, החשש מקריסת רשויות מקומיות אינו מהווה שיקול לצורך הפחתת פיצוי הלנת השכר לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר. פסיקת פיצוי הלנה בשיעור מופחת, כאמור, אך יעודד תופעה נפסדת זו של הלנת שכרם של העובדים, הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי, ולראיה מפנים התובעים לעובדה ששכרם מולן מדי חודש, בערך, על ידי הנתבעת.

התובעים טענו כי אין חולק כי שכרם בגין החודשים הנקובים בכתבי התביעה הולן. מעבר לכך, הנתבעת לא הביאה כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על כי העיכוב בתשלום שכרם של התובעים היה בשל נסיבות שלא היו בשליטתה.

התובעים הוסיפו וטענו כי בשל העיכוב בתשלום שכרם נאלצו לפנות לבנקים וליטול הלוואות מהלוואות שונות ולשלם ריביות מיותרות, כל זאת למען להתקיים בכבוד, ובכך למעשה נגרמו להם נזקים כספיים והוצאות.

התובעים משיגים על כך שהנתבעת אינה מתכבדת לפרט את טענותיה בתשובה לטענות המועלות בכתב התביעה, ובכלל כך לפרט את שכרם של התובעים החייב בפיצוי הלנת שכר, כשבידיה הכלים, האמצעים והתוכנות לעשות כן על נקל, ובכך נאלצו התובעים לצלם תלושי שכרם ולצרפם לכתבי בי-דין שהוגשו מטעמם ו/או לסיכומיהם ואף לערוך טבלאות בדבר הפיצוי המגיע להם, לשיטתם, בגין הלנת שכרם.

בנוסף, התובעים עותרים לבית הדין בבקשה לחייב בהפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין פיצוי ההלנה אשר ייפסק בגין כל חודש וחודש, מהיום בו שולם השכר של כל חודש ועד לתשלום פיצוי ההלנה, בשיעור אשר ייפסק על ידי בית הדין, בפועל.

זאת ועוד, התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בסנקציה ככל שלא תעמוד בהתחייבויותיה על-פי פסק הדין אשר יינתן.

5. הנתבעת אימצה בסיכומיה את אשר נטען בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי שכרם של התובעים שולם במלואו בסופו של יום וכי העיכוב בתשלום השכר בגין כל חודש היה בלתי משמעותי ולתקופה קצרה, דבר שאינו מצדיק חיוב בפיצוי הלנת שכר. הנתבעת הדגישה כי חיובה בפיצוי הלנת שכר יש בו כדי להכביד על קופתה ולהקשות עליה לשלם את שכר עובדיה בעתיד. הנתבעת הפנתה לפסיקה בתקופה האחרונה לפיה קבעו בתי הדין לעבודה פיצוי הלנה בשיעור מופחת וביקשה שבית הדין יעשה שימוש בסמכותו ויורה על הפחתת פיצוי ההלנה בהם תחויב הנתבעת.

באשר לטרחה של התובעים והוצאותיהם נטען, כי עם הגשת התביעות בתיק דנן יזם בא-כח הנתבעת שיחה עם בא-כח התובעים והציע לו לאמץ פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית-דין זה ולפיהם נפסקו פיצויי הלנה בשיעור של 2 %, אם כי בא-כח התובעים דחה את ההצעה. לימים, הודע לבא-כח הנתבעת כי על-פי הוראות מנכ"ל משרד הפנים יש להימנע מתשלום פיצויי הלנה, אלא בכפוף לקבלת אישור הממונה על המחוז. כך, שאם התובעים היו מקבלים הצעת הנתבעת, מלכתחילה, כי אז הדיון בתיק, לרבות הגשת סיכומים מטעם התובעים, היו נחסכים. במצב הדברים המתואר לעיל, אל להם לתובעים להלין בדבר הוצאותיהם אלא על עצמם.

