פסקי דין על מנורה חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על דורון לוי | פסקי דין על בנימין לוי |

18174/04 א     18/01/2007




א 18174/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' דורון לוי , בנימין לוי




23
בתי המשפט
א 018174/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
18/01/2007
תאריך:
כב' השופטת אסתר דודקביץ

לפני:

מנורה חברה לביטוח בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד משה דואק

ע"י ב"כ
נגד
1 . דורון לוי

2 . בנימין לוי


הנתבעים
דרור בן שמואל
אורי מזור
נת' 1 ע"י ב"כ
נת' 2 ע"י ב"כ
פסק - דין
(עפ"י סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984)

לפני תביעה כספית ע"ס 923,727 ₪ (לא כולל מע"מ), אשר הוגשה ביום 29.1.2004, וזאת בגין חובם הנטען של הנתבעים, אשר ניהלו תקופה מסוימת סוכנות ביטוח, שעבדה עם התובעת, וזאת עפ"י מערכת הסכמית, שנכרתה בין התובעת לבין הנתבע מס' 1 והסכם מיום 17.6.98 על העברת תיק הסוכן של הנתבע מס' 1 לשותפות של הנתבעים.

הנתבעים טענו, כי ביום 23.7.2001 נחתם בין הנתבעים הסכם לפירוק השותפות (שעסקה הן בהנה"ח והן בעיסקי ביטוח) וכי עובר לכך מסר מר יצחק אזאג'י, העובד במחלקת הנה"ח בתובעת, אישור, לפיו - יתרת חובם הסופית (נכון לחודש יולי 2001) היתה בסך 427,882 ₪ והנתבעים הגיעו להסכמות בהסתמך על כך והתובעת אינה יכולה לטעון ליתרת חוב, העולה על סכום זה.

עוד טענו הנתבעים, בין היתר, כי הנתבע מס' 1 קיים את ההסכמים שנכרתו בינו לבין התובעת וכי סכומי התביעה מנופחים ושגויים, לאחר שכל המגיע לתובעת שולם וקוזז במסגרת היחסים החוזיים ביניהם, שנמשכו במשך השנים ואף עד למועד הגשת התביעה.

לצורך בירור החוב מונה רוה"ח מר בועז יפעת כמומחה מטעם ביהמ"ש, אשר קיים פגישה עם הצדדים והתרשם שהושגה הסכמה באשר ליתרת החוב.

בישיבת יום 10.7.2006 הסכימו הצדדים, כי מסמכי הנה"ח ייבדקו והצדדים ינסו להגיע להסכמה באשר לסכומים, שיש לקזז מחובם של הנתבעים, או מי מהם, ולאחר מכן יטענו הצדדים טענותיהם לצורך קבלת פסק-דין על דרך הפשרה.

משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה, חודש מינויו של רו"ח בועז יפעת ובחוות-דעתו, שהתקבלה ביום 27.12.2006, קבע המומחה, כי מחוב הנתבעים יש לקזז הסך של 39,880 ₪ בגין סכומים המגיעים לנתבע מס' 1.

בחוות-דעתו התייחס מר יפעת לטענת הנתבע מס' 1, כי יש לקזז הסך של 377,999 ₪ מהסכומים שנזקפו לחובתו, כאשר לגבי אופן חישובו של סכום זה - הועברה ע"י הנתבע מס' 1 אך ורק רשימת מספרים המסתכמת בסך הנ"ל, הא ותו לא.

יודגש, כי גם בתצהירי הנתבעים, כמו גם בסיכומי טענותיהם, לא הומצאו אסמכתאות ופרטים לגבי הקיזוזים הנטענים, וזאת כדי לנסות ולקעקע את הסכומים הנתבעים, אשר אוששו בחוות-דעתו של המומחה.

הנתבע מס' 1 הפנה אל המומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו מיום 16.1.2007 הבהיר המומחה, בין היתר, כי בדק הן את כרטיס הנה"ח של הנתבע מס' 1 והן את כרטיסה של השותפות, וכי לא נבדקו ההסכמים, מכוחם בוצעו הקיזוזים, כמו גם אסמכתאות ומסמכים, בגינם בוצעו הקיזוזים והחיובים.