הנתבעת טענה כי הכנת טבלאות, על כל הכרוך בכך, היתה מיותרת וכי חן היו עושים התובעים אילו המתינו עד לקביעת שיעור הפיצוי על ידי בית הדין, דבר אשר היה חוסך להם עריכת טבלאות לפיצויי הלנה בשיעורים המירביים הקבועים בחוק. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הכנת טבלאות כאמור נועדה, ככל הנראה, אך להצדיק שכר הטרחה המוסכם בין התובעים לבין בא-כוחם, כשאין הסכם זה מעניינה של הנתבעת.

לשיטת הנתבעת, פיצוי הלנת שכר לא נועד כדי לפצות את העובדים על הלנת שכרם כי אם להעניש את המעסיק על האיחור בתשלום שכרם של עובדיו ולהרתיעו לבל תישנה התופעה. במקרה דנן, בו מדובר ברשות מקומית וגוף ציבורי, אין מטרה זו, מטרת ההרתעה, רלבנטית, שכן הרשות אינה מרוויחה מאומה מהאיחור בתשלום שכרם של עובדיה. הנתבעת שבה ומדגישה כי האיחור בתשלום שכרם של התובעים יסודו בעובדה שקופתה היתה ריקה.

הנתבעת הוסיפה וציינה כי מצויה כיום בתוכנית הבראה, מונה לה חשב מלווה וכי עושה היא את מיטבה בכדי שלא לעכב תשלום שכרם של עובדיה.

6. לאחר עיון בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הצדדים, כמו גם בסיכומיהם על מסמכיהם, נחה דעתי כי דין התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר להתקבל, באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי הלנת שכר בשיעור של 25 % שנתי מסכום השכר נטו, שאינו כולל החזר הוצאות או זכויות סוציאליות (כגון: דמי הבראה, ביגוד, נסיעות וכיוצ"ב).
פיצוי הלנה בשיעור האמור יחול על השכר בגבולות תקרת השכר הממוצע במשק הידוע ביום ביצוע התשלום בפועל. יתרת השכר המולן, שהיא מעל לשכר הממוצע במשק, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.
פיצויי הלנה כאמור יחולו מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר של כל חודש וחודש המנויים בכתבי התביעה ועד למועד תשלומו בפועל, הכל כמפורט בכתבי התביעה.

בפסיקת שיעור פיצוי הלנת השכר נלקחו בחשבון השיקולים המפורטים להלן.

7. זכותו של עובד לקבל שכרו, במלואו ובמועדו, הוכרה כזכות חוקתית אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר. על אופיים ותכליתם של פיצויי הלנת שכר עמדה כבוד השופטת נילי ארד בפסק דינה בעניין ע"ע 1242/04 עיריית לוד נגד אבלין דהן ואחרים (להלן: "פרשת עיריית לוד"), בציינה כי חוק הגנת השכר נועד "להגן על נורמות מינימליות של התנהגות בין עובד למעביד" . . . "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע . . . " (ההדגשה שלי ס.ש.).

8. למען להבטיח תשלום שכרו של העובד, במלוא שיעורו ובמועדו, קבע המחוקק בסעיף 17 לחוק הגנת השכר סנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, לאמור: פיצוי הלנת שכר. המנגנון של פיצוי הלנה נועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים. ר' דברי כבוד הנשיא אדלר במאמרו "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, כרך ו' (1996) עמוד 5. סנקציה זו הוגדרה בפסיקה כ- "סנקציה דרקונית, כדור שלג, פיצויים in terrorem". ר' פסק דינה של כבוד השופטת ארד בפרשת עיריית לוד, שם. ר' ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נגד ג'וליה מימון (לא פורסם) (להלן: "הלכת מכון בית יעקב").

9. כנגד אותה "סנקציה דרקונית", נתן המחוקק בידי בית הדין הסמכות להפחית את שיעור פיצוי ההלנה או לבטלו. סעיף 18 לחוק הגנת השכר המוכתר במילים "הפחתת פיצוי" מורה בזו הלשון: "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." (ההדגשה שלי – ס.ש.).

10. על שיקול דעתו של בית הדין בפסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם נאמר בהלכת מכון בית יעקב כי עצם העובדה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר מוזכרים נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי הלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. בפסק הדין בעניין מכון בית יעקב אנו מוצאים סקירה של ההלכה הפסוקה ולפיה נפסק, בעבר, כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצוי הלנה, זאת מן הטעם שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של העובד ולהבטיח את מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יחד עם זאת, נפסק, כי לבית הדין נתון שיקול דעת ועליו להפעילו, ובעשותו כאמור על בית הדין לבחון את תום לבו של העובד, תום לבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרו של העובד, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרו של העובד, במועד. כמו כן, ייתן בית הדין דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה, תוך התייחסות למידת הפגיעה. בית הדין ייתן דעתו, כמובן, לפגיעה בעובד והנזק שנגרם לו עקב הלנת שכרו.

11. מעיון בכתבי התביעה ובסיכומים שהוגשו מטעם התובעים אנו למדים כי התובעים הגישו תביעותיהם המתייחסות למספר רב של חודשים, במרוכז, אך בחודש 3/06, ובשיהוי ניכר מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם שכרם או חלק משכרם, שיהוי שבגינו נתבעים פיצויי הלנת שכר. כזכור, עסקינן בתובענות לתשלום פיצוי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום שכר עבודה החל מחודש 3/04 וכלה בחודש 10/05, כשהתביעות הוגשו כאמור אך ורק ביום 8/3/06.

מאידך, מעיון בכתב ההגנה ובסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת, אנו למדים כי הנתבעת סובלת ממצוקה כלכלית ומגירעון כספי מתמשך מזה זמן, וכדברי הנתבעת "קופתה היתה ריקה".

טענת התובעים כי "מנגנונים של הנתבעת, כמו רשויות מקומיות אחרות, עסקו בבזבוז כספים ללא מתן דין וחשבון, כאשר בסופו של יום השכירים משלמים את מחיר מחדליהם של אחרים" נטענה אך בחצי פה, ללא פירוט ומבלי לתמכה ו/או לסמכה בכל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על כי הדברים האמורים אכן נעשו, ומשכך – דינה להידחות.

טענתם של התובעים כי מטעם הנתבעת לא הוצגה כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על כי העיכוב בתשלום שכר עובדיה היה בשל נסיבות שלא היו בשליטתה נדחית אף היא, נוכח העובדה שהצדדים וויתרו על הבאת ראיות והסכימו על מתן

פסק דין
על סמך האמור בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים וסיכומיהם. בהקשר זה יצוין כי באותה מידה לא הובאה כל ראיה מטעם התובעים אשר יש בה כדי לסתור טענותיה של הנתבעת בדבר מצבה הכלכלי.

בהקשר זה יצוין, כי עצם העובדה שבנוגע לנתבעת אושרה תוכנית הבראה ואף מונה לה חשב מלווה, עובדות עליהן לא חלקו התובעים, יש בהן כדי ללמדנו על מצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת.