מסיכומי ב"כ התובעת עולה, כי החיובים כללו גם, בין היתר, הוצאות המשפט הנדון וחרף התנגדותם של הנתבעים בכתבי טענותיהם ובתצהיריהם לסכומים הנתבעים, לא הובאה אסמכתא לגבי כל חיוב נטען ואין לי אלא להיצר כך. אומנם לאחר אותה פגישה ראשונה עם המומחה (מיום 18.6.06) וממכתבו של רו"ח יפעת מיום 25.6.2006, ניתן היה להבין, שאין מחלוקת לגבי הסכומים הנתבעים (ראה עמ' 5 לפרוטוקול בשורות 9-10), אך עדיין חלקו הנתבעים על עצם חיובם בסכומים אלו והדבר עולה גם בקנה אחר מהמשך ההתנהלות בתיק.

זאת ועוד. העובדה שיתרת החובה של השותפות היתה אליבא דתובעת בסך 427,982 ₪, נכון ליולי 2001, וצמחה וגדלה לסך של 923,727 נכון ליום 23.7.03, למרות שהנתבע מס' 1 המשיך לעבוד עם התובעת, וזו האחרונה קיזזה מדי חודש 5% מהסכומים המגיעים לו עפ"י המוסכם ביניהם, מעוררת קושי.

קושי זה מתגבר נוכח העובדה, שהנתבעים סיימו את השותפות ביניהם בהסתמכם על אותו מצג, לפיו יתרת החוב במועד פירוק השותפות (אם כי לא סופית, כדרכם של חובות כגון דא, התלויים מניה וביה גם בביטולים עתידיים של פוליסות) מסתכמת בסכום של כמחצית מהסכום הנתבע.

דא עקא שאין בכך כדי לאיין את חובם של הנתבעים לתובעת וטענותיהם לקיזוז הסך הנ"ל של 377,999 ₪, או כל סכום אחר, לא זכו , כאמור לעיל, לאישוש ולו בבדל של פירוט או מסמך.

כזכור, הצדדים הסמיכוני, כי אפסוק על דרך הפשרה בגבולות הסך של 500,000 ₪ ועד לסכום התביעה ובקיזוז הסכומים שיש לקזז מהנתבעים.

כאמור לעיל, כל שהוכח לי במידה זו או אחרת כי יש לקזזו הוא הסך הנזכר בחוות-דעתו של רו"ח יפעת, אשר לא נסתר אף בתשובות ההבהרה, קרי - הסך של 39,880 ₪.

בטרם אקבע את חיובי הצדדים, יש לשים אל לב, כי הסכם פירוק השותפות מעביר את נטל החיובים כלפי התובעת אל כתפיו של הנתבע מס' 1 מיום פירוק השותפות.

הנתבע 2 חזר וטען באולם, כי העתק הסכם פירוק השותפות הועבר לידי התובעת, אך לא הוצגה לי כל ראיה, שהסכם פירוק השותפות אכן הומצא לה. עם זאת אין חולק, כי בשלהי שנת 2001 נפתחה שוב הכרטסת של הנתבע מס' 1 ונסגרה כרטסת השותפות אצל התובעת ומכאן שהתובעת ידעה בסמוך לכך על כך שהשותפות חדלה מלפעול.

עם זאת, מסמכי התביעה ותצהירי העדות הראשית, שהוגשו מטעמה (לרבות חוות-דעתו של מר זיק אל), נוקבים אך ורק ביתרת החוב נכון לשנת 2003 ולא ניתן לגזור, מה היה שיעור חובם של הנתבעים בשנת 2001 - בכלל ובמועד כריתת הסכם פירוק השותפות - בפרט.

מעבר לכך קיימות בפי הנתבעים טענות זה כלפי זה בנוגע להפרת הסכם זה, ואלו לא נדונו ואינן צריכות לענייננו.

סופו של יום, ולאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 750,000 ₪.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע מס' 1 לשפות את הנתבע מס' 2 בגין כל סכום שישלם לתובעת וזאת עד הסך של 500,000 ₪

כל הסכומים האמורים (שאינם כוללים מע"מ) ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית מיום הגשת התביעה (29.1.2004) ועד לתשלום המלא בפועל.

משהסכימו הצדדים, כי אפסוק על דרך הפשרה ומשחסכו בכך זמן שיפוטי רב ויקר, אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

כן אני מורה על החזר האגרה ששולמה לתובעת.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ז (18 בינואר 2007) בהעדר הצדדים

אסתר דודקביץ
, שופטת
018174/04א 120 נילי בן גל








א בית משפט שלום 18174/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' דורון לוי , בנימין לוי (פורסם ב-ֽ 18/01/2007)