בית הדין סבור כי טענתם של התובעים כי "חשש מקריסת הרשויות המקומיות אינו מהווה נימוק להפחתת פיצויי הלנת שכר לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר" יסודה בטעות. לא החשש מקריסת הרשויות המקומיות במקרה בו יחויבו בפיצויי הלנת שכר, לכשעצמו, הוא, והוא בלבד, אשר עמד לנגד עיני בית הדין הארצי בפסיקת שיעור פיצוי הלנה מופחת, כי אם הנסיבות המיוחדות בהן שרויות הרשויות המקומיות בארץ מזה שנים, הגירעון הכספי בהיקפים הבלתי מבוטלים ממנו סובלות הרשויות המקומיות, או חלקן הבלתי מבוטל, הם אלה אשר הביאו לפסיקה כאמור. בית הדין הארצי נתן את דעתו בפסיקתו האחרונה לגרעונות בתקציבי הרשויות, לחובותיהן, לצמצומים במענקים ובתקציבים הננקטים על ידי משרדי הממשלה, לקשיי הרשויות בגביית חובות ומסים . . . וכו'.
זאת ועוד, סעיף 18 לחוק הגנת השכר נותן בידי בית הדין הסמכות להפעיל שיקול דעתו בבואו לפסוק פיצוי הלנת שכר, כשבהפעילו שיקול דעת כאמור, על בית הדין לאזן בין האינטרסים של הצדדים, הן של העובד והן של המעסיק.
כאמור, התכלית שעמדה ביסוד הסנקציה של חיוב בפיצוי הלנת שכר הינה, בעיקר, הרתעתית. ואולם, פסיקת פיצוי הלנה בשיעור המירבי הקבוע בחוק, מקום שיש בה כדי להביא לקריסת המערך התקציבי של הנתבעת או לפחות להכביד עליה הכבדת יתר, אין בה כדי לשרת את תכלית החוק, נהפוך הוא – חיוב בפיצוי הלנה בשיעור מוגדל כאמור אף מחטיא את המטרה כליל.

לעניין זה ייאמר מיד, כי מטעם התובעים לא הוצגה כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד בפועל על הנזקים אשר נגרמו להם עקב הלנת שכרם, לרבות על ההלוואות אשר נטלו, כדבריהם, עקב כך.

12. סבורני כי הנסיבות המפורטות בכתב ההגנה ובסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת, ובפרט הגירעון התקציבי ממנו סובלת הנתבעת, מינוי חשב מלווה ואישור תוכנית הבראה, מעידות על כי הלנת שכרם של התובעים יסודה ב- "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה", המצדיקות הפחתת פיצויי הלנת השכר, אך לא ביטולם. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הפגיעה והנזק אשר נגרמו לתובעים אל מול הנסיבות אשר הביאו להלנת השכר המגיע לתובעים, על ידי הנתבעת, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי מסכום השכר המולן נטו (שאינו כולל החזר הוצאות או זכויות סוציאליות), הכל כמפורט בסעיף 6 לעיל.

13. בהתאם להסכמת הצדדים, כפי שהובאה בפני
י במעמד הדיון מיום 13/6/06, הסכומים המגיעים לתובעים על-פי סעיפים 6 ו- 12 לעיל יחושבו ע"י חשב המועצה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
החשב יפרט מהם רכיבי השכר, מבין אלה המפורטים בתלושי שכרם של התובעים, נלקחו בחשבון לצורך חישוב פיצויי הלנת השכר בהתאם ל

פסק דין
זה.
התחשיב יישלח ישירות אל בא-כח התובעים תוך מתן אפשרות לבדקו.
אם לא תהיה התנגדות מטעם בא-כח התובעים תוך 15 יום מיום קבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 15 יום מאותו מועד את הסכומים כאמור, כשהם משוערכים ליום התשלום.
היה ותתעורר בין הצדדים מחלוקת לגבי התחשיב, כי אז יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחוייבו בתשלום שכרו.

14. לעניין הוצאותיהם של התובעים ייאמר מיד, כי אין בית הדין שותף להסכמים אשר נערכו בין התובעים לבין בא-כוחם בעניין שכר טרחתו, יהא שיעור השכר או סכומו אשר יהא. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי בית הדין אינו כפוף להסכם השכר שנערך בין בעל דין לבין עורך דינו.

לפיכך, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי בדבר, הריני מורה כי הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאלמלא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.


ניתן היום ב' בכסלו, תשס"ז (23 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

סלווא שאמי
, רשמת










דמ בית דין אזורי לעבודה 1309/06 ג'סאן ראדי קרואני , סקר קטיש נ' מועצה מקומית כפר מג'אר (פורסם ב-ֽ 23/11/2006)